{"bookId": "kabala-fd10bd6b073e", "part": "1", "torah": "7", "title": "ספר מסילת ישרים — פרק יא - בפרטי מדת הנקיות", "hebrewTitle": "פרק יא - בפרטי מדת הנקיות", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-fd10bd6b073e/1/7/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-fd10bd6b073e/1/7/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק יא - בפרטי מדת הנקיות\nהקנאה גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות, כי אין המקנא מרויח כלום לעצמו וגם לא \nמפסיד למי שהוא מתקנא בו, ואינו אלא מפסיד לעצמו וכמאמר הכתוב שזכרתי (איוב ה): \nופותה תמית קנאה. ואמנם, יש מי שסכלותו רבה כל כך עד שאם יראה לחבירו איזה טובה \nיתעשש בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד \nחברו, והוא מה שאמר עליו החכם (משלי יד): \nורקב עצמות קנאה. אמנם, יש אחרים שאינם מצטערים וכואבים כל כך, אף על פי כן ירגישו \nבעצמם איזה צער ולפחות יתקרר רוחם בראותם אחד עולה איזה מעלה יתירה אם לא יהיה \nמאוהביו היותר דבקים לו, כל שכן אם מאותם אשר אין לו אהבה רבה עמו הוא, כל שכן אם \nיהיה גר מארץ אחרת. ותראה שבפיהם אפשר שיאמרו דברים כשמחים או מודים על טובתו, אך \nלבם רעה בקרבם. והוא דבר יארע על הרוב ברוב בני האדם, כי אף על פי שלא יהיו בעלי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "קנאה ממש, אמנם, לא ניקו ממנה לגמרי, כל שכן אם בעל אומנותו מצליח בה, שכבר כל אומן \nסני לחבריה (ס\"ר יט), וכל שכן אם מצליח בה יותר ממנו. ואמנם, לו ידעו ולו יבינו כי \nאין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא (יומא לח), והכל כאשר לכל מה' הוא כפי \nעצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת, הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת רעיהם כלל: \nוהוא מה שייעד לנו הנביא על הזמן העתיד, שלמען תהיה טובת ישראל שלמה, יקדים הקדוש \nברוך הוא להסיר מלבבנו המדה המגונה הזאת, ואז לא יהיה צער לאחד בטובת האחר, וגם לא \nיצטרך המצליח להסתיר עצמו ודבריו מפני הקנאה, והוא מה שכתוב (ישעיה יא): \nוסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו', הוא השלום והשלוה \nאשר למלאכי השרת, אשר כולם שמחים בעבודתם איש איש על מקומו, ואין אחד מתקנא בחברו \nכלל, כי כולם יודעים האמת לאמיתו ועלזים על הטוב אשר בידם ושמחים בחלקם: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ותראה כי אחות הקנאה היא החמדה והתאוה, הלא היא המיגעת לב האדם עד יום מותו, \nוכמאמרם ז\"ל (קהלת רבה א): \nאין אדם מת וחצי תאותו בידו. ואמנם, עיקר התאוה פונה לשני ראשים: \nהאחד הוא הממון והשני הוא הכבוד, שניהם כאחד רעים מאד וגורמים לאדם רעות רבות. הנה \nחמדת הממון היא האוסרת אותו במאסר העולם ונותנת עבותות העמל והעסק על זרועותיו, \nכענין הכתוב (קהלת ה): \nאוהב כסף לא ישבע כסף, היא המסירה אותו מן העבודה, כי הנה כמה תפלות נאבדות וכמה \nמצות נשכחות מפני רוב העסק ויגיעת המון הסחורה, כל שכן תלמוד תורה. וכבר אמרו ז\"ל \n(עירובין נה): \nלא מעבר לים היא, באותם שהולכים מעבר לים בסחורה. וכן שנינו (אבות פ\"ב): \nלא כל המרבה בסחורה מחכים. היא המוסרת אותו לסכנות רבות ומתשת את כחו ברוב הדאגה \nאפילו אחרי השיגו הרבה. וכן שנינו (שם): \nמרבה נכסים מרבה דאגה. היא המעברת פעמים רבות על מצות התורה ואפילו על חוקות השכל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הטבעיים: \nיתרה עליה חמדת הכבוד כי כבר היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר \nההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו, ועל \nדבר זה נכשלו