# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 88

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/88/)

<div lang="he" dir="rtl">

רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמי מלכא קדישא כדין מלכא עלאה למכתב קמיה כל 
אינון בני היכליה כל אינון דאשתמודען קמיה הה&quot;ד ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי&#x27; 
ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו כד&quot;א (ס&quot;א בחשב האפוד) וחושבי מחשבות אינון דעבדין 
לשמיה אומנותא בכלא. אומנותא דתפילין בבתיהון ברצועיהון וכתיבתהון. אומנותא דציצית. 
בחוטיהון בחוטא דתכלתא. אומנותא דמזוזה ואלין אינון חושבי שמו. וכתיב וחושבי מחשבות 
ולא עוד אלא דקב&quot;ה משתבח ביה ומכריז עליה בכלהו עלמין חמו מה בריה עבדית בעולמי. 
ומאן דייעול קמיה לבי כנישתא כד נפק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואומר 
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. קב&quot;ה אמר אן הוא מוראי הא סהיד סהדותא דשקרא. א&quot;ר יוסי 
זכאה חולקיה דמשה דהכא אמר אלקינו (נ&quot;א אלקיך) דא&quot;ר שמעון משה בדרגא עלאה יתיר 
אתאחד על שאר נביאי מהימני. וא&quot;ר שמעון אלמלא הוו ידעי בני נשא מלין דאורייתא 


לינדעון דהא לית שום מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. 
ת&quot;ח כתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול. ותנינן מאי בקול בקולו של משה ושפיר הוא 
בקולו של משה דייקא בההוא קול (דאיהו) אחיד ביה על כל שאר נביאין. (ומתמן משה אתזן 
על כלהו) ובגין דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא עלאה הוה אמר להו לישראל יי&#x27; 
אלקיך איהו דרגא דאקרי שכינתא דשרייא בגווייהו. זכאה חולקיה. ואר&quot;ש תנינן קללות 
שבתכ&quot;כ משה מפי הגבורה אמרן. ושבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן מאי מפי עצמו וכי ס&quot;ד 
את זעירא באורייתא משה אמר ליה מגרמיה אלא שפיר הוא והא אתערנא מעצמו לא תנינן. אלא 
מפי עצמו ומאי איהו ההוא קול דאיהו אחיד ביה וע&quot;ד הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו 
מפי הוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני. ועל דא בכל אתר אלקיך והכא אלקינו. 
ת&quot;ח כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא אורחייהו בגין דישתדלון בפלחנא דמאריהון ויזכון 


לחיי עלמין. תחות כורסייא דמלכא קדישא אית מדורין עלאין. ובההוא אתר דכורסייא מזוזה 
אתקשר לאשתזבא מכמה מארי דינין 
 
זוהר חלק ג דף רסה/ב
דזמינין לאתערא בהו בבני נשא בההוא עלמא. כגוונא דא עביד קב&quot;ה לישראל ויהב להו 
פקודי אורייתא בגין דישתדלון בה וישתזבון בהאי עלמא מכמה מארי דינין מכמה מקטרגי 
דאזדמנון בהו בבני נשא בכל יומא. ר&#x27; חייא אמר האי מאן דבעי דיסתמר אורוחוי לא יעבר 
על מייא דאושדין קמי פתחא בגין דתמן שרי חד שידא והוא בין תרין דשין דפתחא ואנפוי 
לקבליה דפתחא ואסתכי כל מה דעבדין בביתא ולא לבעי ליה לאנוש דישדי מייא בין תרי 
תרעי. ר&#x27; יצחק אמר מיין צלילן לית לן בה והוא דלא יושיט לון ארח קלנא. מאי טעמא 
בגין דאית ליה רשו לנזקא ולא עוד אלא דיהדר רישיה לקבלי ביתא ובכל מה דאסתכל 
אתלטייא. תלת מאה ושתין וחמש בחושבן ימי שתא אית ליה שמשין דהוא שליט עלייהו וכלהו 
נפקין עם ב&quot;נ כד נפק מתרעא דביתיה. א&quot;ר אלעזר כל דא בעי קב&quot;ה לנטרא לון לישראל 


