ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 86

תנינן מאן דשצי חסד מעלמא אשתיצי הוא לעלמא דאתי ועל דא כתיב לא תהיה אשת המת החוצה בגין למעבד חסד עם מיתא ואתעביד בניינא דכתיב עולם חסד יבנה: זוהר חלק ג דף רס/א ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר. אדנ"י ידו"ד אתה החלותה להראות את עבדך וגו'. ר' יוסי פתח ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי' ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כלא דכל מאן דאשתדל באורייתא דלא דחיל מעלאי ותתאי ולא דחיל מערעורין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ואכיל מניה בכל יומא דהא אורייתא אוליף ליה לב"נ למיהך בארח קשוט אוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה (לבטלה ההיא גזרה) ואפי' יתגזר עליה מותא כלא יתבטל ויסתלק מניה ולא שריא עלוי (עיטא דב"נ בהאי עלמא) וע"ד בעי לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מנה הה"ד והגית בו יומם ולילה. ואי אעדי מיניה אורייתא או אתפרש מנה כאלו אתפרש מן חיי. ת"ח עיטא דב"נ כד איהו סליק

בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה עול מלכותא דלעילא בלבא שלים ולאקדמי למימסר גביה פקדונא דנפשיה, והא אוקמוה בגין דכל עלמא טעמין טעמא דמותא דהא אילנא דמותא שריא בעלמא וכל רוחי דבני נשא נפקין וסלקין ואתטמרן (ס"א ואתמסרן) גביה ובגן דאינון בפקדונא כלהו חייבין לאחרייהו. ת"ח כד אתער רוח צפון בפלגות ליליא וכרוזא נפיק וקב"ה אתי לגנתא דעדן לאשתעשעא ברוחיהון דצדיקייא כדין מתכווני (נ"א מתערי) כל בני מטרוניתא וכל בני היכלא לשבחא ליה למלכא קדישא וכדין כל אינון פקדונין דרוחין דאתמסרן בידה כלהו אתיב למאריהון. ורובא דבני עלמא מתערין בההיא שעתא. והא פקדוניה דכלהו אתיב לגבייהו. אינון דבני היכלא עלאה קיימי בקיומייהו מתערי משתדלי בושבחתא דאורייתא ומשתתפי בכנסת ישראל עד דנהיר יממא כד אתי צפרא היא וכל בני היכלא (דמלכא) כלהו אתיין לגבי מלכא קדישא ואינון אקרון בנין דמלכא ומטרוניתא והא אוקמוה. כד אתי

צפרא בעי לנקאה גרמיה בכלא ולמיזן זייניה לאשתדלא עם מלכא קדישא דהא בליליא אשתדל במטרוניתא השתא אתיא עם מטרוניתא לזווגא לה עם מלכא. אתי לבי כנישתא מדכי גרמיה בקרבנין משבח בתושבחתייהו דדוד מלכא אחיד תפילין ברישיה (ס"א בידיה וברישיה) וציצית בגדפיה אומר תהלה לדוד והא אוקמוה. צלי צלותא קמי מאריה בצלותא בעי למיקם כגוונא (ס"א בזווגא) דמלאכי עלאי לאתחברא בהדייהו דאינון אקרון העומדים כד"א ונתתי לך מהלכים בין העומדים ולכוונא רעותיה קמי מאריה ויתבע בעותיה. ת"ח בשעתא דב"נ קאים בפלגות ליליא מערסיה לאשתדלא באורייתא כרוזא קארי עליה ואמר הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות השתא עד איהו קאים בצלותא קמי מאריה ההוא כרוזא קארי עליה ואמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה בתר דמסיים צלותא ברעו (ס"א וקאים בעיטא) קמי מאריה הא אוקמוה דבעי למימסר נפשיה ברעותא דלבא לההוא אתר דאצטריך. וכמה

עיטין אית ליה לבר נש בכלא זוהר חלק ג דף רס/ב ובשעתא דצלותא קיימא (ס"א סיימא) כל אינון מלין דאפיק בר נש מפומיה בההיא צלותא כלהו סלקין לעילא ובקעין אוירין ורקיעין עד דמטו לההוא אתר דמטו ומתעטרו ברישא דמלכא ועביד מנייהו עטרה. והא אוקמוה חברייא צלתא דבעי ב"נ לקב"ה לכוונא דיהא צלותא תחנונים מנלן ממשה דכתיב ואתחנן אל יי' דא איהו צלותא מעליא. ת"ח מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואוקמוה ובעי לחפיא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא ובע ילמכסייה (נ"א לאסתמא) עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא. ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה. מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההוא שעתא דאצטריך ביה הה"ד כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי. והיך יכיל לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה הה"ד ויסב

