ד"א שמרה נפשי כי חסיד אני אמאי כדי שאתחסד עם אנ"י דאתמר ביה אנ"י וה"ו ווי ליה למאן דאפריש ספר במדבר פרשת פנחס דף רכג/א אני מן הוא דאתמר הוא עשנו ולא אנחנו דכלא חד בלא פרודא הה"ד ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל. אני ידו"ד אני הוא ולא אחר. ודא אני מן אדנ"י ידוד עמודא דאמצעיתא ובגין דידו"ד איהו לימינא דאיהי חסד אמר שמרה נפשי דאתחסד בך עם אני דאיהו אדנ"י לגבורה ובתפארת אתחברן תרין שמהן י"אדדונדי. ורזא דמלה בחסד ובגבורה ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה ובתפארת דאתקרי ידו"ד איש מלחמה מה כתיב שתים חוברות איש. תרתין שמהן מתחברן ביה כחדא ושתים מכסות את גויותיהנה. תפארת אתקרי גוף וגויתו כתרשיש. י"אהה וי"הה הושע עבדך אתה אלקי שמח נפש עבדך תנה עזך לעבדך תלת זמנין אתעביד דוד עבד בתהלה דא לקבל ג' זמנין דאוקמוה מארי מתניתין רבעי ב"נ למהוי עבדא בצלותא. בברכאן קדמאין כעבד דמסדר שבחוי קמי רביה.
באמצעיות כעבדא דבעי פרס מרביה. באחרונות כעבד דמודה קדם רביה בפרס דקביל מיניה ואזיל לי'. ותלת זמנין דבעי למעבד עבד מסטרא דעבודה. דאוקמוה מארי מתניתין דלית עבודה אלא תפלה ותלת אבהן אתקריאו עבדים מסטרהא. ע"ש שכינתא דאיהי עבודת יי' ואוף הכי משה עבד יי' ובג"ד כי לי בני ישראל עבדים אבל לגבי אחרנין כל ישראל בני מלכים הם מסטרא דמלכות ואיהי אמאי אתקריאת עבודה כאורח דאתתא למיפלח לבעלה ואורח בגין למפלח לאבוהון. ודוד אתעביד עני חסיד ועבד. הה"ד תפלה לדוד הטה אדני אזנך ענני כי עני ואביון אני. שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלקי הבוטח אליך. אתעביד עני לתרעא דמלכא. דאתמר בה אדני שפתי תפתח אדנ"י היכ"ל אתעביד עני לתרעא דהיכלא דמלכא ומה כתיב הטה אדני אזנך ענני ודא שכינתא תתאה דאיהו אזן לקבלא צלותין ולמשמע לון כדכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. דאיהו
אתעביד עני ודל מסטרא דאת ד' מן אחד למשאל מן א"ח דאיהו עמודא דאמצעיתא לקיימא בי' דלותי ולי יהושיע דלא ימות משיח בן אפרים. ושאיל מניה בההוא תרעא בגין ישראל העניים לקיים בהו ואת עם עני תושיע. ולבתר שאיל בגין כהנייא דיחזור עבודה למקומה ואתעביד עבד ולבתר דיהיב לון אורייתא מסטרא דחסד למעבד גמול עם דלי"ת מן אורייתא ובגין דא אתעביד חסיד. כד מטא לג' ספיראן עלאין. פתח ואמר יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני שלמה אמר הא בינה איהי דמשה אשאל בחכמת עלאה דאיהי לעיל מדרגיה מה כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והא כתיב ויי' נתן חכמה לשלמה. חכמה זעירא. ובעא לסלקא מתתא לעילא דאתרחיקת מניה בגין דאפילו לבינה לית בר נש בעלמא דיכיל לסלקא בר ממשה כ"ש לעילא מניה דאיהו חכמה עלאה מסטרא דילה חכם עדיף מנביא. ואע,ג דאוקמוה בארח דרשא על פרה אדומה שבעים פנים לתורה. ר' אלעזר קום לחדשא
מלין קמי שכינתא די תהא עזר לאביך דשמא גרים עזר אל אל מימינא עזר משמאלא הה"ד אעשה לו עזר כנגדו במאי בזרע שפיר דאיהו הפך עזר ויקום ר' יוסי עמך דאיהו כרסייא שלימתא למאריה דהכי סליק יוסי לחשבון הכס"א אלקים בחושבן ויקום עמיה ר' יהודה דביה הו"ד וביה ידו"ד ד' ד' חיון ופניהם וכנפיהם פרודות כלהו לקבלא ליה ומניה דוד דהודה לקב"ה דרגא בהודאות דאיהו מצד הוד. ויקום עמיה ר' אלעאי בגי' יב"ק בקי בהלכתא ויקום עמיה ר' יודאי דחושבניה א"ל כגון מיכאל מלאכין רשימין באל כגון יש לאל ידי ורזא דאל א' דמות אדם ל' תלת חיון דאינון ד' אנפין לכל חד דרמיזין (ס"ה בה) בה' בחושבן ל' (נ"א תלת יודין עולים ל') ואינון בראשי תלת אזכרות דאינון יי' מלך יי' מלך יי' ימלוך לעולם ועד. ויקום ר' אבא עמהון דאיהו חושבניה ד' ד' חיון