ואתקין שמיה קדישא לעילא דאיהו אורייתא ואורייתא כלא חד שמא קדישא איהו ומאן דאשתדל 
באורייתא אשתדל בשמיה. ת&quot;ח בעי ב&quot;נ בפתחא דביתא לרשמא שמא קדישא דאיהו מהימנותא 
דכלא. דהא בכל אתר דשמא קדישא אשתכח זינין בישין לא משתכחי תמן ולא יכלין לקטרגא 
ליה לב&quot;נ כמה דכתיב לא תאונה אליך רעה וגו&#x27;. (מזוזה אקרי) אתר דפתחא דביתא שריא 
כגוונא דלעילא אתר דפתחא דביתא עלאה שריא מזוזה אקרי דהוא תקונא דביתא ופתחא דביתא. 
מההיא מזוזה ערקין מארי נימוסין מארי דדינין קמיה לא משתכחין. וקבל דא לתתא כד ב&quot;נ 
אתקין מזוזה לפתחא דביתא והאי שמא קדישא רשים באתווי האי ב&quot;נ אתעטר בעטרוי דמאריה 
ולא קרבין לפתחא דביתיה זינין בישין ולא משתכחי תמן: 
ר&#x27; אבא הוה אתי מלמחמי לר&quot;ש פגע ביה ר&#x27; יצחק אמר ליה מאן אתי מאריה דנהורא גבר 
דאתדבק בנורא דאכלא כל יומא הא נהורא עמיה שרי אמר ליה תנינן דחיובא עליה דב&quot;נ 
לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי. ומאן איהו רביה כ&quot;ש בוצינא עלאה קדישא דכל 


בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי. א&quot;ר יצחק אהדרנא עמך ואקבל אנפי שכינתא ואטעם מאינון 
מלין עלאין דאטעמת קמיה. פתח ר&#x27; אבא ואמר שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי 
בשמים. שיר דא לא כתיב מאן אמרו אלא בכל אתר דאיהו סתים רוח הקדש אמרו עלייהו 
דישראל בגלותא. היושבי בשמים היושב מבעי ליה מאי היושבי אלא אוקימנא מאן דבעי לצלאה 
צלותיה קמי מלכא קדישא בעי למבעי מעמיקתא דכלא לארקא ברכאן לתתא כמה דכתיב שיר 
המעלות ממעמקים קראתיך יי&#x27;. והאי יו&quot;ד יתיר עמיקתא דכלא היא ובהאי בעי למבעי בעותיה 
לארקא ברכאן לההוא אתר דאקרי שמים לאתזנא מניה כלא וע&quot;ד היושבי בשמים. בשמים ממש 
דכד אינון ברכאן נגידו ואתמשכו מההוא אתר עומקא דכלא ואתישבן באתר דאקרי שמים כדין 
ברכאן משתכחי בעלאי ותתאי. כעיני עבדים אל יד אדוניהם מאי כעיני עבדים אלין אינון 
שאר רברבי עמין דלא אתזנו אלא משיורא (ס&quot;א גופא) גופא דאילנא דישראל מתדבקי ביה וכד 


ישראל נטלין ברכאן מההוא אתר כלהו מתברכן מישראל. כעיני שפחה אל יד גבירתה דא היא 
שפחה דאוקימנא דקטיל קודשא בריך הוא חילא דילה במצרים דהא לית חילא דידה אלא כד 
אתנגיד מתמצית דהאי ארץ ישראל. וארץ ישראל 
 
זוהר חלק ג דף רסו/א
גברתה אקרי ועל האי כתיב תחת שלש רגזה ארץ. מאן ארץ דא ארץ ישראל כמה דאתמר. תחת 
עבד כי ימלוך אלין אינון עבדים דקאמרן. כד אתיהיב שלטנותא לחד מנייהו ודא הוא דכתיב 
אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. שפחה כי תירש גבירתה (ס&quot;א מאי היא) דא היא שפחה 
דקאמרן. ת&quot;ח מסטרא דהאי שפחה נפקי כמה גרדיני טהירין מקטרגין לקבלייהו דישראל 
ולקטרגא לון. וקוב&quot;ה עביד להו לישראל נטירו כאבא דבעי לנטרא לבריה מן כלא. אמר קב&quot;ה 
לישראל כמה מקטרגין זמינין לקבלייכו אשתדלו בפולחני ואנא אהא נטיר לכו לבר. ואתון 
תהוון זמינין בבתיכון מלכו וניימי בערסיכון ואנא אהא נטיר לכו לבר וסוחרני ערסייכו. 


