מלאכא דהא בלעם אסטי לאתון לההוא שבילא דכתיב להטותה הדרך מיד ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים לאסתמא שבילא דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין עכו"ם ואינון כתרין תתאין. ואזלא הא כהא דאמר רבי יצחק כתיב שמוני נוטרה וגו'. לנטלא ולברכא לשאר עמין בגלותא וישראל דאינון כרמי שלי לא נטרתי בגין דאינון בגלותא ולא מתברכין כדקא חזי. גדר מזה וגדר מזה. אמר ר' אבא היך יכיל ההוא מלאכא לאסתמא ההוא שבילא אלא בגין דסיועא אחרא הוה ליה קב"ה וכנסת ישראל. ר' יהודה אמר אורייתא מסייעא ליה דכתיב מזה ומזה הם כתובים. בההיא שעתא מה כתיב ותרא האתון וגו'. ותלחץ אל הקיר מאי ותלחץ אל הקיר כד"א מקרקר קיר וגו' קיר פטרונא ההוא דשלטא עלייהו. ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר היא לא יהבא ליה סיועא כלל. ובעקותא (ס"א אשדת) אשרת (ס"א אשדרת) ליה לההוא קיר. ורמזא ליה האי כדין ויוסף להכותה בהאי סטרא: ויוסף מלאך יי' עבור ויעמוד במקום צר וגו'. בההיא שעתא אסתים לה כל ארחין וכל סיועין דלא אשתכח בה מכל סטרא דעלמא סיועא כדין ותרבץ תחת בלעם. כד חמא בלעם דלא הוה יכיל מה כתיב ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל כמה דאתמר דאעטן לה ואלבש לה בזירוזי דינא קשיא תקיפא: ויפתח יי' את פי האתון וגו'. היינו חד מאינון מלין דאתבריאו ערב שבת בין השמשות. א"ר יצחק מאי סגי האי לבלעם או לאתון או לישראל בהני מלין. א"ר יוסי דחייכין ביה אינון רברבין דהוו עמיה וכד מטו לבלק אמרו ליה וכי להאי שטיא שדרת ליקרא לא תשכח ביה ממשות ולא במלוי ובאינון מלה דאתנא אתבזא מן יקריה. ר' חייא אמר אלמלי לא אמרת אתנא האי לא שביק בלעם ההוא דיליה ובמלי דאתנא ידע דאתבר חיליה. ר' אבא רמי כתיב ותפתח הארץ וגו'. וכתיב ויפתח יי' את פי וגו'. מאי שנא ארץ מאתון דלא כתיב בה ויפתח יי' את פי הארץ. אלא התם משה גזר על פומא ופתחת ועבדת ארעא פקודא דמשה ולא יאות דקב"ה יעבר פקודיה דהא משה גזר ופקיד (שם) ופצתה האדמה את פיה. וע"ד היא עבדת פקודוי דכתיב ותפתח הארץ את פיה. אבל הכא לא אשתכח מאן דגזר אלא רעותא דקב"ה הוה והואיל ורעותיה הוה בכך כתיב ויפתח יי' את פי האתון. מניה אתא מלה ומניה אשתכח. ר' יהודה אמר אסתכלנא בפרשתא דא ובאלין מלין ואתחזיין דלאו מלין דצריכין אינון. וכי מאחר דכתיב ויפתח יי' את פי האתון בעיין למהוי אינון מלין מלי מעלייתא מלי דחכמתא ואי כמה דאתערו חברנא דאיהו משבח דסוסיא דיליה רעי ברטיבא והיא תבת ואמרת הלא אנכי אתונך מהכא הוה לה למפתח והיא לא פתחה אלא מה עשיתי לך ואי הכי אמאי קא טרח קודשא בריך הוא למפתה פומה להני מלין. אמר רב אבא ודאי באילין מלין אוליפנא דעתא דבלעם דלאו כדאי הוא למשרי עליה רוח קודשא ואוליפנא דהא לית יכילו באתניה לאבאשא או זוהר חלק ג דף רח/א מה אנוש כי תזכרנו. מה טיבו דב"נ דא. אמר לון ב"נ דיהא בצלמא דידן דיהא חכמתא דיליה עלאה מחכמתכון כיון דברא אדם וחטא ונפק בדימוס קמיה אתו עז"א ועז"אל אמרו קמיה פתחון פה אית לן גבך הא ב"נ דעבדת חטי קמך אמר להו אלמלי תהוון שכיחי גבייהו וכו'. מה עבד קב"ה אפיל לון מדרגא קדישא דלהון מן שמיא אמר ר"ש השתא אהדרנא לתיובתייכו דבלעם אמר נופל וגלוי עינים אי נימא דלא הוה הכי ושבוחי קא משבח גרמיה היך יכתוב קב"ה מלה כדיבא באורייתא ואי מלה דקשוט היא היך ישתבח ההוא רשע בדרגא עלאה על כל נביאי מהימנותא. ועוד