Segment 3
הלכה ג אות א ענין ציצית על פי המאמר תקעו בחדש שופר וכו' המתחיל בתחלת ספר ליקוטי מוהר"ן תנינא. על שם כל המאמיר מתחילתו לסופו וקצת הקדמות היוצאים משם בקיצור הם. כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו'. וצריך שיהיה לו כח לעמוד בממשלה זו שלא יתקנאו המלאכים וירצו לדוחפו ח"ו. והעצה עלזה לאחוז בכסא כבודו יתברך. שהוא בחינת שרשי נשמות ישראל בבחינת מאחז פני כסא וכו'. ועיקר הם המפורסמים שהם עיקר שרשי נשמו ישראל וכו' ויש מפורסמים של שקר שעיקר גדולתם הוא רק על ידי עזות וכו'. ולזה צריכין לבחינת בנין ירושלים דהיינו לתקן שלימות היראה שבלב. וזה על ידי שמתקנין ג' התאוות. שהם ת~ אות ממון ואכילה ומשגל שהם בחינת ג' משמרותצ הוי הלילה וכו'. שכל אלו הג' תאוות מקלקלים היראה שבלב. והתיקון שלהם הוא על ידי הדעת שנמשך בשלש רגלים. שעל ידי זה הדעת זוכין לתקן ולצאת מפגם ג' תאוות אלו. וזה בחינת קרואי ועד אנשי שם. כי ג' התאוות הנ"ל הם בחינת אנשי שם. וכו'. שטועל ידי זה שמתקנין ג' תאוות אלו על ידי השלש רגלים שעל ידי זה נשלם היראה שבלב. על ידי זה נברא מלאך שמשפיע נבואה. בחינת המלאך הגואל וכו'. ועל ידי זה נגאלת ונפדית התפלה מן הגלות וזוכין לתפלה בשלימות שהיא בחינת דבר ה'. ואזי זוכין לרפואה בלי שום דאקטורים רק על ידי דבר ה' יכולין להתרפ~ אות בכל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. אך שיש ג' עבודות רעות המפסידין עבודת התפלה והם עבודה זרה דהיינו פגם אמונה, וגילוי עריות. ושפיכות דמים דהיינו כשמבזין בני אדם ועוברין על אל תהי בז לכל אדם (אבות פ"ד). וכשיוצאין מג' עבודות אלו זוכין לתפלה. ואז כל המלאכים וכל הכוכסים תחתיו וכו' וכו' ועל ידי זה יכול לאחוז עצמו בשורש נשמות ישראל שהם יוצאים מכסא הכבוד וכו' כנ"ל. ואזי כשאוחזים בבחינת כסא הכבוד אזי יכולין לעשות ראש השנה. כי מי שמדבר מחבירו זה בחינת ראש השנה שהוא יומא דדינא. כי הוא דן את חבירו. וצריך ליזהר מזה מאד. כי המשפט לאלהים הוא. כי רק הוא לבדו יתברך יכול לדון ~ אותנו. כי הוא יתברך דן את הכל לכף זכות. כי אמרו רז"ל (שם פ"ב) אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומי הוא שיכול להגיע למקום חבירו. כי אם הוא יתברך לבדו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך ועל כן הוא לבדו יכול לדון את העולם לכף זכות. כי הוא יתברך מלא רחמים. ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע את ראש השנה יום הדין בראש חדש שאז השם יתברך בעצמו מתחרט כביכול ואמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ועל ידי זה יש לנו אז פתחון פה לבא לפניו בחטאינו ולהתחרט מהם וכו', וזה (תהלים צג) לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, כי השם יתברך מלא רחמים. כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום של כל אחד ואחד. כי אף על פי שמצינו במקומות שהיה בהם השראת השכינה כגון בבית המקדש אין הכוונה שנתצמצם שם אלקותו יתברך ח"ו. כמו שאמר שלמה (מלכים-א, ח') הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'. רק מחמת שהיו שם דברים שהיו שם דברים נאים. כי בבית המקדש היה ציורא דעובדא דבראשית וציורא דגן עדן על כן המשיך לשם קדושתו יתברך אבל הוא יתברך אין העולם מקומו. רק הוא מקומו של עולם. ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יום הדין, כי הוא מקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. וזה בחינת לביתך נאוה קדש היינו שהשם יתברך המשיך רק קדושתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו רק הוא מקומו של עולם. ועל כן ה' לאורך ימים. היינו שהוא יבתרך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא כנ"ל. ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד בבחינת שרשי הנשמות הוא גם כן בחינת מקומו של עולם. בבחינת (שמואל א ב) וכסא כבוד ינחילם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. היינו על ידי בחינת כסא הכבוד על ידי זה הוא מקומו של עולם בחינת וישת עליהם תבל ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל. ועיין שם היטב כל זה.
This is the aspect of Yisrael traveling in the midbar with the Mishkan. Wherever they erected the Mishkan, the place became holy with kedushas Bais HaMikdash. Yisrael were going to conquer Eretz Yisrael — for this they needed to draw "Ko'ach ma'asav," revealing to all that everything is ours: Hashem created the world for us, by His will He gave it to them, by His will He took it and gave it to us → they conquer Eretz Yisrael. Therefore Hashem commanded them to carry the Mishkan through the midbar and erect it in every place they encamped. Through this they drew "Ko'ach ma'asav" (= Chesed Chinam) → the power to go and conquer Eretz Yisrael.
Segment 4
וזה בחינת ציצית, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות כמו שאמרו רז"ל (מנחות מ"ג) תכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד וכו'. כי הנשמות ישראל כסא הכבוד הם בבחינת לבושין דמלכא כביכול. כי כסא הכבוד ובחינת לבושין הם בחינה אחת כמובא. כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קיג) וזה בחינת כסא הכבוד שמכסין על כבודו יתברך שזה בחינת כלליות העולמות שכלולין בנשמות ישראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן ציצית היא כלליות התורה. כמו שכתוב (במדבר ט) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי כל התרי"ג מצות כלולין בה כמו שאמרו רז"ל (מנחות מג). כי זה עיקר כלל כל התורה כולה כדי שעל ידי המצוות נוכל לבא לפני כסא כבודו יתברך דהיינו להתאחז בכסא בודו כדי שיהיה לנו ממשלה על המלאכים כנ"ל, וזה כלול במצות ציצית שהוא חלוקא דרבנן בחינת לבושין דמלכא שהם בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן התחלת העבודה בכל יום היא מתחלת ממצות ציצית שמקיימים מיד בקומו בבקר, וכן תחלת חינוך הקטן מתחיל מציצית כי תיכף מחנכין הקטן במצות ציצית קודם לשאר מצוות מעשיות. כי האדם כשמתחיל בעבודת ה' שעיקר הכוונה לבא להתכלית, דהיינו שיהיה לו ממשלה על המלאכים שבשבילן זה נברא האדם כנ"ל ועל כן מתחילין מציצית שעל ידי זה אוחזין בכסא כבודו יתברך. וזה בחינת אחיזת הציצית בחינת מאחז פני כסא כנ"ל. ועל ידי זה יש לנו כח לעסוק בעבודת ה' עד שנזכה שיהיה לנו ממשלה על המלאכים. כי אין להם כח לדוחפו מאחר שכבר נאחז בכסא כבודו יתברך על ידי ציצית כנ"ל.
And therefore, at night, dina shalta [strict judgment prevails], as is explained in the holy Zohar,2 for all dinim [judgments / severity] are drawn from the aspect of shelo k'saider, which is the aspect of the dinim from which come all the sufferings, G-d forbid — things that are against a person's will, which is the aspect of shelo k'saider. For shelo k'saider is the aspect of the darkness of night — like a person walking in darkness, who then walks shelo k'saider, since he cannot find the straight path and may stumble on a stone and the like. But in the light of day, he sees the path and walks k'saider.
Segment 6
אות ב ולאחוז בכסא כבודו יתברך צריכין לשמור היראה שבלב שהוא בחינת בנין ירושלים. וזה נעשה על ידי תיקון ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה שנתתקנין על ידי הדעת שנמשך בג' רגלים, וזה בחינת ציצית שהוא בחינת תיקון היראה שבלב. בבחינת (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם, וזה בחינת הל"ב חוטין שבציצית כי הם מתקנין את היראה שבלב. כי על ידי הציצית נשמר הלב מפגם התאוות הנ"ל. בבחינת ולא תתורו אחרי לבבכם וגו'. ועל ידי זה נשמר היראה שבלב כנ"ל, כי על ידי חוטי הציצית נמשך הדעת שבג' רגלים לתקן ג' תאוות הנ"ל התלויים בלב שזהו בחינת ציצית כנ"ל. ועל כן אין ציצית נוהגין בלילה אלא ביום (מנחות מג). כי הלילה זה בחינת חשך בחינת פגם ג' התאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה כנ"ל ובכל יום ויום צריכין להמשיך הדעת משלש רגלים הנ"ל לתקן ג' משמרות של הלילה בחינת ג' תאוות הנ"ל. וזה בחינת אור יום שהוא בחינת אור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל. כי הרגלים נקראים יום טוב. ועיקר אור יום הוא בחינת טוב בבחינת וירא אלהים את האור כי טוב, כי האור הוא בחינת חסד בחינת דעת שנמשך מבחינת ג' רגלים מבחינת יום טוב שמתקן ג' תאוות הנ"ל. שעל ידי זה מאיר היום ונדחה החשך של לילה שהוא בחינת פגם ג' תאוות הנ"ל. וזה זוכין בכל יום על ידי שעוסקים בתורה בלילה דהיינו על ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה. כי כל אחד צריך לקום בחצות לילה כדי לשבר את הלילה. לשבר ג' משמרות הנ"ל. כי חצות הוא בחינת נקודה האמצעית של הלילה תוקף חשכת לילה. וכשמשברין את הלילה וקמים בחצות על ידי זה משברין ומבטלין כל בחינת הג' משמרות הנ"ל שהם בחינת ג' התאוות כנ"ל. ועל כן עוסקים אז בתורה כדי להמשיך הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל. ועל כן אז בחצות מתאבלין על חורבן בית המקדש כי עיקר הדעת נמשך מבית המקדש. כמו שאמרו רז"ל (ברכות לג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. ועל כן בשלש רגלים צריכין לעלות לבית המקדש. כדי להמשיך משם הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל, ועל כן בחצות הלילה שהוא כלליות הלילה ואז עוסקים לתקן ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה. על כן עוסקים אז בבנין בית המקדש. כי מתאבלין אז על חורבן בית המקדש. ועל ידי זה זוכין לר~ אות בבנינו, כמו שאמרו רז"ל (תענית ל'). נמצא שעל ידי שמתאבלין על חורבן בית המקדש על ידי זה עוסקים בבנינו. ועל ידי זה ממשיכין אז הדעת לתקן ג' משמרות בחינת ג' מדות הנ"ל. ועל ידי זה זוכין בבקר לאור יום שנמשך מאור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל בבחינת (חגיגה י"ב) כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום וחסד הוא הדעת. כמובא במקום אחר כמה פעמים. כי זוכין בבקר לאור יום הוא אור הדעת הנמשך מבחינת יום טב משלש רגלים על ידי שקמים בחצות ומשברין שלש משמרות הנ"ל שהם בחינת ג' מדות כנ"ל. ועל כן תיכף בבקר ממשיכין זה האור של הדעת על ידי חוטי הציצית שהם בחינת חוט של חסד הנ"ל שנמשך בבקר על ידי עסק התורה בלילה על ידי ששוברין את הלילה שהוא בחינת ג' מדות הנ"ל ועוסקין בתורה בלילה להמשיך הדעת מבית המקדש על ידי זה זוכין בבקר לחוט של חסד בחינת חוטי הציצית שעל ידם מקבלין אור הדעת משלש רגלים כנ"ל. כי ציצית הם בבחינת רגלים בבחינת (תהלים פה) צדק לפניו יהלך שזהו בחינת ג' רגלים שאז הולכן לעלות לרגל. כמו שכתוב (שמות כג) שלש פעמים בשנה יראה וגו'. שזה בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כמובא במקום אחר. וזה בחינת ציצית בחינת (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני. וזה בחינת שמנה חוטים שיש בכל אחד מהציצית. וכל חוט צריך להיות שזור. ואין שזירה פחות משתים כמו שלמדו רז"ל (מנחות לח) מפסוק הכנף פתיל וכו', נמצא שבכל אחד מהציצית יש י"ו חוטים. דהיינו שמנה חוטים שזוכים. כנגד הימים שיש בשלש רגלים שהם י"ו ימים. כי פסח שבעה ימים ושבועות יום אחד וח' ימי הח ג בבחינת (קהלת יא) תן חלק לשבעה וגם לשמנה שדרשו רז"ל (עירובין מ) על רגלים ועל כן עיק הציצית הם שמנה חוטים כנגד שמונת ימי חג הסוכות שהוא המספר המרובה ביותר של ימי הרגלים ונכלל בתוכו גם כן שבעת ימי הפסח ויום השבועות. גם שמונת ימי הסוכות הם האחרון שברגלים. כנגד יעקב שכלול מכל האבות. כי אז בסוכות נשלם הארת של כל הג' רגלים. והוא כלול מ כולם ועל כן יש שמונה חוטים בהציצית וכנ"ל:
