פסח ז
פסח ז
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/3/28

Segment 3
HE:
הלכה ז אות א על פי התורה ואלה המשפטים אמונהבליקוטי הראשון סימן ז' בדף ח' ע"ב. עיין שם כל התורה מרישא לסיפא.

EN:
And this is the bechina of the tzitzis that hang from the garments — which are the totality of all the Torah — as it is written: "In order that you may remember and perform all My commandments" [Bamidbar 15:40]. For tzitzis is the rectification [tikun] of the garments and they rectify the ayin ra'ah, in the bechinas "and you shall see it and remember, etc." [Bamidbar 15:39] — for tzitzis is a term for the gazing of the eyes — the bechinas "peeping through the lattices" [Shir HaShirim 2:9] — as Rabbainu, of blessed memory, wrote elsewhere. For the rectification of the garments — which is tzitzis — is the rectification of the eyes, as stated. And therefore immediately in the morning upon arising from sleep, the first mitzvah is to seize the tzitzis and don them immediately — for immediately upon rising from sleep and opening one's eyes, one must guard them at once, that the bechinas ayin ra'ah not take hold of them, G‑d forbid. Therefore one must dress in tzitzis immediately — which is the bechinas holy eyes, the bechinas tov ayin, the bechinas holy garments and coverings that cover the person from the ayin ra'ah, in the bechinas covering of the eyes [kesus einayim]. For garments and clothing cover the person from the ayin ra'ah so that it does not prevail over him. And therefore our Sages of blessed memory greatly warned about modesty [tznius] — that a person should cover himself with his garments and not be naked at all, even at the moment when he removes his cloak — as is written in the Shulchan Aruch — as R' Yochanan said: "The walls of my house have never seen the folds of my cloak." For now a person must greatly guard himself from the ayin ra'ah. And garments are the protection for this, as stated.

Segment 4
HE:
וזה בחינת פסח ויציאת מצרים. כי עיקר גלות מצרים היה על פגם ארץ ישראל שהוא בחינת פגם האמונה והתפילה והנסים על ידי שאמר אברהם במה אדע ובזה פגם בבחינת ארץ ישראל שהיא בחינת אמונה וכו'. (וכמבואר כל זה היטב שם בהתורה הנ"ל). ועכשיו בפסח הוא יציאת מצרים זמן הגאולה והנסים אשר עשה עמנו השם יתברך נסים ונפלאות ומופתים נוראים ועצומים והוציאנו ממצרים כדי להביאנו לארץ ישראל כמבואר בכמה פסוקים וכמו שכתוב ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו וכן בכמה פסוקים ובכל התורה שעיקר יציאת מצרים היה לבא לארץ שראל. והכל בשביל האמונהנ הקדושה כדי לזכות לאמונה שלימה. שזהו עיקר הכל. וזה עיקרעבודת הארם כל ימי חייו. ובשביל זה בא האדם לעולם הזה כדי לזכות לאמונה כדי להכיר אותו יבתרך שזהו התכלית מכל התכליתין. וכל עיקר יציאת מצרים ומתן תורה וכל האותות והמופתים הנוראים אשר עשה השם יתברך עם אבותינו ועמנו מיום יציאת מצרים עד היום הזה בכל דור ודור. הכל בשביל לפרסם אלקותו לידע ולהודיע ולהוודע שהוא השליט הוא היוצר הוא הבורא. יתברךם ויתעלה שמו לנצח. כדי שנזכה לאמונה שלימה באמת.

EN:
Through the bittul [nullification / self-annulment] toward the Ain Sof [the Infinite One] — where everything is entirely good, the aspect of “Hashem is HaElokim” — afterward, when one returns to the state of y’shus [existence / “somethingness”] in the aspect of ratzo vashov [running and returning], then from the r’shimah [the residual impression] that remains, an illumination is drawn — to know that Hashem is G-d and that everything is entirely good; see there well.