רבים ונאבדו. הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד, \nהוא מה שאמרו ז\"ל (סנהדרין קב): \nתפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו ואמר לו, חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר \nלו, מי בראש? אמר לו, בן ישי בראש. אמר לו, אי הכי לא בעינא. מי גרם לקרח שיאבד הוא \nוכל עדתו עמו? אלא מפני הכבוד, ומקרא מלא הוא (במדבר טז): \nובקשתם גם כהונה. וחכמים ז\"ל (במדבר רבא יח) הגידו לנו כי כל זה נמשך מפני שראה \nאליצפן בן עוזיאל נשיא והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו: \nהוא שגרם לפי דעת חכמינו ז\"ל אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל \nדורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "במקומם. על מה התחיל שאול לארוב אל דוד אלא מפני הכבוד, שנאמר (שמואל א יח): \nותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול וגו' ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא \nוהלאה. מי גרם לו ליואב שימית את עמשא אלא הכבוד, שאמר לו דוד (שמואל ב יט): \nאם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים. כללו של דבר, הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר \nמכל התשוקות והחמדות שבעולם: \nולולי זה, כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערותו, ולשכון בבית \nשתסתירהו מן הפגעים והיתה פרנסתו קלה עליו ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל, אלא \nשלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת ואין קץ לכל עמלו. \nעל כן אמרו רבותינו ז\"ל (אבות פ\"ד): \nהקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. והזהירונו (שם פ\"ו): \nאל תבקש גדולה ואל תחמוד כבוד. כמה הם שמתענים ברעב וישפילו את עצמם להתפרנס מן \nהצדקה ולא יתעסקו במלאכה שלא תהיה מכובדת בעיניהם מיראתם פן ימעט כבודם. היש לך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הוללות גדול מזה? ויותר ירצו בבטלה המביאה לידי שעמום ולידי זימה ולידי גזל ולידי \nכל גופי עברות שלא להשפיל מעלתם ולהבזות כבודם המדומה. ואמנם, חכמינו ז\"ל אשר \nהורונו והדריכונו תמיד בדרכי האמת. אמרו (אבות פרק א): \nאהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. ואמרו עוד (פסחים קיג): \nפשוט נבילתא בשוקא ולא תימר, גברא רבא אנא, כהנא אנא. ואמרו עוד (בבא בתרא קי): \nלעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות: \nכלל הדברים, הכבוד הוא מן המכשולות היותר גדולים אשר לאדם. ואי אפשר לו להיות עבד \nנאמן לקונו כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו, כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמים מפני \nסכלותו. זה הוא מה שאמר דוד המלך עליו השלום (שמואל ב ו): \nונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. והכבוד האמיתי אינו אלא ידיעת התורה באמת. וכן \nאמרו ז\"ל (אבות פ\"ו): \nאין כבוד אלא תורה, שנאמר (משלי ג): \n\"כבוד חכמים ינחלו\", וזולתה אינו אלא כבוד מדומה וכוזב, הבל ואין בו מועיל. וראוי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הנקי להנקות ולהטהר ממנו טהרה גמורה, אז יצליח. והנה כללתי עד הנה רבים מפרטי \nהנקיות. וזה בנין אב לכל שאר המצות והמדות כולם. (משלי א): \nישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה: \nוהנה אינני יכול להכחיש שיש קצת טורח לאדם להגיע אל הנקיות הזה. אף על פי כן אומר \nאני שאין צריך כל כך כמו שנראה לכאורה והמחשבה בדבר הזה קשה מן המעשה, כי כאשר ישים \nהאדם בלבו ויקבע ברצונו בקביעות להיות מבעלי המדה הטובה הזאת, הנה במעט