# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 83

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/83/)

<div lang="he" dir="rtl">

ולא אלקים. וע&quot;ד עשה יעשה תדיר כמבוע דלא פסקן מימוי לדרי דרין בגין כך כתיב 
והאלקים עשה שייראו מלפניו. אתקין ליה להאי אילנא בתקונא שלים דאחיד לכל סטר עילא 
ותתא בגין דייראו מלפניו ולא יחלפון ליה בחלופא אחרא לדרי דרין. א&quot;ר אבא ודאי שפיר 
קא אמרת אבל תו אית לאסתכלא בקדמיתא יעשה ולבתר והאלקים עשה מה בין האי להאי. אלא 
(תדיר) ודאי יעשה ואתקין להאי אילנא דלא פסיקן מימוי לדרי דרין ולבתר עשה. מהו עשה 
אלא עשה האלקים אילנא אחרא לתתא מניה ולא יעשה כהאי דהאי אילנא תתאה עביד ליה 
ואתקין ליה בגין דמאן דיעול לאילנא עלאה ייעול ברשו וישכח לאילנא תתאה וידחל למיעאל 
אלא כדקא חזי ת&quot;ח דהאי נטיר פתחא הוא. ועל דא אקרי שומר ישראל ודא אילנא תתאה עשה 
אתשקי&#x27; ומתזן מאילנא דלעילא וע&quot;ד לא כתיב יעשה אלא עשה מ&quot;ט שייראו מלפניו בני עלמא 
ולא יקרבון ליה אלא אינון דיתחזון לקרבא ולא אחרא ויסתמרון בני נשא ארחי דאורייתא 


ולא יסטון לימינא ולשמאלא. ת&quot;ח על האי אילנא דכל חילוי ביה שריא אמר דוד אתה תומיך 
גורלי מהו גורלי דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא וע&quot;ד ע&quot;פ הגורל כתיב. וכן הוא ע&quot;פ יי&#x27;. 
וימת שם ע&quot;פ יי&#x27; הגורל כתיב ס&quot;א כן ביה על פי) זכאה חולקהון דאינון דמשתדלין 
באורייתא יממא ולילי וידעי ארחוי ואינון אכלי בכל יומא מזונא עלאה כד&quot;א החכמה תחיה 
בעליה דהא אורייתא דלעילא מאתר דא אתזן והא אתמר עלייהו הנה עבדי יאכלו: 
רבי אבא פתח ואמר ויהי קול מעל לרקיע דא קול דאחיד להאי רקיע ואשתתף בהדיה ודא הוא 
זכר עשה לנפלאותיו וההוא רקיעא קאים עלייהו על אינון חיוון ודא הוא דאברי בשני 
להבדיל בין מים למים והא אוקמוה דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש 
דהא לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה ומסכני ביה אתאחדו דא הוא רזא דכתיב ובעניי 
הכינותי לבית אלקי ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית דהא בליליא אפיק חילוי לכל סטרין 


ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין ובשחרית כניש לכלהו ואעיל לנקבייהו ולא שלטין דהא 
בקר כליל כלהו כד&quot;א להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. והא אוקמוה וקול אית על האי 
רקיע מניה אתזן האי רקיע בשעתא דהאי קול אתער כלהו אכלוסין לא נטלין ולית בהו רשו 
אלא למיקם בדוכתייהו ואקרבי חיליהון ומחכאן לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע ויתברכן 
בגיניה וע&quot;ד איהו מעל לרקיע אשר על ראשם. ת&quot;ח רקיע רקיע אשר על אבן ספיר דמות כסא 
כמראה אבן ספיר דא אבן ישראל ודא הוא רזא דכתיב וגללו את האבן וגו&#x27; חד אבן נחתא 
מלעילא כד בעו ישראל למירת 
 


