# פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 16

[קריאה בקורא](/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/16/)

<div lang="he" dir="rtl">

אסתלק האי ואתגליין אינון ר&quot;ל שמסתלק חד הנ&quot;ל שהוא עינא חוורא יו&quot;ד גוון חוורא 
ואתגליין אינון שהן הגוונין הנ&quot;ל ואינן כלילן ביו&quot;ד וכמ&quot;ש לקמן בסוף הפרק ווי כד לא 
נהיר י&#x27; בו&quot;ד כד אסתלק כו&#x27; כמו שאפרש שם. ואמר לעיל כד אתגליין דזמנין לא אתגליין 
וגילוי לטב וכאן ואתגליין כנ&quot;ל: 
בוסמין דטיפסא - הן כסותא דעל עיינין שכל שבפנים בלא שערות עליו נקרא בוסמין כמש&quot;ל 
כמ&quot;ש בא&quot;ר ד&#x27; קל&quot;א לא אתחזי מכל אנפוי תקרובתא דבוסמא בר אינון תפוחין כו&#x27;: דטיפסא 
לשון מטפס ועולה מטפס ויורד שהן כסותין דעל עיינין פקחין וסתמין סתמין ופקחין תמיד: 
שריקין לא עברי ר&quot;ל אינן יכולין לעבור גבות עיניו שזהו הענין של גבות לתת גבול 
לגבינין שע&quot;כ יפתחו כדי שלא יסתכל למעלה למעלה לרישא דלא אתיידע כמ&quot;ש למטה וגבות 
עינים נקראין שרקותא כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ו ע&quot;ב שרקותא דבגבתא דעל עיינין כו&#x27; וז&quot;ש 
שריקין לא עברין שאינן עוברין שריקין דבגבתא. ואמר לא מתעכבין בדוכתא ר&quot;ל שאינן 


מכוסין תמיד ולא מגולין אלא סתמין ופתחין כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רצ&quot;ג ע&quot;ב גבינין לא קיימין 
ולא משתככין שעתא חדא שלימתא אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין משום עינא פקיחא דקאי 
עלייהו וע&quot;ד כתיב והחיות רצוא ושוב הא אוקימנא ור&quot;ל שאמר שם למעלה בדף רפ&quot;ח ע&quot;ב 
רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו 
ועל דא אקרי ברח לך אל מקומך והחיות רצוא ושוב וז&quot;ש כאן לא מתעכבין בדוכתא והחיות 
רצוא ושוב ברח לך אל מקומך ור&quot;ל החיות רצוא ושוב המוחין נקראין חיות ששם חיה כמש&quot;ל 
ושם ד&#x27; מוחין שהן ד&#x27; חיות וכמו שמוח א&#x27; כולל כולם כן פני אדם כולל כולן ובהן המחשבה 
ולכן כשמגיעין אל רישא דלא אתיידע ולא אתדבק בחכמתא כו&#x27; הן ברצוא ושוב וכמ&quot;ש בתז&quot;ח 
במתני&#x27; ד&#x27; פ&quot;ט ע&quot;ד כל הרהורין ביה משבשן תבין והדרין ולא אתדבקו כו&#x27; וכמ&quot;ש בס&quot;י פ&quot;א 
ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב. וז&quot;ש כאן ברח לך 


אל מקומך כמ&quot;ש שם שוב למקום. ואע&quot;ג שבתז&quot;ח אמר על החכמה ובס&quot;י אמר על כל הע&quot;ס הכל 
כפי הבחינה של המשכיל כאן על ז&quot;א אמר ברדל&quot;א והחיות כו&#x27;. וכ&quot;ז הוא ג&quot;כ בעיינין שהן 
ג&quot;כ נקראין חיות שהן תלויין במוח כנ&quot;ל והן ג&quot;כ ד&#x27; גוונין וחד כליל לון כנ&quot;ל והן 
כנגד האופנים ארבעה שתלויין בד&#x27; חיות כמ&quot;ש (שם) והחיות רצוא ושוב כו&#x27; והנה אופן א&#x27; 
בארץ אצל החיות לארבעת פניו לכל א&#x27; מהחיה גוון א&#x27; והוא אופן כמ&quot;ש שם (יוד) לאופנים 
קורא להם הגלגל באזני והוא גלגלי עינא. ואמר [כעין תרשיש] כידוע שהעין דומה לים. 
ואמר [ודמות אחד לארבעתן] שכאן שגוון חוור נראה שם ד&#x27; מוחין וד&#x27; גוונין כלם חוזרין 
לחוור. ואמר [וגביהן] הן גבינין [וגובה להם] הוא גבתא דעינא שירא להעביר הראי&#x27; 
למעלה וז&quot;ש [ויראה להם]. ואמר [וגבותם מלאות עינים סביב לארבעתן] שכל גוון בו שבעה 
עינים כמ&quot;ש בא&quot;ר שם ובא&quot;ז שם והגבות הן גבתא דעיינין שבהן תלויין מארי דאשגחותא 


