{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "77", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 77", "hebrewTitle": "קטע 77", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/77/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/77/", "segments": [{"index": 1, "he": "מלאכא דהא בלעם אסטי לאתון לההוא שבילא דכתיב להטותה הדרך מיד ויעמוד מלאך יי' \nבמשעול הכרמים לאסתמא שבילא דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין עכו\"ם ואינון כתרין \nתתאין. ואזלא הא כהא דאמר רבי יצחק כתיב שמוני נוטרה וגו'. לנטלא ולברכא לשאר עמין \nבגלותא וישראל דאינון כרמי שלי לא נטרתי בגין דאינון בגלותא ולא מתברכין כדקא חזי. \nגדר מזה וגדר מזה. אמר ר' אבא היך יכיל ההוא מלאכא לאסתמא ההוא שבילא אלא בגין \nדסיועא אחרא הוה ליה קב\"ה וכנסת ישראל. ר' יהודה אמר אורייתא מסייעא ליה דכתיב מזה \nומזה הם כתובים. בההיא שעתא מה כתיב ותרא האתון וגו'. ותלחץ אל הקיר מאי ותלחץ אל \nהקיר כד\"א מקרקר קיר וגו' קיר פטרונא ההוא דשלטא עלייהו. ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר \nהיא לא יהבא ליה סיועא כלל. ובעקותא (ס\"א אשדת) אשרת (ס\"א אשדרת) ליה לההוא קיר. \nורמזא ליה האי כדין ויוסף להכותה בהאי סטרא: \nויוסף מלאך יי' עבור ויעמוד במקום צר וגו'. בההיא שעתא אסתים לה כל ארחין וכל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "סיועין דלא אשתכח בה מכל סטרא דעלמא סיועא כדין ותרבץ תחת בלעם. כד חמא בלעם דלא \nהוה יכיל מה כתיב ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל כמה דאתמר דאעטן לה ואלבש לה \nבזירוזי דינא קשיא תקיפא: \nויפתח יי' את פי האתון וגו'. היינו חד מאינון מלין דאתבריאו ערב שבת בין השמשות. \nא\"ר יצחק מאי סגי האי לבלעם או לאתון או לישראל בהני מלין. א\"ר יוסי דחייכין ביה \nאינון רברבין דהוו עמיה וכד מטו לבלק אמרו ליה וכי להאי שטיא שדרת ליקרא לא תשכח \nביה ממשות ולא במלוי ובאינון מלה דאתנא אתבזא מן יקריה. ר' חייא אמר אלמלי לא אמרת \nאתנא האי לא שביק בלעם ההוא דיליה ובמלי דאתנא ידע דאתבר חיליה. ר' אבא רמי כתיב \nותפתח הארץ וגו'. וכתיב ויפתח יי' את פי וגו'. מאי שנא ארץ מאתון דלא כתיב בה ויפתח \nיי' את פי הארץ. אלא התם משה גזר על פומא ופתחת ועבדת ארעא פקודא דמשה ולא יאות \nדקב\"ה יעבר פקודיה דהא משה גזר ופקיד (שם) ופצתה האדמה את פיה. וע\"ד היא עבדת \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פקודוי דכתיב ותפתח הארץ את פיה. אבל הכא לא אשתכח מאן דגזר אלא רעותא דקב\"ה הוה \nוהואיל ורעותיה הוה בכך כתיב ויפתח יי' את פי האתון. מניה אתא מלה ומניה אשתכח. ר' \nיהודה אמר אסתכלנא בפרשתא דא ובאלין מלין ואתחזיין דלאו מלין דצריכין אינון. וכי \nמאחר דכתיב ויפתח יי' את פי האתון בעיין למהוי אינון מלין מלי מעלייתא מלי דחכמתא \nואי כמה דאתערו חברנא דאיהו משבח דסוסיא דיליה רעי ברטיבא והיא תבת ואמרת הלא אנכי \nאתונך מהכא הוה לה למפתח והיא לא פתחה אלא מה עשיתי לך ואי הכי אמאי קא טרח קודשא \nבריך