And this is the aspect of Shabbas and Yom Tov. For Shabbas is the aspect of the Tachlis [the ultimate Purpose / the End] that is entirely good — the aspect of the ultimate purpose of heaven and earth, which is the aspect of the Tachlis that encompasses the Creation — the aspect of “a day that is entirely Shabbas” — when everything will be entirely good, as it is written: “On that day,” etc. (Z’charyah 14:9), as Rabainu wrote there. Therefore, Shabbas is a complete cessation from everything entirely.

But Yom Tov is the aspect of drawing down — drawing an illumination from the bittul, from the aspect of Shabbas, from the aspect of the Ain Sof, into y’shus [existence] — namely, this world, namely, the days and the middos [attributes] — “in order that all the peoples of the earth shall know” (M’lachim I, 8:60), even in this world, within the days and the middos, that Hashem is G-d and everything is entirely good, in the aspect of “You have been shown to know” (D’varim 4:35), etc. (as explained in the aforementioned teaching).

And this is why we call it Yom Tov [literally: “a good day”] — “a good day” specifically. That is, we draw an illumination into the days — which contain days of good and [days of otherwise], etc. — we illuminate them through the aspect of the aforementioned bittul, so that all the days should also be good. And this is Yom Tov — the aspect of “entirely good” that we draw into the days, as mentioned above.

And therefore, the Yomim Tovim depend in their essential holiness on Yisrael, as it is written: “These are the festivals of Hashem that you shall proclaim them” (VaYikra 23:2), etc. And therefore we say [in the liturgy]: “[Blessed are You, Hashem,] Who sanctifies Yisrael and the seasons.” But Shabbas is holy of its own accord, as our Sages of blessed memory said: “Shabbas is fixed and standing; Yom Tov — Yisrael are the ones who sanctify it” (B’itza 17a). For Shabbas is the Tachlis itself, and it is holy of its own accord — there is no need to draw holiness toward it, for on the contrary, all holinesses are drawn from there. But Yom Tov is the aspect of the drawing of holiness that we draw from the bittul, from the aspect of Shabbas, as mentioned above. Therefore, it depends on Yisrael who sanctify it — namely, who draw the holiness from the aspect of the bittul, as above.

And this is what is written regarding Shabbas: “the first of the holy convocations” (VaYikra 23:2–4). For Shabbas is the aspect of the first and the beginning of all the Yomim Tovim, for they all receive their holiness from the aspect of Shabbas, which is “entirely good” — and from there the holiness is drawn into the days, the aspect of Yom Tov, as above.

And this is why the Yomim Tovim are called mikra’ai kodesh [“convocations of holiness”] — mikrah [calling] specifically — for one must specifically call the holiness there. For the holiness is the aspect of “entirely good, entirely holy” (as Rabainu wrote elsewhere).

And therefore Yom Tov is also called Shabbas, because all its holiness is received from Shabbas, as above. For Shabbas is the aspect of the Tachlis, the Encompassing, which is above all the days. And this is what is written: “Days were formed, and not one of them [was among them]” (Tehillim 139:16). And our Sages of blessed memory said: this is the day of Shabbas (B’raishis Rabbah 11:8). And this is “and not one” — “and not” specifically — namely, that it is not counted at all among the days, for it is above time, as above. For Shabbas is the aspect of the end of the world — the aspect of “a day that is entirely Shabbas,” as above.

But Yom Tov receives an illumination from Shabbas, as above. For all the Yomim Tovim are in remembrance of the miracles and salvations that Hashem, blessed be He, did for us. And all the miracles and salvations come about through the illumination being drawn from the Tachlis, from the aspect of the end of the world — when everything will be entirely good and nature will be nullified. And through this illumination being drawn into this world, nature is nullified, and through this the miracle and the salvation come (as Rabainu wrote all of this regarding the Aggadah of “the one who hid things” in siman 250, regarding what is explained there: “and his voice was heard from one end of the world to the other”; see there well).

