# פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 24

[קריאה בקורא](/reader/kabala-eeb2c863ac1b/1/24/)

<div lang="he" dir="rtl">

המלאך כי עתה ידעתי כו&#x27; ולא חשכת את בנך את יחידך ממני מאי ממני וע&quot;כ בשם הקב&quot;ה אמר 
כמו בכל דיבור של המלאכים כמו בהגר הרבה ארבה את זרעך כו&#x27; לגוי גדול אשימנו והרבה 
כיוצא בזה ואח&quot;כ אמר בי נשבעתי נאם ה&#x27; וזה מיותר דהא עד הנה הכל בשם ה&#x27;. אלא דע&quot;ק 
קאמר זה ואמר בשם ז&quot;א נאם ה&#x27; ז&quot;א. ועדיין אינו מוכרח שע&quot;ק אמר שמא פרצוף אחר ואמר 
מכאן מוכח דזה יצא ללמד על הכלל כלו דכ&quot;מ שנאמר מאמר בשם אמרו דע&quot;ק קאמר כמו כאן 
דע&quot;כ ע&quot;ק קאמר כמש&quot;ו: לא ידון רוחי באדם דלעילא משום דבההוא רוחא דאתנשבא מתרין 
נוקבין דפרדשקא משיך לתתאי - ר&quot;ל דע&quot;ק אמר דרוחי דנשיב מנוקבין דפרדשקא לז&quot;א כמ&quot;ש 
לעיל בפ&quot;ב ה&#x27; בין יו&quot;ד ליו&quot;ד דיה&quot;י נשבא דפרדשקא דעתיקא לז&quot;א ובא&quot;ר שם ע&quot;ב פרדשקא 
דביה נשיב רוחא לז&quot;א כו&#x27; ע&quot;ש אמר לא ידון האי רוחי בז&quot;א עכשיו משום דהאי רוחא נשיב 
לתתאי בבני אדם ומשם אורכא דחיין לראשונים באלף שנים קודם דור המבול כמ&quot;ש בתיקונים 


ת&quot;ע דף קל&quot;ו ע&quot;ב אר&quot;א אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין כו&#x27; עד דיומין ושנין מז&quot;א 
ע&quot;ש. ורוחא דחיי הוא מנוקבין דפרדשקא כמ&quot;ש בא&quot;ר מחד נוקבא חיין כו&#x27; ע&quot;ש ולכן לעתיד 
בלע המות לנצח שיתער רוחא דע&quot;ק בשלימות כמ&quot;ש שם. ובג&quot;כ והיו ימיו כו&#x27;. ר&quot;ל משום שלא 
ידון רוחי באדם שמשם אורכא דחיים לכן יהיו ימיו רק מאה ועשרים שנה כמש&quot;ו: יו&quot;ד שלים 
ולא שלים - ר&quot;ל שיו&quot;ד דע&quot;ק הוא י&#x27; דלא מתחברן ביה ו&quot;ד ויו&quot;ד דמוחין דז&quot;א שהוא חכמה 
עלאה בחיבור ו&quot;ד דנפקין מניה כמש&quot;ל סוף פ&quot;ב יו&quot;ד אזיל ליו&quot;ד דסתים מכל סתימין דלא 
מתחברן ביה ו&quot;ד וכמש&quot;ל ולכן יו&quot;ד מלא שלים ולא שלים וזה היו&quot;ד הוא מתלבש בז&quot;א וע&quot;י 
מתלבש ע&quot;ק בז&quot;א וז&quot;ש שא&quot;ס מתלבש בז&quot;א ע&quot;י חכמה ולפיכך הוא רק מאה ועשרים שנה כמש&quot;ו: 
י&#x27; בלחודוי מאה תרין אתוון תרין זמנין ר&quot;ל ש י&#x27; דכאן הוא י&#x27; פעמים י&#x27; הוא מאה ו&quot;ד 
הוא שני אותיות ונכפל בהם ה י&#x27; ב&quot;פ הוא עשרים שלכן נתחלק ו&quot;ד שהוא י&#x27; לב&#x27; אותיות 