הוא למפתה פומה להני מלין. אמר רב אבא ודאי באילין מלין אוליפנא דעתא דבלעם \nדלאו כדאי הוא למשרי עליה רוח קודשא ואוליפנא דהא לית יכילו באתניה לאבאשא או \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זוהר חלק ג דף רח/א\nמה אנוש כי תזכרנו. מה טיבו דב\"נ דא. אמר לון ב\"נ דיהא בצלמא דידן דיהא חכמתא דיליה \nעלאה מחכמתכון כיון דברא אדם וחטא ונפק בדימוס קמיה אתו עז\"א ועז\"אל אמרו קמיה \nפתחון פה אית לן גבך הא ב\"נ דעבדת חטי קמך אמר להו אלמלי תהוון שכיחי גבייהו וכו'. \nמה עבד קב\"ה אפיל לון מדרגא קדישא דלהון מן שמיא אמר ר\"ש השתא אהדרנא לתיובתייכו \nדבלעם אמר נופל וגלוי עינים אי נימא דלא הוה הכי ושבוחי קא משבח גרמיה היך יכתוב \nקב\"ה מלה כדיבא באורייתא ואי מלה דקשוט היא היך ישתבח ההוא רשע בדרגא עלאה על כל \nנביאי מהימנותא. ועוד דהא לא שריא קדושה דלעילא אלא באתריה דאתחזי ליה. השתא אהדרנא \nלמלה קדמאה בתר דאפיל לון קב\"ה מאתר קדישא דלהון טעו בתר נשי עלמא ואטעו עלמא. הכא \nאית לאסתכלא והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. והא אלין מלאכין הוו איך יכילו \nלאתקיימא בארעא. אלא ת\"ח כל אינון דלעילא לא קיימין ולאיכלין למיקם בר בנהורא עלאה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דנהיר לון וקיים לון ואי פסיק מנייהו ההוא נהורא דלעילא לא יכלין למיקם. כל שכן \nאלין דאפיל לון קב\"ה ופסק מנייהו ההוא נהורא דלעילא דאשתני זיווייהו וכד נחתו ושליט \nבהו אוירא דעלמא אשתנו בדרגא אחרא: \nת\"ח מנא דהוה נחית להו לישראל במדברא ההוא מנא הוה מטלא דלעילא דהוה נחית מעתיקא \nסתימא דכל סתימין. וכד הוה נחית הוה נהוריה נהיר בכלהו עלמין ומניה אתזן חקל \nדתפוחין ומלאכי עלאי. וכד הוה נחית לתתא ושליט ביה אוירא דעלמא אגליד ואשתני זיויה \nולא הוה זיויה אלא כמה דכתיב והמן כזרע גד הוא וגו' ולא יתיר. וכל שכן מלאכין כיון \nדנחתו ושליט בהו אוירא אשתנו מההוא דרגא קדמאה דהוו. מה עבד קב\"ה חמא דאטעיין עלמא \nקשר לון בשלשלאי דפרזלא בטורא דחשוכא באן אתר יתבי בעמיקא דטורי אותיב ליה לעז\"א \nורמי חשוכא דאנפין בגין דההיא שעתא דקשר לון קב\"ה אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקב\"ה \nאפיל ליה בעומקא עד קדליה וזריק חשוכא באנפוי. עזא\"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ליה חשוכא. ובני עלמא דידעין אתרייהו אתיין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין \nונחשין וקסמין ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ\"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא. \nובג\"כ טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן ובלעם מנייהו אולפי חרשין והיינו דאמר בלעם מן \nארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו'. ת\"ח בלעם הוה קא משבח גרמיה מהאי אתר ואמר \nנאם שומע אמרי אל וגו'. בגין דעז\"א ועזא\"ל אמרי לאינון בני עלמא מאילין מלין עלאין \nדהוו ידעי בקדמיתא לעילא. ומשתעי מעלמא קדישא דהוו ביה הה\"ד שומע אמרי אל שומע קול \nאל לא כתיב אלא אמרי אל אינון