זוהר חלק ג דף רמ/א
כרסייא דמלכא נהתא. ודאי משם רועה אבן ישראל כתיב ובגיני כך ע&quot;פ הגורל ודאי תחלק 
נחלתו. רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד פגע בהו ר&#x27; אלעזר רהטו אבתריה אמרו 
ודאי נרהיט אבתריה דשכינתא. עד דמטו לגביה אמרו ודאי נשתתף בהדך ונשמע מלה חדתא. 
פתח ואמר שמעו אלי רודפי צדק מבקשי וגו&#x27; שמעו אלי רודפי צדק אינון דאזלין בתר 
מהימנותא רודפי צדק ודאי אינון מבקשי ה&#x27; אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק 
לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמייהו על דא אבל (שם) הביטו אל 
צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם: 
רבי חייא הוה אזיל למחמי לר&#x27; אלעזר וכו&#x27; עד אשרי אדם עוז לו בך. תוספתא הוא וכבר 
נדפסה בפרשת לך לך דף פט ע&quot;א. ואלו החלופים מצאתי בין הכתוב בהעתק אשר לפני לבין 
הכתוב שם ע&quot;ב צ&quot;ל ואמר אמאי אחסין דוד מלכא מלכותא דאיהו. שם במקום בדוד צ&quot;ל שלמה. 
דף צ צ&quot;ל קלא דהוה אמר אי קדישא הביאני המלך חדריו בכל אינון אדרין דסבא דאנפין 


עולימא קדישא אתמסרו בידיה כל מפתחן דבגינך ובחייך קדישא כל חילי שמיא נגילה ונשמחה 
בך ודחילו. במקום אזלו צ&quot;ל תיבו תמן (וכבר נתקן): 
צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו&#x27;. כתיב החפץ ליי&#x27; בעולות וזבחים 
כשמוע בקול יי&#x27; וגו&#x27; לית רעותא דקב&quot;ה דיחוב בר נש ועל חוביה יקריב קרבן אלא קרבן 
דאיהו בלי חובה דא איהו קרבן שלים ואקרי שלמים וקרבן תמיד אוף הכי ואע&quot;ג דמכפר על 
חובין: 
רבי אבא פתח זבחי אלקים רוח נשברה וגו&#x27;. האי קרא אוקמוה דרעותא דקב&quot;ה לא אתרעי 
בקרבן דב&quot;נ על חובוי אלא רוח נשברה. ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי והכי שמענא מבוצינא 
קדישא דכד אתי ב&quot;נ לאסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוח מסטרא דמסאבא ואתגאי על ב&quot;נ ושליט 
עליה לכל רעותא וההוא סטרא מסאבא אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לרעותיה. אתי ב&quot;נ 
ושליט עליה לאתדכאה. מדכאין ליה בזמנא דהוה בי מקדשא קיים אקריב קרבניה כל כפרה 
דיליה תלייא עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה ומאיך ליה ודא הוא 


חבירו דההוא דרגא דמסאבא וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקריב קרבניה דא איהו דאתקבל 
ברעוא כדקא יאות ואי לא אתבר ההוא רוח לאו קרבניה כלום ולכלבי אתמסר דהא קרבנא דא 
לאו דקב&quot;ה אלא מכלבי ובג&quot;כ זבחי אלקים כדקא יאות הוא רוח נשברה דיתבר ההוא רוחא 
מסאבא ולא ישלוט. ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות עליה כתיב רוח הולך ולא ישוב. 
ליהוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין הדא הוא דכתיב ולא ישוב. לב נשבר 
ונדכא ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא אלקים לא תבזה ביקרא איהו 
לגביה: 
צו את בני ישראל. ע&quot;ז ממש. ר&#x27; אלעזר פתח באתי לגני אחותי כלה וגו&#x27;. האי קרא אוקמוה 
אבל אית סתרים בקרבנא (ס&quot;א שית סדרין דקרבנא) הכא וכלא אתמר. א&quot;ל ר&quot;ש יאות הוא 
דשרית מלה וסתמת אימא (ס&quot;א נסתמת אמאי) אמר בגין דחמינא בספרא דחנוך מלה ואוליפנא. 
אמר אימא ההיא מלה דחמית 
 


