רעיא מהימנא — קטע 10

ה' אוקמוה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. וכד האי שריא על ישראל לית לון יגיעה ולא שעבוד. ובה נפש עמלה ויגיעה שבת וינפש. דנפש אחרא אית על רישיה דב"נ דאתקריאת עבד. ואיהו דיוקנא על ב"נ. ואיהי עבד דמלכא דמנענעא כל אברין דב"נ למיזל בארחין טבין ולקיימא בהון רמ"ח פקודין לשריא עלייהו ה' דבהבראם דכך סליק הבראם לרמ"ח ודיוקנא אחרא על רישיה דאתקריאת יראה ודא יי' ועלייהו אתמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים תרין דיוקנין טבין דאינון דכר ונוקבא. דכר מסטרא דאת יי' נוקבא מסטרא דאת ה'. ותרין אתוון אתערין ליה לב"נ לתורה ולמצוה. יי' יראה ודא איהי על רישיה דב"נ ומנה ייעול דחילו ללבא דב"נ למדחל מקב"ה ולנטרא גרמיה דלא יעבר על פקודין דלא תעשה. ה' אהבה על רישיה דב"נ ומניה עאל רחימו דקב"ה על רמ"ח אברין דיליה לקיימא בהון פקודין דעשה. ו' איהי על רישיה דב"נ ומניה ייעול על פומא דב"נ מלולין

לאולפא באורייתא. ובהאי קחו עמכם דברים ושובו אל יי'. ובהאי דיהא בכון היראה והאהבה והתורה יתחזר ידו"ד דאיהו בינה תשובה ו' תשוב לגבי ה' דאיהו עובדא דבראשית. ואיהי ל"ב אלקים. ספר במדבר פרשת נשא דף קכג/א וישתלים ידוד ובה יהא לנכון נייחא מכלא ובה שבת וינפש. ובה יתכליל יד"ו ובג"ד ויכלו שלימו דכלא בה אתברי כל עלמא ועלה קיימין שמיא וארעא וימא וכל בריין דאתברון דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם ואם היא אתרחקת מעלמא אפילו רגעא כלא אתחרב ואתבטל ולא הוי קיומא בעלמא. האי ה' לא תיזיל מגופא ובה קיימא וכד היא תיזיל מיניה הוא סם המות תיתי ותשרי עליה דתתקרי טומאה נבלה פסולה מלאך המות חשך אפלה ושריא על גופא דב"נ. ובההוא זמנא אתקרי ב"נ מת. ורזא דמלה כי לא אחפוץ במות המת נאם יי' אלקים והשיבו וחיו. כל פקודין דעשה דהוו עתידין לשריא ברמ"ח אברין דיליה כלהו מתאבלין עליה. ורזא דמלה דרכיו ראיתי וארפאהו וגו' ולאבליו. מאי ולאבליו. אילין

רמ"ח אברין דקא מתאבלין עליה דאינון דיוקנא עלאה דשריא על רישיה דבה שריא ידו"ר. דכמה דאית דיוקנא טבא על צדיק ומנהיג ליה לכל עובדין טבין לזכאה ליה לעלמא דאתי. כך אית דיוקנא בישא על רישא דחייביא לאנהגא לון בעובדין בישין. דירתון גיהנם. ובג"ד אית הבל ואית הבל אית הבל טב דאתמר ביה כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם ואית הבל ביש דאתמר ביה גם זה הבל ורעות רוח. ות"ח בעובדין דב"נ אשתמודע פרצופא דאיהי עליה ופרצופא דאנפוי. הה"ד הכרת פניהם ענתה בם בדיוקנא אשתמודע פרצופא דחיה דשריא עליה אם הוא אריה או שור או נשר או אדם מהמרכבה דקב"ה ושכינתיה או מהמרכבה דמלאך שר הפנים. או מהמרכבה בישא דסמאל. או מהמרכבה דארבע יסודין דעלמא ולית בהו לא היצר טוב ולא היצר הרע אלא כבעירין דעלמא. ובג"ד כמה הבלים אית בבני נשא כל חד למיניה. ורזא דמלה תוצא הארץ נפש חיה למינה. ובג"ד במדה שאדם מודד בה מודדין לו. ובכל פרצופא אית

