{"bookId": "kabala-f41d246d481b", "part": "1", "torah": "6", "title": "ספר עבודת הקודש — חלק א פרק יב", "hebrewTitle": "חלק א פרק יב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-f41d246d481b/1/6/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-f41d246d481b/1/6/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק א פרק יב \nחלוף השמות ומנין הספירות לא יחייב רבוי באלהות כלל וחלילה, כי מה שאנו מכנים \nהאלהות פעמים בשם אהיה לפי שהוא רחמים גמורים, ופעמים בשם אלהים לפי שהוא דין, וכן \nשאר שמות וכנויין, אין זה כי אם חלוף הבחינות בהצטרף אל פעולות מתחלפות. והענין \nלומר כי כאשר יבחן עצם האלהות מצד הרואתו על רחמים גמורים ר\"ל שהוא פועל פועל \nהרחמנות נקראהו בשם אהיה. וכאשר נבחנהו מצד הוראתו על דין ומשפט ר\"ל שהוא פועל \nהמשפטים נקראהו בשם אלהים, וכן הענין בספירות וביתר השמות, ר\"ל שאין כאן כי אם עצם \nאחד פשוט בתכלית האחדות והפשיטות, ולפי חלוף הבחינות בו בהצטרף אל פעולותיו \nהמתחלפות כפי חלוף המקבלים יקרא בשמות רבים ויאמר בו שהוא עשר ספירות: \nוהראיה לזה ממה שאמרו בפרקי ר' אליעזר עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו בלבד, \nוהכוונה לומר כי לפי שקודם הבריאה לא היה דבר יפעל בו האלהות כפי חלוף בחינותיו, כי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לא היה שום נברא לקבל היה אז נבחן עצמות הבורא פשוט מצדו ית' ממש מבלי שום בחינה \nמחולפת בבחינת המקבל, כי לא היה שם עולם שיפעל בו, אבל היה עצמותו פשוט, אבל אחר \nשנברא העולם אז מבחינים העצמות לפי בחינות מתחלפות מצד חלוף הפעולות המקובלות \nלמקבלים מתחלפים לא בבחינת עצמותו ומצדו, ואין זה מחייב שום רבוי בעצמותו ית' חלילה \nכי הכל נאמר בהקש אל הנבראים ומצדם. אמרו במדרש שוחר טוב מלך ב\"ו כשהוא בכעס אינו \nברצון, אבל הקב\"ה אינו כן אלא כשהוא בכעס הוא ברצון שנאמר (תהלים יב) כי יבער כמעט \nאפו על אומות העולם, אבל ישראל אשרי כל חוסי בו, אלו ישראל שהם חוסים בו בכל עת שלא \nיבער בהם ע\"כ. הנה בארו כי הכעס והרצון שהם חלוף בחינות לא יבחנו מצד האלהות כי הוא \nבאחדות שוה תמיד, אבל יבחנו מצד המקבלים כפי חלוף פעולותיהם, כי ההולך בתומו ושומר \nבית קבולו יקבל הטוב הנגזר מאת הקב\"ה, והמסלף דרכו מקבל ההפך הנגזר גם מאתו, אך \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מצדו ית' אין רק טוב לא דבר רע, ועל זה נאמר אולת אדם תסלף דרכו כי הוא הגורם \nבאולתו לסלף דרכו ועל יי' יזעף לבו לחשבו בעצמותו כי השינוי והרע מאתו ואז\"ל אין \nדבר רע יורד מן השמים. ובמדרשו של רשב\"י ז\"ל (ח\"ב ס\"ג ע\"א) א\"ר יוסי לא שני קב\"ה \nנמוסי' בר אינון חייבי עלמא שניין לון ומהפכי רחמי לדינא כמא דאיתמר ע\"כ: \nובפ\"ק דנדרים אמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב\"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים \nמתרפאים הימנה ורשעים נדונים בה. צדיקים מתרפאים הימנה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי \nשמש צדקה ומרפא וגו', ולא עוד אלא שמתעדנים בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, \nורשעים נדונים בה שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש \nולהט אותם היום