זוהר חלק ג דף רמ/ב
ושמעת. אמר כלה חד מלה קב&quot;ה אמר דא באתי לגני בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין כלהו 
עיילין לגו גנתא דעדן בקדמיתא רזא דכ&quot;י והיאך בקדמיתא ושירותא דקרבנא בשעתא דב&quot;נ 
אודי חטאוי עלה ונכיסו וזריקו דדמיה על מדבחא. השתא אית לאסתכלא היאך אינון רוחין 
קדישין אתהנון מהאי ומ&quot;ט דקרבנא דבהמה והא יתיר הוה סגיא לחברא ב&quot;נ ההוא רוחא 
ולאתבא בתיובתא מ&quot;ט נכיסו דבהמה ולאוקדא ליה בנורא דמדבחא. אלא רזא הוא בגין דאית 
בהמה דרביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא וכלהו אקרון בהמות בהרדי אלף 
ועל דא תנינן דאית בעירא אכיל בעידי וממה הוו מאשא וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא 
חדא הה&quot;ד כי יי&#x27; אלקיך אש אכלה הוא אל קנא. וכל מיא דירדן דאמלא בשית שנין היא עבדת 
ליה גמיעא חדא הה&quot;ד יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. סתרא דמלה חמירא דכל הני עקרא 
ויסודא להני בעירי דלתתא בגין דרוחא מנייהו מתפשטא (ס&quot;א דרוחי דבעירי מנייהו 


אתפשטו) לתתא ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי וכד חב ב&quot;נ אייתי בעירא לקרבנא וההוא 
רוחא דבעירא דא סלקא ותב לאתריה ומתפשט ההוא רוחא בכלהו וכל אינון דזינא דא מתקרבין 
ואתיין ואתהניין מההוא חלבא ודמא דההוא לבושא דרוחא דא דהא מסטרא דלהון הוה (בגין) 
ההוא רוחא (דלהון) וכלהון אתהנו ואתזנו ואתעבדון סניגורין על ההוא ב&quot;נ ועאל דרך ושט 
כמה דאתמר ובג&quot;כ קרבנא מן הבהמה. אר&quot;ש בריך ברי לקב&quot;ה עלך אתמר ישמח אביך ואמך ותגל 
יולדתך. ישמח אביך דלעילא ואמך דא כנסת ישראל. ותגל יולדתך דא ברתיה דר&#x27; פנחס בן 
יאיר חסידא אלעזר ברי אימא הא קורבנא דבהמה קרבנא דעופי מאי דכתיב ואם מן העוף עולה 
קרבנו. א&quot;ל לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי מלה דבהמה מלה דעופי ולא אוחרא ולא אימא בגין 
דלא חמינא ועד כען לא שמענא א&quot;ל אלעזר יאות אמרת אבל רזא דקרבנין סתרין סגיאין תמן 
ולא אתמסרו לגלאה בר לזכאי קשוט דרזא דמאריהון לא אתכסי מנייהו. סתרא דקרבנין דא 


איהו סתרא לאינון מאנין (ס&quot;א חיון) קדישין. ד&#x27; דיוקנין חקוקין בכסא ודא איהו 
כורסייא ופרנסא דמלכא קדישא. פני שור. פני נשר פני אריה. פני אדם. פני אדם דכליל 
לכלהו וכל אנפין מסתכלין אלין לאלין ואתכלילן אלין באלין ומנייהו מתפשטן לכמה סטרין 
ורבוון עילא ותתא דלית לון שיעורא ומניינא וחשבון פני שור אתפשט לבעירי רוחא מניה 
לארבעה זינין ואתכלילן בחד ואלין אינון פרים וכבשים ועתודים ועזים ואלין קיימין 
לקרבנא ובגין דמנהון הוו אינון חיילין קדישין דמתפשטי מההוא פני שור מתקרבין ליסודא 
דלהון ואתהנון מההוא יסודא ולבושא דלהון ואי לא דהוי להו יסודא דהאי עלמא לא 
מתקרבין תמן. כגוונא דהוי נייחא לשכינתא קדישא מרוחיהון דצדיקייא ואתקריבת לקבלא 
רוחא דההוא זכאה ואתהנאת מניה בגין דמנה הוה ההוא רוח כך אלין אתהנון מסטרא דיסודא 
דלהון ואתהנון מההוא לבושא דמתקרבי לי&#x27; (ס&quot;א דהא) רוח מלבושא (ס&quot;א כך אלין מתהנון 


