# פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 15

[קריאה בקורא](/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/15/)

<div lang="he" dir="rtl">

ויהי כן יו&quot;ד עלאה עד סטר - כצ&quot;ל ור&quot;ל תדשא הוא העיבור כנ&quot;ל ויהי כן הוא העיבור 
שכאן מתחיל הגילוי אשר אקי&quot;ק כנ&quot;ל שבא לכלל הויה ואז החלות להראות כנ&quot;ל שמא שלים 
ולכן נאמר ויהי ש י&#x27;ה&#x27;י הוא שמא שלים כמש&quot;ו יהי י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה כו&#x27; והוא שמא שלים 
כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קמ&quot;א ע&quot;ב וכתיב וייצר כו&#x27; בתרין יודין כו&#x27; רזא דע&quot;ק ורזא דז&quot;א כו&#x27; 
דאתקרי שם מלא כו&#x27; ע&quot;ש והן שני יודי&quot;ן של יה&quot;י כמש&quot;ו. וז&quot;ש ויהי כן י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה 
וייצר י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה ר&quot;ל שני היודי&quot;ן של יה&quot;י הוא שני היודי&quot;ן של וייצר שהן י&#x27; 
עלאה י&#x27; תתאה שמא שלים ששם כתוב אצל וייצר ה&#x27; אלקים שמא שלים והוא העיבור וייצר צר 
צורה בתוך צורה כמ&quot;ש בגמ&#x27; על העובר והוא [יהי כן] שכתוב כאן וכאן הוא [אשר אקי&quot;ק] 
[אשר] תדשא [אקי&quot;ק] ויהי כן. ותוצא הוא [אקי&quot;ק] השלישי. ואח&quot;כ ויטע הוי&quot;ה כמ&quot;ש 
לקמן. ואמר יהי עלאה תתאה ה&#x27; בגווייהו ר&quot;ל אע&quot;ג שכאן כתוב ג&quot;כ ה&#x27; אמר שגם שגם ה ה&#x27; 


מורה על דבר זה כמ&quot;ש למטה ואמר כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר ר&quot;ל עם כ&quot;ז שהוא שלים 
מ&quot;מ אינו שלים בכל צד ור&quot;ל לכן אתעקר מהאי אתר כו&#x27; כמש&quot;ו: 
אתעקר עד אלקים - כמ&quot;ש בזוהר בראשית (ד&#x27; ז&#x27; סוף ע&quot;א) דנטיעות כקרני חגבים היו ואעקר 
לון קב&quot;ה ונטען במקום אחר והוא ז&quot;א בבטן אמו שהיו כקרני חגבים איבריו כמו עובר בבטן 
אמו ואתעקרו מבטן אמו וזהו ותוצא הארץ שיצא מבטן אמו כמו הנטיעות מבטן הארץ ואח&quot;כ 
אשתיל באחרא ר&quot;ל בע&quot;ק נשתל מטיבורו ולמטה ששם מקומו. וז&quot;ש כתיב ויטע ה&#x27; אלקים ר&quot;ל 
שנטע אותו בע&quot;ק וזהו גן בעדן מקדם גן הוא ז&quot;א כמש&quot;ל בעדן מקדם הוא עדן קדמאה ע&quot;ק 
חכמה קדומה שם וישם את האדם אשר יצר בבטן אמו: ואמר ה&#x27; בין כו&#x27; עכשיו מפרש למה נכתב 
ה&#x27; בין יו&quot;ד ליו&quot;ד דויהי ואמר שהוא ה&#x27; דבחוטמא ששם הוא רוחא דחיי כמ&quot;ש למטה שיו&quot;ד 
דע&quot;ק הוא שורש יצירתו ו ה&#x27; הוא רוח החיים שבו אפילו בבטן אמו כי א&quot;א להתקיים בלא 