הבא וגו', הנה בארו כי השמש פועלת במקבלים כפי חלופם מבלי שינוי \nבבחינת עצמה כי הנה אנו רואים כי השמש תקפיא הדונג, ותתיך הזפת, ותשחיר פני הכובס, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ותלבן הבגד, ואין אלו השנויים מצדה כי כל אלו ההפוכים פועלת בפשיטות אחד, אבל הם \nכפי חלוף המקבלים, וממנה רפואה לצדיקים ועונש וכליון חרוץ לרשעים, והכל כפי חלוף \nפעולותיהם וכך הם מקבלים ממנה ואין השנוי בעצמה אלא בהם, ואם זה כך בשמש כ\"ש בבורא \nית' שלא ידומה בעצמותו שום שינוי כפי בחינתו חלילה, ועל זה אמר אדון הנביאים ע\"ה \nוידעת היום והשבת אל לבבך כי יי' הוא האלהים וגו', והכוונה לומר כי מהיום שהוא \nהשמש, וכמו שהבינוהו רז\"ל באמרם כי הנה יום בא בוער ' וגו' ולהט אותם היום הבא על \nהשמש, תקח ראיה לדעת ולהבין כי חלוף השמות ומנין הספירות אינם כי אם חלוף בחינות \nבהצטרף אל פעולות מתחלפות מצד המקבלים לא מצד הפועל, וממנו תקח ראיה על כי יי' הוא \nהאלהים, וחלוף השמות לא יחייבו רבוי בעצמותו כמו שחלוף פעולות הבאים מן השמש לא \nיחייבו רבוי בעצמות השמש כי לא יבחן החלוף ההוא כי אם מצד המקבלים: \nועל דרך האמת שמש צדקה הוא וי\"ו שבשם שנקרא שמש, וכן הוא אומר כי שמש ומגן יי' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "צבאות, ונקרא צדקה וכמו שכתוב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, ואמר שממנו רפואה לצדיקים \nועונש לרשעים בעצם אחד פשוט מבלי שינוי, והשינוי מצד המקבלים בבחינת פעולותיהם. \nוראיתי לאחד מחכמי הקבלה שכתב ז\"ל עשר ספירות בלימה מיוחדים זה בזה יחוד נכון, וכלם \nבאדון היחיד המאצילם כאור השמש בשמש בלא שינוי כלל שאין השינוי אלא מצד המקבלים, \nבסוד אור השמש המכה בעשר זכוכיות וכל זכוכית צבוע בצבע משונה מצבע שאר תשעת \nהזכוכיות, והאור של השמש הנראה חוצה מעבר הזכוכיות מלובש בכל גווני הזכוכיות, \nוהרואה אשר הוא בלתי משכיל ומבין אומר שהשינוי מצד אמתת אור השמש שהאור עצמו נשתנה, \nאמנם המשכיל יבין וידע ידיעה ברורה שאין השינוי מצד אור השמש כי אור השמש לא ישתנה \nולא ישיגהו שינוי ולא חלוק ולא פרוד ואין השינוי והחלוק והפרוד אלא מצד המקבלים \nהמשונים אשר הגיע בהם אורו הפשוט המיוחד אשר נתלבש בהם ונתלבשו הם בו עד כאן לשונו: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "\nוגם מזה הצד המשילה התורה להקב\"ה לאש אמרה כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא, כי האש \nיומשכו ממנו פעולות מתחלפות בכח אחד, כי היא תתיך קצת הדברים, ותקפיא קצתם, ותבשל, \nותלבין, ותשחיר, ותשרוף, ומי שלא ידע טבע האש יחשוב שיש בה ששה כחות מתחלפות יצאו \nמהם אלו הששה עניינים המתחלפים שאמרנו, כי ימצא בה ענין בו יבשל, וענין בו ישרוף, \nוענין בו ישחיר, וענין בו יפעל הפך השחרות והוא שילבין הדבר, וענין בו יתיך, וענין \nבו יפעל ההפך ויקפיא, כי יאמר שאי איפשר שימצא ההפכים מפועל אחד בעצמו, ואולם מי \nשידע טבע האש יבין כי בכח אחד שיש בו והוא החום יפעל האש כל אלו הדברים, ויתחלפו \nהפעולות מצד התחלף המקבלים מבלי שיחייב זה רבוי בעצמות האש, כן יבחנו חלוף הפעולות \nהנמשכות ממנו ית' כי הם מצד המקבלים לא בבחינת עצמו ועם חלופם ורבוים לא יחייבו \nרבוי בעצמותו: \nולא בפועל בטבע בלבד כמו השמש והאש ימצא