# רעיא מהימנא — קטע 18

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e99d9887b26c/1/18/)

<div lang="he" dir="rtl">

מימינא. ומסטרא דמוחא דאיהו כרסייא דרחמי איהו רוח קר לימינא דחסד וחם משמאלא 
דגבורה דתמן לבא ומוחא מזיג ביה באמצעיתא דתרווייהו. אוף הכי לבא מזיג מקור וחום 
ומוחא אוף הכי דמקבלין דין מדין ושמרים דכלא נטיל טחול ומשריין דיליה דאינון עבדים 
ושפחות דאמר עלייהו שלמה קניתי לי עבדים ושפחות. תרין כוליין אתקריאו אשים על שם 
אשים דלעילא דאתמר בהו אשי יי&#x27; ונחלתו יאכלון. ובקנה שית עזקאן דעלייהו אתמר הבו 
ליי&#x27; בני אלים. דבהון סליק קלא דאתפליג לו&#x27; קלין דשכינתא ושביעאה סליק לפומא דאיהו 
כרסייא ושית עזקאן דקנה אינון כגוונא דשית דרגין דכרסייא דמלכא וקנה איהו סלם דביה 
מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דאינון הבלים סלקין ביה מלכא (נ&quot;א מלבא) ורוחין 
דאוירא (חורין נפקין) נחתין ביה בלבא לקררא חמימותא דלא לוקיד גופא וכד רוחא נחית 
נחית בכמה רוחין כמלכא עם חיליה וכנפי ריאה מקבלין לרוחא דאיהו מלכא עלייהו כמה 


דאמינא ופניהם וכנפיהם פרודות והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה. אי זכאן אברין דבר 
נש בפקודין דעשה דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש נחית בסלם דאיהו גרון בכמה רוחין קדישין 
דאתמר עלייהו עושה מלאכיו רוחות וסלקין לקבל אלין הבלים דלבא דאתמר עלייהו משרתיו 
אש לוהט ועלייהו אתמר קול ידו&quot;ד חוצב 
 


ספר במדבר פרשת פנחס דף רלה/ב
להבות אש בגין דלבא אדני דמניה סלקין להבות אש בפומא דאיהו ידו&quot;ד דנדתין עמיה כמה 
רוחין דקדושה מארבע אתוון ידוד דאתמר עלייהו כה אמר ידו&quot;ד מארבע רוחות באי הרוח. 
קנ&quot;ה איהו קנה חכמה קנה בינה דאינון לימינא דחמו ולשמאלא דגבורה. תפ&quot;ארת סלם 
באמצעיתא בגופא כליל תרין דרועין וגוף וברית ותרין (סטרין) שוקין לקבל שית עזקאן 
דקנה. וכד נחית ידו&quot;ד ללבא לגבי אד&quot;ני מתחברין דינא ברחמי בלבא דאיהו יאהדונהי וכד 
סליק אלקים לפומא דאדני שפתי תפתח לקבלא ידוד בפומא לאתחברא תמן תרין שמהן בחבורא 
חדא יאדדונדי כגוונא דמתחבראן בלבא ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין מי שאין תוכו כברו 
אל יכנס לבית המדרש אי לית לון פומא ולבא שוין. ובחבורא קדמאה: 
פתח רעיא מהימנא ואמר ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעין 
אברים דגופיהון עלמה אינון מתתקנין דהא קב&quot;ה (נ&quot;א קנ&quot;ה) תלת חילין כלילן ביה חד הבל 


דאיהו להב אש דנפיקמן לבא ואתפלג לז&#x27; הבלים דאמר קהלת. תניינא אויר דעאל לגביה 
מלבר. תליתאה מים דכנפי ריאה דאינון דבוקים בקנה ומתלת אלין אתעביד קול מים ורוח 
ואש ומתפלג כל חד לז&#x27; ואינון ז&#x27; להבים ז&#x27; אוירות ז&#x27; נחלים וכד אערעו להבים דלבא 
בעבי מטרא דאינון כנפי ריאה ארח קנה דריאה האי איהו ורעם גבורותיו מי יתבונן דביה 
לב מבין בבינה דאיהי בלבא לשמאלא גבורה וחסד לימינא מים דכנפי ריאה. ותמן חכמה מוחא 
ומניה מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון דאיהו לבונא דמוחא נוזלים על קנה 
דריאה. בתר דאסתלקו עננים דבינה לגבי מוחא ורזא דמלה מי זאת עולה מן המדבר כתימרות 
עשן ודא עשן המערכה דסליק מן לבא למוחא דכל רוחין דעלמא לא זזין ליה מאתריה חכמה כח 
מ&quot;ה כח בלבא מה במוחא קנה תפארת כליל ו&#x27; ספיראן ו&#x27; דרגין אינון לכרסייא דאיהי אימא 
לנחתא חכמה לגבה מן מוחא ללבא דבה לב מבין. ובגין דא קנה חכמה קנה בינה ביה אבא 


