# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 91

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/91/)

<div lang="he" dir="rtl">

מלכא דשלמא כלא דיליה והא אוקימנא מלי (דתניא כתיב) מזמור שיר ליום השבת ליום השבת 
ממש. שיר דקב&quot;ה אמר (שיר השירים אשר לשלמה שיר דקב&quot;ה אמר. והכא את דברי השירה הזאת. 
שירה דקב&quot;ה אמר) אלא הכא אית לאסתכלא התם שיר והכא שירה דא דכר ודא נוקבא. והא 
תנינן כל נביאי כלהו לגבי משה כקוף בעינייהו דבני נשא ואינון אמרו שיר ומשה אמר 
שירה. (ומנלן דהאי נוקבא הוא דכתיב וענתה השירה וגו&#x27;) משה הוה ליה למימר שיר ואינון 
שירה 
 


זוהר חלק ג דף רפה/א
אלא דא היא רזא דמלה משה לגרמיה לא קאמר דא אלא לישראל. א&quot;ל ר&quot;ש לאו הכי אלא משה 
ודאי מהכא אשתמודע דאיהו בדרגא עלאה יתיר מכלא. משה סליק מתתא לעילא ואינון נחתי 
מעילא לתתא. הוא סליק מתתא לעילא כמה דתנינן מעלין בקדש ואין מורידין. משה סליק 
מתתא לעילא דאמר שירה תושבחתא דמטרוניתא דאיהי משכחת למלכא. ומשה בכלא (ס&quot;א במלכא) 
אתאחד. ואינון נחתי מעילא לתתא דאמרו שיר דהוא שבחא דמשבחא מלכא למטרוניתא ואינון 
במטרוניתא אתאחדו ועל דא בהאי אשתמודע שבחא דמשה יתיר מכלהו והיינו דכתיב אז ישיר 
משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי&#x27;. שירתא דמטרוניתא למאן ליי&#x27; ובג&quot;כ ויכתוב משה את 
דברי השירה הזאת. וענתה השירה הזאת: 
וענתה השירה הזאת. וענו הדברים האלה מבעי ליה אלא רזא דמלה כמה דאוקימנא דכתיב וארץ 
מתקוממה לו ומשה בכלא אסתכל. ועל דא אמר שירה בגין לאתאחדא מלין באתר דא למהוי 
עלייהו דינא דכתיב וענתה השירה הזאת לפניו. ולמה דכתיב כי אני ידעתי את יצרו וכתיב 


כי ידעתי אחרי מותי וגו&#x27;. וכד תעבדו דא מיד וענתה השירה הזאת לפניו לעד. ת&quot;ח כתיב 
יגלו שמים עונו ולא יתיר אבל וארץ מתקוממה לו. בהאי דינא אתעביד למאן דאתעביד. כתיב 
וידבר דוד ליי&#x27; את דברי השירה הזאת. השתא תושבחתא דדוד הוא בגין דאמר שירה מתתא 
לעילא וזכה להאי דרגא ולא אמר האי שירה אלא בסוף יומוי דהוה בשלימו יתיר מהאי שירה 
כמה דתנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. והכא אמאי זכה דוד למימר שירתא מתתא לעילא 
בסוף יומוי דהוה בנייחא מכל סטרוי דכתיב ביום הציל יי&#x27; אותו מכף כל אויביו. אר&quot;ש 
שירתא מעליא מכלא מאי היא. כמה דתנינן ברזא דמתניתין במלין ובעובדא הכי (ס&quot;א הוא) 
נמי מתתא לעילא ומעילא לתתא ולבתר לכוונא בלבא ולקשרא כלא בחד קשרא. מנלן ממשה. 
בקדמיתא מתתא לעילא כי שם יי&#x27; אקרא. מאי אקרא כמה דכתיב ויקרא אל משה דא שכינתא. 
לבתר הבו גדל לאלקינו דא מלכא עלאה. לבתר נחית בדרגוי מעילא לתתא דכתיב צדיק וישר. 