חזקיה פניו אל הקיר דתמן שארי שכינתא בג"כ לא בעיא למהוי חוצץ בינו ובין הקיר ואוקמוה מאן דקאים בצלותא בעי לסדרא שבחא דמאריה בקדמיתא ולבתר יתבע בעותיה דהא משה הכי אמר בקדמיתא אתה החלות וגו'. ולסוף אעברה וגו'. ר' יהודה אמר מאי שנא הכא דכתיב אדנ"י בקדמיתא באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ולבסוף ידו"ד וקרינן אלהי"ם אלא סדורא הכי הוא מתתא לעילא ולאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולזווגא כלא כחדא כדקא יאות: אתה החלות להראות את עבדך. מאי שירותא הכא אלא ודאי משה שירותא הוה בעלמא ולמהוי שלים בכלא. ואי תימא יעקב שלים הוה ואילנא אשתלים לתתא כגוונא דלעילא הכי הוא ודאי אבל מה דהוה למשה לא הוה לב"נ אחרא דהא אתעטר בשלימו יתיר בכמה אלף ורבבן מישראל באורייתא במשכנא בכהנין בליואי בתריסר שבטין רברבין ממנן עלייהו בשבעין סנדרין הוא אשתלים בגופא שלים. אהרן לימינא נחשון לשמאלא. הוא בינייהו. בגין כך את גדלך מימינא

דא אהרן. ואת ידך החזקה משמאלא דא נחשון. והא אתמר. בג"כ משה שירותא בעלמא הוה. ואי תימא מאן הוה סיומא (דהא משה שירותא הוה) סיומא מלכא משיחא הוא דהא כדין ישתכח שלימו בעלמא מה דלא הוה כן לדרי דרין. בההוא זמנא ישתכח שלימו לעילא ותתא ויהון עלמין כלהו בזווגא חד כדין כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד: ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. אמר ר' חייא א"ל קב"ה למשה רב לך דאזדווגת בשכינתא מכאן ולהלאה אל תוסף רבי יצחק אמר רב לך בנהירו דשמשא דהוה גבך אל תוסף דהא זמנא דסיהרא מטא וסיהרא לא יכיל לאנהרא עד דיתכניש שמשא אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. אנת דהוא שמשא בעי לאנהרא לסיהרא והא אתמר: ואתם הדבקים ביי' אלקיכם וגו'. ר' יוסי אמר אשרי העם שככה לו וגו'. זכאה עמא דקב"ה בחר בהו מכל עמין עכו"ם וסליק לון לעדביה ובריך לון בברכתא דיליה בברכתא דשמיה חדא הוא דכתיב כי הם זרע ברך יי'. ברך יי' ממש. תא חזי כל שאר עמין דעלמא יהב לון קב"ה

לרברבי ממנן דשלטין עלייהו וישראל אחיד לון קודשא בריך הוא לעדביה לחולקיה לאתאחדא ביה ממש ויהיב לון אורייתא קדישא בגין לאתאחדא בשמיה זוהר חלק ג דף רסא/א וע"ד ואתם הדברים ביי' ולא בממנא אחרא כשאר עמין והא אוקמוה בכמה אחד: וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים וגו'. א"ר אלעזר האי קרא אית לאסתכלא ביה קול דברים מאי קול דברים אלא קול דאקרי דבור דכל דבורא ביה תליא וע"ד כתיב וידבר ה' אליכם דהא דבור באתר דא תליא להאי אקרי קול דברים. אתם שומעים דשמיעה לא תליא אלא בהאי בגין דשמיעה בדבור תליא ובג"כ אתם שומעים (ס"א אתם שומעים דשמיעה בדבור תליא) והא אוקמוה ורצע אדוניו את אזנו במרצע בגין דפגים אתרא דאקרי שמיעה והוא דבור והוא שמיעה. קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים. מאי ותמונה כד"א ותמונת יי' יביט ד"א ותמונת דא קול פנימאה דלא הוה מתחזי כלל. זולתי קול דא קול אחרא דקאמרן ותמונת אמאי אקרי הכי בגין דכל תקונא דגופא מיניה נפקא. ואי תימא אחרא

אקרי הכי נמי. אין דהאי אחרא תקונא דלתתא מיניה נפקא. ובג"כ ה' עלאה ה' תתאת ה' עלאה קול גדול ולא יסף דלא פסקי מבועי לעלמין וכל אינון קולות תמן אשתכחו כד אתייהיבת אורייתא לישראל. וכלא נפקא מההוא קול פנימאה דכלא בגין דביה תליא מלתא. האי דאקרי משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. והא אוקימנא מלה אמאי הכי אלא חכמה עלאה כללא דאורייתא אתקרי ומנה נפקא כלא בההוא קול פנימאה לבתר מתישבא כלא ואתאחד באתר דאקרי עץ החיים וביה תליא כלל ופרט תורה שבכתב ושבע"פ והוא אקרי תורה ומשנה תורה בקדמיתא גבורה דלא פסק והשתא כלא כחדא. בג"כ הכא באלין י' הדברות כלא רשים בוא"ו ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה ולא תחמוד ולא תתאוה והא אוקמוה. אמר ר' יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב ולא תחמוד דהא בהאי סגי. א"ל זכאין אינון מארי קשוט חמידה חד דרגא. תאוה דרגא אחרא. חמידה דאי אזיל למיסב דיליה בגין ההיא חמידה דנקט אזיל למעבד

עובדא. תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחא למהך אבתריה והא אוקמוה חברייא. א"ל רבי יוסי אמאי לא כתיב ולא תרצח כהני אחריני. א"ל בגין דדרגא דדינא בגבורה תליא ולא באתר דרחמי בג"כ לא תרצח לא כתיב ביה ואו. ובגין דבעיין ה' ווין אתוסף וא"ו ולא תתאוה דהא בלא תרצח לא בעי למשרי וא"ו ואתוסף הכא. שמע ר' פנחס דיהיב אבתריה ונשקיה בכה וחייך. אמר גור אריה לית מאן דקאים קמייהו מאן יכיל לקיימא קמיה ואבוה בעלמא. זכאה חולקהון דצדיקייא וזכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי דזכינא להאי על דא כתיב יראו צדיקים וישמחו. ר' אלעזר פתח ואמר קרב אתה ושמע וגו'. ת"ח בשעתא דאתייהיבת אורייתא לישראל כלהון קולות אשתכחו וקב"ה יתיב על כורסייא ודא מגו דדא אתחזי ומלולא דדא נפיק מגו עלאה דעליה ודא הוא רזא דכתיב פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש דמלולא נפקא ומליל מגו אשא ושלהובא דדחי ליה לבר בדפיקו דרוחא ומייא דיהבין חילא.

דאשא ורוחא ומייא מגו שופר דאיהו כליל לכלהו נפיק וישרארל אתרחיקו מדחילו דא ובג"כ ואת תדבר אלינו לא בעינן בתוקפא עלאה דלעילא אלא מאתר דנוקבא ולא יתיר ואת תדבר אלינו וגו'. אמר משה ודא חלשתון חילא דילי חלשתון חילא אחרא דאלמלא לא אתרחקו ישראל וישמעון כל

זוהר חלק ג דף רסא/ב ההיא מלה כד בקדמיתא לא הוה יכיל עלמא למהוי חדיב לבתר ואינון הוו קיימין לדרי דרין דהא בשעתא קדמיתא מיתו. מ"ט בגין דהכי אצטריך דהא אילנא דמותא גרים לבתר דחייו וקמו וקא סגו ובעא קב"ה לאעלא לון לאילנא דחיי דקאים על ההוא אילנא דמותא בגין למהוי קיימין לעלמין אתרחק ולא בעון כדין אתחלש חילא דמשה עלייהו ואתחלש חילא אחרא. אמר קב"ה אנא בעינא לקיימא לכו באתר עלאה ולאתדבקא בחיים אתון בעיתון אתר דנוקבא שריא ובג"כ לך אמור להם וגו'. כל חד יהך לנוקביה ויתיחד בה. ועם כל דא כיון דישראל לא עבדו אלא בדחילו עלאה דהוה עלייהו לא אתמר עלייהו אלא מי יתן והיה לבבם זה להם וגו'. מכאן אוליפנא כל מאן דעביד מלה ולבא ורעותיה לא שוי לסטרא בישא אע"ג דאיהו ביש הואיל ולא עביד ברעותא עונשא לא שריא עליה ולא כב"נ אחרא. וקב"ה לא דאין ליה לביש: ואתה פה עמוד עמדי מהכא אתפרש מכל וכל באתתיה ואתדבק ואסתלק באתר אחרא דדכורא ולא

