דרדל"א מאירין בגלגלת גלגלת עצמה בינה והוא ג"כ כתר דא"א. והן ג"כ ג' רישין גלגלתא ואוירא ומ"ס אלא שנכללין בשני ראשין כנ"ל והן חו"ב ורדל"א ראש הג'. וז"ס שקורין לבינה כתר וכן גלגלת פעמים בינה ופעמים כתר. ובו טלא דבדולחא שורש הדין כנ"ל לפי שמבינה דינין מתערין. לכן כאן אינן ניכרין אלא בז"א. קרומא דאוירא חסד כנ"ל וכמ"ש בא"ז כמה פעמים כנ"ל. וכל התיקונים הן מבחוץ חוץ זה שגנוז כמ"ש (חגיגה י"ב א') ראה כו' וגנזה כו': עמר נקי גבורה שהן אור חוזר: והן נפקין ממ"ס כמ"ש בא"ר וא"ז וכבר אמרנו שבמ"ס גנוז גבורה דרדל"א ולכן השערות הן דינין כמ"ש בא"ר ובא"ז בז"א שהן דינין ונאחזין מארי דיבבה ויללה כנ"ל (בדף ט') ויוצאין ע"י הגלגלת שממנה דינין מתערין והן מבועי מ"ס רק בכאן נכפין הדינין: ואמר תליין בשקולא כמ"ש בא"ר ש' דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא כנ"ל. משא"כ בז"א כמ"ש שם בדף קל"ו ע"א ותאנא יתבין כו' תליין כו' ממבועא דחללא חד כו' מחללא תילתאה נפקי כו' במשיכותא מכלהו משא"כ כאן שיוצאין ממוחא חדא: רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי - הוא תקון ד'. והוא מצח הרצון כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ע"א מצחא דגלגלתא רעוא דרעוין רעותא דז"א לקבלי ההוא רעותא דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון וההוא מצחא אקרי רצון כו' וכד אתגליא אתקבל צלותהון דישראל: ואמר שם אימתי אתגלייא א"ל בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא כו' בההוא שעתא אשתכי רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא הה"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון ובא"ז דף רפ"ח ע"ב. מצחא דאתגלי בע"ק רצון אקרי כו' וכד דא אתגלי רעוא דכל רעוין אשתכח בכלהו עלמין וכל צלותין דלתתא מתקבלין כו'. ובו מתלבש ת"ת דרדל"א שת"ת נקרא רצון רעוא דרעוין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ג היכלא שתיתאה דא הוא היכלא דאקרי היכלא דרצון דאקרי מוצא פי ה' חדוה דאתדבקותא דכלא והכא איהו רעוא דרעוין כו' וכד צלותין סלקין כדין איהו עת רצון לאשתכחא הה"ד ואני תפלתי כו'. והוא היכל משה ויעקב היכל ת"ת כמ"ש בזוהר שם ובפ' בראשית דף מ"ה ע"א. ולכן הוא מוצא פי ה' ששורש ת"ת דעת גנוז בפומא כמ"ש בזוהר משפטים דף קכ"ג ע"א דעת גנוז בפומא דמלכא דאקרי תפארת כו'. ולכן בו ששה היכלין כמ"ש שם לפי שת"ת כולל ו"ק: ואמר רעוא דרעוין ששורש כל הרצונות הכל בו וכמש"ל רעותא דז"א לקבלי ההוא רעותא כו'. וכן של כל הפרצופים וההיכלות כנ"ל. ולכן הציץ הוא לרצון וציץ לשון הסתכלות כמ"ש בא"ר שם אתגלייא ויסתכלין מארי דדינין וישתככין ולא אתעבידו ואמר שם כד אתגלייא האי עת רצון וכלהו משתככין קמיה הה"ד דינא יתיב כלומר יתיב באתריה כו'. ומניה נפיק התבסמות של עולם התהו כידוע בא"ק וכן בא"א