נטילת ידים שחרית א
נטילת ידים שחרית א
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/1/8

Segment 1
HE:
הלכות נטילת ידים שחרית

EN:
And therefore, it is forbidden to wipe with the right hand (Shulchan Aruch, Orach Chaim 3:10) — because one ties tefillin with it. For the chochmos chitzoniyos, through which kefiros are drawn — they are called "vomit and filth, with no clean place" (Isaiah 28:8). For food gives life to a person, and through this, his face shines — when one eats in holiness — as it is written: "and he ate and drank, and his heart was merry" — as is written in another place (Likutay Moharan I, 19). And the essential life-force — the aspect of the illumination of the face — that one receives through the food, is through the spirituality of the food, which is the good within the food. Only this gives life to a person, in the aspect of: "man does not live by bread alone, but by all that proceeds from the mouth of Hashem does man live" (Deuteronomy 8:3). But the materiality of the food, in which the evil is embedded, becomes complete waste and is expelled outward. For it is the aspect of chochmos chitzoniyos — kefiros — which are "vomit and filth," as above.

Segment 4
HE:
הלכה א אות א כשיקום יטול ידיו וכו'. עיין במאמר המתחיל וביום הביכורים (בסימן נ"ו) כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות וכו' עיין שם. כי בלילה המלכות בגלות. כי עיקר שלימות המלכות על ידי אריכות ימים היינו בחינת דעת בחינת חסדים ובלילה דינים מתגברין ועל כן אז הסתרת הדעת. ועל כן המלכות נתקטנה אז ויורדת בין התחתונים. כי עיקר הדעת מקבלין מהידים בבחינת מחלוקת לשם שמים. בבחינת (איכה ג') נשא לבבינו אל כפים וכו'. ובלילה אין רוח הדופק מנשב כל כך. ותנועת האברים כבדים בלילה. ומחמת זה מתגבר אז העצבות רוח. בבחינת (תהלים ל') בערב ילין בכי. ועיקר ההתגברות הוא על הידים כמבואר שם בחינת עצבון ידים וכו'. ועל כן בבקר שאז מתחדש הרוח וחוזרין ונבראין כל האברים. ואז נתבטל העצבות רוח בבחינת (שם) ולבוקר רנה. וחוזר רוח הדופק לילך כסדר בכל האברים והעיקר בהידים. על כן צריך לטהר את הידים דייקא. כי שם התגבר ביותר העצבות רוח כנ"ל. וכן להיפך עתה נמשך לשם הקדושה ביותר. על כן צריך לקדשם ולטהרם. והטהרה הוא במים שהם בחינת חסדים בחינת דעת. ואז על ידי זה יכול לבנות את המלכות. כי עיקר בנין המלכות מהידים. בבחינת (שיר השירים ב') שמאלו תחת לראשי וימינו וכו'. היינו על ידי רוח הדופק שבלב שנמשך אל הידים עד שיכולים לנשאם אל השמים. ומשם מקבלין דבורים בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל שזה בחינת הדעת שעיקר שלימות המלכות על ידי זה כנ"ל. וזה פירוש (ברכות ט"ו) כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע כאלו קיבל עול מלכות שמים שלימה. כי עיקר שלימות המלכות על ידי שמכניעין את הרע והקליפות הנאחזין בקדושה וזה שכתב רבינו שם שהעיקר שלימות המלכות להוכיח ולייסר את העם כדי לגרש את הרע והקליפות. וזה בחינת (משלי כ"ה) הגו סיגים מכסף וכו' הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו. בחסד דייקא. כי על ידי זה נמשך הדעת שהוא בחינת חסד כנ"ל. וזה שצריכין ליטול הידים ב' פעמים. קודם הנקיות ואחר כך. כי אי אפשר לגרש את הרע כי אם על ידי הדעת כמבואר שם. ועל כן צריך קודם לטהר את הידים כדי