ספר במדבר פרשת פנחס דף רכג/ב רבי שמעון איהו כאילנא ור' אלעזר בריה וחברוי דאינון חמשה דאדכרנא כענפין דאילנא רברבין דדמיין לדרועין ושוקין. קום ר"ש ויתחדשון מלין מפומך בהאיקרא דמלקדמין למנצח תמן נצח נגון צח וביה אתקרי ידוד מארי נצחן קרבין לגבי אומין עכו"ם דעלמא ורחמין ודינא לישראל ורזא דמלה ובאבוד רשעים רנה. מ"ל שבעין שמחן אית ליה ועם נצח והוד ע"ב כחושבן חס"ד ורזא דמלה נעימות בימינך נצח. הוד ביה הודו ליי'. צדיק ביה רננו צדיקים בידוד וביה רנו ליעקב שמחה. תפארת ביה הללו אל הללויה הללו יה ותמן ידו"ד בנגון ובזמר הסד וגבורה בשיר ובברכה חכמה ובינה באשרי כתר בתהלה מלכות. מזמור ביה ר"ז וביה מו"ם מסטרא דזמר דאורייתא וזמר דצלותא. זמר מסטרא אחרא איהי מו"ם ז"ר. זמרא בביתא חרבא בביתא נדה שפחה בת עכו"ם זונה ודא אתוון מזמו"ר. נגו"ן. תמן ג"ן הכי שפירו דנגונא ביה הלל כגון ליל שמורים הוא ליי' להוציאם מארץ מצרים. אשרי דביה שרי
עלמא משבחין אשרי העם שככה לו. בברכה אברכה את ה' בכל עת. בתהלה תמיד תהלתו בפי. על שושן עדות דא הוד דאיהו שושן סומק שליט על חוור דנצח שליט איהו חוור על סומק. מאי עדות דא צדיק איהו ברית דאיהו אחיד לשמיא וארעא הה"ד העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מאי מכתם מ"ך ת"ם מך איהו צדיק. תם עמודא דאמצעיתא דרגא דיעקב. איש תם גוף וברית חשבינן חד ללמד חסד וגבורה דמתמן אורייתא אתיהיבת ללמוד וללמד. א"ל שפיר קאמרת אבל למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהי ספירה ח' אמר למנצח על השמינית. אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתתה מהודך עליו. א"ל שפיר קא שאלת ה' סלקא באת י' חמש זמנין עשר למשין תרעין דבינה ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד הן חמש עשרה בכל ספירה אינון חמשין ובגין דא מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא. לבתר אתא צדיקו נטיל כל חמשין תרעין בלחודוי
למהוי שקיל לכל חמש ואתקרי כל דנטיל כל חמשין תרעין ואוף הכי כלה נטילת להו כלהו. אמר כען ודאי אתיישב מלה על בורייה. ועוד למנצח תמן מ"ל עם נצח ודא מ"ל מן חשמ"ל מן ח"ש הוד ונצח אינון לקביל תרין שפוון ובג"ד אתקריאו שפוון חיון אשא ממללא. ובחגיגה עד היכן מעשה מרכבה ואוקמוה מן וארא עד חשמל דמסטרא דגבורה אתקריאו חיון אשא. ונהר דנפיק מזיען דלהון יסוד כלהו תלת אינון מרכבה לתפארת אדם מעשה מרכבה דא מלכות ובתלת אלין איהו חכמה ובינה ודעת. ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין דאין דורשין במעשה מרכבה ביחיד אא"כ הוא חכם ומבין מדעתו. ואית מרכבה לתתא מזעיר אנפין דאיהו מט"טרון אדם הקטן דבמרכבה דיליה דאיהו פרדס רדיפי מיא דאורייתא דנפיק מגו פרדס דיליה לתלת מארבע דאתמר עלייהו ארבעה נכנסו לפרדס והא אתמר דאיהו צפרא דחזא רבה בר בר חנה לכיף ימא דאורייתא דימא מטי עד קורסולוי ורישיה מטיעד צית שמיא ולא אכשילו תלת ביה משום