לצורך ז' הנקודות ואתבסם דינא וז"ש דינא יתיב באתריה כי כל שהדין מתפשט הוא קשה וכשהוא במקומו מתבסם: אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא אשגחותא תתאה באשגחותא דעילאה בנהירו דביה כצ"ל - והוא עינים דא"א והוא תיקון אחד תיקון ה' כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ע"ב עינוי דרישא חוורא לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא וז"ש פקיחא ואמר שם מ"ט דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ישראל דלעילא וכתיב אשר עיניך פקוחות כו' וז"ש דלא נאים ונטיר תדירא ואמר שם ותאנא לא סתים האי עינא כו' לא נאים ולא אדמיך והוא אשגח על כולא כו'. תאנא אי עינא דא אסתים רגעא חדא לא יכלין לקיימא כולהו כו' ובג"כ אקרי כו' ע"ש וז"ש תדירא ואמר שם ק"ל א' ותאנא לית נהירו לעינא תתאה כו' בר כד אתחזי מהאי נהורא חוורא דעינא עילאה. תאנא בצניעותא דספרא אשגחותא מעינא תתאה כד אשגח נהירו עילאה ביה ועייל ההוא נהירו עילאה בתתאה דמיניה נהיר כולא הה"ד אשר עין בעין נראה אתה ד' כו' וז"ש אשגחותא תתאה באשגחותא דנהירו דעילאה דביה ר"ל השגחת ז"א על העולם הוא באשגחותא כו'. ור"ל כד אשגח נהירו עילאה ואתכליל ביה אשגח על עלמא בנהירו עילאה שכלול בו אבל בלא"ה נאמר עורה למה תישן ה' כמ"ש שם דף קל"ו ב' עינוי דרישא כו' ואשגחותא דעינא דע"י עלייהו ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזא כמאן דאתער משינתא ואתפקחאן וחמאן לעינא פקיחא כו' דכתיב עורה למה תישן כו' ובזמנא דיפקח עינוי מתסחן בעינא טבא כו' ועינא דא לא אתגלי אלא בזימנא דאסתכל בעינא טבא כו'. ואמר דנהירו דעילאה דביה ר"ל באור של העין העליון שהוא ממ"ס כמ"ש בא"ז עינוי דרישא דע"ק כו' דאשגחן תדירא ולא נאים דכתיב לא ינום כו' כנ"ל בג"כ לא אית ליה גבינין על עינא ולא כסותא ההוא מוחא אתגליף ונהיר בתלת חוורין דעילאה בחוורא דא מסתחיין עיינין דז"א כו'. וזהו אינו תדירא לכן אפסיק במלת תדירא בין אשגחא פקיחא כו' ונטיר ובין אשגחותא תתאה כו': ובהן מתלבש נו"ה דרדל"א כי העיינין הם נו"ה כידוע (הגהה - וז"ש בכ"מ המלך אחר עיניו ונאמר עיניך בשדה כו' והלכת אחריהן וז"ש (ירמיה לב) כי עיניו על כל דרכי כו'): בסוד שערי דמעה לא ננעלו והן שתי דמעות שאמר בא"ר דף קל"ז ע"ב שהן סוד קין והבל שהן לבר מגופא ברגלין כמש"ש דף קמ"ג ע"ב ותאנא כולהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסמו כו' ע"ש. וז"ש שם דף קכ"ט ב' למאי הוא רמיזא א"ל לדגים ולנוני ימא כו' והן נו"ה תלמידי חכמים כידוע ואמרו (ע"ז ג' ב') מה דגי הים כיון שפורשין ליבשה כו'. ואמר בר"מ פ' שמיני דף מ"ב מה נוני ימא חיותן במים אף ת"ח כו' ע"ש כל המאמר. והן מתרבין בימא אימא עילאה. כמ"ש בפרשת תצא דף רמ"ט לפי שבינה מתפשטת עד הוד ולזה אמר תרין דרגין לדגים ולנוני ימא שהן כנגד נו"ה. ואמר עינא