זה כי גם בפועל ברצון ימצא, כי הכח המדבר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שבאדם הפועל ברצון עם היותו אחד יפעול פעולות מתחלפות, כי בו יקנה החכמות והמלאכות, \nובו יקרע ויתפור ויסתור ויבנה וכאלה רבות עמו מפעולות הפכיות או מתחלפות עם היותו \nאחד פשוט, כי לא נולד ולא יולד מי שיאמר שהכח מדבר שבאדם הוא מורכב: \nוחכמי האמת קראו להקב\"ה נשמה לנשמה כי הוא ית' נשמה למדותיו הנאצלים מאורו שהם \nנשמות, כי העליונה נשמה לשל מטה ממנה וכל אחת לחברתה והם מיוחדות בייחוד אמיתי. \nוענין המשל הוא כן כי כמו שהנשמה שבאדם היא אחת ולא נוכל להשיג אמתתה רק בפעולותיה \nהנראים באברי הגוף, כן להבדיל אלף אלפי אלפים לאין קץ לא נוכל להשיגו ית' רק מצד \nפעולותיו הנעשות ע\"י מדותיו, וכמו שאין פעולה לגוף בלתי הנשמה כי היא חיותו וסבתו, \nכך אין פעולה למדות אם לא בהיותם באחדות גמורה במאצילם ולכן הכל דבר אחד פשוט, וכמו \nשהנפש היא אחת וכחותיה אדוקים בה והם עצם הנפש אלא שיש לה שמות מתחלפים לפי התחלפות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פעולותיה, ולזה תקרא לפעמים חיונית, ולפעמים טבעית, ולפעמים נפשית, עם היות שהם \nכחות משתלשלות מעצמות הנפש הפשוט, כן הספירות הם מתאחדות בעצמו הבורא ית', והרבוי \nוההתחלפות הוא בערך אל הפעולות המתחלפות המשתלשלות מאחדות הבורא לא שיהיה בו חלוף \nאלא שהוא בערך אל המקבלים. ולכן ידמו רבותינו ז\"ל הנפש להקב\"ה בחמשה דברים פ' קמא \nדברכות: \nוהנה כל מה שאמרנו בזה הפרק רמז שלמה ע\"ה באמרו במשליו להיות ביי' מבטחך הודעתיך \nהיום אף אתה. כי הוא אמר למעלה מזה הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. כי \nנעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך. כי באמרו הט אזנך ושמע דברי חכמים, \nיזהיר על החכמה המקובלת שהיא חכמת האלהות וצריך שמיעה מפי יודעיה שהם החכמים \nהאמיתיים ולכן יטה אזנו לקבלה מפיהם. כי בזולת זה אי איפשר להשיגה בשום פנים כי היא \nלמעלה משכל האדם. ולבך תשית לדעתי, כי ממנה יכיר יחודו של מקום שהוא הדעת אותו. כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נעים כי תשמרם בבטנך וגו', לומר כי יהיו פיו ולבו שוים בדברים ההם שיקבל מפי חכמים \nשמהם ידע את בוראו. ויאמר עוד כי כשיבא ליחד שמו בו שיהיה בענין שיכונו יחדיו \nהדברים כשלהבת קשורה בגחלת במה שיזכיר בשפתיו ובכוונת הלב, להיות ביי' מבטחך, כי \nמהידיעה בו ומיחודו ימשך שיהיה בו מבטחך. הודעתיך היום אף אתה, בא לרמוז כי אף אם \nיראה פעולות מתחלפות או הפכיות משתלשלות ובאות ממנו ית' שלא יחשוב חלילה שזה יחייב \nרבוי וחלוף ושנוי בעצמותו, כי מן היום שהוא השמש יודיענו כי חלוף הפעולות לא יחייב \nרבוי בו וכענין שכתבתי למעלה. ומן הנפש שבו יודיענו זה גם כן והוא אמרו אף אתה, \nוהוא מה שהתבאר מענין דמוי הנפש להקב\"ה: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה אמרו (ח\"ג קמ\"א ע\"א) בזה הלשון כללא דכלא עתיקא דעתיקין וזעיר \nאפין כלא חד כלא הוא וכלא יהא לא שנא ולא אשתני ולא משתני, (קמ\"א ע\"ב) ואי תימא מה \nבין האי להאי כלא הוא במתקלא חדא אבל מיניה אתפרשן אורחוי, ומכאן אשתכח דינא ומסטרא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דילן הוו מתפרשן דא מן דא, ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא וכתיב סוד \nיי' ליריאיו ע\"כ: \nובואלה שמות רבה אמרו בזה הלשון שאלו המינים את רבי שמלאי אלהים רבים יש בשמים \nשנאמר השמע עם קול אלהים וגו', אמר להם שמא כתוב מדברים, לאו. כשיצאו אמרו לו \nתלמידיו להם דחית בקנה, לנו מה אתה משיב, עד שבא רבי לוי ופירשה אמר להם אלו כתוב \nקול יי' בכחו אין העולם יכול לעמוד, אלא קול יי' בכח, בכח של כל אחד ואחד, הבחורים \nלפי כחן, והזקנים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, אמר הקב\"ה לישראל לא בשביל ששמעתם \nקולות הרבה תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה יש בשמים, אלא תהיו יודעים שאני הוא יי' \nאלהיך שנאמר אנכי יי' אלהיך ע\"כ. והכוונה שהרבוי שמורה שם אלהים אינו בעצם האל ית' \nאלא כפי הערכים, אל הזקן, ואל הבחור, והקטן, כאלו יאמרו שעצמותו ית' פשוטה בתכלית \nהפשיטות ורבוי הספירות הם בבחינות הפעולות, ועשה משל מן הקולות לשאר כל הפעולות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המשתנות הבאות מאת האל ית', כי בעבור שאין בעצמות האלוה שום רבוי אומר הכתוב בלשון \nיחיד מדבר מתוך האש, לא מדברים, אבל בעבור שכחו של הקב\"ה הוא בלא תכלית בפועל, \nוהעולם מצד שהוא נברא אינו בלא תכלית בפועל, שעל כן אמר אין העולם יכול לעמוד, \nהתחייב להיות כחו של הקב\"ה אשר הוא בלא תכלית בפועל, פועל פעולות שיהיו משום צד בלא \nתכלית, ומצד אחד בעלות תכלית, וכאלו יהיו בו שתי כוונות האחת משולחת בלתי מוגבלת, \nוהשנית מוגבלת אשר ממנה יהיו הפעולות מוגבלות. כך פירש זה המאמר אחד מחכמי הקבלה \nז\"ל: \nומבאר אם כן כל מה שרצינו לבארו שעצמות השי\"ת מצד עצמו הוא פשוט בתכלית הפשיטות \nואין בו שום ריבוי והוא בלתי בעל תכלית, אבל אם נקחהו בבחינה אל פעולותיו בנבראים, \nהנה מצד הנבראים יש שם הגבלה מה והוא התפשטות הספירות המוגבלות בבחינה הנזכרת, עם \nהיות שבבחינות עצמותו ית' הם דבר אחד בלתי בעל תכלית: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה ע\"ה אמרו בזה הלשון ד\"א שלא יאמרו העולם הואיל והם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עשרה מאמרות לעשרה מלכים שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד, כתב אנכי וכלל כל העשרה ע\"כ. \nהנה באו לבאר שלא יטעה אדם בייחוד לומר הואיל והם י' דברות והם כנגד עשרה מלכים שהם \nעשר ספירות א\"כ הם י' רשויות חלילה, על כן רמזם כלם בלשון יחיד במלת אנכי להורות על \nהתאחדות הספירות בעצם האלהות וכמו שכתבנו: \nאני בנו חיים גבאי סובר פירוש הפסוק בשלמותו כפי כוונת א\"א נראה הוא באופן זה, אמר \nוידעת היום והשבות אל לבבך כו', כאשר לבבך יסתפק בראותו חלוף הדברים, תדע ותסתכל \nביום שהוא השמש שפועל בפשיטות עצמותו דברים מתחלפים והוא אחד בהם, ותשים אל לבבך \nמספקו ותתרצהו ותשיבהו אל נכון: \nפירוש אחר לפי שהדבר יותר יתאמת ויתקיים בשני עדים מאשר יאומת בעד אחד, רצה משה מפי \nהגבורה לאמת יחודו של אלהינו בפסוק זה בשני עדים והם השמש והלב כמו שיאמר הוא אחר \nזה בפסוק הודעתיך היום אף אתה, ואמר וידעת היום והוא השמש, כמו שהוכח ממה שקראוהו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כן רז\"ל במה שתדע פעולותיו שהם מתחלפות בהיותו פשוט, ועוד תשיב דעתך אל לבבך