# ספר עבודת הקודש — חלק ד פרק טז

[קריאה בקורא](/reader/kabala-f41d246d481b/1/96/)

<div lang="he" dir="rtl">

חלק ד פרק טז 
להורות על כי האמת כן הוא כמו שכתבתי בסוד המרכבה אמרו במדרשו של ר&#x27; נחוניא בן הקנה 
ע&quot;ה שאלו תלמידיו את ר&#x27; רחמאי מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. תפלה תהלה 
מיבעי ליה אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם מסתכל במעשה מרכבה מקובל לפני הקב&quot;ה כאלו 
התפלל כל היום שנאמר תפלה לחבקוק. מאי על שגיונות כמה דאת אמר באהבתה תשגה תמיד 
ומאי ניהו מעשה מרכבה עד כאן. הייחוד וההרכבה ההיא אשר זכרנו לזכות בו צריך שיהיה 
הלב פנוי מעסקי העולם המעיקים ומטרידים המחשבה להסתכל בו ולהוציאו לפועל האור הנראה 
ונרגש. וכבר רמזנו בפרק הקודם לזה כי ההרכבה הזאת היא סוד ייחוד יהוה אלהים והוא 
הרכבת ההיכלות אלו באלו. והתבאר בספר תולעת יעקב כי בכוונה הראויה בתפלה מתייחדים 
ומתרכבים אלו באלו ועולים בקנה אחד, והוא סוד ייחוד יי&#x27; אלהים שם מלא, וזו היא 
התפלה העולה לרצון. והמכוין זאת הכוונה בתפלתו הוא העושה הטוב בעיני יי&#x27; בסוד והטוב 


בעיניך עשיתי וקבלו רז&quot;ל שהכוונה לו ע&quot;ה שסמך גאולה לתפלה, והוא ייחוד יי&#x27; אלהים 
מלוי ושלמות שניהם והרכבתם זה בזה כאשר יהיה האופן בתוך האופן. והוא הענין עצמו 
הנדרש מאת המסתכל במעשה מרכבה ולזה אמרו עליו שהוא מקובל לפני הקב&quot;ה כאלו התפלל כל 
היום כלו: 
ומזה נעמוד על אמיתת טעם היות הנביאים והחסידים ע&quot;ה משנים טבע העולם וסדר מערכות 
עליונים ותחתונים ומפיקים רצון מיי&#x27; בתפלותיהם, וגם יספיק לכל זה הסתכלותם במעשה 
מרכבה, כי בדבקותם בייחוד ההוא ובהרכבה ההיא היו פועלים נסים ונפלאות, ומהם מי שהיה 
האור הנערב מתאצל ומתפוצץ ומתנוצץ ובא ומתראה ונרגש לפניהם, להורות על שלמות המעשה 
והייחוד ההוא אשר היו מסתכלים בו וממציאים בפועל, והוא ראיה ומופת נפלא על מה 
שכתבנו שהוא האמת הברור: 
ובפרק אין דורשין ת&quot;ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור ויוצא מירושלם 
והיה ר&#x27; אלעזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד 


במעשה מרכבה א&quot;ל בני לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין 
מדעתו א&quot;ל רבי תרשני לומר לפניך ממה שלמדתני א&quot;ל אמור מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מן 
החמור ונתעטף וישב על אבן אחת תחת הזית א&quot;ל רבי מפני מה ירדת מן החמור א&quot;ל איפשר 
אתה דורש מעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכוב על החמור. מיד 
פתח ר&#x27; אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים וסבבה את כל האילנות שבשדה, 
פתחו כל האילנות ואמרו שירה מה שירה אמרו הללו את יי&#x27; מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ 
פרי וכל ארזים הללו יה. ויש אומרים שירה זו אמרו אז ירננו עצי היער ואף מלאך נענה 
מתוך האש ואמר ודאי הן הן מעשה מרכבה. ועוד שם פתח ר&#x27; יהושע ודרש במעשה מרכבה אותו 
היום תקופת תמוז היתה ונתקשרו שמים בעבים נראתה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת 
מתקבצין ובאים לשמוע מעשה מרכבה כבני אדם שמתקבצים ובאים לראות במזמוטי חתן וכלה עד 