מההוא לבושא דמתקרבי מסטרא דיסודא דלהון דהא חלבא ודמא לבושא) דרוחא דלהון הוה 
ובג&quot;כ אתהנון מנייהו. פני נשר אתפשט לעופא רוח מניה ונשר בתרין סטרין איהו ורזא דא 
ועוף יעופף תרין רוחין ובגין כך אתפשט ונחתא (ס&quot;א ונשר בתרין סטרין איהו ימינא 
ומשמאלא ורזא דא ועוף יעופף ובג&quot;כ תרין רוחי מתפשטי מיניה ונחתי) מימינא ומשמאלא 
קרבנא דעופי מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא יונה ותורים דאינון בקשוט לזווגייהו 
 


זוהר חלק ג דף רמא/א
מכל שאר עופין והם נרדפין ולא רודפין ומהימנא דא לדא נוקבא לבר זוגו וע&quot;ד קרבנא 
מנייהו ונחתי ומתקרבי אינון רוחין קדישין ואתהניין מיסודא ועקרא דלהון. ואי תימא 
היך אתפשט זעיר מהאי יונה או משפנינא דא לכמה סטרין חיילין דלית לון שיעורא או מן 
בעירא חדא אוף הכי. ת&quot;ח חד שרגא דקיק דליק אתמלייא מניה כל עלמא תו אעא דקיק אדליק 
לרברבא. עד הכא קרבנא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית למשאל ד&#x27; דיוקנין אינון 
דחקוקין בכסא. מ&quot;ט לית קרבנא מאחרנין אלא ודאי מכלהו אית קרבנא. אריה חקוק בכורסייא 
בשעתא דקרבנא שלים אריה נחית ועאל באשא ואכיל ואתהני מתמן. אדם חקוק בכורסייא אדם 
עקרא דכלא ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה ואדם עלאה אתהני מאדם תתאה וכל זינא אתקריב 
לזיניה ואתהני מניה מדיליה ממש ומיסודא דיליה. ואי תימא הא אריה דלית ליה יסודא 
לתתא בההוא קרבנא אריה כליל בכלהו דהא לימינא הוי ובג&quot;כ אכיל בכלהו וכל שאר לא 


אכלין (ס&quot;א מניה) מזיניה בגין דימינא הוא הא כל ד&#x27; דיוקנין דחקוקין בכסא מתקרבין 
לקרבנא ובג&quot;כ הוי קרבנא שלים. וכד אתהנון מעקרא ויסודא דלהון כדין נחת רוח לאדלקא 
בוצינין עלאין. כהני וליואי וישראלי יהבי (ס&quot;א אינון) יסודא ועקרא לאינון דרגין 
עלאין דלהון וכל דרגא יהיב ליסודיה ד&#x27; דיוקנין דכורסייא בקדמיתא כדאמרן זינא לקבל 
זיניה ומתקרבי אינון בקדמיתא זינא לזיניה. פני שור כלהו פנים דמתפשטן לאינון זיניה 
כדקאמרן כלהו מתקרבי לעקרא ויסודא דלהון. פני נשר כדאמרן. פני אריה כדאמרן. פני אדם 
דמקריב רוחיה ונשמתיה מתקריב לגבי אדם עלאה. כהנא דמיחד שמא קדישא מתקריב לגבי כהנא 
עלאה. ההוא דעאל לבית קדש הקדשים ואתקריב דא ואדליק בתקוניה בנהירו דאנפין (ס&quot;א 
דאתוון) לקדמות כהנא דלתתא. ליואי די מנגני בחדוה ההוא סטרא דלהון חדי ואנהיר אנפין 
דישראל דקריב (ס&quot;א דקיימו) על קרבנא בצלותא דהא צלותא על כלא הוה. אתער לגבייהו 