It emerges that all the Yomim Tovim, which are in remembrance of the miracles, receive their illumination from the aspect of the end of the world, which is the aspect of Shabbas, as above. For Shabbas is not in remembrance of any miracle that was performed in this world; rather, it alludes to the end of the world — “a day that is entirely Shabbas,” as above.

And likewise, the Yom Tov of Rosh HaShanah is also a “remembrance of the first day” — which is the beginning of Creation. And therefore it is also among the Yomim Tovim. For then, on the first day, at the beginning of Creation, light and darkness served together, in the aspect of “on the day that Hashem Elokim made” (B’raishis 2:4), etc. For then it was the aspect of “Hashem is HaElokim” — the aspect of “entirely good” — for this illumination was drawn from the aspect of “before the Creation,” which is the encompassing Tachlis, as above. And because it was then close to “before the Creation,” to the aspect of the Tachlis, and there had not yet been the strengthening of the Sitra Achara, therefore the aspect of “Hashem is HaElokim” was drawn into the world, as above. And therefore light and darkness served together then. But afterward, when Hashem, blessed be He, foresaw that there would be wicked people, then “He separated,” etc. And to this, Rosh HaShanah alludes — a “remembrance of the first day.” And therefore it is also among the Yomim Tovim, as above.

And this is what Rabainu wrote in the section “Vay’shasef Sh’muel” (in siman 135) — that on Yom Tov there is the elevation of the Malchus [Kingship] from among the k’lipos [husks / forces of impurity]. For this is the aspect of the ascent of the Malchus — when the aspect of “Hashem is HaElokim” is revealed, the aspect of “G-d is my King from of old” (Tehillim 74:12), the aspect of “Hashem is One and His Name is One.” “Name” (Sheim) — this is the aspect of Malchus, as explained there (in the teaching “Anochi” above). And this is the nullification of the k’lipos — for all evil is nullified; only “entirely good, entirely One”, as mentioned above.

And this is what Rabainu wrote there in the section “Vay’shasef” mentioned above: that through Yom Tov there is the nullification of arrogance (gadlus) through the tzaddikayya (as written there, in siman 135; see there). For this is the aspect of Yom Tov — namely, bittul toward the Ain Sof, in the aspect of ratzo vashov, as above. And from there, the tzaddikayya draw down the holiness, as above. And all of this depends on the ultimate anavah [humility], the aspect of Ayin [Nothingness] (as Rabainu wrote in the teaching “Anochi” above).

And therefore it is written: “Your new moons and your festivals, My soul hates” (Yeshaya 1:14). But it does not say this about Shabbas, as is found in the Holy Zohar. For Yom Tov, whose holiness depends on Yisrael — therefore, when Yisrael are not worthy, G-d forbid, then the day itself, whose entire holiness comes from them, is also not accepted, G-d forbid. But Shabbas, which is holy of its own accord — therefore it is not blemished through the blemish of Yisrael, G-d forbid.

And therefore, on Yom Tov, the preparation of food (ochel nefesh) is permitted. For since all its holiness depends on the souls of Yisrael, who draw the holiness there — therefore, that which is a need of the soul — namely, the preparation of food (ochel nefesh, literally “food of the soul”) — certainly it is not fitting that it should be forbidden. For the soul is higher than the Yom Tov — for it is from there [from the soul] that [Yom Tov] receives its holiness, as above. But all [other] labors are certainly forbidden, for it is Yom Tov — namely, the nullification of evil, which is the nullification of all the 39 labors that came through the Tree of Knowledge of Good and Evil.

But Shabbas is higher, and does not depend on the holiness of Yisrael. Therefore, even that which is a need of the soul is forbidden on it, as above. For it is a complete cessation — the aspect of “a day that is entirely Shabbas” — when everything will be nullified, and there is no action in it at all; rather, “one who toiled on the eve of Shabbas will eat on Shabbas” (Avodah Zarah 3a).

