{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "80", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 80", "hebrewTitle": "קטע 80", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/80/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/80/", "segments": [{"index": 1, "he": "הא אתסי כלא ואתכפר לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר. קמנא ואזלנא ותוקפא דשמשא הוה \nיתיר ודחיק לן באורחא חמינן אילנין במדברא ומיין תחותייהו יתיבנא תחות חד טולא \nדאילנא דמדברא. שאילנא ליה מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא אלא ישראל \nבלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין \nלמיקם בקיומייהו אמר לי אדכרתן מלתא עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין. יתיב \nשעתא ובכה. אמר ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי \nאשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עעכו\"ם. נשמתהון דישראל אתגזרו \nמגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר יי' נשמת אדם והאי נר בשעתא דאתאחד (נ\"א דאתדליק) \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זוהר חלק ג דף ריט/א\nמגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא אלקים אל דמי לך כגוונא \nדא כתיב המזכירים את יי' אל דמי לכם. לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו \nפתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. \nכגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאורייתא הא \nנהורא דליק ולא יכלון אינון לאשתככא ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא \nדהא נר יי' נשמת אדם כתיב. וכתיב אדם אתם אתם קרויין אדם ולא אומין עכו\"ם. נשמתין \nדעמין עכו\"ם מדעיכו דקש בלא נהורא דשרי עלייהו וע\"ד משתככין ולא מתנענען דהא לית \nלון אורייתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שרייא בהון אינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק \nבלא נהורא דשריא עלייהו וע\"ד משתככין בלא נהורא כלל. א\"ר יוסי דא איהו ברירו דמלה \nזכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זוהר חלק ג דף ריט/ב\nקום ר' אבא לחדשא מלין דאורייתא דאמרת בחבורא קדמאה. פתח ר' אבא ואמר שירו לי' שיר \nחדש תהלתו מקצה הארץ וגו'. כמ חבבין ישראל קמי קב\"ה דחדוה דלהון ותושבחתא דלהון לאו \nאיהו אלא (ס\"א לשתפא לקב\"ה ושכינתיה בהו דהכי וכו') בי' דהכי תנינן כל חדוה דישראל \nדלא משתתפי בה לקב\"ה (ושכינתיה) לאו איהו חדוה וזמין איהו סמאל וכל סייעתא דיליה \nלקטרגא לההוא חדוה (ס\"א ואתחזר) ואשתאר בצערא ובכיה וקב\"ה לא אשתתף בההוא צערא אבל \nמאן דשתיף קב\"ה ושכינתיה בחדוה דיליה אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההיא חדוה. קב\"ה \nושכינתיה משתתף בההוא צעדא מה כתיב בי' בכל צרתם לו צר ובמאי בגין דעמו אנכי בצרה \nומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב\"ה ושכינתיה בחדוה דלהון (נ\"א בגין דלאו איהו חדוה \nאלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב ישמח ישראל בעושיו. ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא \nבעושיו. בעושיו בעושו מבעי ליה אלא אלין קב\"ה ושכינתיה ואביו ואמו דאף על גב דמיתו. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "קב\"ה אעקר לון מג\"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב\"ה ושכינתיה \nכד\"א העושו יגש חרבו. ד\"א בעושיו בגין דב\"נ אתעביד בשותפות גברא ואתתא וקב\"ה ועל \nרזא דא כתיב נעשה אדם בשותפו דתנינן תלת אומנין עבד קב\"ה לאפקא מנהון עלמא ואלין \nאינון שמיא וארעא ומייא וכל חד שמש חד יומא ואהדרו כמלקדמין. יומא קדמאה אפיק שמיא \nאומנותא דיליה דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יומא תניינא אפיקו מיא אומנותא \nלעבידתא דכתיב ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וגו'. אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא \nמייא לתתא אשתארו. ואלמלא כך דמיא אתפרישו. עלמא לא הווה קאים. יומא תליתאה עבידת \nארעא ואפיקת כמה דאתפקדת דכתיב ויאמר אלקים תדשא ארץ דשא עשב וכתיב ותוצא הארץ דשא \nוגו' עד הכא כל אומנא מאלין תלתא אפיק אומנותא דיליה ועבדו מה דאתפקדו אשתארו תלת \nיומין אחרנין יומא ר' אתפקד אומנא קדמאה למעבד אומנא דיליה דכתיב ויאמר אלקים ישרצו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "המים וגו'. ביומא שתיתאה עבדת ארעא אומנותא דילה דכתיב ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש \nחיה וגו' כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עובדייהו. אמר לון קב\"ה אומנותא חדא אית לי \nלמעבד ואיהו אדם אתחברו כחדא ואנא עמכון נעשה אדם גופא דלכון ואנא אהא שותפו עמכון \nונעשה אדם כמה דבקדמיתא הוה בשותפו הכי נמי לבתר. אבא דביה עביד עבידתא דשמיא \nועבידתא דמייא. ואתתא דאיהי אומנא תליתאה כגוונא דארעא וקב\"ה דאשתתף בהדייהו ועל \nרזא דא כתיב בעושיו. ואף על גב דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא חדוה בכל שותפותא הוה \nדתנינן בשעתא דבר נש \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "זוהר חלק ג דף רכ/א\nשתיף לקב\"ה לחדווה דיליה קב\"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן (ס\"א דאודע תמן) לאבוהי \nואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדווה וכלהו זמינין תמן ובני נשא \nלא ידעין. אבל בעקרו דב\"נ קב\"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוהי ולאמיה הה\"ד בצר \nלי אקרא י' ואל אלקי אשוע וגו'. אהדר ההוא טולא דמלקדמין ואזלא גו ביתא כמו דיוקנא \nדב\"נ נפל על אנפוי ר' אבא. אמר רבי יוסי אדכרנא דבהאי אתרא חמינא ליה לר' פנחס בן \nיאיר יומא חד הוה קאים בהאי דכותא והוה אמר הכי פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן באת י' \nזעירא בגין דתרין אלפין ביתין רשימין, אלפא ביתא דאתוון רברבן ואלפא ביתא דאתוון \nזעירן. אתוון רברבן אינון בעלמא דאתי. ואתוון זעירן אינון בעלמא תאה. זעירא ברית \nקיימא קדישא כיון דקני פנחס על ברית דא אתוסף ביה י' זעירא רזא דברית דא. בההוא \nשעתא אמר קב\"ה מה אעביד עם משה ברית דא ממשה הוי וכלה דיליה הוי. גנאי הוא למיהב \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ליה לאחרא בלא דעתא ורעותא דמשה לאו יאות הוא. שארי קב\"ה ואמר למשה. משה פנחס בן \nאלעזר בן אהרן הכהן א\"ל משה רבש\"ע מהו. א\"ל אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתצון \nמן עלמא בכמה זמנין ואיהו השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו' אמר משה מה את בעי מני \nהא כלא דידך. א\"ל הא כלא דידך היא אימא ליה דתשרי בגויה. אמר משה הא בלבא שלים תהא \nלגביה. א\"ל אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה ברעותא בלבא שלים הה\"ד לכן אמור \nאת אימא ברעותא הנני נותן לו את בריתי שלום. משה הוה אמר הנני נותן לו וגו' דאילו \nקב\"ה ה\"ל למימר לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום אבל לא כתיב אלא לכן אמור. \nואי תימא דאתעברת מן משה לא אלא כבוצינא דא דאדליקו מינה דא יהיב ואהני ודא לא \nאתגרע מנה. אתא ההוא טולא ויתיב ונשיק ליה. שמעו חד קלא דהוה אמר פנון אתר פנון אתר \nלר' פנחס בן יאיר דאיהו גבייכו דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאוריית' כד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "איהו בההוא עלמא פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה וכ\"ש כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין \nלחדתא בההוא אתר דאמרין מלי דאורייתא. כגוונא דא דהוה אתי