ממנא עליה. ת"ח לשית יומי בראשית לכל חד אית ליה פרצופיה דההוא דרגא דאנהיג ליה ולא תשכח יום דלית ביה טוב. ואע"ג דביומא תניינא לא אית ביה טוב. ביומא תליתאה תשכח ליה ובג"ד אתמר ביה תרי זמני טוב וכל יומא אית ליה גדר מלבר דלא ייעול כל ב"נ לההוא טוב. כגון חשך דכסי לנהורא דתשכח ביומא קדמאה אור ותשכח ביה חושך. בכל יומא תשכח נטירא. ואינון נטירין אינון כגון קוצים לכרם. ואית נטירין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל. ואי לאו. כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא. ובג"ד מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפלה נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו ומבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה. אבל מאן דאיהו טוב כל אלין נטירין אינון לממריה וקטיגור נעשה סניגור. וייעלון (ליה) לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא בר נש טוב

וצדיק ירא שמים בעי לאעלא קדמך אמר לנו פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה ידו"ד ההוא טוב הגנוז יימא לון פתחו ליה בהאי תרעא דאתקרי אהבה או בהאי תרעא דאיהי תשובה. כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה ורזא דמלה פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו' כען צריך לאהדרא על פתח התשובה. וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא כלהו טבין אבל לאו כל אפייא שוין. אית ב"נ דאיהו רשע גמור כל ימיו ואיהו עובר על כמה פקודין דלא תעשה ומתחרט ומודה עלייהו ולבתר כן לא עבד לא טב ולא ביש. לדא ודאי ימחול ליה קב"ה. אבל לא דיזכה לתשובה עלאה. אית ב"נ לבתר דייתוב מחטאיו ומתכפר ליה איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב"ה. דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי ה'. ודא איהו תשובה תתאה. ואית ב"נ לבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב"ה ולא ע"מ לקבל פרס. דא זכי לאת ו' ואיהו בן ידו"ד ועל שמיה אתקרי בינה. ודא

גרים דתשוב ו' לגבי ה'. ומלת תשובה כך היא תשוב ו' לה' ולעולם לא שריא ה' בבר נש ולא ו' ספר במדבר פרשת נשא דף קכג/ב בלא דחילו ובלא רחימו דאינון ידו"ד יראה ואהבה קרינן ליה ודאי ומתמן אתייהיבו התורה והמצוה דאינון בן ובת. ובגין דישראל מקיימין התורה והמצוה אתקריאו בנים לקב"ה הה"ד בנים אתם ליי' אלקיכם. הנסתרות יראה ואהבה דאינון במוחא ולבא. בחללא דגופא. וברישא. והנגלות התורה והמצוה דאינון בגופא וברישא לבר. ורזא דמלה הכי הוא ודאי דאי ב"נ דחיל לקב"ה או רחים ליה דא לא ידע ב"נ אחרא בגין דאיהו מלה דלא אתגליא אלא בינו לבין קונו. אבל ב"נ דמתעסק באורייתא ואזיל בפקודין דעשה דא אתגליא לכל ב"נ בגין דקב"ה עבד ליה פומא באתגליא לאתעסקא באורייתא ועיינין לאסתכלא בה ואודנין למשמע בה. ועבד קב"ה בכ"נ ידין ורגלין וגופא למעבד בהון פקודין דעשה א"כ חוטמא למאי נפקא מניה. ויפח באפיו נשמת חיים דא איהי דיוקנא דעל ב"נ דאתמר ביה ויחלום והנה סלם. סלם