And therefore, there are opinions that muktzeh [items set aside / not designated for use], even though it is permitted on Shabbas, is forbidden on Yom Tov — namely, fruits that are muktzeh: on Shabbas, they do not need hazmanah [verbal designation], but on Yom Tov they need hazmanah — that one needs to verbally declare “from here [I designate this for use],” etc. (see the Shulchan Aruch).

For it is known that in a place where one needs to expel the Sitra Achara and to invite the holiness there, one needs a verbal invitation (hazmanah) (as is written in the Zohar and in the [Kabbalistic] writings — that for this reason one needs to say before Bircas HaMazon: “Hav lan u’n’vareich” [“Let us say the blessing”]; see there).

And therefore, on Yom Tov, where one needs to call the holiness there — the aspect of mikrah kodesh [calling holiness] — and to subdue the evil of the other kingdoms of the nations, which are the Sitra Achara — therefore, eating on Yom Tov requires hazmanah with the mouth specifically, in order to expel the Sitra Achara and to invite the holiness there.

But Shabbas is holy of its own accord, and there is no foothold for the Sitra Achara at all — for it is the aspect of the World to Come, as above. Therefore, it does not need hazmanah, as above.

This halacha is built on Likutay Moharan I:4 (“Anochi Hashem Elokecha”), which teaches the dynamic of bittul toward the Ain Sof (where everything is entirely good, “Hashem is HaElokim”) and returning to y’shus (existence) bearing a r’shimah (residual impression) — the essential motion of ratzo vashov (running and returning).

Reb Nosson maps this onto the Shabbas/Yom Tov distinction with remarkable precision. Shabbas = the Tachlis itself, the “day that is entirely Shabbas” = entirely good = holy of its own accord = above time (“days were formed, and not one of them” = Shabbas is not counted among the days). It requires no sanctification from below; on the contrary, all holinesses are drawn from it. Therefore: complete cessation, even ochel nefesh forbidden, no hazmanah needed for muktzeh.

Yom Tov = the drawing down of that illumination into this world, into the days and middos. That is why it is literally called “good day” — we make the day good by drawing the light of “entirely good” into it. Its holiness depends on Yisrael (mikrah kodesh = one must call the holiness there). Therefore: ochel nefesh permitted (the soul is higher than Yom Tov, since Yom Tov receives from the soul), hazmanah needed (verbal invitation to expel the Sitra Achara), and Hashem can “hate your festivals” when Yisrael are unworthy (but never Shabbas).

The 39 melachos come from the Tree of Knowledge of Good and Evil; Yom Tov = nullification of the evil = they are forbidden. And Rosh HaShanah is a Yom Tov because it commemorates the first day when light and darkness served together — the moment closest to “before the Creation,” when the Tachlis illuminated directly.

✺ Na Nach Nachma Nachman MayUman ✺

Segment 6
HE:
אות ב והנה מבואר בהתורה ה"ל שאי אפשר לזכות לאמונה כי אם על ידי אמת כמו שכתבו והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו. והקשה בזוהר היינו צדק היינו אמונה. אלא צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. נמצא שעיקר האמונה היא על ידי אמת. וכבר ביארנו הדברים קצת. ועוד לאלקי מלין לבאר יותר בחסדי ה'. כי באמת עיקר האמונה הוא במה שאין השכל מבין כי במה שהשכל מבין אינו נקרא אמונה מאחר שמבין הדבר מדעתו. ואם כן מאחר שאינו מבין הדבר איך יבא לאמונה. ועל כן עיקר האמונה הוא על ידי אמות. כי ראוי להבר דעת מי שיש לו מוח בקדקדו ורוצה בתיקון נשו והצלחתו האמתיית להסתקל על האמת היטב היטב בעין האמת בלי נצחון וקינטור כי על יד נצחון יכולין להפוך כל מיני אמת לשקר ח"ו. וכל הלשונות שאומרים באמת יכולין להפוך מהיפך אל היפך עד אין קץ ותכלית. ואף על פי כן האמת הוא אחד.