הרגל שירגיל \nעצמו בזה, תשוב לו קלה הרבה יותר ממה שהיה יכול לחשוב. זה דבר, שהנסיון יוכיח \nאמיתו: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פרק יב - בדרכי קנית הנקיות\nהנה האמצעי האמיתי לקנות הנקיות, הוא התמדת הקריאה בדברי חכמים ז\"ל, אם בעניני \nההלכות ואם בעניני המוסרים. כי הנה אחר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות והצורך בו, \nאחר שכבר השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קנייתם והתרחק ממפסידיהם, הנה לא \nישארו לו עתה עכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים אשר במצות, כדי שיוכל להזהר \nבכולם. ועל כן הנה צריך לו בהכרח ידיעת ההלכות על בורים, לדעת ענפי המצות עד היכן \nהם מגיעים. וגם לפי שהשכחה מצויה בדברים הדקים האלה. הנה תצטרך לו התמדת הקריאה \nבספרים המבארים אלה הדקדוקים. למען חדש בשכלו זכירתם. ואז ודאי שיתעורר לקיימם: \nוכן בענין המדות מוכרחת לו קריאת מאמרי המוסר לקדמונים או לאחרונים. כי פעמים רבות \nאפילו אחר שיקבע האדם בעצמו להיות מן המדקדקים הנקיים, אפשר לו שיאשם בפרטים, מפני \nשלא הגיעה ידיעתו בהם. כי אין אדם נולד חכם ואי אפשר לו לדעת את הכל, אך בקריאת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הדברים יתעורר במה שלא ידע, ויתבונן במה שלא השכיל מתחלה. ואפילו במה שלא ימצא \nבספרים עצמם, כי בהיות שכלו נעור על הדבר, הולך ומשגיח הוא על כל הצדדין וממציא \nענינים חדשים ממקור האמת. ואמנם מפסידי המדה הזאת, הנה הם כל מפסידי הזהירות ונוסף \nעליהם חסרון הבקיאות בידיעת הדינים או המוסרים, כמו שכתבתי. וכבר אמרו ז\"ל (אבות \nפרק ב): \n\"ולא עם הארץ חסיד\", כי מי שלא ידע, אי אפשר לו לעשות. וכן אמרו (קדושין מ): \nתלמוד גדול שמביא לידי מעשה: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "פרק יג - בביאור מדת הפרישות\nהפרישות היא תחלת החסידות. ותראה שכל מה שביארנו עד עתה הוא מה שמצטרך אל האדם \nלשיהיה צדיק ומכאן ולהלאה הוא לשיהיה חסיד. ונמצא הפרישות עם החסידות הוא כמו \nהזהירות עם הזריזות, שזה בסור מרע וזה בעשה טוב. והנה כלל הפרישות הוא מה שאמרו ז\"ל \n(יבמות כ): \nקדש עצמך במותר לך, וזאת היא הוראתה של המלה עצמה, פרישות, רוצה לומר, להיות פורש \nומרחיק עצמו מן הדבר, והיינו, שאוסר על עצמו דבר היתר, והכונה בזה לשלא יפגע באיסור \nעצמו. והענין, שכל דבר שיוכל להולד ממנו גרמת רע אף על פי שעכשיו אינו גורם לו וכל \nשכן שאיננו רע ממש, ירחק ויפרוש ממנו. והתבונן ותראה שיש כאן שלש מדרגות: \nיש האיסורים עצמם, ויש סייגותיהם והם הגזרות והמשמרות שגזרו חכמינו ז\"ל על כל \nישראל, ויש ההרחקים שמוטל על כל פרוש ופרוש לעשות להיות כונס בתוך שלו ובונה גדרים \nלעצמו, דהיינו, להניח מן ההיתרים עצמם שלא נאסרו לכל ישראל ולפרוש מהם כדי שיהיה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מרוחק מן הרע הרחק גדול: \nוא\"ת מנין לנו להיות מוסיפים והולכים באיסורים, והרי חכמינו ז\"ל אמרו (ירושלמי \nנדרים פט): \nלא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים? והרי מה שראו חכמינו ז\"ל \nבחכמתם שצריך לאסור ולעשות משמרת וכבר עשוהו ומה שהניחו להיתר הוא מפני שראו היותו \nראוי להיתר ולא לאיסור, ולמה נחדש עתה גזירות אשר לא ראו הם לגזור אותם? ועוד, שאין \nגבול לדבר הזה, ונמצא, אם כן האדם שומם ומעונה ולא נהנה מן העולם כלל, וחכמינו ז\"ל \nאמרו (ירושלמי קדושין פד): \nשעתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי \nשהיה מותר לו והיה יכול, ואסמכוה אקרא (קהלת ב): \nוכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם: \nהתשובה היא, כי