{"bookId": "kabala-fd10bd6b073e", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר מסילת ישרים — פרק ה - בבאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם", "hebrewTitle": "פרק ה - בבאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-fd10bd6b073e/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-fd10bd6b073e/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ה - בבאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם\nהנה מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלשה: \nהאחד הוא הטיפול והטרדה העולמית. השני השחוק והלצון. השלישי החברה הרעה. ונדבר בהם \nאחד לאחד. הנה הטפול והטרדה כבר דברנו מהם למעלה, כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו, \nהנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. והחכמים \nעליהם השלום, בראותם זה אמרו (אבות פ\"ד): \nהוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי \nהעסק אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו, על כן נצטוינו \nלקבוע עתים לתורה, וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר \nרבי פינחס: \nתורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז\"ל (שם פרק ב): \nולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה \nתבלין לו, וכמו שאמרו ז\"ל (קידושין ל): \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין: \nוהנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא \nהאדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה \nטעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של \nהאדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה \nשנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו \nותאבד נשמתו. הא, למה זה דומה: \nלחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה \nבמלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא \nודאי, כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו \nשבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא \nשקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. \nאך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו \nהתעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז\"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): \nהלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב: \nוהנה בכלל זה גם כן קביעות העתים אל חשבון המעשה ותקונו כמו שכתבתי למעלה. ומלבד כל \nזה מה שישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא ודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא \nירפהו, לעסוק בו בעסק נפשו ותקון עבודתו: \nוזה המפסיד, אף על פי שהוא היותר כללי, הנה הוא היותר קל למי שרוצה להמלט שימלט \nממנו: \nאך השני, הנה הוא קשה מאד, והוא השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים \nהגדול שקשה מאד להמלט ממנו. כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם, שכבר אין הטעם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והדיעה מושלת בו, והרי הוא כשכור או שוטה אשר אי אפשר לתת להם ערמה או להנהיגם, כי \nאינם מקבלים הנהגה, והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ב): \nלשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. וחכמים זכרונם לברכה אמרו (אבות פרק ג): \nשחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה. כי אף על פי שחמורה היא הערוה אצל כל בן דעת \nולבו ירא מקרב אליה מכח הציור שכבר נצטייר בשכלו מאמיתת גודל פשעה ורוב עונשה, הנה \nהשחוק וקלות ראש ממשיכים אותו מעט מעט ומקריבים אותו הלוך וקרב שתהיה היראה סרה \nמעליו מעט מעט מדריגה אחר מדריגה, עד שיגיע על העון עצמו ויעשהו: \nוכל כך למה, לפי, שכמו שכל מציאות הזהירות תלוי בשימת הלב על הדבר, כן כל עצמו של \nהשחוק אינו אלא מסיר הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות, ונמצא שלא יבואו הרהורי \nהיראה בלבו כלל: \nותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו \nהחצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם כן הלצון מפני התוכחה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות \nוההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל \nהחשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני \nחולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר \nוהיראה: \nוהנה הנביא ישעיה היה צווח על זה ככרוכיא, כי היה רואה שזה היה מה שלא היה מניח \nמקום לתוכחותיו שיעשו רושם והיה מאבד תקותם של החוטאים, והוא מה שאמר (ישעיה כח): \nועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. וכבר גזרו אמר חכמים זכרונם לברכה (ע\"ז יח): \nשהלץ מביא היסורין עליו, והוא מה שהכתוב עצמו מבאר בפירוש (משלי יט): \nנכונו ללצים שפטים, כי זה הוא דבר שהדין נותן אותו, כי מי שמתפעל מן ההתבוננות ומן \nהלימודים, אינו צריך שיתיסר בגופו, כי כבר ישוב מחטאותיו בלי זה מכח הרהורי תשובה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שיולדו בלבבו על ידי מה שיקרא או שישמע מן המוסרים והתוכחות. אך הלצים שאינם \nמתפעלים מן התוכחות מפני כח ליצנותם, אין להם תיקון אלא השפטים, שאלה לא יהיה כח \nבליצנותם לדחותם מעליהם כאשר ידחו המוסרים. והנה כפי חומר החטא ותולדותיו, החמיר \nהשופט האמיתי בעונשו והוא מה שלמדונו ז\"ל (ע\"ז יח): \nקשה הליצנות שתחלתו יסורין וסופו כליה, שנאמר: \nפן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי וגו': \nוהמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר \n(משלי יג): \nורועה כסילים ירוע. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת \nהעבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו \nחבריו או כדי להתערב עמהם, והוא מה ששלמה מזהיר ואומר (שם כד): \nועם שונים אל תתערב. כי אם יאמר לך אדם (כתובות יז): \nלעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה. ושלמה מזהיר עוד (משלי יד): \n\nלך מנגד לאיש כסיל. ודוד המלך אמר (תהלים א): \nאשרי האיש אשר לא הלך וגו', וכבר פירשו, זכרונם לברכה (ע\"ז יח): \nאם הלך, סופו לעמוד. ואם עמד, סופו לישב. ואומר (תהלים כו): \nלא ישבתי עם מתי שוא וגו' שנאתי קהל מרעים וגו'. אין לו לאדם אלא להטהר ולנקות \nעצמו, ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה' ואל \nמשכנותיו. הוא שדוד עצמו מסיים ואומר (שם): \nארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא \nישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם, ויחשוב בדעתו כי לולי היה לו \nלהרויח ממון הרבה, ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו?! כל שכן שלא \nירצה לאבד נשמתו מפני לעג: \nועל דרך זה הזהירו ז\"ל (אבות פרק ד): \nהוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים, ודוד אמר (תהלים קיט): \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, שאף על פי שרוב המלכים עסקם ודבורם בדברי \nגדולות והנאות, ודוד שהיה גם כן מלך, לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה \nהוא מדבר בדברי מוסר ותורה, תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם, הנה לא \nהיה חש לזה כלל ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה אחרי שכבר השיג האמת, אלא מפרש ואומר: \n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ואל אבוש. וישעיה כמו כן אמר (ישעיה נ): \nעל כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש: \n \nפרק ו - בבאור מדת הזריזות\nאחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על ה\"לא תעשה\" והזריזות על ה\"עשה\", \nוהיינו (תהילים לד טו): \nסור מרע ועשה טוב. וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצות ולהשלמת ענינם. \nוכלשון הזה אמרו ז\"ל (פסחים ד): \nזריזים מקדימים למצות. וזה, כי כמו שצריך פקחות גדול והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצר \nולהמלט מן הרע שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו כן צריך פקחות גדול והשקפה לאחוז במצות \nולזכות בהם ולא תאבדנה ממנו. כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את \nהאדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשית המצות ולאבדם ממנו. ואם יתרפה ויתעצל \nולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, ישאר נעור וריק מהם בודאי: \nותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר \nויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר התנא \n(אבות פרק ד): \nהוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן מנו \nחכמים ז\"ל (ברכות לב): \nבדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא הוא (יהושע א): \nחזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה \nלכפות הטבע אל הפכו: \nוהנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה בראותו את רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ואמר \n(משלי ו): \nמעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב, ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן. כי הנה \nהעצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה \nשלו. ואמר (שם יח): \nגם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית. כי אף על פי שאיננו המשחית העושה את הרעה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בידיו, לא תחשוב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא: \nואמר עוד לבאר רעת העצל באור ציורי, מה שיקרה ויולד לעינינו יום יום (שם כד): \nעל שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרלים \nוגו', ואחזה אנכי אשית לבי, ראיתי לקחתי מוסר, מעט שנות מעט תנומות וגו', ובא מתהלך \nרישך וגו': \nוהנה מלבד פשוטו אשר הוא אמיתי כמשמעו שהוא מה שקורה אל שדה העצל ממש, הנה דרשו בו \nחכמים ז\"ל, מדרש נאה, זה לשונם (ילקוט): \nוהנה עלה כולו קמשונים, שמבקש פירוש של פרשה ואינו מוצא. כסו פניו וגו', מתוך שלא \nעמל בהם, הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא, ופורץ גדרן של תלמידי חכמים. מה \nענשו של זה? שלמה פירשו (קהלת י): \nופורץ גדר ישכנו נחש. והיינו, כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט, בלא שידע \nוירגיש בה, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה. הנה בתחלה אינו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אלא מחסיר הטורח אשר היה ראוי לו, ומזה נמשך שלא ילמוד בתורה ככל הצורך. ומפני \nחסרון הלימוד, כשיבוא אחר כך ללמוד תחסר לו ההבנה: \nוהנה אלולי היתה גומרת רעתו בה, כבר היתה רבה. אך עוד מתרבה והולכת במה שברצותו על \nכל פנים לישב הפרשה והפרק ההוא, הנה יגלה בה פנים שלא כהלכה, וישחית האמת ויהפכה, \nויעבור על התקנות ויפרוץ את הגדרים, וסופו כליה כמשפט כל פורץ גדר. אמר שלמה: \n\"ואחזה אנכי אשית לבי\", התבוננתי על הדבר הזה וראיתי גודל הרע שבו שהוא כארס ההולך \nומתפשט מעט מעט, ואין פעולתו ניכרת עד המיתה. וזהו, \"מעט שנות וגו' ובא כמהלך רישך \nומחסרך כאיש מגן\": \nוהנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים שכבר לבו של האדם יודע חובתו ונתאמת אצלו \nמה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון \nהכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו, והרי הוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אומר, אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה עלי לצאת מביתי, פשטתי את כתנתי, איככה \nאלבשנה, חמה עזה בעולם, הקרה רבה או הגשמים, וכל שאר האמתלאות והתואנות אשר פי \nהעצלים מלא מהם. ובין כך ובין כך, התורה מונחת, והעבודה מבוטלת, והאדם עוזב את \nבוראו. והא מה ששלמה אומר (קהלת