לבתר קשיר קשרא דמהימנותא ואמר הוא ודא הוא קשרא לכלא. בג&quot;כ בעי בר נש לסדרא שבחא 
דמאריה כהאי גוונא בקדמיתא. מתתא לעילא לסלקא יקרא דמאריה לאתר דשקיו דעמיקא דבירא 
נגיד ונפיק. לבתר (נגיד) לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא לכל דרגא ודרגא עד 
דרגא בתראה לאמשכא ברכאן לכלא מלעילא לתתא. לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא קשרא 
דמהימנותא ודא הוא ב&quot;נ דאוקיר לשמא דמאריה ליחדא שמא קדישא. ועל דא כתיב כי מכבדי 
אכבד. כי מכבדי לעלמא דא. אכבד בעלמא דאתי. ובוזי יקלו מאי ובוזי יקלו. דא הוא מאן 
דלא ידע ליחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא ברכאן לאתר דאצטריך ולאוקיר 
שמא דמאריה וכל מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אברי. א&quot;ר יהודה ובוזי 
יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן 
המברך והא אוקימנא קמיה דר&quot;ש דאמר משיך ברכאן ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא (דא 


כ&quot;י). ובאתוון גליפין דרבי אלעזר מאלף למ&quot;ם וממ&quot;ם לנו&quot;ן. כיון דמטו ברכאן לנון מתמן 
נגדין 
 
זוהר חלק ג דף רפה/ב
ונפקין ברכאן לעלאי ותתאי ומתפשטי בכלא. וקלא נפיק אתשקיו משקיותא דברכן דאפיק 
פלניא עבדא דמלכא קדישא. וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן לכוונא לבייהו כמה 
דאצטריך כמה פתחין דברכאן פתיחן ליה לעילא כמה טבאן משתכחין בכלהו עלמין כמה חדו 
בכלא מאי אגר להו לישראל דגרמין האי אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי. בעלמא דין 
בשעתא דעאקין להו (לישראל) ומצלן צלותא קמי מאריהון קלא מכרזא בכלהו עלמין פתחו 
שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים. פתחו שערים כמה דישראל 
פתחין להו תרעין דברכאן כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאינון דעאקין להו. האי 
בעלמא דין. בעלמא דאתי מאי אגרייהו דכד יפוק ב&quot;נ מהאי עלמא דהוה שומר לאתבא אמן. 
מאי שומר כלומר נטיר ההיא ברכה דאמר ההוא דמברך ומחכה ליה לאתבא אמן. כמה דאצטריך. 


נשמתיה סלקא ומכרזי קמיה פתחו שערים קמיה כמה דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה 
שומר אמונים. א&quot;ר יוסי א&quot;ר יהודה מאי אמן. א&quot;ר אבא הא אוקמוה כלא אמן אקרי מבועא 
דההוא נחלא דנגיד אמן אקרי דכתיב ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אמן קיומא דכלהו 
ההוא נחלא (ס&quot;א טלא) דנגיד ונפיק אמן אקרי דתניא מן העולם ועד העולם עולם דלעילא 
עולם דלתתא אוף הכא אמן ואמן אמן דלעילא אמן דלתתא אמן קיומא דכלהו והא אוקימנא אמן 
באינון אתוון. ר&quot;ש אמר אלף עמיקא דבירא דכל ברכאן מתמן נבעין ונפקין ומשתכחין מ&quot;ם 
פתוחה נהרא דנגיד ונפיק ואקרי מ&quot;ם והוא רזא דתנינן מ&quot;ם פתוחה מ&quot;ם סתומה כמה 
דאוקימנא לסרבה המשרה נון פשוטה כללא דתרין נונין נון כפופה כללא דאת וא&quot;ו כללא 
דנון כפופה (ס&quot;א פשוטה) (ס&quot;א מם פתוחה כללא דתרין נונין נון פשוטה נון כפופה. נון 
פשוטה כללא דאת וא&quot;ו) בג&quot;כ כלא אקרי נון ואו נון וברזא דמתניתא הכי תאנא ו&#x27; דכר ן&#x27; 