הפרישות ודאי צריך ומוכרח והזהירו עליו חכמינו ז\"ל, הוא מה שנאמר \n(תורת כהנים): \n\"קדושים תהיו\", פרושים תהיו. עוד אמרו (תענית יא): \nכל היושב בתענית נקרא קדוש קל וחומר מנזיר. עוד אמרו (פסיקתא): \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "\"צדיק אוכל לשבע נפשו\", זה חזקיהו מלך יהודה, אמרו עליו ששתי אגודות של ירק וליטרא \nשל בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מלעיגין ואומרים זה מלך?! עוד אמרו \n(כתובות קד): \nברבינו הקדוש, שבשעת מיתתו שזקף עשר אצבעותיו ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מן \nהעולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי. עוד אמרו (תנד\"א כו): \nעד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך \nמעיו. הן כל אלה מאמרים מורים בפירוש צורך הפרישות והחובה בו: \nאמנם, על כל פנים, צריכים אנו לתרץ המאמרים המורים הפך זה? אך הענין הוא כי ודאי \nחילוקים רבים ועיקרים יש בדבר: \nיש פרישות שנצטוינו בו, ויש פרישות שהוזהרנו עליו לבלתי הכשל בו, והוא מה שאמר שלמה \nהמלך עליו השלום (קהלת ז): \nאל תהי צדיק הרבה. ונבאר עתה הפרישות הטוב. ונאמר, כי הנה אחר שהתבאר לנו היות כל \nעניני העולם נסיונות לאדם, וכמו שכתבנו כבר למעלה והוכחנוהו בראיות והתאמת לנו גם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כן רוב חולשת האדם וקרבת דעתו אל הרעות, יתברר בהכרח שכל מה שיוכל האדם להמלט מן \nהענינים האלה ראוי שיעשהו, כדי שיהיה נשמר יותר מן הרעה אשר ברגליהם: \nכי הנה אין לך תענוג עולמי אשר לא ימשוך אחריו איזה חטא בעקבו. דרך משל: \nהמאכל והמשתה כשניקו מכל אסורי האכילה, הנה מותרים הם. אמנם, מלוי הכרס מושך אחריו \nפריקת העול, ומשתה היין מושך אחריו הזנות ושאר דברים רעים. כל שכן שבהיות האדם \nמרגיל עצמו לשבוע מאכילה ושתיה, הנה אם פעם אחת יחסר לו רגילותו, יכאב לו וירגיש \nמאד ומפני זה נמצא הוא מכניס עצמו בתוקף עמל הסחורה ויגיעת הקנין לשתהיה שולחנו \nערוכה כרצונו ומשם נמשך אל העוול והגזל, ומשם אל השבועות וכל שאר החטאים הבאים אחר \nזה, ומסיר עצמו מן העבודה ומן התורה ומן התפלה, מה שהיה נפטר מכל זה אם מתחלתו לא \nמשך עצמו בהנאות אלה: \nוכענין זה אמרו בענין בן סורר ומורה (סנהדרין עב): \nעמדה תורה על סוף דעתו וכו'. וכן על ענין הזנות אמרו (סוטה ב): \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ותראה כי זאת היא תחבולה גדולה לאדם למען \nהנצל מיצרו, כי כיון שבהיותו בעסק העבירה קשה עליו לנצחו ולכבוש אותו, על כן צריך \nשבעודנו רחוק ממנה ישאיר עצמו רחוק, כי אז יהיה קשה ליצר לקרבו אליה. הנה הבעילה עם \nאשתו מותרת היא היתר גמור. אמנם כבר תקנו טבילה לבעלי קריין שלא יהיו תלמידי חכמים \nמצויים אצל נשיהם כתרנגולים, לפי שאף על פי שהמעשה עצמו מותר, אמנם כבר הוא מטביע \nבעצמו של אדם התאוה הזאת ומשם יכול להמשך אל האסור, וכמאמר רבותינו ז\"ל (סנהדרין \nקז): \nאבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו, שבע. ולא עוד אלא שאפילו בשעה הראויה והעת \nההגון, אמרו על רבי אליעזר (נדרים כ): \nשהיה מגלה טפח ומכסה טפחים ודומה למי שכפאו שד, כדי שלא ליהנות אפלו בשעת הנאתו: \nהמלבושים והקשוטים לא הזהירה התורה על יפיים או על תבניתם, אלא שלא יהיה בהם כלאים \nויהיה בהם ציצית ואז כולם מותרים. אמנם, מי לא ידע שמלבישת הפאר והרקמה תמשך הגאוה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "וגם הזנות יגבל בה, מלבד הקנאה והתאוה והעושק הנמשכים מכל מה שהוא יקר על אדם \nלהשיגו, וכבר אמרו ז\"ל (בראשית רבה כב): \nכיון שרואה היצר אדם שתולה בעקבו, ממשמש בגדיו ומסלסל