# רעיא מהימנא — קטע 6

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e99d9887b26c/1/6/)

<div lang="he" dir="rtl">

תלמידי חכמים מארי מתניתין חיותייהו באורייתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים. (נ&quot;א תנאין) 
תנינא דמתניתין דבה אתרבי כנוני ימא ואי אינון דביבשתא יעלון למיא ולא ידעין לשטטא 
אינון מייתין. אבל אדם (דאינון מארי קבלה אינון לעילא) דאיהו לעילא מכלהו אתמר ביה 
וירדו בדגת הים ובעוף השמים דאינון מארי מתניתין תניניא התנין הגדול נחש בריח לקבל 
והבריח התיכון בתוך הקרשים בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת ומקשין דא לדא 
בלא לחבריה. והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה חייב מיתה ואי אינון שוין 
דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא אתמר בהון (ס&quot;א לבסוף) את והב בסופה. אוקמוה אהבה 
בסופה ע&quot;כ: 
 


ספר ויקרא פרשת כי תזריע דף מג/ב
וביום השמיני ימול בשר ערלתו. פקודא דא למגזר לח&#x27; יומין גזירו דקיימא קדישא רזא 
עלאה דכתיב סוד יי&#x27; ליראיו ובריתו להודיעם למאן לאינון יראיו אינון דחלי חטאה דהא 
רזא דקיימא קדישא לא אתחזי לגלאה בר להו. ורזא דקיימא קדישא הא אוקמוה ואתמר בכמה 
דוכתין. ורזא דא לח&#x27; יומין איהו חיובא על עלמא לכל עמא קדישא דכתיב וביום השמיני 
ימול בשר ערלתו. יום השמיני דא הוא את קיימא קדישא ואיהו תמינאה לכל דרגין וגזירו 
דהוא קיימא. לאעברא ההוא ערלה 
 


ספר ויקרא פרשת כי תזריע דף מד/א
מקמי ברית דהא בההוא זמנא דמתכנשי עמא קדישא לאעברא ההוא ערלה מקמי ברית קב&quot;ה כניש 
כל פמליא דיליה ואתגלי ודאי לאעברא לההוא ערלה לעילא מקמי ברית קיימא קידשא דהא כל 
עובדין דישראל עבדין לתתא מתערי עובדא לעילא. ובההוא זמנא אתדחייא ההוא ערלה מכל 
עמא קדישא לעילא. ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא. לאשראה ההוא ערלה בגויה ברזא 
דכתיב ונחש עפר לחמו. ועפר תאכל כל ימי חייך. מכאן דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא 
אתר אע&quot;ג דמעברי ליה מקמי האי ברית. ודוכתיה כד מתעברא מהאי ברית עפרא איהו. (ס&quot;א 
דהא) דהרי בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם קב&quot;ה שוי ליה מדוריה בעפר דכתיב ועפר תאכל 
כל ימי חייך. וכיון דקב&quot;ה כד אעבר ליה מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא ואתקין ליה. כך 
בהוא גוונא ממש אנן צריכין כד מעברין לערלה לאתתקנא ליה עפרא למהוי ביה מדוריה. כל 
בר נש אצריך לקרבא ההוא ברא קרבנא לקב&quot;ה בחדוה ברעו דלבא למיעל ליה תחות גדפוי 


דשכינתא ואתחשב קמי קב&quot;ה דאיהו קרבנא שלים לאתקבלא ברעוא וקרבנא דא כגוונא דקרבנא 
דבעירא. דא לח&#x27; יומין ודא לח&#x27; יומין דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה במעבר עליה חד 
שבתא כיון דאעבר עליה חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנא ודא לקרבנא אמאי בגין דאתדבק 
ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא וע&quot;ד כלא ברזא עלאה איהו. ע&quot;כ: 
 