דנפישי מיא דיליה אלא משום דרדיפי מיא ואוקמוה. אבג כליל לון דסלקין לשית לקבל אתוון מטטרו"ן רביעאה ד' קול דממה דקה דתמן אתי מלכא ואיהו אדם לשבת על הכסא. יי מים עליונים ומים תחתונים דלית בינייהו אלא כמלא נימא דאיהו ו נטוי בינייהו ברקיע דאיהו מבדיל בין מים למים דיהא הבדלה בין נוקבא לדכורא בג"ד ויהי מבדיל ורזא דמלה יאהדונהי מים עליונים זכרים י' עלאה מים תחתונים נקבות י' תתאה שית אתוון בינייהו כחושבן ו' דא מטטרון דאיהו בין א. ועוד יוד נקודה ו' גלגל ולית תנועה בגלגל בשית סטרין כחושבן ו' אלא בההיא נקודה וההיא נקודה איהו יחודא דכלא ואסהידת על ההוא יחיד דלית ליה שני דאוקמוה עליה רבנן שצריך ליחדו כדי שתמליכהו על
ספר במדבר פרשת פנחס דף רכד/א השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות עלמא ב' שמים וארץ ג' עמודא סביל לון ד' ארבע חיון ה' כרסיי' ו' שית דרגין לכרסייא. ועוד אבגדהוזחט אדם י ייחוד דיליה מלכות עשיראה דאדם תשע איהו לקבל תשע אתוון. זכאין אינון ישראל דידעין רזא דמאריהון. ד"א צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי ר' יהודה אמר בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ריח ניחח עשן איהו מסטרא דדינא הה"ד כי אז יעשן אף יי' עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל. ריח ניחחי רחמי וריח אפך כתפוחים. אמר רעיא מהימנא והא תרווייהו עשן וריח אינון באף וקראין סהדין. חד עלה עשן באפו ותניינא וריח אפך כתפוחים ואמאי אתקרי חד עשן דינא. ותניינא רחמי. אלא בחוטמא אית תרין חלונין ואתמר בשמאלא עלה עשן באפוי מאי עלה אלא מלבא דאיהו בשמאלא לקבל גבור מימינא נחית רוחא לגביה לקרוא ליה ולשככא רוגזיה מסטרא דחסד דתמן מוחא. חכמה לימינא חרוצה להחכים ידרים בינה בלבא
כלפי שמאלא הרוצה להעשיר יצפין ובג"ד עלה עשן באפו מן בינה לגבי חכמה דאיהי לימינא ומקבל ליה בחדוה בנגונא דליואי והאי עשן לא סליק אלא ע"י אש דאדליק בעצים דאינון אברים מליין פקודין עצי עולה. מארי תורה אורייתא דאיהי אדליקת בהון אש בתוקפא דגבורה ועלה עשן בהון בבינה עשן המערכה ומדסליקת לאף אתקרי קטרת הה"ד ישימו קטורה באפך. ולית דבטיל מותנא בעלמא כקטרת דאיהו קשורא דדינא ברחמי עם ריח ניחוח באף תרגום דקשר קטירו. א"ר יהודה זכאה חולקנא דרווחנא מלין סתימין באתגלייא. עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא: אמר רעיא מהימנא כען בעי למנדע איך אתקינו צלותין לקבל קרבנין אלא תלת צלותין לקבל את הכבש האחד תעשה בבקר. דא צלותא דשחרית דאתמר בה וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יי' ואוקמוה רבנן דלית עמידה אלא צלותא. ואת הכבש השני תעשה ביןה
ערבים לקבל צלותא דמנחה דתקין לה יצחק הה"ד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ולית שיחה אלא צלותא. צלותא דערבית לקבל אמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה הה"ד ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ולית פגיעה אלא צלותא. אדהכי דאנן באתר דא אמאי כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא וכי לא הוו ליה כריס וכסתות למשכב. אלא הואיל ואתא חתן לגבי כלה אע"ג דלא הוה ארחוי למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהיבת ליה אבנים למשכב יקבל כלא ברעותא דלבא והא אתמר ואוף הכי אתמר בחבורא קדמאה מ"ד ויאמר יעקב כאשר ראם אר"ש תיב ואימא קרא: אמר רעיא מהימנא לית קרבנין אלא לרחקא סטרין מסאבין ולקרבא דרגין קדישין. ואתמר בחבורה קדמאה דלהון (ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חיילין ואתמר) ערקין דכבדא אית מנהון רברבין אית מנהון רברבין וזעירין ומתפשטין מנהון לכמה סטרין ואלין נטלין אברין ואמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה דהא קרבן כלא ליי'. אמר בוצינא קדישא רעיא