שהוא \nבקרבך שהם שני יצרים כלומר שתי מדות הנמשכים ממנו טוב ורע והוא אחד, או יהיה על \nהנפש והשכל באלו השנים, וידעת תדע כי ה' הוא עצמו השם הנקרא בשם אלהים, ולא ששם ה' \nאחר שאינו שם אלהים, כי ה' אלהים אחד והפעולות מתחלפות כפי המקבלים, וזה הוא בעבור \nשיש שמים ממעל וארץ מתחת, מה שסיים בשמים ממעל לומר תדע ממוצא כלומר בריאות מתחלפות \nואינו בעבור שיש דבר היום והלב, כי מה שתמצא ה' ואלהים שני רשויות חלילה: \n  \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חלק א פרק יג \nאמרו בואלה שמות רבה בזה הלשון אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אותה שעה נתברר משה על \nעסקיו שנתירא אם ישאלו לו מה שמו מה אומר אליהם, באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו \nהקב\"ה את השם הגדול, ויאמר אלהים אל משה א\"ר אבא בר ממל א\"ל הקב\"ה למשה שמי אתה \nמבקש לידע לפי מעשי אני נקרא, פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, ביי, כשאני \nדן את הבריות אני נקרא אלהים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני \nתולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא יי, שאין יי' \nאלא מדת רחמים שנאמר יי' יי' אל רחום וחנון, הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי \nע\"כ: \nהנה ירמזו לנו ע\"ה שני דברים מוכרחים מאד ומחוייבים בידיעת הייחוד ובאצילות האלהות, \nהאחד, והוא מה שהשתדלנו בבאורו בפרק הקודם לזה כי הש\"י הוא אחד בתכלית האחדות, ואם \nנקחהו בערך אל הבחינות המתחלפות בערך פעולותיו בנבראים, כן יקרא בשמות מתחלפים לפי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חלוף הבחינות והפעולות, עם היות שעצמותו ית' אחד וזהו יסוד הכל, וכמו שכתבנו באורו \nבארוכה למעלה בס\"ד: \nוהשני, כי כמו שחוייב והוכרח שיקרא בשמות מתחלפים לפי חלוף הבחינות והפעולות כן \nחוייב והוכרח אצילות המדות שהם אבות ושרשים לשמות ההם, ושיהו עשר לא פחות ולא יותר, \nוכמו ששנינו בספר יצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה, וזהו שאמרו שנתברר משה \nבעסקיו ורצה לעמוד על בירור כל זה, וזה בקשתו שיודיענו הקב\"ה את השם הגדול: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג ס\"ה ע\"א) אמרו בזה הלשון א\"ל אי ניחא קמיה דאבא הא שמענא \nבהאי דכתיב אהי\"ה אשר אהיה ולא קאימנא ביה. א\"ל אלעזר ברי הא אוקמוה חבריא והשתא \nבחד מלה אתקשר כלא, ורזא דמלה הכי הוא אהי\"ה דא כללא דכלא, דכד שבילין סתימין ולא \nמתפרשין וכלילן בחד אתר כדין אקרי כל דלא אתגליא בתר דנפק שרותא וההוא נהר אתעביד \nלאמשכא כלא כדין אשר אהי\"ה, כלומר עד כאן אהי\"ה אהי\"ה זמין לאמשכא ולאולדא כלא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אהי\"ה כלומר השתא אנא הוא כללא דכל פרטא אשר אהי\"ה דאתעבדא אימא וזמינא לקבלא פרטין \nכולהו ולאתגליא שמא עילאה. לבתר בעי משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא, עד דפריש ואמר \nיהו\"ה דא פרטא והכא לא כתיב אשר אהי\"ה. ת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא לאחזאה קב\"ה למשה, \nבקדמיתא אהי\"ה כללא דכלא סתים לא אתגליא כמא דאמינא, וסימן אהי\"ה אצלו אמון, וכתיב \nלא ידע אנוש ערכה, לבתר אפיק ההוא נהרא אימא עילאה