Segment 8
אות ג וזה בחינת יציאת מצרים שנזכר בפרשת ציצית זה בחינת השלש רגלים שהם כולם זכר ליציאת מצרים כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי בחינת חצות. בבחינת (שמות יא) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. דהיינו על ידי שמשברין הג' משמרות ג' מדות רעות הנ"ל שהם בחינת חשכת לילה שהם עיקר גלות מצרים שהוא גלות של הסטרא אחרא שמתגבר על האדם בג' מדות הנ"ל שהם כלל כל התאוות. ועל ידי בחינתחצות שמשברין את כלילה על ידי זה יוצאין מגלות מצרים מגלות ג' מדות הנ"ל בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כנ"ל וזוכין לבחינת שלש רגלם שהם זכר ליציאת מצרים. ועל ידי זה זוכין לאור הציצית שהם לבושין דמכסיין על האדם להצילו ולשומרו מג' מדות הנ"ל שהם בחינת פגם הלבושין בבחינת (יחזקאל טז) ואת ערום ועריה הנאמר בגלות מצרים דהיינו כשמונחין ח"ו בפגם ג' מדות הנ"ל שזה בחינת גלות מצרים כנ"ל אז הנשמה ערומה ח"ו בחינת ואת ערום ועריה. בבחינת כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו דא ציצית ותפילין במה ישכב בגלותא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש (תיקונים דף צא(היינו כששוכבין בגלות ח"ו דהינו פגם הג' מדות הנ"ל אז נאמר במה ישכב בגלותא כי אז הוא בבחינת ערום ועריה כנ"ל. כי ג' מדות אלו הם בבחינת פגם הכבוד שהוא בחינת לבושין כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קיג) כי הג' מדות אלו הם נקראים אנשי שם כמו שכתוב במאמר הנ"ל והשם הוא הכבוד בבחינת (תהלים עב) וברוך שם כבוד ובחינת (שם כט) הבו לה' כבוד שמו. ואלו התאוות הנ"ל הם פוגמין ח"ו השם והכבוד, כי נקראים אנשי שם כנ"ל כי הממון נקרא כבוד, כמו שכתוב (בראשית לא) ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. בבחינת (עירובין פו) רבי מכבד עשירים, נמצא ששורש ממון בכבוד. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן נט) ועל כן על ידי תאוות ממון פוגמין בכבוד, וכן תאוות ניאוף בכבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין ועיקר הכבוד על ידי שמירת הברית כמובא במקום אחר (סימן יא) וכן תאוות אכילה פוגם בכבוד בבחינת שלחן מלכים מלך הכבוד. כמובא גם כן במקום אחר כל זה (סימן ס"ז) ועל כן הם פוגמין בהלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת הג' תאוות כנ"ל היפך הג' רגלים שהם בחינת יציאת מצרים כנ"ל, על כן נאמר אז ואת ערום ועריה בחינת במה ישכב בגלותא כנ"ל ועל כן בבקר שאז מאיר יום בחינת אור הדעת של ג' רגלים בחינת יציאת מצרים שמאיר בכל יום, על כן אז זוכין ללבושין דקדושה שהם לבושי הציצית שהם מכסין על פגם התאוות הנ"ל כי הם בחינת האור הנמשך משלש רגלים כנ"ל:
Segment 10
אות ד ועל ידי השלש רגלים שמתקנין היראה שבלב על ידי זה נברא המלאך המשפיע נבואה, בחינת המלאכך הגואל ~ אותי מכל רע וכו' ועל ידי זה זוכין לתפילה שהוא דבר ה' וכו' עיין שם. שלש רגלים שמאיריכן לתפלה זה בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כי ג' רגלים הם כנגד שלשה אבות שהם בחינת תלת גוונין דעינא והתפילה היא בחינת מלכות דוד שהוא ברגל רביעי שהיא בחינת בת עין כמובא. זהו בעצמו בחינת המלאך הגואל שנמשך מהג' רגלים כנ"ל, כי המלאכך הוא בחינת השכינה כמו שאמר רבינו ז"ל שם בסוף המאמר הנ"ל שהיא בחינת מלכות. ועל כן על ידי בחינת זה המלאך עיקר תיקון התפלה שהיא גם כן בחינת מלכות כנ"ל, וזהו בחינת הד' ציצית בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין בחית וראיתם ~ אותו הנאמר בציצית, כי עיקר הארת הג' רגלים הוא להאיר בבת עין בבחינת מלכות שהיא בחינת ד' שעיקר עלייתה היא בג' רגלים, כמו שאמר רבינו במקום אחר (בסימן למ"ד) וזה בחינת הד' ציצית כי על ידי השלש רגלים שהם תלת גוונין דעינא המאירין בבת עין על ידי זה יוצאין ד' ציצית שהם בחינת מלכות בחינת ד' כמובא וכנ"ל:
Segment 12
אות ה ועל כן עיקר תקון התפלה הוא בציצית כי הציצית נמשכין מהג' רגלים שמאירין בבת עין בבחינת תפלה כנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא יכולין לאחוז בכסא הכבוד כמבואר במאמר הנ"ל, כי תלת גוונין דעינא ובת עין שהם בחינת ג' רגלים שמתקנין את התפןלה שזהו בחינת ד' ציצית כנ"ל הם בחינת שלה אבת ודוד. שהם בחינת ד' רגלי הכסא כמו שאמרו רז"ל, על כן על ידי זה אוחזין בכסא כבודו כנ"ל:
Segment 14
אות ו גם ציצית מתקנין ג' עבודות שמפסידין עבודת התפלה שהם עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמו שדרשו רז"ל (תדא"ר פרק כ"ו) לדרתם לדור תם, תם מן העבודה זרה תם משפיכות דמים, וזה בחינת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות היינו עבודה זרה. ואחרי עיניכם זה זנות היינו גילוי עריות, נמצא שציצית מציל מעבודה זרה וגילוי עריות, וכן מצילין גם כן הציצית שהם תיקון הלבושין משפיכות דמים התצלוים בפגם הבגדים, שהם בחינת טלית אדום הנאמר בעשו שהיה שופך דמים שנאמר בו (בראשית כה) ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ופירש רש"י כטלית וכנזכר זה לענין אחר בדברי רבינו ז"ל (בסימן ח') ועל כן הפוגם בציצית נאמר עליו (ירמיה ב') גם בכפניך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. כמובא בדברי רז"ל (שבת לב) כי פגם הציצית פגם הבגדים הוא בבחינת שפיכות דמים בבחינת (ישעיה סג) מדוע אדום ללבושיך. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ח') אבל ציצית הוא תיקון הבגדים בחינת טלית לבן היפך טלית אדום של עשו הנ"ל. ועל כן ציצית מציל משפיכות דמים. כי אז אינו עובר על אל תהי בז לכל אדם (אבות פ"ד) שזהו בחינת שפיכות דמים כנ"ל. בבחינת (שם) איזהו מכובד המכבד את הבריות. ועל כן ציצית שהם עיקר תיקון הלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל. ואזי הוא מכובד ואזי הוא בוודאי מכבד את הבריות וניצול מלעבור על אל תהי בז לכל אדם. נמצא שציצית מצילין מג' עבירות הנ"ל, כי ציצית הם תיקון התפלה, ועל כן ציצית מסוגל לרפואה כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ז') כמרומז בפרשה (בראשית מח) הנה בנך יוסף בא אליך שזה בחינת הציצית כמבואר בפרי עץ חיים ועל ידי זה ויתחזק ישראל. כי על ידי הציצית זוכין לתפלה שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל ידי דבר ה' זוכין לרפואה מן השמים על ידי כל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים בבחינת (שמות כג) וברך את לחמך וגו' והסירותי מחלה וכו'. בחינת בכל מתרפאין חוץ וכו'. כמבואר כל זה במאמר הנ"ל עיין שם.
Segment 16
אות ז נמצא שעל ידי ציצית נמשך האור מג' רגלים לתקן ג' מדות הנ"ל שזה בחינת יציאת מצרים ועל ידי זה זוכין לתפלה לדבר ה' ועל ידי זה יכולין לאחוז בכסא כבודו שרשי נשמות ישראל שזה בחינת צ יצית וכו' כנ"ל, ואזי כשזוכין לאחוז בכסא כבודו אזי יכולין לעשות ראש השנה שהוא יומא דדינא, דהיינו לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות, כמו השם יתברך שדן את הכל ברחמים מחמת שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכו' כמבואר היטב במאמר הנ"ל עיין שם היטב. וכמובא כל זה למעלה. וזה עיקר בחינת הציצית שהם תיקון הלבושין כדי לזכות לאחוז בבחינת כסא הכבוד כנ"ל כדי לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל. כי המלבושים הם הם דנים את האדם בבחנת (תהלים צג) ה' מלך ג~ אות לבש וכו' הנאר על יום ראש הנה כשהקב"ה יושב על כסאו לדון את העולם. כמו שכתוב שם נכון כסאך מאז וכמובא שזה המקרא נאמר על ראש השנה יומא דדינא. שאז לובש השם יתברך לבושי גאוותו לדון את כל העולם, כי הלבושין הם בבחינת דינים והם דנים את כל באי עולם. כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן כט) בבחינת צדק לבשתי וצדק הוא דינא דלמכותא וכו' עיין שם. וכפי תוקף הדין ח"ו של בחינת הלבושין היו יכולים ליקוד עלמא ח"ו, כי לא יצדק לפניך כל ח י. ועל כן אנו צריכין לתקן המלבושין על ידי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל שעל ידי זה נעשין בבחינת מקומו של עולם. כי מי שאוחז בבחינת כסא הכבוד הוא בבחינתמקומו של עולם כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל, ואז יכולין לדון את הכל ברחמים לכף זכות בבחינת (אבות פרק ב') אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו' כמו השם יתברך כשלובש לבושי גאוותו בראש השנה לדון את העולם בראש השנה הוא דן את ישראל ברחמים גדולים. כי ראש השנה הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת שהשם יתברך בעצמו אומר הביאו עלי כפרה וכו' עיין שם כל זה היטב. כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו ויודע מקום של כל אחד ואחד. ועל כן דן את כל ישראל ברחמים גדולים וכו' עיין שם, וזה בחינת ציצית שתולין בבגדים שעל ידי זה אוחזין בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, ואזי הם בבחינת מקומו של עולם ויכולין לדון את הכל לכף זכות כמו השם יתברך כביכול, כי ציצית הם בבחינת מקומו של עולם כי הם תלויים בד' כנפות כנגד ד' רוחות העולם, היינו שכל הארבע רוחות העולם שהם כל המקום של העולם כולו, כולם יוצאים מבחינת ציצית שהם בחינת מקומו של עולם כי הם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל וזה עיקר בחינת ציצית. שהם מעלין ומקבצין ומקשרין את בחינת המקום של כל אחד ואחד לבחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת מקומו של עולם. ששם שורש המקום של כל אחד ואחד ועל ידי זה דנים את הכל לכף זכות מחמת שיודעין את מקומו.