Segment 8
HE:
אות ג על כן צריך כל אחד מי שרוצה לחוסר על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו ועל כל הדורות העתידין לצאת ממנו עד סוף כל הדורות לבל יטעה את עצמו ח"ו. כי כל אחד מטעה את עצמו. ודבר אלקינו יקום לעולם. כי קושטא קאי ושקרא לא קאי. וכמו שכתוב שפת אמת תכון לעד כוננת לא כתיב אלא תכון שהאמת עתיד להתקיים כי בימות המשיח ולעתיד לבא יתקיים האמת. ואז ידעו בין צדיק לרשע וכו'. ואף על פי שגם השקה כשמתלבש באמת אומר כך. עש שאי אפשר להבחין כלל בשום אופן (כי אם על ידי צעקה ושועה הרבה להשם יתברך) אף על פי כן לעתיד בוודאי ידעו האמת. וסוף כל סוף יתוודע האמת לאמתו היכן הוא. והכלל שכשהאדם רוצה לזכות לאמונה שלימה בהשם יתברך ובצדיקי האמת ובאנשים כשרים באמת.. צריך לו להסתכל על האמתל אמתו ולא יטעה אתעצמו כלל רק יסתכל על האמת באמת ואז בוודאי יזכה לאמונה שלימה. כי אף על פי שלא יזכה להבין הדבר היטב בדעתו. אף על פי כן אם יסתכל על האמת לאמתו יזכה להבין בדעתו שראוי לו להאמין. למשל בעיקר האמונה הקדושה. להאמין בהשם יתברך ובתורתו הנתונה על ידי משה רבינו עליו השלום בכתב ובעל פה ובהשגחתו הפרטיות וכו'. אף על פי שיש כמה דעות זרות ונפסדות של המחקרים והאפיקורסים עד שכמה מגדולים בני ישראל נתפסו בהם. עד שנמצא בספרי המפרשים שנדפסים אצל המקראות הגדלות שפתיחת פי האתון היה במראה רחמנא ליצלן רחמנא לשיזבן מהאי דעתא שבשתא שהיא כפירה גמורה ואין אפיקורסות גדול מזה רחמנא ליצלן. וקצתם אומרים דעות זרות של כפירות של שטות והבל על שאר המופתים הנוראים כמובא בספריהם אשרי מי שזוככה לבלי להסתכל בהם כלל אבל אף על פי כן מי שרוצה להסתכל על האמת לאמתו כפי המקובל בידינו מדור לדור. יבין וידע באמת שכל הנסין והמופתים היו בגשמיות כמבואר בהתורה הקדושה ובנביאים ובכתובים ובתלמוד בבלי וירושלמי ומדרשים. כי השם יתברך הוציאם ממצרים בנסים נלאים בגשמיות שנעשה מהמים דם למצרים ולישראל היה מים וכיוצא בזה בשאר המכות רע לנו את הים והעבירנו בתוכו בחרבה והמצרים רדפו אחריהם ונשקעו בו בפקודתו ובגזירתו יתברך והיה עשר נסים נוראים על הים כמבואר במדרשים ובמגרא. וכן שאר הנסים הנוראים לכל האותות והמופתים והמורא הגדול אשר עש המשה לעיני כל ישראל שהוריד את המן ארבעים שנה רצופים הנשמע כזאת או הנראה כמוהו. כמו שכתבו כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך הנהיה כדבר הזה הנשמע כמוהו השמע עם וכו' וכן המופתים הנוראים אשר היה אחרי כן בכל דור ודור בימי יהושע שהעמיד החמה בעולם עד שנתפרסם שמעו בכל העול ושאר הנסים והנפלאות