תּוֹרָה צב

תּוֹרָה צב עַל־יְדֵי מַה שֶּׁהָאָדָם נָע וָנָד אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יָכוֹל לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וּלְהַחֲיוֹת מֵתִים (עַיֵּן פְּנִים): [וְהוּא עִנְיָן הִתְעַלּוּת נְשָׁמוֹת הַנִּדָּחוֹת עַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק נָע וָנָד הַמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי זֶה הוּא גַּם־כֵּן עִנְיָן תְּחִיַּת הַמֵּתִים, "דְנְפִילָה מִיתָה מִקְּרֵי"].