ודאי איהי נשמת חיים כרסייא לשם ידו"ד דאיהו היראה והאהבה התורה והמצוה ובה שריא והאי כרסייא מנה גזורות כל נשמתין דישראל ואיהי דיוקנא על רישא דב"נ. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלין הבלים דסלקין ונפקין בגופא בהאי סלם איהו חד שביעאה דכלא ואיהו מצב ארצה תרין וראשו מגיע השמימה תלת. והנה מלאכי אלקים עולים תרי. ויורדים תרי אינון לקבל ד' רוחות והשמים והארץ. ורזא דמלה הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל אינון שבעה לקבל כורסייא דאיהו הסלם והשמים והארץ וד' יסודין דעלמא ואינון שבעה. לקבל שבעה יומי בראשית אית כל בריין דשמיא וימא וארעא כגון חיות עופות בהמות דגים וכמה תולדין דתליין מיניה. ובגין דכלא אתברי בהאי צולמא דעל כל ישראל דאיהי צדיק אתמר בהון ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו'. ודא ממלל על בני נשא דאינון מתילין לחיון ברא ולבעירן ולעופין ולנוני ימא. דאית בר

נש דמזליה שור ומזליה אריה ומזליה נשר ומזליה אם. וכל אלין למה מתפחדין מהאי דיוקנא דאינון מתמן אתבריאו. אלא משום דשם ידו"ד שריא עליה רזא דמלה וראו כל עמי הארץ וגו'. וכל מאן דפגים עובדוי אתפגים דיוקניה. ושם יי' לא שריא באתר פגים ובההוא פגימו שריא חשך בגין פגימו דסיהרא דשריא ביה חשוכא והאי ב"נ כמה דאיהו פגים דיוקניה כך אתפגים איהו לתתא. או אתעביד אלם או חרש או סומא או חגר בגין דיהא רשים לעילא ותתא. וההוא חשך שריא בפגימו דיליה ומיד אשתמודעאן ביה דרגין קדישין דאינון חילוי דקב"ה ומתרחקין מניה דכבר ידעין דבההוא פגימו לא שריא מלכא. ובג"ד חילוי דמלכא מתרחקין מניה דחיילין דמלכא לא שריין ולא מתקרבן אלא באתר דמלכא שריא דכך אינון מתנהגין אבתריה כאברין בתר גופא ובההוא אתר דשרי ההוא חשך כמה מלאכי חבלה דאתקריאו נחשים ועקרבים מתקרבין ליה ויהבין ליה כמה נשיכין ואלין אינון יסורין. ואי אית ליה

ממונא דעובדין טבין דעביד אתמעטון מניה ואיך אתמעטון מניה אלא כל זכות דנחית ליה מלעילא יהיב ליה לאלין מלאכי חבלה ובטלין מניה יסורין ואי לית ליה זכו ולא חובא לעילא אלא כלא לתתא בכל זכו דעביד נחית ליה ממונין ואומין דעלא מתקרבין ליה לקבל מלאכי חבלה ויהיב לון ממונא ואשתזיב מנייהו. ובג"ד הוו ישראל מקרבין לעזאזל לגבי ההוא חשך ושבעים פרים לקבל שבעים אומין לקיימא קרא אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ומיד דהדרין בתיובתא אתעבר ההוא חשך מההוא פגימו וישתלים. ורזא דמלה גם יי' העביר חטאתך לא תמות. ומיד אתהדר ביה שמא דיי' ויתרעי (נ"א ויתרפי) ביה מאנון נשיכין דיסורין הדא הוא דכתיב ושב ורפא לו. ומנין דאתהדר קב"ה מיד דהדר בתיובתא ואשתלים ההוא פגימו הדא הוא דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם ודא איהו בתשובה גמורה דגרים לאהדרא בינה דאיהו ידו"ד לגבי ה' דאיהי מלכות דאזלא מנדרא מן