רוח חיים כמ&quot;ש (ריש פ&#x27; חלק) מאימתי נשמה ניתן באדם כו&#x27; אפשר חתיכה בשר ג&#x27; ימים בלא 
מלח כו&#x27; וז&quot;ש בלא רוחא לא אתקיים ואמר בה&#x27; אשתכלל כו&#x27; ר&quot;ל ועיקר הוראת ה&#x27; מורה על 
אימא ששם עיבורו ולכן ה&#x27; מפסיק בין י ל י&#x27; כי י&#x27; עלאה דע&quot;ק משפיע ל י&#x27; תתאה ע&quot;י ה&#x27; 
אמא ובה אתקיים בלא אמא א&quot;א להתקיים כידוע והוא כמו ה&#x27; דפרדשקא. וכן מרמז ל ה&#x27; תתאה 
שנתעברה ג&quot;כ עם ז&quot;א רק שנכללת בו בסוד פסיעה לבר כידוע. ושני ההי&quot;ן אלו א&#x27; הן כי 
מלכות נכללת בבינה ולכן בע&quot;ק ובז&quot;א לא אשתכחו אלא ג&#x27; אותיות יק&quot;ו ש ה&#x27; אחרונה בכלל 
ה&#x27; ראשונה כמ&quot;ש לקמן פ&quot;ה עשיראה דמלכא ואתייא מן יובלא כו&#x27; עשיראה באמא כו&#x27; ויובל 
ה&#x27; כו&#x27; דכתיב אהה כו&#x27; ה&#x27; לה&#x27; כו&#x27;. וז&quot;ש דכתיב אהה אדני אלקים ר&quot;ל שב&#x27; ההי&quot;ן כאחד 
והן אדנ&quot;י אלקי&quot;ם אדנ&quot;י מלכות והוי&quot;ה בניקוד אלקים בינה. וכן הפסוק דלעיל אתה החלות 
אדני מלכות ה&#x27; אלקים בינה והוא ה&#x27; דיהי ושני היודין הן השם מלא דכתיב שעל כן נקרא 


בינה בשם זה: 
בקטפוי עד בסטרוי - משום שאמר למעלה י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה ה&#x27; עלאה מפ&quot;ו היכן הם האותיות 
אלו ואמר בקטפוי דקטפין הוא קרומא דאוירא שקוטפא נקרא גולגלתא כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ח 
ע&quot;א גולגלתא כו&#x27; קולטרא דקטפוי אתפשט כו&#x27; מהאי קולטרא דקטפוי דהיא גלגלתא כו&#x27;. ואמר 
ברוחא הוא רוח דפרדשקא כמ&quot;ש למטה. ואמר צרירא דמתקלין הוא בוצינא דקרדינותא שכתב 
למטה והוא הדעת כידוע שבוצינא דקרדינותא הוא הדעת שהוא קו המדה שמתפשט בכל הגוף 
שדעת מתפשט בכל גופא ומלייא אדרין ואכסדראין כמ&quot;ש (משלי כ&quot;ד) ובדעת חדרים ימלאו 
כמ&quot;ש בא&quot;ר ובא&quot;ז. והדעת הוא קשר המתקלא שהוא הלשון של המשקולת כמש&quot;ל פ&quot;א האי במתקלא 
סלקא קדמאי בלחודוי וכלא לחד כו&#x27;. ואמר באלו השלשה שלש אותיות יה&quot;ו וז&quot;ש בקטפוי כו&#x27; 
יה&quot;ו. ומפ&quot;ו י&#x27; עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא כו&#x27; ר&quot;ל כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;ב פשיט 
פשיטותא דקוטרא עלאה כו&#x27; והיא קיטור של הגלגלת והוא קרומא כו&#x27; ה&#x27; עלאה כו&#x27; ה&#x27; של 