נחית ביה אבא סליק והאי איהו סלם דביה (ס&quot;א עולים ויורדים בו) עולים תרי ויורדים 
תרי. ובחבורה קדמאה: 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רלו/א
פתח רעיא מהימנא ואמר והא כתיב ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע. ושבע רקיעין אינון 
וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. שחקים דבהון ריחים דטוחנים מן 
לצדיקים לעתיד לבא ואינון אקרון שחקים ע&quot;ש ושחקת ממנה הדק ואינון נצח והוד עלייהו 
אתמר ושחקים יזלו צדק דאיהי שכינתא תתאה. וילון. דביה מכניס ערבית ומוציא שחרית. 
רקיע איהו יסוד דביה נהרין שמשא וסהרא דאיהו עמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה הה&quot;ד ויתן 
אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ וצדיק אות בין נצח והוד ועדות בין תפארת 
ומלכות. נצח והוד תרין פלגי גופא אינון כגוונא דתרין תאומים ובגין דא אתקריאו שחקים 
תרווייהו כחדא. ו&#x27; ו&#x27; אינון מן ושט מסטרא דשמאלא ואינון תרין טוחנות מסטרא דימינא 
ויקח משה את עצמות יוסף עמו. עצמות יוסף עמו. עצמות צדיק יסוד עלמין דרגא דיוסף 


הצדיק ועלייהו אתמר את קרבני לחמי לאשי ולית לחם אלא אורייתא לכו לחמו בלחמי. 
ואינון אשכלות דצדיק. וצדיק עץ פרי. ובגיניה אתמר וישאוהו במוט בשנים ואמאי במוט 
בגין דלא הוה תמן צדיק ובגינייהו אתמר ביה לא יתן לעולם מוט לצדיק דאיהו עץ דאתמר 
ביה היש בה עץ אם אין אעקרו עץ דאיהו צדיק אלין דאפיקו שום ביש על ארעא וגרמו 
וישאוהו במוט בשנים ו&#x27; ו&#x27; עלייהו אתמר סחטה ענבים. צדיק יסוד ביה סוד דאיהו יין 
המשומר בענביו מששת ימי בראשית דאינון ו&#x27; דרגין דאת ו&#x27; ואינון שרפים ו&#x27; ו&#x27; שש כנפים 
לאחד משמאלא ואינון אפיקו מים מימינא וצחין בשלהוביתא דלהון מסטרא דחסד ועלייהו 
אתמר עושה מלאכיו רוחות מסטרא דעמודא דאמצעיתא דנשבין על לבא דאיהו דרגא עשיראה 
ברוחא דקודשא דאיהו בינייהו ואיהו ו&#x27; אות בצבא דיליה כליל ו&#x27; פרקין דתרין שוקין 
דכתיב בהו שוקיו עמודי שש ודא צדיק אות ברית ו&#x27; עלאה תפארת בין שית פרקין דתרין 