לשון יחיד כי נו"ה הן תרין פלגא דגופא אלא שזה ימינא וזה שמאלא וכאן ששניהם ימינא לכך הן נחשבין לא'. ומ"מ שני עינים הן. כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ב' ואינון תרין ואתחזרו לחד כולא הוה ימינא לא הוה שמאלא וכן אמר שם לא הוה הכא שמאלא ותרווייהו בדרגא חד סלקי וכלא ימינא ובג"כ עינא חד ולא תרין וכן בא"ז עינוי דרישא דע"ק תרין בחד שקילן כו'. ובפרשת פקודי בהיכלות דנו"ה שהן היכל שני ושלישי כמ"ש שם בדף רנ"ז ע"ב נביאן דאינון סטרין עילאין תרין ירכין דסמכין לאורייתא אינון נטלין להיכלא דתרין רוחין ביה דאינון נוגה וזוהר והן היכלות ב' וג' ואמר שם דף רמ"ז ע"א נהיר האי רוחא כגוונא דחיזו דעינא וכד מתגלגלא כדין אפיק נהורא דנציץ וזיהרא ה"נ כו'. וכמו שהעינים הם מאורות האדם כן אלו שני רוחין נקראין נגה וזהר. וכן אמר שם דף רמ"ט והאי איהו נר כד"א ערכתי נר כו' ואמר שם דף ר"נ אילין אינון קיימין לאשגחא על כל אינון מארי דצערין לון שאר עמין ודחקין לון ואקרון חלונות והיינו דכתיב משגיח מן החלונות ואילין קיימין לאסתכלא כו'. ואמר שם בההוא זמנא מה כתיב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כו' וכד קב"ה אשגח על עלמא אסתכל באילין חלונות ובאילין חרכין וחייס על כולא כו' ע"ש. וחלונות וחרכים הם ב' עיינין ימינא ושמאלא שימינא יותר רחמים וז"ש שם מציץ כמאן דאשגח מאתר דקיק דחמי ולא חמי כל מה דאצטרך ולבתר משגיח מן החלונות ואמר שם דף רמ"ז ע"א וסימניך באור פני מלך חיים והוא עינים שהם אור ה' כמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א לכו ונלכה באור ה'. ולכן נביאים שהם דרגא דנו"ה נקראים רואים כמ"ש (ש"א ט') לנביא היום יקרא לפנים הרואה וכן (ישעיה ל') לרואים לא תראו כו' וכן נקראו חוזים שהן ב' דרגין נו"ה כמ"ש בתיקונים נביאים וחוזים. מרחוק ד' נראה לי. אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כו'. ואמר שם מאתר דא ינקי כל אינון מאריהון דחכמתא כו'. וכלן נקראו עינים כמ"ש עיני העדה והיית לנו לעינים (במדבר י"א). וכן בכל קהלת אמר וראיתי כו' ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ונראין ג' גוונין בעינים דז"א כמ"ש בא"ר דף קל"ז נגד ג' אבהן דכלילן בנ"ה כמ"ש בפ' בראשית דף א' ע"ב הניצנים אילין אבהן כו' ואטמירו גו נביאי קשוט וכנגדן ג' חוורין בעינא דע"ק כמ"ש בא"ר וכן בעין דז"א ז' עיינין דאשגחותא וכנגדן אמר בעינא דע"ק ז"פ עינא בא"ר דף קכ"ט וק"ל. עינא פקיחא (א). עינא עילאה (ב). עינא קדישא (ג). עינא דאשגחותא (ד). עינא דלא אידמיך ולא נאים (ה). עינא דהוא נטורה דכלא (ו). עינא דהוא קיומא דכלא (ז). וכנגדן אמר כאן בס"ד. אשגחא (א). פקיחא (ב). דלא נאים (ג). ונטיר (ד). תדירא (ה) נגד קיומא דכלא כנ"ל אי אסתים רגעא חדא לא יכלין לקיימא כלהו. באשגחותא עילאה (ו) נגד עינא עילאה. בנהירו