ואתעברת דזמינא לאולדא ואמר אשר \nאהיה זמינא לאולדא ולאתקנא כלא, לבתר שרי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אהי\"ה, כלומר \nהשתא יפוק ויתתקן כלא, בתר דנפיק כלא ואתתקן וכל חד וחד באתריה שביק כלא ואמר יהו\"ה \nדא פרטא ודא קדמא, ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא וסתים גליא ואדבק במה דלא \nאידבקו שאר בני עלמא, זכאה חולקיה ע\"כ: \nהנה באר המאור הקדוש ע\"ה כי הוא ית' גלה למשה ע\"ה סוד השם הגדול שהוא אצילות \nהאלהות, ואיך נמשך המעין מראש המחשבה עד סופה, ואמר שהכל היה סתום וגנוז בחכמה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עליונה, והיא כלל הכל והיא סתימא ונסתרה, ועל זה אמר לו אהי\"ה שהוא כלל כל האצילות \nוכל הנתיבות והכל נסתר ונעלם, וכמו שאמר ואהיה אצלו אמון ואמרו בב\"ר אמון מכוסה. \nאמון מוצנע. והכוונה על חכמת אלהים שהכל היה שם סתום ונסתר והיא כלל הכל, וכאלו היה \nהכל עדיין בחביון אויר הקדמון ואין שם היכר בכבודו, עד שנמשך המעיין ונתגלה גילוי \nדק פנימי נעלם, ועדיין היה הכבוד נעלם עם שהיה מזומן יותר להגלות ולהמשך מבראשונה, \nוהוא אמרו אשר אהי\"ה, והוא שאם הבנים נתעברה כלומר קבלה הכל מחכמה, ושם היה הכל \nמזומן להמשך בפרט, ועדיין היה הכל גנוז וסתום דרך העלם, עם שהיה שם יותר מזומן \nלהגלות ולהאצל, עד שבא הרצון הפשוט והגיע העת להגלות ולהמשך בשלמות המחשבה אמר \nאהי\"ה כלומר עתה ימשך ויתקן הכל בשלמות השם הגדול, ולזה לא אמר אשר שהיה נראה \nשעדיין לא הגיע עת התקון וההוצאה כי אם הזמנה בלבד, ואז נאצל הכל עד גמר המחשבה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ושלמות השם הגדול לתקון המציאות, ולזה פרט לו הקב\"ה למשה ואמר לו כה תאמר אל בני \nישראל יהו\"ה אלהי אבותיכם וגו' והוא המשך המעיין בפרט, ואז ידע ועמד על סוד השם \nנסתר ונגלה, נסתר, בהיותו סתום ונעלם בחכמה שהוא כלל, ומזומן להמשך בבינה, והוא \nהיות הכל נסתר עדיין, נגלה, אחר שנמשך הכל בפרט עד סוף המחשבה, כי קודם כשהיה הכל \nבחכמה לא היה אפשר להברא שום דבר ולא קיומו כי אין שם דבר בו יברא כי הכל היה נעלם, \nולפיכך הוצרך להמשך משם דבר יהיה כלי ומקום לבריאת הנמצאים ולקיומם והיא בינה, \nועדיין היה הכל בהעלם ההוא ולא היה איפשר הקיום בו עד שנאצל הכל בפרט ואז היה אפשר \nהקיום ונשלמה הכוונה, כי מחסד הוא התחלת הבנין ומשם נברא העולם כי משם ולמעלה הכל \nנסתר אין התבוננות ולא שום השגה בו, ולזה הוצרך אצילות השבעה כי הם ימי בראשית, \nולזה היה האצילות כלו עולה למנין עשר, כי מצינו עשרה מאמרות בבריאת העולם, ואם כן \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מוכרח היה החשבון הזה, וגם לצורך התורה שהיא משם ולזה היו עשרת הדברות בחשבון הזה. \nוכבר התבאר כי לפי חלוף הבחינות והפעולות הוצרכו חלוף השמות, וכמו שאמרו במאמר \nשהבאתי למעלה לפי מעשי אני נקרא וכו' כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים. וידוע \nלמקבלי האמת כי שם אלהים הנזכר בכל מקום בתורה פעמים שהוא מורה על מדת הדין הקשה \nסוד פחד יצחק, ופעמים על מלכות בית דוד סוד מדת הדין הרפה, ולפעמים יבא מן הדין \nלדון את הבריות במדת הדין הקשה כפי רוע מעשיהם. ולפעמים יבא מן הדין לדונם במה\"ד \nהרפה, והכל כפי קלקולם הרי