בנוקבא. זכאה חולקא דמשה נביאה מהימנא דזכה לדרגין עלאין מה דלא זכה ב"נ אחרא לעלמין על דא כתיב טוב לפני האלקים ימלט ממנה. מאי טוב. דא משה דכתיב כי טוב הוא. ובגין דהוה טב סליק לדרגא אחרא עלאה. וע"ד כתיב כי המקום אשר אתה עמוד עליו אדמת קדש הוא עומד עליו דייקא מ"ט בגין כי טוב הוא וטוב הוא דכורא. ואי תימא דהא אמר רבי יהודה הא דוד דכתיב ביה טוב כד"א וטוב ראי אמאי לא הוה יתיר. א"ל וטוב ראי כתיב. טוב ראי דא דאיהו חיזו לאסתכלא הכי הוה דוד. טוב ראי הוה טוב דאיהו חיזו. ובמשה כתיב הוא ממש והכא טוב ראי. ועם כל דא בתרווייהו הוה אחיד דהא דא בדא אחיד. ומשה לבתר דהוה טב סליק למהוי גופא איש. איש האלקים והאיש משה ענו מאד. אמר רבי יהודה בכל עובדוי בעי ב"נ לשואה לקבליה לקב"ה והא אוקימנא מלה. רבי יהודה לטעמיה דא"ר יהודה האי מאן דאזיל בארחא יכוין לתלת מלין ועילא מנהון צלותא ואע"ג דצלותא יתיר.

עלאה מכלא תרי חברי או תלתא דלעאן במלי דאורייתא דהא לא מסתפי בגין דשכינתא (ס"א ועילא מנהון צלותא. ועלאה מכלהו חברייא במלי דאורייתא דהא שכינתא) אשתתפ' בהדייהו. (כי הא ד) ר' אלעזר ור' חייא הוו אזלי בארחא א"ר אלעזר (ס"א חייא) כתיב ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור. וכי עד השתא פשיטי הוו מההוא עור אין אלא מאני לבושי יקר הוו. א"ל ר' חייא אי הכי לא אתחזון להו אפי' כתנות עור וכי תימא דעד לא חאבו אלבישו להו לא. אלא לבתר דחבו כתיב ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וגו'. א"ל הכי הוא ודאי בקדמיתא הוו כגוונא דלעילא ומתפשטן מן גווני דלתתא והוה נהורא דלעילא אסחר עלייהו. ולבתר דחבו אהדר לון בגווני דהאי עלמא ואעבר מנייהו גווני דלעילא מה כתיב ויעש יי' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מגוונא דהאי עלמא. כתיב ואת אהרן ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות התם כגוונא דלעילא. הכא כגוונא

דלתתא. התם כתנות שש הכא כתנות עור ואע"ג דאיהו בר הכי שפירא דאינון לבושין סליק על כלא. ותפקחנה עיני שניהם בעפושא דהאי עלמא מה דלא הוה קודם דחוו משגחין ופקחין לעילא לזמנא דאתי כתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. זמין קב"ה לאפקחא עיינין דלא חכימין ולאסתכלא

זוהר חלק ג דף רסב/א בחכמתא עלאה ולאתדבקא במאי דלא אתדבקו בהאי עלמא בגין דינדעון למאריהון. זכאין אינון צדיקיא דיזכון לההיא חכמתא דלאו חכמתא כההיא חכמתא ולאו ידיעה כההיא ידיעה ולאו דבקותא כההיא דבקותא. עד דהוו אזלי חזו אינון לסטים אזלי בתרייהו לאקפחא לון. אסתכל בהו ר' אלעזר אתו תרי חיון ברא וקטלי לון אמר ר' אלעזר בריך רחמנא דשיזבן, קרא עלייהו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל וכתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. וכתיב כי בי חשק ואפלטהו: תאנא ברזא עלאה בספרא דצניעותא ג' חללין דאתוון רשימין אתגליין בה בגולגלתא דזעיר אנפין ותנינן ג' מוחי אינון דסתימו באינון חללין ומשירותא (ס"א וממשיכותא) דמוחא עלאה סתימאה דעתיקא קדישא דאתמשיך בההוא ז"א אשתכחו ד' מוחי. ואלין ד' מוחין (ס"א דינא לית כתראי מכל כתרי מלכא) משתכחין ומתפשטין (ס"א בכלא ואינון וכו') בכל גופא ואינון ד' ריהטי דארבע בתי דתפלילן דאנח קב"ה ובג"כ בעי בר נש לאנחא בכל יומא בגין