ע&quot;ק הוא ברוחא דחוטמא. ואמר דנפיק לאחייא דאותיות של ע&quot;ק בשביל דיתקיימון אלין 
דלתתא כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;א בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה כו&#x27; עלאין 
בעתיקא תליין כו&#x27; בגין דיתקיימון אינון דלתתא כו&#x27; ע&quot;ש וז&quot;ש דנפיק לאחייא. ו&#x27; עלאה 
בוצינא כו&#x27; הוא הדעת דגניז בפומא כמ&quot;ש בפרשת משפטים דף קכ&quot;ג בז&quot;א דעת גנוז בפומא 
דמלכא וכן הוא בע&quot;ק כידוע וכמש&quot;ל פ&quot;א שהוא לישן כו&#x27;. ואמר שם שחב&quot;ד הוא יה&quot;ו או&quot;א 
י&quot;ה של השם ודעת ו&#x27; שהוא ת&quot;ת וכן הן במוחין דז&quot;א כמ&quot;ש למטה (הגהה - אמר בס&quot;ד בפ&quot;ב 
שי&#x27; בקד&quot;א ה&#x27; בחוטמא ו&#x27; בבוצינא דקרדינותא למכסייא פתחא והוא בפה כמ&quot;ש בס&quot;ד. והענין 
כי ג&#x27; רישין גלגלתא מאיר בפה ולכן בו ו&#x27; דדעת בוצינא דקרדיניתא והיא במקום הכתר 
שהוא גלגלתא. י&#x27; בקד&quot;א שהוא בחכמה שבו והוא מאיר בי&quot;ג תיקוני דיקנא דא&quot;א כידוע. 
ולכן לא אתפתח באחרא כי הוא טמיר מאד אוירא דלא אתפס ובא מרדל&quot;א שלכן חסד עלאה 


אתגלי בדיקנא במזלא ולכן דיקנא יקירו דיקירותא לבושין דיקר שכבוד הוא מחכמה ומשם 
אור לבושו שמתלבש היכלא ונפתח באדנין שלכן לא נזכר אזנים כלל בא&quot;א שהוא טמיר וגניז. 
ה&#x27; במ&quot;ס שהוא בינה דא&quot;א ומ&quot;ס מאיר בחוטמא כמ&quot;ש בא&quot;ר ובע&quot;ח שלכן ה&#x27; בחוטמא. וכן בז&quot;א 
הגבורות מתגלים שם וכאן הוא מיתוק הגבורות בשרשן שלכן בו סליחה ובו אומרים סלחתי 
ביה&quot;כ שיה&quot;כ מיתוק הגבורות בשרשן כמ&quot;ש בזוהר): תלת חללין דאתוון רשימין כו&#x27; וכן הוא 
כאן בע&quot;ק  קרומא דאוירא הוא חכמה דע&quot;ק ושם הוא שירותא דע&quot;ק כמ&quot;ש למעלה (בד&#x27; ח&#x27; 
ע&quot;ג) ולכן שם י&#x27; עלאה. מ&quot;ס הוא בינה דע&quot;ק ולכן בטש אוירא במוחא כמ&quot;ש בא&quot;ז שם ובז&quot;ח 
דף ע&quot;ט ע&quot;ג ולכן שם הוא ה&#x27; עלאה. בוצינא דקרדינותא הוא דעת ולכן הוא ו&#x27; עלאה והן 
יה&quot;ו עלאין שבע&quot;ק. ואמר דאתעטר בסטרוי הוא בו&quot;ק שהן סטרין של דעת: 
מתפשטן אתוון עד ואתקרי בהון - ר&quot;ל מתפשטן אתוון לבתר ר&quot;ל אעפ&quot;י שהן ברישא דע&quot;ק 


