לנחש תלייא על קדליה ומשיך זנביה בפומיה בטעמא דההוא דאתמשך עליה לעילא. מת במדבר במלולא דפומיה. אתבהיל ההוא ינוקא בבהילו ואתקיף בקודלא דאבוי ובכה ואמר. צלפחד דא במלולא מית ואנת אבא במלולא אהדרת לעלמא דא. אהדר אבוי ונשיק זוהר חלק ג דף רו/א ליה וגפיף ליה. בכו ר' אלעזר וחברייא כלהו ואבוי בכה בהדייהו נטלוהו כלהו ונשקוהו בפומוי על רישיה ועל עינוי ואבוה הוה בכי בהדיה. א"ל רבי אלעזר ברי הואיל ואמרת מלה דא מהו כי בחטאו מת. אמר ההוא ינוקא אבא אבא בחד מלה סגי לון בחטאו דההוא (ס"א כיון דההוא) נחש דכריך בזנביה לעילא משיך טעמא בחטאו מאי בחטאו בחטאו דההוא נחש (ולא בחטא אחרא) ומאי איהו מלולא דפומיה כי בחטאו מת טעמא דההוא משיכו דההוא נחש דכרוך בזנביה בחטאו ודאי. נטליה ר' אלעזר בתוקפיה בין דרועוי ובכו כלהו חבריא אמר לון רבנן שבוקו לי בהדי אבא דעד כען לא אתיישבא רוחי (ס"א רוחיה) א"ר אלעזר לר' יוסי
אימא כמה יומין ושנין להאי ינוקא. אמר לון חברייא במטו מנייכו לא תבעון דא דהא עד לא מטו עלוי חמש שנין א"ל ר' אלעזר ח"ו דהא בעינא טבא אשגחנא ביה ומה דאמרת חמש שנין אינון חמש שנין אשר אין חריש וקציר דלא תקצור לה לעלמין. א"ר אלעזר לר' אבא ניתיב הכא עד ז' יומין בגין דאתיישבא ביתא דהא כל שבעה יומין דנשמתא נפקת מן גופא אזלת ערטילאה והשתא דאהדרת עד כען לא אתיישבת בדוכתהא עד שבעה יומין: אמר ר' אבא כתב פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך קרא דא הא תנינן ליה דלא ישבוק ב"נ עניא דיליה ויהב לאחרא הא ר' יוסי חמוך בבי מרעיה ניזיל ונגמול חסד עמיה. ובתר דנהדר ניעול בהאי והא כל זמנא דנהך ונהדר בארחא דא נחמי תחיית המתים. א"ר אלעזר ודאי הכי הוא נשקוהו לההוא ינוקא ברכוהו ואזלו. אמר ר' אבא תווהנא על דרדקי דדרא דא כמה תקיפא חילייהו ואינון טנרין רברבין ראמין. אמר ר' אלעזר זכאה חולקיה
דאבא מאריה דדרא דא. דהא ביומוי בעי קב"ה לאתקנא תרין מתיבתין דיליה ולמעבד לון ישובא רברבא ועלאה כדקא יאות דהא לא יהא כדרא דא עד דייתי מלכא משיחא. אזלו עד דהוו אזלי. אמר רבי אבא הא תנינן על חד סרי מלין נגעין אתיין על בני נשא. ואלין אינון על ע"ז ועל קללת השם ועל גלוי עריות ועל גניבה ועל לשון הרע. ועל עדות שקר. ועל דיינא דמקלקל ית דינא. ועל שבועת שוא. ועל דעאל בתחומא דחבריה. ועל דמחשב מחשבין בישין. ועל דמשלח מדנים בין אחים. ואית אמרי אף על עינא בישא וכלהו תנינן במתניתא. ע"ז מנין דכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן. מאי כי פרוע הוא דאלקו בצרעת. כתיב הכא כי פרוע הוא. וכתיב התם והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. ועל קללת השם דכתיב היום הזה יסגרך יי' בידי וכתיב והסגירו הכהן. אמר ר' אבא מלה דא לא אתיישבא ואצטריך לעיינא ביה. א"ר אלעזר הכי הוא ודאי פלשתי דא
קריב לייחוסא דדוד הוה וברח דערפה הוה והיינו דכתיב ממערכות פלשתים אל תקרי ממערכות אלא ממערות פלשתים דשוייוה לאמיה כמערתא דא. וכיון דכתיב (שם) ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו אסתכל ביה דוד בעינא בישא ובכל אתר דהוה מסתכל בעינא בישא כל זיני צרעת אתמשכן מעיניה דדוד. והכי הוה ביואב כיון דאסתכל ביה דוד בעינא בישא מה כתיב ולא יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'. והכא בפלשתי דא כיון שקלל את השם אסתכל ביה בעינא בישא וחמא במצחיה דאצטרע מיד (שם) ותטבע האבן במצחו ואתדבקת הצרעת במצחו. וכלא הוה אשתקעת עינא בישא דצרעת במצחו ואשתקעת אבנא ממש במצחו ודאי מצורע הוה. רשע חייבא