ספר ויקרא פרשת אחרי מות דף סג/א
פקודא (מ&quot;ד) דא למפלח כהנא רבא פולחנא דההוא יומא כמה דאצטריך ולמשלח שעיר לעזאזל. 
רזא דא כד&quot;א בגין לאתפרשא מעמא קדישא ולא יתבע חוביהון קמי מלכא ולא יקטרג עלייהו 
דהא לית ליה תקיפו ושלטנו (בה) בר כד אתקף רוגזא מלעילא. ובההוא דורונא אתהפך לבתר 
אפוטרופסא עלייהו ועל דא אתדחייא מקמי מלכא. והא אוקימנא בגין דאיהו קץ כל בשר. 
ועמא קדישא יהבין ליה כמה דאצטריך ליה שעיר ורזא דא הן עשו אחי איש שעיר. כמה דאיהו 
בסטר דקדושה דכר ונוקבא אוף הכי בסטר מסאבו דכר ונוקבא. מתלא אמרי לכלבא ארמי ליה 
גרמא ילחך עפרא דרגלך. שאלו לבן זומא מהו לסרוסי כלבא. אמר להם ובארצכם לא תעשו כל 
שבארצכם לא תעשו. כמה דאצטריך עלמא להאי. הכי אצטריך עלמא להאי. וע&quot;ד אתמר והנה טוב 
מאד. דא מלאך המות. לית לבטלא ליה מן עלמא. עלמא אצטריך ליה אע&quot;ג דכתי&#x27; ביה והכלבים 
עזי נפש לא ידעו שבעה וגו&#x27; לא יתבטלון מן עלמא. כלא אצטריך טוב ורע. ובגיני כך אית 


לן ביומא דא למרמי לי&#x27; גרמא לכלבא עד דאיהו גריר ייעול מאן דייעול לגבי היכלא דמלכא 
ולית מאן דימחי בידוי. לבתר 
 
ספר ויקרא פרשת אחרי מות דף סג/ב
יכשכש ליה בזנביה. מה כתיב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וכתיב ונשא השעיר 
עליו את כל עונותם. כיון דאיהו חמי האי שעיר. תיאובתיה לגביה ולאשתכללא בהדיה ולא 
ידע מאינון חובין דקא נטיל שעיר. תב לגבייהו דישראל חמי לון בלא חובין בלא פשעין 
דהא כלהו שראן ברישא דשעיר. סליק לעילא ושבח לון קמי קב&quot;ה. וקב&quot;ה חמי סהדותא דההוא 
מקטרגא והואיל ותיאובתיה לרחמא על עמיה אע&quot;ג דאיהו ידע כל עובדא חס עליהון דישראל 
וכלא שריא בדא בגין דלא יתער רזא דדינא מלעילא ויתקף האי וישתצון בני עלמא דהא דא 
מסטרא דדינא קשיא קא אתי. ואי יתער האי. בחובי בני אנשא אתער. דהא לית ליה אתערו 
לסלקא לעילא לאתערא דינא קשיא בר בדיל חובי בני נשא. דהא בשעתא דב&quot;נ עביד חובא 
אתכנש האי וכמה אלף סייען דיליה ומתכנפי תמן. ונטלי ליה וסלקי לעילא רחמנא לישזבן. 


ועל כלא יהב קב&quot;ה עיטא לישראל לאשתזבא מכל סטרין. וע&quot;ד כתיב אשרי העם שככה לו אשרי 
העם שיי&#x27; אלקיו ע&quot;כ: 
 
ספר ויקרא פרשת אחרי מות דף סז/ב
אמר רעיא מהימנא בההוא זמנא אלין מארי מתניתין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי 
תורה שעתא דחיקת לון. והאי איהו דאמר כאיל תערג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים 
דאורייתא לגבי שכינתא ולית תורה אלא עמודא דאמצעיתא דיהון אלין אפיקי מים בצערא 
ביגונא בעניותא ואלין אינון חבלים צירין דיולדה דאיהו שכינתא דאתמר בה ותגל יולדתך 
ובאינון חבלים תהא בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון אתער&#x27; שבעין סנהדרין 
דלעילא עד דיתער קול דילה עד ידו&quot;ד ומיד קול יי&#x27; יחולל אילות דאינון מארי מתניתין. 
בתולות אחריה רעותיה כלהון יהון לון חיל כיולדה ממשבדחקין דדחקא לון שעתא בכמה 
נשיכין דיצר הרע דחויא דנשיך לון בכמה דחקין. בההוא זמנא אתפתחת לאולדא משיחא בגין 
חבלים ודוחקין דצדיקין ומארי מדות ומארי רזין דאורייתא מארי בושת וענוה מארי יראה 