דרועין ובגין דא ו&#x27; ו&#x27; גוף וברית חשבינן חד ואינון פורשי כנפים למעלה לקבל ו&#x27; עלאה 
עלייהו ומסטריה אתקריאו נביאי האמת. סוככים בכנפיהם על ברית דאיהו ו&#x27; תניינא וצדיק 
יסוד עולם. ובגין דא נצח והוד. טוחנים מן לצדיקייא דאינון מסטרא דצדיק יסוד עולם 
דאיהו בינייהו ובגין דא אתקריאו טוחנות ומסטרא דושט שטו העם ולקטו אינון לקוטות 
דפסקות דמתניתא וטחנו בריחים מהכא מאן דאפיק מלין דאורייתא צריך למטחן לון בשניים 
ולאפקא מלין שלימין ואינון מלין אתקריאו שלמים ואוחרנין דאינון שטיין דאכלין מלין 
בהלעטה ולא טוחנין לון בטוחנות דלהון ובשיניהון מה כתיב בהו (שם) הבשר עודנו בין 
שניהם ואף יי&#x27; חרה בעם דאינון מגזעא דמאן דאמר הלעיטני נא. ונצח והוד אתקריאו 
כרובים ותמניא אינון חכמה בינה גדולה גבורה תפארת מלכות נצח הוד צדיק עטרה על רישיה 
דאיהו לית ליה זוג ומאי עטרה דיליה כ&quot;ע ובגיניה 
 


ספר במדבר פרשת פנחס דף רלו/ב
אוקמוה מארי מתניתין העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים 
ועטרותיהם בראשיהם והיינו דאוקמוה אמרה שבת קמי קב&quot;ה לכלהו יומי נחת בן זוג ולי לא 
נתת בן זוג.: 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רלז/א
אמר רעיא מהימנא. השיב את חמתי מאי השיב את חמתי אלא ג&#x27; ממונים דגיהנם חד על ש&quot;ד 
וחד על ג&quot;ע וחד על ע&quot;ז ואינון משחית אף וחימה הוא (חמה דידוד) (ס&quot;א חימה דהיה) טאס 
בעלמא אמר השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא אמר מעל העם דאינון ערב רב דאתמר ויפול 
מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש דהכי אוקימנא ושאילי לבוצינא קדישא: 
 


ספר במדבר פרשת פנחס דף רלז/ב
ומה כתיב קחו מאתכם תרומה ליי&#x27; ולא מערב רב דלא אתקריאו קהלה וחבור עד דאתעבר מנהון 
ערב רב כביכול בזמנא דמתערבין בינייהו כאילו לא הוו גוי אחד. ובג&quot;ד קחו מאתכם תרומה 
ולא משותפו אחרא דלא בעינא לשתפא אחרנין ביני ובינייכו. ולא עוד אלא כד ערב רב 
אינון מעורבין בישראל מה כתיב היו צריה לראש. וישראל בתר דמתעברי מנייהו אלין מה 
כתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל ולא עוד אלא דאמר קודשא בריך הוא אנא בעי לדיירא 
עמכון חדא הוא דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ולא עוד אלא כד בני ישראל בגלותא 
עלייהו אתמר מי מעכב שאור שבעסה. והא אוקמוה מארי מתני&#x27; בזמנא דערב רב אינון ראשים 
על ישראל כביכול כאילו (ס&quot;א עבדין שולטני דקב&quot;ה) עבדין שלטנו בקב&quot;ה וייעלון במשפטי 
ככביא ומזלי ובג&quot;ד צווחין ואמרין יי&#x27; אלקינו בעלונו אדונים זולתך. ד&quot;א פנחס וכו&#x27;: 
קום בוצינא קדישא ואפתח מלי קמי שכינתא קם בוצינא קדישא ואמר בחבורה קדמאה אתמר 


הכי. ת&quot;ח פינחס קאים קמי דינא תקיפא דיצחק וקם קמי פרצה דכתיב ויעמוד פינחס ויפלל 
ותעצר המגפה בגין לאגנא עלייהו דישראל ובגין דא כליל דא ודא בחושבנא פינחס כמנין 
יצחק והכא צריך לחדתא מלין: 
פתח ואמר אליהו רחימא דמלכא עלאה חזא מ&quot;ם מן מות טאם באוירא חטף לה ושתף לה עם ר&quot;ח 
דאיהו יצחק ואיהו בחושבן פינחס ואשתלים בה רמ&quot;ח לבתר חזא ו&#x27; מן מו&quot;ת טס ברקיעא וחטף 
ליה ושוי ליה ברמ&quot;ח ואשתלים רומ&quot;ח הדא הוא דכתיב ויקח רומח בידו ואיהו במה יכיל 
לחטוף תרין אתוון אלין בתרין רוחין דאשתמרו (ס&quot;א דאתטמרו) לעילא דאשתתפו בפנחס. 
פנ&quot;י ח&quot;ס. בתרין פנים אלין חס על ישראל דלא אתאבידו בחילא 
 