מתפשטן אח&quot;כ מרישא דע&quot;ק ואתכללו בזעירא דאפין ואין רצונו שמתפשטין מע&quot;ק לגמרי אלא 
שמהם מתפשטין בז&quot;א אותיות יה&quot;ו אחרים. ואמר מתפשטן אתוון לבתר ר&quot;ל שמתפשטין בכל 
גופא דע&quot;ק ואח&quot;כ מתכללין בז&quot;א כמ&quot;ש לקמן בז&quot;א מתפשטין בכל גופא כי המוחין הן 
מתפשטין בכל גופא כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ו בחלליה דגלגלתא ג&#x27; חללין אשתכחו כו&#x27; ואלין ג&#x27; 
מתפשטין בכל גופא כו&#x27; וכן כאן בע&quot;ק. ומה שלא אמר בגופא כאן לפי שגופא דע&quot;ק לא נזכר 
כלל כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ח ע&quot;א בהאי עתיקא לא אתגלייא אלא רישא וכמ&quot;ש למעלה לכן לא 
הזכירו אלא ברמז: ואמר כמה דשריא כו&#x27; ר&quot;ל כמו שהתחיל בע&quot;ק מתחלה בגלגלת ואח&quot;כ בכל 
גופא כן הוא בז&quot;א וז&quot;ש בגלגלתא אשתכחו מתפשטן בכל גופא ר&quot;ל בתחלה בגלגלת ואח&quot;כ בכל 
גופא. ואמר בגלגלתא אשתכחו ר&quot;ל כאן נמצאין ומתגלין שבע&quot;ק הן סתומין ואינן נמצאין 
שע&quot;ק נקרא אין שאפילו מציאותו אין משיגין והחכמה עלאה הוא שירותא לאשתכחא כמ&quot;ש בא&quot;ז 


דף רפ&quot;ט ע&quot;ב אתר דשירותא אשתכח כו&#x27; הוא נהירו דחכמתא ושירותא ממה דאתגלייא הוה כו&#x27; 
וגם הוא אינו מושג כמ&quot;ש שם דף ר&quot;צ ע&quot;א והאי אב כו&#x27; ובג&quot;כ לא אשתמודע ואע&quot;פ שמציאותו 
נגלה ובו מתחיל כמ&quot;ש (איוב כ&quot;ח) והחכמה מאין תמצא והוא ראשית י&quot;ש מאין ר&quot;ל מע&quot;ק 
שנקרא אין כנ&quot;ל ולכן נקרא ראשית ונקרא יש אבל ממנו ולמטה הוא יש מיש והוא תהו חומר 
הראשון שנקרא גולם שאין ניכר מהותו אלא מציאותו ובז&quot;א הוא הגילוי וז&quot;ש בגלגלתא 
אשתכחו כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;א י&#x27; עלאה כו&#x27; ובע&quot;ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסיא מכלא 
ולא אשתכח אבל אלין אתוון כו&#x27; ע&quot;ש: 
ואמר לשכללא כלא ר&quot;ל שבשביל כך הן מתפשטין בכל הגוף לתקנא כל הגוף כידוע. שע&quot;י 
המוחין נבנה כל הגוף ואותיות אלו השלשה הן הן המוחין כידוע ובוא&quot;ו של דעת נכללת 
נוקבא שהוא בן הנוטל שני חלקים ומניה מתזנא נוקבא כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רצ&quot;א ע&quot;א והאי בן 
אקרי כו&#x27;: 
בעמר עד אתוון - ר&quot;ל מהיכן מקבל ז&quot;א אלו אתוון מע&quot;ק ואמר מעמר נקי כשהם תלוין תלוין 


אלו אותיות שם וז&quot;א מקבל במוחין שלו מעמר נקי כי או&quot;א במזלא תליין ואתכלילן ביה 
כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;ב ודף רצ&quot;א ע&quot;א וכלא אחיד מע&quot;ק ותלייא במזלא כו&#x27; אבל ז&quot;א אינו 
אתכליל במזל כמש&quot;ל (בריש זה הפרק) אדם לא כליל הכא ומוחיו מתתקנין ע&quot;י שערות של ע&quot;ק 
כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קכ&quot;ט ע&quot;א ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממ&quot;ס דבתר כותלא ונהיר 
ונגיד בההוא נימא לנימין דז&quot;א ומהאי מתקן מוחיה כו&#x27; ע&quot;ש ובדף קל&quot;א ע&quot;ג דרישא אריכין 
על כתפין למיגד מרישא לרישא דז&quot;א כו&#x27; למוחא דיליה כו&#x27; כד נגיד ממ&quot;ס דא&quot;א למוחא דז&quot;א 
באינון נימין כו&#x27; בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה כו&#x27; ע&quot;ש ואמר 
שם למיתי תועלתא לכלא מאי לכלא למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין כו&#x27; ע&quot;ש. וז&quot;ש לעיל 
מתפשטן אתוון לבתר ר&quot;ל לגוף כמש&quot;ל כידוע שחוט השדרה הוא שקיו דכל גופא וע&quot;י מתפשטין 
המוחין ובדף ק&quot;מ ע&quot;א תאנא כל אלין נימין דבדיקנא כו&#x27; ושערי דרישא אריכין כו&#x27; ע&quot;ש כל 