כמ&quot;ש בא&quot;ז שם תקונא דעל עינא שערי דמשערן בשיעורא מאינון שערין תליין אלף וז&#x27; מאה 
מארי דאשגחותא לאגחא קרבא וכדין קיימו כלהו משולשליהון ומתפקחין עיינין ובא&quot;ר דף 
קל&quot;ו ע&quot;ב שרקותא דבגבתא דעל עיינין מכחלן דכל עיינין מכחלן באוכמתא תליין תלין על 
תלין דשערי ואינון תקונין דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרויי&#x27; שבע מאה ואלפי 
מארי דאשגחותא כו&#x27;. ואמר [ובלכת החיות ילכו האופנים] כו&#x27; שהעין הולך אחרי המחשבה 
כמ&quot;ש ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי ברשעים המחשבה אחר העין משא&quot;כ בקדושה 
כמ&quot;ש עיניך בשדה כו&#x27; כידוע. ולכן השגת החכמה כינו בראיה ולבי ראה הרבה חכמה ודעת 
(קהלת א&#x27;) וראיתי כו&#x27; (ב). [בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו] שאין רואה אלא לפי החכמה. 
ואמר [ודמות על ראשי החיה רקיע] שהוא קרומא דאוירא שהוא רקיע כידוע. [וממעל לרקיע 
כמראה אבן ספיר דמות כסא] הוא האוירא שעל הקרום שאינו לא אויר ולא מים אלא דבר 


ממוזג כמו מראה ספיר כסא הכבוד. [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה] הוא 
חיה היושבת שם שהוא כתר בגולגלתא שלכן [ואראה ואפול על פני] במופלא ממך כו&#x27; כמ&quot;ש 
בתיקונים ובתז&quot;ח. נמצא כי העיינין תליין במחשבה ועליהן ג&quot;כ נאמר והחיות רצוא ושוב 
כי בלכת החיות ילכו האופנים ובעמדם יעמודו: ואמר אם תגביה כנשר כו&#x27; ר&quot;ל להסתכל 
ברישא דלא אתיידע שהוא ע&quot;ג גולגלתא כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רפ&quot;ח ע&quot;א דא לגו מן דא ודא לעילא 
מן דא כו&#x27;. ושערות שעל גולגלתא הן כוכבים י&quot;ג נימין י&quot;ב מזלות ותלי וכל השערות הן 
בשאר הכוכבים כמ&quot;ש בתז&quot;ח דף כ&quot;ח ע&quot;א בנימין דרישא דאינון ככבייא ומזלי דלית להון 
חושבנא. ואם יגביה שם כו&#x27;. ואלו שני פסוקים ברח כו&#x27; ואם תגביה כו&#x27; נאמר על בלעם 
ועשו שרוצין להגביה יותר ממקומם שלכן הוא אזהרה על כל מי שרוצה להסתכל יותר 
ממדרגתו: ואמר והחיות רצוא ושוב ר&quot;ל תמיד העינים הן כך פתחין וסתמין כנ&quot;ל ואמר ברח 


לך כו&#x27; שאם רוצה להיות פתוח שעה אחת נאמר ברח לך כו&#x27; כנ&quot;ל ואם רץ לבך להרהר שוב 
למקום. ואמר שם ועל זה נכרת ברית ר&quot;ל שנאמר (איוב ל&quot;א) ברית כרתי לעיני שלא להסתכל 
מה שאין מגיע לו וכן בלשון נכרת ברית הלשון שז&quot;ש לעיל ווי מאן דגלי פתחהא ר&quot;ל שמגלה 
רזין כמ&quot;ש בא&quot;ז ד&#x27; רצ&quot;ד ע&quot;ב ווי לההוא מגלה רזין כו&#x27; ואלין אקרי חייבי דרא כו&#x27; כל 
ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתא כו&#x27; ווי לההוא ב&quot;נ ווי ליה וי לנשמתיה כו&#x27; ע&quot;ש. ולישן 
סתים פתחהא שהן נ&#x27; תרעין דבינה שבהן כל הרזין כמ&quot;ש (ר&quot;ה כ&quot;א ע&quot;ב) נו&quot;ן שערי בינה 
נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר חד והמגלה פותח את הלשון ומגלה פתחהא לכן אמר ווי 
למאן דגלי פתחהא. והוא ברית הלשון נגד ברית המעור כמ&quot;ש בס&quot;י פ&quot;א והוא כמ&quot;ש בר&quot;מ 
פרשת פנחס דף רמ&quot;ז ע&quot;א ובחבורא קדמאה אמר ר&quot;מ מאן דמזלזל בפירורין כו&#x27; כ&quot;ש מאן 
דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון דזרע דזריק לון בארעא כו&#x27; וכ&quot;ש מאן דמסר רזין 


דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים כו&#x27; וזהו 
מכוון במלת הלשון ובמלת המעור (בס&quot;י). ופסוק השלישי אם רוצה להגביה על גבות עיניו 
אז [אם] וכו&#x27; והג&#x27; פסוקין הן נגד ג&#x27; רישין. נגד א&#x27; שהוא מ&quot;ס ששם שרשי החיות שהן 
המוחין והחיות רצוא ושוב. ונגד גלגלתא סתימא פסוק ברח. ונגד רדל&quot;א אם כו&#x27;: 
ותוצא הארץ עד אתנטע - ע&quot;כ פירש תדשא הארץ שהוא על זריעת ורחישת הזרע בגו אמא ואח&quot;כ 
ויהי כן על העיבור ועכשיו מפרש פסוק ותוצא הארץ שהוא הלידה. וז&quot;ש כד שמא אתנטע והוא 
נטיעות כקרני חגבים והוא יציאה מבטן מעט מעט כמש&quot;ו ואח&quot;כ ויטע ה&#x27; אלקים כמ&quot;ש לקמן 
פ&quot;ג והן כנגד אש&quot;ר. אקי&quot;ק אקי&quot;ק. הוי&quot;ה כמש&quot;ל (ד&#x27; ל&quot;ג ע&quot;א). ואע&quot;פ שלא פירש עדיין 
פסוק יהי רקיע בתוך המים שהוא קרומא דפסיק כמש&quot;ל פ&quot;ה ויקוו המים הסתלקות מים 
התחתונים כמ&quot;ש שם והם קודמין לעיבור ז&quot;א כידוע וכמ&quot;ש בפסוק מ&quot;מ הואיל ואמר כלא בהאי 


כו&#x27; בזמנא דמטא כו&#x27; לא רצה להפסיק עניינו עד שגומר הכל ואח&quot;כ מפרש כו&#x27;: 
וכדין אוירא עד בסטרוי - ר&quot;ל אוירא ה&quot;ח דגנוז באבא וניצוצא הוא דנפיק מבוצינא 
דקרדינותא דגניז באמא והוא ה&quot;ג. ומהן גולגלתא אתתקן כמ&quot;ש בפרשת משפטים דף קכ&quot;ב ע&quot;ב 
רישא דמלכא אתתקן בחסד בגבורה כו&#x27; ובא&quot;ז דף רצ&quot;ב (ע&quot;ב) מבוצינא דקרדינותא נפיק 
ניצוצא כו&#x27; עד כמה דאמינא ובא&quot;ר דף קל&quot;ה ע&quot;ב תאנא כד סליק ברעותא עד גלגלתא תקיפא. 
וז&quot;ש חד גולגלתא ר&quot;ל אעפ&quot;י שהוא דוגמת ע&quot;ק בג&#x27; רישין מ&quot;מ חד גולגלתא רק שמתפשט 
בסטרוי ד&#x27; סטרין של חו&quot;ב אוירא דכיא ואשא דכיא ושל דעת אוירא ואשא והוא חד רישא הרי 
ג&quot;ר. ומ&quot;מ עיקרו הוא מחו&quot;ג כמ&quot;ש בפרשת משפטים כנ&quot;ל. וז&quot;ש (בא&quot;ר קל&quot;ה ב&#x27;) אתפשטו אשא 
כו&#x27; ואוירא דכיא קאים כו&#x27; ולא קאמר אתפשט והן ד&#x27; מוחין שבכתר שבגלגלתא כידוע: 
טלא עד גווני - ר&quot;ל כאן ניכר תרין גוונין חוור וסומק של טלא כמ&quot;ש בא&quot;ר שם בהאי 
גולגלתא נטיף עד ולהאי סטר ובא&quot;ז שם בהאי גולגלתא נטיף עד בהאי מזלא כמה דאוקימנא: 


