# רעיא מהימנא — קטע 19

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e99d9887b26c/1/19/)

<div lang="he" dir="rtl">

כלא וביה תליא ענשיה או אגריה ולא במלאך ושרף ולא בשום בריה דעלמא ובגין דא אוקמוה 
רבנן דמתניתין המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם מיד דשמע מלין אלין דאר&quot;ש 
בוצינא קדישא חדא ר&quot;מ (ס&quot;א דאר&quot;מ בוצינא קדישא חדא) וכל חבדייא בריכו ליה ואמרו ר&quot;מ 
אי לא הוה אתי ב&quot;נ בעלמא אלא למשמע דא דיי. זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה 
למנדע לשכינתא לאוקיר לה בכל פקודין ולמסבל בגינה כמה דוחקין. כמה דאתמר אגרא דכלה 
דוחקא וישכב במקום ההוא אם יש כ&quot;ב אותיות באורייתא איהי שכיבת עמיה מאן י&quot;ש חכמה 
מאין דבאתר דשכינתא עלאה תמן חכמה תמן ובגינה אתמר להנחיל אוהבי יש והיינו ועשה חסד 
לאלפים לאוהבי. מסטרא דאהבת חסד. ויש דאיהי חכמה לימינא דהכי אוקמוה הרוצה להחכים 
ידרים ובגין דא להנחיל אוהבי יש תא חזי ברזין סתימין במדות דקב&quot;ה ההיא מדה דמשתדלין 
בה ודכרין בה עלה אתמר ממדה שאדם מודד בה מודדין לו ושבעין אנפין לאורייתא והאי 


איהו (שם) בכל המקום אשר אזכיר את שמי. תזכיר את שמי מבעי ליה אלא בההיא מדה דאזכיר 
את שמי בההיא מדה אבא אליך וברכתיך: 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמב/א
פקודא דא להקריב מנחה בכל יום ולהקריב קרב מוסף שבת ואבתריה לדסדיר לחם הפנים 
ולבונה וקרבן מוסף בראש חדש. בוצינא קדישא בכל יומא צריך לשדורי דורונא למלכא בידא 
דמטרוניתא אי איהי ברשו בעלה צריך תוספת כגון מוסף בשבת ובראש חדש ומוסף דכל יומין 
טבין דאיהו רשות היחיד דיליה ועמודא דאמצעיתא איהו בעלה דהאי רשות ויעקב דתקן צלותא 
דערבית איהו דרגא דיליה דעמודא דאמצעיתא בגין דא אוקמוה מארי מתניתין תפלת ערבית 
רשות דאף על גב דבגלותא דדומה ללילה דשלטין תמן סמאל ונחש וכל ממנן דאכלוסין דיליה 
ושכינתא נחתת בגלותא עם ישראל איהי ברשו דבעלה אשתכחת הדא הוא דכתיב אני יי&#x27; הוא 
שמי וכבודי לאחר לא אתן ובגין דא ויפגע במקום לית פגיעה אלא פיוסא כגון אל תפגעי בי 


כ&quot;י פייסת ליה דלא יזוז מינה דקודשא בריך הוא איהו מקומו של עולם מאי עולם דא 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמב/ב
שכינתא תרגום עולם עלמא לישנא דעולימא כד&quot;א העלמה. ומה כתיב ביה וילן שם אתפייס עמה 
למיבת תמן בגלותא עם שכינתא. ואי תימא דיעקב פייס לה שפיר ובגין דאיהי בכל ליליא 
דאיהו גלותא ברשו בעלה אוקמוה תפלת ערבית רשות. ופירושא אחרינא איהו תבן למיכל 
לבעירן חומריים בק&quot;ו. נחתו מארי מתניתין ואשתטחו קמיה והדי בהאי מלה וקשרו לה בכמה 
קשרין דרזין סתימין ואעטרו לה וסליקו לה לגבי חברייא דאשתארו תמן. אמר רעיא מהימנא 
בוצינא קדישא בגין דא בשאר צלותין איהו חובה דשטר חוב עלייהו לסמכא לה בצדיק חי 
עלמין דביה כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק בכל אותו יום. ובמאי סמיכת על יסוד 
בדרועא ימינא הה&quot;ד חי יי&#x27; שסבי עד הבקר כד מטי זמן צלותא דמנחה בערב היא באה הה&quot;ד 
ותבא אליו היונה לעת ערב בגין דמנחה שלוחה היא לאדוני אדני מבעי ליה) בגלותא דעשו 