דהא לא שריא קדושה דלעילא אלא באתריה דאתחזי ליה. השתא אהדרנא למלה קדמאה בתר דאפיל לון קב"ה מאתר קדישא דלהון טעו בתר נשי עלמא ואטעו עלמא. הכא אית לאסתכלא והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. והא אלין מלאכין הוו איך יכילו לאתקיימא בארעא. אלא ת"ח כל אינון דלעילא לא קיימין ולאיכלין למיקם בר בנהורא עלאה דנהיר לון וקיים לון ואי פסיק מנייהו ההוא נהורא דלעילא לא יכלין למיקם. כל שכן אלין דאפיל לון קב"ה ופסק מנייהו ההוא נהורא דלעילא דאשתני זיווייהו וכד נחתו ושליט בהו אוירא דעלמא אשתנו בדרגא אחרא: ת"ח מנא דהוה נחית להו לישראל במדברא ההוא מנא הוה מטלא דלעילא דהוה נחית מעתיקא סתימא דכל סתימין. וכד הוה נחית הוה נהוריה נהיר בכלהו עלמין ומניה אתזן חקל דתפוחין ומלאכי עלאי. וכד הוה נחית לתתא ושליט ביה אוירא דעלמא אגליד ואשתני זיויה ולא הוה זיויה אלא כמה דכתיב והמן כזרע גד הוא וגו' ולא יתיר. וכל שכן מלאכין כיון דנחתו ושליט בהו אוירא אשתנו מההוא דרגא קדמאה דהוו. מה עבד קב"ה חמא דאטעיין עלמא קשר לון בשלשלאי דפרזלא בטורא דחשוכא באן אתר יתבי בעמיקא דטורי אותיב ליה לעז"א ורמי חשוכא דאנפין בגין דההיא שעתא דקשר לון קב"ה אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקב"ה אפיל ליה בעומקא עד קדליה וזריק חשוכא באנפוי. עזא"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר ליה חשוכא. ובני עלמא דידעין אתרייהו אתיין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא. ובג"כ טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן ובלעם מנייהו אולפי חרשין והיינו דאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו'. ת"ח בלעם הוה קא משבח גרמיה מהאי אתר ואמר נאם שומע אמרי אל וגו'. בגין דעז"א ועזא"ל אמרי לאינון בני עלמא מאילין מלין עלאין דהוו ידעי בקדמיתא לעילא. ומשתעי מעלמא קדישא דהוו ביה הה"ד שומע אמרי אל שומע קול אל לא כתיב אלא אמרי אל אינון אמירן דאמרי מניה מאן דאתי מפרקא ושאלין ליה מאן את אתי אמר מלמשמע מלין דמלכא קדישא כך נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. דהוה ידע שעתא דתליא דינא בעלמא ומכוין שעתא בחרשוי. אשר מחזה שדי יחזה. מאן מחזה שדי אלין אינון נופל וגלוי עינים ואלן אינון עז"א ועזאל. נופל דא עז"א דאעמיק ליה קב"ה בעומקא חשוכא ויתיב בעומקא עד קדליה כדקאמרן. וחשוכא אזדרק באנפי ועל דא אקרי נופל נפל זמנא חדא מן שמיא ונפל זמנא אחרא לבתר בעומקא דחשוכא. עזא"ל הוא גלוי עינים דהא לא אזדרק חשוכא עליה דלא אתתקף ולא ארגיז לעילא כההוא דלעילא זוהר חלק ג דף רח/ב ובלעם קרי לון מחזה שדי דאינון נופל וגלוי עינים. ובההוא זמנא לא אשתאר בעלמא דישתכח גבייהו בר איהו. ובכל יומא הוה אסתים באינון טורי עמהון הה"ד ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. מהררי קדם ודאי ולא מארץ בני קדם. אר"ש כמה זמנין אמינא מלה דא ולא מסתכלי חברייא דהא קב"ה לא שריא שכינתא אלא באתר קדישא באתר דאתחזי לשריא עלוי. וכן קב"ה מכריז ואמר לא ימצא בך מעביר בנו וגו'. והוא דאתי (ס"א אתי) לאתערבא בהדייהו. אלא זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה קדיש לון לשריא בינייהו והיינו דכתיב כי יי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו' ובגין דהוא מתהלך בקרב מחניך כתיב והיה מחניך קדוש וגו' וכתיב והייתם קדושים וגו'. וכתיב