זוהר חלק ג דף רו/ב דבלעם עינא דיליה הוה בהפוכא מעינא דדוד. עינא דדוד הוה מרקמא מכל זיני גוונין. לא הוה עינא בעלמא שפירא למחזי כעינא דדוד כל גוונין דעלמא מנצצן ביה וכלא ברחימו למאן דדחיל חטאה דכתיב יראיך יראוני וישמחו. חדאן כד חמאן לי. וכל אינון חייבין דחלין מקמיה. אבל עינוי דבלעם חייבא עינא בישא בכלא בכל אתר דהוה מסתכל כשלהובא שצי ליה דהא לית עינא בישא בעלמא כעינא דההוא רשע דאיהו בהפוכא מעינוי דדוד. על גלוי עריות דכתיב ושפח יי' קדקוד בנות ציון. וכתיב ולשאת ולספחת. על הגנבה דכתיב הוצאתיה נאם יי' צבאות ובאה אל בית הגנב וגו' וכלתו ואת עציו ואת אבניו. מאן הוא מלה דמכלה עצים ואבנים דא צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. על לשון הרע דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' וכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. על עדות שקר בגין דסהידו ישראל שקר ואמרו אלה אלקיך ישראל בקל תקיף דכתיב (שם) קול מלחמה במחנה בג"ד
וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'. על דיין דמקלקל דינא דכתיב כאכול קש לשון אש וחשש וגו' ופרחם כאבק יעלה וגו' מאי טעמא כי מאסו את תורת יי' צבאות. ואין פרחם אלא צרעת דכתיב ואם פרוח תפרח הצרעת. על דעאל בתחומא דחבריה מנין מעוזיהו דעאל בתחומא דכהונה דכתיב והצרעת זרחה במצחו. ועל דמשלח מדנים בין אחים דכתיב וינגע יי' את פרעה דאיהו שלח מדנים בין אברהם ושרה. ועל עינא בישא כמה דאתמר וכלהו הוו ביה בההוא רשע דבלעם. ת"ח מה כתיב פתורה אשר על הנהר. מאי על הנהר. דיהב עינא בישא על ההוא נהר דקיימא בהו בישראל דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום והוא אתא בההוא פתורא ואגרי בהו. א"ר אבא כל הני מלין הוו ודאי בבלעם. אבל גלוי עריות מנין דכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' וגו' הא הכא ע"ז וגלוי עריות. סהדותא דשקרא דכתיב ויודע דעת עליון ודעת בהמתו לא הוה ידע. קלקל ית דינא דכתיב לך איעצך דהא בדינא
קיימא ויהב עיטא בישא לאבאשא וסטא מן דינא ואמליך בישין עלייהו. עאל בתחומא דלאו דיליה דכתיב ואעל פר ואיל במזבח וכתיב את שבעת המזבחות ערכתי. משלח מדנים בין אחים בין ישראל לאביהם שבשמים. לשון הרע לא הוה בעלמא כגיניה. קללת השם דכתיב ואנכי אקרה כה. וכלהו הוו ביה. עינא בישא כמה דאתמר וכלא על ההוא נהר דישראל יהב עינוי לאתגרא ביה. ארץ בני עמו וכי לא ידענא דארץ בני עמו היא. אלא רזא דא דכל בני עמו מתדבקן ביה והא אתמר. חסר ועיין בסוף הספר סימן יו"ד]: וירא בלק בן צפור וגו'. רבי יוסי פתח אל תלחם את לחם רע עין וגו'. דא בלעם דבריך להו לישראל. ואל תתאו למטעמותיו דא בלק דקב"ה לא אתרעי לאינון עלוון דאתקין קמיה. ת"ח בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג אתקטלו ואתנסיבת ארעהון חמא. מה חמא דאיהו אמר וירא. אלא חמא בחכמתא דיליה דאיהו וחמשה עלאי דמדין ועמיה נפלין בידא דישראל חמא ולא ידע ועל דא אקדים לבלעם. דחיליה בפומיה כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון ואפילו