להורות על ב&quot;פ י&#x27; וס&quot;ה ק&quot;ך וז&quot;ש מאה ועשרים שנה ואמר י&#x27; בלחודוי כד אתגלייא בזעירא 
אתמשך בעשר אלפין שנין - דשם הוא בע&quot;ק המספר באלפים שנין שלכן היו חיין אלף שנין 
כנ&quot;ל לכן י&#x27; דע&quot;ק הוא עשר אלפין שנין. ושם הוא יומו של הקב&quot;ה אלף שנין שלכן שית 
אלפי שנין הוו עלמא נגד ו&quot;ק שהעולם מתנהג בהן כמ&quot;ש בפ&quot;א שתא אלפי שנין תליין בשתא 
קדמאי כו&#x27; ויתנהג עוד עד עשר אלפי שנין כמ&quot;ש בברית מנוחה (בהקדמה). דג&#x27; אלפי שנין 
יהיו בסוד ג&#x27; מוחין שנתחדשו לו אחר עולם התהו ולכן יהיו אחר התחדשות העולם כמש&quot;ל 
שם. אבל בז&quot;א כל ספירה אין נכללת רק בעשר שלכן יו&quot;ד שהוא ע&quot;ס נכללין ממאה. וז&quot;ש 
מכאן כתיב ותשת עלי כפכה ר&quot;ל כמ&quot;ש (חגיגה י&quot;ב א&#x27;) וכיון שסרח הניח הקב&quot;ה ידו עליו 
והעמידו על מאה אמה שנאמר ותשת עלי כפכה וכן בז&quot;א דמשיך לתתאי כנ&quot;ל שע&quot;י מתנהג 
העולם וכל שבו דוגמתו באדם כנ&quot;ל. ומ&quot;ש והיו ימיו מאה ועשרים שנה הוא עם חו&quot;ב עצמן 


והוא רומז על מרע&quot;ה שימיו ק&quot;ך שנה כמ&quot;ש בשגם זהו משה כידוע שמדרגתו עד או&quot;א כידוע 
והוא דרגא דז&quot;א כידוע בזוהר ובתיקונים בהרבה מקומות והיה ראוי לבא בזמן זה אלא 
שהשחיתו דרכם בדור המבול ונגנז אור זה מהם וז&quot;ס ותרא אותו כי טו&quot;ב הוא שנפרד ונשאר 
בטוב. והוא סוד שגם זה הבל בסוד הנפילים והבל אתבסם במשה כידוע: 
הנפילים היו כו&#x27; עד בלא רוחא - ר&quot;ל דהנפילים הן בני אלקים עם בנות האדם שהן ארבעה 
וז&quot;ש מאתר דאתפרש גנתא אקרו נפילים - ר&quot;ל ומשם יפרד בעלמא דפרודא שם ד&#x27; חיות הקודש 
שהן ראשים לכל העולמות כמ&quot;ש בתז&quot;ח במתני&#x27; בסופו דף צ&#x27; ע&quot;ב ארבע מלכין מצטיירין 
מגווה בהו שלטא עלמא כו&#x27;. וכנגדן ארבע הנ&quot;ל שני מרגלים ושתי זונות. והן הנפילים 
ארבעה ראשים שהן הענקים כמ&quot;ש וגם הנפילים בני ענק מן הענקים כו&#x27; והן ארבע ענקים 
שע&quot;ש נקרא חברון קרית ארבע האדם הגדול בענקים אחימן ששי ותלמי ואביהם כידוע. והן 
באתר דאתפרש גנתא ולכך ארבע מלכיות שכנגדן כמ&quot;ש (ב&quot;ר פט&quot;ז) פישון זו בבל כו&#x27; נקראין 