והנה גם הוא אחרינו. ועוד לאדוני (אלקים לאלוקים) דא איהו אדון כל הארץ ודא צדיק 
מתמן יוסף הצדיק בכר שורו הדר לו. דעתיד לנפקא מניה משיח בן אפרים ובגיניה אתמר 
והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסובינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלומתי. ובצדיק כל הכורע 
כורע בברוך. אמר בוצינא קדישא רעיא מהימנא בך אתמר ויקח משה את עצמות יוסף בגין 
דגוף וברית חשבינן חד ובג&quot;ד עלך אתמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה דכך תפלה מעומד וכן 
כל הזוקף זוקף בשם ובצדיק כל הכורע כורע בברוך והיינו ותשתחוינה לאלמתי דאנת אחיד 
בימינא ובשמאלא בגוף וברית ולבתר תסתלק עלייהו לבינה למפתח בה חמשין תרעין דחירו 
לישראל לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובג&quot;ד צלותא דשחרית חובה דערבית 
רשות בערבית איהו השכיבנו דשכיבת בין דרועי מלכא בגלותא כד ייתי צפרא פסח אחיד ביה 
בימינא אבל בדרועא שמאלא דיצחק תשרי ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת מן 


גלותא ובגין דלא נפקי מסטרא דדינא יעקב שכל את ידיו ושוי שור בימינא אריה בשמאלא 
ובג&quot;ד נאם יי&#x27; לאדוני שב לימיני דא צדיק לקבליה משיח בן יוסף ואמר ליה שב לימיני 
דרועא דאברהם בגלותא דישמעאל עד אשית אויביך הדום לרגליך. בההוא זמנא יתער רוח 
יתירה תוספת על ישראל הה&quot;ד אשפוך את רוחי על כל בשר ויהוי נייחא לישראל מאומין 
דעלמא ונוח מאויביהם כגוונא דשבת דאתוסף בב&quot;נ נפש יתירה בשבת ואית לון בה נייחא אי 
בנפש יתירה אית לון נייחא דאיהי נוקבא כל שכן ברוחא דאיהו דכורא. ותנאים ואמוראים 
נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא חד איהי אבל לכל ב&quot;נ איהו כפום עובדוי ואוליפנא מק&quot;ו 
דתיובתא דכל ישראל כחדא בכל זמנא דחזרין כלהו מתקבלי הה&quot;ד כיי&#x27; אלקינו בכל קראנו 
אליו דשם יי&#x27; מוכתר עלייהו בכתריה דאיהו כתר עליון והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל 
בשבת ויומין טבין ובג&quot;ד תקינו בכל יומין למחתם בשם ידוד דאיהו חותם דכל ברכאן 


דצלותין ולא אמרין מוסף בלא כתר. ובשבת תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך יי&#x27; אלקינו. 
אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה. אי הוא חסיד יהבין ליה 
נפש יתירה ממדת חסד כפום דרגא דיליה. אי איהו גבור ירא חטא יהבין ליה נפש יתירה 
ממדת גבורה. ואי איהו איש תם יהבין ליה נפש יתירה ממדת אמת ונפש יתירה דא מלכות 
דאיהי כלילא מעשר ספיראן וכפום מדה דב&quot;נ. אם נשיא ישראל או חכם או מבין בחכמה או 
בתורה דאתמר ביה להבין משל ומליצה או בנביאים או בכתובים הכי יהבין ליה נפש יתירה 
דאתקריאת כתר מלכות ואי חכם כמה דאוקימנא המחכים לכל אדם דאתמר כלם בחכמה עשית 
יהבין ליה נפש יתירה מתמן. ואם הוא מבין דבר מתוך דבר באורייתא יהבין ליה נפש יתירה 
מבינה. ואם הוא חכם בנביאים ובכתובים יהבין ליה נפש יתירה מנצח והוד. ואי איהו צדיק 
גמור דנטר אות ברית אות שבת אות יומין טבין אות תפילין יהבין ליה נפש יתירה מצדיק 