ואמר כאן מלי עלה ובע&quot;ק אמר בפ&quot;א מליא טלא כו&#x27; ששם הטל בתוך הגולגלתא משא&quot;כ כאן 
דנטיף מע&quot;ק עליו. והכל על לשון המקרא (שיר ה&#x27;) ראשו כתם פז. שראשי נמלא טל. קוצותי 
רסיסי לילה שהוא ע&quot;ג הראש ושערות: 
תלת עד ביה - הוא שלשה חללי מוחא חב&quot;ד דז&quot;א ששם שלשה אותיות י&quot;ה&quot;ו כמש&quot;ל בגלגלתא 
אשתכחו כד אתגלי לזעירא כו&#x27; וכמש&quot;ל פ&quot;א דג&#x27; אותיות י&quot;ה&quot;ו&quot; הן בחב&quot;ד אחתא ומודעתא 
כו&#x27; ביה&quot;ו כלא כו&#x27;: וכמ&quot;ש בא&quot;ר ד&#x27; קל&quot;ו ע&quot;א בחלליה דגולגלתא ג&#x27; חללין עד אתפשטן 
ואשתכחן ושם דף ק&quot;מ ע&quot;א תלת מוחי דהוו עד דגולגלתא דרישא. ובא&quot;ז דף רצ&quot;ב ע&quot;ב בחללא 
דגולגלתא עד נתכנו עלילות ודאי ור&quot;ל דבאנפוי ניכר חוור וסומק כמ&quot;ש (שם) דודי צח 
ואדום והן סימני או&quot;א אבא נותן לבן כו&#x27; ואמא אדום וזהו לו נתכנו עלילות מצד חו&quot;ג עם 
חסיד כו&#x27; ועם עקש כו&#x27; (תהלים י&quot;ח) והוא אמר אנא אחיו ברמאות כו&#x27; שנאמר עם עקש כו&#x27; 
והוא מצד רבקה וזהו כי בן רבקה הוא ושם דף רפ&quot;ט ע&quot;ב אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא 


עד וכלא נהיר מאתר חד. וזהו יה&quot;ו שהן בג&#x27; מוחין שהן מחב&quot;ד עלאין ולכן גם בחג&quot;ת יה&quot;ו 
כידוע. וכולם ממ&quot;ס כמ&quot;ש שם: 
אוכמין עד דקיק - ר&quot;ל שערות שחורות כעורב וכמ&quot;ש קוצותיו תלתלים כו&#x27; והן תולין על 
אזנים שהן נוקבין עקימין והן תולין עליהם שלא יוכל לשמע כמ&quot;ש בא&quot;ר שם תאנא בגולגלתא 
עד אית ימינא ואית שמאלא וז&quot;ש כאן ימינא ושמאלא הכא ר&quot;ל משא&quot;כ בעתיקא. וכן שערין 
דע&quot;ק לא תליין על אודנין. וכן ארחא דאזיל בפלגותא דשערי דע&quot;ק הוא רברבא מה שאין כאן 
וז&quot;ש חד ארחא כו&#x27; וכמ&quot;ש בא&quot;ר דף קכ&quot;ט ע&quot;א קוצין דשערוי תליין בתקונוי עד כל ארחות 
ה&#x27; חסד ואמת ושם דף קל&quot;ח (ע&quot;א) אודנין עד תליין עליה ושם ותניא בשעתא דצווחין כו&#x27; 
ובדף ק&quot;מ ע&quot;א ותאנא האי חכמתא דאתכליל בארבע עד לאור צלמות ובא&quot;ז דף רצ&quot;ג ע&quot;א 
בגלגלתא דרישא תליין עד וכלא אשתכח באינון קוצין ושערין דרישא ובפרשת משפטים שם 
בהאי רישא תליין שערי עד וכלא נחית מעתיקא סתימאה קדישא: וכל אלו תקונין בהיפוך 


מע&quot;ק ששם כעמר נקי וכאן שחורות וכן בכולם. ואמר שם בתיקונין קרומא דאוירא וכאן אמר 
תלת חללין משום דבע&quot;ק מוחא סתים ואין נגלה כי אם ע&quot;י קרום דאזדכיך דקרום שם לא פסיק 
משא&quot;כ כאן שקרומא דקיק ואתפסק כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קכ&quot;ח ע&quot;ב בחללא דגולגלתא עד ברישומי 
אתוון ת&quot;ו ובדף קל&quot;ו ע&quot;א שם וזהו ג&quot;כ החילוק בשני דרכים מן ע&quot;ק. ועוד כי שם חלל א&#x27; 
וכאן שלשה. וכן בגלגלת שם גלגלתא חוורא וכאן בסטרוי ונקרא גלגלתא תקיפא כמ&quot;ש בא&quot;ר 
ובא&quot;ז כנ&quot;ל. וכן הטל שם בתוכו וכאן עליו ושם רק חוור ואין אודם ניכר בו וכאן תרי 
גווני. וכן באותיות שם לא אתגליין וכאן אתגליין. ושם בקרומא אין שם רק יו&quot;ד כמ&quot;ש שם 
וכאן תלת. וכן ד&#x27; חלוקים בשערות כנ&quot;ל. ואמר עקימין כמ&quot;ש למטה דנוקבין דאודנין 
עקימין הן. ועוד בשערות בע&quot;ק הן נקי דלא אסתבך ולא נפקין דא מן דא משא&quot;כ כאן. חוץ 
ממנין עלמין שבכל התיקונים דע&quot;ק ודז&quot;א שחלוקים הרבה הן בכל תיקון ותיקון וע&quot;ש בא&quot;ר 