ות&quot;ח בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דב&quot;נ זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא 
דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי שמא דא שליט על כלהו מניה דחלין וערקין ולא 
קרבין לפתחא דב&quot;נ. א&quot;ל רבי יצחק אי הכי ירשום ב&quot;נ שמא דא בפתחא דביתא ולא יתיר אמאי 
כל פרשתא. אמר ליה שפיר הוא דהא שמא דא לא אתעטר אלא באינון אתווון כלהו רשימין 
ברשימא דמלכא וכד אכתב כל פרשתא כדין שמא דא מתעטר בעטורי ונפיק מלכא בכל חילוי 
כלהו רשימין ברשימא דמלכא כדין דחלין מניה וערקין מקמיה. ת&quot;ח והיה שמא קדישא מתתא 
לעילא ועל דא שרי אתרשים מלבד לקבלי שמא דא והי&quot;ה מלגו שד&quot;י מלבר למהוי נטיר ב&quot;נ 
מכל סטרין מלגאו ומלבר. א&quot;ר אבא כמה חיילין קדישין זמינין בההיא שעתא דאנח ב&quot;נ 
מזוזה לתרעיה כלהו מכרזי ואמרי זה השער ליי&#x27; וגו&#x27;. זכאה חולקהון דישראל כדין 
אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא דהא כלהו אתרשימו מניה. אתרשימו ברשייהו בתתי 


דתפילי בשמא דמאריהון. אתרשימו בידייהו ברצועי דקדושא אתרשימו במסאנייהו במסאנא 
דמצוה. אתרשימו לבר בזריעה בחצדא. אתרשימו בבתיהון במזוזה דפתחא בכלא רשימין דאינון 
בני מלכא עלאה זכאה חולקהון. עד דהוו אזלי אמר רבי אבא מאי דכתיב אותי עזבו מקור 
מים חיים לחצוב להם בארות וגו&#x27;. אותי עזבו דא הוא מאן דמשקר באת רשימא קדישא. וכמה 
משקר ביה דעייל ליה ברשותא אחרא כד&quot;א ובעל בת אל נכר דאקרי בורות נשברים דהא עמין 
עובדי עכו&quot;ם אקרו בורות נשברים ודישראל אקרי באר מקור מיים חיים דא רשותא קדישא 
מהימנותא קדישא ואקרי באר מבועי דמיין צלילן נפקין ונזלין מנה כד&quot;א ונוזלים מן 
לבנון. ונוזלים מתוך בארך וכתיב מעין גנים באר מיים חיים. סטרא אחרא אקרי בורות 
נשברים. אשר לא יכילו המים (ס&quot;א מהו אלא ההוא וכו&#x27;) ת&quot;ח נהרא דנגיד ונפיק אשקי לכל 
גינתא (ס&quot;א ורוי לכל גנתא) ורוי לכל אתר ואתר כמה דאוקימנא עד דמלי (נ&quot;א דמטי) 


לההוא אתר בגנתא דאקרי באר מים חיים. ומתמן אתזנו עלאין ותתאין (נ&quot;א עלמין תתאין) 
כד&quot;א ומשם יפרד. וכל אינון סטרין דסטר שמאלא לא משתקיין מההוא נביעו דמיין נביעין 
בגין דאינון מסטרא דשאר עמין. ואקרו בורות נשברים. ומאן דמשקר בשמא (נ&quot;א ברשימא) 
קדישא בההוא סטרא אתדבק בבורות נשברים. אשר לא יכילו המים ולא עיילי לתמן. וההוא 
דזכי לנטרא ליה זכי לאתשקייא מההוא נביעו דנהלא (בעלמא דין) בעלמא דאתי וזכי דאתמלי 
ההוא באר עלאה לנגדא ברכאן לעילא ותתא זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי על דא כתיב 
והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ווי למאן דמשקר ברשימא קדישא דהא 
משקר 
 