המאמר. ואמר שם ותאנא האי חכמתא דאתכללא כו&#x27; ע&quot;ש: 
כד אתגלי עד דרמיז ר&quot;ל כד אתגלי אלו אותיות ע&quot;י עמר נקי אז מתיישבין בו אלו האותיות 
דבעתיקא לא נתיישבו בו האותיות כמ&quot;ש לקמן פ&quot;ד דאתגלייא באתווי כתיב דאתכסיא סתים 
באתוון דלא מתיישבן כו&#x27; וכמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;א יו&quot;ד עלאה כו&#x27; כל אינון עלאין 
בעתיקא תליין בז&quot;א אינון לאו תליין אלא אינון כו&#x27; ע&quot;ש: ואמר ואתקרי בהון - כידוע 
שז&quot;א נקרא י&#x27;ה&#x27;ו&#x27; ונוקבא ה&#x27; ונקרא כן ע&quot;ש המוחין של או&quot;א י&#x27;ה&#x27; ודעת כולל ו&quot;ק ו&#x27; והן 
מתפשטין בכל הגוף כמ&quot;ש לעיל ועיקר האותיות ויישובן בו: 
יו&quot;ד דעתיקא עד בהדה - ר&quot;ל יו&quot;ד דע&quot;ק סתים בקרומא דאזדכך וסתים שהוא סתים מאד כמ&quot;ש 
לעיל ובא&quot;ר דף קכ&quot;ח ע&quot;ב קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה כו&#x27; ע&quot;ש וז&quot;ש סתים בסטרוי 
ר&quot;ל סתום בצדו ואינו נפתח באחר. ע&quot;כ למטה באותיות תתאין שהן בחו&quot;ב וז&quot;א בכולם יש 
גילוי אל השם הוי&quot;ה כמ&quot;ש לעיל בסוד אקי&quot;ק אשר אקי&quot;ק אבל כשהוא בחכמה אין גילוי אל 


השם ואין נמצא שם כלל וז&quot;ש בגין שמא לא אשתכח - ר&quot;ל בגין כך השם לא נמצא שם וכן 
החכמה עצמה אין נמצא כמ&quot;ש והחכמה מאין תמצא כו&#x27; לא ידע כו&#x27; וכמ&quot;ש בא&quot;ז דף ר&quot;צ ע&quot;א 
והאי אב כו&#x27; ובג&quot;כ לא אשתמודע כו&#x27;: ואמר הא אתפתח באחרא ר&quot;ל ה&#x27; דע&quot;ק מתפתח במקום 
אחר שכל הג&#x27; אותיות עיקרן במוח כמו בז&quot;א דמ&quot;ס כולל כל הג&#x27; מוחות כמ&quot;ש לעיל (ד&#x27; ד&#x27; 
ע&quot;ד) ושם הוא סתום מ&quot;מ הה&quot;א נפתח במקום אחר ולכן יש בו גילוי השם בבינה כמש&quot;ל. 
והתפתחו באודנין כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ח ע&quot;ב מסט&#x27; דחד חללא דמוחא דתליין אודנין ומחמשין 
תרעין כו&#x27; ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא כו&#x27; ע&quot;ש ואמר ואנקיב בתרין נוקבין ואשתכח 
בתקונין ר&quot;ל ואנקיב ג&quot;כ הה&quot;א בתרין נוקבין דפרדשקא כמש&quot;ל ה&quot;א עלאה כו&#x27; ובא&quot;ז דף 
רפ&quot;ט ע&quot;א בנוקבא דפרדשקא תלייא ה&#x27; כו&#x27; וז&quot;ש ואשתכח בתיקונין שהן תקוני גלגלתא: ו&quot;ו 
אתפתח באחרא - ר&quot;ל בפה ששם גנוז בוצינא דקרדינותא דעת כמש&quot;ל (בד&#x27; ל&quot;ד ע&quot;א) כמ&quot;ש 


