אלפים תהו וב' אלפים תורה וב' אלפים ימות המשיח (חלק צ"ז א' ע"ז ה' א') כי התורה נסתיים ונעלם בסוף ד' אלפים שנה כידוע ובעונותינו כו' שיצאו אין תורה ואין משיח הוא תהו בגלות שאין זיווג. וז"ש שם והכי אחזי לי' ברמז בסוף יומיא כו' ע"ש. ובאותן השנים מתגלגלים כל התתקע"ד דורות שהן הע"ר שהן הנשמות מעולם התהו כמ"ש (חגיגה י"ד א') שתלן בכל דור והן הן עזי פנים שבדור. ואמרו (סוף סוטה) בעקבות משיחא חוצפא יסגה כו' וכמ"ש בר"מ פ' נשא דף קכ"ה ואתהדרו אינון ע"ר רעיין על ישראל כו' ע"ש. והן אשר קומטו ולא עת (איוב כב) שעת הוא זיווג כידוע בסוד אשר פריו יתן בעתו עת רצון והן יצאו בלא זיווג רק אחור באחור והן נק' אחוריים וכן כל הקליפות נקראים אחור השיב אחור כו' וכן אלקים אחרים. והן בסוד אחוריים בסוד פעור כידוע לפי שיצאו מעולם התהו שהיו אב"א. ולזה אמר דוד (תהלים כ"ה) פנה אלי וחנני. וכל הדינין באחוריים וכל הרחמים בפנים. וכן בקדושה כל שהוא יותר באחור הוא דין נוק' נקרא אחורי. וכל זה הי' שלא הי' מתקלא המכריע והן שני כתובים המכחישים זא"ז כו' שחכמה הוא רחמים כף זכות ובינה כף חובה ואין מכריע ולא יכלו להאיר זה בזה דרך פנים: ואמר סתם לא הוו משגיחין כו'. שזה ידוע כי השגחת פנים בפנים קאי על או"א שזיווגם הוא אנפין באנפין כנ"ל בסוד הנישוק. והן נקראין פני האדם כמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"ב ופניהם איש אל אחיו אינון חו"ב דאינון אנפין כו' שהן בראש והן שני הפנים של הראש והכל תלוי במתקלא זיווג שלמטה ביסוד כי כשהיסוד מתעורר אז המוחין חו"ב מתעוררין ומורידין הטפה כידוע. וידוע שכל הזיווג תליא בראיה כמ"ש (בראשית ט') וראיתיה לזכור ברית עולם והקמותי את בריתי (שם י"ג) ידוע הקמת ברית בזיווג בסוד ולא קמה עוד רוח כו' (יהושע ב') וכמ"ש (שיר ו') הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני ואמר בזוהר דאתוקד מוקדין דלבאי וכמ"ש (ברכות י"ב ב') על פ' ולא תתורו כו' ואחרי עיניכם זו כו'. וכן כאן באשגחות עינא עילאה עינא פקיחא אשגחותא דרחמי תליא כל הזיווג כמ"ש בא"ר ובא"ז ע"ש. והוא סוד יוסף בן פורת עלי עין שהוא פרה ורבה ע"י עין עילאה וכמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא בי' עינא בישא משום שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה הה"ד בן פורת כו'. וכתיב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל והוא סוד הזווג כמ"ש (בראשית לט) הלחם אשר הוא אוכל: ולזה אמר משגיחין אפין באפין שזיווגם תליא בהשגחה לפי שלא היו עדיין התיקונים נקבי העין וכל התיקונים דרך נקבים ושערות להתמעט ולהתצמצם האור שיצאו בדקות ובלבוש וזהו עיקר התיקון להתמעט האור שיוכלו התחתונים לקבל האור. וכן היתה תחלת הכוונה בצמצום האור. ולכן בהתחלת התיקון פרס חד פרסה להעלים האור למעלה ואזדמן בז' תיקונים. ולכן כשלא