בשערו, אומר, זה שלי. הטיול \nוהדבור אם אינו בדבר אסור, ודאי דין תורה מותר הוא, אמנם כמה בטול תורה נמשך ממנו, \nכמה מן הלשון הרע, כמה מן השקרים, כמה מן הליצנות, ואומר (משלי י): \nברוב דברים לא יחדל פשע: \nכלל הדבר: \nכיון שכל עניני העולם אינם אלא סכנות עצומות איך לא ישובח מי שירצה לימלט מהם ומי \nשירבה להרחיק מהם. זהו ענין הפרישות הטוב, שלא יקח מן העולם בשום שימוש שהוא משתמש \nממנו, אלא מה שהוא מוכרח בו מפני הצורך אשר לו בטבעו אליו. הוא מה שהשתבח רבי במאמר \nשזכרתי, שלא נהנה מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה, עם היותו נשיא ישראל ושולחנו \nשולחן מלכים בהכרח ליקר נשיאותו, וכמאמרם ז\"ל (ע\"ז יא): \n\"שני גוים בבטנך\" זה רבי ואנטונינוס שלא פסק מעל שלחנם לא חזרת ולא קשות ולא צנון \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. וחזקיהו מלך יהודה כמו כן. ושאר המאמרים שזכרתי, \nכולם מקיימים ומורים שיש לאדם לפרוש מכל מה שהוא תענוג עולמי למען לא יפול בסכנתו: \nואם תשאל ותאמר, אם כן, איפוא, שזה דבר מצטרך ומוכרח, למה לא גזרו עליו החכמים כמו \nשגזרו על הסייגות ותקנות שגזרו? הנה התשובה מבוארת ופשוטה, כי לא גזרו חכמים גזרה \nאלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ואין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ואין רוב \nהצבור יכולים להיות חסידים, אבל די להם שיהיו צדיקים: \nאך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו יתברך, ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה \nבם, להם מגיע לקיים משנת חסידים אשר לא יוכלו לקיים האחרים, הם הם סדרי הפרישות \nהאלה כי בזה בחר ה', שכיון שאי אפשר לאומה שתהיה כולה שוה במעלה אחת, כי יש בעם \nמדרגות מדרגות איש לפי שכלו, הנה לפחות, יחידי סגולה ימצאו אשר יכינו את עצמם הכנה \nגמורה, ועל ידי המוכנים יזכו גם הבלתי מוכנים אל אהבתו יתברך והשראת שכינתו. וכענין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שדרשו ז\"ל בארבעה מינים שבלולב (ויקרא רבה פ' ל): \nיבואו אלה ויכפרו על אלה. וכבר מצאנו לאליהו זכור לטוב שאמר לרבי יהושע בן לוי \nבמעשה דעולא בר קושב (ירושלמי תרומות פ\"ח): \nכשהשיבו, ולא משנה היא? אף הוא אמר לו, וכי משנת חסידים היא: \nאך הפרישות הרע הוא כדרך הסכלים אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח \nבו, אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופם ביסורין ודברים זרים אשר לא חפץ \nבהם ה' כלל, אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב): \nאסור לאדם שיסגף עצמו, ובענין הצדקה אמרו (ירושלמי סוף פאה): \nכל מי שצריך לטול ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים. וכן אמרו (תענית כב): \n\"לנפש חיה\", נשמה שנתתי בך החיה אותה, ואמרו (שם יא): \nכל היושב בתענית נקרא חוטא, והעמידוה בדלא מצי מצער נפשה. והלל היה אומר (משלי יא): \n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "\"גומל נפשו איש חסד\" על אכילת הבוקר והיה רוחץ פניו וידיו לכבוד קונו, קל וחומר \nמדיוקנאות המלכים (ויקרא רבה לד). הרי לך הכלל האמיתי: \nשכל מה שאינו מוכרח לאדם בעניני העולם הזה ראוי לו שיפרוש מהם, וכל מה שהוא מוכרח \nלו מאיזה טעם שיהיה כיון שהוא מוכרח לו, אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא. הנה זה כלל \nנאמן, אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה אינו מסור אלא אל שקול הדעת ולפי שכלו יהולל \nאיש, כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם ואין שכל האדם יכול להקיף על כולם אלא \nדבר דבר בעתו: \n \n", "en": ""}]}