כו' (ז) נגד עינא קדישא כנ"ל דנהירו דביה הוא מ"ס דנהיר ביה ומ"ס נקרא קדש כידוע שקדש בחכמה: תרין נוקבין דפרדשקא ואתער רוחא לכלא - הוא חוטמא כמ"ש בא"ר דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד חיין דחיין. והם ב' תקונין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א וקרינן ליה סליחה והיא נחת רוח דרוחא דנפיק מהכא. ובא"ז (רפט.) חוטמא בהאי חוטמא בנוקבא דפרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לז"א כו' חדו שלימא נחת רוח כו'. ופרדשקא הוא עמוד חלול פתוח כמ"ש הר"ש על פ"ו דאהלות שני פרדסקין כו'. ובו מתלבש יסוד דרדל"א. ולכן בכל תיקונים אין בו נקב רק בחוטמא כמו בכל ז"ת אין בו חלל ונקב רק ביסוד. ויש בו שני חללים ודופן א' ביניהם ושניהם נקובין לחוץ כידוע כמו בחוטם. וכמו שאחד הוא ימין ושני להשפיע לשמאל כן בחוטמא אמר בא"ז בז"א רב המנונא סבא אוקים הני תרי נוק' מחד תננא ואשא ומחד נייחא ורוחא טבא אלא דבע"ק כלא ימינא וכלא נייחא והוא דרגא דיסוד (הגהה - וכן נח דרגא דצדיק כידוע וכמ"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני וכתיב זה ינחמנו כו' ואמרו נח נייחא לעילא נייחא לתתא): כמ"ש בפ' פקודי דף רמ"ב במקדשא דעבד שלמה איהו תקין ליה ברזא דההוא נהר דנפיק מעדן דאיהו שלמא דביתא ואיהו נייחא דביתא כו' כד אתא שלמה ואתקין מקדשא ההוא מקדשא אתקין ברזא דחביבו דנייחא וע"ד כתיב בשלמה (ד"ה א' כ"ב ט') הוא יהיה איש מנוחה. וכן אמרה נעמי (רות ג' א') הלא אבקש לך מנוח כו'. וביסוד קיבוץ כל הה' גבורות וכן אמר בא"ר דף קל"ז חוטמא דז"א כו' תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אקרי גבורה חדא וכולהו גבורן שריאן לנחתא מחוטמוי ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' שהם ה"ג כידוע. ושני עינים הן דרגא דתרין ביעין וחוטמא יסוד נפיק ביניהון ומתארך מהן וכולל אותן לכן זכה יוסף לטוב עין כמ"ש בא"ר דף ק"ל ואמר בא"ז דף רצ"ו תרין ביעין דדכורא דכל משחא ורבות כו' וכן בעיינין אמר שם דף רפ"ט תלה ביה ברכתא דהא במוחא תליין ע"ש. ויסוד עולה יותר למעלה ומתחיל למעלה מן הביעין וכן חוטמא הוא מתחיל יותר למעלה מן העינים. והה"ג מעלה למוח ומוריד משם בסוד דעת כמ"ש בסוד פ' אשה ריח ניחוח לד'. וכן היסוד עולה לדעת וכן מוריד משם כידוע. והוא גבוה יותר מן העינים לכן נאמר ביוסף בן פורת עלי עין. ובחוטמא הוא ריח הניחוח נחת רוח נייחא דרוחא כנ"ל שהוא ביסוד. וכן התבסמות הדינין הוא בחסד שמתגלה ביסוד כמ"ש בא"ר וא"ז וכן התבסמות הדינין בחוטמא בתננא דקרבנא וכמ"ש בתז"ח דף פ"ז ע"ב והאי ח"י באן סליק בוירח ובגיניה אתמר וירח ד' את ריח הנחוח כו' והוא ח"י ברכות ח"י עלמין דכל צלותין לגביה וז"ש בא"ר דף ק"ל תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעיא לצלאה צלותא אמר לבעל