Segment 18
אות ח כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהמעשה נוראה של הז' בעטלירש המובא בספר המעשיות ומובא שם בסיפור המעשה של הבעטליר החמישי שהיה בעל חטוטרות מענין מועט מחזיק את המרובה והמובן שם קצת כי בחינת מועט מחזיק את המרובה הוא קרוב לבחינת למעלה מן המקום, ויש כמה בחינות בענין מועט מחזיק את המרובה זה למעלה מזה. וכל בחינת מועט מחזיקאת המרובה הוא עדיין במקום, אבל הוא סמוך קצת לבחינת למעלה מן המקום עד שיש בחינת מועט מחזיק את המרובה והוא סמוך מאד לבחינת למעלה מן המקום עד ששם יוצאין לגמרי מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, ועל ידי בחינה זו יכולין לבא להאילן אשר תחותוהי תטלל כל חיוות ברא ובענפוהי וכו' אשר זה האילן עומד למעלה מן המקום לגמרי עיין שם היטב כל זה הענין הנפלא והנורא מאד, וציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ומעלין את האדם מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם ששם נמתק הכל ברחמים כנ"ל. בבחינת (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, כנפי נשרים דא כנפי מצוה בחינת (דברים לב) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שאנו אומרים קודם עטיפת הציצית ועל ידי זה על ידי כנפי נשרים כנפי מצוה ואביא אתכם אלי, שקירבם אליו השם יתברך מבחינת מקום לבחינת מקומו של עולם בחינת למעלה מן המקום, כי רבותינו ז"ל דרשו על פסוק זה ואשא אתכם וכו' שזה נאמר על יציאת מצרים ביום שבאו מרעמסס לסוכות היו מאה ועשרים מיל ובאו ביום אחד. וזה בחינת למעלה מן המקום שזהו בחינת קפיצת הארץ, בחינת ויפגע במקום הנאמר ביעקב שדלג על המקום, ועל כן פגע במקום ביום אחד, כי יעקב היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזהו בחינת קפיצת הארץ, וזה בחינת ואשא אתכם על וגו' הנ"ל שהגביהם למעלה מן המקום, ועל כן באו ביום אחד מרעמסס לסוכות. וזה נעשה על ידי בחינת ציצית בבחינתו אשא אתכם על כנפי נשרים ואביא וגו' שהם כנפי מצות כנ"ל.
Segment 20
אות ט ועל כן ציצית מקבץ נדחים מארבע כנפות הארץ מכל המקומות אשר נדחו לשם, כי כל אחד מהנדחים נדחה ונפל למקום שנפל מחמת מקומו. כי מקומו גרם לו בבחינת (אבות פרק ב') אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. והשם יתברך שהוא מקומו של עולם כנ"ל ויודע מקום כל אחד ואחד הוא דן את הכל לכף זכות כי יודע שמקומו גרם לו ואזי כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו ברחמו המרובים הוא מעלה ~ אותו מן המקום ההוא לבחינת למעלה מן המקום ושם נמתק ונתתקן הכל כמובא לעיל, וזה בחינת תשובה כי תשובה קדמה לעולם, כי תשובה היא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם בבחינת (יומא פז) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי המקום של כל אחד ואחד גורם לו התרחקותו מהשם יתברך כי המקום הוא בחינת תוקף העשיה תוקף הצמצום שמשם עיקר אחיזתם כידוע. ומי שרוצה להתקרב להשם יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל המקום אשר הוא שם. ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם דהיינו להשם יתברך ואז זוכה לעבוד ה' באמת. ואין שום מקום שימנענו. וכמובא זה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל (סימן לג). ואפילו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו ואפילו אם נפל למקום שנפל למקום נמוך ומגושם ומלוכלך מאד ח"ו רחמנא ליצלן, אף על פי כן צריך שיזכור בהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ששם יש מקום של כל אחד ואחד, ועל כן אין שום נפילה בעולם כלל כי גם משם יוכל לחזור להשם יתברך שהוא מקומו של עולם, מכל המקומות אשר נדח לשם בבחינת (דברים ד') ובקשת משם את ה' אלהיך, משם דייקא ממקום אשר הוא שם כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל, וזהו בחינת ציצית שהם בבחינת למעלה מן המקום בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם, היינו שציצית בשרשם הם בבחינת למעלה מ ן המקום וכנ"ל, ועל כן גם למטה הציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, כמו שכתוב (זכריה ח) והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי ואמרו לכו ונלכה עמכם וכו' ודרשו רז"ל (שבת לב) שעתידין שיאחזו שבע מ~ אות אנשים בכנף אחד מהד' כנפשות של ציצית, נמצא שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועלכ ן דייקא בהכנף יוףכלו להתאחז שבע מ~ אות אנשים שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל ידי זה דייקא יאמרו לכו ונלכה עמכם להתקרב לה', כי על ידי ציצית שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה כשאוחזין בהם יכולין לעלות מהמקום לבחינת למעלה מן המקום שעל ידי זה נתקרבין להשם יתברך לבחינת מקומו של עולם וכונ' כנ"ל, בבחינת (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' וכנ"ל, ועל כן הציצית מקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ בבחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות וגו' שאז אוחזין בהציצית כי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם הם דנים את הכל לכף זכות אפילו הנדחים מאד בעונותיהם הרבים, ואזי הם מרימים ומקבצים כל הנדחים ממקומם שנדחו לשם לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שם יש מקום של כל אחד ואחד אפילו של הנדחים. ושם נמתק ונתקן הכל כי שם דנים הכל לכף זכות כנ"ל.
Segment 22
אות י וזה בחינת יציאת מצרים, שאז נשאם השם יתברך על כנפי נשרים וקירבם אליו דהיינו שהגביהם למעלה מן המקום כי זה עיקר בחינת יציאת מצרים לצאת מן המיצר והדחוק שזה בחינת המקום הוא תכלית הצמצום ששם הוא בחינת מיצר ודוחק כי בבחינת למעלה מן המקום אין שיך שום מיצר ודוחק כלל, רק למטה בבחינת מקום שם שייך מיצר ודוחק, ועל כן כל היסורין מכונים בשם צרות רחמנא ליצלן כי עיקר היסורים באים מבחינת הצמצום שהוא בחינת המקום ששם שייך מיצר ודוחק שמשם באים כל היסורים, כי כולם באים מבחינת צמצומים שהם בחינת דינים כידוע ועל כן כשיוצאין מהצרה והיסורים נקרא הרחבה. כמו שנאמר (תהלים ד) בצר הרחבת לי. וכמו שאמר (שם קיח) מן המצר קראתי וגו' ענני במרחב, כי עיקר הישועה על ידי המתקת הדין היא בחינת הרחבת הצמצום, הוא בחינתשיוצאין מן המקום שהוא בחינת צמצום לבחינת למעלה מן המקום ששם בחינת הרחבה, כי אין שייך שם שום דוחק כלל בחינת המקום מאחר שאין שם שום מקום כלל. רק הוא למעלה מן המקום כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים, כי מצרים היא ערות הארץ מקום טמא מאד, נמצא שזה המקום של מצרים גורם לחוטא, ועל כן נקרא מצרים כי הוא בחינת מיצר ודוחק, כי כל מקום שהוא רחוק ביותר מן הקדושה הוא בחינת צמצום יותר בבחינת מקום בבחינת עשיה ביותר. כי המקום שיש בו קדושה הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שהוא השם יתברך וכל מקום שהוא מגושם ביותר שם בחינת מיצר ודוחק ביותר. כי כל מה שנתרחק ביותר מבחינת מקומו של עולם. נתרחק ביורת מבחינת מועט מחזיק את המרובה. ונגבר יותר ויותר בשם מקום ועשיה. ושם שייך מיצר ודוחק ביותר. ושם אחיזת הסטרא אחרא ביותר. שאחיזתם בבחינת גבול המקום בחינת עשיה. שם עיקר המיצר והדוחק כנ"ל. וזה בחינת מצרים שהוא מקום טמא ערות הארץ וכנ"ל, ועל כן נקרא בשם מצרים לשון מיצר ודוחק כנ"ל. ועל כן כשהוציאם השם יתברך ממצרים נשא ~ אותם על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות ביום אחד שזה בחינת שהגביהם למעלה מן המקום כנ"ל. כי זה העיקר יציאת מצרים כי על ידי שהגביהם למעלה מן המקום על ידי זה יצאו מגלות מצרים שהוא תוקף המקום הנגבל ביותר בגבול וצמצום תוקף העשיה כנ"ל. ועל ידי זה דייקא נתקרבו אליו יתברך בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. כי עיקר התקרבות אליו יתברך כשזוכין לצאת מבחינת מקום לבחינת כסא הכבוד לבחינת מקומו של עולם שהוא למעלה מן המקום ששם נמתק ונתקן הכל וכנ"ל:
Segment 24
אות יא וזה בחינת ספירת העומר שמביאין עומר שעורים תיכף ביום שני של פסח. ואחר כך סופרין שבע שבתות מ"ט ימים כדי לצאת על ידי זה מטומאת מצרים, כי הנפת העומר שעורים בכל הששה קצוות למעלה ולמטה ובד' רוחות שהם כלל גבול המקום זה בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום בחינת הו' קצוות להשם יתברך לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם, כי שעורים זה בחינתהצמצום של כל הדינים כמובא בכתבים, וזה בחינת עומר שעורים לשון מדה וצמצום וזה בחינת מקום שהוא בחינת צמצום כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר שעורים בכל ה' קצוות בבית המקדש על יד זה מקשרין ומעלין את המקום את בחינת הו' קצוות ואת כל הצמצומים לבחינת למעלה מן המקום, כי זה בחינת כל מעשה הקרבנות שהיה בבית המקדש כי הבית המקדש הוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה שרשו מבחינת למעלה מן המקום, כמו שאמרו רז"ל (אבות פרק ה') עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלין, כי ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וקדש הקדשים ששם כל העשר קדושות הם סמוכים ביותר לבחינת למעלה מן המקום, ועל כן הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועל כן אין שום מקום צר בירושלים וכנ"ל והבית המקדש שקדוש ביותר שם היה ביותר בחינת מועט מחזיק את המרובה בחינת עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ובין שני בדי הארון היה עוד יותר ויותר בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי כל ישראל עמדו בין שני בדי הארון כמו שאמרו רז"ל על פסוק גשו הנה (יהושע ג') ופירש רש"י צמצם את כולן בין שני בדי הארון זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:
Segment 26
אות יב כי אבן שתיה שהיה בבית המקדש משם הושתת העולם ומשם נתפשט המקום של כל העולם כולו, והנקודה של האבן שתיה הוא בתכלית המעלה של בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי שם ב~ אותו הנקודה כלול המקום של כל העולם כולו כי האבן שתיה סמוך לבחינת למעלה מן המקום שמשם יצא נקודות האבן שתיה שהיא נקודות מקום העולם בחינת (שמואל א ב) וישת עליהם תבל היינו האבן שתיה שמשם הושתת העולם, ועל כן יעקב כשהלך לחרן פגע במקום ההוא שהוא במקום נקודת האבן שתיה מקום קדש קדשים כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צה) שהיה לו קפיצת הארץ שם דייקא שה בחינת למעלה מן המקום כנ"ל ושם נכללו י"ב אבנים באבן אחת כששכב במקום ההוא שזהו בחינת מועט מחזיק את המרובה. נמצא שבית המקדש הוא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל כן שם בבית המקדש היתה סנהדרין גדולה יושבת ודנה את כל העולם כולו. כי הם היו יכולים לדון את כל העולם לכף זכות כמו שנצטוו הסנהדרין על זה, כמו שכתוב והצילו העדה כמו שאמרו רז"ל ועל כן עיקר מקום המשפט היה שם בלשכת הגזית. כי שם בבית המקדש יכולים לעלות לבחינת מקומו של עולם על ידי נקודת האבן שתיה כנ"ל. שעל ידי זה יכולין לדון את הכל לכף זכות כנ"ל. ועל כן צותה התורה (דברים יז) לא תסור מן הדבר אשר ידידו לך וכו' מן המקום ההוא. מן המקום ההוא דייקא. כי המקום גורם בבחינת (שם יב) והיה המקום אשר יבחר ה' כי זה המקום דייקא בחר ה'. כי הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום ושם עיקר המשפט והדין. כי אין מי שראוי לדון את העולם כי אם מי שיכול לעלות ולהתקשר לבחינת מקומו של עולם ששם דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל. וזה היה דייקא בבית המקדש וכו' כנ"ל:
