דדיקנא דאתקרון תפארת כו' ובכללא חדא אתעבדו בהאי תפארת אדם דכר ונוקבא כו' עד ואתקנו מעהא כנ"ל. ולכן נקרא תפארת שגוונין דחו"ג זו"נ ביה מתאחדן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתאחדן. ולכן באלו שני תקונין נאמר למינהו אבל בפסוק הראשון ששם הוא ברחישותא דארעא שעדיין הכל סתום ואין גילוי כלל לא נאמר למינהו אלא במקום שרש הדעת והו' בפומא ששם גנוז הדעת ושם שורש הדעת כמ"ש בפרשת משפטים שם מאי פומא אלא דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי ת"ת פשיטותא דתפארת דכל גוונין אתאחדן ביה דכתיב ובדעת חדרים ימלאו כו' ע"ש. ולכן נאמר שם למינו ששם כלול נוק' בדכורא כמ"ש לעיל בפ"א יהי מאורות כו' שליט דכר בנוקבא כו' וכאן גילוי הדעת בגוונין זו"נ נאמר למינהו שם בוא"ו דכר וכאן ה' ו' דכר ונוקבא. והדעת הוא מתפשט בפנים אור פנימי כמש"ל וכן הוא אור מקיף לו מבחוץ כידוע והוא מקיף לו מן
הפה ששם הוא שרש הדעת בסוד הבלים שיוצא מן הפה כידוע. והפה הוא תיקון שביעי דז"א לכן הוא כולל ז' תקונין כמש"ל וכולל ז' הבלים והן ז' הבלים דקהלת שמקיפים לז"ס דזו"נ שהדעת כוללן. ועל הז' הבלים מתקיים עלמא כמ"ש בר"מ פרשת פנחס ובתיקונים והוא זו"נ שנקרא עולם עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט) כמ"ש שם ז' הבלים מחסד עד מלכות. ולכן השבועה הוא בז' הבלים שלכן נקרא שבועה מלשון שבעה כידוע שסוד השבועה בפה בסוד אשר נשבעת לאבותינו שהוא תיקון הפה דע"ק כמ"ש בא"ר דף קל"ד ע"ב ועיקר השבועה הוא בז"ת כמ"ש בר"מ פרשת יתרו בסוד השבועה ע"ש ומפה דע"ק נהיר לפה דז"א כמ"ש בא"ר שם ע"א דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה ק"ק נשבא רוחא מאי רוחא דאיתרק ביה דמתלבש ביה ז"א כו'. ולכן בפה כלול כ"ב אותיות ונחלקין לג' חלקים ג' וז' וי"ב (הגהה - נ"ב. והכל בסוד הדעת דגניז בפומא כמ"ש בס"י דדעת כולל י"ב מזלות וז' ככבים שהן ז' כפולות וי"ב
פשוטות וכולל ג"ר כנ"ל): י"ב הן דע"ק תיקון י"ב שכולל י"ב תקונין כמש"ש ע"ב ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין כו' עד נשבעת לאבותינו. וג' הוא דג"ס דרדל"א דדעת דרדל"א גניז בפומא דע"ק וכן דעת דע"ק והן כוללין ג' מוחין חב"ד כמש"ל. וז' הן פה דז"א שכולל ז' תקונים וכולן כלילן בז"א כנ"ל: כתיב ויאמר עד חיה בישא - עכשיו מתחיל לפרש גופא דז"א ותקוני נוקבא והוא בפסוק הזה ישרצו. אעפ"י שלא פירש את הפרשיות הקודמים יהי רקיע כו' לא רצה להפסיק כמש"ל: והסדר של המקראות. בראשית כו'. והארץ כו' הן תקוני דרישא דע"ק: ויאמר אלקים יהי אור כו' עד סוף הפרשה. הוא תקוני או"א עד טיבור דע"ק. זהו ביום ראשון: וביום שני יהי רקיע. קרום בטיבור דע"ק בין ע"ק לז"א הפרסה. והוא סוד המחלוקת והסתלקות האור למעלה ואז אעדי אור חשוכא כמ"ש בפרשת בראשית והוא סוד הדינין והמחלוקת שלכן נבראו הדינים והגיהנם ביום שני. ובשלישי יקוו המים אל היסוד כמ"ש