בפרשת משפטים דף קכ&quot;ג ע&quot;א דעת גניז בפומא דמלכא כו&#x27; והדעת הוא מכסה פתחא כמ&quot;ש לעיל 
סוף פ&quot;א וז&quot;ש דכתיב הולך לדודי למישרים ר&quot;ל בתוך הפה כמ&quot;ש וחכך כיין הטוב הולך 
לדודי למישרים שדעת נקרא יין כמ&quot;ש לעיל (ד&#x27; ט&quot;ו ע&quot;א) ע&quot;ש והולך לדודי למישרים שהוא 
מכריע והולך במישור וכמ&quot;ש בפרשת בשלח דף נ&quot;א ע&quot;ב דהא תנינן אתה כוננת מישרים עד 
וכלא וז&quot;ש בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא כנ&quot;ל: ו&#x27; לעילא כו&#x27;. ר&quot;ל לעילא בע&quot;ק כמ&quot;ש 
בא&quot;ז שם כנ&quot;ל לתתא בז&quot;א ור&quot;ל שאלו האותיות דע&quot;ק וז&quot;א יש להם חיבור ע&quot;י התפתחות 
בנקבים כמש&quot;ל בה&quot;א אשתכלל ה&quot;א עלאה ה&quot;א תתאה וכן וא&quot;ו בוצינא דקרדינותא שהוא קו 
המדה שמתפשט בכולן. אבל יו&quot;ד דע&quot;ק סתים ואין מתחבר ביו&quot;ד דז&quot;א וז&quot;ש ובה לא אשתתף 
אחרא ולא סליק בהדה שכל שלמטה יש להם סליקו כ&quot;א בשרשו אבל יו&quot;ד דז&quot;א אין לו סליקו 
שם רק רמז מעט כמש&quot;ו וז&quot;ש בר רמיזא דרמיז: 
כד אתגליין עד אורידך - ר&quot;ל כד אתגליין תרין עיינין דז&quot;א ומתחברן בעינא דע&quot;ק שהוא 


חד עינא כמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;א ת&quot;ח בעינים דתתאה כו&#x27; ואינון תרי כו&#x27; ובג&quot;כ עינא חד 
כו&#x27; ושם דף קכ&quot;ט ע&quot;ב כתיב הנה עין כו&#x27; ובא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;א עינוי דרישא דע&quot;ק כו&#x27; וז&quot;ש 
כד אתגליין תרין ומתחברן בחד דרגא - ואמר בחד דרגא שבאמת גם בע&quot;ק תרין עיינין רק 
שהן חד דרגא שהכל ימינא משא&quot;כ בז&quot;א כמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;א ת&quot;ח בעינא דתתאה כו&#x27; 
ותרווייהו בדרגא חד סלקי כו&#x27; וכן שם בדף קכ&quot;ט ע&quot;ב ועכ&quot;ד תרי עיינין אינון ואתחזרו 
לחד כו&#x27; ואינון תרין כו&#x27;: חד רגשא בגין לאתפרשא - ר&quot;ל כי בעיינין דז&quot;א שלשה גוונין 
שם אוכם סומק וירוק וכשמתגלה עינא דע&quot;ק אז מתפרש גוון אוכם שהוא שמרי הדין ואז רגשא 
גדול שם והשאר גוונים נכללין בחוורא דנחית מעינא עלאה ומסתחיין בחלב דחוורא ונכללין 
בו כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ו ע&quot;ב עינוי כד אתפקחן כו&#x27; לא אתגלי כו&#x27; ע&quot;ש ושם בדף קל&quot;ז ע&quot;א 
גוונא תניינא אוכמא כאבנא חד כו&#x27; אתי רגשא ותקפא כו&#x27;. והענין כי ההוא אבנא הוא גוון 