ר' פנחס בן יאיר למפקד \nלאתריה ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מלין דאורייתא ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דר' פנחס \nבן יאיר קמיה. א\"ר אבא יאות מלה דרבי פנחס בן יאיר דהא לא כתיב לכן הנני נותן אלא \nלכן אמור הנני נותן לו וכי מלה דא הוה גניזא מחסידא דא תחות ידך ולא הוית אמר. זכאה \nחולקנא דזכינא למהוי בסיעתא דטולא קדישא הכא אוף הוא פתח ואמר משמיה דר' פנחס כל \nאשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' כמה יאות ליה לב\"נ בעוד דבוצינא דליק ושריא על \nרישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמאריה בגין דההוא נהורא דבוצינא איהי כ\"ח דשריא עליה \nוע\"ד כתיב יגדל נא כח יי'. כח יי' דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקייא וכל אינון \nדמשתדלין ברעותא דמאריהון ועל דא תנינן כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו (דא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "איהו כחו) ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתקף אתער \nההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא וע\"ד \n \nזוהר חלק ג דף רכ/ב\nבכחך אצטריך למעבד רעותא דמארך כי אין מעשה וחשבון וגו' בגין דבההוא כח אית מעשה \nאשתדלותא לאשתדלא בהאיעלמא דאקרי מעשה עלמא דעובדא למשלם סופא דמחשבה וחשבון דא הוא \nעלמא דתליא בדבורא דהא חשבון בדבורא תלייא וע\"ד כל גימטריאות ותקופין ועבורין דעלמא \nבסיהרא הויא ודעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההוא מחשבה \nוחכמה דכלא תלייא מניה וכל אלין כלילן בההוא כח מה דלאו הכי בסטרא דשאול דרגא \nדגיהנם דהא כל ב\"נ דלא אשתדל בהאי כ\"ח בהאי עלמא לאעלאה ביה במעשה וחשבון ודעת \nוחכמה סופיה לאעלאה בשאול דלית ביה מעשה וחשבון ודעת וחכמה. דהא סטרא אחרא ארח שאול \nאיהי דכתיב דרכי שאול ביתה מאן דאתרפי מהאי כ\"ח קדישא אתקף ביה סטרא אחרא דשאול \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ביתה. אשר אתה הולך שמה וכי כל בני עלמא אזלי לשאול. אין. אבל סלקין מיד דכתיב \nמוריד שאול ויעל בר אינון חייבין דלא הרהרו תשובה לעלמין דנחתין ולא סלקין. ואפילו \nצדיקים גמורים נחתין תמן. אמאי נחתין בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לון לעילא \n(ותמן עבדין לון להרהר בתשובה). ומאן אינון. אינון דהרהרו בתשובה בהאי עלמא ולא \nיכילו ואסתלקו מן עלמא וצדיקייא נחתין בגיניהון דחייבין גו שאול ונטלין לון וסלקין \nלון מן תמן. אמר ר' יוסי כתיב אחת לאחת למצא חשבון חשבון דגימטרייאות דקיימן בסיהרא \nבאן דרגא דילה אינון. לא אתיב ליה. אמר שמענא ולא אדכרנא מלה. קם ההוא טולא ובטש \nבעינוי דר' אבא נפל על אנפוי מגו דחילו. עד דהוה נפל על אנפוי נפל קרא בפומיה דכתיב \nעיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים. ואלין עיינין דילה פרפראות לגו חכמה עלאה \nדאתמשכא מלעילא ומגו חשבון ותקופין ועבורין אתמליין ואתעבידו בריכות דנפקן מימין \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לכל סטרין (אינון עיינין) עד דאתפקדן לכל חושבן ועבורין דסיהרא בלבד (ס\"א דלבר) \nוככבין ומזלי למעבד חשבון ודא איהו על שער בת רבים דא איהי סיהרא דלבר א\"ר אבא לר' \nיוסי ההוא מרגלא קדישא דהוה תחות ידך מגו סיעתא דחסידא קדישא דאיהו גבן כמה שפיר \nאיהו ואהדרנא ביה דהא ודאי לא אצטריך לאפקא אתתא למשרי באתר אחרא עד דבעלה יפקד \nויהיב לה רשו למהך ואודעין לבעלה בקדמיתא ומפייסין ליה דהוא יפקד לה ויהיב לה רשו \nלמיהך לההוא אתר. כך קב\"ה פייס למשה ועד דיהב ליה רשו וא\"ל אימא אנת הנני נותן לו \nאת בריתי שלום למשרי בגוויה ועד דיהב לה רשו למהך תמן לא אזלת. מנלן מצדיקו של עולם \nדיהיב לה רשו למשרי גו צדיקי בהאי עלמא ויתבא עמהון ככלה גו קשוטהא. וצדיקא דעלמא \nחמי וחדי בהאי אבל בין דרועי