המבוארים בספרי המקרא ובדברי רז"ל. והצלת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ודניאל מגוב אריות ולת המן שנתהפך מהיפל אל היפך שבתחילה הרג אשתו מפני אוהבו המן ואחר כך נתהפך מהיפך אל היפך שהרג המן מפני אסתר. ומרדכי נתעלה ונתגדל במקומו וכו'. כמו שכתוב ונהפוך הו וכו' וכיוצא בהז שאר הנסים הנוראים שעשה השם יתברך לאבותנו ולנו בנגלה ובנסתר אף על פי שיש אפיקורסים המכחישים בהם בדרכי שטות והבל אבל מי שרוצה להסתכל על האמת לאמתו יראה בעיניו כי הבל יפצה פהם ואין צריכים לדחותם כיהשקהר והשטות נופל ממילא והאמת עד לעצמו. וראוי לנו להודות מאד להשם יתברך כל ימי חיינו אשר הבדילנו מן התועים האלה ונתן לנו תורת אמת והאיר עינינו להסתכל על האמת. עדד שזכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד היום הזה. וכמו כן עכשיו. בענן המלקות והקטגוריא שבין הצדיקים והיראים עד שאין אחד יודע היכן האמת. אם ירצה האדם להסתכל על האמת לאמתו ולא טעה את עצמו. בוודאי יזכה לידע האמת ויבא לאמונה שלימה. כי אמונה תלויה באמת כנ"ל היינו כשרוצה לזכות לאמונה שלימה צריך לו להסתכל רק על האמת ולהיות חפץ באמת תמיד ולבלי להוציא שום דבר שקר מפיו ולבלי לרמות את חבירו ומכל שכן שלא להטעות את עצמו. רק יסתכל על האמת לאמתו ואז יבין שבוודאי ראוי לו להאמין בהשם יתברך ובהצדיקים אמתים. אף על פי שיש לו כמה קשיות ובלבולים שאינו יכול לתרצם אבל אף על פי כן יבין מרחוק שראוי לו להאמין (השם יתברך) כי יבין שהאמת הוא כך שגם בימינו היו הבעל שם טוב זצוק"ל בעל מופת גדול ונורא מאד. אף על פי שיש הרבה כופרים שמתלוצצים משבחי הבעל שם טוב זצ"ל עד שכמה אנשים כשרים וצדיקים נתפסו ברשת שלהם וחולקים על מה שהדפיסו ספר שבחי הבעל שם טוב ז"ל. וקצת אומרים שהמופתים אמת אבל לא היה ראוי להדפיסם ובמחילה מכבודם הגדול. גם הם שגו בזה. כי עיקר פחדם של הכשרים שאומרים שלא היו צריכים להדפיסם הוא מחמת ליצנות הכופרים והמתנגדים, אבל בשביל זה אין ראוי למנוע האמת מהחפץ באמת ויאבדו הם ואלף כיוצא בהם ודבר אחד מדברי תורה אל יתבטל. כי באמת רוב הדברים הנדפסים בשבחי הבעל שם טוב זצוק"ל רובם ככולם מספרים כל העולם מכבר והמופתים הנוראים של הבעל שם טוב זצוק"ל מפורסמים בכל העולם ובפרט בין יראי השם וחושבי שמו. וכבר סיפר צדיק גדול אחד מגדולי תלמידיו ואמר בפירוש בבית הכנסת ברבים בשעת הדרה שבאם לא נצא שבחי האר"י ז"ל יוצר ממה שנדפסו. ראינו אנחנו מרבינו יות מזה. כמפורסם זה הסיפור. והכלל שעיקר הוא האמת להסתכל על האמת אמתו כנ"ל ועל ידי זה יזכה לאמונה שלימה כנ"ל.