אוכמא דעינא כמ&quot;ש שם למעלה מאן אבן אחת אוכמתא דעינא. והוא כמו אבן הנעשה משמרי 
היין שאוכמתא הוא שמרי הדין כמ&quot;ש בפרשת תרומה כי שחור אדום הוא אלא שלקה (נדה י&quot;ט 
ע&quot;א) וכד אתגלי חוורא דעינא עלאה ואתסחיין כולם בחוורא האי אוכמתא אתפרשא. והוא 
רגשא דבתהומא כי חו&quot;ב נקראין ים ותהום חכמה נקרא ימא כמ&quot;ש למטה ובינה נקרא תהום 
כמש&quot;ל בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג&#x27;) משפטיך תהום רבה (תהלים ל&quot;ז) וזה האוכם הוא 
שרשו בתהום שג&#x27; גוונין הן מג&#x27; חללין דמוחין שעינים תליין במוחין כמ&quot;ש בא&quot;ז שף רפ&quot;ט 
ע&quot;אוכמ&quot;ש למטה וז&quot;ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ&quot;ש שם וכד אסתחר 
חוורא כו&#x27; ובג&quot;כ אסתלקו כל מאריהון כו&#x27; ר&quot;ל שאין א&#x27; יכול לפעול בלא חבירו. והן 
מסתלקין ע&quot;י חוורא וחוורא דעינא דע&quot;ק הוא תלי במ&quot;ס כמ&quot;ש בא&quot;ז דף דף רפ&quot;ט ע&quot;א וכמ&quot;ש 
למטה וז&quot;ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ&quot;ש שם וכד אסתחר חוורא כו&#x27; 


ובג&quot;כ אסתלקו כל מאריהון כו&#x27; ר&quot;ל שאין א&#x27; יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע&quot;י 
חוורא וחוורא דעינא דע&quot;ק הוא תלי במ&quot;ס כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;א ההוא מוחא אתגליף כו&#x27; 
בחוורא דא מסתחיין כו&#x27; דהא במוחא תליין כו&#x27; ע&quot;ש ומ&quot;ס נקרא ימא רבא וע&quot;י מתפרשין 
תרין דינין דתרין גוונין אלו וז&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ז ע&quot;ב תאנא בהני עיינין כו&#x27; ימא 
דחכמתא עלאה כו&#x27; ר&quot;ל חכמה דע&quot;ק מ&quot;ס כמ&quot;ש בא&quot;ז כנ&quot;ל שבו מתסחיין. וז&quot;ש בגמ&#x27; (ברכות 
נ&quot;ט) מאי זוועות בשעה כו&#x27; מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם עד סופו 
וזהו רגשא הנ&quot;ל: וזהו פקיחת עינים להסתכל בחוורו דעינא דע&quot;ק כמ&quot;ש שם דף קל&quot;ו ע&quot;ב 
וכל זמנא דעינוי לאו מתפקחן כל מאריהון דדינין כפיין כו&#x27; ואמר שם בד&#x27; קל&quot;ז ע&quot;א וכד 
אתסחאן בחוורא משתכחין לאשגחא וז&quot;ש (שם) בשעה שרואה ישראל בצער כו&#x27;: וגוון חוורא 
דע&quot;ק הוא יו&quot;ד דע&quot;ק שהוא בקרומא עלאה ר&quot;ל במוחא רק שהמוח סתים נתגלה היו&quot;ד בקרומא 