חיות שהן אינן בכללא דאדם כמ&quot;ש (דניאל ז&#x27;) וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא כו&#x27; שהן 
כנגד ד&#x27; חיות הקדש כנ&quot;ל. ולעתיד קטילת חיותא והובד גשמא שהוא שחיטת הס&quot;א וביטולו 
כידוע וארו כו&#x27; כבר אנש אתא משיח בכללא דאדם מלכות שמים כלל אדם. וחיה הרביעית שקול 
נגד הכל כמ&quot;ש במ&quot;ר והוא נגד דמות אדם שכולל הכל. וכן כל הפרשה יתבאר ע&quot;י זה: היו 
בארץ בימים ההם אוף לבתר זמנא עד כו&#x27; כצ&quot;ל כמ&quot;ש וגם אחרי כן ובימי משה היו ג&quot;כ כמ&quot;ש 
וגם ראינו את הנפילים כו&#x27; עד יהושע. וז&quot;ש עד דאתא יהושע ובני האלקים אתטמרו - כנ&quot;ל 
וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים וכתיב ותצפנו ואתטמרו במקומם כמש&quot;ל בא&quot;ר (קמ&quot;ג ע&quot;א) 
דטמרם לקין והבל בימא רבא ובת&quot;ר כנ&quot;ל: עד דאתא שלמה ובנות האדם אתכללא - ג&quot;כ כנ&quot;ל 
אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך כו&#x27; ונכלל בכללא דאדם דבתחלה כד חב אדם אתפשט 
רוחא דשמאלא ואתפשטו אינון כנ&quot;ל ובימי שלמה אתתקן עקימו דאדם כמ&quot;ש בזוהר ש&quot;ה (ד&#x27; נ&#x27; 


ע&quot;ג) ושאר מקומות ונכללו בכללא דאדם. ולכן כאן אמר אתכ&quot;ללא ולעיל אמר אתטמ&quot;רו: הה&quot;ד 
ותענגות תענגות קארי תענוגים לא קארי - ר&quot;ל דשלמה אמר כנסתי לי כו&#x27; ותענגות בני אדם 
והן שתי זונות הנ&quot;ל שכל תענוגיהן הוא לידבק באדם שכ&quot;ד חשקו לידבק בשרשו וכמ&quot;ש בזוהר 
דהן נקראין תענגות כו&#x27; ע&quot;ש. וז&quot;ש תענוגים לא קארי ר&quot;ל דכורין לא קאמר והלא הכל 
אתבסם בימיו כידוע רק שבימי יהושע כבר אתטמרו והביא זה ראיה להנ&quot;ל: בני האדם 
דאתרמיזו מהאי רוחין אחרנין דלא אתכללו בחכמה עלאה - ר&quot;ל דכתיב כאן ותענגות בני 
האדם והן נגעי בני אדם שיוצאין מהתחברות הזונות בדכורין ונוקבין של ב&quot;א ונפקין 
מינייהו שדין זכרים ונקבות כמ&quot;ש בזוהר וזהו תענגות בני האדם שדה ושדות ואמרו (גיטין 
ס&quot;ח א&#x27;) שידא ושידתא. והן יוצאין ע&quot;י התענגות בני אדם והתחברות עם הזונות כמ&quot;ש 
שאינה נוטלת אלא האי תיאובתא דב&quot;נ ומשם נעשים השדים וזהו ותענגות. וז&quot;ש בני האדם 