היו התיקונים לא היו משגיחין אפין באפין שלא יכלה לקבל האור מפנים שלו רק אב"א לפי שבאחור שלו האור מועט ואעפ"כ לא יכלה לקבל בפנים שלה רק ע"י אחור שלה שנתעבה האור עיבוי אחר עיבוי והיתה מקבלת האור בסוד דינים אחוריים. ולכן הי' העולם תהו כמ"ש בא"ר דף קל"ה ע"א וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין כו' תאנא הוא גזירת דינא תקיפא כו'. וכן בדף קמ"ב ע"א אתר דכל דינין כו' ולא אתבסמו דינא בדינא כו'. וז"ס שאמרו (במ"ר) בתחלה רצה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' והוא סוד זה העולם. והן סוד תתקע"ד דורות שאמרו (חגיגה) שעלו במחשבה כו' והן סוד ניצוצין דאזדריקו במחשבה ש"ך ניצוצין כידוע. וע"ז נאמר על ר"ע (מנחות כט) כך עלה במחשבה כידוע. משום הניצוצין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ד ע"ב ות"ח כו' וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין כו' כגוונא דא סליק במחשבה כו'. והן ל"ב אלקים דינין ל"ב נתיבות שכל אחד כלול מעשר הן ש"ך ניצוצות: ומלכין קדמאין מיתו - הן המלכים הנזכרים בפרשת וישלח וימלוך וימת וימלוך וימת כמ"ש בא"ר דף קכ"ח ע"א ודף קל"ה ע"א ודף קמ"ב ע"א ובא"ז דף רצ"ב ע"א ע"ש. ואמר מלכין לפי שיצאו כולם בסוד המלכות שבהם לבד שיצאו בסטרא דנוק' כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו בהאי מלכו דבסטר נוק' כו': ואמר קדמאין קודם עולם התיקון כמ"ש לפני מלך מלך לבני ישראל שהוא עולם התיקון וכמ"ש והארץ היתה כבר וכמ"ש למטה וכמ"ש בא"ר דף קכ"ח ע"א ואלה המלכים כו' מלכא קדמאה כו' לא אתקיימו כו'. וכמ"ש בא"ז ד' רצ"ב ע"ב עלמין קדמאין אתחרבו כו': ואמר מיתו ר"ל שירדו למטה כמ"ש בא"ר ד' קל"ה ע"ב ואתבטלו ס"ד כו' ואי תימא והא כתיב וימת וימת דאתבטלו לגמרי לאו הכי אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי בי' מיתה כד"א וימת מלך מצרים דנחית מדרגא קדמאה דהוה בי' ר"ל שר של מצרים כמ"ש בזוהר שמות די"ט ע"א: וענין המלכים הוא כידוע ו"ק של ז"א שכל ישראל בני מלכים שז"א נקרא מלך ודעת כולל כל הו"ק. והן ז' מלכים שנאמר בהן וימת עד שבא מלך השמיני הדר שהוא ו"ק של המלכים בסטר דדכורא וכן ו"ק של הנוק' שהיא אשתו מהיטבאל כידוע אז נתקיימו בסטר דדכורא: (הגהה - מהיטבאל בת כו' על הנוק' שהיא בת חכמה דטרדין למצאה כו' כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' לא כו' בת מי זהב בת אימא והיא הזהב מ"י והוא הי"ם מ"י אימא היא כלולה בחו"ג מ"י זהב דהיא עצמה רחמים ומסטרהא כו' הויה בנקודות אלקים ור"ל מים המגדלת הזהב. והוא הנהר הראשון אשר שם הזהב): וכ"ז בשביל שלא היו או"א משגיחין אפין באפין ומתקלא לא היה כמ"ש למטה (בד"ה וזיוניהון) וכמ"ש בא"ז דף רצ"ב ע"ב עד לא אברי עלמא לא הוו משגיחין אנפין באנפין ובג"כ עלמין קדמאין אתחרבו כו'. וז"ס בונה עולמות ומחריבן (במד"ר פרשה ג') כמ"ש בא"ר דף קל"ה ע"א עד לא זמין תקונוי באני מלכין כו' ולא הוי מתקיימי כו'. וכן אמר בתז"ח דף פ"א ע"ב ורזא דמלא אלה תולדות כו' דהוה לבושה תהו כו' בגין דהוה בעלה לעילא סתים כו'. והן ו"ק הנ"ל שלא יצאו והוה קב"ה בונה עולמות ומחריבן כו'. הוה שירותא מחסד כו' שהוא התחלת ו"ק של עולם התיקון וע"י נתקן כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו כו' עד דאתער האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר מאי הדר חסד עילאה כו'. ונתגלה ביסוד שהוא כלל הו"ק ואז נתבסם הכל כמ"ש שם ובג"כ בכלהו כתרים כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק' בהאי אמה כו': והענין הוא כידוע שכ"א קיבל האורות של כולם וזהו וימלוך כמו מלך שמקבל הכל ומחלק לעבדיו וכן מלך השביעי לתת למלכות. וכולם נשברו ונפלו כליהם בבריאה ואורות נסתלקו למעלה דוגמת המיתה: ומלך הראשון הוא דעת כמ"ש בא"ר דף קל"ה ע"א בלע בן בעור תאנא הוא גזירת כו' דבגיניה מתקטרן אלף אלפין כו' והוא הדעת כמ"ש שם דף קל"ו ע"א בחללא תליתאי נפקין אלף אלפין כו'. ושם מחללא תליתאי נפקין אלף אלפין כו'. והוא בלעם בן בעור כנגד הדעת שאמר ויודע דעת עליון נגד משה שהוא מסוד הדעת כידוע ואמרו (ספרי סוף פרשת ברכה) ולא קם נביא בישראל כמשה בישראל הוא דלא קם אבל בא"ה קם ומנו בלעם. והוא בקליפה יצא מכח מלך הראשון דלא אתבסם כמ"ש בא"ר מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו כלל ר"ל בכל מלך ומלך ושאר הו' מלכים בו"ק מחסד עד יסוד. (הגהה - ובו קיבוץ כל הה"ג לפי שאז לא היה אלא מסט' דגבורה כמ"ש בא"ר ובא"ז בסטרא דנוק'. וז"ש הוא גזירת כו'): ונ"ל שגבורה מלך קודם לחסד לפי שהוא בעולם התהו קדמו הגבורות. וזהו יובב מארי דיבבה ויללה שהן מסטרא דשמאלא וכמ"ש בא"ז דף רצ"ג ע"א ממוחא תנינא באינון קוצין תקיפין אתמשכן ותליין מאריהון דיבבא ויללה כו' גבורה תקיפא מינה מתאחדן מאריהון דיבבא כו'. וידוע שהשערות הן מבירורי המלכין: וז"ש מבצרה כמ"ש (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה מדוע אדום ללבושך כו'. ואדרכם באפי כו': והשני הוא חסד וז"ש מארץ התימני בדרום תימנה. והן עולמות שקדמו לזה העולם כמ"ש בא"ז דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאי אקרון ומיתו לאלתר: וזיוניהון לא אשתכחו - זיוניהון הן המוחין ג"ר שחסרו להן שלא יצאו אלא ו"ק. (הגהה - וכמ"ש שבעה אותיות צריכין שלשה זיונין ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' והן בז' מלכין שהן חסרים ג' מוחין לכך צריך ג' זיונין. וכל מוח ומוח מתפשט בכל ז"ת כמ"ש בא"ז לכן הג' מוחין הן ג' זיונין והן כלי זיין להלחם בס"א דבגדלות מסתלקין ומתכנעין הס"א. והן א' לימינו כו' כמו הג' מוחין חב"ד כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ח ע"ג ואמרו מ"מ אלין תגין אינון