למטה והסתלקות האור מתנ"ה אל היסוד: ואח"כ יהי מאורות ברקיע השמים. חזרת האורות ברישא דז"א במוחין שהן כניסת או"א ודעת למטה מפרסה בראש ז"א שהוא מכוון בטיבורו דע"ק עד סיום גופו עד יסוד: ואח"כ ישרצו המים יצירת גופו דז"א ויצירת נוקבא בכללה: ופ' ראשונה נתפרש בפרק ראשון. ופסוק יהי רקיע יתפרש בפ"ה. וה"פ מים וה"פ רקיע יתפרש הכל שם והכל על סוד הפרסה: ואח"כ יקוו המים ביום שלישי הוא צמצום האור של תנהי"ם הכל אל מקום א' אל היסוד כמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ג ע"א ת"ח כתיב לבתר יקוו עד ממש ושם ר' ייסא אמר אל מקום א' דא איהו אתר דכתיב ביה עד אמרו צדיק כי טוב. ונשאר ת"ת מטיבורו ולמטה ונ'ה' ומלכות שהוא עטרת היסוד בלא אור. וזהו סוד הצמצום וכן תבין למעלה למעלה כמה עולמות קודם הצמצום רק שאין רשאין להסתכל ולהבחין קודם הצמצום. שסוד הצמצום הוא כאן מז"א ולמטה שהוא ו"ק עולם חסד יבנה שע"כ אסור לשאול כמ"ש
(דברים ד') שאל נא לימים ראשונים שהן ששת ימי בראשית ו"ק ואי אתה שואל מה למעלה כו' שהוא קודם הצמצום וכל המסתכל כו' (חגיגה ריש פ"ב): וענין הפרסה והצמצום והסתלקות האור הוא בשביל זו"נ שאין יכולין לקבל אור של ע"ק שלכן היתה מיתת המלכים וביטול הארץ לכן היתה הפרסה שלא לקבל אור שלמעלה מטיבורו ששם קדש הקדשים כמ"ש בפ"ב וכן באד' כלי הנשימ'. וזו תיקון ז"א אבל לנוקב' שהיא אינה יכולה לקבל ג"כ עדיין שלכן בעולם התהו נתבטלה מכל משא"כ במלכין קדמאין כמש"ל לכן צריך הצמצום בשבילה. וכן למעלה למעלה. וז"ש שנצמצם א"ס בשביל מלכותו. ובצמצום שהוא סוד הדין ועביות הכלים של מלכות שעי"כ תוכל להתגלה. וז"ש יקוו המים מתחת השמים שהוא ת"ת דע"ק הפרסה שנקרא רקיע השמים כמש"ל אל מקום אחד ליסוד ואז ותראה היבשה. וזהו יום השלישי: ואח"כ באותו יום תדשא הארץ דשא כו' עיבור רישא דז"א וט' תיקונין ולידתו ונתיישב בת"ת דע"ק מטבורא ולמטה עד סיום גופו ת"ת דע"ק ושם עמידת ראשו כידוע: ואח"כ
ביום רביעי יהי מאורות ברקיע השמים בקיעת המוחין דרך הפרסה ונכנסין לרישא דז"א לפי שהוא במקום ריק מהאור לכן הוצרך למוחין. ולכן שם הוא בסוד התוספת ואין נכנס בחשבון ספירות שלו. ושני המאורות הן חו"ג כמש"ל פ"א. וזהו לאותות כמו מאותות השמים (ירמיה ז') ששם כל הנהגה: ולמועדים. שכל המועדים הן כנגד ז"ת כמ"ש בז"ח ובתז"ח ע"ש ג' רגלים ור"ה. ויה"כ. ושמיני עצרת. ושבת נגד ז"ת ע"ש: ולימים. ששמשא ת"ת שליט ביממא וסיהרא בלילא עולימתא שפירתא כו' ואתכסייא ביממא (בסבא משפטים צ"ה א') וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו': ושנים. שנת החמה והלבנה כמ"ש בתז"ח ד' פ"ט ע"ד ע"ש: את המאור הגדול. שמשא: ואת המאור הקטן. סיהרא במיעוטה שנעשית ראש לשועלים ונקראת שם אלקים דבאצילות נקראת ה"א אחרונה של הוי"ה זנב לאריות ובירדה בבריאה נעשית ראש לשועלים לעולמות בי"ע ששם שועלים מחבלים כרמים דבאצילות לא יגורך רע כמ"ש בת"ז