וז&quot;ש למעלה יו&quot;ד עלאה כו&#x27; קרומא עלאה דאזדכך וסתים ר&quot;ל ע&quot;י הזדככו מתגלה שם יו&quot;ד של 
מוח ויו&quot;ד זה נתגלה ע&quot;י חוורא דעינא שהוא ממ&quot;ס כנ&quot;ל ויורד בעינים דז&quot;א. ובעינים 
דז&quot;א ארבע גוונין עם גוון חוורא כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רצ&quot;ג ע&quot;ב ארבע גוונין כו&#x27; ד&#x27; בתי 
דתפילן דנהרין ברהיטי מוחא שהן ד&#x27; מוחין כמ&quot;ש שם דף רצ&quot;ב ע&quot;ב בחללא דגולגלתא כו&#x27; 
ארבע אינון ובא&quot;ר דף ק&quot;מ ע&quot;א ובשעתא דאתמשכו כו&#x27; ארבע מוחי תלת מוחי כו&#x27; וחד מוחא 
כו&#x27; ארבע רהיטי בתי דתפלין כו&#x27; והוא כד מסתחיין בחוורא שאז מוחא עלאה נהיר בתתאה 
ומתחברן ד&#x27; מוחין ונהרין בעיינין ד&#x27; גוונין שתלוים זה בזה כנ&quot;ל. והענין כי שלשה 
גוונין תלויין בשלשה מוחין דז&quot;א וכד נהיר חוורא דע&quot;ק מוחא עלאה בתתאה אז לו ד&#x27; 
מוחין וד&#x27; גוונין ואע&quot;פ שגם בלא מוחא עלאה יש לו בפרטות ד&#x27; מוחין מוח חכמה אין מאיר 
בגוונין רק כשמתגלה מוחא עלאה אז נהיר עלאה בתתאה ונהיר חכמה בגוון חוור שלכן כל 


הג&#x27; גוונין הן דין. וד&#x27; מוחין חו&quot;ב הן י&quot;ה מוח דעת חו&quot;ג ב&#x27; מוחין זו&quot;נ הן ו&quot;ד כמ&quot;ש 
לקמן פ&quot;ד י&#x27; נפקין מניה דו&quot;נ ו&quot;ד בהאי אתר כו&#x27; ה&#x27; ד&#x27; הות בקדמיתא כו&#x27; ע&quot;ש ולכן בדעת 
שעדיין לא נתפשטו למטה הן ו&quot;ד קודם העיבור וכשמאיר חוורא י&#x27; עלאה אז נהיר מוח חכמה 
יו&quot;ד תתאה ונכלל בו מוח דעת ו&quot;ד שהן כלילן במילוי י&quot;ו&quot;ד&quot; כמ&quot;ש שם נכללין במוח חכמה 
ונכללין גוונין שלהן בחוורא כמ&quot;ש שם בא&quot;ר כנ&quot;ל. אבל מוח בינה ה&#x27; א&quot;א להכלל ב יו&quot;ד 
פרשא כנ&quot;ל בתהום ששם מוח בינה כנ&quot;ל ומשם פרשא כמ&quot;ש שם. וז&quot;ש חד רגשא ר&quot;ל גוון אוכם 
שרוצה להתפרש וז&quot;ש בגין לאתפרשא ורגשא כנ&quot;ל. ב&#x27; גוונין הנשארים שהן ו&quot;ד&quot; כלילן 
בגוון חוורא שהוא י&quot;ו&quot;ד וז&quot;ש ו&quot;ד&quot; כלילן ביו&quot;ד - וידוע שעל עיינין דז&quot;א כסותא כשהוא 
סתום אז נאמר עורה למה תישן כו&#x27; פקח עיניך והפקיחות הוא להסתכל בעינא חוורא כמ&quot;ש 
בא&quot;ר ובשעתא דסלקין אינון כסותא כו&#x27; ובההוא שעתא אשתכח אשגחותא כו&#x27; עש&quot;ה וזהו 


פקיחותא ע&quot;י הסתכלות עינא חוורא ומתסחאן בחיורא. ויש שהוא מתפקח בלא הסתכלות עינא 
חוורא ואז הוא התפקחות לביש כמ&quot;ש שם דף ק&quot;ל ע&quot;א כד אתפקח אית למאן כו&#x27; ווי למאן כו&#x27; 
והוא כשאין מתגלה עינא חוורא ובדף קל&quot;ז ע&quot;א ואית פקיחותא דעיינין כו&#x27;. וז&quot;ש ווי כד 


</div>