זיינין כאדם שאוחז כו'. והן ז' מלכין שהן דינין לכן הן אותיות ש'ע'ט'נ'ז' שהן ה' גבורות דינין קשין כידוע ש'ט'ן' ע'ז' בסוד ש'ע'ט'נ'ז' וכן ג'ץ' הוא ב' האחרונים שהן כללות כל הגבורות הניצוצין דאתדעכו כמ"ש בא"ז דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו כו' ע"ש ואח"כ אתתקנו במוחין והן הזיונין וז"ש וזיוניהון (כאן נחתכו כמה תיבות וכך מתחיל) תפילין דרישא. וידוע שהתפלין הן מוחין כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א כלהו אקרון תפלין דרישא כו' ע"ש וכן שם דף רצ"ב ע"ב ובא"ר ק"מ ע"א ע"ש ואמר שם ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד דסלקין כלהו מ"ב לקבל שמא דמ"ב וידוע שסוד שם מ"ב הוא על עולם התהו): והן תרין עטרין דאחסינו ליה או"א. והוא עדיו (הגהה - וכמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים כו'. ואמרו (שבת פ"ח א') בשעה שהקדימו נעשה לנשמע באו ס"ר מ"ה וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים כו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם. שעל ראשם והן המוחין שהן עטרות דאו"א. שלכן היו חיין לעולם בסוד חיי המלך כו'. אולו הכתרים זכו בלוחות כמ"ש בשעה כו' והלוחות הן ב' ספרים בסוד חו"ב ודבור העשרת דברות בסוד סיפור. והן ב' עטרין ב' כתרים כנ"ל (ליקוט) כי כתרין ועטרין הן אחד ונאמר את עדים ואמר בת"א וזיוניהון. ובתד"א פ"ד ח"ב אמר שאלו ב' כתרים הן מ"ש ואתם כו' ממלכת כהנים וגוי קדוש והן חו"ב ברכה נחית בימינא דכהנא וקדושה נחית בשמאלא דלויה כו'. ורמיז ג"כ לכתר הג' דא"א כמ"ש והייתם לי סגולה וכמ"ש בחז"ח ועמש"ש שהשלשה שנים הן והן שלשה אמרו ג' כתרים הן והן ג"כ ד' כידוע בסוד התפלין וז"ש וכתר שם טוב כו'. והענין כמ"ש בא"ר שג' מוחין הן בז"א ומתחבר עמהן מ"ס דא"א ונעשין ד' וזהו כתר ש"ט העולה על גביהן): שמתפשט בכל הגוף בסוד כונן שמים בתבונה (משלי ג') ע"י המוחין כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת כו' תרין חולקין ותלת חולקין כלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית מאי ירותא דא תרין עטרין כו' ע"ש והן חו"ג כמ"ש מסט' דאבא הוה גניז כו' ע"ש. והן יורדין מע"ק ממ"ס ומגדילין את או"א אנפין באנפין ואח"כ יורת ז"א כמ"ש בא"ז שם וכידוע. וכאן שלא הי' המתקלא בע"ק ולא אתכלילו בי' חו"ג כמ"ש למטה ולכך לא היו או"א אנפין באנפין ולא ירדו חו"ג לז"א. וידוע שהמוחין הן חיי האדם בסוד חו"ב שנקראו חיים כמ"ש (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה. ובינה נקראת חיים כמ"ש בזוהר (פרשה אחרי נ"ח א') ומה שמיה דההוא נהר חיים שמיה ונקראת אלקים חיים וכן המוחין נקראין חיי המלך כידוע כמ"ש בר"מ פרשה יתרו דף צ"א ע"א ואינון חיי המלך. ולכך כאן שלא אשתכחו מיתו המלכים: וארעא אתבטלת - היא לא מלכה כלל דל"ל מגרמא כלום אלא מה שמקבלת