ובא&quot;ז בכל תיקון: ואמר דלא יכיל למשמע ר&quot;ל בג&quot;כ כתיב הטה אלי אזנך: 
מצחא עד אשגח בה - ר&quot;ל שלא נהיר וכל דינין דעלמא משתכחין כד אתגלייא האי מצחא חוץ 
כשמתגלה מצחא דע&quot;ק ששם כל רצון מתגלים ונהיר למצח דז&quot;א אז מתהפך לרצון. כמ&quot;ש בא&quot;ר 
דף קכ&quot;ט (ע&quot;א) מצחא דגולגלתא עד ע&quot;י סתימאה דכלא ובדף קל&quot;ו (ע&quot;א) מצחא דגולגלתא עד 
דבשאר תקוני גופא ובא&quot;ז דף רצ&quot;ג (ע&quot;א) מצחא דגולגלתא עד דאתכלילן באורייתא ובפרשה 
משפטים שם מצחא דמלכא עד ממצחא דע&quot;ק דאקרי רצון: 
עיינין עד עינך כתיב - תלת גוונין הן סומק ואוכם וירוק שכולם הן דינין וע&quot;ז נאמר 
(שם) עיניו כיונים כמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;א ותאנא לית נהירו לעינא תתאה עד ונלכה באור 
ה&#x27; ושם בדף קל&quot;ו וקל&quot;ז עינוי דרישא משתנין עד ומרחם להו לישראל ובא&quot;ז שם ארבע 
גוונין אתחזיין עד ראשון לציון הנה הנם ובפרשת משפטים שם עיינין דמלכא עד דנגיד 
תדירא ולא פסיק. וז&quot;ש למרתת קמייהו שהן דינין ומשגיחין על כל דרכי איש רק כשמתסחאן 


בחלבא דנהיר ר&quot;ל כמ&quot;ש (שם) רוחצות בחלב והוא חלב דאמא בחוורא דע&quot;ק: ואמר כתיב עיניך 
כו&#x27; ר&quot;ל כמ&quot;ש בא&quot;ר וא&quot;ז דשאנן הוא רחמים ושלום וצדק הוא דין ותירץ נוה שאנן הוא של 
ע&quot;ק שהוא רחמים וזהו שאנן כמ&quot;ש (ע&quot;ז ג&#x27; ע&quot;ב) א&quot;ת שנאן אלא שאינן ר&quot;ל דרבותיים הוא 
מע&quot;ס מלמעלה למטה וממטה למעלה כידוע עשרה עשרה הכף וכאן הוא י&quot;ח אלפים אלפיים שאינן 
ר&quot;ל דע&quot;ק כתר שנקרא אין והוא אין נמצא לכן חסרין אלפיים שמחכמה שירותא וז&quot;ש כאן 
שאנן עתיקא דסתים - ואמר עינך כתיב ר&quot;ל חסר יו&quot;ד אחר הנו&quot;ן משמע עין א&#x27; והוא דע&quot;ק: 
חוטמא עד בנוקבוי - ר&quot;ל פרצוף ניכר בחוטם כמ&quot;ש (יבמות ק&quot;ב א&#x27;) עד שיהיה פרצוף פנים 
עם החוטם וכל הפרצוף ניכר בחוטם ר&quot;ל אם החוטם ארוך הוא ארך אפים וזעיר זעיר אפין 
ולכן נק&#x27; אריך אפין זעיר אפין וז&quot;ש לאשתמודע - ואמר תלת שלהובין כו&#x27; הוא עשן ואש 
וגחלי אש שכנגדן הן אף וחמה ומשחית שכולן הן באף. וכולן הן בפסוק (תהלים י&quot;ח) עלה 


עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. ואע&quot;ג דכתיב מפיו עקרא דרוגזא בחוטמא כמ&quot;ש 
בא&quot;ז ד&#x27; רפ&quot;ט ע&quot;א חוטמא דז&quot;א כמה דאוקימנא עד גו רחמי ושם דף רצ&quot;ד ע&quot;א חוטמא דז&quot;א 
תקונא עד וכלא בז&quot;א אתמר ובא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;ב חוטמא דז&quot;א כתיב עד מההוא אשא ובדף קל&quot;ז 
וקל&quot;ח חוטמא דז&quot;א בחוטמא עד כלא בז&quot;א אתמר ובפ&#x27; משפטים חוטמא עד ריח הניחוח: 
דרגא עד וביש ר&quot;ל אודנין והוא עקימא כדי למשמע ולהבחין בין טב לביש שאם היה חלול 
ביושר אז היה יוצא בבהילו ולא היה מבחין בין טב לביש וז&quot;ש עקימא כצ&quot;ל למשמע טב וביש 
ר&quot;ל להבחין בין טב לביש ולכן בע&quot;ק לא נזכרו תקונא דאודנין. ולכן בקריעת ים סוף דשם 
בעתיקא תליא כמ&quot;ש לקמן סוף פ&quot;ד אמר ה&#x27; ילחם לכם ואתם תחרישון שאין תקונא דאודנין 
בע&quot;ק שמעשיו הוא לפי מעשה ב&quot;א וצדקתם ותפלתם. ולכן לא אמר משה י&quot;ג מדות הרחמים של 
ע&quot;ק ששם אין מבחין בין טב לביש שכלו רחמים ושם וחנותי כו&#x27; אין תפלה ובקשה רק ברחמיו 