Segment 28
אות יג וזה בחינת הקרבנות. כי עיקר בחינת המקום הוא מחמת חסרון הדעת. וכל מי שיש לו דעה ביותר הוא סמוך ביותר לבחינת למעלה מן המקום. כמובן בדברי רבינו ז"ל (בלקותי תנינא ס"א) על פסוק אני היום ילדתיך עיין שם. ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום שאז נכנס בו רוח שטות כמו שאמרו רז"ל (סוטה ג') ועל כן אז נופל ביותר תחת המקום הגשמי. ועל כן תיקונו היה בבית המקדש על ידי שהיה מביא בהמה לקרבן, כי הבהמה היא העדר הדעת, וזה בחינת מקום ובבית המקדש היו מעלין את הבהמה שהיא בחינת העדר הדעת בחינת דין וצמצום בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, כי בבית המקדש יכולים לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל כן בית המקדש היה גבוה מכל הארצות (דברים יז) כמו שכתוב וקמת ועלית אל המקו וגו' כי הבית המקדש הוא בבחינת מקומו של העולם בבחינת למעלה מן המקום, וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש, כי כולם יוצאים משם מנקודת האבן שתיה כנ"ל, כי אדם על ידי שלימות דעתו שזה עיקר גדר האדם יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה היה עיקר בריאת אדם הראשון שנברא ממקום הבית המקדש והכניסו לגן עדן בחייו והגן עדן שם עומד עץ החיים אשר מזון לכולא בי' תחותוהי תטלל וגו' ובענפוהי ידורון וגו', שזה האילן הקדוש הוא בבחינת למעלה מן המקום, ודרך שם עולין ממקום לבחינת למעלה מן המקום כמובא במעשה הנ"ל, ועל כן כל הנשמות עולין אל כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם כנ"ל דרך העץ חיים כמובא וכנ"ל, ואדם הראשון כשנברא שהיה מעלתו גבוה היה נכנס בגן עדן בחייו ואם לא היה חוטא לא היה מיתה בעולם, והיה יכול לעלות אל כסא הכבוד שהוא למעלה מן המקום מקומו של עולם בחייו דרך עץ החיים שעומד שם בגן עדן וכנ"ל, נמצא שאדם הראשון היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה גדר האדם שהוא הדעת וכנ"ל, ועל ידי חטאו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהלים מט), ונתרחק מהגן עדן ונפל מן הדעת הזה ואז נפל תחת המקום וזה גדר הבהמה שהיא העדר הדעת שזה עיקר גבול המקום וכנ"ל ומשם באין כל החטאים כי המקום גורם לכל אחד כנ"ל, כי כל אחד צריך להתנסות ולהצטרף ולעמוד בנסיון במקום אשר הוא שם ואם אינו מתגבר חס ושלום לטהר ולקדש את מקומו ומדריגתו באשר הוא שם אזי יוכל לבא לידי חטאים על ידי מקומו וכו' וכנ"ל, ועל כן עיקר התיקון על ידי תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, וזה בחינת הקרבן בהמה שמקריבין בבית המקדש שעל ידי זה מעלין את הבהמה שהיא העדר הדעת בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם להשם יתברך וזה עיקר התיקון וכנ"ל, כי עיקר בחינת הקרבן להעלות מבחינת בהמה לבחינת אדם בבחית (ויקרא א) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו', כמובא במקום אחר, דהיינו להעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום שם נמתק ונתכפר הכל כנ"ל.
Segment 30
אות יד ואזי כשהאדם חוטא חס ושלום ואזי הוא נופל תחת המקום כנ"ל, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי צר לו המקום, כמו שכתוב בקין (בראשית ד) הן גרשת ~ אותי היום מ על פני האדמה והייתי נע ונד בארץ וכו', כי נופל חס ושלום בבחינת צמצום שהוא בחינת מקום ושם המיצר והדוחק בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון כי נפילתו אחר החטא חס ושלום הוא מהיפך אל היפך, כי קודם החטא היה בבחינת למעלה מן המקום והיה בבחינת מקומו של עולם, נמצא שכל מקומות העולם היו כולם אצלו ועכשיו אחר שחטא שאז נופל אל תחת המקום, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי נופל אל תחת בחינת המיצר והדוחק כנ"ל, כי האדם אין לו מקום בזה העולם כלל, וכל החיות והבהמות וכו' כולם יש להם מקום לכל אחד ואחד בעולם הזה הגשמי. והאדם אין לו מקום כלל בעולם, כי הוא בבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ואם זוכה ועומד במדריגה זו על ידי מעשיו הטובים אזי הוא בחינת מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואזי כל המקומות משועבדים תחתיו, וכל המקומות תאבין אליו שיהיה אצלם, כי הוא יכול להעלות כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום שזה עיקר התכלית, אבל כשהאדם חוטא חס ושלום אזי כולם מגרשין ~ אותו ממקומם בבחינת הן גרשת ~ אותי וכו', כי אין לו מקום אצלם כלל כנ"ל רק השזם יתברך מקיים את האדם בעולם ברחמיו עד שישוב בתשובה שהוטא בחינת למעלה מ ן המקום כנ"ל, שאה חוזר למעלתו וכו' כנ"ל וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (קידושין פב) לא ראית שועל חנוני וכו' והם מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, היינו שכל החיות והעופות יש להם מקום דירה ופרנסה בעולם שלא בצער, והאדם הוא נע ונד בעולם ויש לו צער גדול וקשה לו למצוא מקום פרנסה ודירה בעולם, וכל זה מחמת שהרעותי את מעשי וכו' שעל ידי זה צר לו המקום וכו' וכנ"ל.
Segment 32
אות טו נמצא שעיקר הקרבן בבית המקדש הוא שעל ידי זה מגביהין ומעלין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה בחינת הנפת העומר בו' קצוות שהיה בבית המקדש כנ"ל, כי שעורים הוא מאכל בהמה שהוא העדר הדעת בחינת מקום, כי שעורים הם בחינת כל הצמצומים שזה עיקר בחינת מקום כנ"ל, ועל כן על ידי שמניפין עומר שעורים בכל הו' קצוות בבית המקדש עם הקרבנות שהיו מקריבין אז בשעת הנפת העומר על ידי זה מעלין את כל בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל ועל כן על ידי זה דייקא יוצאין מטומאת מצרים כי עיקר זוהמת מצרים היה מחמת המקום כנ"ל, כי שם במצרים הוא בחינת תוקף העשה גשמיות המקום המגושם והנמוך ביותר כנ"ל, ועל כן מקום מצרים בעצמו הוא טמא כנ"ל ועל כן נקרא מצרים כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר מגביהין כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים שבא מחמת המקום וכו' כנ"ל:
Segment 33
וזה בחינת ספירת העומר, שסופרין הימים לעומר כדי לצאת על ידי זה מזמהמת מצרים, כי כל מעשה אדם הם בזמן ובמקום, ושם עיקר אחיזת הסטרא אחרא, אבל השם יתברך הוא כביכול למעלה מהמקום למעלה מהזמן ושם בבחינת למעלה מהמקום למעלה מהזמן הוא כולו טוב ואין שם אחיזת הסטרא אחרא כלל ושם נמתק הכל, וזה שכתב (תהלים קלט) אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר וכו' אנה אלך מ רוחך ואנה מפשיך אברח וכו' היינו שדוש המלך עליו השלום סיפר בשבח גדולת הבורא יתברך, ואמר שאין שום מקום לברוח ולהתייאש ח"ו מהשם יתברך כי אין שום מקום שלא יימצא בו השם יתברך ח"ו כי הוא יתברך מקומו של עולם, וכל המקומות שבעולם הם אצלו, ועל כן בכל מקומות שבסעולם ובכל המדריגות התחתונות יכולין למצאו יתברך, כי המקום בכללו הוא מ השם יתברך שהוא מקומו של עולם ומחיה את כל המקומות והמדריגות שבעולם, ואחר כך הזכיר מבחינת למעלה מהזמן ואמר (שם) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצאו ולו אחד בהם, היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם, היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם שאצלו יתברך כולם אחד, כי הוא יתברך כביכול למעלה מזהמן ושם כולו חד בחינת יום שכולו ארוך שכולו טוב, וזה ולו אחד בהם זה יום הכפור (תדא"ר פ"א) כי איתא בדברי רבינו ז"ל בספר הא"ב החדש (~ אות ת' תשובה סימן א') שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכן יום הכפורים הוא מהזמן על כן, וזהו ולו אחד בהם בחינת למעלה מהזמן שכל הימים הם אחד, וזה בחינת יום הכפור שהוא למעלה מהזמן כנ"ל, כי תזובה הוא בחינת למעלה מהמקום בבחינת כסא הכבוד כנ"ל ולמעלה מהזמן כנ"ל ועל כן אחר הנפת העומר שהוא בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום אז מתחילין לספור הימים, כי למעלה מהזמן אין שייך מנין וספירה ועל כן כשברא השם יתברך את העולם, ואז ברא מקום וזמן אז ספר את הימים, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב וגו' יום שני וגו' כי אי אפשר להיותב ריאת העולם כי אם בזמן ובמקום, שזה בחינת ספירה, כי שם שייך ספירה ומנין, כי למעלה מ הזמן והמקום כולו חד, (וכמו שכתוב מזה קצת במקום אחר), ועל כן סופרין הימים לעומר, כדי להעלות ולקשר בחינת הזמן שהוא בחינת ספירה ומנין כנ"ל לבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן על ידי עומר שעורים שהוא בחינת כל הצמצומים בחינת מקום כנ"ל על ידיזה מעלין את הזמן לבחינת למעלה מהזמן, ועל כן סופרין את הימים לעומר, כי עיקר הוא הנפת העומר שהוא בחינת שמגביהין את המקום לבחינת מקומו של עול כנ"ל, כי זהו העיקר לטהר את המקום, כי המקום הוא תוקף העשיה כנ"ל כי הזמן היא בדקות יותר מן המקום, כי הזמן אינוט נתפס, ועל כן העיקר הוא המקום שהוא בחינת עשיה ביותר שזה גורם לוטוא ח"ו כשאינו זוכה לעמוד בנסיון במקומו כנ"ל, ועלן כן כשמטהרין את בחינת המקום על ידי הנפת העומר ועל ידי זה עולין לבחינת למעלה מן המקום על ידי זה ממילא עולין ונתקשרין כל הימים לבחינת למעלה מן הזמן, ועל כן סופרין הימים לעומר, כי טהרת הימים דהיינו לקשרם לבחינת למעלה מן הזמן, הוא על ידי הנפת העומר שעל ידי זה נתקשרין לבחינת מקומו של עולם ששם עיקר התיקון כנ"ל, כי עיקר לטהר את המקום לקשרו לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, על ידי זה עולין הימים גם כן כנ"ל:
It follows that day and night are the aspect of k'saider and shelo k'saider, the aspect of Adam and Chavah, etc. And therefore, at night — when the aspect of shelo k'saider prevails, and the aspect of k'saider, which is Chochmah, which is light, which is day, withdraws — therefore one must sleep. And sleep is an aspect of bittul [self-nullification]. For when a person sees that his Da'as is becoming confused and the mind is not properly settled, and then the aspect of dinim that cling to the aspect of shelo k'saider can overpower — for when the Da'as of holiness is in a state of completeness, then the aspect of shelo k'saider is nullified to the aspect of k'saider, as above, for "ba'asar d'is d'char, nukva lo idkar taman," as above — but at night, when Da'as withdraws and then, G-d forbid, the aspect of shelo k'saider — from which stems the hold of the dinim, G-d forbid — overpowers, then a person must remove his awareness entirely, as if he has no mind at all, and nullify himself completely. This is the aspect of sleep, for one is compelled to sleep at night, at a time when the mind is not in a state of completeness, as above — for then, G-d forbid, the aspect of shelo k'saider can overpower, as above. Therefore, one must sleep — to remove one's awareness entirely and nullify oneself completely, to demonstrate that the aspect of shelo k'saider, which is the aspect of the body, has no vitality whatsoever except through the seichel. And now we remove the seichel entirely, and the body remains like an inanimate stone, devoid of vitality, except in a very great state of constriction.