ובכל אתר נפש יתירה ממלכות ואי איהו ב&quot;נ מכל מדות אלין יהבין ליה כתר בשם ידוד 
כידוד 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמג/א
אלקינו בכל קראנו אליו אין קדוש כידוד מעלמא דדכורא דאיהו תפארת מלך מוכתר בכתר 
עלאה דבה ימלוך בשכינתיה דאיהי נפש יתירה וכתר נשמה יתירה ידו&quot;ד רוח דאתמר אשפוך את 
רוחי על כל בשר ואיהו כליל י&#x27; ספיראן מעילא לתתא כגוונא דא י&#x27; חכמה ה&#x27; בינה ו&#x27; כליל 
שית ספיראן מחסד עד יסוד ה&#x27; מלכות כ&#x27; מן כידוד אלקינו כתר על רישיה והאי איהו נשמה 
דאתוספא ביום שבת ובגין דעלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר ואתפשט בשם ידוד. בשבתות 
וימים טובים לית שולטנותא לסמאל ולנחש ולכל ממנן דיליה ולית ליה שלטנותא לגיהנם 
נוקבא בישא דסמאל ולא למשריין דיליה כלהו מתטמרין מן קדם משרייתא דמלכא כגוונא 
דיתטמרן אומין עכו&quot;ם דעלמא כד יתגלי משיחא הה&quot;ד ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים. 
קמו תנאין ואמוראין ואמרו רעיא מהימנא אנת הוא שקיל לכל ישראל ממולא מכל מדות טבין 


ודאי בך שרייא ההוא דאתמר ביה אין קדוש כידוד אלקינו אנת כתר על כל חד וחד מישראל 
כי אין בלתך ב&quot;נ דיהא כתר עלך לא נשיא ולא חכם ולא מבין ולא חסיד ולא גבור ולא תם 
ולא נביא ולא צדיק ולא מלך. אנת הוא בדיוקנא דקב&quot;ה ברא בדיוקנא דאבוהי כגוונא 
דישראל דאתמר בהון בנים אתם ליי&#x27; אלקיכם. אשלים פקודין דמארך דלית פקודין מאלין 
דילך דלא יתעטר ביה קב&quot;ה ושכינתיה עילא ותתא בכתר עלאה בכל מדה ומדה: 
פתח ואמר תנאין ואמוראין דכד הוה קרי לכלהו לר&quot;ש בכלל עמהון בכל זמנא אמר לון אנא 
משבחנא לכו כפום נדיבות דלכון דאתון בני נדיבים אברהם יצחק ויעקב לית מאן דיכיל 
לשבחא לכון אלא מדי עלמא דאפילו אורייתא כלה עד אין סוף בכו היא תליא כגוונא דאתמר 
באורייתא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים הכי שבח דילכו אבל יתקיים בכו מה דאתקיים בי 
דחדינא ביקרא דאהרן אחי כמה דאוקמוה הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים ותנאין 


ואמוראין כל מוספין דשבתות וימים טובים. כל מוסף דאמרינן ביה כתר מהכא אשתמודעין 
וכל צלותין דישראל ריחא דלהון כריחא דמר ולבונה וכל אבקת רוכל בשאר יומין אבל 
בשבתות וימים טובים חשיב עליה מכל מיני בשמים. בגין דביומין טבין סלקין מכל אבקת 
רוכל דאתמר ביה ויאבק איש עמו דצלותא דאיהי פגימה אתאבק עמה סמאל לאגחא עמה בההוא 
פגימו דעבירה בההוא אבק דדא ודא סליק עד שמיא. אבק דיעקב לאולפא זכותא על צלותא 
בכמה משריין דחובין (ד&quot;א דזכוון) דאינון (ס&quot;א חילין) חבילין ומשריין דמתכנשין עמיה 
לאולפא זכו עלה ואבק דרגא דסמאל סליק בכמה משריין דחובין לאולפא חובין עלה ודא 
צלותא דערבית דאקרי סלם דיעקב דבה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו אלין דסלקין 
חובין ונחתי זכוון תחותייהו ואלין סלקין זכוון ונחתין חובין תחותייהו ומשפילין לון 
בכמה קרבין דאינון מארי תריסין במלחמתה של תורה עד דישתמע קרבא לטורין רברבין 