Segment 10
HE:
אות ד אבל מבואר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לאמת כי אם על ידי שמקבלין עכל העצות מצדיקי הדור כי עצות שלהם הם בחינת כלה זרע אמת כי כליות יועצות והכליות הם כלי ההולדה ששם נתבטל הזרע היורד מהמוח וכמו כן שם נתבטל ונגמר העצה היורדת מהמוח להכליות היועצות ועל כן כשמקבלין עצה מהאדם כאלו מקבלין ממנו זרע והוא בחינת נשואין. והכל לפי מה שהוא אדם כי כשמקבלין עצות מהצדיק הוא בחינת נשואין בקדושה וזוכין על ידי זה לאמת כי עצות הצדיק הם בחינת כלה זרע אמת ולהיפך להיפך כשמקבלין עצות מהרשעים המתנגדים החולקים על הצדיק הוא בחינת נשואין דקליפה בחינת הנחש השיאני וכו' (עיין שם כל זה היטב). ומבואר שם שעל ידי מצות ציצית האדם ניצול מעצת הנחש מעצת הרשעים מבחינת ניאוף וזוכה לעצת הצדיקים. וזה בחנית בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. כי ציצית הם בחינת עינים בחינת מציץ מן החרכים וכו' ועל ידי זה זוכין לבחינת בן פורת שהוא בחינת נשואין דקדושה וכו'היינו לקבל עצת הצדיקי שעל ידי זה זוכין לאמונה ועל ידי זה תבא הגאולה בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו' (עיין שם כל זה היטב).