ואהבה מארי חסד אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע דדחקא לון שעתא. והאי הוא 
דאוקמוה מארי מתניתין. דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ויראי 
חטא ימאסו וחכמת סופרים תסרח ותהא האמת נעדרת והגפן תתן פריה והיין ביוקר ומאינון 
קלין דיהיבת דאינון שבעין לקבל שבעין תיבין 
 


ספר ויקרא פרשת אחרי מות דף סח/א
דיענך יי&#x27; ביום צרה אתפתחת רחמה דאיהי ב&#x27; כלילא מתרין ביתין לאולדא ב&#x27; משיחין 
ואעילת רישה בין ברכהא דאיהי רישא דילה עמודא דאמצעיתא תרין שוקהא נצח והוד תרין 
נביאים מתמן אולידת תרין משיחין בההוא זמנא ויחשוף יערות יתעבר נחש מעלמא: 
ע&quot;כ 
 


ספר ויקרא פרשת קדושים דף פא/ב
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. פקודא דא שקיל דא לדא. שקיליקרא דאב ואם 
ליקרא דשבת. לאבא אקדים כבוד והאי איהו דאמר קרא ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים 
אני איה מוראי. כבודי סליק בחשבון עשר אמירן ול&quot;ב אלקים דעובדא דבראשית. ובכל אתר 
כבוד חכים ינחלו ואוקמוה רבנן אין כבוד אלא תורה בנין דאינון ל&quot;ב אלקים דתורה יקרא 
דיליה ואלין (אינון) חכמים דאורייתא חכמים בחכמה ירתין האי כבוד. ולא טפשי דעלייהו 
אתמר וכסילים מרים קלון. ומנלן דמאן דלא ידע באורייתא אקרי כסיל דכתיב וכסיל לא 
יבין את זאת ואין זאת אלא תורה דכתיב וזאת התורה אשר שם משה. רעיא מהימנא בגין 
דחלישתא פתחנא לפרשתא באלין פקודין למהוי מעט עזר לך אתתקף בך דדא משריין דמתיבתאן 
אתאן לגבך בפקודא בתר דא דאיהו פקודא להעמיד עליך מלך לעילא וקב&quot;ה יוקים לך מלך 
בעלאין ותתאין בדיוקניה בגין דרבנן דמתיבתא עלייהו שכינתא עלאה ותתאה וקב&quot;ה מלך 


באמצעיתא אחיד בעלאין ותתאין הכי אנת תהא בדיוקניה ברא דיליה קום ביקרא דמלכא. קם 
רעיא מהימנא וסליק ידוי לעילא ואמר יהא רעוא דילך עלת העלות דאנת מתעלה מעלוי לעלוי 
עד דלית עלוי אלא 
 
ספר ויקרא פרשת קדושים דף פב/א
דאנת לעילא מכל עלוי דיהב (נ&quot;א למיהב) לי חילא למעבד רעותך בדרגין דילך דאינון אבא 
ואימא ואנא ברא דלהון. וביחודך תרוייהו אחד ואנת שקלת דחילו דאבא ואימא לדחילו דילך 
בתר דאנת באמצעיתא חד ולא תרין בלא שותפו אע&quot;ג דאינון חד בשותפו דילך אבל אנת בלא 
שותפו דתניינא ובגין דא אתמר בך ואין אלקים עמדי. הבלי חילא לאתערא ביקרך בקדמיתא 
ולבתר ביקרא דאבי ואמי דבשמיא. דאוקמוה עלייהו גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר 
הוא לאיש משחית. ואוקמוה מארי מתניתין אין אביו אלא קב&quot;ה ואין אמו אלא כנסת ישראל. 
ויקרא דילך אבא חכמה דכליל עשר ספירות מתתא דיליה לעילא ותרווייהו אינון כרסייא 
ספסל תחותך ליקרך והכי תקינו למהוי קטן מכבד לגדול דלעילא מניה אבא איהו חכמה הלא 