ספר במדבר פרשת נשא דף קכד/א קנהא דאיהי ההיא דיוקנא דמתקטרין בה כל פקודין ובה מתקטרין עשר ספירן כד ב"נ עבד פקודא חדא ולא יתיר ועביד לה בדחילו ורחימו דקב"ה. בגינה שריין עליה י' ספירן. וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה דלית פקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח. (ע"כ): אליהו קום אפתח עמי בפקודין דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא דהא עלך אתמר בקדמיתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ובן אהרן ודאי איהו אח דילי אח לצרה יולד. פתח ואמר: פקודא לדון בדיני סוטה הה"ד יעבר עליו רוח קנאה וקנא וגו'. ודאי רוח קנאה מתרין סטרין אשתכח חד בשקרא וחד בקשוט בגין דא ברוח שקרא וקנא את אשתו והיא לא נטמאה. ותנינא ועבר עליו וגו' וקנא את אשתו והיא נטמאה. וכי אית קושטא ברוח מסאבא אלא בבר נש מסטרא דאילנא דטוב ורע תמן יצר הרע נחש בזמנא דאית לב"נ אתתא שפירא בכל עובדין טבין דאתמר בה אשת חיל עטרת בעלה יצר הרע אית ליה קנאה כגוונא דאשכחנא דקני אדם על

אנתתיה עד דפתי לה וגרם לה מיתה ולזמנין שליט עלה בחובין ומסאב לה והא אתעבידת נבלה ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי נחש. ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמא"ל אתקרי כלב ממנא דגיהנם דצווח הב הב הדא הוא דכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה גיהנם ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו בקשוט והיא נטמאה ובגינה אתמר ובת איש כהן דא מיכאל כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף ותמן אתוקדת ההיא זוהמא ואתלבנת איהי מניה ככסף דאתלבן בנורא וההיא עופרת דזוהמא אתוקד ואתעביד עפר ואתאביד. כגוונא דא בישראל כד אינון מחללין אורייתא קב"ה ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל תחות שעבודא דלהון דדרגייהו כל"ב ונח"ש ואתדנו תמן ובהון יתבררו ויתלבנו ויצורפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב הה"ד וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב עד דיתקיים בהו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

ואילנא דטוב ורע בגיניה אתמר ויורהו יי' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו'. בגין דהוו ישראל עם ערב רב כלהו ספר במדבר פרשת נשא דף קכד/ב הוו אילנא דטוב ורע ועל דא חציו מתוק מסטרא דימינא. וחציו מר מסטרא דשמאלא. ובזמנא דעדב רב הוו מחטיאין לון לישראל הוי כאילו הוו כלהו מסטרא דרע ומיא אתהדרא כלהון מרירין כההוא עץ מר במיא הה"ד ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. והאי עץ מר איהו כגוונא דנסיונא דסוטה אי סטת תחות בעלה אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין ובהון וצבתה בטנה ונפלה יריכה ואי לא סטת מה כתיב ונקתה ונזרע' זרע ואולידת בר אוף הכא וימתקו המים כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא הה"ד יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים דאינון מסטרא דטוב וקיימין בנסיונא. והרשיעו רשעים אינון מסטרא דרע ויתקיים בהון ואל אדמת ישראל לא יבאו וקטיל לון. והמשכילים יבינו מסטרא דבינה דאיהו אילנא דחיי בגינייהו אתמר (שם) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זוהרא דאימא עלאה תשובה. באלין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא שלטא על ישראל יתיר דהא פרנסה דילן לא ליהוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ דלא יתפרנסון ת"ח מעמי הארץ אלא מסטרא דטוב דאכלין טהרה כשר היתר ולא מערב רב דאכלין טומאה פסול איסור דאינון מסאבין דמסאבין גרמייהו בנשג"ז. בגין דאינון בנוי דלילית דאיהי נשג"ז חזרין לשרשיהו. ועלייהו אתמר כי משרש נחש יצא צפע. ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא דאיהו חולין דטהרה וחולין דטומאה אינון חכמים דדמיין לשבתות וי"ט לית לון אלא מה דיהבין