דאתרמיזו בהאי ר&quot;ל בפ&#x27; זה. רוחין אחרנין כו&#x27; ר&quot;ל אותן נגעי ב&quot;א הנ&quot;ל שהן אינן באין 
מזו&quot;נ רק מזכר לבד וכן הן הנשמות דעושקות למעלה באין רק מדכורא לבד. ונוקבא נק&#x27; 
חכמה עלאה ויו&quot;ד זעירא דבגווה דנחתא לבריאה נקראת חכמה זעירא דשם אתחכם שלמה שישב 
על כסא ה&#x27; כמש&quot;ל והנשים זונות נכללו באדם ע&quot;י חכמתו של שלמה שירש את הכסא כנ&quot;ל 
(בפ&quot;ד) בגיניהון כתיב כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו והוא של כסא שנקרא אלקים כמ&quot;ש שם. 
והני רוחין אינן נכללין בחכמה עלאה הנוקבא לכן לא קאמר ותענגות ובני האדם כו&#x27; שמשמע 
שגם הן נכללו בו רק ותענגות בני כו&#x27; שמשמע רק תענגות של בני האדם כו&#x27; וע&quot;י נכללו 
כלן בו. וז&quot;ש דלא אתכללו בחכמה עלאה ר&quot;ל בנוקבא כנ&quot;ל ולכן לא נכללו אלו לבדם כנ&quot;ל: 
ומפ&quot;ו דכתיב וה&#x27; נתן חכמה לשלמה וכתיב ויחכם מכל האדם - ר&quot;ל דאתחכם מכללא דאדם ולכן 
הזונות נכללו שהן מכללא דאדם כמש&quot;ל אבל אלו נגעי ב&quot;א לא כנ&quot;ל וז&quot;ש משום דהני לא 


אתכללו באדם: ומפ&quot;ו שנתחכם מחכמה עלאה וז&quot;ש וה&#x27; נתן חכמה לשלמה ה&#x27; עלאה - ר&quot;ל ה&#x27; 
עלאה מלכות דאצילות כמש&quot;ל בסוף פ&quot;ג י&#x27; דכר ה&#x27; נוקבא וה&#x27; אחרונה הוא בבריאה כנ&quot;ל: 
ויחכם מכל האדם דמינה אתחכם לתתא - ר&quot;ל שלא נתחכם בבחינת מלכות שבאצילות רק בבריאה 
ששם מקומו כנ&quot;ל וזהו ויחכם מכל האדם ששם הוא כלל האדם כנ&quot;ל וכמש&quot;ל פ&quot;ד חד בכללא 
דאחרא משתכחא בהמה בכללא דאדם כו&#x27; כנ&quot;ל: 
המה הגבורים אשר מעולם עולם דלעילא - ר&quot;ל שבאו מסט&#x27; דאצילות שנקרא עולם כמ&quot;ש בא&quot;ר 
דף קמ&quot;ד ע&quot;א אשר מעולם וגו&#x27; ההוא דאקרי עולם כדתנינן ימי עולם והוא ז&quot;א שנקרא עולם 
כמ&quot;ש שם דף קל&quot;ד ע&quot;ב ואינון דאשתכחו בז&quot;א אקרון ימי עולם והמה הגבורים נגד ששים 
גבורי ישראל שיצאו מישראל שהוא ו&quot;ק שהן ששים כ&quot;א מעשר. וכן הן הנפילים ששים ג&quot;כ 
מעולם ו&quot;ק כנ&quot;ל וכמ&quot;ש בפרשת בראשית דף ל&quot;ז ע&quot;א המה הגבורים שתין הוו כו&#x27; ע&quot;ש. ושם 
הוא מקומן שלכן אמר מעולם לא אנשי עולם וכאן אמר אנשי השם. וכ&quot;ז הנפילים הן בני של 