אב אחד לכלנו למהוי משמש תחותך. ואנת כתר עליון על רישיה. ולית כתר עלך. ולית אלהא 
אחרא. ואימא לשמשא לאבא. דאיהו תחותיה למהוי כסא תחותיה. ויאמר איהו בכל מאמר עד 
תלתין ותרין יהי כן ויהי כן ואיהי עבידת מאמריה מיד ובגין דעבידת מאמריה מיד ובגין 
דעבידת מאמריה וצווייה בלא עכובא כלל בל&quot;ב שבילין דבהון אתברי כל עובדא דבראשית. 
אתקריאת כבוד ובהיכלו כלו אומר כבוד. ברוך כבוד יי&#x27; ממקומו. איה מקום כבודו להעריצו 
ותרגום כבוד אביו יקרא דאבוהי ודא תורת יי&#x27; תמימה עלה אתמר יקרה היא מפנינים. 
וישראל דאתקריאו בנים בכלל בן ובת מסטרא דתפארת ומלכות באינון בן ובת יקרא דאביו 
ואמו למעבד צווייה וצווי דיליה אינון פקודין דעשה והא אוקמוה מארי מתניתין יש מצווה 
ועושה. ובגין כך איהו נעשה ונשמע. והאי איהו כבוד דאבא ואמא דיצוה לבריה דיעביד הכי 
ואיהו עביד מיד בלא עכובא כלל ועלת על כלא אנא בעי לאשתדלא ביקרך לתקן מדות דאבא 


ואימא ליקרך. תהא בעזרי להדרא כלא כדקא יאות ואנת תסדר לי ולכל מארי מתיבתאן עילא 
ותתא ומשריין דמלאכין עלאין ותתאין למהוי מתקנין ומסדרין ליקרא דילך וליקרא דאבא 
ואמא למהוי ספסל תחות רגלוי למעבד צווייה בכל פקודין דיליה. ולמדחל מניה בכל פקודין 
דלא תעשה והאי איהו 
 


ספר ויקרא פרשת קדושים דף פב/ב
איש אמו ואביו תיראו וסמיך ליה ואת שבתותי תשמורו ובקרא אחרינא ואת מציתי תעשו 
מסטרא דפקודין דעשה דאינון כבוד אקדים אבא לאימא ודא י&quot;ה. מסטרא דלא תעשה אקדים 
אימא לאבא ודא ה&quot;י והיינו כבוד אלקים הסתר דבר לאלין דלא משתדלי בהאי כבוד הסתר דבר 
מנייהו ועלייהו אתמר וכסילים מרים קלון. אלין אינון עמי הארץ בתר דלא משתדלין בהאי 
כבוד דאורייתא ואיך אמרין אבינו שבשמים שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל תפלתנו הא 
איהו לימא לון ואם אב אני איה כבודי איה אשתדלותא דלכון באורייתא ובפקודין דילי 
למעבד צוויי דמאן דלא ידע בצווייה דמאריה איך יעביד ליה. בר ממאן דשמע מחכמים ועבד 
והאי איהו דקביל נעשה ונשמע ועם כל דא מאן דלא קביל ממאריה אלא משלוחיה איכא 
אפרשותא. ומאי אפרשותא אית בין דא לדא דהא כתיב משה קבל תורה מסיני ולבתר ומסרה 
ליהושע. אנא קבילנא ולבתר מוסרנא לכלהו. והכי מאן דמקבל מאחרא כקבלת סיהרא וככביא 


משמשא ובהאי קבול אתמלי. ומאן דמקבל יכיל לאסתלקא מניה נביעו כמה דחזינא בשמשא 
וסיהרא דאסתלקת נהורא דלהון בליליא דלא נהיר למשא אלא ביממא וסיהרא בליליא. ואי 
תימא דההוא נהורא דסיהרא משמשא איהו דאף על גב דאתכניש נהיר בסיהרא וככביא הא חזינן 
מסטרא אחרא בלקותא דסיהרא ושמשא דאסתלק נהורייהו ואשתארו כגופא בלא נשמתא דאית אדון 
עליהם מחשיך מאוריהם. אבל עקרא דנהורא ההוא אתר דנביע דלית פסק לנהורא דיליה ולא 
אית עליה אלהא אחרא למפסק מניה נהוריה ועלת העלות בתר דאנת תמן לית פסק לנביעו 
דנהורא דאורייתא, יהא רעוא דילך דלא תזוז מאבא ואימא דילי ולא מבנוי והכי מאן דאמית 
גרמיה על אורייתא דהיא יקרה אתקיימת ביה ולא מפסקת מניה. מה דלאו הכי מאן דלא ישתדל 
בה אלא אף על גב דעבד צווי חכמים איהו שמש דלהון עבד ולא בן. אבל אי איהו מהימנא 
מאריה אשליט ליה בכל דיליה. אבל מאן דלא אשתדל באורייתא ולא משמש חכמים למשמע 