בלעם תאיב הוה יתיר מבלק. וההיא ידיעא דאיהו הוה ידע בליליא הוה ידע בגין דאינון כתרין תתאין וחמרי לא שכיחו אלא במשמרה ראשונה דליליא וע"ד הוה ליה אתנא דהאי גיסא לאתחברא זוהר חלק ג דף רז/א חמרי בהדה ברישא דליליא. ואי תימא הא כתיב ויבא אלקים אל בלעם לילה הכי הוא ודאי ואוקימנא ההוא ממנא דממנא עלייהו והוא הוה אתי לקבליה כגוונא דא ויבא אלקים אל לבן הארמי וגו'. וכלא חד מלה בגין דא איהו אמר לרברבי בלק לינו פה הלילה. כיון דהוה אתי ההוא ממנא בלעם הוה אתי לגבי אתניה ועבד עובדיה ואמר מלי וכדין אתנא אודעא ליה ואיהו אחזי עובדא למשרי עלוי ההוא רוחא. ומאי אחזי הוא הוה ידע דחמרי שטאן ושראן בקדמיתא דליליא כדין אחזי עובדא וקאים לאתניה באתר מתתקן ועבד עובדוי וסדר מלוי. וכדין הוה אתי מאן דאתי ואודע ליה על ידא דההיא אתון. כיון דליליא חד א"ל לא תלך עמהם מ"ט תב תניינות להאי אלא אינון ברשותא דלעילא קיימי והא תנינן בדרך שאדם רוצה
ללכת בה מוליכין וכו'. בקדמיתא כתיב לא תלך עמהם כיון דחמא קב"ה דרעותא הוא למיהך. א"ל קום לך אתם ואך את הדבר וגו'. מה עבד בלעם כל ההוא ליליא הוה מהרהר ואמר ומה אן הוא יקרא דילי אי בקטורא אחרא אתקטרנא. אשגח כל ההוא ליליא בחרשוי ולא אשגח סטרא דיהא הוא ברשותיה אלא מסטרא דאתניה והיינו דא"ר יצחק אמר ר' יהודה באלין כתרין תתאין אית ימינא ואית שמאלא מסטרא דימינא חמרי כמה דאוקימנא ומסטרא דשמאלי אתני. ותאנא עשרה אינון לימינא ועשרה לשמאלא ודא הוא דא"ר יוסי יוסף כד אתפרש מאבוי ידע בחכמתא דלעילא ברזא דכתרין קדישין עלאין כיון דהוה במצרים אוליף בההיא חכמתא דלהון באינון כתרין תתאין היך אחידן אינון דימינא ואינון דשמאלא עשרה דימינא ועשרה דשמאלא חמרי ואתני ובגין כך רמז לאבוי ממה דאוליף תמן דכתיב ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו' א"ר יוסי אינון דימינא כלילן כלהו בחד דאקרי חמו"ר והאי הוא ההוא חמור דכתיב
לא תחרוש בשור ובחמו"ר יחדיו. והאי הוא חמור דזמין מלכא משיחא למשלט עליה כמה דאוקימנא. ואינון דשמאלא כלילן כלהו בחד דאקרי אתון דהא מסטרהא נפיק עירה קטרוגא דדרדקי כמה דאוקימנא והיינו דכתיב עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות אתנת חסר. עשרה דכלילן כחד. ודא הוא דאר"ש מאי דכתיב אסרי לגפן עירה. אסרי לגפן זמין קב"ה לקשרא בגיניהון דישראל דאקרון גפן. עירה דאיהו קטיגורא דילהון ובגין דאקרון שורק דכתיב ואנכי נטעתיך שורק. בני אתנו ההוא דנפיק מסטרא דהאי אתון והני י' מימינא וי' משמאלא ואתכלילן בהני תרי כלא אינון משתכחי בקס"ם. ואית עשרה אחרנין דימינא ועשרה דשמאלא דמשתכחי בנח"ש. וע"ד כתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל מ"ט בגין כי יי' אלקיו עמו. מסטרא דנח"ש נפק שו"ר מסטרא דקס"ם נפק חמו"ר ודא הוא שור וחמור, וע"ד בלעם כיון דידע דאתקשר ברשותא אחרא וא"ל אך את הדבר וגו'. אבאיש ליה ואמר ומה אן