אל תטמאו בכל אלה וגו'. וכתיב ואקץ בם וגו'. דלא יכילנא לקרבא גבייהו ושרו לי לבר. זכאה חולקהון דישראל וזכאה חולקהון דנביאי מהימני קדישי דאינון קדישין ואית לון חולקא לאשתמשא בקדושה עלאה: ותרא האתון את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו (ס"א בדרך) בההוא ארחא דהוה אשתקע (ס"א אשתכח) בגווה. וחרבו שלופה בידו. וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון מאי בעי חרבא ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם אמאי חמאת אתניה ואיהו לא חמא. אלא כלא אזדמן. ההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה ובמה ברחמי ואזדמן לקבליה דבלעם לאענשא ליה על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה ולא ברשותא אחרא (ס"א דלעילא). א"ר יוסי השתא אית לשאלא אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין ולא מאתר אחרא אמאי כתיב ויבא אלקים אל בלעם וגו'. ואך את הדבר וגו' א"ר יצחק (בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקב"ה מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו'. ח"ו דהא ההוא מלאכא אמר ליה ואפס את הדבר וגו'. דאי תימא ויאמר אלקים אל בלעם וגו'). הכי אוליפנא דהאי אלקים דהכא כלהו מלאכא הוה וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין דהוה משתמש בהו בלעם. ובג"כ ויבא אלקים אל בלעם. ויאמר אלקים אל בלעם. דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה. ותט האתון מן הדרך סטאת מן ההוא ארחא דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא לקבליהון דישראל ובמה חמא בלעם דהיא סטאת מההוא ארחא. אלא הכי אר"ש דאפי' בארחא בעא לאבאשא להו לישראל בחילא דאתניה וכיון דלא סליק בידוי מה כתיב ויך את האתון במקל אטען לה ואלבש לה בזרוזי דינא קשיא תקיפא הה"ד במקל במקל דייקא דאיהו דינא קשיא תקיפא במקלו לא כתיב אלא במקל. פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיליה לאבאשא להון לישראל דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתיה לאתייקרא ולאבאשא להו לישראל: ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים וגו'. מה כתיב לעילא בקדמיתא כתיב ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ותלך בארח מישר מסטרא דשדה (אתער) ואתרכינת ממה דהוה בה. ויך בלעם את האתון להטותה הדרך לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה. אמר רבי יוסי בין מלאכא ובין בלעם הות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם דלא הוה יכיל כדין ויך את האתון במקל כמה דאתמר. ויעמוד מלאך יי' וגו'. א"ר אבא כמה אית לן לאסתכלא במלי דאורייתא. הני קראי רמיזי זוהר חלק ג דף רי/א לאוטבא. ואוליפנא מהאי אתון דהא לית חילא בבעירי לאשראה עלייהו דעתא שלים. ת"ח בלעם בההיא מלה דאתניה ובההוא דעתא טפשא לא יכיל למיקם. בדעתא עלאה עאכ"ו: ותאמר לבלעם מה עשיתי לך. וכי ברשותי הוה למעבד טב וביש. לאו דהא בעירי לא מתנהגן אלא במה דנהגו לון. ואע"ג דההיא אתנא בעמיקתא (ס"א בעקתא) יתיר לאו ברשותה היא דהא הוא אטעין לה בחדשוי וברשותיה קיימא. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי הוה ליה לחייכא מנה והוא אתיב לקבלה טפשותא דמלהא כדין חייכו מני' ואתקליל בעינייהו וידעו דאיהו שטיא. ומה אמר כי התעללת בי לו יש חרב בידי אמרו שטיא דא איהו יכיל לשיצאה עמין בפומיה היך לא יכיל לשיצאה לאתניה והוא בעי חרבא. ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא דאי יימרון בני נשא אי ימללון בעירי כמה דעתא שלים יפקון לעלמא. פוק ואוליף מהאי אתנא דהא קב"ה אפתח פומה חמי מלוי. (מצאתי כתוב בהעתקות חסר כאן): ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם וגו'. ר' יצחק אמר בלק חכים הוה בחרשין יתיר מבלעם בר דלא הוה מכוון שעתא ללטייא. משל וכו'. בג"כ ויקח בלק את בלעם וגו'. הוא הוה אתקין לי' ואחיד לי' לכלא. ויעלהו במות בעל מאי ויעלהו במות בעל. אלא אשגח בחרשוי במאי סטרא יתאחיד בהו ואשכח דזמינין ישראל למעבד במות ולמפלח לבעל כמה דכתיב וילכו אחרי הבעל. וירא משם קצה העם חמא רברבי דעמא ומלכא דלהון דפלחין ליה כמה דכתיב ויקראו בשם הבעל וכתיב (שם) אם יי' האלקים וגו'. כיון דחמא בלעם דזמינין ישראל להאי מיד ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת (חסר כתיב) ר' יוסי ור' יהודה חד אמר לקבלי מדבחן דקדמאי אקריב אינון שבעה מדבחן. וחד אמר בחכמתא עבד כלא ואשכח דחולקהון דישראל בשבעה דרגין אתקשרו. בגין כך אסדר שבעה מדבחן. לב"נ דהוה ליה רחימא חד דשבק לי' אבוי ובני נשא מסתפו לקטטה בהדיה בגין ההוא רחימא ליומין אתא ב"נ חד ובעא לאתערא קטטו בהדיה. אמר מה אעביד אי אתער בי' קטטא הא ההוא רחימא דאתקשר בהדיה ולא יכילנא, אמר מה עבד שדר ליה דורון לההוא רחימא. אמר ההוא רחימא וכי מה אית לי' להאי ב"נ גבאי ידענא דבגין ההוא בר רחימאי הוא. אמר האי דורון לא ייעול קמאי זמינו ליה לכלבי ויכלוניה. כך בלעם אתא לאתערא קטטו בהו בישראל וחמא דלא יכיל בגין ההוא רחימא עלאה דלהון (כד"א רעך ורע אביך וגו'). שארי לתקנא קמיה דורון אמר קב"ה. רשע ומה אית לך גבאי. את בעי לאזדווגא בבני הרי דורונך זמין לכלבי. ת"ח מה כתיב ויקר אלקים אל בלעם. ואר"ש לשון קרי וטומאה. דורונך לאלין אתמסר ולא ייעול קמאי. ר' אבא אמר ויקר כד"א לפני קרתו מי יעמוד הוא הוה זמין דבההוא דורון יכיל בהו בישראל מה כתיב ויקר אלקים קדיר גרמיה מן דא דהוה חשיב. ויקר אלקים כמה דאתמר דאתער עליה מסטרא דמסאבותא. רבי אלעזר אמר ויקר. בלעם חשיב דבההוא דורון ייעול לאבאשא להו לישראל וקב"ה אעקר ליה מקמיה לההוא דורון ואעקר ליה לבלעם ממה דהוה חשיב ואעקר (ס"א ליה מההוא דרגא) לההוא דרגא הה"ד ויקר. כד"א יקרוה עורבי נחל. אמר ליה רשע לית אנת כדאי לאתקשרא בהדאי זוהר חלק ג דף רי/ב ולמיעל קמאי. דורונך לכלבי אתמסר. אמר ר' שמעון ת"ח האי רשע געלא דכלא הוה דלא תשכח בכל פרשתא דא ויאמר יי' אל בלעם או וידבר יי' ח"ו מה כתיב וישם יי' דבר בפי בלעם וגו' כמאן דשוי חסמא בפום חמרא דלא יסטי הכא או הכא כך וישם יי' דבר בפי וגו'. א"ל קב"ה. רשע את חשיב דעל ידך יהא ויתקיים ברכה בבני או אפכא לא צריכין אינון לך כמה דאמרין לצרעה כו' אלא את שוב אל בלק וכד תפתח פומך לא יהא ברשותך. ולא בפומך תלייא מלולא אלא וכה תדבר. הרי כ"ה דזמינא לברכא לון כה תמלל ברכה דבני דכד תפתח פומך היא תמלל מלין לאתקיימא על בני דלא אשבוק מלין לך. ת"ח דכך הוא כיון דאתא לבלק ובלק שמע כל אינון מלין הוה חשיב דהא מפומה דבלעם נפקין אמר לקוב אויבי לקחתיך אמר בלעם סב אלין חרשין בידך בגין לאעכבא הכא להאי כה ואי את תיכול לאעכבא (ס"א לאעקרא) לה בהאי חרשין אנא אעקר לה מאינון מלין דהיא אמרה מה כתיב התיצב כה על עולתך בהאי ובאלין חרשין תעכב לה ואנכי אקרה כ"ח כלומר אעקר לה מאלין מלין. א"ל קב"ה. רשע אנא אעקר לך מה כתיב בתריה ויקר אלקים אל בלעם וההוא דבר ארים קלא במלולי דכ"ה. ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר כ"ה תדבר ודאי. ת"ח בקדמיתא לא כתיב התיצב כה על עולתך אלא התיצב על עולתך ואלכה אולי יקרה יי' לקראתי. כיון דחמא דכ"ה אמר אינון ברכאן כדין אמר התיצב כ"ה על עולתך ואנכי אקרה כ"ה. לכה ארה לי יעקב כלומר לקוט. רבי יוסי אמר אשדי לון מההוא דרגא דאינון קיימי כד"א צדה אורה. אמר אי תיכול למשדי (ס"א לון מההוא דרגא) לההוא דרגא דלהון הא כלהו אתעקרו מעלמא. ולכה זועמה ישראל ישראל דלעילא דישתכח רוגזא קמיה כד"א ואל זועם בכל יום: כי מראש צורים וגו'. א"ר יצחק מראש צורים אלין אינון אבהתא דכתיב הביטו אל צור חוצבתם. ומגבעות אשורנו. אלין אמהן בין מהאי סטרא ובין מהאי סטרא לא יכלין לאתלטייא אבא אמר כי מראש צורים מאן יכיל להו לישראל דהא הוא אחיד מרישא דכל צורים נפקין ומאן אינון צורים גבורן דהא כל דינין דעלמא מאינון גבורן נפקי ואינון אתאחדן בהו. ומגבעות אשורנו אלין שאר משריין (ס"א כתרין) דאתאחדן בהו. הן עם לבדד וגו'. כד"א יי' בדד ינחנו. מי מנה עפר יעקב וגו' הא אוקמוה. אלא א"ר יוסי תרין דרגין אינון יעקב וישראל בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל. ואע"ג דכלא חד תרין דרגין אינון דהא דרגא עלאה ישראל הוא. מי מנה עפר יעקב וגו'. לתתא מאן הוא עפר. ר' שמעון אמר האי דכתיב בי' יתן כעפר חרבו וגו'. מאן חרבו הא ידיעא דכתיב חרב ליי' מלאה דם. עפר ההוא אתר דאתברי מני' אדם הראשון דכתיב וייצר יי' אלקים את האדם עפר וגו'. ומההוא עפר כמה חיילין וכמה משריין נפקו כמה טפסין כמה גרדיני נמוסין כמה גירין כמה בליסטראות כמה רומחין וסייפין וזיינין אשתכחו מההוא עפר (מי מנה) כד"א היש מספר לגדודיו. ומספר את רובע ישראל. רבע ישראל היא ה"א וחד מלה היא. רובע ישראל כד"א רובץ תחת משאו רביע הדא הוא דכתיב מטתו שלשלמה. ד"א רבע כמו רביעית מישראל לתתא רבע אתקרי לפום כתרין משמע דוד דאיהו רגלא רביעאה דכורסייא. ד"א מי מנה עפר יעקב וגו' כל אינון דחשיבין עפרא כמה דאוקימנא. ומספר את רבע ישראל דכתיב היש מספר לגדודיו רבע ישראל כמה זוהר חלק ג דף ריא/א דאוקימנא. ד"א מי מנה עפר אינון פקודין דאינון בעפרא בזריעה בנטיעה בחצדא והא אוקמוה חברייא. ומספר את רבע כד"א בהמתך לא תרביע. (א"ר אבא בלק חכים הוה בחרשוי כבלעם בר דלא ידע לכוון שעתא ללטייא): וישא משלו ויאמר. וידבר לא כתיב מאי וישא משלו רבי חייא אמר הוא הוה זקיף קלא לגבי ההוא ממלל וישא משלו בלעם. ויאמר האי כה כמה דכתיב וכה תדבר ואמירה מנה הוה. ת"ח כיון דחמא בלעם דבכל חרשוי ובכל ההוא דורון לא יכיל לאעקרא ההוא כה כד"א ואנכי אקרה כה אעקר להאי כה א"ל קב"ה. רשע אנת סבור לאעקרא לה אנא אעקר לך משלשולך מה כתיב ויקר אלקים אל בלעם כמה דאתמר. לבתר כיון דחמא דלא יכיל הדר ואמר וברך ולא אשיבנה ולא אשיבנו מבעי ליה אלא ולא אשיבנה ודאי לההיא דכתיב כה וכה תדבר לית אנא יכיל לאהדרא לה. אמר בלעם בתרין דרגין בעינא לאעלא בהו. בעינא לאעלא בהו מדרגא דיעקב ולא יכילנא. בעינא לאעלא בהו מסטרא אחרא דישראל ולא יכילנא. מאי טעמא בגין דשמא דא או דא לא אתקשר בזינין בישין הה"ד לא הביט און ביעקב וגו'. תאנא תרין דרגין אינון נחש וקסם. לקבליהון עמל ואון אמר בלעם הא ודאי אשכחנא לקבלי דהני יעקב וישראל. און