And then, during the time of sleep, the seichel is renewed and strengthened further. And then, when one awakens from sleep, the mochin return to him renewed, and then the body is restored and strengthened, for the primary vitality of the body is through the neshamah [soul]. And the neshamah and the body are2 the aspect of k'saider and shelo k'saider, for body and soul are2 the aspect of man and woman, as is known — the aspect of Adam and Chavah, the aspect of light and darkness, wisdom and folly, as brought in the Torah-teaching "Dirshu Hashem v'Uzo" (Siman 37). And the body has no vitality whatsoever except through the neshamah. Therefore, at night, when the Da'as is not in a state of completeness, one must remove the Da'as entirely and truly nullify oneself — this is the aspect of sleep — so that the aspect of shelo k'saider should not overpower, as above.
And therefore, when one awakens from sleep, one must wash his hands with water. For water is the aspect of Da'as, as in:
For we need to draw the waters of Da'as, in order to draw the aspect of k'saider, in order to nullify the contamination that clings to the hands — whose hold is in the aspect of shelo k'saider. For the entire hold of the klipos [husks / forces of impurity] is in the aspect of shelo k'saider — when it does not receive vitality in completeness from the aspect of k'saider. This is the aspect of the darkness of night and sleep, when the body — which is the aspect of night — remains without vitality from the seichel, which is the aspect of day. And then the Sitra Achara [the Other Side / forces of impurity], whose hold comes from there — from the aspect of shelo k'saider — clings to the hands specifically.
For the entire essence of the tikkun [rectification] mentioned above — that shelo k'saider be connected and subsumed within the aspect of k'saider — this is subsumed within the aspect of יו״ד, which is the aspect of כ״ף [20], the aspect of yadayim [hands], the aspect of: "Achor vaKedem tzartani, vatasheiss alai kapeicha," as above. This is the aspect of: "Do not read 'yadeicha' [Your hands], but rather 'yudeicha' [Your יו״ד's]," as is brought regarding the verse: "Pose'ach es yadeicha" — "You open Your hand" (Tehillim 145:16). For the totality of the world, relative to Hashem, is in the aspect of shelo k'saider, for Hashem is exalted and elevated above all spiritual realms, and all the worlds are in the aspect of shelo k'saider relative to Him. For all the worlds are conducted through the aspect of Malchus, as explained in the Torah-teaching mentioned above, and Malchus is the aspect of shelo k'saider, as above.
And this is the aspect of: "B'Tishrei nivra ha'olam" — "In Tishrei the world was created" (Rosh Hashanah 27a). 'Tishrei' is the aspect of תשר״ק — 'shelo k'saider' — the aspect of Malchus, as above. And the primary purpose of the creation of the world is "b'gin d'yishtamod'un laih"3 [in order that they should come to know Him] — in order to merit complete Da'as, namely, to know Him, blessed be He, which is the essential true Da'as, and only this is called Da'as, as it is written: "V'yadata hayom vahashaivosa el l'vavecha, ki Hashem Hu HaElokim" — "And you shall know today, and bring it to your heart, that Hashem is G-d" (Devarim 4:39).
That is to say, the primary purpose of creation was in order to connect shelo k'saider with the aspect of k'saider — to elevate all the worlds to their root, so that the aspect of shelo k'saider, which is the aspect of the totality of all the worlds, returns and is nullified before the aspect of k'saider, which is Da'as, which is the knowledge of His G-dliness — which is the essential tachlis [ultimate purpose] and the enduring reality that will remain at the very end, and everything will be nullified before it.
However, to merit this — to connect and elevate all the worlds, which are the aspect of shelo k'saider, to their root, which is the aspect of k'saider, which is the Chochmah and Da'as mentioned above — this is impossible to achieve except in this world of action, through performing the mitzvos and fulfilling the Torah. And the totality of the Torah is subsumed within the hands, which are the instruments of action, as in: "Hayom la'asosam" — "Today, to do them" (Devarim 7:11).
And this is the aspect of: "U'shnai luchos habris al sh'tai yadai" — "And the two Tablets of the Covenant were upon my two hands" (Devarim 9:17). For the totality of the Torah, which is the aspect of the two Tablets of the Covenant, is contained within the two hands, which are the aspect of the instruments of action. For the hands extend every object to the place where it is needed; so too in the totality of the world — through the aspect of the hands, which are the instruments of action, the aspect of the totality of the Torah — through this we take all the worlds, which are the aspect of shelo k'saider, and elevate them and extend them to Hashem, so that they become subsumed in their root, in the aspect of k'saider.
And therefore it is found in the Zohar4 that at the time of the passing of Rabbi Eliezer the Great, he raised his two hands and said: "Vai l'trai Toros d'yistalku mei'alma" — "Woe for the two Torahs that will depart from the world," etc. For the two hands are the aspect of the totality of the Torah — the aspect of the Torah SheBichsav [Written Torah] and Torah SheBa'al Peh [Oral Torah], as above.
And therefore, the primary channel for drawing holiness is through the sanctity of the hands. And this is the aspect of nitteylas yadayim shacharis. For because during sleep the vitality withdraws, and then the Sitra Achara, whose hold is in the aspect of shelo k'saider, clings to the hands specifically — for it constantly pursues holiness. And because the primary function of holiness — to subsume all the worlds in their root, that is, to subsume the aspect of shelo k'saider within the aspect of k'saider — is accomplished through the aspect of the hands, as above — therefore the Sitra Achara, d'azla basar piruda tadir [which constantly pursues separation], and constantly seeks to overpower in order to separate, G-d forbid, the aspect of shelo k'saider from the aspect of k'saider — therefore it clings to the hands specifically, where the primary holiness resides, for they are the primary instruments through which one can bind and elevate the aspect of shelo k'saider to the aspect of k'saider. Therefore, they [the forces of impurity] cling there most intensely.
And therefore, immediately upon rising from sleep, one must wash his hands with water — immediately — to draw the waters of Da'as, in order to draw the aspect of k'saider, in order to drive away the Sitra Achara that clings from the aspect of shelo k'saider, as above. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 109a): "Bas melech hi, u'makpedes" — "She is a princess, and she is particular," etc. For the klipah [husk / shell of impurity] is indeed called a "princess" [daughter of the king], because it derives its hold from the blemish of Malchus — when one separates the aspect of Malchus for himself and says "ana emloch." For then everything becomes shelo k'saider, from which stems the hold of the dinim and the klipos, as above. And therefore she is called a "princess," as above.
And therefore, before washing, it is forbidden to touch one's eyes, ears, etc. with one's hands (Shulchan Aruch, Siman 4, Se'if 3). For all of these are the openings of the head and the brain, and all these seven openings are the aspect of the channeling of Da'as that is drawn through these seven openings, which are the aspect of the seven lamps, as explained elsewhere (Siman 21). And therefore, before washing, it is forbidden to touch them with one's hands, so that the aspect of shelo k'saider should not overpower the aspect of k'saider — which is the aspect of Da'as, the aspect of the seven openings of the brain — through the contamination clinging to the hands, which are the instruments of action, whose hold stems from the aspect of shelo k'saider.
And therefore, one must first purify and sanctify the hands with water — which is the aspect of drawing the waters of Da'as — and then one can raise the hands to Hashem and subsume everything in the aspect of k'saider, as in:
For through drawing Da'as, everything is subsumed in the aspect of k'saider, which is the aspect of Chochmah and Da'as, as above. For Chochmah is called kodesh [holy], as is known.5
And this is the aspect of rising at chatzos [midnight], or at least before dawn — in order to connect night with day through Torah and prayer, in order to connect and subsume the attribute of night within day. That is, to subsume the aspect of shelo k'saider, which is the aspect of night, within the aspect of k'saider, which is the aspect of day — which is the primary service of a person: to elevate and subsume all the worlds in their root, as above.
And this is the meaning of:
"Who stand" etc. "at nights" specifically — for the primary tikkun is through this: through rising at night to engage in Torah and prayer, for through this one subsumes night within day, shelo k'saider within the aspect of k'saider — which is the primary rectification of all the worlds, as above.
And this is why the next verse follows: "S'u y'daichem kodesh u'varchu es Hashem" — "Raise your hands in holiness and bless Hashem." "Raise your hands" specifically — for to elevate and connect and subsume night within day, shelo k'saider within the aspect of k'saider, this is accomplished through the hands specifically, which are the instruments of action, the aspect of the totality of the Torah, which elevate all the worlds to their root, as in: "S'u y'daichem kodesh u'varchu es Hashem" — the aspect of: "Ki essa el shamayim yadi" — "When I raise My hand to the heavens" (Devarim 32:40). This is the aspect of the raising of the hands spoken of in the holy Zohar, for the totality of the worlds is contained within the hands, as in: "Af yadi yasdah eretz, vimini tipchah shamayim" — "Indeed, My hand founded the earth, and My right hand spread out the heavens" (Yeshayahu 48:13).6
And therefore, the primary holiness resides in the hands. For through fulfilling the Torah and the mitzvos, which are contained within the hands — the instruments of action — through this, all the worlds, which are the aspect of shelo k'saider, are elevated, and they are raised and extended to their root, to Hashem, to the aspect of k'saider, which is the aspect of Chochmah, which is called kodesh, as is known. And this is: "S'u y'daichem kodesh," as above. And therefore it connects beautifully with the preceding verse, which is: "Behold, bless Hashem, all servants of Hashem, who stand at nights," as above.