מנייהו פקודין לקיים נעשה ונשמע. אלא דסרח ועבר על לא תעשה איהו שקיל לאומין דעלמא 
עכו&quot;ם בנוי דסמאל ונחש דאתמר בהו וכסילים מרים קלון דלא בעו לקבלא אורייתא. דכל 
דלית ביה תורה לית ביה כבוד דאתמר בהם כבוד חכמים ינחלו ועם כל דא מארי מתיבתא לא 
כל כבוד שוה דהא בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן יכבד על מנת דלא לקבל אגרא. אבל מצווה 
הוא בכבוד אבא ואמא. ואי לא בעי למעבד צווייה יכתש ליה אבא ואמא עד דיעבד על כרחיה 
ואי הוי ברא רברבא ב&quot;ד כופין ליה דאי לא בעי למעבד מה כתיב ביה בננו זה סורר ומורה 
איננו שומע בקולנו ודנין ליה בסקילה. אכל עבד דמשמש על מנת לקבל פרס אי לא עביד 
צווייה דרביה מאריה אעבר ליה מגו ביתיה ויטול אחרא מה דלא הוה יכיל למעבד הכי לבריה 
אלא או יעביד צווייה או יקטול ליה. אמר ליה בוצינא קדישא מאן גרים דלא יעביד צווייה 
הואיל ובריה הוא. אמר רעיא מהימנא ודאי תערובת דרע ורזא דא גרם לישראל למחטי גבי 


אבוהון דבשמיא ורזא דא ויתערבו בגוים ודא גרם קטולא לישראל וחריב בי מקדשא. ובגין 
דא אין מקבלים גרים לימות המשיח אלא יי&#x27; בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. דישראל אינון 
מאילנא דחיי עבד טוב ועבד רע. מסטרא דמטטרו&quot;ן עבד טוב עבד נאמן לרביה. עבד רע סמאל. 
מאן דאיהו מאילנא דחיי איהו בן עולם הבא בן מסטרא דב&quot;ן י&quot;ה בינ&quot;ה וירית מלכותא 
דאיהו ה&#x27;. ואיך ירית לה. אי עביד צווייה דאבא ואמא בגין דאיהו מלכותא מצות המלך 
ועליה אתמר מדוע אתה עובר את מצות המלך איהו מצוה וצווייא דמלכא על עשה ועל לא 
תעשה. מצוה מדאורייתא דאיהו ת&quot;ת והכא לית תמן פרודא קב&quot;ה אמת תורתו תורת אמת איהו 
תורתו ומצותו. כגוונא דבינה תורתו ומצותו דחכמה דאית תורה דבריאה וחכמה דבריאה 
ובינה דבריאה והכי בכל מדות. בהאי יכיל בן בהאי אורייתא למהוי בלא מצוה ומצוה בלא 
תורה בפרודא. ומהכא 
 


ספר ויקרא פרשת קדושים דף פג/א
בן סורר ומורה. אבל מסטרא דאצילות לית אפרשותא תמן וכן מתמן אין חטא בא על ידו ולית 
בה עונש ולא שכר ולא מיתה. ובגין דא אורייתא דא אילנא דחיי שכר העולם הבא ואילנא דא 
אילנא דחיי אתקרי ואתקרי העולם הבא ולא אתקרי ביה שכר בגין דאיהו מתמן לא אשתדל 
באורייתא לקבלא אגרא לא במעשה ולא בדיבור ולא במחשבה. אתא בוצינא קדישא לנשקא ליה 
ידיה אמר ודאי אנת הוא בן מתמן בדיוקנא דברא בוכרא דיליה תפארת ברא דאבא ואמא עלאה 
אצילות דיליה בלא הפסקה לא קדמך ברא אחרא לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה אמר רעיא 
מהימנא ואנת וחבריא וראשי מארי מתיבתאן דמזמנין הכא אחי בלא הפסקה כלל ובלא תערובת. 
נשקו כלהו דא לדא ואשתמודעו באחוה ובכו. פתח ר&quot;ש ואמר עם כל דא ברא בוכרא חייבין כל 
אחוי ביקריה דהא כתיב כבד את אביך ואוקמוה רבנן את לרבות אחיך הגדול. ואפילו מכל 
סטרא איהו מפרש עלך באורייתא בשגם זה הבל ולא הוה לאדם קדמאה ברא קדמאה מניה 