מהימנא והלא אמרת לעיל דקרבנין דקב"ה לאו אינון אלא לקרבא י' בה' ו' בה'. אלא אע"ג ספר במדבר פרשת פנחס דף רכד/ב דכל קרבנין צריכין לקרב קמיה איהו פליג לכל משריין מאכלין דקרבנין לכל חד כדקא חזי ליה לשכליים מזוני דאורייתא ומשתייא דיינא ומיא דאורייתא לטבעיים דאינון שדים דאינון כבני אדם יהיב לון אלין מאכלין טבעיים דנחית אשא דלהון למיכל לון כמה דאוקמוה רבנן. אי זכו הוה נחית כמו אריה דאשא למיכל קרבנין ואי לא הוה נחית תמן כמין כלבא דאשא ואוף הכי כד מית ב"נ אי זכי נחית בדמות אריה לקבלא נפשיה ואי לאו בדמות כלב דאמר דוד עליה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ובגין לשיזבא קב"ה גופיהון דישראל מנהון ונפשהון מני לקרב קרבנין דבעירן וגופן באתרייהו לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים אבל קב"ה לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה (דאיהו ישראל) הה"ד זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה כגוונא דכלי
חרם דאתמר בהון נשברו נטהרו. כהנא מוחא. לוי לבא גופא ישראל ואתמר בהון כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדים ואי כבד בעי לקרבא לגבי דלבא חלבי' דאינון מסאבין איהו לא נטיל אלא שמנונו דחלב טהור כגוונא דאית בגופא חלב טהור וחלב טמא דם צליל בלא פסולת ודם עכור בפסולת וערקין דלבא חיילין קדישין וערקין דכבד חיילין מסאבין אוף הכי אינון משריין דיצר הרע ומשריין דיצר הטוב אלין ממנן על ערקין דלבא ואלין מנן על ערקין דכבדא אוף הכי תרי אומי ישראל ואומין דעלמא עכו"ם. אמר ליה רעיא מהימנא שפיר קא אמרת בכלא אבל אפי' ישראל לאו כלהו שוין דאית בהון בני מלכות מסטרא דמלכות קדישא כלילא מעשר ספיראן ומכל הוויין וכנויין ואית מנהון עבדין מסטרא דעבד דאטהו עבדי זקן ביתו ואית מנהון כבעירן ואתמר בהון ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואינון דדמיין לענא קב"ה מני לקרבא בעירן באתרייהו לכפרא עלייהו ואינון דדמיין
למלאכין קרבנין דלהון אינון עובדין טבין דמנן עלייהו מלאכים דמקריבין לקב"ה באתרייהו ואינון דהוו בגין ספר במדבר פרשת פנחס דף רכה/א לידוד הה"ד בנים אתם ליי' אלהיכם. בחובין דלהון מתפרדי אתוון ותקונא (ס"א דלהון הוא אורייתא) הוא דלהוי אורייתא דאיהו שם ידוד לקרבא אתוון י בה' ו' בה' בקרבנא דלהוןה רי בכל קרבנין בין דבעירי בין דמלאכין דממנן על פקודין. בין במלכותא בין בשמיה כלא צריך לקרבא לקב"ה (דאורייתא דיליה) באתוון קדישין ואיהו רכיב בארבע חיון דמלאכים ואיהו רכיב בארבע יסודין דמנהון אתבריאו ארבע חיון טבעיים ואיהו הוא דמקרב מיא באשא ורוחא בעפרא הה"ד עושה שלום במרומיו ואוף הכי הוא מקרב מיכאל דאיהו מים שכליים עם גבריאל דהוא אש שכלי ואיהו מקרב אוריאל דאיהו אויר דהיינו רוח שכלי עם רפאל דאיהו אפר דהיינו עפר שכלית דמיד דאסתלק קב"ה מבינייהו לית בהון חילא. ואי תימא הא כתיב בכל קרבנין לידו"ד ואיך אמרנא דאית פרודא באתוון. אלא האי אתמר בדרגין דאתבריאו