ספר במדבר פרשת נשא דף קכה/א לון אינון חולין כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומי דחול. ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לע"ה אלא מה דיהיב לון תלמידי חכמים ואתכפיין תחותייהו וכאלו לא הוו בעלמא. והכי איסור והיתר טומאה וטהרה לא אתעבר מע"ה דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח (לגבייהו) אלא שעבוד מלכיות בלבד דאינון לא טעמין מאילנא דחיי וצריך לון מתני' באיסור והיתר טומאה וטהרה אלא יהון מבוזים קדם ת"ח כגוונא דחשוכא קמי נהורא דערב רב אינון ע"ה אינון חשוכין. ולא אתקריאו ישראל. אלא עבדין זבינין לישראל בגין דאינון כבעירין והא אוקמוה וישראל אתקריאו אדם ומנין דאית בהון בעירא ואדם הה"ד ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואתן צאני צאן מרעיתי אינון ע"ה טבין מסטרא דטוב. אדם אתם ת"ח. ובקרא דא נמי רמיז ליה לו עמי שומע לי ישראל וגו'. בתר דאמר עמי אמאי קאמר ישראל אלא עמי ע"ה ישראל ת"ח

ובגינייהו אתמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כגוונא דפליג לון קב"ה בטורא דסיני הכי פליג לון בפורקנא בתרייתא דישראל דאתמר בהון וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים מסטרא דאילנא דחיי דאינון ג' שנין דיובלא. אתמר בהון המה יעלו בהר ובהון ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל ולון אתמר ואשא אתכם על כנפי נשרים דאינון ענני כבוד ואביא אתכם אלי ובני ישראל יוצאים ביד רמה הכי יפיק לת"ח בכל האי יקר וכגוונא דאתמר בע"ה מסטרא דטוב (שם) ויתיצבו בתחתית ההר. הכי יהון במפקנא בתדייתא תחות ת"ח כעבדא דאזיל לרגליא דסוסיא דמאריה וכגוונא דאמר לון בתחתית ההר אם תקבלו תורתי מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם הכי יימא במפקנו פורקנא בתרייתא אם תקבלון עליכון ת"ח במפקנו דגלותא כאדם דרכיב על סוסיא ועבדא

ספר במדבר פרשת נשא דף קכה/ב דמשמש ליה מוטב. ואם לאו תמן תהא קבורתכם בגלותא. וערב רב כגוונא דאתמר בהון וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק הכי יהון רחיקין מן פורקנא ויחמון לת"ח ולעמא קדישא בכל האי יקר ואינון רחיקי' מינייהו. ואי בעו לאתחברא בהדייהו מה כתיב בהו לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה. בההוא זמנא יתקיים בהו בישראל יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר והא אוקמוה אין מקבלין גרים לימות המשיח. ורשעים בחשך ידמו אינון ערב רב ובג"ד אמר נביאה עלייהו ואל אדמת ישראל לא יבאו. אמר אליהו רעיא מהימנא הא שעתא איהי לסלקא לעילא באומאה אימא אנת דהא בגינך אנא בעי לסלקא דיהיב לי קב"ה רשו לאתגלייא לך בבית אסורים דילך בקבורה דיל ולמעבד עמך טיבו דאנת מחולל בחובין דעמא. הה"ד והוא מחולל מפשעינו. א"ל רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דידו"ד לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי. ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה

דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב ררעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח. ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות. דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא כי מלאה הארץ חמס

ספר במדבר פרשת נשא דף קכו/א מפניהם עלייהו אתמר היו צריה לראש באומאה עלך זמנא תניינא בחי יי' צבאות אלקי ישראל יושב הכרובים דכל אלין מלין לא יפלון מפומך בכל יכלתך למללא בהון קמי קב"ה ולאחזאה דוחקא דלהון. ע"כ: ספר במדבר פרשת נשא דף קמה/א פקודא דא לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען ולברכא ברכתא בכל יומא לאשתכחא