דאינון אברהם יצחק ויעקב הה&quot;ד שמעו הרים את ריב יי&#x27; ריב דצלותא ריב דאורייתא והאי 
קרבא דצלותא דערבית עד עלות השחר. דרבן גמליאל אוקמה עד עלות השחר דתפלת ערבית זמנה 
כל הלילה אלא דחכמים עבדו גדר עד חצות ובג&quot;ד ויאבק איש עמו עד עלות השחר מאן שחר 
צלותא דערבית דשיעורה עד בקר דאברהם דאיהי ארבע שעות וישכם אברהם בבקר בריש שעתא 
קדמאה בסוף השחר (דאיהו) נצח יעקב דתמן למנצח על אילת השחר לנטלא נוקמא מסמאל דנגע 
בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דוה הוד מסטרא דהוד. אלף 
חמישאה אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה: 
אמר ר&quot;ש דא הוד דילך רעיא מהימנא דביה אנת חרב מנבואה דילך משמאלא ובגין דאנת מוליך 
לימין משה דאיהו נצח רישא דשחרין אילת אהבים. פתח דוד למנצח על אילת השחר דביה ייתי 
מארי נצחן קרבייא. ובגין דנצה והוד תרין שחרין אוקמוה במתניתין מאימתי קורין את שמע 
בשחרין ולא אמר בשחר אלא בשחרין תרין. ותרין משיחין יתערון לגבייהו משיח בן דוד 


לקבל נצח ואתקשר בבקר דאברהם הדא הוא דכתיב נעימות 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמג/ב
בימינך נצח הוד בגבורה דביה משיח בן אפרים אחיד אנת באמצעיתא דדרגא דילך תפארת 
דאתקשר בך עמודא דאמצעיתא ויסוד חי עלמין בדרגא דילך וחכמה בימין הרוצה להחכים 
ידרים ובינה לשמאלא הרוצה להעשיר יצפין איהי הקשת גבה. והאי איהו לבושא דשכינתא 
לבושא דצדיק דאתקרי ברית הקשת ואיהו אות שבת ואות י&quot;ט ואות תפילין ואות ברית מילה 
ואמר קב&quot;ה מאן דלאו איהו רשים בהאי אות לא ייעול במראה דא בחדר דא והאי איהו מטה 
דעמודא דאמצעיתא מטה ביה כלפי חסד לצדיקים גמורים למיהב לון זכוון בח&quot;י ברכאן 
דצלותא ומטה כלפי חובה לרשיעייא למידן לון בגבורה לדינא כפום עובדיהון ובעמודא 
דאמצעיתא מאריך על בינונים והאי איהו ש תלת גוונין דקשת אות ברית הקשת בת יחידה שבת 
מלכתא ואית לה שית דרגין תחות שולטנותא דאינון ששת ימי המעשה דכלילן במטטרון 


דעלייהו אתמר ששת ימים תעשה מעשיך אבל בת יחידה שבת לידוד העושה בה מלאכה יומת. 
ידוד אתקרי באות ה&#x27;. ומסטרא דא יד&quot;ו לימינא דאיהו ה&#x27; שלימו דיליה והכי לכל סטרא 
בשית סטרין ידו דוי ויד יוד דיו ודי אינון ח&quot;י אתוון דכלילן בצדיק חי עלמין ואיהי 
רביעית ההין בכל סטרא ואיהי ה&quot;א מסטרא דשמא מפרש יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו. יו&quot;ד בחסד ה&quot;א 
בגבורה וא&quot;ו בתפארת. כד שלטא האי ט&quot;ל אסרו חכמים ארבעים מלאכות חסר אחת. ואתקריאו 
אבות מלאכות ע&quot;ש דאינון לקבל דשליט עלייהו ט&quot;ל דאיהו ארבעים חסר אחת ובאלין ארבעים 
מלאכות חסר חד לקה עשרה מלקיות לאדם ועשרה לנחש ותשעה לארעא. ובגין דט&quot;ל שלטא בשבת 
דאיהו ה&#x27; אין לוקין בשבת. והאי ט&quot;ל לאו איהו כט&quot;ל דחול מסטרא דעבד מטטרון וארבעים 
מלאכות חסר אחת הם הזורע והחורש וכו&#x27;. כבא סבא שכינתא אתקרי אר&quot;ץ דקב&quot;ה הה&quot;ד והארץ 
הדום רגלי מסטרא דחסד אתקריאת מים ומסטרא דגבורה אתקריאת אש. ומסטרא דעמודא 