ואתקריאו בשמיה ולא דאינון איהו ממש הה"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דאית אתוון דידו"ד באצילות דלית בהו פרודא והפסקה דאינון כמבועין לגבייהו דאשקיין לאילנין ובגין אלין דאתבריאו אדמיין י' לרישא ו' לגופא ה' ה' לעשר אצבעאן. אבל עלות העלות על כלא דאתקרי ידו"ד אתמר ביה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. (שם) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אני יי' לא שניתי. לא מטי ביה חובין לאפרשא אתווי י' מה' ו' מה' דלית ביה פרודא ועליה אתמר לא יגורך רע איהו שליט על כלא ולית מאן דשליט ביה. איהו תפיס בכלא ולית מאן דתפיס ביה ואיהו לא אתקרי ידו"ד ובכל שמהן אלא באתפשטות נהוריה עלייהו וכד אסתליק מנייהו לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון עמוק עמוק מי ימצאנו לית נהורא יכיל לאסתכלא ביה דלא אתחשכת. אפילו כתר עליוןד איהו נהוריה תקי על כל דרגין ועל כל חילי שמיא עלאין ותתאין אתמר עליה ישת חשך סתרו ועל
חכמה ובינה ענן וערפל סביביו כ"ש שאר מפיראן כ"ש חיון. כ"ש יסודין דאינון מתים איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטרין בר מניה ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר איהו ממלא כל עלמין ולית (ס"א אלהא כו' לון בר מניה) אוחרא ממלא לון. איהו מחיה לון ולית עליה אלהא אחרא למיהב ליה חיין הה"ד ואתה מחיה את כלם ובגיניה אמר דניאל וכל דארי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא. איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה עילא ותתא ולית קורבא להו בד' יסודין אלא קב"ה כד איהו בינייהו. מיד דחבו אלין דאתקריאו בנים אתם לידוד אלקיכם אסתלק מן אתוון אשתארו בפרודא. ומאי תקוניה לקרבא אתוון בקב"ה י' בה' ו' בה' אוף הכי אינון עבדי דיליה מסטרא דחיון. בחובין דלהון גרמו ליה לאסתלקא מנהון מאי תקנתא דלהון לנחתא קב"ה עלייהו לקרבא לון אוף הכי אינון דהוו מארבע יסודין דאינון עאנא דקב"ה דגרמו לסלקא קב"ה מנייהו מאי
תקנה לקרבא לון לקב"ה ובגין דא בכלהו מני קרבן לידוד את קרבני לחמי לאשי אוף את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וכתיב (ולקחת) שתי תורים או שני בני יונה כל זינא אזיל לזיניה. וקב"ה מקרב כלא באתר דא איהו עלת על כלא דלית אלהא בר מניה. ולית מאן דיכיל לקרבא חילין בר מניה אבל חילין דאומין עעכו"ם אינון מסטרא דפרודא ווי למאן דגרים בחובוי לאעלא אתוון וחיון ויסודין דמיד אסתלק קב"ה מישראל וייעלון אומין עעכו"ם בינייהו לית לון קריבות בקודשא בריך הוא דלית קורבנין בחוצה לארץ. ובג"ד אוקמוה רבנן הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. בההוא זמנא דאמר מלין אלין נחתו כל אתוון קדישין וחיון קדישין וד' יסודין לגביה ובריכו ליה ואמרו על ירך רעיא מהימנא נחית עלן קב"ה ומתקרבין זינא
ספר במדבר פרשת פנחס דף רכה/ב לזיניה בריך אנת לקב"ה בארבע יסודין כען אתבריר כלא על בורייה. (ובחבורא קדמאה ויחי רלד ב): אלא פגיעה איהי פיוסא דכד ייתי חתן לגבי כלה לית ארח לחתן לייחדא בכלה אלא בפיוסא ולבתר יעבד עמה לינה והיינו (ד"א וילן שם) כי בא השמש. אמר רעיא מהימנא איה כי מאי ניהו כי בא השמש דהא ארח דרשא אוקמוה לשון כבייה והיינו כי בא השמש אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא וביממא לאו ארח דרבנן לשמש מטתן