And this is the aspect of Rosh Hashanah, the aspect of the blowing of the shofar — which is the aspect of the awakening from sleep, as is explained in the Kavanos7 — that on Rosh Hashanah there is an aspect of sleep, and through the shofar there is the aspect of awakening from sleep. For in Tishrei the world was created8 — which is the aspect of shelo k'saider, the aspect of תשר״ק, as above. And then, when the aspect of shelo k'saider is aroused, one needs the aspect of sleep — to nullify oneself completely. This is the aspect of the sleep of night, as above. For then, on Rosh Hashanah, it is the first day of the Ten Days of Teshuvah, and the primary teshuvah is to return from gadlus, to humble oneself, and to truly feel one's lowliness and worthlessness. For the primary teshuvah is submission and humility, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 7a): "One self-rebuke in a person's heart is better than a hundred lashes," etc. And as it is written: "V'over al pesha lish'airis" — "[He] passes over transgression for the remnant" (Michah 7:18) — for one who makes himself like shirayim [leftovers / remnants] (Rosh Hashanah 17a).
It follows that the primary teshuvah is humility and lowliness. For all sins are drawn from the aspect of shelo k'saider when one separates it for himself — that is, through gadlus. For from this stems the hold of all the dinim, from which comes the hold of the evil inclination and the klipos, from which come all the sins. And so it is explained in the holy books9 that through pride come all the sins, G-d forbid. For "whoever is arrogant, it is as if he worships idolatry" (Sotah 4b), and "whoever acknowledges idolatry, it is as if he denies the entire Torah" (Chullin 5a). It follows that through gadlus one comes to all sins, G-d forbid, for through gadlus one separates the aspect of shelo k'saider from the aspect of k'saider, as above, from which come all the sins, as above.
And therefore, the primary teshuvah for all sins is humility — that one make himself like dust to be trampled upon, and feel his lowliness and his distance from Hashem, and humble himself and break his heart before Hashem. For through this, Hashem forgives him, as it is written: "Leiv nishbar v'nidkeh, Elokim lo sivzeh" — "A broken and crushed heart, G-d, You will not despise" (Tehillim 51:19), and as it is written: "V'over al pesha lish'airis" — for one who makes himself like shirayim. For through humility and lowliness, when one makes himself like מ״ה, like nothing and naught — through this he returns to the aspect of k'saider, which is the aspect of מ״ה. Through this all the dinim — which are the aspect of the sins, as above — are nullified.
And therefore, on Rosh Hashanah — which is the first day of the Ten Days of Teshuvah, the first day of the creation of Adam HaRishon [the first man] — one needs the aspect of sleep, which is the aspect of bittul — nullifying oneself completely, as if one has no mind at all, only crying out to Hashem and proclaiming His kingship with complete temimus [simplicity / innocence], without any intellectual sophistication. For on Rosh Hashanah, Adam and Chavah were created — whose root is from the aspect of k'saider and shelo k'saider, as above — and they were meant to rectify all the worlds through their service, that is, to subsume the totality of all the worlds, which are the aspect of shelo k'saider, within the aspect of k'saider — to subsume Chavah within Adam. And then everything would have become k'saider, and the entire world would have been conducted k'saider, without any suffering or dinim, which are the aspect of shelo k'saider, as above.
But they blemished through their sin, and through this they separated the aspect of shelo k'saider from the aspect of k'saider. For the primary cause of their sin was the aspect of gadlus, the aspect of "ana emloch" — for this was the essential enticement of the Nachash HaKadmoni [the primordial serpent], as it is written: "Ki yodei'a Elokim ki b'yom achalchem mimenu, v'nifk'chu eineichem, vihyisem kailokim" — "For G-d knows that on the day you eat of it, your eyes will be opened, and you will be like G-d" (Bereishis 3:5). And as our Sages, of blessed memory, said (Bereishis Rabbah 19) that it [the serpent] told them: "Every craftsman hates his fellow craftsmen — for from the tree He ate and He created the world," etc. That is, it implanted in them envy and desire to reign and become haughty, as it is written there: "And you shall be like G-d, creators of worlds" — as if to say: "Why should you be submissive and nullified before Him? If you eat from the Tree of Knowledge, you will yourselves be G-d and king like Him!" All of this is the aspect of "ana emloch" mentioned above — wanting to draw the aspect of Malchus to oneself, G-d forbid. And through this everything became shelo k'saider, for he is within the aspect of shelo k'saider.
And therefore, indeed, death was decreed upon them for all generations, for they blemished the aspect of k'saider, which is the aspect of Chochmah, from which comes all vitality, the aspect of "HaChochmah t'chayeh," the aspect of "מ״ה chayainu," etc. And they blemished this and separated themselves from the aspect of k'saider, from the aspect of Chochmah, from the aspect of מ״ה, which is the essential vitality, as above. Therefore, death was drawn upon them — the opposite of life. And therefore, they caused everything to become shelo k'saider — which is the aspect of all the dinim and decrees that were decreed upon the world through their sin, as it is written there:10 "B'itzavon tochalenah, v'kotz v'dardar tatzmi'ach lach" — "In sorrow shall you eat of it, and thorns and thistles shall it sprout for you" (Bereishis 3:17–18). And Rashi explains: "When you sow wheat, it will sprout for you thorns and thistles," etc. All of this is the aspect of shelo k'saider, which they caused through their sin — which was the aspect of gadlus, the aspect of "ana emloch" — through which everything became shelo k'saider, by drawing upon themselves the aspect of shelo k'saider through their sin, etc., as above.
And not only did they fail to rectify the world — they did not elevate and refine the world from the aspect of the dinim that cling to the aspect of shelo k'saider, and subsume everything in the aspect of k'saider, which is what they were supposed to do and rectify on the very day they were created, for it was for this purpose that Adam and Chavah were created: to elevate the entire world to its root, to subsume the totality of the world, which is the aspect of shelo k'saider, within the aspect of k'saider, as above — not only did they fail to rectify this, but they also greatly damaged it through their sin, etc., as above.
And therefore, the primary enticement of the serpent was directed first at Chavah, for Chavah is the aspect of shelo k'saider, from which the hold of the klipos extends. And the primary tikkun is that the aspect of shelo k'saider be nullified to the aspect of k'saider — that Chavah be subsumed and nullified within Adam. And the serpent overpowered Chavah, the aspect of shelo k'saider, in order to entice her, in order to separate, G-d forbid, the aspect of Chavah from Adam — so that the aspect of Chavah, the aspect of shelo k'saider, would overpower, G-d forbid, the aspect of Adam, k'saider, until Adam would do the will of Chavah, in order to strengthen the aspect of shelo k'saider, G-d forbid, as above.
However, afterward they did teshuvah immediately and began to rectify everything. But the rectification will not be completed until the end — until Mashiach Tzidkainu [our righteous Messiah] comes, as is brought.11
And every single year we must rectify this on Rosh Hashanah, for then they were created and were supposed to rectify this, and they damaged it, as above. And therefore, we engage in our service on Rosh Hashanah and Yom Kippur to rectify this, as is brought in the Kavanos.12
It follows that the primary tikkun on Rosh Hashanah is to strive to return and rectify so that everything becomes k'saider — to do teshuvah for all one's sins, which are drawn from the aspect of shelo k'saider, from the aspect of gadlus — and to nullify oneself to Hashem in complete bittul, in order to elevate the entire world that was created then, which is the aspect of shelo k'saider, and return and subsume it within the aspect of k'saider, as above.
And this is the aspect of the sleep of Rosh Hashanah that is brought in the Kavanos — that sleep falls upon it [Ze'ir Anpin], etc. For sleep is the aspect of bittul. For there is the aspect of k'saider and shelo k'saider, which are the aspects of Chochmah and Malchus, Adam and Chavah. And one must nullify the aspect of Chavah to the aspect of Adam, to know that the entire world — which is conducted through the aspect of Malchus, the aspect of Chavah — is all drawn from Him, blessed be He, alone. For "Hashem's is the kingship," and everything is as nothing and naught before Him, blessed be He, "and all the inhabitants of the earth are considered as nothing," etc.13
And this Da'as is a great mitzvah — to know, and to make known, and to become known — for this is the essential vitality of a person and all the worlds in their entirety. And through this, everything returns to being k'saider, as above.
But at a time when the aspect of shelo k'saider — which is the aspect of dinim — seeks to overpower, that is, on Rosh Hashanah, when the world was created, which is the aspect of shelo k'saider, and on which Adam and Chavah sinned, etc., as above, through which they caused the aspect of shelo k'saider to overpower, G-d forbid — therefore one must then nullify oneself completely in the aspect of sleep. That is, to remove and nullify one's mind entirely, as if one has no mind at all — only to proclaim Him, blessed be He, as King, with emunah [faith] and complete temimus, without any intellectual sophistication.
All of this is the primary essence of our service on Rosh Hashanah and Yom Kippur: we engage only in revealing His kingship, without any chochmos [intellectual sophistication]. For we remove our minds entirely and nullify ourselves completely. This is the primary essence of our service during these awesome days, when all of Yisrael engages in prayers and supplications, in songs and praises of the Book of Tehillim, and in all manner of requests and supplications and selichos [penitential prayers] and piyutim [liturgical poems], etc. All of this is the aspect of temimus and peshitus [simplicity], without any intellectual sophistication at all. For we reveal His kingship, blessed be He, through temimus alone, without any chochmos.
And this is the aspect of the sleep of Rosh Hashanah that occurs then, as explained in the Kavanos. And it is explained there that sleep is the withdrawal of the mochin from Ze'ir Anpin [the small countenance — a Kabbalistic partzuf] upward, etc. And then the mochin and vitality are channeled to the aspect of Malchus not through Ze'ir Anpin, but rather through Binah, Ima Ila'ah [the Supernal Mother] herself, etc. And afterward, through the shofar, new mochin are drawn — that were renewed through the sleep — and then there is an awakening from sleep, and then Malchus is "sawed" [separated to become a complete partzuf], etc. — see there.
That is, sleep is the aspect of the withdrawal of the mochin: the mochin are withdrawn intentionally so that the aspect of shelo k'saider, the aspect of gadlus, should not cling to them. For the primary blemish affects the mochin, as brought in the writings of the Arizal14 — that the blemish of gadlus is in the mochin. And therefore, גאוה [pride] has the gematria of י״ה [15], which are the mochin — see there.
For the primary blemish of pride is that one says "ana emloch." And in truth, the primary vitality of Malchus is through Chochmah, for "HaChochmah t'chayeh," etc., as explained there in the Torah-teaching mentioned above. And one must elevate Malchus to its root, in the aspect of "V'haysa LaHashem hamelucha" — "And the kingship will be Hashem's" (Ovadyah 1:21) — to know that all the worlds and all that is in them, which are the aspect of Malchus, as above, everything was created and is conducted only through His kingship, blessed be He, alone, who rules over all.
And therefore, one must nullify oneself before Him, blessed be He, and be in one's own eyes as truly nothing, in the aspect of "V'nachnu mah" — for the primary vitality is the aspect of מ״ה, the aspect of "מ״ה chayainu," as above. But when one has gadlus and says "ana emloch" and wants to draw Malchus to himself — all because he is proud of his mind, and it seems to him that he has already attained some level of intellect, and he is a scholar or a kabbalist or a tzadik, to the point where it is fitting for him to reign and lord over others — it follows that he wants to reverse the order: to separate Malchus for himself, as if he has the power and the Da'as to sustain Malchus, whose primary vitality comes from Chochmah. He wants to draw the aspect of Chochmah into the aspect of shelo k'saider, and to strengthen the aspect of shelo k'saider over k'saider, G-d forbid. For certainly one cannot draw the aspect of Malchus to oneself except through Chochmah, which is the vitality of Malchus. And therefore, one who is proud and says "ana emloch" blemishes the brain and the Chochmah, for he wants to draw the brain into the Malchus of the Sitra Achara, which is arrogance.