ישראל סבא (ס&quot;א עלאה) סתמא (ס&quot;א חוטמא) קדישא ואנהיר אנפין כל זינא לזיניה וכל מלה 
בתר יסודא דיליה אזלא ואתערו דרגין תתאין לדרגין עלאין ואע&quot;ג דכלהו מתערין ואתערו 
דרגין דחקיקין בכסא לגבי דרגין דארעא יסודא דלהון ואינון דרגין עלאין דמטמרן כלהו 
מתערי ומתקרבי לסעודתא ומתעדני אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל לא לדרגי עלאי ולא 
לדרגי תתאי ולמתהני שום הנאה ולא לאושיט ידא בקרבנא עד דמלכא עלאה אכיל ואתהני 
ויהיב לון רשו לבתר דיהב לון רשו כל חד וחד אתהני ואכיל (כדקא יאות) והיינו דכתיב 
אריתי מורי עם בשמי אלין אינון דרגין עלאין. מורי עם בשמי אכלי ואתהני כדקא יאות 
(ס&quot;א דא דרועא ימינא בירכא שמאלא). אכלתי יערי עם דבשי דא יעקב ברחל דא אכילה כדקא 
יאות. שתיתי ייני עם חלבי דא דרועא שמאלא בירכא ימינא הא כלהו דרגין (ס&quot;א קרבנין) 
עלאין דאתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא ודא מיכלא דיליה והנאה דיליה. עד הכא מיכלא 


דמלכא עלאה בקדמיתא מכאן ולהלאה יהיב רשו לד&#x27; דיוקנין דחקיקין בכורסייא ולכל אינון 
דמתפשטן מנייהו לאתהני ולמיכל הה&quot;ד אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אכלו רעים אלין 
אינון ארבע דיוקנין דאמרן שתו ושכרו דודים כל אינון דמתפשטי מנייהו וכלהו אכלי 
ומתפשטי ואתהנון כדקא יאות ואנהירו אנפין ועלמין כלהו בחדוה 
 


זוהר חלק ג דף רמא/ב
וכל חד וחד בין דרגין עלאין ובין דרגין תתאין ביסודא דלהון מתקרבין ומתהנין. דא 
איהו רזא וסתרא דקרבנא כדקא חזי. אתו ר&#x27; אלעזר ור&#x27; אבא ושאר חברייא ואשתטחו קמיה. 
א&quot;ר אבא אללא לא אתמסר אורייתא בטורא דסיני אלא דאמר קב&quot;ה הא בר יוחאי אורייתא 
וסתרין דילי דיי לעלמא. ווי כד תסתלק מן עלמא. מאן ינהיר בוצינין דאורייתא כלא 
יתחשך מההוא יומא דהא עד דייתי מלכא משיחא לא ליהוי דרא כדרא דא דר&quot;ש שארי בגויה: 
אמר ר&quot;ש על רזא דא אסיר ליה לב&quot;נ לטעום כלום עד דייכול מלכא עלאה ומה איהו צלותא. 
צלותא דב&quot;נ כגוונא דא בקדמיתא מזמנין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא על אינון בריין 
דמתפשטי רוחין דלהון על עופי ובעירי לקרבנא בריין דרוחא דלהון יסודא בהאי עלמא 
מנייהו והיינו מה רבו מעשיך יי&#x27; דהא בריין דאתחזיין לקרבנא רוחא דילהון מתפשט 
עלייהו ארבע דיוקנין מזמנן על קרבנין אלין והיינו דקאמרן והאופנים וחיות הקדש וכל 


אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו ולבתר כהנא רבא דקא מייחד שמא קדישא היינו 
אהבת עולם אהבתנו וכו&#x27;. יחודא דקא מייחד היינו שמע ישראל יי&#x27; אלקינו יי&#x27; אחד. ולבתר 
ליואי דקא מתערי לנגונא היינו והיה אם שמוע וגו&#x27; המשרו לכם פן יפתה וגו&#x27;. דא נגונא 
דליואי בגין לאסתרא סתרא (ס&quot;א לאתערא סטרא) דא בקורבנא דא ולבתר ישראל דא אמת ויציב 
ונכון ישראל סבא דקיימא על קרבנא (ס&quot;א קרבנא עלאה הא דרגין) דאיהי י&#x27; דרגין עלאין 
פנימאין דכלא קיימא על פתורא. אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל ולאושיט ידא לקרבנא עד 
דמלכא עלאה אכיל והיינו ג&#x27; ראשונות וג&#x27; אחרונות כיון דאיהו אכיל יהיב רשו לד&#x27; 
דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו למיכל. כדין אדם דאיהו דיוקנא דכליל כל 
שאר דיוקנין מאיך ונפיל על אנפוי ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דלעילא דקיימא על 
אינון דיוקנין דכליל כל דיוקנין לאתערא ליה עליה כדקא חזי והיינו אליך יי&#x27; נפשי אשא 