ובתז"ח בכמה מקומות. וע"כ נסתיים רישא דז"א וגופו של ע"ק ונשתיירו נהי"ם. וביסוד של ע"ק שם שיעור כל גופו של ז"א שביסוד ו"ק וכן בת"ת של ז"א והוא עומד נגד האור של ע"ק ששם קיבוץ כל האור. ונגד המלכות דע"ק שם עמידת גופה של נוקבא ומטיבורו ולמטה של ז"א ששם עמידת נוקבא כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב. ושם חסרון האור כנ"ל לכן מלכות ל"ל מגרמה כלום וכן ז"א מטיבורו ולמטה לכן מעוי בדעת אתתקן כמו ראשו כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא אתתקן ואתפשט לגו. ודרועין ושוקין דזו"נ הן נגד שוקין דע"ק נ' ה' שלו זה בפרקים העליונים וזה בפרקים התחתונים. ושם ג"כ ריקן מאור לכן בשוקין אחיזת כתרין תתאין כמ"ש לקמן בפ' הזה. הני ברכי דשלהי מנייהו (ברכות ו' ע"א) ורגליה יורדות כו' (משלי ה'). ולכן הן ב' בדי ערבות בלא טעם וריח. וגם דרועין היו ראוין להיות כן רק בהגבהותם למעלה נגד הראש יש להם אור כמ"ש למטה
(בסוף ד"ה אתקין ביה) ואעפ"כ שממית בידים תתפש (משלי ל') עשו וישמעאל. וז"ש ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ר"ל המים שביסוד ישרצו גוף ת"ת דז"א ורישא דנוקבא כמש"ו ששם עמידתן. וז"ש כלומר ח"י ר"ל ח"י הוא נשמתא בסוד נשמת כל חי כידוע כמ"ש בהת"ז וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים וז"ש כלומר חי ר"ל של"ת חיה הוא חיה כמו חית הארץ אלא לשון חיים והוא נשמתא כנ"ל וכמ"ש לקמן פ"ד כד נחת אדם דלתתא בדיוקנא עלאה אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם דימינא נשמתא קדישא דשמאלא נפש חיה. והן נוצרו כאן במאמר ישרצו כו' נפש חיה. נפש זו נפש. חיה זו נשמתא. והן ימינא ושמאלא חו"ג בנין זו"נ ז"א מהחסדים ונוקבא מגבורות כמש"ל: אתפשט נהירו דדא בדא - ר"ל שנכללו נשמתא ונפשא חו"ג ביחד: כלא אתרחשון בזמנא חדא שנוצרו שניהן כאחד גוף דכורא ורישא דנוקבא פרצופה. וז"ש מים טבאן מים בישן ר"ל חסדים וגבורות כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כד
אתתקן דיוקנא בתקונוי כו' עד ואתתקנו מעהא ואמר שם ובכללא חדא אתעבידו כו' האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא וז"ש כאן בגין דאמר ישרצו ר"ל לשון רבים כולל כולם. אתכללו דא בדא חיה עלאה חיה תתאה - ר"ל זו"נ כנ"ל: בכללא חדא אתעבידו חיה טבא חיה בישא ר"ל חו"ג. והגבורות באין מסוד הצמצום וסילוק האור כנ"ל ואף באור של היסוד כיון שנסתלק נמצא בו דין כל סילוק הוא בסוד דין לכן בו מים טבאן מים בישן והוא סוד ב' נקבים שביסוד א' מוציא זרע ושני כו' ודופן א' ביניהם. וכן דופן א' בין דכורא לנוקב' והן ימינא ושמאלא. ועמידת גופו של ז"א נגד היסוד וכן דיקנא דז"א שם והוא נגד זקן התחתון י"ג תקונים י"ג בריתות ולכן הדיקנא הוא בסוד הדעת עשב מזריע זרע עץ פרי כו' שהוא נגד היסוד דע"ק וכל יסוד בפרצוף שלמעלה הוא דעת בפרצוף שלמטה כידוע זהו והאדם ידע כנ"ל. וז"ס גוף וברית כחדא חשבינן והן ו"ו שניהם כוללין ו"ק כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף (ב"ר וישב): ואמר מים טבאן