ואוקמוה רבנן בשגם זה משה דברא דמלכא בכל אתר אנת בוכרא מסטרא דאילנא דחיי דטוב ורע 
אנת הוא טוב (בוכרא) הה&quot;ד וירא אלקים את האור כי טוב. ותרא אותו כי טוב הוא. ומתמן 
קרא יתך קב&quot;ה עבד נאמן לבתר סליקת למהוי מלכא הה&quot;ד ויהי בישורון מלך. לבתר בן בית 
לעילא. מלך מסטרא דמלכות דבריאה. בן בית מסטרא דבינה דבריאה כען אנת מלך מסטרא 
דאילנא דמלכות דאצילות. בן בית מסטרא דב&quot;ן י&quot;ה תפארת דאצילות זכאה חולקך ומאן גרים 
לך דא בגין דאשתדלותך בתורה ובמצוה ליחדא קב&quot;ה ושכינתיה לאעלא מלכא על אתריה ועל 
משרייתיה לעילא ועל ישראל לתתא ובג&quot;כ (ס&quot;א ובגינך) ירתין כלהו נשמתין דאצילות מניה 
ואתקריאו בנין דיליה משם ידו&quot;ד דאצילות דלית תמן פרוד וקצוץ. דבקדמיתא אתמר בהו 
בנין לקב&quot;ה ושכינתיה מצד יהו&quot;ה דבריאה דאתמר ביה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כגון בנים 
לידו&quot;ד דאצילות ובך אתקיים פקודא דאיהי מצוה על ישראל להעמיד עליהם מלך הה&quot;ד שום 


תשים עליך מלך ואתקיים בך ויהי בישורון מלך כד בקדמיתא וכלהו מתנהגין אתבריך כאברין 
דמתנהגין כלהו בתנועה דנשמתא דאתפשטא על כל אבר. בגין דכתר עליון אנת תהא מעוטר 
ביה. דביה עלת העלות איהו כתר על כלא טמיר וגניז מלגיו מניה. ומניה אתפשט על כל 
ספירן ומסדר לון למהוי דא רב ודא זעיר ודא בינוני ואנהיג לון לרעותיה ונהיר בהו 
ומקשר לון ומיחד לון. הכי אנת תהא מנהיג לישראל בכל מדות טבין דיליה ותסדר כל חד 
כדחזי ליה הבכור כבכרתו והצעיר כצעירתו ובינוני כפום דרגיה ותקשר לון קשר אחד לגבי 
אבוהון דבשמיא למהוי כלהו בשפה ברורה לברכא לקב&quot;ה ולקדשיה ולייחדיה בדרגא דילך 
במחשבה דילך באצילות דילך דאתקיים בך ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. קום 
אתער בפקודא להכרית זרעו של עמלך (פ&#x27; תצא רפא ב שייך לנשא קמה א): 
איש אמו ואביו תיראו וגו&#x27;. פקודא דא לכבד אב ואם דאצטריך בר ש למדחל מאבוי ומאמיה 
ולאוקיר לון כמה דאצטריך בר נש לאוקיר ליה לקודשא בריך הוא מסטרא דרוחא דיהב בנויה 


ולמדחל מניה. הכי אצטריך ליה לאוקיר לאבוי ולאמיה מסטרא דגופא דיליה ולמדחל מנהון 
דהא אינון משתתפין בקודשא בריך הוא ועבדי ליה גופא. והואיל ואינון שותפין בעובדא 
ליהוו שותפין בדחילו ויקרא כגוונא דא תלת שותפין אשתכחו לעילא ברזא דאדם. אדם קדמאה 


</div>