בני אלקים ובנות אדם כמ&quot;ש אשר יבאו בני האלקים אל כו&#x27; וכמ&quot;ש בא&quot;ר דף קמ&quot;ד ע&quot;א 
הנפילים עזא ועזאל דהוו בארץ בני האלקים לא הוו בארץ  אנשי השם דאתנהגן בשמא מאי 
שמא שמא קדישא דאתנהגן ביה דלא קדישין לתתא ולא אתנהגן אלא בשמא - ר&quot;ל שם סתם הוא 
שם אלקים כמש&quot;ו אנשי השם סתם ולא אנשי ה&#x27; והוא בעולם הכסא ע&quot;ה טו&quot;ר שם אלקים כנ&quot;ל. 
ובשם הזה מתנהגין כל המדרגות אפילו כתרין תתאין דמסאבותא כמ&quot;ש בסבא פרשת משפטים דף 
צ&quot;ו ע&quot;א ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה כו&#x27; עד ושמא דא מלך על גוים ע&quot;ש וז&quot;ש מאי שמ&quot;א 
שמ&quot;א כו&#x27; ר&quot;ל לא שם הוי&quot;ה אלא שמא דמתנהגין ומ&quot;מ אנשי השם דמתנהגין בשמא קדישא וז&quot;ש 
ול&quot;א אתנהג&quot;ן אל&quot;א בשמ&quot;א: לאו מסתם סתימא אלא גריעותא. ולאו גריעותא - ר&quot;ל דאינו 
סותם רק בשביל גריעותן שלהם לא בשביל מעלותן שהן מתנהגין בשם והוא שם המיוחד רק 
לגריעותא שמתנהגן בשם סתם ומ&quot;מ לאו גריעותא כ&quot;כ דהל&quot;ל שם אלקים דהשם סתם משמע ג&quot;כ 


שם הוי&quot;ה: ולזה אמר אנשי השם סתם מכללא דאדם נפקו ר&quot;ל לכן נכללו קצת בשם הוי&quot;ה 
וכמש&quot;ל בתחלת פרק זה. ור&quot;ל לכן כתיב השם סתם והוא בה&#x27; תתאה שמתלבש בע&quot;ה טו&quot;ר שלכן 
גם מלכות נקראת ע&quot;ה טו&quot;ר כידוע וזהו השם סתם. וכמ&quot;ש בפרשת אמור דף ק&quot;ו ע&quot;א ויקוב בן 
האשה הישראלית את השם מהו ויקוב כו&#x27; עד בעלמא דין ובעלמא דאתי ע&quot;ש. והענין כי היה 
מסטרא דקין כידוע בסוד המצרי שהוא קין שלכן הרגו משה על דאטפת כו&#x27; והוא בע&quot;ה טו&quot;ר 
דכאן וה&#x27; תתאה מתלבש כנ&quot;ל ולכן לייט לה&#x27; תתאה. ונקב כמ&quot;ש שם שהיא מעין חתום ואיש לא 
ידעה וערות אמך לא תגלה והוא היה הרע של קין ורצה להקרב הרע לשם כנ&quot;ל בפ&quot;ג אתא חויא 
כו&#x27; וקינא דזוהמא כו&#x27;. וזהו השם סתם כנ&quot;ל ה&#x27; שם ה&#x27; דאתלבש בשם: 
וז&quot;ס דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם שהן היו מסט&#x27; דקין כידוע והן בארץ. ומסטרא דהבל 
הן אותן שתלוין באוירא כמו שכתוב בא&quot;ר (קמ&quot;ג ב&#x27;) ובזוהר. ורצו להתחבר יחד שלכן רצו 


לבנות מגדל גבוה עד ההוא אוירא וז&quot;ס עיר ומגדל שהן דכורא ונוק&#x27; כידוע והן קין והבל. 
ורצו להביאו כל השם אלקים דקדושה להם כידוע דהן נכללין בשם זה וזהו סוד אתא חויא 
כו&#x27; כידוע. ואלו היו מתחברין היו מחריבין את העולם כמש&quot;ל (סוף פ&quot;ד) בסוד התנינים. 
וז&quot;ש ונעשה לנו שם. וז&quot;ש סבי דבי אתונא (בכורות ח&#x27; ע&quot;ב) בני לן ביתא באוירא אמר שם 
כו&#x27; והוא שם הנ&quot;ל. ואמר אסיקו ליבנא וטינא הוא חומר ולבנים דדור הפלגה. והוא ע&quot;י 
חיבור מי ואלה למי זהב התפרקו ויאמרו אלה אלהיך ישראל והבן זה הענין שהיה דוגמת דור 
הפלגה. וכן צלם דנ&quot;נ ולכן היה רומיה אמין שתין שתין גבורין כנ&quot;ל: 
תליסר עד בדוכתייהו - עכשיו מפ&quot;ו פרטים של הבריאה והן כמו באצילות כל התיקונין. 
ואמר תליסר מלכי קרבא - הן י&quot;ג תיקוני דיקנא דא&quot;א והן מלכי קרבא לאכפיה כמש&quot;ל סוף 
פ&quot;ד במזלא הוה תלי דבעא לאוקיר דיקני&#x27;: בשבעה - הוא שבעה תיקונין דגלגלתא דע&quot;ק: 