מים בישן - חו"ג: חיה טבא חיה בישא - הן דו"נ. והענין כי נפש חיה הנפש כוללת ג"כ את עולם הבריאה כמ"ש לקמן פ"ד והיא ג"כ נבראת עמהם ונכללת עמהם כאחד ולכן הבריאה עם האצילות באחדות והיא מסוד נפש החיה שהיא מלכות של אצילות לכן מלכות בסוד מיעוטה ירדה שם ומתאחדת בתוכה. והיא לבוש של אצילות כהדין קמצא דלבושיה מניה כידוע. ושם הוא עץ הדעת טוב ורע כידוע בכמה מקומות בתקונים עץ החיים באצילות. ולכן מלכות ג"כ נקראת ע"ה טו"ר כידוע והוא בסוד מיעוטה בבריאה והוא כי באצילות הוא שם הוי"ה ובירידתה בבריאה נעשית בסוד אלקים ראש לשועלים שכולם נקראים בשם זה כל העולמות וכל המלאכים ואפילו הס"א אלהים אחרים כמ"ש בפרשת משפטים בדף צ"ו ע"א ת"ח כל שמהן וכל כינוין דשמהן כו' עד ואפילו עכו"ם בשמא דא אקרי עש"ה והוא ע"ה טו"ר שמשותף בו אלקים אחרים. אבל בהיותה באצילות אז היא ה אחרונה שבשם בסוד הוי"ה משא"כ בירידתה בבריאה
כמ"ש בפרשת בראשית דף כ' ע"א ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים עד אקרון ממשלת הלילה ע"ש וזהו ע"ה טו"ר ושם חטא אדה"ר כמ"ש שם דף כ"ב ע"א וע"ב פתח ואמר למלכא דהוה ליה כמה בניינין כו' עד עור ובשר תלבישני שהוא לבוש לאצילות ושם חטא לכן אמר לקמן וכד חב אדם אתפשט שמאלא כו' שהוא בריאה הלבוש ששם חטאו ולכן וידעו כי ערומים הם שהפשיטו מלבוש. וז"ס שאמרו שלבושיו של אדה"ר נתפתה ונשאר ערום. ולכן עשה לו כתנות עור דמשכא דחוויא וצריך המיתה להפשיט אותו המלבוש שהוא הגוף של נחש. ובתחלה היה לו כתנות אור דבריאה ששם אור לבושו כנ"ל בזוהר הנ"ל וזהו עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד). וז"ש (פר"א פ"ג) שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנא' כו': ור"ל שמים נקרא עולם היצירה שז"א מקנן שם כידוע ואמר שנברא מאור לבושו ר"ל מבריאה כמ"ש למטה: וז"ס אחיזת ס"א בלבושין כמ"ש (ברכות ו' ע"א) הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו
וכמ"ש בפ' משפטים דף קי"ב ע"ב חמו חבריא מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות כו' ע"ש. והענין כי לקיחת הברכות ממנו בערמה היה כמו שרימה הנחש לאדה"ר כן רימה יעקב לעשו ונטל את דיליה שיעקב שופריה דאדם (ב"ב נ"ח א') ועשו של הנחש כמ"ש שם דף קי"א ע"א בהג"ה ת"ח מה כתיב ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת כו' עד סוף כל הג"ה ע"ש ולכן רמה עכשיו