מבעלה (הגהה - וכנגד הסיגים שיצאו מהם ומארעא שמנה שרצים שמטמאין במותן וח' כלים. א' עץ ב' ועור ג' ושק ד' ובגד ה' וחרס ו' ונתר ז' ועצם ח' ומתכות ונגד ג"ר כלי א' גללים ב' ואבנים ג' ואדמה): לפיכך כאן שמלכים דו"ק מתו היא לא באה לכלל הויה ולפיכך לא נזכר מלוכה והויה בתורה עליה כלל וכמ"ש למטה והארץ תניינא לאו בחושבן כו'. והיא יצאה רק נקודה אחת וט' נקודות נשארו למעלה ושל ו"ק שלשה נקודות שהן זיוניהון הנ"ל ונשארה רק בנקודה א' א"א בה הויה כלל: וקחשיב בכאן כל הה' פרצופים לא באו לכלל תיקון: (הגהה - וכן למעלה היה ג"כ בענין הזה הסתלקות ותיקון כמו הצמצום והורדת השפע דרך קו וכן דרך פרסה ובכל העולמות כידוע): וכל מה שלמטה הוא יותר בחסרון. בא"א לא הוה מתקלא שלא נכלל בו נוק' שורש הדינין ולפיכך מיתו המלכים שלא היה להם שורש למעלה: (הגהה - כ"מ בכתבים והעיקר כי בתחלה היה בסוד בוצינא קרדינותא עטרא דגבורה לבד ולכך לא אתקיימו כמ"ש בא"רו א"ז. עד דנחית אוירא עלאה חסד ונתקיימו וז"ס דו"נ בכתר שהן ב' עטרין סוד המתקלא ג' מוחין ג' הויות): ובאו"א לא היו משגיחין אפין באפין הואיל ואו"א כחדא שריין לכן החסרון בהם שוין ואעפ"כ היא מקבלת מב' אחוריים: ובז"א מיתו המלכים: ובמלכות ארעא אתבטלת: ואמר במלכים מיתו שמלכו ומיתו לאלתר אבל זיוניהון לא אשתכחו כלל לא באו לעולם. ולכן ז"א נקרא ו"ק כי אותן שבאו בעולם הקדם בתחילת הבריאה אותן אינן נחסרין אבל מה שבאו אחר התיקון תלוי ע"י מעשה התחתונים. וכן במלכות נקודה אחת בה בקביעות ותשעה תלוי כנ"ל. ולפיכך כשרשעים בעולם תתקע"ד דורות נקרא עולם התהו כנ"ל. וכן ב' אלפים תהו כנ"ל. אבל א"א ואו"א לעולם הן שלימין שיצאו מתחלתן שלימין. וז"ש שאין פגם מגיע בג"ר ופעמים הרבה אמרו בזוהר שאפילו בג"ר. היינו בסוד המתקלא ואפין באפין. משא"כ בז"ת שחסרים מוחין אפילו בג"ר של ז"א אין מגיע: עד כו' - עכשיו מתחיל לפרש התיקון והמתקלא מא"א עד סוף כל העולמות. לפי שעולם התהו לא הי' בו אלא ע"ס של האצילות בלבד לא הזכיר בעולם התהו רק הה' פרצופים: רישא דכסופא דכל כסופין - הוא עתיקא קדישא רישא חורא רישא תניינא מג' רישין הנז' בא"ז דף רפ"ח ע"א. והוא א"א שממנו מתחיל האצילות שלמעלה ממנו רדל"א וא"א לומר בו זו"נ ולא תיקון. וכ"מ בא"ר שמע"ק מתחיל התיקון כמ"ש שם דף קכ"ח ע"א תאנא עתיקא דעתיקין כו' מסתלק בהאי פרסה ואתתקן בתקונוי. וכן שם בדף קל"ה ע"א תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי באני מלכין כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא חורא עתיקא דעתיקין אתתקן כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא מכאן אוליפנא כל רישא דעמא כו'. והוא רישא דכל רישין כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"א תלת רישין כו' רישא עילאה ע"ק סתימאה דכל סתימין רישא דכל רישא. והוא רישא לכל