אמירן דאמרי מניה מאן דאתי מפרקא ושאלין ליה מאן את \nאתי אמר מלמשמע מלין דמלכא קדישא כך נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. דהוה ידע \nשעתא דתליא דינא בעלמא ומכוין שעתא בחרשוי. אשר מחזה שדי יחזה. מאן מחזה שדי אלין \nאינון נופל וגלוי עינים ואלן אינון עז\"א ועזאל. נופל דא עז\"א דאעמיק ליה קב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בעומקא חשוכא ויתיב בעומקא עד קדליה כדקאמרן. וחשוכא אזדרק באנפי ועל דא אקרי נופל \nנפל זמנא חדא מן שמיא ונפל זמנא אחרא לבתר בעומקא דחשוכא. עזא\"ל הוא גלוי עינים דהא \nלא אזדרק חשוכא עליה דלא אתתקף ולא ארגיז לעילא כההוא דלעילא \n \nזוהר חלק ג דף רח/ב\nובלעם קרי לון מחזה שדי דאינון נופל וגלוי עינים. ובההוא זמנא לא אשתאר בעלמא \nדישתכח גבייהו בר איהו. ובכל יומא הוה אסתים באינון טורי עמהון הה\"ד ינחני בלק מלך \nמואב מהררי קדם. מהררי קדם ודאי ולא מארץ בני קדם. אר\"ש כמה זמנין אמינא מלה דא ולא \nמסתכלי חברייא דהא קב\"ה לא שריא שכינתא אלא באתר קדישא באתר דאתחזי לשריא עלוי. וכן \nקב\"ה מכריז ואמר לא ימצא בך מעביר בנו וגו'. והוא דאתי (ס\"א אתי) לאתערבא בהדייהו. \nאלא זכאה חולקיהון דישראל דקב\"ה קדיש לון לשריא בינייהו והיינו דכתיב כי יי' אלקיך \nמתהלך בקרב מחניך וגו' ובגין דהוא מתהלך בקרב מחניך כתיב והיה מחניך קדוש וגו' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וכתיב והייתם קדושים וגו'. וכתיב אל תטמאו בכל אלה וגו'. וכתיב ואקץ בם וגו'. דלא \nיכילנא לקרבא גבייהו ושרו לי לבר. זכאה חולקהון דישראל וזכאה חולקהון דנביאי מהימני \nקדישי דאינון קדישין ואית לון חולקא לאשתמשא בקדושה עלאה: \nותרא האתון את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו (ס\"א בדרך) בההוא ארחא דהוה \nאשתקע (ס\"א אשתכח) בגווה. וחרבו שלופה בידו. וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון מאי \nבעי חרבא ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם אמאי חמאת אתניה ואיהו לא חמא. אלא כלא אזדמן. \nההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה ובמה ברחמי ואזדמן \nלקבליה דבלעם לאענשא ליה על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה ולא ברשותא אחרא (ס\"א \nדלעילא). א\"ר יוסי השתא אית לשאלא אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין ולא מאתר \nאחרא אמאי כתיב ויבא אלקים אל בלעם וגו'. ואך את הדבר וגו' א\"ר יצחק (בגיניהון \nדישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקב\"ה מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וגו'. ח\"ו דהא ההוא מלאכא אמר ליה ואפס את הדבר וגו'. דאי תימא ויאמר אלקים אל בלעם \nוגו'). הכי אוליפנא דהאי אלקים דהכא כלהו מלאכא הוה וההוא איהו אתר דאתי מסטרא \nדדינא קשיא דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין דהוה משתמש בהו בלעם. ובג\"כ \nויבא אלקים אל בלעם. ויאמר אלקים אל בלעם. דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה. ותט \nהאתון מן הדרך סטאת מן ההוא ארחא דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא לקבליהון דישראל ובמה \nחמא בלעם דהיא סטאת מההוא ארחא. אלא הכי אר\"ש דאפי' בארחא בעא לאבאשא להו לישראל \nבחילא דאתניה וכיון דלא סליק בידוי מה כתיב ויך את האתון במקל אטען לה ואלבש לה \nבזרוזי דינא קשיא תקיפא הה\"ד במקל במקל דייקא דאיהו דינא קשיא תקיפא במקלו לא כתיב \nאלא במקל. פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיליה לאבאשא להון לישראל \nדאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתיה לאתייקרא ולאבאשא להו לישראל: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים וגו'. מה כתיב לעילא בקדמיתא כתיב ותט האתון מן הדרך \nותלך בשדה ותלך בארח מישר מסטרא דשדה (אתער) ואתרכינת ממה דהוה בה. ויך בלעם את \nהאתון להטותה הדרך לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה. אמר רבי יוסי בין מלאכא ובין בלעם \nהות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם דלא הוה יכיל כדין ויך את האתון במקל כמה דאתמר. \nויעמוד מלאך יי' וגו'. א\"ר אבא כמה אית לן לאסתכלא במלי דאורייתא. הני קראי רמיזי \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף רי/א\nלאוטבא. ואוליפנא מהאי אתון דהא לית חילא בבעירי לאשראה עלייהו דעתא שלים. ת\"ח בלעם \nבההיא מלה דאתניה ובההוא דעתא טפשא לא יכיל למיקם. בדעתא עלאה עאכ\"ו: \nותאמר לבלעם מה עשיתי לך. וכי ברשותי הוה למעבד טב וביש. לאו דהא בעירי לא מתנהגן \nאלא במה דנהגו לון. ואע\"ג דההיא אתנא בעמיקתא (ס\"א בעקתא) יתיר לאו ברשותה היא דהא \nהוא אטעין לה בחדשוי וברשותיה קיימא. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי הוה ליה לחייכא \nמנה והוא אתיב לקבלה טפשותא דמלהא כדין חייכו מני' ואתקליל בעינייהו וידעו דאיהו \nשטיא. ומה אמר כי התעללת בי לו יש חרב בידי אמרו שטיא דא איהו יכיל לשיצאה עמין \nבפומיה היך לא יכיל לשיצאה לאתניה והוא בעי חרבא. ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה \nעלייהו רוחא אחרא דאי יימרון בני נשא אי ימללון בעירי כמה דעתא שלים יפקון לעלמא. \nפוק ואוליף מהאי אתנא דהא קב\"ה אפתח פומה חמי מלוי. (מצאתי כתוב בהעתקות חסר כאן): \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם וגו'. ר' יצחק אמר בלק חכים הוה בחרשין יתיר מבלעם בר \nדלא הוה מכוון שעתא ללטייא. משל וכו'. בג\"כ ויקח בלק את בלעם וגו'. הוא הוה אתקין \nלי' ואחיד לי' לכלא. ויעלהו במות בעל מאי ויעלהו במות בעל. אלא אשגח בחרשוי במאי \nסטרא יתאחיד בהו ואשכח דזמינין ישראל למעבד במות ולמפלח לבעל כמה דכתיב וילכו אחרי \nהבעל. וירא משם קצה העם חמא רברבי דעמא ומלכא דלהון דפלחין ליה כמה דכתיב ויקראו \nבשם הבעל וכתיב (שם) אם יי' האלקים וגו'. כיון דחמא בלעם דזמינין ישראל להאי מיד \nויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת (חסר כתיב) ר' יוסי ור' יהודה חד אמר \nלקבלי מדבחן דקדמאי אקריב אינון שבעה מדבחן. וחד אמר בחכמתא עבד כלא ואשכח דחולקהון \nדישראל בשבעה דרגין אתקשרו. בגין כך אסדר שבעה מדבחן. לב\"נ דהוה ליה רחימא חד דשבק \nלי' אבוי ובני נשא מסתפו לקטטה בהדיה בגין ההוא רחימא ליומין אתא ב\"נ חד ובעא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לאתערא קטטו בהדיה. אמר מה אעביד אי אתער בי' קטטא הא ההוא רחימא דאתקשר בהדיה ולא \nיכילנא, אמר מה עבד שדר ליה דורון לההוא רחימא. אמר ההוא רחימא וכי מה אית לי' להאי \nב\"נ גבאי ידענא דבגין ההוא בר רחימאי הוא. אמר האי דורון לא ייעול קמאי זמינו ליה \nלכלבי ויכלוניה. כך בלעם אתא לאתערא קטטו בהו בישראל וחמא דלא יכיל בגין ההוא רחימא \nעלאה דלהון (כד\"א רעך ורע אביך וגו'). שארי לתקנא קמיה דורון אמר קב\"ה. רשע ומה אית \nלך גבאי. את בעי לאזדווגא בבני הרי דורונך זמין לכלבי. ת\"ח מה כתיב ויקר אלקים אל \nבלעם. ואר\"ש לשון קרי וטומאה. דורונך לאלין אתמסר ולא ייעול קמאי. ר' אבא אמר ויקר \nכד\"א לפני קרתו מי יעמוד הוא הוה זמין דבההוא דורון יכיל בהו בישראל מה כתיב ויקר \nאלקים קדיר גרמיה מן דא דהוה חשיב. ויקר אלקים כמה דאתמר דאתער עליה מסטרא \nדמסאבותא. רבי אלעזר אמר ויקר. בלעם חשיב דבההוא דורון ייעול לאבאשא להו לישראל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וקב\"ה אעקר ליה מקמיה לההוא דורון ואעקר ליה לבלעם ממה דהוה חשיב ואעקר (ס\"א ליה \nמההוא דרגא) לההוא דרגא הה\"ד ויקר. כד\"א יקרוה עורבי נחל. אמר ליה רשע לית אנת כדאי \nלאתקשרא בהדאי \n \nזוהר חלק ג דף רי/ב\nולמיעל קמאי. דורונך לכלבי אתמסר. אמר ר' שמעון ת\"ח האי רשע געלא דכלא הוה דלא תשכח \nבכל פרשתא דא ויאמר יי' אל בלעם או וידבר יי' ח\"ו מה כתיב וישם יי' דבר בפי בלעם \nוגו' כמאן דשוי חסמא בפום חמרא דלא יסטי הכא או הכא כך וישם יי' דבר בפי וגו'. א\"ל \nקב\"ה. רשע את חשיב דעל ידך יהא ויתקיים ברכה בבני או אפכא לא צריכין אינון לך כמה \nדאמרין לצרעה כו' אלא את שוב אל בלק וכד תפתח פומך לא יהא ברשותך. ולא בפומך תלייא \nמלולא אלא וכה תדבר. הרי כ\"ה דזמינא לברכא לון כה תמלל ברכה דבני דכד תפתח פומך היא \nתמלל מלין לאתקיימא על בני דלא אשבוק מלין לך. ת\"ח דכך הוא כיון דאתא לבלק ובלק שמע \nכל אינון מלין הוה חשיב דהא מפומה דבלעם נפקין אמר לקוב אויבי לקחתיך אמר בלעם סב \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אלין חרשין בידך בגין לאעכבא הכא להאי כה ואי את תיכול לאעכבא (ס\"א לאעקרא) לה בהאי \nחרשין אנא אעקר לה מאינון מלין דהיא אמרה מה כתיב התיצב כה על עולתך בהאי ובאלין \nחרשין תעכב לה ואנכי אקרה כ\"ח כלומר אעקר לה מאלין מלין. א\"ל קב\"ה. רשע אנא אעקר לך \nמה כתיב בתריה ויקר אלקים אל בלעם וההוא דבר ארים קלא במלולי דכ\"ה. ויאמר שוב אל \nבלק וכה תדבר כ\"ה תדבר ודאי. ת\"ח בקדמיתא לא כתיב התיצב כה על עולתך אלא התיצב על \nעולתך ואלכה אולי יקרה יי' לקראתי. כיון דחמא דכ\"ה אמר אינון ברכאן כדין אמר התיצב \nכ\"ה על עולתך ואנכי אקרה כ\"ה. לכה ארה לי יעקב כלומר לקוט. רבי יוסי אמר אשדי לון \nמההוא דרגא דאינון קיימי כד\"א צדה אורה. אמר אי תיכול למשדי (ס\"א לון מההוא דרגא) \nלההוא דרגא דלהון הא כלהו אתעקרו מעלמא. ולכה זועמה