רק הוריד למטה י&quot;ג מדות לז&quot;א כמ&quot;ש בא&quot;ר כנ&quot;ל. משא&quot;כ בז&quot;א שם הבחנה ותפלה כמ&quot;ש בא&quot;ר 
שם אודנא דאתעביד עד בחד מתקלא אתקל ובא&quot;ז שם תרין אודנין למשמע טב וביש עד לעולם 
ירשו ארץ. וז&quot;ש דרגא כו&#x27; כמ&quot;ש שם ותרווייהו סלקין לחד ובפרשת משפטים אודנין דמלכא 
עד קלין דעלמא וכלהו אקרון אזני ה&#x27;: 
כתיב אני עד אקרי בשמא - ר&quot;ל דכתיב אני ה&#x27; דמשמע דהשם גלייא וכתיב הוא דמשמע סתום 
ותירץ דהוא נקרא ע&quot;ק כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קכ&quot;ט ע&quot;ב והוא ידע את מקומה דא עדן דלעילא דידע 
ע&quot;י סתימאה דכלא ובא&quot;ז דף ר&quot;צ ע&quot;א ע&quot;ש וז&quot;ש הוא אקרי כו&#x27;. ואמר ג&quot;פ הוא אקרי כו&#x27; 
הוא כו&#x27; הוא כו&#x27; כנגד ג&#x27; רישין שאמר בא&quot;ז דף רפ&quot;ח (ע&quot;א) תלת רישין אתגלפן דא כו&#x27; 
וכלן נקראין הוא: ואמר כאן מלמטה למעלה הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח נגד מ&quot;ס שהוא 
הראש התחתון שהוא סתים בגלגלת ואין נמצא כי הקרום סותמן ואין מתגלה רק קרומא דאזדכך 
וסתים כמש&quot;ל וכמ&quot;ש שם וחכמתא עלאה סתימאה בההוא עד דשאר חכמות ובא&quot;ר דף קכ&quot;ח ע&quot;ב 


בחללא דגולגלתא עד אתוון ת&quot;ו ושם בדף קכ&quot;ט ע&quot;ב דתנא אית עדן עד סתימאה דכלא. ואמר 
הוא מאן דלא אזדמן לעינא נגד גולגלתא שהוא נקרא ע&quot;ק דסתים ולא אזדמן לעינא והוא 
ידוע בא&quot;ר וא&quot;ז בהרבה מקומות. ואמר הוא מאן דלא אקרי בשמא הוא רישא דלא אתיידע דלאו 
רישא ושם אין נרמז לא באות ולא בקוצו של יו&quot;ד והוא נקרא א&quot;ס כמ&quot;ש למעלה וכנגדן הביא 
ג&#x27; פסוקים שאמר הוא וג&#x27; פסוקים שאמר אני ובפסוק א&#x27; מג&#x27; פסוקים אלו מזכיר אני והוא 
ואמר אני ה&#x27; הוא לומר שהכל א&#x27; נעוץ סופן בתחלתן כמ&quot;ש בס&quot;י. שלכן מלכות אני וכתר אין 
באותיות שוות כידוע וכמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;א ות&quot;ח כתיב אני ה&#x27; ראשון ואת אחרונים אני 
הוא כלא הוא: 
ה&quot;א ה&quot;י א&#x27; כליל כו&#x27; עד סוף הפרק. ר&quot;ל דהקב&quot;ה נקרא הוא כשהשם סתים כשמסתלקין מוחין 
דז&quot;א למעלה ומסתלק ג&quot;כ ז&quot;א בע&quot;ק כידוע שאז נקרא הוא סתים ועתה מפרש אותיות הוא ואמר 
ה&quot;א כו&#x27; דה&quot;א הוא בינה כידוע ויו&quot;ד הוא חכמה ואלף הוא דעת כידוע ולכן בו אלף אדרין 