שבעה מלכין בארעא אתחזיאו נצחי קרבא הן ז&#x27; דגלגלתא דז&quot;א דהן נצחי קרבא ששם הוא 
כבחור במלחמה ושם הוא הנצחון ומשם נמסר למלכות שהיא ארעא כמ&quot;ש בזוהר דכל זייני קרבא 
דמלכא בידהא מסירין: 
וכנגדן הן המועדים שבתורה שהן זכר ליציאת מצרים שהיא בבריאה ששם מקנן אימא שמסט&#x27; 
נפקו ממצרים כמ&quot;ש בזוהר. ולכן כל התורה תלוי ביצ&quot;מ שהתורה היא בבריאה כמ&quot;ש לעיל (דף 
מ&quot;ג ע&quot;ג) ותליס&quot;ר מלכ&quot;י קרב&quot;א בשבע&quot;ה הוא בז&#x27; ימי הפסח ביום השביעי קריעת ים סוף 
דבעא לאוקיר דיקניה: ונגד התליסר הן י&quot;ג חדשים כמש&quot;ל פ&quot;ב משתכחי ירחי אלין ע&quot;ש. 
שבע&quot;ה מלכי&quot;ן כו&#x27;. הן ז&#x27; ימי הסוכות בד&#x27; מינין שבלולב שהן נצחי קרבא בארעא כמ&quot;ש 
(בהרבה מקומות במ&quot;ר) בר&quot;ה באין ישראל וא&quot;ה לדין ואמרו מאן נצח קרבא ואומר הקב&quot;ה מאן 
דנקט סימנא דידי בידא הוא נצח קרבא כו&#x27;: 
תשעה דסלקין בדרגין דרהטין כרעותהון ולית דימחי בידהון - הן תשעה תיקונים דדיקנא 
דז&quot;א שבהן אשתכח גיבר תקיף מאן דאשתכח כמש&quot;ל פ&quot;ג. וכנגדן הן ט&#x27; ימים של עשרת ימי 


התשובה עד ערב יה&quot;כ שבהן שערי תשובה פתוחין וכל הרוצה לשוב ולית דימחי בידיהון 
כמש&quot;ל פ&quot;ב ופ&quot;ג בזמנא דמטא ירחא שביעאה משתכחו כו&#x27; בההוא זמנא דרשו ה&#x27; בהמצאו כתיב 
כו&#x27; ועניתם את נפשותיכם כו&#x27; ותוצא הארץ כו&#x27; תשעה אלין כו&#x27; וכמו שכתוב לעיל עיין שם: 
חמשה מלכין קיימין בבהילו לקמי ארבע לא יכלין למיקם - עכשיו מפרש פרטיות של 
התיקונים ור&quot;ל חמשה כו&#x27; הכל תיקונים דחוטמא דז&quot;א ודע&quot;ק. וחוטמא דז&quot;א הוא חמשה מלכין 
קיימין בבהילו כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ז ע&quot;ב תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא כו&#x27; וכלהו 
גבורן שריאן לנחתא מחוטמוי כו&#x27; והן ה&quot;ג הידועים שמתחברן בחוטמא כידוע ולכן אמר שם 
ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו&#x27; והן ה&quot;פ פ&quot;ר גבורות כידוע ואמר שם וכלהו 
גבוראן תליין מהאי חוטמא כו&#x27; ע&quot;ש. ואמר שם תאנא האי חוטמא זעיר וכד שארי תננא לאפקא 
נפיק בבהילו ואתעביד דינא ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא חוטמא דע&quot;ק דהוא א&quot;א 