להמשיך דעת בחינת אריכות ימים ועל ידי זה יכולין לגלות ההסתרה. היינו לגרש ולבטל הקליפות המעלימין ומסתירין את הקדושה. ומזה בעצמו נמשך אריכות ימים בחינת דעת כמבואר שם. וזה בחינת נטילת ידים שנית אחר כך כדי להמשיך דעת ואריכות ימים זוכין על ידי שמגרשין ומפנין את הרע כנ"ל. וזה בחינת הנחת תפילין אחר כך. כי על ידי שמטהרין את הידים אזי יכולין לנשאם בבחינת (דברים ל"ב) כי אשא אל שמים ידי בחינת (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קדש. ונמשך מהידים דעת לתוך המוחין כנ"ל. ונעשה מזה בחינת תפילין שהם מוחין והם בחינת חיים ואריכות ימים כמו שאמרו רז"ל (מנחות מ"ד) המניח תפילין זוכה לחיים. וזה פירוש (שם כ"ד) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו היינו מי יכול לזכות לדעת שהוא בחינת הר ה' ומקום קדשו היינו בית המקדש שהוא בחינת דעת. (שם) נקי כפים ובר לבב. כי על ידי בר לבב הוא נקי כפים בחינת (איכה ג') נשא לבבנו אל כפים. ועל ידי זה יוכל לעלות בהר ה' לזכות לדעת בחינת (דברים ל"ב) כי אשא אל שמים ידי. בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת חסד גבורה תפארת שעולה ונעשה ממנו חכמה בינה דעת. וזה שכתוב בשלחן ערוך (סימן ד' סעיף ג') שאסור ליגע קודם הנטילה אל הפה והחוטם והעינים והאזנים הם בחינת שבעת הנרות המקבלין אור הפנים היינו השכל. והקבלה הוא מהידים. כשהידים טמ~ אות יכולין לקבל להיפך ח"ו מאחר שקבלתם מהידים כנ"ל. ואחר כך קורין קריאת שמע שהיא קבלת עול מלכות שמים שזוכין על ידי מה שנפנה ונטל ידיו והניח תפילין כנ"ל. וזה בחינת התגלות ההסתרה כמו שכתוב ה' אלקינו ה' אחד שאפילו בכל ההסתרות כולם מקבלין חיות ממנו ולית אתר פנוי מיני'. וזה שכתוב בזוהר הקדוש (עקב דף רע"ג) וצריך לארכא בד' דאחד הה"ד (דברים י"ז) למען יאריך ימים על ממלכתו. היינו כנ"ל שעיקר קריאת שמע שהוא ד' דאחד הוא בחינת המשכת אריכות ימים שהוא הדעת לתוך המלכות זה שאמרו רז"ל (ברכות ט"ו) כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע כאלו קבל עול מלכות שמים שלמה. כי כל זה הוא בחינת שלימות המלכות כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל ומסקו שם שנחשב גם כן כאלו טבל. כי זה בחינת טבילה בחינת מקוה בחינת דעת עליון וחסדים גדולים שזה עיקר שלימות המלכות כנ"ל כמבואר שם עין שם. עיין היטב בהתורה וביום הביכורים הנ"ל ותבין הדברים כי כל זה נכתב בקיצור ואי אפשר להבין היטב הדברים כי אם אחר העיון בהתורה הנ"ל:

EN:
Therefore the mitzvah of speaking Torah is juxtaposed with the mitzvah of writing tefillin (which shares the same laws as writing a Sefer Torah): "V'dibarta bam b'shivt'cha b'vaisecha uv'lecht'cha vaderech uv'shochb'cha uv'kumecha, uk'shartam l'os al yadecha... uch'savtam" — the Torah admonishes: speak Torah always, not idle talk — "V'dibarta bam — and not in idle matters" (Yoma 19). Speak so much Torah — sitting, walking, lying down, rising — that the body is nullified before the dibbur, becoming like the klaf of a Sefer Torah, tefillin, and m'zuzos, where letters and klaf are literally one. Therefore: "Ma'alin baKodesh v'lo moridin" — the nitzotzos must ascend higher and higher through birur after birur until reaching the pinnacle of kedushah (= kedushas Sefer Torah, where klaf is bound and nullified before the Torah's letters = the essential completeness of kedushah = shalom and unity).