זוהר חלק ג דף רסו/ב
בשמא עלאה. ולא עוד אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא וקרינן עליה כי הוציא שם רע על 
בתולת ישראל. בתולת ישראל דייקא. ואוקמיה רבי שמעון באתריה מאן דשוי תסקופי מלין על 
אנתתיה קדמיתא ואפיק עלה שום ביש כמה דאפיק לעילא דכתיב כי הוציא שם רע על בתולת 
ישראל סתם. ואזלא הא כי הא דאמר רבי חייא אמר רבי יוסי בתולה ירתא שבע ברכות 
דאתברכא בשבע בגין דבתולת ישראל ירתא שבע ברכן ועל דא אקרי בת שבע. ואנתתא אחרא מאן 
ברכאן דילה ברכתא דבעז ורות כד&quot;א ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן יי&#x27; את 
וגו&#x27; דודאי בתולה בז&#x27; אתברכא ולא אתתא אחרא ברזא דא. כיון דמטו בחקל חד חמו אילנין 
יתבו תחותייהו אמר רבי אבא הא צחותא דמלי דאורייתא. ניתיב. פתח ואמר והיה ביום ההוא 
יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו&#x27;. והיה ביום ההוא 
מאן ביום ההוא אלא ההוא יומא דאתידע לקב&quot;ה כד&quot;א והיה יום אחד הוא יודע ליי&#x27;. תו 


ביום ההוא כד&quot;א ביום בא גוג על אדמת ישראל. יתקע בשופר גדול. מה לן ביה אי הוא רב 
או זעיר אלא ההוא שופר עלאה דביה נפקין עבדין לחירו תדיר והאי איהו יובלא דיובלא 
עלאה ורברבא הוא. וכד האי אתער כל חירו דעלמין מתערין ביה וההוא אקרי שופר גדול. 
ובאו האובדים בארץ אשור. האבודים מבעי ליה או הנאבדים מאי האובדים האובדים ממש בגין 
דאינון בארעא אחרא ומאן דשארי בארעא אחרא יניק מרשותא אחרא וכאלו לא שריא במהימנותא 
בג&quot;כ אובדים אקרון. אובדים אינון בכל סטרין. דכד ישראל שריין בארעא קדישא זכאין. 
זכאין תדיר בכלא זכאן לעילא ותתא. ד&quot;א ובאו האובדים מאן אינון אלין צדיק וכנסת 
ישראל. דאקרון אובדים. מנלן כנסת ישראל דכתיב על מה אבדה הארץ אבודה או נאבדת לא 
כתיב אלא אבדה הארץ דא כנסת יראל. צדיק דכתיב הצדיק אבד אבוד או נאבד לא כתיב אלא 
אבד והא אוקמוה. ואי תימא ובאו מאן אתר אתיין אלין אובדים אלא כנסת ישראל מן גלותא. 


צדיק כמה דאוקמוה דכתיב בשוב יי&#x27; את שיבת ציון בגין דייתוב לאתריה וייתי לאתחברא 
בכנסת ישראל. ועל דא ובאו האובדים בארץ אשור. והשתחוו ליי&#x27; בהר הקדש בירושלם מאי קא 
מיירי אלא מלה דא דהנדחים בארץ מצרים כביכול ישראל לא יפקון מן גלותא אלא בשכינתא 
כמה דאוקמוה. ואינון נדחים השתחוו לייה. תו אמר רבי אבא כתיב יי&#x27; ישמר צאתך ובאך 
מעתה ועד עולם. ישמר צאתך תינה. אלא ובאך מאי קא מיירי דהא מאן דעאל לביתיה לא 
מסתפי. אלא האי ב&quot;נ דשוי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עלאה האי אתנטיר מכלא. כד 
נפיק ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא ועיין (ס&quot;א נעיץ) בפתחיה כד 
נפיק ב&quot;נ הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא 
דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין ההוא רשימא דשמא קדישא דאתרשים בתרעיה ולאו די ליה 
לב&quot;נ דאתנטר בביתיה אלא קב&quot;ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק דכתיב יי&#x27; ישמר צאתך ובאך 