היא יקרא דילי מיד אסתכל בחרשוי ולא אשכח דיהא ברשותיה אלא האי אתון. מיד ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו למעבד רעותיה בה ורעותא דבלק ועל דא ויחר אף אלקים כי הולך הוא. הוא דייקא דאפיק גרמיה מרשותיה ממה דאמר ליה ואך את הדבר וגו'. ת"ח דהכי הוא דהא בקדמיתא יהב ליה רשותא ואמר קום לך אתם השתא דהוה אזיל אמאי ויחר אף אלקים אלא בגין דהולך הוא הוא ברשותיה דיליה לנפקא מההוא דאמר ליה ואך את הדבר. אמר ליה קב"ה
זוהר חלק ג דף רז/ב רשע את מתקן ומזרז זיינך לנפקא מן רשותי חייך אנת ואתנך ברשותי תהוון. מיד ויתיצב מלאך יי' מאי ויתיצב א"ר אבא נפק וקאים באומנותא אחרא מאומנותא דיליה דהאי מלאכא דרחמי הוה והיינו דאמר ר' שמעון חייביא מהפכי רחמי לדינא לשטן לו דהא לא אומנותא דיליה הוה. אמר רבי אלעזר לא שני מלאכא ולא נפק מאומנותא דיליה אלא בגין דהוה האי מלאכא מסטרא דרחמי וקאים לקבליה סתיר חכמתא דיליה וקלקל רעותיה. הה"ד לשטן לו. לו הוה שטן ואשתכח שטן אבל לאחרא לא הוה שטן. תאנא אר"ש כמה חכים הוה בלעם בחרשוי על כל בני עלמא דהא בשעתא דאשגח לאשכחא עיטא לנפקא מרשותיה דקב"ה מההיא מלה דכתיב ואך את הדבר וגו'. אסתכל בחרשוי ולא אשכח בר ההיא אתון מה כתיב ויחבוש את אתונו אטעין לה בכל חרשין ובכל קסמין דהוה ידע ואעיל בה ואכליל לה מכלהו בגין למילט להו לישראל. מיד ויחר אף אלקים כי הולך הוא. הוא דייקא כמה דאתמר. מה עבד קב"ה אקדים למלאכא
דרחמי לקיימא לקבליה ויסתיר חרשוי וקסמוי. ות"ח דעד השתא לא כתיב יי' ולא אתחזי בקסמוי וחרשוי והא אוקמוה והשתא כיון דאתקין אתניה וזרזה בתקוני חרשוי בסטרא דדינא למילט לישראל אקדים קב"ה למלאכא דרחמי לקבליה ובשמא דרחמי בגין לסתור חכמתא דיליה ולאסטאה לאתניה מההוא ארחא כמה דכתיב ותט האתון מן הדרך. מן הדרך דייקא. ועל דא לא כתיב ויתיצב מלאך האלקים ויעמוד מלאך האלקים אלא מלאך יי' דרחמי. אמר קב"ה רשע את אטענת לאתנך בחרשך בכמה סטרי דדיני לקבל בני. אנא אעבר טעונך ויחפך מארחא דא מיד אקדים מלאכא דרחמי לשטן לו. לו דייקא כמה דאתמר: ותרא האתון את מלאך יי' וגו'. אמר רבי יצחק וכי אמאי חמאת היא ובלעם דהוה חכים כל כך לא חמא. אמר רבי יוסי ח"ו דההוא רשע יסתכל בחיזו קדישא. אמר ליה אי הכי הא כתיב נופל וגלוי עינים. אמר ליה לא שמענא בהא מידי ולא אימא. א"ל אנא שמענא דכד הוה אצטריך לאסתכלא הוה נפיל וחמי והשתא לא אצטריך לאסתכלא. אמר ליה אי הכי בדרגא עלאה
יתיר הוה על כל נביאי מהימנותא דאיהו גלוי עינים חמי ואסתכל ביקרא דקב"ה והא ר' שמעון אמר בלעם בחרשוי הוה ידע באינון כתרין תתאין דלתתא כמה דכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם קרייה קרא דטנופא דטנופי היך יסתכל ביקרא דמאריה. ועוד הא אמר רבי שמעון בחיזו חד דחזא לפום שעתא דכתיב ויגל יי' את עיני בלעם אתעקימו עינוי ואת אמרת דהוה חמי בגלוי דעיינין ואסתכל ביקרא דקב"ה. א"ל אנא אהדרנא לקבלך. דידי ודידך בעי צחותא ודאי רזי אורייתא עלאין ולא יכלין בני עלמא למיקם עלייהו בגין כך אסיר לאקדמא במלה דאורייתא עד דישמע מלה וידע לה על בורייה. אתו לקמיה דר"ש אמרו מלה קמיה. פתח ואמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' האי קרא אוקמוה דממנן דעלמא אמרוה בשעתא דסליק ברעותיה דקב"ה למברי אנשא. קרא לכתות כתות דמלאכי עלאה ואותיב לון קמיה. אמר לון בעינא למברי אדם אמרו קמיה ואדם ביקר בל ילין וגו' אושיט קב"ה אצבעא דיליה ואוקיד לון.