And therefore, at a time when the aspect of shelo k'saider has not yet been sweetened — that is, at the beginning of Rosh Hashanah — one must nullify and withdraw the brain entirely, so that the aspect of shelo k'saider, the aspect of dinim, etc., should not cling to it, as above. And therefore, we nullify ourselves completely. And during the bittul — which is the aspect of sleep, meaning that we do not employ any intellectual sophistication — then we are subsumed far above human wisdom. For through temimus and peshitus and emunah, one ascends above the brain and Chochmah, as explained elsewhere in our writings.15
And then we proclaim Him, blessed be He, as King with temimus, without any chochmos. This is the aspect of the mochin and vitality being channeled to Malchus not through Ze'ir Anpin — which is the aspect of human wisdom, for the primary aspect of Adam [man] is Ze'ir Anpin, as is known16 — for now we reveal His kingship without any chochmos, only through bittul alone. And then we are subsumed far above, in the aspect of Binah, Ima Ila'ah, which is the encompassing aspect of the three upper [sefiros], and from there His kingship, blessed be He, is revealed.
And afterward, through the shofar, new mochin are drawn, and there is an awakening from sleep. For through sleep and bittul, one afterward merits great mochin. And then Malchus is "sawed" and becomes a complete partzuf, etc. For afterward, when one merits the mochin of holiness, then His kingship, blessed be He, is revealed to all with complete Da'as — for one merits to channel all the mochin only for the sake of the revelation of His kingship, blessed be He — to know, and to make known, and to become known that He is the Fashioner, He is the Creator, etc. And then the aspect of shelo k'saider is sweetened and subsumed within the aspect of k'saider, in the aspect of "ba'asar d'is d'char, nukva lo idkar taman" — for it is nullified before Him. For when the mochin are in a state of completeness in holiness, one does not fear the aspect of shelo k'saider, since one knows that everything is from Him, blessed be He, alone — and then the aspect of shelo k'saider is completely nullified.
And therefore, the primary awakening from sleep is through the sound of the shofar. For the kol [voice / sound] is the aspect of מ״ה, הוי״ה, the aspect of k'saider, as it is written in the Tikkunim:17 "הוי״ה in the kol, and dibbur in Adam" — which are the aspects of k'saider and shelo k'saider. For the kol awakens the kavanah [intention / concentration], which is the mochin.
And this is what our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 29b): "The blowing of the shofar is chochmah [a skill / wisdom] and not a melachah [labor]." For the sound of the shofar is the aspect of Chochmah, the aspect of מ״ה, the aspect of: the kol awakens the kavanah in the brain. For in the kol alone there is no graspable content — one cannot understand anything from another person through the kol alone. For the kol is the aspect of מ״ה, the aspect of the potential of Chochmah alone. For now we draw only the aspect of the kol, which is the aspect of מ״ה, k'saider, in order to strengthen the aspect of k'saider. And afterward, through the kol, the dibbur [speech] is built — this is the aspect of the tefillah [prayer], the aspect of Malchuyos, Zichronos, and Shofros [the three special blessings] that we recite on Rosh Hashanah after the blowing of the shofar.
And I had many more things to say on this matter, but it was not written down in its time and was forgotten. What a loss for what has been lost! May Hashem grant us the merit to recover all the lost things, and may we never again lose any matter or utterance — like a cemented cistern that does not lose a drop18 (Avos 2:8). Amein, may it be His will.
Segment 35
אות טז וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל במה שאמר על פסוק (תהלים צג) לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, שהשם יתברך הוא מקומו של עולם ומה שצמצם שכינתו בבית המקדש הוא רק מחמת שהיו שם דברים נאים בבית המקדש, כי ציורא דמקדשא כציורא דמעשה בראשית וכציורא דגן עדן (עיין הקדמת התיקונים) על ידי זה המשיך לשם קדושתו, אבל השם יתברך הוא מקומו של עולם וכו' ועל ידי זה ה' לאורך ימים, כי על ידי זה הוא יכול לדון את העולם ברחמים, ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' עיין שם, כי ראש השנה הוא יומא אריכתא זה בחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת יום שכולו ארוך, ועל כן נעשה בראש השנה משני ימים יום אחד בחינת יומא אריכתא שזה בחינת למעלה מהזמן כי בראש השנה שאז דן את העולם ברחמים כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד, ואזי מעלה כל אחד ממקום המיצר לו לבחינת הרחבה לבחינת למעלה מהמקום בבחינת מן המיצר קראתי וכו' ענני במרחב שזה אומרים בראש השנה קודם תקיעת שופר, כי זה עיקר הרחמנות להרחיב לכל אחד ממקום המיצר לו שזה בחינת שעולין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, ואז נעשה יומא אריכתא בחינת למעלה מהזמן כי כשמעלין בחינת המקום למעלה מן המקום ממילא עולה הזמן למעלה מהזמן, כי המקום נמוך יותר, כנ"ל:
Segment 37
אות יז ועל כן סופרין מ"ט ימים זה בחינת מילוי הלבנה מפגימתה, בחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' שהוא שבעה פעמים שבעה מ"ט, כי פגם הירח היה על הקטרוג שאמר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי וכו' אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד (חולין ס) זה בחינת מיעוט וצמצום המקום כאילו המקום צר להחזיק שני מלכים בכתר אחד כי למעלה מהמקום אין שייך שום דוחק כנ"ל, ושם יש מקום לכל אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי את עצמך, כי מאחר שמקטרגת ומעוררת בחינת צמצום המקום כנ"ל על כל בהכרח שתתמעט כי בבחינת מקום צריכים להתמעט, כי שם יש מיצר ודוחק, אבל קודם הקטרוג היו שני המאורות הגדולים זה בחינת למעלה מהמקום שם יכולים להיות שניהם גדולים, כי אין שם צמצום המקום וכנ"ל, ועל ידי מיעוט הירח שהוא בחינת התגברות בחינת מקום משם אחיזת הסטרא אחרא וכו' ומשם עיקר חשכת לילה על ידי מיעוט הירח כי קודם מיעוטה היה (תהלים קלט) לילה כיום יאיר, וחשכת לילה זה עיקר פגם הנאחז בבחינת הזמן, כי העולם הזה שהוא בזמן נמשל ללילה, והעולם הבא שהוא יום שכולו ארוך למעלה מהזמן הוא נמשל ליום, נמצא שעל ידי מיעוט הירח נמשך אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתם במקום ובזמן, היינו שנתמעט הדעת שאין מבינים לקשר ולהעלות המקום והזמן לבחינת למעלה מהמקום והזמן כמו שהיה קודם המיעוט שהיה כולו חד, ועל כן בימי העומר שאז מעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה וכו' כנ"ל שעל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים אז ממלאין פגימת הלבנה, ועל כן סופרין מ"ט ימים שזה בחינת מילוי הלבנה וכו' וכנ"ל:
Segment 39
אות יח וזה בחינת שבע שבתות, כדי שכל יום מז' ימי בראשית יהיה נכלל בשבת. כי שבת הוא בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, בבחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמניםך, ששבת הוא מבורך ומרומם למעלה מכל הימים והזמים, ועל כן דרשו רז"ל פסוק (תהלים קלט) ולו אחד בהם על שבת גםכ ן כמובא בפירוש רש"י שם. שזה בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, וכן שבת הוא בבחינת למעלה מהמקום, ואז מקשרין ומעלין כל המקומות לבחינת למעלה מהמקום, בבחינת (שמות יז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, כי כל אחד קונה שביתה במקום ששבת, כי המקום שעומד בו כשמגיע יום השבת נתקדש בקדושת שבת בבחינת (שם ג) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, כי המקום נתקדש ועולה ונתקשר בבחינת למעלה מן המקום, כי בשבת עולין כל העולמות ממקומן למעלה למעלה, וזה בחינת (שבת קיח) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, זה בחינת למעלה מן המקום שאין שם שום מיצר ודוחק כנ"ל, שזה בחינת נחלת יעקב שנאמר בו (בראשית כח) ופרצת ימה וקדמה וכו', כי היה למעלה מהמקום בבחינת (שם) ויפגע במקום כנ"ל, וכן היה למעלה מהזמן בבחינת (שם) וילן שם כי בא השמש שלא בעונתה זה בחינת למעלה מהזמן כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בלקותי תנינא סימן עט) כי יעקב היה בבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת שבת כנ"ל.
Segment 41
אות יט וזה בחינת סעודה שלישית של שבת שהיא בשעת המנחה, שהיא כנגד בחינת יעקב, שעל ידי זה זוכין לנחלה בלי מצרים שהוא נחלת יעקב שהוא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ועל כן אז הוא הסתלקות משה רבינו עליו השלום. ואז מתגלה רעוא דרעווין, כי משה רבינו ויעקב אבינו הם בחינה אחת כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כי זה בחינת קבורת משה עליו השלום שהיה בבחינת למעלה מהמקום בבחינת (דברים לד) ולא ידע איש את קבורתו, כי הוא למעלה מהמקום, כמו שאמרו רז"ל (ספרי שם) על קבורת משה עליונים נדמה להם למטה תחתונים נדמה להם למעלה שזהו בחינת למעלה מן המקום, ועל כן לא נודע מקומו איה, ועל כן אז הוא עת רצון גדול בשבת במנחה, כי למעלה מהמקום בחינת מקומו של עולם שם הוא רצון גדול ורחמים גדולים, כי דנים את הכל ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל, ועל כן אז בשבת במנחה כשאומרים ואני תפלתי וכו' עת רצון אז מתעטפים בציצית, כי ציצית הם בבחינת למעלה מהמקום שעל ידי זה נמשך רצון גדול כנ"ל, וזה בחינת ציצית של צמר שהם מרמזים על רחמים גדולים ורצון גדול מאד בחינת טלית לבן שנתעטף בו הקב"ה וסידר לפני משה י"ג מדות של רחמים (ברכות יז). וזה בחינת (דניאל ז') לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא שמשם נמשכין אורות הציצית כמובא, שהם בחינת רחמים גדולים, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד מקומו של עולם שעל ידי זה נמשך רחמים ורצון גדול כנ"ל, וזה בחינת (שם) חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור וכו', כי הציצית תיקון הלבושין הם בבחינת כסא הכבוד והם דנים הכל לכף זכות ברחמים גדולים כנ"ל וזה בחינת (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בחינת חוט של תכלת המלבין עוונות ביום הכפורים, כי הציצית הם בבחינת מקומו של עולם ודנים את הכל לכף זכות, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות וכו' כנ"ל.
Segment 43
אות כ ועל כן בתחלת יום הכפור מתעטפים בציצית תיכף, כי עיקר החסד והרחמים של מחילת עוונות הוא על ידי הציצית ששם מקום כל אחד. ועל ידי זה דנים הכל לכף זכות ומוחלין עוונותיהם וכו' כנ"ל. וזה בחינת י"ג חוליות שבציצית. כנגד שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל, וזה בחינת (שמות לג) הנה מקום אתי הנאמר בעת שרצה השם יתברך להתעטף בציצית לסדר לפני משה י"ג מדות של רחמים, ומזה הפסול הנה מקום אתי למדו רז"ל (בראשית רבא פרק ס"ח) מכאן שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הא בהא תליא, כי על ידי שהוא יתברך כביכול מקומו של עולם על ידי זה נמשכין כל המדות של רחמים מחמת שיודע מקום כל אחד ואחד כנ"ל, וזה בחינת עטיפת ציצית שהם בבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל.