החוט' אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן והיינו דכתיב (ישעיה מ"ח ט') ותהלתי אחטם לך וידוע שהתפלה בצדיק ח"י עלמין ואע"ג שאמרנו שחוטמא הוא יסוד מ"מ כלול ג"כ מלכות בו כמ"ש בא"ז דכלילן דא בדא. והן יסוד ועטרה שלו. ולכן בו ב' נקבים ימין ושמאל וכן בחוטם ולזה אמר ב"פ לבעל החוטם כו'. והן נגד היכל לבנת הספיר שכולל שתי רוחין יסוד ועטרה כמ"ש בזהר פקודי דף רמ"ה ורמ"ו בהאי היכלא אית רוחא כו' וכל אינון נשמתין דאינון זמינין לאתפרשא לזכאין דכורין לימינא כלהו נקיט להון כו' נפיק רוחא אחרא לשמאלא דאתחזי ואתגניז ואתכליל בהאי רוחא קדמאה ואינון חד כלילין דא בדא כו' וכד אילין נשמתין נוקבין נפקין כו' ולבתר אתכלילו רוחא דא דשמאלא ברוחא דא דימינא כו' ע"ש. ובפרשת בראשית דף מ"א ע"ב היכלא קדמאה כו' אית רוחא דאקרי ספירא כו' דא הוא לימינא לשמאלא אית רוחא דאקרי לבנה ודא אתכליל ברוחא קדמאה כו'. ומ"מ נקרא ע"ש יסוד כמ"ש שם דף מ"ה ע"א יוסף הצדיק עמודא דעלמא נטל היכלא דספיר רוחא כו'. וכן החוטם נקרא ע"ש היסוד. וכן ז"א נקרא ו"ק אע"פ שביסוד נכלל עטרה ואמר שם באמציעתא דהיכלא דא נעיץ חד עמודא כו' והוא פרדשקא ואמר שם ובפרשת פקודי דהאי עמוד סליק בכלהו וכן פרדשקא הולך עד המוח בכל התיקונים. וידוע שיסוד כולל כל הו"ק ולכך נקרא כל וכמ"ש בא"ר דף קמ"ג וז"ש דף ק"ל וכד ישלוף דא כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון כתרין קדישין דז"א ואינון שיתא כו' ג' רוחי אינון דכלילן ג' אוחרנין. והם חג"ת כלולין בנה"י. ויסוד כליל כל נה"י כידוע. ואמר בפרשת האזינו (רפז.) וסיהרא קרייה דוד מלכא כו' ושמשא כו' ואינון כרסי יקרא דמלכא דכתיב (תהלים פ"ט ט"ו) צדק ומשפט מכון כסאך צדיק וצדק ה"נ בחד דרגא הוו והן כאן חוטמא. וז"ש בא"ר שם ואינון שיתא רוחין כו' ו' מעלות לכסא כו' שיתא אינון ורוחא דע"י דעלייהו הא שבעה והוא גולגלתא השביעית שהיא דע"י כנ"ל. ואמר בא"ר בחוטמא אשתמודע פרצופא כו' וכן אמר בז"א דף קל"ז. והוא שיסוד הוא הדרת פנים וכן בחוטם אשתמודע פרצופא שבע"ק חוטמא אריך כמ"ש בא"ז דף רצ"ד חוטמא דע"ק אריך ואתפשט ואקרי ארך אפים אבל דז"א קצר כמ"ש שם והאי חוטמא זעיר וכד תננא שרי נפיק בבהילו ואתעבד דינא ומאן מעכב להאי חוטמא דעתיקא וכן אמר בא"ר תאנא האי חוטמא זעיר וכד כו'. ולכן נקרא ז"א וע"ק אריך אנפין (הגהה - וכן נקרא על שם פנים של זעם ופנים של רצון): וז"ש בחוטמא אשתמודע פרצופא. ואמר שם וכולא תליין בחוטמא והוא דרגא דיסוד דכלא תליא ביה כמ"ש בפרשה פקודי דף רנ"ח איהו נטיל כלא וכד אתחבר בהיכליה כדין מתערי כולהו כו' ובג"ד כלהו קיימין בהאי כו'. וז"ש נהר די נור נגיד כו' והוא ג"כ בחוטמא דז"א שהוא יסוד שנקרא נהר די נור מסטרא דשמאלא כמ"ש בתז"ח. וז"ש (חגיגה י"ב ב') להיכן שפיך על אשר קומטו בלא עת תתקע"ד דורות כו' שנאמר (איוב כ"ב) אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם והוא יסוד הנ"ל. ואותן תתקע"ד דורות שיצאו בלא עת רצון בעולם התהו שהן יצאו בדינין וזהו קומטו בקמיטו דחוטמא כנ"ל לכן נהר כו'. ורנב"י אמר לברכה אלו שמקמטין א"ע כו' הקב"ה מגלה להם סוד כו' והוא רוחא דחכמתא דיתער מהאי חוטמא לע"ל כמ"ש בא"ר ובההוא זמנא יתער ע"י רוחא כו'. ואמר במצחא אתגליא בצלותא דתתאי ובעינא פקיחא תדירא לפי שהספירות בעולם התהו יצאו מעיינין ואח"כ בתיקון יצאו ממצח הרצון וכל שבא בתוספות חסרין לפעמים ואינן באים אלא ע"י תפלות התחתונים אבל כל שבא בתחילה א"א שיחסר לעולם: ואמר בעינא חד עינא. ובחוטמא תרין נוקבין לפי שהנוקבין משמשין שני דברים מא' חיין ומא' חיין דחיין וכ"ש בז"א בא' תננא ובא' נייחא כנ"ל לפי שהן ב' בחינות כנ"ל יסוד ומלכות משא"כ בעינים שהן נו"ה שמשמשין אפילו בז"א דבר א' וכ"ש בע"ק שהן תרי פלגי דגופא וכמ"ש בתז"ח בסופו כל אומנותי' דחבריה איהו עביד כו'. ואמר ואתער רוחא לכלא כמ"ש (בראשית) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ואמר בא"ר דף ק"ל חד רוחא נפיק לז"א כו' וחד כו' לבריה דדוד כו' לפי שהן יסוד כלל הז"א ועטרת המלכות כנ"ל. וז"ש (חגיגה י"ד א') כרסוון א' לו וא' לדוד. ע"כ ז' תיקונים: בראשית ברא וגו' ואת הארץ - מפרש כל אלו המאמרים וכל הפרצופים והתקונים מראש הכל עד סוף כל המדרגות על פרשת בראשית עד פרשת נח. וכמש"ו בפרק הזה פרשת בראשית. והארץ היתה תהו. ויאמר אלקים יהי אור וירא אלקים את האור כו'. ויאמר אלקים יהי מארת כו'. ובפ"ב ויאמר אלקים תדשא: ובפ"ג ותוצא הארץ דשא ויאמר אלקים ישרצו. ויאמר אלקים נעשה אדם. והכל ראשי פרקים של הפרשיות וכולל את כל הפרשה באותו המאמר: ותהר ותלד את קין. וכולל כל הפ' של קין והבל ותולדות קין עד זה ספר כו'. ובפ' ד' ויאמר אלקים תוצא והארץ כו'. ויראו בני אלקים כו'. ובפ"ה יהי רקיע ויאמר ה' לא ידון רוחי הנפילים היו בארץ. ויתהלך חנוך. ויהי כי החל האדם לרוב כו' וכולל כל הפרשה של בראשית עד נח. והתחיל מראש האצילות רישא חיורא ומפרש והולך עד סוף העשיה. והתחיל בז' דגולגלתא דרישא חוורא ראש האצילות וע"ז מפרש הפ' הראשון בראשית כו' כמש"ו: וסדר הכל על לישנא דקרא. ספרא דצניעותא ספרא כו'. ע"ש (דניאל ז' י) וספרין פתיחו שאז דינא יתיב כנ"ל דינא יתיב באתריה וכנ"ל שהספרים הן המתקלא: והחכמה הוא גילוי של הצניעותא כנ"ל שבתוכו מתלבש הצניעותא שנקרא א"ס כמ"ש (תהלים ק"ד) כלם בחכמה עשית וידוע שמתלבש א"ס בחכמה וע"י הכל נעשה שמכאן ואילך א"ס מתלבש ע"י חכמה וז"ש (משלי י"א) ואת צנועים חכמה. ואמר צנועים שהן ז' ימי בראשית ז"ס דע"י שמתלבש באצילות. ונא' (ירמיה ט') כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל כו' וז"ש מה בקש ממך כו' והצנע לכת עם אלקיך שהוא הידיעה שע"ז נאמר ויתהלך את אלקים: ואמר דשקיל במתקלא ע"ש במאזנים לעלות (תהלים ס"ב) כמ"ש