דבעלה שכיבת ואתהדרת למהוי בהדייהו ותבת לבעלה כד\"א \nבערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באה לגבי בעלה ובבקר היא שבה לגבי צדיקייא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דעלמא וכלא ברשותא דבעלה (הה\"ד וצדיק חונן ונותן) ומשה כך אמר הנני נותן לו את \nבריתי כמה דצדיק דלעילא נותן אוף אנא הנני נותן מתנה למהדר מתנה איהי. ובגין ברית \nדא רווח כהונה עלאה. ואי לא תהא בהדיה לא אתקשר פנחס בדרגא דכהונה עלאה דהא ברית \nדבקא איהו תדיר בימינא עלאה וימינא עלאה דא זמין למבני בי מקדשא דאיהו ברית. אמר \nרבי אבא אדכרנא מלה חדא דשמענא מבוצינא קדישא דשמע משמיה דרבי אליעזר. יומא חזיאתא \nלקמיה חד חכים גוי א\"ל סבא סבא תלת בעיין \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זוהר חלק ג דף רכא/א\nבעינא למתבע מנך. חד דאתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא אחרא והא לא הוו למבני אלא \nתרי זמנין. בית ראשון ובית שני. בית שלישי (בית רביעי) לא תשכח באורייתא והא מה \nדהוה ליה למבני כבר אתבנון ולעולם לית ביה יתיר דהא תרי בתי ישראל קרא לון קרא. \nוכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. ותו דאתון אמרין דאתון קרבין \nלמלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין מאן דמתקריב למלכא איהו חדי (יתיר) תדיר בלא צערא בלא \nדחילו ובלא דחיקו. והא אתון בצערא ובדחקא וביגונא תדיר יתיר מכל בני עלמא ואנן לא \nאתקדים לן צערא ודחקא ויגונא כלל. אנן קריבין למלכא עלאה ואתון רחיקין מניה וע\"ד \nאית לכו צערא ודחקא אבלא ויגונא מה דלא אית לן. ותו דאתון לא אכלי נבלה וטרפה בגין \nדתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלינן כל מה דבעינן ואנן תקיפין \nבחילא בבריאותא וכל שייפון דילן בקיומייהו. ואתון דלא אכלין חלשין כלכו במרעין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בישין ובתבירו יתיר מכל שאר עמין. עמא דסגי לכון אלהכון בכלא. סבא סבא לא תימא לי \nמדי דלא אשמעינך ולא אקבל מנך. זקיף עינוי ר' אליעזר ואשגח ביה ואתעביד תלא דגרמי. \nכיון דנח רוגזיה אהדר רישיה ובכה ואמר יי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. כמה תקיף \nחילא דשמא קדישא תקיפא בכל ארעא וכמה חביבין מלי דאורייתא דלית לך מלה זעירא דלא \nתשכח לה באורייתא ולית מלה זעירא דאתיא באורייתא דלא נפקת מפומיה דקב\"ה. מלין אלין \nדשאל ההוא רשע אנא שאלנא יומא חד לאליהו ואמר דהא במתיבתא דרקיעא אתסדרו קמיה דקב\"ה \nוהכי הוא. דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב\"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא \nובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבא \nקדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא. הה\"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באן אתר במכון לשבתך \nפעלת יי' בההוא דפעלת אנת יי' ולא אחרא. מכון לשבתך פעלתך יי' דא בית ראשון. מקדש \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "יי' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנותא דקב\"ה אינון. ומדארגיזו קמיה במדברא \nמיתו ואכנס לון קב\"ה לבנייהו בארעא (אליפו עובדיהון) וביתא אתבני על ידא דבר נש. \nובגין כך לא אתקיים. ושלמה הוה ידע דבגין דאי עובדא דבר נש לא יתקיים ועל דא אמר אם \nיי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ליה ביה קיומא. ביומוי דעזרא גרם חטאה \nואצטרכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא. ועד כען בניינא קדמאה דקב\"ה לא הוה בעלמא \nולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלם יי' איהו ולא אחרא. ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא \nדבר נש דלית ביה קיומא כלל. בית ראשון ובית שני יחית לון קודשא בריך הוא כחדא \nמלעילא בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא ההוא בית להוי באתגליא דאתקרי בית שני \nדיתחזי לכל עלמא אומנותא דקב\"ה חדוה שלים ורעותא דלבא בכל קיומא. ההוא בית ראשון \nבאתכסיא אסתלק לעילא על גבוי דההוא דאתגלייא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גבי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דההוא דאתגלייא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר \nשמייא ובניינא דא אנן מחכאן. ועד כען לא הוה בעלמא דאפילו קרתא דירושלם לא ליהוי \nאומנותא דב\"נ דהא כתיב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב וגו'. אי לקרתא כתיב הכי \nכל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא הוי אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל \nממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זוהר חלק ג דף רכא/ב\nבתראה. שאלתא אחרא דודאי אנן קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין ודאי הכי הוא \nדישראל עבד לון קב\"ה לבא דכל עלמא. והכי אינון ישראל בין שאר עמין כלבא בין שייפין \nכמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא הכי עמין כלהו לא יכלין \nלמיקם בעלמא בלא ישראל ואוף הכי ירושלם בגו שאר ארעאן כלבא בגו שפין ועל דא איהי \nבאמצעיתא דכולי עלמא כלבא גו שייפין וישראל מתנהגן גו שאר עמין כגוונא דלבא גו \nשייפין. לבא איהו רכיך וחלש ואיהו קיומא דכל שייפין לא ידע מצערא ועקא ויגונא כלל \nאלא לבא דביה קיומא דביה סוכלתנו. שאר שייפין לא אתקריב בהו כלל דהא לית בהו קיומא \nולא ידעין מדי. כל שאר שיפין לא קריבין למלכא דאיהו חכמתא וסוכלתנו דשריא במוחא אלא \nלבא. ושאר שייפין רחיקין מניה ולא ידעין מניה כלל. כך ישראל למלכא קדישא קרבין ושאר \nעמין רחיקין מניה. שאלתא אחרא דישראל לא כלי נבלות וטרפות וטנופא ולכלוכא דשקצים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ורמשים כשאר עמן הכי הוא דהא לבא דאיהו רכיך וחלש ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא \nנטיל למזוניה אלא בדירו וצחותא דכל דמא ומזוניה נקי ובדירא ואיהו רכיך וחלש מכלא \nושאר פסולת אנח לכל שייפין וכל שאר שייפין לא משגחין בהאי אלא כל פסולת וביש דכלא \nנטלין ואינון בתקיפו כמה דאתחזי לון. ועל דא בכל שאר שייפין אית אבעבועין שאת או \nספחת סגירו דצרעת. ללבא. לאו מכל הני כלום. אלא איהו נקי בדירא מכלא לית ביה מומא \nכלל. כך קב\"ה נטיל ליה לישראל דאיהו נקי וברירו דלית ביה מומא על דא כתיב כלך יפה \nרעיתי ומום אין בך. אתא רבי יוסי נשיק ידוי אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא \nדיי: \nושם איש ישראל המוכה וגו'. אמר ר' יצחק האי קרא הכ הוה ליה למכתב ושם איש ישראל אשר \nהכה פנחס ולא המוכה אשר הוכה. לא נאמר אלא בארח סתים. אלא הכי אמר ר' אלעזר (נ\"א ר' \nשמעון) כיון דסלקיה קב\"ה לפנחס לכהנא רבא לא בעא לאדכרא ליה לפנחס בקטלנותא דבר נש \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "דהא לא אתחזי לכהנא רבא. עד לא סלקיה לכהנא רבא אדכר ליה ואמר וירא פנחס ויקח רמח \nוגו' וידקור את שניהם וגו'. כיון דסלקיה לכהנא רבא לא אדכר שמיה בקטלנותא דלא אתחזי \nליה וחס עליה יקרא דקב\"ה דכנא רבא לא אתחזי לאדכרא בקטלנותא. ושם האשה המוכה אוף \nהכי: \nרבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמיה עד דהוו אזלי פגע בהו ר' \nפנחס בן יאיר ותרין גוברין טוענין אבתריה. שכיך חמריה דר' פנחס טעינו לה ולא אזיל. \nאמר ר' פנחס שביקו ליה דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח או נסא אתעביד לן השתא. עד \nדאינון תמן נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא. נטל חמרא ואזיל אמר ר' פנחס ולא אמרית לכו \nדהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח. נחת וגפיף ליה ר' פנחס ובכה אמר ליה חמינא בחלמי \n", "en": ""}]}