אותו עם עקש תתפל. ועשו נטל בגדיו של אדה"ר שנתפתה אחר הנחש ולקח הס"ם והוא עשו והוא בגדי החמודות ולכן נטל יעקב ממנו ולקח הברכות. וז"ש חיה טבא חיה בישא שניהם בבריאה והוא טוב ורע כנ"ל והוא נפש הנ"ל: ויאמר עד סטרא דנוקבא ר"ל נעשה אדם הוא נוקבא והוא בששי והוא נסירת הנוקבא ותקונהא בכל התקונים כי כשהיא אחורי ז"א היא גולגלתא סתימא בלא תקונין דגלגלתא כמ"ש בא"ר שם ועבד גולגלתא דנוקבא כלא סתימא מכל סטרוי רק בשערות כמ"ש שם וכן בא"ז דף רצ"ו ע"א
ואפיק גלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי רק בשערות כמ"ש שם וכן בא"ז דף רצ"ו ע"א ואפיק גלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי כו' ע"ש. וז"ס עולימתא שפירתא דל"ל עיינין (ריש סבא משפטים) ולכן כתיב ויבן ה' אלקים את הצלע שבנה אותה. ומלכות נקרא עולם העשיה שמלכות מקננת באופן ולכן כתיב נעשה אדם: וכן נעשה הוא לשון תיקון כמ"ש בפ' בראשית דף כ' ע"א ויעש רבוייא ותקונא דכלא כדקא יאות כו' והוא בששי לאחר שנתקן הכסא שהוא תוצא הארץ כו' ואח"כ נתקן הנוקבא כמ"ש שם ועם כל דא עד יום שתיתאה דאתתקן דיוקנא דאדם כדקא יאות לא אתיישב בדוכתיה וכדין אתתקן כו' ע"ש. וכאן לא רצה להפסיק סדר שלו כמ"ש לעיל: ואמר האדם לא כתיב אלא אדם סתם ר"ל האדם משמע האדם הידוע שאמרנו למעלה והוא ז"א שעליו נאמרו כל הפסוקים שקדמו כמ"ש לעיל ואמר אדם סתם שקאי על נוקבא. וז"ש לאפקא דלעילא דאתעביד בשמא שלים ר"ל ז"א אתעביד בשמא שלים כמש"ל ויטע ה' אלקים
וייצר כו' משא"כ נוקבא ולכן נאמר ויאמר אלקים: ואמר כד אשתלים דא אשתלים דא - ר"ל ז"א ונוקביה אשתלימו פרצופיהם כאחת שמסיימין פרצופיהם כאחת וכן כל תקוני גופיהם נעשין כאחת כמ"ש בא"ר שם תו אתפשט האי תפארת ואתתקן מעוי דדכורא כו' ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מיעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא כו'. ואמר אשתלים דו"נ לאשלמא כלא שע"י נתקן כלא כמש"ל ועם כל דא עד יומא שתיתאה כו' כמש"ל וכמ"ש בא"ר ובא"ז שהן תקונין דעלמין כלהו ואמר ה' סטרא דדכר אלקים סטרא דנוקבא השתא הוא שמא שלים כדקא יאות דאתפרשו דכר ונוקבא ומתחלה היה תפארת כלול ברחמי ובדינא שלכן נקרא שמא שלים משא"כ נוקבא שמעולם לא היתה כלילא חו"ג כי ז"א הוא בן בכור שנוטל שני חלקים חו"ג ונותן לנוקב' הגבורות כמ"ש בא"ז ד' רצ"א ע"א וכלא נטיל בן דא וירית כלא והאי ירית לברתא כו' כמש"ל וכמ"ש בא"ר שם תאנא האי תפארת כליל
ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר כו' כנ"ל עד דאנסרו ואז כל הרחמים כלול בדכורא וכל הדינין כלולין בנוקבא. שזהו סוד הנסירה שכ"ז שהיו כלולים ברחמי ודינא אז היו דבוקין זה בזה בדופן אחד ואח"כ שזה כלו רחמים והיא כלא דינין אז אין להם חיבור וננסרו ואז הוא הוי"ה כלהו רחמין והיא אלקים כלא דינין וכמ"ש שם בא"ר ואתפשט רחמי בדכורא כו' כלהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא ותאנא כו' ע"ש. וכמ"ש בפרשת בראשית שם דז"א נקרא הוי"ה ונוקבא אלקים וכ"ז בירידתה בבריאה ששם נקראת אלקים כמ"ש בפרשת בראשית שם כמש"ל: אתפשט עד באפכא - ע"כ דיבר בתיקון ת"ת של ז"א ועכשיו אמר שאתפשט דכורא ואתתקן כל קו האמצעי שהוא יסוד ועטרת היסוד. וז"ש ואתתקן בתקונוי באמה בפומי' דאמה והן עיקר תקונין לאתבסמא נוקבא בדכורא שזה התיקון בעולם התהו שלא היה מתקלא. והמתקלא הוא
ביסוד כמש"ל (ריש פ"א) שהמתקלא כף זכות וכף חובה והוא זכר ונקבה זכר כף זכות ונקבה כף חובה חו"ג ולשון חק מכריע בינתים הוא היסוד שנקרא לשון כמ"ש (ישעיה נ') לשון למודים בסוד למודי ה' נו"ה כידוע כמש"ל (שם) בסוד ברית הלשון וברית המעור. והמכריע צריך שיכלול שניהם זו"נ והוא אמה ופומיה דאמה שהוא יסוד ומלכות כידוע וז"ש באמה בפומיה דאמה - וכאן הוא התיקון וז"ש מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו ר"ל שמנה מלכים מלכין הקדמאין דמיתו כאן אתקיימו בסוד מלך הדר שהוא פומיה דאמה כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא כו' עד אתבסמו ואתכלילו דא בדא מי זהב רחמי ודינא ובדף קמ"ג ע"א וכד אתחברו אתבסמו עד ואתתקנו עלאין ותתאין ובדף קל"ה תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין כו' עד דייתי תקונא דאדם כו' ובא"ז דף רצ"ב ע"א ואלה המלכים אשר מלכו כו' הדר ודאי כו' וכתיב צדיק כתמר יפרח. והוא בפומיה דאמה כאן
נתקיימו ע"י חסד דאתגלי בפום אמה. ולכן לא נתקיים העולם עד שבא אברהם חסד ואתגלייא האי פומיה דאמה ואז נתקיים העולם בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם (ב"ר פי"ב) ושם ה' זעירא פומיה דאמה כידוע. ושם נתקיים העולם כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה ר"ל ברית פומיה דאמה שמחבר יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שהוא לשון חק מכריע בינתים כנ"ל וכמש"ל פ"א ע"ש: ואמר דינין דדכורא כו'. כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"ב ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין מדכורא כו' עד ואתתקנו עלאין ותתאין והענין כי בקו האמצעי דע"ק נתצמצם האור מטיבורו ולמטה מחצי ת"ת ויסוד ומלכות ונשארו ביסוד וצמצום הוא דין ורישא דז"א הוא בחצי ת"ת לכן הוא דין וכן סופא דנוק' שהוא גופא דילה עומד נגד מלכות הוא ג"כ דין. וגופא דז"א ורישא דנוקב"א עומדים נגד יסוד דע"ק ששם המים הם רחמים: וי"ה קונטרין עד אשתכח - קנטורין הוא כמו קנטר של בנאי שהוא שבט ברזל כידוע דקיטורא
כמו בכל קטורין של אביו וצר כל קטורין של ולד בדמות הנואף ר"ל כאן כללות כל הגבורות שהן מכונין בשבט ברזל כמ"ש בהקדמת הזוהר דף ו' ע"ב וירד אליו בשבט בדינא קשיא. ור"ל