כו&#x27; ע&quot;ש כל המאמר ועיין בא&quot;ז דף רצ&quot;ד ע&quot;א חוטמא כו&#x27; ע&quot;ש כל המאמר וז&quot;ש קיימי&quot;ן 
בבהי&quot;לו והן ה&quot;ג חמשה מלכין. ומאן מעכב לון חוטמא דע&quot;ק כנ&quot;ל ושם הוא ארבע רוחין 
כמ&quot;ש שם דף ק&quot;ל ע&quot;ב ומההיא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממ&quot;ס כו&#x27; הא הכא ארבע רוחין כו&#x27; 
עד רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממ&quot;ס לנוקבא דחוטמא ואלו ארבעה מעכבין לחמשה דז&quot;א דלא 
יפקון. וז&quot;ס מלחמת ארבע מלכים את החמשה בימי אמרפל ונצחו ארבעה את החמשה כי החמשה 
מלכים מלך סדום ועמורה כו&#x27; הן סטרא דחוטמא דז&quot;א ששם תננא ואשא אף וחמה ומשחית 
ששולחו לחמשה עיירות האלו לשחתה וכידוע שכל דבר נשחת במקורו מלמעלה וכמ&quot;ש בא&quot;ר שם 
דף קל&quot;ז ע&quot;ב עלה עשן באפו בהאי תננא אתכללא אשא וגחלי דנורא כו&#x27; וקרינן ליה אף וחמה 
ומשחית כו&#x27; משחית מנ&quot;ל דכתיב לפני שחת ה&#x27; את סדום ואת עמורה ושחת המשחית בנורא דליק 
מוקד&#x27; כו&#x27; וכד שארי גבורה דא כו&#x27; כתיב כי משחיתים אנחנו כו&#x27; וכתיב לפני שחת כו&#x27; 


וכתיב וה&#x27; המטיר כו&#x27; אלא הכי תאנא כו&#x27; עד בז&quot;א אתמר. וכן אף וחימה שבחוטמ&#x27; כמ&quot;ש שם 
היו בסדום כמ&quot;ש כמהפכת סדום ועמורה אשר הפך ה&#x27; באפו ובחמתו. והתגלות חוטמא דע&quot;ק הוא 
ביום הכפורים שע&quot;י סולח לכל עונות כמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;ב האי חוטמא הוא פרדשקא דביה 
נשיב רוחא לז&quot;א וקרינן ליה סליחה כו&#x27; ע&quot;ש ובדף קל&quot;ג ע&quot;א תקונא תליתאה מאמצעיתא 
דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין כו&#x27; עד ורוח עברה ותטהרם והוא ביה&quot;כ שאז ועובר על 
פשע סלחתי מכל חטאתיכם לפני ה&#x27; תטהרו. ואז כתבנו לחיים שממנו חיים כמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל 
ע&quot;ב ובא&quot;ז דף רפ&quot;ט ע&quot;א ודף רצ&quot;ד ע&quot;א ואז חמשה מלכין קיימין בבהילו שאז דנין את כל 
האדם וקיימין כל המקטרגין וממתינין עד שיצא הדין כמ&quot;ש בפרשת פקודי עד שמתגלה חוטמא 
דע&quot;ק ואז מוחלין לכל העונות ואז לקדם ארבע לא יכלין למיקם כנ&quot;ל: 
והענין כי בחוטמא אשתמודע פרצופא כמ&quot;ש בא&quot;ר דף ק&quot;ל ע&quot;א ודף קל&quot;ז ע&quot;ב ובא&quot;ז דף רצ&quot;ד 