Segment 45
אות כא וזה בחינת הקשרים והכריכות של הציצית. כדי לסתור ולשבר ולהמתיק כל הקשרים של הסטרא אחרא כי המקום שהוא בחינת עשיה בחינת צמצום בחינת חומר גשמי זה בחינת קשר שנתקשר הדבר ונתצמצם כל כך עד שנעשה חומר גמור. ועל כן חומר לשון קשר. כמו שכתוב ר"ש היה דורש מקרא זה כמין חומר ופירש רש"י כמין קשר כמובא כי החומר שהוא בחינת המקום הוא בבחינת קשר. ומשם מבחינת המקום בחינת צמצום בחינת קשר משם נמשכין כל הקשרים של הסטרא אחרא שמי שאינו נשמר מהם הוא נלכד ח"ו בקשריהם אשר הם קושרים עליו בכל יום, בבחינת (תהלים קמ) וחבלים פרשו רשת וכו', כי בכל מקום שהאדם נלכד ח"ו, באיזה חטא או מכשול. זה בחנית קשר, בבחינת אסירי עני וברזל, וזה בחינת איסור, שכל העבירות נקראים איסור לשון קשר, כי על ידי זה נתקשר ח"ו כצפרים האחוזות בפח רחמנא ליצלן, וצריך לבקש מהשם יתברך לצאת מקשריהם, וזה בחינת הקשרים והכריכות של ציצית שיש בהם כמה קשרים כפולים וכריכות על כריכות, כדי לסתור ולחהמתיק ולבטל על ידי זה כל הקשרים והכריכות שלהם, כי ציצית הוא בבחינת מקומו של עולם, ושם כל המקומות של העולם שהם בבחינת קשרים בחינת חומר כנ"ל, ועל כן שם נמתק הכל וכנ"ל, וכל מי שנלכד ח"ו באיזה מקום שהוא אפילו במדריגה התחתונה מאד ששם נתקשר ח"ו בכמה מיני קשרים עד שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם מחמת ריבוי הקשרים שנתקשר ונכרך שם מאד רחמנא ליצלן, אף על פי כן על ידי הציצית שהם מקומו של עולם ושם כל השרשים של כל הקשרים שבעולם שהם בבחינת מקום בחינת חומר כנ"ל, וזה בחינת ריבוי הקשרים והכריכות שיש בציצית, ועל כן שם נמתק הכל כל מיני קשרים וכריכות של הסטרא אחרא שבעולם הכל נמתק ונתבטל על ידי הכריכות והקשרים של הציצית שהם בבחינת מקומו של עולם כי אין הדין נמתק אלא בשרשו וכו' וכנ"ל, ועל כן הם כריכות, בחינת מט"ל אורות היוצאים משלש ~ אותיות ראשונות של השם, שהם בחינת ג' אבות בחינת שלשל רגלים כמובא שמשם יוצאין הציצית כנ"ל, כי ט"ל מאורות הם בחינת קדושת שבת היפך ל"ט מלאכות של ימי החול שהם זוהמת הנחש כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (חלק א' סימן יא) כי ל"ט מלאכות הםבחינת זוהמת הנחש שמשם נמשכין כל החטאים שהם בבחינת קשרים של הסטרא אחרא כנ"ל כי כל הל"ט מלאכות הם בבחינת קשרים כי המלאכה היא בחינת קשר וצמצום, בבחינת (נחמיה ג') ותקשר כל החומה עד חציה, ושבת היא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ואז נתבטלין כל הל"ט נמלאכות שהם בחינת קשרים בחינות צמצום בחינת גשמיות המקום כנ"ל, ועל כן ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן (שבת מט) ששם היו כל הל"ט מלאכות, כי ל"ט מלאכות שהיו במשכן היו בבחינת ט"ל אורות הנ"ל כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (סימן יא) ועל ידי ל"ט מלאכות המשכן נמתקו ונתבטלו כל הל"ט מלחאכות שהם זוטהמת הנחש שהם בחינת צימצומים בחינת מקום כי המשכן שהוא בחינת הבית במקדש היה בחינת למעלה מן המקום, בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, כי שם במשכן היה הארון שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, וזה בחינת ל"ט כריכות שבציצית כדי לבטל כל הכריכות והקשרים שלהם על ידי ל"ט כריכות שבציצית שהם בחינת ט"ל אורות שהם בחינת מקומו של עולם כנ"ל, וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ויקרא פרשת כא) עשה אדם חבילות חבילות של מצות, כי העבירות ח"ו הם בחינת חבילות וקשרים מוצריכין לעשות כנגדן חבילות של מצות כדי לסתור קשריהם לעשות כנגדן חבילות של מצות כדי לסתור קשריהם על ידי החבילות והקשרים שבקדושה וזה בחינת הכריכות והקשרים של הציצית כנ"ל.
Segment 47
אות כב ואין חוליא פחות מג', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בחינת יעקב שהוא בחינת (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק, והוא כלול מכל הג' אבות שהם בחינת שלש רגלים, והוא בחינת ענף עץ עבות אין עבות פחות מג', וזה בחינת סוכות שהוא הרגל השלישי בחינת יעקב שאז נוטלין ד' מינים, ואוגדין וקושרים ג' מינין ביחד, ושזה בחינת שלשה אבות בחינת יעקב כנ"ל, והם מאירין להאתרוג שהוא בחינת בת עין שעל ידי זה נשלמין הד' מינים וזה בחינת ד' ציצית שיש בהם חוליות וכל חוליה היא ג' כריכות וכנ"ל, ול"ט כריכות וה' קשרים כפולים שהם עשר קשרים, וכולם ביחד הם עולין מ"ט כנגד מ"ט ימי העומר שהם בחינת מילוי הלבנה על ידי שמעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה כנ"ל, שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל.
Segment 49
אות כג וזה בחינת ציצית של פשתן, כי פשתן הוא בחינת דינים בבחינת (יחזקאל ט) והאיש גבריאל לבוש בדים שהוא פשתים, והוא בחינת קין שהביא מפרי האדמה שוא זרע פשתן שביא מ ן הגרוע שראה חוב לכל אחד, נמצא שפשתן הוא בבחינת דן לכף חוב בחינת דינים, ועל ידי מצות ציצית על ידי של צמר שהוא שהוא החוט של תכלת שהוא בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם על ידי זה נמתק גם בחינת הפשתים לדון את הכל לכף זכות על ידי שיודעים מקום של כל אחד כנ"ל.
Segment 51
אות כד שייך לעיל, ציצית הם על ידי בחינת השלש רגלים שמאירים בבחינת המלאך וכו' כי ציצית הם בבחינת מלאך שהוא בחינת יצירה כמובא, בבחינת (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם, שזה בחינת ציצית שהם סביב האדם כמובא, כי הם בבחינת מלאך שנעשה על ידי היראה שנשלם על ידי שלש רגלים שעל ידי זה עיקר שלימות התפילה וכו' כנ"ל, וזה בחינת נוי ציצית שליש גדיל וב' שלישים ענף (שלחן ערוך סימן יא סעיף יא), כי יש בהציצית ג' שלישים כנגד שלשה אבות שהם בחינת שלש רגלים שמשם מאירין הציצית כנ"ל, ועל כן שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי עיקר הקשרים והכריכות שהם גדיל הם בבחינת יעקב כנ"ל, שהוא שלישי לאבות וכו', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בבחינת שלשה בבחינת ענף עץ עבות וכו' וכנ"ל.
Segment 53
אות כה והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב וכו' (שמות ט), פשתן ושעורים הם בחינה אחת בחינת דינים כנ"ל בחינת מקום, כי עיקר בחינת המקום הגשמי הוא בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, ועל כן הפשתה והשעורה נוכתה זה בחינת דינים כנ"ל, בחינת צמצומים בחינת מקום כנ"ל כי עיקר בחינת המקום יוצא מבחינת הכאת האורות זה בזה כידוע וכמובא בכתבים כנ"ל, וזה בחינת נוכתה בחינת הכאת האורות שזה בחינת מקום שהוא בחינת שם הויה בהכאה שעולה מקום כידוע, בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, נמצא שפשתן ושעורים הם בבחינת מקום וכו' כנ"ל, ועל ידי הנפת עומר שעורים ועל ידי ספירת העומר על ידי זה מרימין בחינת המקום והזמן לשרשו לבחינת למעלה מהמקום למהלה מהזמן ושם נמתק הכל וכו' כנ"ל, עד שזוכין על ידי זה ליוםהחמשים שהוא חג השבועות זמן מן תורתנו שאז ישראל למעלה מהמלאכים על ידי קבלת התורה חמדה גנוזה שלא ניתנה למלאכים כי אם לנו, כמו שכתוב (תהלים ח) מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו' ואז אנו אוחזין עצמנו בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות מקומו של עולם שזה בחינת יום החמשים בחינת חמשים שערי בינה בחינת יובל עלמא דאתי שהיא בחינת אם לבינה ואמא מקננא בכורסיא, ואז בשבועות עולין עד הדיקנא עד בחינת עתיק כידוע, כי אז מאירין תליסר ת"ד שהם בחינת י"ג מדות התורה כידוע שמשם נמשכין אור הציצית שעל ידי זה אנו אוחזין בכסא הכבוד ויש לנו כח לעמוד בממשלה זו על המלאכים שאנו זוכין בשבועות על ידי קבלת התורה, ועל ידי מצות ציצית שהם בד' כנפות שהם בבחינת שערות בבחינת (דניאל ז) ושער רישי' כעמר נקא, בבחינת כסא הכבוד בחינת תכלת וכו' כנ"ל, על ידי זה נמתקו בחינת דינים הנאחזין בהבגדים בבחינת פשתן, כי עולין ונתקשרין לבחינת מקומו של עולם שזה בחינת כסא הכבוד שעל ידי זה נמתק הכל וכו' וכנ"ל, נמצא שבשבועות שאז נמתק בחינת עומר שעורים בשלימות וכן אז עיקר המשכת אור הציצית שהוא כלל קיום התורה כנ"ל, נמצא שנמתק אז הפשתה והשעורה שנמתק בחינת והפשתה והשעורה נוכתה שמרמז על כלל הדינים הנאחזים בזמן ובמקום שהוא בחינת צמצומים, כי על ידי שבועות שהוא קבלת התורה בחינת ציצית על ידי זה זוכין לבחינת למעלה מ המקום למעלה מהזמן וכנ"ל, כי םפסוק והפשתה והשעורה הנ"ל מרמז על מצות עומר שעורים, כמו שדרשו רז"ל (מנחות סח) מפסוק זה שהעומר בא משעורים נאמר כאן אביב קלוי באש וכו' ונאמר להלן כי השעורה אביב וכו'.
Segment 55
אות כו שייך לעיל מילוי פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום להעלות בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה שכתב שם בהתורה הנ"ל שהשם יתבר שהוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד על כן קבע ברחמיו יום הדין של ראש השנה בראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה וכו' עיין שם היטב, כי דייקא בראש חדש שאז השם יתבר מתחרט על שמיעט את הלבנה ועל ידי זה נמשך תיקון בכל ראש חדש לפגימת הלבנה, ותיקון פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום לעלות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, נמצא שבראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה מאיר השם יתברך בחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת תשובה בחינת תיקון לכל החטאים וכו' כנ"ל באריכות, ועל כן הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת תיקון פגימת הלבנה כי אז מאיר בחינת למעלה מן המקום כנ"ל שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל, כי על ידי זה השם יתבר דן את הכל ברחמים כפםי מקומו בבחינת אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכנ"ל כי הוא יתברך מקומו של עולם וכו', כי גם תיקון פגימת הלבנה הוא על ידי בחינת למעלה מן המקום וכנ"ל.