פשוטה כללא דדכר ונוקבא. נון כפופה בכללא דפשוטה היא. ובספרא דרב המנונא סבא מם 
דהכא היא נוטריקון מל&quot;ך והיינו אמן ואמ&quot;ן נוטריקון א&quot;ל מ&quot;לך נ&quot;אמן כללא דכלא ושפיר 
הוא והא אתמר. תאנא כל מאן דשמא ברכה מההוא דמברך ולא אתכוון באמן עליה נאמר ובוזי 
יקלו כד&quot;א לכם הכהנים בוזי שמי מאי עונשיה כמה דלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה 
ולא עוד אלא כד נפיק מהאי עלמא מכריזי קמיה ואמרי טרוקו גלי קמיה דפלנייא ולא ליעול 
ולא תקבלון ליה ווי ליה ווי לנשמתיה. תאנא חייבי דגיהנם כלהו סלקי במדורין ידיען 
וכמה פתחין אית ליה לגיהנם וכלהו פתחין לקבל פתחין דגן עדן ובשעתא דאפקי לאינון 
חייביא דקבילו עונשייהו אינון פתחי פתיחין ושויין (ס&quot;א ושאבין) לון לבר. וכלהו 
פתחין בשמהן אקרון לקבליהון דפתחין דגן עדן וכל פתחא ופתחא אקרי שמא לקבלי ההוא 
פתחא דגיהנם ואשתמודען פתחין לקבליהון פתחין אינון פתחין דג&quot;ע. בגיהנם אית מדורא 


בתראה תתאה דכלהו. וההוא מדורא הוי מדורא על מדורא ואקרי ארץ עיפתה מה עיפתה כד&quot;א 
רבוע יהיה כפול ומתרגמינן מרובע יהיה עיף אוף הכא עיפתה כלומר כפולה וההוא אקרי 
שאול תחתית שאול הוא מדורא חד. תחתית הוא מדורא תתאה ובג&quot;כ אקרי ארץ עיפתה תחתית 
ואקרי אבדון. וע&quot;ד כתיב שאול ואבדון כולהו מדורין לא אכפלו וכלהו לא עייפין בר 
מהאי. ותאנא מאן דנחית לאבדון 
 


זוהר חלק ג דף רפו/א
דאקרי תחתית לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין. ותאנא 
לההוא אתר נחתין להנהו גברי דמבזי לאתבא אמן ועל אמן סגיאין דאתאבידו מניה דלא חשיב 
להו דיינין ליה בגיהנם ונחתין ליה בההוא מדורא תתאה דלית בה פתחא ואתאביד ולא סליק 
מניה לעלמין. וע&quot;ד כתיב כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. ולא והא כתיב מבטן שאול 
שועתי שמעת וגו&#x27;. וכתיב מוריד שאול ויעל אלא הכא שאול התם תחתית. ואוקימנא הא דאהדר 
ביה הא דלא אהדר ביה. א&quot;ר יוסי מאי דכתיב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים 
חיים לחצוב להם בארות וגו&#x27;. אותי עזבו מקור מים חיים דא הוא דלא בעי לקדשא שמא 
דקב&quot;ה באמן. מאי עונשיה. כתיב לחצוב להם בארות נשברים דנחתין לגיהנם דרגא בתר דרגא 
עד דנחתין לאבדון דאקרי תחתית. ואי איהו קדיש שמא דקב&quot;ה לכוונא באמן כדקא יאות סליק 
דרגא בתר דרגא לאתעדנא מההוא עלמא דאתי דנגיד תדיר ולא פסיק הה&quot;ד אמונים נוצר יי&#x27; 


ומשלם על יתר עושה גאוה. תאנא שירה משיך ברכאן מעילא לתתא עד דישתכחון ברכאן בכלהו 
עלמין. (א&quot;ר יוסי זמינין אינון ישראל למימר שירתא שלימתא שירה דכליל כל שאר שירין 
הה&quot;ד ואמרתם ביום ההוא הודו ליי&#x27; קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו) א&quot;ר אלעזר 
זמינין אינון ישראל למימר שירתא מתתא לעילא ומעילא לתתא ולקשרא קשרא דמהימנותא 
דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת אז שר לא נאמר אלא אז ישיר וכן כלהו כהאי גוונא. 
את השירה הזאת מתתא לעילא. עלי באר ענו לה. עלי באר כלומר סק לאתריך לאתאחדא בבעליך 
דא הוא מתתא לעילא ולבתר מעילא לתתא (דהא עד השתא בגלותא אשתכחת עמנא) באר חפרוה 
שרים דאולידו לה אבא ואימא (לעילא). כרוה נדיבי העם. אלין אבהן דאקרון נדיבי עמים. 
כרוה אתר לאזדווגא בה מלכא בברכן. ובמה הוא זווגא. במחוקק דא יסוד. במשענותם דא נצח 
והוד מעילא לתתא. וממדבר מתנה. וממתנה נחליאל ומנחליאל במות הא קשורא שלימא קשורא 