ישראל ישראל דלעילא דישתכח \nרוגזא קמיה כד\"א ואל זועם בכל יום: \nכי מראש צורים וגו'. א\"ר יצחק מראש צורים אלין אינון אבהתא דכתיב הביטו אל צור \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חוצבתם. ומגבעות אשורנו. אלין אמהן בין מהאי סטרא ובין מהאי סטרא לא יכלין לאתלטייא \nאבא אמר כי מראש צורים מאן יכיל להו לישראל דהא הוא אחיד מרישא דכל צורים נפקין \nומאן אינון צורים גבורן דהא כל דינין דעלמא מאינון גבורן נפקי ואינון אתאחדן בהו. \nומגבעות אשורנו אלין שאר משריין (ס\"א כתרין) דאתאחדן בהו. הן עם לבדד וגו'. כד\"א \nיי' בדד ינחנו. מי מנה עפר יעקב וגו' הא אוקמוה. אלא א\"ר יוסי תרין דרגין אינון \nיעקב וישראל בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל. ואע\"ג דכלא חד תרין דרגין אינון דהא דרגא \nעלאה ישראל הוא. מי מנה עפר יעקב וגו'. לתתא מאן הוא עפר. ר' שמעון אמר האי דכתיב \nבי' יתן כעפר חרבו וגו'. מאן חרבו הא ידיעא דכתיב חרב ליי' מלאה דם. עפר ההוא אתר \nדאתברי מני' אדם הראשון דכתיב וייצר יי' אלקים את האדם עפר וגו'. ומההוא עפר כמה \nחיילין וכמה משריין נפקו כמה טפסין כמה גרדיני נמוסין כמה גירין כמה בליסטראות כמה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "רומחין וסייפין וזיינין אשתכחו מההוא עפר (מי מנה) כד\"א היש מספר לגדודיו. ומספר את \nרובע ישראל. רבע ישראל היא ה\"א וחד מלה היא. רובע ישראל כד\"א רובץ תחת משאו רביע \nהדא הוא דכתיב מטתו שלשלמה. ד\"א רבע כמו רביעית מישראל לתתא רבע אתקרי לפום כתרין \nמשמע דוד דאיהו רגלא רביעאה דכורסייא. ד\"א מי מנה עפר יעקב וגו' כל אינון דחשיבין \nעפרא כמה דאוקימנא. ומספר את רבע ישראל דכתיב היש מספר לגדודיו רבע ישראל כמה \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "זוהר חלק ג דף ריא/א\nדאוקימנא. ד\"א מי מנה עפר אינון פקודין דאינון בעפרא בזריעה בנטיעה בחצדא והא \nאוקמוה חברייא. ומספר את רבע כד\"א בהמתך לא תרביע. (א\"ר אבא בלק חכים הוה בחרשוי \nכבלעם בר דלא ידע לכוון שעתא ללטייא): \nוישא משלו ויאמר. וידבר לא כתיב מאי וישא משלו רבי חייא אמר הוא הוה זקיף קלא לגבי \nההוא ממלל וישא משלו בלעם. ויאמר האי כה כמה דכתיב וכה תדבר ואמירה מנה הוה. ת\"ח \nכיון דחמא בלעם דבכל חרשוי ובכל ההוא דורון לא יכיל לאעקרא ההוא כה כד\"א ואנכי אקרה \nכה אעקר להאי כה א\"ל קב\"ה. רשע אנת סבור לאעקרא לה אנא אעקר לך משלשולך מה כתיב \nויקר אלקים אל בלעם כמה דאתמר. לבתר כיון דחמא דלא יכיל הדר ואמר וברך ולא אשיבנה \nולא אשיבנו מבעי ליה אלא ולא אשיבנה ודאי לההיא דכתיב כה וכה תדבר לית אנא יכיל \nלאהדרא לה. אמר בלעם בתרין דרגין בעינא לאעלא בהו. בעינא לאעלא בהו מדרגא דיעקב ולא \nיכילנא. בעינא לאעלא בהו מסטרא אחרא דישראל ולא יכילנא. מאי טעמא בגין דשמא דא או \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "דא לא אתקשר בזינין בישין הה\"ד לא הביט און ביעקב וגו'. תאנא תרין דרגין אינון נחש \nוקסם. לקבליהון עמל ואון אמר בלעם הא ודאי אשכחנא לקבלי דהני יעקב וישראל. און \n", "en": ""}]}