ספר במדבר פרשת פנחס דף רלח/א
דתרווייהו. וידקור את שניהם בתרין אתוון מ&quot;ו והיינו בקנאו את קנאתי בתוכם. ואמאי 
אשתתף ביצחק בגין דיצחק מסר גרמיה למיתה ובגין דא אשתתף ליה ליצחק למהוי ליה עזר. 
דמסטרא דתרין עיזלי דאיילתא אשתתפי ביה אברהם ויעקב דאברהם דרגיה חסד אשתתף בח&quot;ס 
דפנח&quot;ס יעקב איהו פנ&quot;י א&quot;ל (ס&quot;א יעקב איהו פנ&quot;י דפנחס) בגיןד אתמר ביה כאשר עבר את 
פניאל (ס&quot;א שם המקום פנ&quot;י) פנ&quot;י א&quot;ל בגין דכד עלמא איהו בדוחקא ואית צדיק בעלמא 
מקני על ברית אבהן אשתתפו ביה ובגינייהו אמר משה בדוחקא דישראל זכור לאברהם ליצחק 
ולישראל עבדיך. ובתלת אתוון ידו&quot;ד מן אליהו זכה לה&#x27; מן הנביא ודא איהו אליהו ה&#x27; 
נביא (ס&quot;א ודא רזא אל ידוד נביא) ואשתלים ביה ידו&quot;ד י&#x27; דזכה פנחס ביה בגין דקני על 
ברית זכה לברית ותרין יודין אינון יוד עלאה מן ידו&quot;ד דכרת בה לאברהם בין י&#x27; אמצעות 
דידין יו&quot;ד זעירא איהי מן אדני דכרת בה בין י&#x27; אצבעאן דרגלין ואיהי את קדישא 


דמתעטרא ברשימו עלאה. ודא אתרשים תמיד לעלמין איהי אות דשבת אות דתפלין אות דיומין 
טבין אות דשדי דרשים על מזוזות ביתך ובשעריך למהוי בה רשימין ישראל ברצועייהו בברית 
דלהון דאינון בנוי דמטרוניתא בנוי דהיכלא דמלכא קדישא ובאורייתא אינון רשימין באת 
י&#x27; עלאה דאינון בני מלכא עלאה כמה דאוקמוה והא אתמר בנים אתם ליי&#x27; אלקיכם ואות יוד 
דשדי איהו חוליא דשלשלת על קודלא דשד יצר הרע דלא לנזיק ליה לב&quot;נ דעליה אמר דוד 
הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי איהו נחש איהו כלב איהו אריה דעליה אמר דוד יארוב 
במסתר כאריה בסכה. והנביא קרא ליה דוב הה&quot;ד דוב אורב הוא לי ארי במסתרים נמשל 
כבהמות. נמשל לכל חיון מסאבן דאינון דורסין אתמתיל לכל ב&quot;נ כפום חובוי. והא אתמר 
והאי איהו כלב ונחש וחמור נוער. דמרכיבין עליה נפשא. ומיד דאשתמודע ההוא דרכיב עליה 
דאיהו חייבא עליה דאיהו חייבא עליה כתיב ויפול רוכבו אחור ורזא דמלה כי יפול הנופל 


ממנו ובגין דא אמר איוב לא נופל אנכי מכם וצדיק דרכיב עליה קשיר ליה בקשירו דרצועין 
דתפלין אות תפלין דאיהו אות יוד דשדי חוליא על קדליה ש דתפלין שלשלת על קדליה וביה 
רכיב אליהו וסליק לשמיא הה&quot;ד ויעל אליהו בסערה השמים וביה ויען ידו&quot;ד את איוב מן 
הסערה ובגין דא אוקמוה רבנן אתמר באברהם ויחבש את חמורו ובגיניה אתמר על משיח עני 
ורוכב על חמור ובגיןדא י&#x27; מן שד&quot;י דאיהו חולייא דשלשלת מינה (ס&quot;א מפחדין) מפוזרין 
כל שדין ומזיקין ומיד דחזיין ליה במזוזות דתרעין ברחין דבה אתמר לאסור מלכיהם 
בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל. כ&quot;ש כד חזיין לה באות תפלין על דרועין ורשימין בה באות 
ברית בבשריהון והזר הקרב יומת לית זר אלא יצר הרע דמיא לכל חיון ועופין דורסין 
ובגין דא זכור נא מי הוא נקי אבד דא פנחס דקני על ברית ואתרשים ביה דאיהו ברא דמלכא 
ומטרוניתא קני במחשבה וזכי לאת י&#x27; מן ידו&quot;ד וקני בעובדוי וזכה לאות י&#x27; מן אלקים 