וכן צורת אל&quot;ף יו&quot;ד מכאן ויו&quot;ד מכאן מיין דכורין ומיין נוקבין והוא באמצע כידוע. 
וז&quot;ש ה&quot;א אזיל לאלף ר&quot;ל שנכלל בינה בדעת שדעת כולל חו&quot;ב ובדעת נכלל ג&quot;כ ו&quot;ק שהוא 
ז&quot;א בכללו שהוא וא&quot;ו כמ&quot;ש לעיל א&#x27; כליל וא&quot;ו וזהו [הוא ה&quot;ו&quot;א]. וכלם הולכין ליו&quot;ד 
שהוא סתים ולא אשתכח בשמא כמ&quot;ש לעיל וזהו יו&quot;ד הוא חכמה שכולל ו&quot;ד דנהיר בו&quot;ד בעת 
רצון דנהיר חוורא ועדיין יש תרופה ואח&quot;כ כולם מסתלקים ליו&quot;ד עלאה שהוא לא כליל ו&quot;ד 
ושם הוא הפירוד הגמור ח&quot;ו שד&#x27; אין נכלל שם זהו הסתלקות כרוב א&#x27; כמ&quot;ש בתיקונים דבעלה 
אסתלק בכתר ואז נעלם ממנו ח&quot;ו וזהו הוא דסתים - וז&quot;ש אלף אזיל ליו&quot;ד שהוא יו&quot;ד של 
חכמה יו&quot;ד אזיל ליו&quot;ד כו&#x27; דלא מתחברן ביה ו&quot;ד שהוא י&#x27; דע&quot;ק והוא סתים מכל סתימין 
ואז כלם סתימין. ואמר ווי כד לא נהיר י&#x27; בו&quot;ד כנ&quot;ל שאז אין חוורא דעינא מתגלייא ואז 
כל הגוונין של סומקין וירוקין ואוכמין מתגליין והן מגלין כל עבירות וכל דרכי איש 


הרעים כמ&quot;ש בא&quot;ר שבכ&quot;א שבעה עיינין דמגלין דרכי איש ודרך של כל הרשעים וז&quot;ש כד 
אסתלק יו&quot;ד מן ו&quot;ד בחובי עלמא ערייתא דכלא אשתכח ר&quot;ל כמו והראתי גויים מערך (נחום 
ג) כי ראו ערותה (איכה א&#x27;) ולכן קורין העריות ביה&quot;כ שלא יתגלה העריות והן דרכינו 
הרעים כמ&quot;ש בתוס&#x27; (מגילה ל&quot;א א&#x27;). ואמר בחובי עלמא שיש הסתלקות י&#x27; מן ו&quot;ד לצורך 
בנין העולם לצורך הנסירה שהוא מקלקל ע&quot;מ לתקן יותר ויותר כמ&quot;ש לעיל בפ&quot;א אתייחד 
יו&quot;ד בלחודוי ובתר כן סליק כו&#x27; וז&quot;ש בחובי עלמא שזהו קלקול לא לצורך: ואמר ע&quot;ד כתיב 
ערות אביך לא תגלה כי אמא מכסה ערות אבא וכשפורש ממנה ח&quot;ו מתגלה. ואמר כד אסתלק 
יו&quot;ד מן ה&quot;א ע&quot;ד כתיב וערות אמך לא תגלה כו&#x27; הענין כמ&quot;ש למעלה בפ&quot;א (דף כ&quot;ג) שאו&quot;א 
כלילן זה בזה ביו&quot;ד ה&quot;א אמא כלולה באבא ביו&quot;ד בו&quot;ד שבו ואבא באמא בה&quot;א בעוקץ שאחורי 
ה&quot;א שהוא יו&quot;ד כמ&quot;ש בזוהר כמש&quot;ל. וכללות אמא באבא שני הפרצופים נקראים אבא וכללות 


אבא באמא שני הפרצופים נקראים אמא וז&quot;ש אצל י&#x27; בו&quot;ד ערות אביך ואצל י&#x27; בה&#x27; ערות אמך 
כו&#x27; כי יו&quot;ד שניהן נקראין אביך י&quot;ה שניהן נקראים אמך ורומז כ&quot;ז ח&quot;ו שאין זיווג ואמר 
אמך היא לא תגלה ערותה הוא שלא יגלה הוא את ערותה כמש&quot;ל (סוף פ&quot;א) אתא מפתחא דכליל 
בשית ומכסיא פתחהא ווי למאן דגלי פתחהא והיא אמו של המפתח דכליל בשית. וז&quot;ש אמך היא 
ודאי כי אם לבינה כו&#x27;: ואמר ה&quot;א ה&quot;י כו&#x27; ר&quot;ל היאך אזיל ה&quot;א לאלף ולמה כתיב ו&#x27; בתוך 
תיבת הוא הואיל וה&quot;א אזיל לאלף לזה אמר כו&#x27; וט&quot;ס כאן וכצ&quot;ל הוא ה&quot;א כליל ו&#x27; ו&#x27; כליל 
א&#x27; ולא כליל ה&#x27; ה&quot;י אזיל לאלף כו&#x27; ור&quot;ל שה&quot;א כליל וא&quot;ו ווא&quot;ו כליל אל&quot;ף לכן ה&quot;א 
אזיל לאל&quot;ף ע&quot;י הוא&quot;ו ואם היה וא&quot;ו כליל ג&quot;כ ה&quot;א אז ה&quot;א ואל&quot;ף נכללין ביחד אז א&quot;צ 
ה&quot;א אל וא&quot;ו לילך לאלף ולזה אמר ולא כליל ה&quot;א - וענין הכלילות כנ&quot;ל שה&quot;א הוא בינה 
וכוללת את ז&quot;א בתוכה בסוד בינה ב&quot;ן י&quot;ה כמ&quot;ש בא&quot;ז דף ר&quot;צ ע&quot;ב וא&quot;ו ז&quot;א כולל אל&quot;ף 