כאן. ובירושלמי אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור. הלכו וישבו להם 
תחת אילן אחת וירדה אש מן השמים והקיפה אותם והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהם כבני 
חופה שמחין לפני חתן. נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר כדבריך אלעזר בן ערך כן הוא מעשה 
מרכבה מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה אז ירננו עצי היער עד כאן: 
ייחוד ההיכלות אלו באלו והרכבתם זה בזה שהוא שם מלא כמו שכתבנו הוא מעשה מרכבה כמו 
שביארנו, וזה סבת שרות השכינה. ולפי שהאור מתפשט ומתנוצץ מלמעלה על התחתונים 
והשכינה שורה על הכל, הנה עבדיה באים לרגלה ולפיכך ירד מעל החמור לכבוד הייחוד. 
והוא שאמרו בירושלמי אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני, לפי שייחוד שני שמות אלו הוא 
כבוד השם הגדול קונה שמים וארץ, והיא הסבה לירידת האש מן השמים ועליונים ותחתונים 
בשקול אחד ובייחוד אחד ונכללים אלו באלו כי הייחוד גורם כל זה, ולהיות כוונת הבריאה 


נשלמת בייחוד זה לפיכך אמרו שירה האילנות, כי עצי יער הלבנון למעלה בשמחה ובצהלה 
ומנגהם ואורם דוגמתם שוררים כי הכל מכוון זה כנגד וכשפתח ר&#x27; יהושע במעשה מרכבה עם 
שהיום ההוא תקופת תמוז היתה תוקף השמש והחום בעולם מחמת החרבן והגלות והוא עת שאלת 
איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, הנה לסבת הייחוד וההרכבה ההיא נתקשרו שמים שמים ודאי 
עבים עב ים והאירו האבות בבת יהודה ונגלית בגווניה חיוור וסומק וירוק וזה אמרם 
נראתה כמין קשת בענן, וזה הייחוד הוא שעשוע וייחוד חתן וכלה ומלאכי השרת היו 
מתקבצים ובאים לשמוע ולראות בשעשוע ההוא וליהנות ממנו: 
ובפרק מי שמתו אבעיא להו מהו להפסיק ליהא שמו הגדול מבורך כי אתא רב דימי א&quot;ר יהודה 
ור&#x27; שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרו לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך 
שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק ולית הלכתא כותיה. הכל מודים כי אף אם בכוונת התפלה 
מתייחדים ההיכלות ונכללים אלו באלו, עם כל זה העסק במעשה מרכבה עדיף טפי לפי שבעסק 


ההוא מתייחדים ונכללים ייחוד יותר עצמי ויותר שלם. והטעם כי העסק וההסתכלות הוא 
בעצם הדבר המתייחד אלא שר&#x27; יהודה ור&#x27; שמעון סוברים כי ליהא שמו הגדול מבורך להיות 
ייחוד יקר עד מאד ועלוי השם הגדול, והוא סבת הכנעת המלכים אשר מלכו בארץ אדום ועל 
הדרך שהתבאר בספר תולעת יעקב, פוסק, ולא קא מבעיא בתפלה אלא אפילו במעשה מרכבה. 
ופסק תלמודא דלא כוותיהו, ולא קא מיבעיא במעשה מרכבה שאינו פוסק אלא אפילו בתפלה 
שאין הייחוד בה חמור ויקר כייחוד העסק במרכבה אינו פוסק. וכתיב במדרשו של רשב&quot;י ע&quot;ה 
(ח&quot;ג צ&quot;ה ע&quot;א) כי הוא ע&quot;ה היה רגיל לסדר השולחן בארבעה עשר שחל להיות בשבת, והיה 
עוסק במעשה מרכבה במקום סעודה שלישית והיה אומר זו היא סעודת המלך. וסוד זה כי מעשה 
מרכבה סוד ייחוד יי&#x27; אלהים וכמו שכתבנו ובייחודם הנשמה העליונה באה ונכללת בהם אשר 
בהגלותה השמן הטוב והאור והשפע הנעלם יורד על הראש והכל מסתפק משם והוא המזון 


והסעודה העליונה סעודת המלך שהשלום שלו והעסק וההסתכלות במרכבה הגורם הגדול והעצמי 
לכל זה. והוא מה שרצינו לדעתו בזה הפרק: 
  