דאינון שמא קדישא עלאה באתווי רשימן דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ותנן שם יי' ממש ואלין תפלין דרישא (מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה אקרון תרי מוחי ואינון דכתיב חכמות ומתפרשן בחד) ר' יצחק אמר הוא דכתיב קדש לי כל בכור דא היא כתרא דכליל ואסתים כל אינון אחרנין (כל בכור כל בכור סתם לאעלאה) משיכותא (ס"א משרייתא) דלעילא סתימא ביה (דכלא) ודא אקרי פטר כל רחם פתיחותא דכל משיכותא דרחמי ויסודא (נ"א ונהירו) דלעילא אמר ר"ש וסתים ביו"ד דשמא קדישא ודא ס"א יו"ד) חד ביתא דתפלין דהוא קדש לי כל בכור סתם. מוחא (נ"א אבא) עלאה חכמה. ביתא תניינא והיה כי יביאך יי' (אלקיך). א"ר יהודה מוחא דתרעוי נפקין לחמשין תרעין. תרעין סגיאין ואינון לקבל זמנין סגיאין דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוציאך יי' ממצרים ואדכר זמנין סגיאין דוכרנא דמצרים. ואינון חמשין לקבל חמשין. ותנינן במפרא דרב המנונא סבא דאמר תרין

סגיאין דלעילא ותתא תבר קב"ה דהוו סתימין ומתקטרין בשלשליהון בגין לאפקא להו לישראל (לבר) דהא מאלין תרעין דההוא מוחא מתפתחי ומשתרו כל שאר תרעין. ואלמלא דאתערו ואתפתחו אינון תרעין דהאי מוחא לא הוו מתפתחין אינון אחרנין למעבד דינא ולאפקא לון לישראל מן עבדותא. וכלא סתים בהא דאקרי אימא עלאה דמנה אתער חילא לאימא תתאה. ומאי איהו דכתיב בה ולאמי אלי האזינו אל תקרי לאומי אלא לאמי דלא זז קב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקראה אמי. והאי נפקא מאימא עלאה דהיא ביתא תניינא דאקרי ה' דשמא קדישא ואתפתחא לחמשין תרעין ומהאי נפק רוחא לחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא. ותנינן יובלא דנפקין ביה עבדין לחירו בהאי מוחא אתאחד ואינון חמשין שנין דיובלא ואינון חמשין יומין דחושבנא דעומר ביה אתאחדו דבהו נייחין רוחי דעבדין ומפקי רוחיהון (נ"א ומפיק רוחיה) לנייחא כמה דכתיב ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו'. ובגין כך

ה' נייחא דרוחא ולאפקא רוחא לחירו והאי ביתא יציאת מצרים בה תלייא ובאת ה' דשמא קדישא כמה דאתמר. ע"כ כללא די"ה דשמא קדישא. תא חזי מסטרא דאבא נפיק חסד מסטרא דאמא נפיק גבורה וכלא אחיד קודשא בריך הוא ומתעטר בהו ואת וא"ו. זוהר חלק ג דף רסב/ב ביתא תליתאה שמע ישראל סבא. ואהבת את יי' אלקיך תאנא ר"ש דא הוא רזא עלאה דישראל עלאה אתעטר בסטרא דאבא ומאי איהו אברהם ואתעטר בסטרא דאימא ומאי איהו יצחק. תנינן ואהבת מאן דרחים ליה למלכא עביד יתיר טיבו חסד עם כלא. וחסד יתירא ההוא דאקרי חסד דאמת דלא בעי אגר עליה אלא בגין רחימותא דמלכא דרחים ליה יתיר וברחימותא דמלכא תליא חסד. וע"ד אקרי אברהם אוהבי. ובגין דרחים ליה יתיר אסגי חסד בעלמא. ועד הכא ואהבת וברחימותא תליא חסד ודא היא ביתא תליתאה. ביתא רביעאה והיה אם שמוע. השמרו לכם. וחרה אף יי'. גבורה תקיפא ודינא קשיא היא ונפקת מסטרא דאימא עלאה ותנינן אע"ג דלית

היא דינא מסטרהא נפקא דינא (דנפק) גבורה עלאה. ואי תימא והיה אם שמוע דלאו היא דינא. לית כתרא מכל כתרי מלכא דלא יתכליל דינא ורחמי כ"ש גבורה דאתכליל טב וביש. ואלין ארבעה נטיל לון וא"ו ואתעטר בהו ואלין אינון תפילין דאנח קב"ה תנינן האי וא"ו סליק ואתעטר בעטרוי ואחיד להאי ולהאי ואתעטר בכלהו וע"ד וא"ו אמצעיתא דכלא דעילא ותתא לאחזאה חכמתא שלימתא מכל סטרוי. (שייך לפרשת עקב) (תאני' ר' אבא כתיב רק