האצילות שלמעלה ממנו רדל"א נקרא א"ס וכ"ש עולמות שלמעלה כנ"ל: ונקרא כסופא דכל כסופין כמ"ש בא"ז שם גולגלתא דרישא חיורא כו' ומיניה ירתין צדיקייא ארבע מאה עלמין דכסופין לעלמא דאתי. ואמר שם חד ארחא דנהיר בפלגותא דשערי כו' וכן אמר בזוהר קרח דף קע"ח ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתר דכמה נהורין ובוצינין וכמה כסופין שארן ביה כו'. וכל הכסופין נכספין הכל לע"ק דכל תקונוי דז"א כד מתתקנן מתקונוי דא"א כלהו מתהדרין לרחמין כמו שהאריך בב' האדרות. ואמר בא"ר דף קכ"ט ע"א ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון כו' ואמר שם תקונא יאה תקונא שפירא תאיב למחמי תיאובתא וחדותא דצדיקייא דאינון בז"א למחמי ולאתדבקא בתקונוי: ותיקון של ע"ק דאתתקן במתקלא ג' רישין כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"א תלת רישין אתגלפן כו' ואמר שם האי ע"ק אשתכח בתלת רישין וכלילן בחד ואמר שם דף רפ"ט ע"ב כמה דע"ק תלת רישין מתעטרין ביה כו' תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' והוא כליל כלא תרין רישין בי' כלילן וזהו המתקלא כמש"ל. ועיקר תקונוי במ"ס שמשם מאיר לתתאי בתקונוי ע"י שערות הראש והזקן כמ"ש שם ובא"ר שזה עיקר התיקון כמ"ש שם תקונא דע"ק אתתקן בתקונא חד כללא דכל תקונין והיא חכמה עילאה סתימאה כללא דכל שאר והאי אקרי עדן סתימא' והוא מוחא דע"ק כו'. ותקונוי דמשתכח בי"ג שהן ג' הויות שהן ג' מוחין דכלילן בחד שכל מוח הוא פרצוף שלם כמש"ל וא' כולל את כל הג' מוחין והוא ע"ק במקום מלכות כידוע בסוד כתר מלכות כמ"ש שם דף רפ"ח ע"ב בי"ג מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש לתלת זמנין ארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון כו'. וע"י מ"ס יוצאין הנימין ודיקנא להאיר לכל הפרצופים בנימין מאיר לז"א ובדיקנא לאו"א כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ע"א ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממ"ס דבתר כותלא ונהיר ונגיד לנימין דז"א ומהאי מתקן מוחיה וכדין כו' ואמר בא"ז דף רפ"ט ע"ב וחסד עלאה אתפשט ואתקן ואתכליל כלא במ"ס כו' אתנהירו ג' רישין עילאין כו' ובמזלא תליין והן חב"ד וכן מאיר הדיקנא לז"א בט' תקונין. כמ"ש שם ובא"ר וכן כל התיקונין מצחא ועינא פקיחא כו' כולם נפקין ממ"ס כמ"ש בא"ר בכל א' וא'. ונפקין ממ"ס ג"פ י"ג א' בנימין וא' בארחין שע"י הנימין מתחלקין הארחין. וא' בדיקנא נגד ג' מוחין הכלולין ביה. ושני תיקונין נתקנו. א' דו"נ שהיא המתקלא תרין רישין וחד דכליל לון כנ"ל. ואמר בא"ז בטש מאן דבטש במוחא כו' והוא רדל"א כמו שמבואר שם והשני שיוצא ע"י לבושין בצינורות דקין כמש"ו: לבושין דיקר אתקין ואחסין - הוא התיקון כנ"ל: והלבושין הן י"ג תיקוני דיקנא שע"י יוצאין האורות לכל העולמות מן המזלא. ויוצאין ע"י השערות צינורות דקין וע"י התלבשות