והאי איהו חכמה בראש וחכמה בסוף ובגין דאדם קדמאה הוה רשום בתרווייהו אוקמוה עליה 
רבנן דאיהו ראשון למחשבה אחרון למעשה. אדהכי דאמר מלין אלין אתכסי מנייהו. אמר 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רלח/ב
ר&#x27; אלעזר (לחברוי) זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין מבני עלמא דאתי. ובחבורא קדמאה 
לכן אמר באומאה עלך אם הוא ברעותך ואי לאו אימא ר&#x27; פנחס בן יאיר. ההוא טולא בטש 
בעינוי דר&#x27; אבא. וכי לא הוה ידע קב&quot;ה אי הוה ברעותיה אם לאו. א&quot;ל אם ליה גלוי מי 
גלוי לאחריני ובג&quot;ד לכן אמור. ותו אמר בחבורא קדמאה מכתם לדוד סימנא דאחזיאו ליה 
לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובה לאגחא בהו קרבא אמר רעיא מהימנא שושן עדות 
דא סהדותא דשכינתא דאיהו שושן עדות דאיהי סהדותא דקיימא עלן וסהידת עלן קמי מלכא 
ודרגין עלאין קרישיןב הדה וסייעתא קדישא לתושבחתא אמר ר&quot;מ שושן עדות דאינון סהדין 
על ישראל דאינון אברים ואיהי נשמתא עלייהו איהו סייעתא דשמיא דאתמר בה ואתה תשמע 


השמים. איהי סיעתא קדישתא (ומנה תלייא) דאתמר עלה תניא דמסייע לך איתן מושבך ושים 
בסלע קנך. אית&quot;ן תני&quot;א תמן קנא דנשרא עלאה ואיהי שכינתא ועלה אתמר כנשר יעיר קנו על 
גוזליו ירחף דאינון שוני הלכות ומשניות וכל דבור ודבור דנפיק מפומוי דההוא תני&quot;א 
דאפיק בין לשמא דידוד בין באורייתא בין בצלותא בין בברכה בין בכל פקודא ופקודא מה 
כתיב ביה יפרוש כנפיו ההוא נשרא דהוא דבור דביה ידו&quot;ד יקחהו ישאהו על אברתו מאי על 
אברתו על ההוא אבר דב&quot;נ (ס&quot;א דההוא נשרא) דביה מצוה ידו&quot;ד אתקרי אבר דשכינתא ובג&quot;ד 
ישאהו על אברתו ישאהו כגון ישא ידו&quot;ד פניו אליך ומאי ושים בסלע קנך אלא אמר דוד 
עליה יי&#x27; סלעי ומצודתי. אוף הכי תנא דאיהו ביה הלכה תקיפא כסלע דלית פטיש יכיל 
לפצצא יתה בכל קושיין דעלמא בהאי איהו מקננא נשרא. וכל תנאים אתקריאו קנים דילה 
ובגין דא כי יקרא קן צפור לפניך בארח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום 


שעתא בבי אושפיזיה ואית דאינון במתניתא דלהון דירה לשכינתא הה&quot;ד ושמרו בני ישראל את 
השבת וגו&#x27; לדורותם. לדרתם חסר לשון דירה ואית מארי משנה דתורתם אומנותם דלא זזת 
שכינתא מנהון כל יומיהון אבל אלין כי יקרא קן צפור לפניך בהון שכינתא בארח מקרה 
זמנין שרייא עלייהו ואשתכחת עמהון וזמנין לא אשתכחת עמהון ורזא דמלה זמנין דאשתכחת 
עמהון לא תקח האם וזמנין דלא אשתכחת עמהון שלח תשלח את האם. אפרוחים אלין מארי 
משנה. או ביצים מארי מקרא באלין דלא קבעין למודייהו שלח תשלח את האם אבל באלין 
דקבעין למודייהו לא תקח האם על הבנים ואית מארי הלכות דדמיין לככביא הה&quot;ד ומצדיקי 
הרבים כככבים לעולם ועד לאו כככבים דאתמר בהון וכל צבאם יכול אלא כאינון ככביא 
דעלמא דאתי דאינון לעולם ועד קיימי תדיר ויאמר אלקים נעשה אדם בתר דאשלימו 
לעבידתייהו כל אומן ואומן אמר לון קב&quot;ה אומנותא חדא אית לי למעבד דיהא שותפא דכלנא 