מעתה ועד עולם. זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ת&quot;ח האי רוחא בישא דשארי 
 
זוהר חלק ג דף רסז/א
בין תרעי. ווי ליה לב&quot;נ דלא ידע לאזדהרא מניה ולא רשים לפתחא דביתיה שמא עלאה קדישא 
דישתכח עמיה דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין כל חד משמש יומיה 
וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי ביה ביממא 
ובליליא ביממא לקטרגא ליה בליליא לצערא ליה בחלמיה. כד נפיק לקטרגא ליה כד עאל 
שווין ידייהו עליה דכתפי&#x27; ואמרין ליה ווי ליה לפלניא דנפק מרשותא דמאריה ווי ליה 
לפלניא בהאי עלמא ובעלמא דאתי בג&quot;כ בעאן בני מהימנותא למהוי רשימין בכלא למהוי 
רשימין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא מנייהו כל סטרין זינין בישין למהוי נטירין בהאי 
עלמא ובעלמא דאתי. זכאין חולקהון דישראל עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו 
ארץ וגו&#x27;: 
ואהבת את יי&#x27; אלקיך. רבי יוסי פתח ועתה מה לי פה נאם יי&#x27; כי לקח עמי חנם וגו&#x27; ת&quot;ח 


רחימותא דקב&quot;ה בישראל אע&quot;ג דחובייהו גרמו לאסתלקא מבינייהו ואתבדרו ביני עממיא הוא 
תבע עלבונא דלהון. ות&quot;ח בשעתא דישראל שראן בארעהון קב&quot;ה משתעשע בגנתיה וקריב 
לגבייהו דישראל ושמע קליהון ואשתכח בהו. כיון דגרמו חובייהו ואתגלי ישראל מארעא 
קדישא קב&quot;ה לא עאל בגנתיה ולא משתעשע ביה ולא עוד אלא דאיהו צווה ואמר ועתה מה לי 
פה נאם יי&#x27; וכתיב התם פה אשב כי אויתיה. כי לקח עמי חנם כמה דאת אמר חנם נמכרתם 
ומההוא יומא דאתגליאו ישראל מארעהון לא אשתכח חדוותא קמי קב&quot;ה. הה&quot;ד אלביש שמים 
קדרות ושק אשים כסותם וכל דא בגין רחימותא דלהון דרחים לון קב&quot;ה כמה דאת אמר אהבתי 
אתכם אמר יי&#x27; (ועל דא) ואהבת את יי&#x27; אלקיך. ואהבת דבעי בר נש לאתקשרא ביה ברחימותא 
עלאה דכל פולחנא דבעי ב&quot;נ למפלח לקב&quot;ה דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא 
דקב&quot;ה. ר&#x27; אבא אמר הני מלי כללא דאורייתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא 


אתכלילו והא אוקמוה חברייא. ת&quot;ח לית לך מלה בחביבותא קמי קב&quot;ה כמאן דרחים ליה כדקא 
יאות ומה הוא כמה דכתיב בכל לבבך בכל מאי קא מיירי בלבבך מבעי ליה. בנפשך. במאדך 
מהו בכל לבבך אלא לאכללא תרין לבין חד טב וחד ביש. בכל נפשך חד טב וחד ביש. בכל 
מאדך דא לא אתיא לדרשא א&quot;ר אלעזר ואפילו האי לדרשא הוא. מ&quot;ט בין דנפל ליה ממונא 
מירותא או מסטרא אחרא או בין דאיהו רווח ליה וע&quot;ד כתיב בכל מאדך. א&quot;ר אבא אהדרנא 
לקרא ואהבת מאן דרחים לקב&quot;ה אתעטר בחסד מכלסטרין ועביד חסד בכלא ולא חיים על גופיה 
ועל ממוניה. מנלן מאברהם כמה דאתמר דהא לא חס ברחימלותא דמאריה על לביה (דהוא 
יצריה) ועל נפשיה ועל ממוניה. על לביה לא אשגח על רעותא דיליה בגין רחימותא דאמריה. 
על נפשיה דלא חס על בריה ועל אתתיה בגין רחימותא דמאריה על ממוניה דהוה קאים בפרשת 
ארחין ואתקין מזוני לכל עלמא בג&quot;כ אתעטר בעטרא דחסד כמה דכתיב חסד לאברהם. ומאן 