שהוצרכו שניהם. ועוד הוצרכו ב' מדות לעשות מלחמה ברשעים, \nוהם צבאות של מעלה נצ\"ח והו\"ד, וזה אמרם וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות. \nועוד הוצרכה מדה אחת לתלות בה על חטאיו של אדם כי יש תקוה אולי ישוב, והוא צדיקו של \nעולם ויסודו הנקרא אל שדי. והוא אמרם וכשאני תולה על חטאיו וכו', והוצרכה מדה אחרת \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "לרחם על העולם בהיותם ראויים לה והיא מדת תפארת, ולפעמים יהיה הרצון לפניו להתחסד \nעם עולמו ולזה הוצרכה מדת החסד והם ע\"ה כללו שתי המדות בשם מדת דין, ובזה נשלמו שבע \nמדות הבנין שהם לצורך העולם, שהם אבות ושרש לאלו השמות שהוא נקרא בהם עם חלופם, לא \nבבחינת עצמו כי אם בחינת נבראיו: \nוכל אלו המדות כלולות אלו מאלו ובכל אחת דין ורחמים, להורות על המאציל שהוא מדת \nבינ\"ה שממנה הדין מתחיל להאצל אלא שהיא רובה רחמים, להאחזה למעלה בעולם הרחמים \nולפיכך שם י\"הוה הנקוד בנקוד אלהים מורה עליה הכתיבה רחמים לפי שהיא נקשרת בעולם \nהרחמים והנקוד דין לפי שממנה נאצל בכל הספירות של מטה, ולזה היו כלם ככה כלומר \nכלולות אלו מאלו להורות שכלם מעיקר אחד, וכח כולן אחד ולמעלת המדה ההיא לא היה \nהעולם ראוי וכדאי לה, אלא שהוצרכה להאציל השאר, וכל שכן מה שלמעלה לה שאין הקיום \nבהם אל הנמצאים, כי אין לנמצאים בהם התבוננות והשגה כי הם למעלה מעולמם, ואין אדם \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מתבונן אלא בעולמו וכמו שכתבנו במה שקדם, אלא שהוצרכו המדות ההם לשלמות האצילות \nבנשארים ולקיומם וכמו שכתבתי, אשר מכל זה יתבאר חיוב והכרח היות האצילות בחשבון הזה \nשהוא עשר ספירות, וכבר כתבתי כי לא היה שום שינוי לא במאציל ולא בנאצל וחלילה: \nולזה רמזו באמרם בואלה שמות רבה ר' יצחק אמר א\"ל הקב\"ה למשה אמור להם אני שהייתי, \nואני הוא עכשיו, ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתיב אהי\"ה שלשה פעמים ע\"כ. והכוונה כי \nלפי שאמרו למעלה לפי מעשי אני נקרא, פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, ביי, \nוהוצרך להקרא בשמות מתחלפים לפי חלוף הבחינות והפעולות הנמשכות מאתו אל נבראיו, אשר \nלזה חוייב והוכרח האצילות בחשבון זה וכענין שבארנו למעלה, ואולי יחשב שהיה כל זה \nשינוי בעצמו אחר שהאציל וגלה המדות מאורו מה שלא היה כן קודם ויהיו, שינוי במאציל \nובנאצל, לזה אמר שכתב ג' פעמים אהי\"ה להורות כי כמו שאין בו שינוי ולא חדוש דעת \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "קודם שהאציל אצילותו בו, והיה צודק בו אז שם אהי\"ה שהוא מורה אחדות והיות בענין אחד \nתמיד מבלי שינוי ותמורה, כי אל\"ף שבו מורה אחדות, ושאר האותיות יורו הויה ומציאות \nבענין אחד לאי\"ן סוף, כן אחר שהאציל וגלה כחותיו בו יצדק השם ההוא בעצמו, וכן לעתיד \nלבא אחר שוב ההויות כלם אל מקורם יצדק השם ההוא בעצמו. יתבאר מכל זה אם כן שחלוף \nהשמות ומנין הספירות לא יחייבו רבוי כלל באדון יחיד שהוא שוה לכל, והכל מתאחד \nבאחדותו ובהשואתו והוא אחד בהם, ולפי חלוף הבחינות בו בהצטרף אל פעולותיו המתחלפות \nיקרא בשמות רבים, והוצרכו עשר ספירות שהם אבות ושרשים אל השמות ההם ולקיום הנמצאים, \nוהכל מצד המקבלים, וזה מה שבקשתי באורו בזה הפרק: \n  \n", "en": ""}]}