אתחברו כלכו כחדא למעבד ביה כל אחד ואחד מחולקא דיליה ואנא אשתתף עמכון למיהב ליה 
מחולקא דילי והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ואוקמוה רבנן דלית אדם אלא ישראל הה&quot;ד 
ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אתם אדם ולא עכו&quot;ם ובג&quot;ד ישמח ישראל בעושיו: 
אמר בוצינא קדישא ודאי ההוא תנא דאתטמר בסלע דחויא אמר דא דכתיב ביה איתן מושבך 
ושים בסלע קנך דתלת אבהן נקראו איתנים ורביעאה איתן מושבך דביה מתישבא הלכה דאתמר 
בה הלכה למשה מסיני דאיהו אתפשט על שתין רבוא דישראל ונהיר לון באורייתא כשמשא 
(לסיהרא) דאתכסי בליליא ונהיר לכל ככביא ומזלי. ולית ליליא אלא גלותא ואיהי שומר מה 
מלילה שומר מה מליל ואתגליא ביממא דאתמר הבקר אור בקר דאברהם דאתמר ביה ובקר וראיתם 
את כבוד יי&#x27;. חי יי&#x27; שכבי עד הבקר אדהכי הא רעיא מהימנא נפיק מההוא סלע ואמר בוצינא 
קדישא מה מועיל לי לאתטמרא מקמך דהא לא שבקנא אתר דלא עאלית לאתטמרא מנך ולא אשכחנא 


אי הכי לית לי לאתכסייא מנך א&quot;ל בוצינא קדישא בתר דאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו מאי 
ניהו דאמר לבתר ויברא אלקים את האדם בצלמו א&quot;ל מה דאוקמוה על דא מארי מתניתין 
דמנהון הוו אמרין יברא ומנהון אמרין לא יברא קב&quot;ה ברא ליה דכתיב ויברא אלקים את 
האדם בצלמו. אמר ליה אי הכי 
 


ספר במדבר פרשת פנחס דף רלט/א
איהו. לא יהיב חולקא ביה חד מנייהו ולא אתעביד בדיוקנא דלהון אלא באיקונין דמלכא 
בצלמו כדמותו דאיהו צלם דמות תבניתו אמר הכי אשתמודע. אמר ח&quot;ו. אלא אנא אמינא לך 
דאתברי בכלא ואשלטיה על כלא ואי הוה יהיב כל חד ביה חולקיה בזמניה דהוה כעסיה עליה 
כל חד הוה נטיל חולקיה מניה כי במה נחשב הוא. אלא קב&quot;ה ברא ליה (כל חד וחד) 
בדיוקניה דא מלכות קדישא דאיהי תמונת כל דבה אסתכל קב&quot;ה וברא עלמא וכל בריין דברא 
בעלמא וכלל בה עלאין ותתאין בלא פרודא כלל וכלל בה עשר ספירן וכל שמהן וכנויין 
והויין ועלת על כלא דאיהו אדון על כלא ולית אלהא בר מניה ולא ישתכח בעלאין ותתאין 
פחות מינה בגין דאיהי קשר דכלהו שלימו דכלהו לקיימא ביה ומלכותו בכלמשלה ובגין דלא 
אשתכח עלת על כלא בעלאין ותתאין פחות מנה אפילו בחד מנייהו אתקריאת אמונת ישראל 
ומסטרא דעלת על כלא אתמר בה כי לא ראיתם כל תמונה אבל מסטרא דשאר בריין אתמר בה 


ותמונת יי&#x27; יביט. אתא בוצינא קדישא ושאר חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו ודאי כען לית 
מאן דיכיל למיטל מניה חולקיה דלא יהיב ביה חולקא חד בעלמא אלא בורא עלמין עלת על 


</div>