דמהימנותא קשורא קיימא דכלא ביה. א&quot;ר יוסי זמינין ישראל למימר שירתא שלימתא שירתא 
דכליל כל שאר שירין הה&quot;ד ואמרתם ביום ההוא הודו לה&#x27; קראו בשמו הודיעו בעמים 
עלילותיו בהוא זמנא כתיב והיה יי&#x27; למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי&#x27; אחד ושמו 
אחד. וכתיב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אז יאמרו בגוים הגדיל יי&#x27; לעשות עם אלה. 
בילא&quot;ו יילא&quot;ו: 
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי רבי יהודה פתח פתחי אני לדודי ודודי חמק 
עבר וגו&#x27; בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני מה כתיב לעילא אני ישנה ולבי ער 
וגו&#x27;. אני ישנה אמרה כנסת ישראל. אני ישנה מפקודי אורייתא בזמנא דאזלינא במדברא. 
ולבי ער לאעלא לארעא למעבד להו (נימוסין) דהא כל פקודי אורייתא בארעא משתכחין. קול 
דודי דופק דא משה דאוכח להו לישראל בכמה ויכוחין 
 


זוהר חלק ג דף רפו/ב
בכמה קטטין דכתיב אלה הדברים וגו&#x27; ממרים הייתם וגו&#x27;. ובחורב הקצפתם וגו&#x27;. הה&quot;ד דופק 
ועכ&quot;ד דמשה אוכח להו לישראל. ברחימותא הוו כל מלוי דכתיב כי עם קדוש אתה ליי&#x27; אלקיך 
ובך בחר יי&#x27; אלקיך להיות לו לעם וגו&#x27; בנים ליי&#x27; אלקיכם. ואתם הדבקים ביי&#x27;. ועל דא 
ושמעת בקול יי&#x27; אלקיך. כי מאהבת יי&#x27; אתכם הה&quot;ד פתחי לי אחותי רעיתי מה כתיב קמתי 
אני לפתוח לדודי אמרו ישראל בעוד דהוינן זמינין למיעל לארעא ולקבלא אינון פקודי 
אורייתא על ידוי דמשה מה כתיב ודודי חמק עבר דכתיב וימת שם משה עבד יי&#x27;. בקשתיהו 
ולא מצאתיהו דכתיב ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. קראתיו ולא ענני דלא הוה דרא כדרא 
דמשה דקב&quot;ה שמע לקליהון ועבד להו נסין ונימוסין כמה דעבד על ידוי. ר&#x27; יצחק אמר קמתי 
אני לפתוח לדודי דא קב&quot;ה ביומוי דמשה דכל יומוי לא בעא דמלאכא ושליחא לדברא עמיה 
דכתיב אם אין פניך הולכים וגו&#x27;. זכאה חולקיה דמשה דקב&quot;ה אסתכם לרעותיה. ודודי חמק 


עבר ביומוי דיהושע דכתיב לא כי אני שר צבא יי&#x27; ת&quot;ח משה הוה שמע קלא קדישא דמלכא 
עלאה ולא אזדעזע וכ&quot;ש מלאכא דלא בעא (ולא קבלי&#x27;) בתר דשכיב מה כתיב ויאמר לא כי אני 
שר צבא יי&#x27; וכתיב ויפול יהושע אל פניו ארצה. עתה באתי ביומוי דמשה רבך אתינא ולק 
קבלני ביה שעתא ידעו ישראל שבחא דמשה בההוא זמנא בעו ישראל לקב&quot;ה ולא אזדמן להו הכי 
כיומוי דמשה הה&quot;ד בקשתיהו ולא מצאתיהו וגו&#x27;: 
האזינו השמים ואדברה. רבי חייא אמר זכאה חולקיה דמשה יתיר מכל נביאי עלמא. ת&quot;ח כתיב 
שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי&#x27; דבר. שמעו שמים ישעיה דהוה יתיר רחיקא ממלכא כתיב 
שמעו שמים. משה דהוה יתיר קריב למלכא כתיב האזינו השמים. תאנא בההוא זמנא דאמר 
ישעיהו שמעו שמים והאזיני ארץ כמה גרדיני טהירין אזדמנו לתברא רישיה נפקא קלא ואמר 
מאן הוא דין דבעי לארעשא עלמין עד דפתח ואמר לאו אנא ולאו דידי אלא כי יי&#x27; דבר ולא 
אנא. במשה מה כתיב האזינו השמים ואדברה אנא ולא אחרא ואדברה בלא דחילו. ותשמע הארץ 