דאמצעיתא אויר ואיהי ארץ קרקע לכלהו ובגין דנשמתא יתירה אתפשטא בשכינתא דאיהי שבת 
מלכתא דאתמר בה ומלכותו בכל משלה משם איהי מלכות דשלטנותהא על ארעא ועל אילנין 
וזרעין (וטורין ואבנין) ובגין דאילנא דחיי דהיא נשמתא יתירה דבשבת בה תולדין דילה 
אית נייחא לארעא דאיהי שכינתא. ובגין דשכינתא עלאה אתפשטת בארעא דאתמר בה פרה אדומה 
תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. אסור לחרוש בשבת חרישה בשור דאתמר על 
גבי חרשו חורשים ושכינתא רתאה איהי פרה אדומה מסטרא דגבורה. תמימה מסטרא דחסד דאיהו 
דרגא דאברהם דאתמר ביה התהלך לפני והיה תמים. אשר אין בה מום מסטרא דעמודא 
דאמצעיתא. אשר לא עלה עליה עול. מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי חידו דכלא חדו באתר דאיהי 
שלטא והזר הקרב יומת לית רשו לסטרא אחרא לשלטאה לא שטן ולא משחית ולא מלאך המות 
דאינון מסטרא דגיהנם ובגין דא ביומין דחול אמרין ישראל והוא רחום יכפר עון ולא 


ישחית והרבה להשיב אפו וגו&#x27; בגין דביומין דחול שכינתא תתאה אתלבשת באלין קליפין 
דמיתה דדינא ובשבת אתפשטת מנייהו בגין דאילנא דחיי דאיהו בן י&quot;ד יד&quot;ו אתחבר בה&quot;א 
בההוא זמנא נייחא אשתכחת לה&quot;א וכל מה דאיהו תחותה ולא צריך למימר ביה והוא רחום 
ומאן אינון (ס&quot;א תחותה) תחות י&#x27; ישראל וכל אתר דישראל משתכחין נטירו אשתכח ונייחא 
ובג&quot;ד אסור למחרש בארעא ולמעבד בה גומות דהוי כאיו עביד פגימו בארעא קדישא דאיהי 
שכינתא ואסור לאשתמשא בכלים דארעא בשבת ואפילו לטלטל אבן ולא מדי אלא כלי בעלמא 
דיהוי נייחא לון בזכו דשכינתא דאתקריאת אבנא דכתיב בה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה 
בצלותא עמידה איהי לישראל דבגינה אית לון קיומא בעלמא. ועליה אתמר משם רועה אבן 
ישראל. על אבן אחת שבעה עינים אבן מאסו הבונים ובג&quot;ד ושמרו בני ישראל את השבת לעשות 
את השבת לדרתם ברית עולם צריך לנטרא לה בדירתם דלא יפקון מרה&quot;י לרה&quot;ר והאי איהו 