דאתקשר ברחימותא דמאריה זכה להאי ולא עוד אלא דעלמין כלהו מתברכן בגיניה הה&quot;ד 
וחסידיך יברכוכה אל תקרי יברכוכה אל יברכו כ&quot;ה. (נ&quot;א דכתיב ונברכו בך כל משפחות 
האדמה) יומא חד הוה חלש רבי יוסי עאל לגביה ר&#x27; אבא ור&#x27; יהודה ור&#x27; יצחק חמו ליה דהוה 
נפיל על אנפוי ונאים. יתבו. כד אתער חמו ליה לאנפוי דחייכין. א&quot;ל ר&#x27; אבא מלה חדתא 
חמיתא 
 


זוהר חלק ג דף רסז/ב
א&quot;ל ודאי דהשתא סלקא נפשי וחמית יקרא מאינון דמסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו 
עאלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא. וקב&quot;ה משתעשע בהו וחמינא מה דלא יהבו לי רשותא 
למימר ושאילנא לון אמינא האי יקרא דמאן הוא אמרו לי מאינון דרחימו למאריהון בההוא 
עלמא וממה דחמית נפשאי ולבאי אתנהיר ועל דא אנפאי חייכין. א&quot;ל ר&#x27; אבא זכאה חולקך 
אבל אורייתא אסהיד בהו דכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. א&quot;ל ר&#x27; יהודה 
הא שאילו חברייא דא דכתיב יעשה תעשה מבעי ליה. א&quot;ל הא אתמר אבל רזא דמלה היינו 
דכתיב לחזות בנעם יי&#x27; ולבקר בהיכלו ואוקמוה. נעם יי&#x27; ההוא דאתיא מעתיקא קדישא דקב&quot;ה 
משתעשע ביה דהא ההוא נעם מעתיקא נפקא. ולבקר בהיכלו בהיכלא עילאה על כלא אוף הכא 
עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה מאן ההוא עתיקא סתימא דכלא דהא ביה תליא. א&quot;ל ודאי 
הכי הוא. זכאה חולקהון דאינון דרחימותא דמאריהון מתדבקן בהו לאלין לית שעורא 


לחולקהון בההוא עלמא. אמר ר&#x27; יצחק כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקייא בההוא 
עלמא ומדורא עלאה דכלא אינון דרחימותא דמאריהון אתקשר בהו דהא מדוריהון אתקשר 
בהיכלא דסליק על כלא. מ&quot;ט בגין דקב&quot;ה בהאי אתעטר. ת&quot;ח (ס&quot;א כלא אהבה) היכלא דא אהבה 
אתקרי ובגין אהבה קיימא כלא כמה דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכלא 
ברחימותא קיימא דהא שמא קדישא הכי אשתכח דהא אוקמוה י&#x27; לא מתפרש קוצא דלעילא מן י&#x27; 
לעלמין דהא ברחימותא שריא עליה ולא מתפרש מניה לעלמין. ה&#x27; הא אוקמוה דיוד לא מתפרש 
מנה ואשתכחו כחדא בחביבותא לא אתפרשן דא מן דא כגוונא דא ה&#x27; והא אתמר כמה דכתיב 
ונהר יוצא מעדן יוצא תדיר לעלמין בחביבותא אתדבקן וה אתדבקן דא בדא אתדבקן בחביבותא 
כחדא חתן בכלה דארחייהו תדיר בחביבותא אשתכח י&#x27; בה&#x27; עם ו&#x27; ו&#x27; עם ה&#x27; ודא בדא אתקשר 
בחביבותא וכלא אהבה אקרי וע&quot;ד מאן דרחים למלכא הא אתקשר בההוא אהבה. ובג&quot;כ ואהבת את 


יי&#x27; אלקיך: 
והיו הדברים האלה וגו&#x27;. ר&#x27; יצחק פתח כל עצמותי תאמרנה יי&#x27; מי כמוך מציל עני מחזק 


</div>