אמרי פי ולא מאחרא. זכאה חולקיה. א&quot;ר אבא באתוון גליפן דר&#x27; אלעזר. האזינו השמים 
ואדברה ותשמע הארץ הכא אתרמיז שמא קדישא עלאה ר&#x27; יוסי אמר תו מה בין משה לישעיהו 
משה אמר האזינו השמים השמים שמים עלאין אינון דאשתמודען דאקרון שמא דקב&quot;ה ותשמע 
הארץ ארץ עלאה ההיא דאשתמודעא ואיהי ארץ החיים. בישעיה כתיב שמעו שמים ולא השמים. 
האזיני ארץ ולא הארץ ואינון שמים וארץ תתאין. ועם כל דא בעו לאענשא ליה עד דאמר כי 
יי&#x27; דבר ולא אנא. ומשה אמר כולי האי דכתיב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. 
רבי יצחק פתח כתפוח בעצי היער וגו&#x27;. זכאה חולקהון דישראל מכל עמין עכו&quot;ם דהא כל שאר 
עמין אתיהיבו לרברבן ממנן בשלטנותא עלייהו. וישראל קדישין זכאה חולקהון בעלמא דין 
ובעלמא דאתי דלא יהב לון קב&quot;ה לא למלאכא ולא לשליטא אחרא אלא הוא אחיד לון לחולקיה 
הה&quot;ד כי חלק יי&#x27; עמו וכתיב כי יעקב בחר לו יה כתפוח בעצי היער מה תפוח מתפרשא 


בגוונוי על כל שאר אילני חקלא כך קב&quot;ה מתפרש ואתרשים על כל חילין עלאין ותתאין בג&quot;כ 
יי&#x27; צבקות שמו אות הוא בכל חילא דלעילא. ת&quot;ח קב&quot;ה כתפוח דאית ביה תלת גוונין. כ&quot;י 
כשושנה מאן שושנה. א&quot;ר אבא שושנה סוגה סתם שושנה דאתכלילת בשית טרפי שושנה דא 
גווניה חווק וסומק וכלא הוא תרין גווני סומק וחוור הכי כ&quot;י. קב&quot;ה כתפוח כ&quot;י כשושנה. 
דהכי אמרה כ&quot;י תחת התפוח עוררתיך. תחת התפוח 
 


זוהר חלק ג דף רפז/א
כאן אתר היא אלא אלין אבהתין דאמרן. ר&#x27; יוסי אמר דא יובלא. ר&#x27; אבא אמר כלא שפיר אלא 
אלין אבהן דקאמרן אלין אינון ג&#x27; גווני דמתחברן בתפוח. ר&#x27; יצחק אמר באן אתר אתכלילת 
כ&quot;י בשושנה. באינון נשיקין דרחימותא דאתדבקת במלכא עלאה נטלה תרי שושנים כד&quot;א 
שפתותיו שושנים ובג&quot;כ אמרה כ&quot;י ישקני מנשיקות פיהו (כד&quot;א ועל פיך ישק כל עמי) בגין 
דאתכלילת בשושנים בתרי שפוון דיליה. ר&#x27; יהודה אמר קב&quot;ה שמים אקרי. ובגין דאקרי שמים 
כל אינון רקיעין דאתכלילן בשמא דא (ס&quot;א שבעה אינון דכד מתחברן וכו&#x27;) כד מתחברן כחדא 
אקרו שמים ואקרו שמא דקב&quot;ה. מאן אינון רקיעין שבעה אינון כמה דתנינן. וילון. רקיע. 
שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. ובאגדתא דבי רבי המנונא סבא הכי תנינן. ר&#x27; יצחק 
אמר הני ברייתי דבי רב המנונא סבא הכי וסגיאין אינון בכל הני גווני. כמה דתנינן 
אר&quot;ש תנינן באינון ברייתי (ס&quot;א דלבר) דלגבי דכל הני שבעין כתרין דמלכא. לקליהון 