דאוקמוה מארי מתניתין יציאות השבת שתים שהן 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמד/א
ארבע הוצאה מרשות לרשות והכנסה נמי יציאה קרי לה ואינון סמאל ונחש צריכין ישראל 
לנטרא לון דלא ייעלון לדירה דשכינתא דאיהי רשות היחיד מאן רשות הרבים חללה שפחה 
זונה נדה גויה רשות דסמאל ונחש ושבעה ממנן דעמין ע&quot;כ: 
רעיא מהימנא דף רמד/א אמר רעיא מהימנא מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וזריק לון באתר דלא 
אצטריך האי כל שכן מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון טפין דזרע דזריק לון בארעא 
דאתמר בהון כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ או דזריק לון בנדה או בבת אל נכר או 
בשפחה או בזונה וכ&quot;ש וכ&quot;ש מאן דמזלזל בפירורין דנהמא דאורייתא דאינון קוצי אתוון 
ותגי אתוון דאתמר עלייהו כל המשתמש בתגא חלף. כ&quot;ש מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי 
קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים דשליט 
עלייהו יצר הרע אשה זונה דאתמר עלה כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ולית לחם אלא כ&quot;ב 


אתוון דאורייתא ולית ככר אלא אפילו הלכה אחת: 
(ועוד רעיא מהימנא) ובחבורא קדמאה לא גלי רזא באלין פרורין אלא בארח פשט ולא 
 
ספר במדבר פרשת פנחס דף רמד/ב
יהיב בהון שיעורא אבל אוקמוה מארי מתניתין דשיעורא דפירורין כזית לפחות כל שכן אי 
אינון כביצה דמארי מתניתין דקדקו עלייהו עד כזית עד כביצה לברכא עלייהו וארח רזא 
א&quot;ח הוא מ&#x27; פרורין שלש לכל סטר תלת מן ד&#x27; תרין עשר רביעית איהו שלימו לאשלמא ביה 
עשר. ולאשלמא ד&#x27; דאינון ידוד מאי עשר אינון יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א קוצא דאת ד&#x27; מן אחד 
שיעורא כזית י&#x27; מן ידוד שיעורא דיליה כביצה איהי ד&#x27; שלימו דמרכבתא דאדם ושלימו 
דארבע אנפין דאדם ובג&quot;ד ישא ידוד פניו אליך. ואוקמוה מארי מתניתין והכתיב אשר לא 
ישא פנים אלא אמר הקב&quot;ה ולא אמרתי להם ואכלת ושבעת והם דקדקו עליהם עד כזית או עד 
כביצה ואיך לא אשא להם פנים. ורבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דלהון על רזין 


דאורייתא סדרו ליה. קח רעיא מהימנא וסליק ידוי קמי קב&quot;ה ושכינתיה ואמר הכי קב&quot;ה יהא 
רעוא דילך למיהב לון מזונא שלימתא לתקנא לגבך ולגבי מטרוניתא עלאה עלמא דאתי דאתמר 
עלה כי ליי&#x27; המלוכה ומושל בגוים. ולגבימטרוניתא תנינא דאתמר בה זמנא תניינא והיתה 
ליי&#x27; המלוכה לתקנא פתורא שלימתא מכל עדונין ומכל מאכלין ואנא מזמן עמך לכל מארי 
מתניתין ולמארי מקרא ולמארי תלמוד וכ&quot;ש למארי סתרי תורה דילך כלה דילך מטרוניתא 
קדישא דילך עלאה ותתאה וכלא ברשות דעלת כל עלאין אדון כל האדונים מלך על כל המלכים 
דעילא ותתא דאיהו יחיד בלא תניינא ולית את ונקודה דמשתתף בהדיה ולא שנוי גוונין 
דאינשא דאיהו מארי כל מפתחאן דרזין דהוויות ושמהן וכנויין וכל רזין גניזין דחכמתא 
דתפתח לון כלהו ליקרא דילך עלת על כל עלות אנא מתחנן קדמך דתפתח לון ליקרא דילך 
דיקרא דילך איהו מאבי ואמי דשמיא ואב דכל ישראל ואם דלהון דאתמר בה ואל תטוש תורת 


אמך ועמך לית שותפו דאם בעלמא: 
קם זמנא תניינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דלכון אתערו כען כולהו 
ואעברו שינתא מנכון דאיהי ודאי משנה ארח פשט דהאי עלמא דאנא לא אתערנא בכו אלא 
ברזין עלאין דעלמא דאתי דאתון בהון הנה לא ינום ולא יישן. פתח ואמר הוא אוקמוה מארי 


</div>