חלק ד פרק יז 
האבות לפי שהשלימו זאת ההרכבה והייחוד נתייחד השם הגדול בהם ובזה היו מרכבה לשם 
המיוחד, ולזה אמרו עליהם האבות הן הן המרכבה, לפי שכל אחד מהם ע&quot;ה לקח לו מדה אחת 
וייחד בה כל השאר, אלא שאותה המדה היתה לו לראש פנה והתנהג בה כל ימיו ונעשה מרכבה 
וכסא כבוד לה עם כללות כלן במדה ההיא ונדבק ונתיחד בה וגם היא בו. ובבראשית רבה 
ויעל אלהים מעל אברהם אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל אלהים מעל אברהם 
ויעל מעליו אלהים. והנה יי&#x27; נצב עליו עד כאן. ויצחק נתקדש בהר המוריה, ומשעה שעלה 
על גבי המזבח והיה עלה תמימה לא זזה שכינה מעליו, ולזה לא נזכרה בו לשון עליה מעליו 
בכתוב. ולפי שיעקב הוא עקר האבות כי מטתו שלימה ובו שלמות הייחוד, כי הוא המתיים את 


הכל הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה מדתו מדת האמת שבה קיום הכל, ויעקב מקיים 
הכל מעלה ומטה, לזה הכתיב בו ויי&#x27; נצב עליו מה שלא הכתיב באבותיו והוא עקר המרכבה 
ושלמותה: 
ובפרק היה קורא ת&quot;ר אין קורין אבות אלא לשלשה. ואף על פי כן אין המרכבה פחותה 
מארבעה, כי דוד המלך בייחוד אחד עם האבות ובו המרכבה שלמה, אלא שאינו נקרא אב כי 
מדתו צורת נקבה ואין אור הלבנה מעצמה כי אם מאור החמה והיא נכללת בה. אלה הם סוד 
המרכבה העליונה מרכבת הרוכב בשמי שמי קדם והם כוללים שבעת ההויות הנכללות בייחוד כי 
הענפים בכלל השרשים. נמצאו זרועות עולם ימין ושמאל אברהם ויצחק, וענפיהם שוקיו 
עמודי שש כנגדם ימין ושמאל, וגוף האילן תתן אמת ליעקב מכריע ביניהם ואמת ושלום חד 
הוא, סוד ווי העמודים ו&quot;ו אחת גדולה ואחת קטנה הרי שלשת רגלי המרכבה, וכשבא דוד 
נשלמה המרכבה וזכה למלכות, והנה הוא רגל רביעי עם האבות בייחוד אחד. וכנגדם ארבעה 


פנים קבועים במרכבה, פני אדם. פני אריה. פני שור. פני נשר: 
פני אדם כנגד יעקב שהוא מעין שופריה דאדם הראשון, והוא כולל כל הפנים כי בו נשלמה 
הצורה העליונה צורת אדם הכוללת כל הצורות ולזה נקבעו פני אדם במרכבה. פני ארי&quot;ה אל 
הימין כנגד אברהם, והיה ראוי להיות בשמאל להורות על גבור&quot;ה גבור&quot;ה עולה אריה והפוך 
וקרי יראה, ואמנם נהפך אל הימין להורות על גבורת אברהם שנתגבר על יצרו כארי והלך 
לשחוט את בנו יחידו, ונכלל השמאל שהוא יצחק בימין שהוא אברהם ונאמר לו עתה ידעתי כי 
ירא אלהים אתה ירא הפוך וקרי ארי. אריה עולה למנין יר&quot;ו אותיות שבשם בן ע&quot;ב המתחיל 
מן חס&quot;ד לאברהם חס&quot;ד בגמטריא ע&quot;ב בסוד ע&quot;ב גשרים ולסוד זה נקבעו פני אריה מימין 
המרכבה. פני שור מהשמאל כנגד יצחק. והיה ראוי להיות בימין וכמו שדרז&quot;ל בפרשת נשא פר 
אחד בן בקר כנגד אברהם שהיה עקר היחס שעליו נאמר ואל הבקר רץ אברהם. ואמנם נהפך אל 