ע&quot;א וכמ&quot;ש לעיל דשם ניכר בין ע&quot;ק לז&quot;א. וכידוע שכל הפרצוף הוא ע&quot;ש החוטם שלכן נקרא 
ע&quot;ק אריך אפין אורכא דחוטמא וז&quot;א נקרא זעיר אפין ר&quot;ל זעירא דחוטמא וכמ&quot;ש למעלה 
וידוע שע&quot;ק נקרא הוי&quot;ה וז&quot;א אלקים כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קמ&quot;א ע&quot;ב וכתיב וייצר ה&#x27; אלקים את 
האדם עד תקונא דשמא שלים ה&#x27; אלקים ובדף קל&quot;ח ע&quot;ב ותנינן אימתי אקרי שם מלא כו&#x27; ע&quot;ש 
ובדף קכ&quot;ט ע&quot;ב אלקים הבין דרכה דא עדן דלתתא דידע ז&quot;א כו&#x27; והכל בחוטמא כנ&quot;ל. 
ובחוטמא דז&quot;א אלקים סוד הדין כנ&quot;ל ה&#x27; גבורות והן ה&#x27; אותיות אלקים. ובחוטמא דע&quot;ק 
הוי&quot;ה ד&#x27; רוחין ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה כמ&quot;ש שם דף ק&quot;ל ע&quot;ב תלת כלילן בתלת שהן נה&quot;י בחג&quot;ת 
שהן שלש אותיות יה&quot;ו כידוע והשביעית ה&#x27; שהוא רוחא דמ&quot;ס דחוטמא ששם ה&#x27; כמ&quot;ש בא&quot;ז דף 
רפ&quot;ט ע&quot;א ולמעלה פ&quot;ב והוא נגד מלכות שהן שבעה דכלילן בד&#x27; כידוע בסוד ד&#x27; חיות. וכ&quot;ז 
הוא ביה&quot;כ כמ&quot;ש למעלה: 
ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע בהון תליין כענבין באתכלא צרירן בהו - ר&quot;ל ד&#x27; גווני 


עינא חיור וסומק ואוכם וירוק כמ&quot;ש בא&quot;ז דף רצ&quot;ג ע&quot;ב ארבע גוונין אתחזיין באינון 
עיינין כו&#x27; והן תליין בארבע מוחין כמש&quot;ש מאינון נהירין ד&#x27; בתי דתפילין דנהרין 
ברהיטי מוחא: והן שלשה גווני עינא דז&quot;א סומק ואוכם וירוק וא&#x27; חיוור הוא דע&quot;ק דנהיר 
בז&quot;א ואתעבידו ד&#x27; גוונים כמ&quot;ש בא&quot;ר דף קל&quot;ו ע&quot;ב וקל&quot;ז ע&quot;א ובשעתא דסלקי אינון כסותא 
אתחזי כו&#x27; עד ומתסחאן כל אינון גוונין בההוא חוור כו&#x27; גוונא קדמאה כו&#x27; גוונא תניינא 
כו&#x27; גוונא תליתאה כו&#x27; עד בר ההוא חוורא דנהיר מע&quot;י. והן תולין בארבע מוחין ג&quot;כ כסדר 
הזה ג&#x27; מוחין דז&quot;א ומוחא דע&quot;ק כליל לון כמ&quot;ש שם דף ק&quot;מ ע&quot;א כתיב חכמות בחוץ תרונה 
מאי בחוץ בהאי ז&quot;א עד ובג&quot;כ אינון ארבע ור&quot;ל בחוץ בז&quot;א דהוא לבר כמש&quot;ל בפ&quot;ב. והן 
תליין זה בזה כנ&quot;ל בא&quot;ז ומאינון נהרין כו&#x27; וכמש&quot;ל (פ&quot;ב ל&quot;ו) בסוד החיות שהן ד&#x27; 
מוחין ד&#x27; חיות וד&#x27; אופנים הן ד&#x27; גווני עינא ועיין מ&quot;ש לעיל וכתיב (יחזקאל א&#x27;) ובלכת 


החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וז&quot;ש ארב&quot;ע מלכי&quot;ן 
נפקי&quot;ן לקדמו&quot;ת ארב&quot;ע. וכתיב (שם) בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו 


</div>