לאתערא (ס&quot;א תלת) דיוקנין אחרנין וכל אינון מתפשטי מנייהו (תהלה לדוד) והיינו 
יביעו. ירננו. יאמרו. ידברו. וכלהו אכלין ואתהניין כל חד וחד כדקא חזי ליה מכאן 
ולהלאה לימא ב&quot;נ עאקו דיליה ביה (ס&quot;א דלביה) הה&quot;ד יענך יי&#x27; ביום צרה (עאקו) כעוברתא 
דיתבא בעאקו לאתהפכא כלהון סניגורין עליה דב&quot;נ. וע&quot;ד כתיב אשרי העם שככה לו וגו&#x27;: 
ר&quot;ש הוה אזיל לטבריא פגע ביה אליהו א&quot;ל שלמא עליה דמר א&quot;ל ר&quot;ש במאי קא עסיק קב&quot;ה 
ברקיעא. א&quot;ל בקרבנות עסיק ואמר מלין חדתין משמך זכאה אנת ואתינא לאקדמא לך שלם ומלה 
חדא בעינא למשאל מנך לאסכמא. במתיבתא דרקיעא שאלתא שאילו עלמא דאתי לית ביה אכילה 
ושתיה והא כתיב באתי לגני אחותי כלה וגו&#x27; אכלתי יערי עם דבשי וגו&#x27;. מאן דלית ביה 
אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. אר&quot;ש וקב&quot;ה מאי קא 
אתיב לון א&quot;ל אמר קב&quot;ה הא בר יוחאי יימא ואתינא למשאל מנך אר&quot;ש כמה חביבו חבב קב&quot;ה 


לכנסת ישראל ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דהוא עביד. דאע&quot;ג דלאו אורחוי 
במיכלא ומשתייא בגין רחימותא אכיל ושתה הואיל ואתי לגבה עביד רעותה. כלה עיילת 
לחופה ובעת למיכל לית דין דייכול חתנה בהדה אע&quot;ג דלאו ארחיה למעבד הכי. הה&quot;ד באתי 
לגני אחותי כלה הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה 
 


זוהר חלק ג דף רמב/א
אכלתי יערי עם דבשי וגו&#x27;. וילפינן מדוד דזמין לקב&quot;ה ושני עובדוי ממה דארחוי דקב&quot;ה 
וקב&quot;ה קביל ועביד רעותיה זמין למלכא ומטרוניתא בהדיה חדא הוא דכתיב קומה יי&#x27; 
למנוחתך אתה וארון עוזך. מלכא ומטרוניתא כחדא בגין דלא לאפרשא לון שני מאנין ושני 
עובדין דמלכא הה&quot;ד (שם) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וגו&#x27; כהניך ילבשו 
צדק לוייך מבעי ליה דהא צדק מסטרא דליואי איהו. וחסידיך ירננו לוייך ירננו מבעי ליה 
דהא רנה וזמרה בליואי נינהו ואיהו שני ואמר כהניך וחסידיך דאינון מסטרא דימינא א&quot;ל 
קב&quot;ה דוד לאו אורח דילי הכי. אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. תקונא דאנא 
תקינת לא תשנה ליה. א&quot;ל. דוד הואיל וזמינת לי אית לי למעבד רעותך ולאו רעותי. 
וילפינן מהאי אורחא דעלמא דמאן דמזמן לאחרא ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה 
אע&quot;ג דלאו אורחיה בכך. כך ויקח מאבני המקום וגו&#x27; הואיל ואתא חתן לגבי כלה אע&quot;ג דלאו 


אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנין למשכב כלא יקבל ברעותא דלבא. 
הה&quot;ד וישכב במקום ההוא על אינון אבנין אע&quot;ג דלאו אורחיה בכך. אוף נמי הכא אכלתי 
יערי עם דבשי אע&quot;ג דלאו ארחוי בכך בגין רחימו דכלה ועכ&quot;ד בביתא דכלה ולא באתר אחרא. 
באתריה לא אכיל ולא שתי באתר דילה אכיל ושתי הה&quot;ד באתי לגני. מלאכין דשדר קב&quot;ה 


</div>