אותיב כתות אחרנין קמיה אמר לון בעינא למברי אדם. אמרו קמיה זוהר חלק ג דף רט/א בחכמתא עלאה. וכי למגנא נפק האי מלאכא לאתחזאה לחד אתנא או למיקם בין כרמייא לקבלה זמנא הכא וזמנא הכא. אלא כלא רזא עלאה הוא וכלא בעי קב"ה בגין לאגנא עלייהו דישראל ולא ישלטו בהו זינין בישין בגין דאינון חולקיה דקב"ה. ויעמוד מלאך יי' וגו'. תאנא מסטרא דאמא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא וכד בעאת לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. (גוונין) אינון גוונין מתלהטן בארבע סטרי עלמא כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא דאינון תריסר תחומי גליפין ועאלין ואתכלילו בתריסר אחרנין. ברישא דעטרא אית ד' שורין לד' סטרין ואינון מגדלות כד"א מגדלות מרקחים מהו מרקחים כמה דאת אמר מכל אבקת רוכל ועל כל מגדלא ומגדלא ג' פתחין קביעין באבנין טבן מכל סטרא וסטרא. האי עטרא נהירא (ס"א טהירא)
(ס"א טהירא) בדלוגין דאופיר בגין יקרא דמלכא כמה דכתיב אוקיר אנוש מפז וגו'. תחות עטרא תליין זגי דדהבא בסחרנהא זגא דדהבא מסטרא דא וזגא דדהבא מסטרא דא וחד רמונא (ס"א בגו) כגוון ההוא רמונא אית בה אלף זגין וכל זגא מנייהו מתלהטא בסומקא בחוורא ההוא רמונא אתפלג בפלוגין ארבע וקיימא פתיחא לאתחזאה זגהא תלת מאה ועשרין וחמש זגין לסטרא דא וכן לכל סטרא וסטרא עד דמתלהטן ארבע סטרי עלמא מחיזו דכל פלכא ופלכא ואינון אקרון פלח הרמון כמה דכתיב כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך ארבע גלגלין בפלכי ארבע זווין נטלין בגלגולא לההוא עטרא וכד נטלי לה אזדקפן לעילא עד דמטו לגלגולא דפלכא עלאה דנהים יממא וליליא מתחברן כל אינון פלכין ונטלין לעטרא וזקפן לה. וקלא דאינון גלגלין אשתמע בכלהו רקיעין לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא וכלהו שאלין דא לדא עד דכלהו אמרי ברוך כבוד יי' ממקומו כד מזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא
ואתישבת ברישא דמטרוניתא כדין נחית חד עטרא עלאה קביעא דכל אבן טבא וחיזור ושושן בסחרנהא בשית גלגלין אתיא לשית סטרין דעלמא שית גדפין דנשר נטלין לה בפלכוי חמשין (ס"א פלכין) ענבין סחרנהא דגליף בה אימא עלאה קביעאן באבן טבא חוור וסומק ירוק ואוכם תכלא וארגוונא שית מאה ותלת עשר זוויין לכל סטרא וסטרא. אלף ושית מאה מגדלין לכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא טורין קביעין פרחין לעילא אשתאבן בכיתונא (ס"א בפתורא) דאימא עלאה במשח רבות דילה. כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עלאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא משחא טבא עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אינון לבושי מלכא הה"ד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאינה וראינה
וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא ומאן אינון כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל דהא לא מזדווגי בהו ולא קיימין עמהון בר אינון ישראל דאינון בני ביתא ומשמשי להו כדין ברכאן דנפיקי מנייהו דישראל הוא. וישראל נטלין כלא ומשדרי חולקא מניה לשאר עמין. ומההוא חולקא אתזנו כל אינון שאר עמין. ותאנא מבין סטרי חולקהון סממנן על שאר עמין נפק
זוהר חלק ג דף רט/ב חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא ועל דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי. מאן א"י הא אוקימנא. ובין לעילא ובין לתתא כל אינון שאר עמין עכו"ם לא אתזנו אלא מההוא תמצית ולא תימא דאינון בלחודוי אלא אפילו אינון כתרין תתאין מההוא תמצית שתיין. ודא הוא במשעול הכרמים שביל מרברבי שאר עמין דמתברכן מניה. כד חמא ההוא