י): \nבעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית. ואולם אם תשאל את פי העצל, יבוא לך \nבמאמרים רבים ממאמרי החכמים, והמקראות מן הכתובים, והטענות מן השכל, אשר כולם יורו \nלו, לפי דעתו המשובשת, להקל עליו ולהניחו במנוחת עצלותו. והוא איננו רואה שאין \nהטענות ההם והטעמים ההם נולדים לו מפני שיקול דעתו, אלא ממקור עצלותו הם נובעים, \nאשר בהיותה היא גוברת בו, מטה דעתו ושכלו אל הטענות האלה, אשר לא ישמע לקול החכמים \nואנשי הדעה הנכונה. הוא מה ששלמה צווח ואומר (משלי כו): \nחכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. כי העצלה איננה מנחת לו שיהיה אפלו חש לדברי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המוכיחים אותו, אלא יחשוב הכל לתועים ושוטים והוא לבדו חכם: \nוהנה תדע כי זה כלל גדול מנוסה במלאכת הפרישות, שכל קולא צריכה בדיקה. כי אף על פי \nשיכולה להיות ישרה ונכוחה, אמנם, קרוב הדבר שתהיה מעצות היצר ומרמותיו, על כן צריך \nלבדוק אחריה בחקירות ודרישות רבות. אם אחר כל אלה תצדק, ודאי שהיא טובה: \nכללו של דבר, חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצות, בהשליכו \nמעליו כובד העצלה המעכבת על ידו. (וישתמש במדת העצלות, בתאוות הבהמיות, אשר \nהנאותיהם חולפות מן האדם, וישאר עליו חרפתם בעוה\"ז וענשם בעוה\"ב.) ותראה שהמלאכים \nנשתבחו במדה הטובה הזאת, שנאמר בהם (תהלים קג): \nגבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ואומר (יחזקאל א): \nוהחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. והנה אדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע \nלגבורתו של המלאך. אך ודאי, שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו, ראוי שיתקרב. ודוד \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "המלך היה משבח על חלקו ואומר (תהלים קיט): \nחשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך: \n \nפרק ז - בבאור חלקי הזריזות\nחלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ \nהאדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש \nמעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, \nאשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב. ועל אמיתת זה הדבר \nהעירונו ז\"ל (בראשית רבה פרק עו): \nבענין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו (מלכים א א): \nוהורדתם אותו אל גיחון, וענה בניהו: \nאמן, כן יאמר ה'. אמרו, זה לשונם (בראשית רבה עו): \nרבי פינחס בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר (דבה\"א כב): \nהנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה? אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון. על כן \nהזהירו זכרונם לברכה (מכילתא שמות יב): \nושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואמרו (נזיר ג): \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שלפי שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות \nבישראל למלכות. ואמרו (פסחים ד): \nזריזים מקדימים למצוות. וכן אמרו (ברכות ו): \nלעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת. ובמדרש אמרו (בראשית רבה פ' מח): \nהוא ינהגנו על מות, בזריזות, כאלין עולמתא, כמה דאת אמר (תהלים סו): \nבתוך עלמות תופפות. כי הזריזות היא מדת שלימות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו \nעתה. ומי שמתגבר ותופש בה כל מה שיוכל, הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת, אשר הבורא \nיתברך יתנה לו שכרו חלף מה שהשתדל אחריה בזמן עבודתו: \nאך הזריזות אחר התחלת המעשה הוא, שכיון שאחז במצוה, ימהר להשלים אותה ולא להקל \nמעליו כמי שמתאוה להשליך מעליו משאו, אלא מיראתו פן לא יזכה לגמור אותה. ועל זה \nהרבו להזהיר, זכרונם לברכה, ואמרו (בראשית רבה פ' פה): \nכל המתחיל במצוה ואינו גומר אותה, קובר אשתו ובניו. ואמרו (שם): \nאין המצוה נקראת אלא על שם גומרה. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כב): \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, בל יתיצב לפני חשוכים. וחכמים זכרונם \nלברכה (סנהדרין קד) יחסו לו השבח הזה, על שמיהר במלאכת בנין הבית ולא נתעצל בה לאחר \nאותה. וכן דרשוהו על משה עליו השלום, על שמיהר במלאכת המשכן: \nוכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות. אברהם כתוב בו (בראשית יח): \nוימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי וגו', ויתן אל הנער וימהר. רבקה, (שם כד) \nותמהר ותער כדה וגו'. וכן אמרו במדרש (במדבר רבה פרשה י): \nותמהר האשה וגו' (שופטים יג), מלמד שכל מעשיהם של צדיקים במהירות, אשר לא יתנו הפסק \nזמן לא אל התחלת המצוה ולא אל השלמתה. ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, \nודאי שלא יתעצל בעשית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא \nישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו. ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת \nההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו \nכן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו \nתשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו: \nואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. \nוהוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב): \nכאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (שם פד): \n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (שם סג): \nצמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה \nהיא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה \nמעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה \nשבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה \nשהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו): \nונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (שם יא): \nאחרי ה' ילכו כאריה ישאג: \n \n", "en": ""}]}
