תּוֹרָה קכב

תּוֹרָה קכב הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, וְאַף אִם יְבָרְרוּ לְעֵינָיו דְּבַר אֱמֶת יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן, עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יְסַלֵּק מִקֹּדֶם מִדַּת הַנִּצָּחוֹן, וְאָז יָכוֹל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם יִרְצֶה, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַף בְּהַנִּצָּחוֹן הוּא אֱמֶת, וְזֶהוּ: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" (שְׁמוּאֵל־א טו, כט): [מִזֶּה תִּרְאֶה בְּעַיִן הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁחִדְּשׁוּ אֵיזֶה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְלֹא הָיָה רוּחַ חַכְמֵי דוֹרָם נוֹחָה מֵהֶם, שֶׁאֵין מִזֶּה רְאָיָה שֶׁל כְּלוּם לוֹמַר אִם אִיתָא שֶׁכִּוֵּן אֶל הָאֱמֶת, מַדּוּעַ לֹא נִתְקַבֵּל הַדָּבָר בְּעֵינֵי חַכְמֵי הַדּוֹר, כִּי לְפִי הַמְּבֹאָר כָּאן הַמִּדָּה שֶׁל נִצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, הִיא נוֹהֶגֶת בְּכָל בְּנֵי תְמוּתָה, וְלֹא נִשְׁתַּבַּח בָּהּ כִּי־אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לָכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרִי עַל־פָּסוּק וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִיב, עַל רַב, לֹא תֹּאמַר אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרָיו בְּלֹא טַעַם וּרְאָיָה].