השמאל על שהיה יצחק נוח לפשוט צוארו על גבי המזבח כשור פר ונכלל הימין בשמאל והכל 
להורות על הייחוד. ולסוד זה נקבעו פני שור משמאל המרכבה. פני נשר כנגד דוד להורות 
על מדתו פעמים פורח ועולה בסוד דרך הנשר בשמים, ופעמים נושר ויורד והכל כפי 
התעוררות גוזליו. ולסוד זה נקבעו פני נשר במרכבה: 
וראיתי לחכמי האמת ז&quot;ל שאלה ותשובה בזה הלשון. מה ששאלת כי מאחר שהוא יתברך קדוש 
ומשרתיו קדושים איך שם מנושאי כסאו דברים בלתי קדושים והם אריה ונשר. אחי הנה שאלתך 
עמוקה מאד והיא אחוזה בסוד מה שאמר שלמה ע&quot;ה אמרתי אחכמה וגו&#x27; שאמרו חז&quot;ל שהוא סוד 
פרה אדומה שמטמאה לטהורים ומטהרת לטמאים, והיא חכמה תחתונה סוד עץ הדעת טוב ורע, 
והיא פרה מצד הגבו&quot;רה, והיא החיה הרביעית בסוד הנשר הפורח באויר השמים שנאמר דרך 
הנשר בשמים כי האויר נותן לה כח להתעופף ולישא כנפיה בסוד מגדל הפורח באויר. ותמה 
שלמה איך איפשר שהיא מטמאה לטהור, ואם לטמא היא מעברת ממנו לכלוכו בסוד רחצתי את 


רגלי, לטהור לא כל שכן שראוי שתשרה עליו תוספת רוח הקדש אם כן איך מהקדושה והטהרה 
תצא טומאה. והנה הוא ע&quot;ה לא יכול לעמוד עד תכלית הדבר, כי הוא בסוד המחשבה הקדומה 
והיא רחוקה מהתפשה כי עליה ועל הבי&quot;נה נאמר מאד עמקו מחשבותיך. והנה אפילו משה 
רבינו ע&quot;ה רצה לעמוד על מציאות הרע מהטוב והטמא מהטהור ולא יכול להשיג, וז&quot;ש בבהיר 
וכי עלה על דעתך שמשה לא ידע סוד זה, אלא כך אמר משה דרכי כחות אני יודע אך איני 
יודע איך המחשבה מתפשטת בהם. אך אומר לך בזה אי זה דבר שעלה בידי אף על פי שאין 
הקומץ משביע את הארי: 
דע לך כי אלה הטמאים מושכים ויונקים מהקליפות שהם בסוד הערלה, האריה מהאריה החיצון 
שאמר עליו העצל ארי בחוץ, והנשר בסוד המקור שהיה שואב ממנו סנחריב שנאמר עליו הנשר 
הגדול, והאריה בסוד יניקתו של נבוכדנאצר שנאמר עליו עלה אריה מסבכו. והנה מצד היות 
הימין מטה כלפי חסד הנה נברא בשפלים בב&quot;ח כבש, ומצד היות הכבש נרדף מפני האריה בסוד 


השיב אחור ימינו מפני אויב וכל הטורפים הנה הימין מתלבש בלבוש קדוש בדמות אריה ואז 
כל הטורפים יראים ממנו, ומזה הדמות יונק האריה החיצון והוא בסוד האש שלקח אברהם 
בידו וממנו היה נמשך אותו האש בדמות אריה שהיה רבוץ על גבי המזבח ואוכל הקרבן והיה 
נהנה הטהור בטהור בסוד אכלתי יערי עם דבשי וגו&#x27; כאשר מביא בזוהר (ח&quot;ג רמ&quot;א ע&quot;א) 
דלבסוף נותן פרנסה לכל המרכבות החיצונית בסוד אכלו רעים וגו&#x27;, והנשר באופן זה אמר 
בזוהר בספר התיקונין (ת&quot;ז תי&#x27; ו&#x27; כ&quot;ב ע&quot;ב) שהמלכ&quot;ות נקראת יונה בסוד בעליה כשמושך 
ידו להכניסה אליו נח הצדי&quot;ק, ולפיכך היא רחמנית ואין לה מרה, וממנה נבראת זאת היונה 
בעופות בנבראים של מטה. והיא הנץ והנשר החיצון רודף אותה לפי&#x27; היא מתלבשת בסוד 
הירידה בלבוש קדוש וטהור והוא כדמות נשר, וכל אותם החיילות שלה נקראים נשרים, ואז 
יראים ממנה כל הטורפים והדורסים, וחוזרת ואומרת קראן לי מרה, רחמנית לצדיקים ומרה 


ומייסרת לרשעים, ומהדמות ההוא יונק הנשר החיצון בסוד וטבלת פתך בחומץ. ובסוד וחגור 
נתנה לכנעני עד כאן. והנביא ע&quot;ה לא הזכיר מקום עמידת פני אדם ומקום עמידת פני נשר, 
לפי שמקומם ידוע בידיעת מקום פני אריה ופני שור. ואמנם הזכיר אלו להורות על הסוד 
שהודענו למעלה וזה מבואר. ונשלמה הכוונה בזה הפרק: 
  


</div>