שוויין ז&#x27; רקיעין וז&#x27; ככביא דרהטין ואזלין וקרי לון שמהן בשמהן. ואע&quot;ג דשוויין כלהו 
כסאי דרקיעין דשבעה ככביא. שבתאי. צדק. מאדים. חמה. נוגה. כוכב. לבנה. ושוין אלין 
לקביל אלין בכסויא דמלין. לגבי אינון דכתיב יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים 
בככבים כלהו מלין מתכסיין ואע&quot;ג דלאו אורחי דאורייתא ואנן בתר אורחין דאורייתא קא 
אזלינן כמה דכתיב ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו כמה דמליל קב&quot;ה אזלינן 
ובהדיה אזלינן כמה דכתיב והלכת בדרכיו. אמר רבי יוסי פשיטין מלין אלין לגבי חברייא 
ואשתמודען מלי בהו ואע&quot;ג דאתכסיין. א&quot;ל והכי תנן כמה דא&quot;ר יהודה א&quot;ר חייא לקמן והכי 
אוליפנא מאינון ברייתי דתנא ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא ובאתרין סגיאין 
אשתמודען מלי דאינון ברייתי. אר&quot;ש ארימית ידי בצלו לקדישא עלאה דמלין אלין אתגליאו 
על ידי בההוא עלמא כמה דאתכסיאו בלבאי. ולית אנן באינון ארחין דאינון ברייתי אורחי 


דאורייתא נקטינן. תאנא א&quot;ר יהודה מאן לך רב בחכמתא כדוד מלכא ושלמה מלכא בריה בהאי 
כתרא דאשתמודע בברייתי אלין. וסיהרא קרייה דוד מלכא צדק דהא דיליה הוא דכתיב פתחו 
לי שערי צדק אבא בם אודה יה. שלמה מלכא הכי נמי ואיהו אתקרי צדק ושמשא דאתקרי 
בברייתי ברית איהו אקרי משפט ואינון כרסי יקרא דמלכא דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך. 
צדיק וצדק הכי נמי בחד דרגא הוו. תאנא ז&#x27; כתרין אוקמוה תשעה אקרון ואפי&#x27; באינון 
ברייתי שבעה רקיעין אינון תשעה הוו. אר&quot;ש עד אימתי יקרון חברייא בהני מלין. הא אנן 
בתר קב&quot;ה אזלינן ואנן ידעי מלין והא אתגלי על ידן מלה דא מה דלא אתגלי לקדמאי. מכאן 
ולהלאה כל אינון מלין וכל אינון ברייתי סליקו להו לאינון דלא עאלו ונפקו ובגיניהון 
בניהון אתיין לשאלא. וכד ישאלון. יימרון חברייא ווי לדרא דר&quot;ש בן יוחאי אסתליק 
מניה. אבל ת&quot;ח מכאן ולהלאה לא יהא דרא כדרא דא. ולא אורייתא אתגלי על חברייא. ת&quot;ח 


דרא בתראה דנפקו ממצרים ידעו כלא. דהא משה גלי לון כל אינון מ&#x27; שנין דהוו במדברא 
כמה דאמינא. תאנא א&quot;ר יצחק ואף משה לא גלי דא אלא בההוא יומא דהוה סליק מן עלמא 
דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום בההוא יומא ממש ועכ&quot;ד לא אמר עד דיהבו ליה רשותא 
דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וכד גלי לא אמר האזינו ישראל אלא האזינו השמים. 
א&quot;ר יוסי כתיב את השירה וכי שריה אקרי. א&quot;ר יצחק שירה ודאי מה 
 


זוהר חלק ג דף רפז/ב
שירה אתמשכא ברוח הקדש מעילא לתתא אוף הכי מלין אלין אתמשכן ברוח הקדש מעילא לתתא. 
ובג&quot;כ אמר משה שירה. ת&quot;ח כולי האי אמר משה וקרא לעלאין עד לא יימא מלה דכתיב האזינו 
השמים. יערוף כמטר וגו&#x27; וכל כך למה משום כי שם יי&#x27; אקרא עד דיימא מלה ארעיש כלהו 


</div>