דעת שדעת נכנס בפנימיות ז&quot;א כמש&quot;ל. והכלילות באותיות הוא כי בתוך ה&quot;א הוא וא&quot;ו כמ&quot;ש 
לקמן ה&#x27; ד&#x27; הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת ו&#x27; כו&#x27; ע&quot;ש. וא&quot;ו כולל אלף  כמ&quot;ש 
בזוהר שאל&quot;ף הוא קו האמצעי בפשיטות דרועין כו&#x27; ו&#x27; ת&quot;ת סתים בגויה דרועי כו&#x27; וכאן 
הענין להסתם כנ&quot;ל: 
(הגהה - ענין לאה ורחל. כי לאה מלכות דבינה כתר דרחל מלבד כתרה. וכמו שת&quot;ת של בינה 
נעשה כתר לת&quot;ת כן מלכות שלה נעשה כתר למלכות. ועוד ת&quot;ת שלו נעשה ג&quot;כ כתר לה. וזהו 
מיעוט הירח. והנה היא י&quot;ל לב&#x27; שמות ה&#x27; אחרונה של הוי&quot;ה ושם א&#x27;. והוא כי ה&#x27; של הוי&#x27; 
הוא בלאה כתרה ואד&#x27; הוא ברחל כמו ששם הוי&#x27; מתחיל מחכמה דז&quot;א. ועיקר הענין הוא כי 
זו&quot;נ כ&quot;א כלול מזו&quot;נ כמ&quot;ש בר&quot;פ שמיני וכמו שיעקב וישראל הם דו&quot;נ שבז&quot;א כמ&quot;ש בר&quot;מ 
בכ&quot;מ והם פרצוף א&#x27; כן לאה ורחל דו&quot;נ שבמלכות. ובסוד מיעוט הירח וחטא האדם מסתלק 
ממנה בחי&#x27; דכורא ונשארת בבחי&#x27; נוקבא בלבד והוא בחי&#x27; עשירית נגד דכורא אבל מ&quot;מ היא 


מת&quot;ת ולמטה כידוע. והן ד&#x27;ו פרצופין ו&#x27; ד&#x27;. וז&quot;ש האר&quot;י ז&quot;ל כי ששה תקונין בנוק&#x27; הוא 
בלאה שש מעלות לכסא אבל ברחל הוא ד&#x27; תיקונין כמ&quot;ש בס &quot;ד בארוכה והן ד&#x27; אלפין של 
שמות אדנ&quot;י. וז&quot;ש בברכת כהנים י&quot;ג יוד&quot;ין ט&#x27; וו&quot;ין ו&#x27; הה&quot;ין ד&#x27; אלפין. וזהו אותיות 
א&quot;ה&quot;ו&quot;י הנחות העקרית. והן ל&quot;ב נתיבות. ושאר כ&quot;ח אתוון הן בז&#x27; קונם ד&quot;פ שבז&#x27; תקונים 
ד&quot;פ שבז&#x27; תקונים כל הפרצופים והן כ&quot;ח עתים דקהלת ד&quot;פ שבעה. והן בד&#x27; אותיות הוי&quot;ה ד&#x27; 
פרצופין. כי י&quot;ו תקונים מתגלין ע&quot;י אבא כידוע שהתגלות כתר ע&quot;י חכמה בראשית ברא כו&#x27; 
וכמ&quot;ש בריש ס&quot;ד ולכן הן יודי&quot;ן ובינה מתגלה בלאה. ועיקר שתדע כי לאה ורחל פרצוף א&#x27; 
הוא אלא שהוא במיעוט ורבוי כנ&quot;ל ואדם וחוה בחטאם נשארו בבחינת נוק&#x27; שבהם כמ&quot;ש בר&quot;פ 
שמיני. ויעקב תיקן חטא האדם ונקרא ישראל ולקח ב&#x27; נשים. וז&quot;ש זיווג יעקב ורחל כו&#x27; 
ר&quot;ל זיווג בדכורא שבו או בנוק&#x27; וכן בה אבל הכל אחד כמ&quot;ש הזיווג בבחינת קטנות או 
גדלות חיצוניות או פנימיות): 
 


</div>