Segment 12
HE:
אות ה וזה בחינת מצה ומרור וחרוסת וארבע כוסות של יין. כי מבואר בכתבים ענין תוקף הנס של פסח. וכן נמשך הארת תץוקף הנס הנורא הזה בכל שנה ושנה בכל פסח ופסח. והענין בקיצור. שאז היו המצרים שהם הקליפות נאחזין בהם מאד מאד עד שאם היו האור והמוחין יורד להם בהדרגה כסדר כמו שיורד בכל השנה כסדר בהדרגה. לא היה אפשר להם לצאת בשום אופן. כי היו נאחזיןהקליפות בהם ביורת על כן עשה השם יתברך עמהם נס נפלא ונורא שהאיר אור גדול ונורא מאד פתאום בפעם אחת שלא בהדרגה ושלא כסדר. כי בלי פסח בתחילת הלילה יורדין בפעם אחת כל המוחין דגדלות ראשון וגדלות שני וקטנות ראשון ושני שלא בהדרגה ושלא כסדר. מהש אין כן בכל השנה שאין מקבלין המוחין בלילה כי אם ביום וגם ביום צריכין לקבלם בהדרגה כסדר. ועכשיו חמל עלינו השם יתברך חמלה גדולה ומאיר עלינו כל המוחין בלילה בפעם אחת שלא בהדרגה וסדר. ועל ידי זה דייקא אנו נגאלין כי על ידי האור הגדול הזה נתבטלין הקליפות ואנו יוצאין מגלות מצרים וכו' עיין שם.וזה בחינת מה שכתוב בהתורה הנ"ל. כי אי אפשר לצאת מגלות מצרים וכן מכל הגליות שמכונין בשם מצרים כמובא כי אם על ידי אמונה כנ"ל שעיקר הגלות היה על פגם האמונה ועיקר הגאולה תהיה רק על ידי תיקון האמונה. ולאמונה אי אפשר לזכות כי אם על ידי אמת ואמת אי אפשר לקבל כי אם על ידי עצת הצדיקים שמקבלים מהם שהם בחינת כולו זרע אמת שהם בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא להכניע ולבטל עצת הרשעים המתנגדים אל האמת שהם בחינתעצת הנחש הקדמוני וכו' כנ"ל ועכשיו בעת שצריכין לצאת מגלות מצרים עדיין ל קיבלו תרי"ג עיטין דאורייתא. כי עדיין היה קודם מתן תורה ואם היה השם יתברך רוצה להמתין שלא יזכו לאור האמת עד שיקבלו תחילה כל העצות הקדושים שהם תרי"ג עיטן דאורייתא. ח"ו היו נשקעים שם. כי לא היה פשר להם לקבל העצות בהדרגה שם. מחמת שהיו נאחזים בהם טומאת מצרים שמאד שהם בחינת עצת הנחש שהם כנגד העצות הקדושים. כי ידוע שגלות מצרים היה על חטא אדם הראשון שעל ידי זה נמשך זוהמת הנחש הם העצות רעות של העובדי כוכבים והאפיקורסים והרשעים וכן כל מיני עצות שאינן טובות של כל החולקים על נקודת האמת כולם נמשכין ונשתלשלין משם מבחינת עצת הנחש הקדמוני שהוא בחינת זוהמת הנחש שזהו עיקר בחינ גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון כמובא. ומחמת תוקף הגלות מצרים לא היה באפשר להאיר עליהם שום עצה כי אם היו מגלין להם עיטין דאורייתא שם ח"ו היו נפגמים גם העצות הקדושות על ידי עצות הנחש שזהו בחינת טומאת מצרים שהיה נאחז בהם אז מאד. ואם כן איך יגאלו ויצאו ממצרים כי אי אפשר להגאל כי אם על ידי אמונה כנ"ל. על כן הפליא השם יתברך חסדו עמנו והאיר עלינו אור גדול ונורא מאד שלא בהדרגה דהיינו שהשם יתברך חמל עלינו והאיר עלינו אור האמת קודם שזכינו לקבל העצות הקדשים שהם תרי"ג עיטין דאורייתא שקבלנו במעמד הר סיני. ועל ידי זה זכינו לאמונה גדולה ועל ידי זה היתה הגאולה ממצרים. כי בשעת יצירת מצרים זכו לאמונה שלימה וגדולה מאד כמבואר בכמה פסוקים כמו שכתוב לכתך אחרי במדבר וכו' וכמו שפירש רש"י כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו וכוף כי לא אמרו איך נצא למדבר בי שום צדה לדרך וכו' וכמובא. נמצא שזכו אז לאמונה גדולה מד ועל ידי זה היתה עיקר גאולה כי עיקר הגאולה על ידי אמונה כנל ולאמונה הגדולה הזאת זכו על ידי גדול אור האמת שהאיר עליהם השם יתברך בחסדו שלא בהדרה דהיינו שזכו לעצם האמת קודם שקיבלו העצות הקדושותש הם תרי"ג עיטין דאורייתא וזהו בחינת המוחין הגדולים והנוראים שהאיר עליהם השם יתברך שלא בהדרגה בשעת יציאת מצרים. היינו בחינת אור האמת שהאיר עליהם שלא בהדרגה היינו קודם שקבלו העצות הקדושות כנ"ל. כי אמת הוא כולל כל מיני מוחין שבעולם. כי עיקר תכלית גדלות המוחין הוא האמת. וכמובן בדברי רבינו ז"ל במקם אחר שעיקר שלימות המוח וכל החידושין דאורייתא הוא רק כשהוא באמת כמבואר בהשיחה הקדושה הנדפסת בליקוטי תנינא המתחיל גודל יקרת המחשבה נודע לי עתה וכו' עיין שם שעיקר הוא האמת. כי עיקר שלמות המוח דקדושה הוא האמת. כי בוודאי אין זה נקרא מוח וחכמהכשמתחכם בחכמתו להפוך האמת כי חכמות חיצוניות אף על פי שלפעמים באים על איזה חכמה בענין העולם הה אבל מאחר שעל יד חכמתם הם מתרחקים מן עצם האמת דהיינו מהשם יתברך בריך הוא. על כן אין חכמתם נחשבת בשם חכמה כלל. כמו שכתוב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. וכן כל מיני חכמות של בני אדם שעל ידי אלו החכמות נתרחקים ח"ו מהשם יתברך אינם נקראים חכמות כל. ועיקר החכמה והמוח הוא כשזוכין על ידי זה החכמה להתקרב להשם יתברך ולתורתו ולעבודתו באמת. וכל מה שמתקרבין אל האמת יותר נרא מוחין דגדלות יותר. שזהו בחינת בן חמש למקרא בן עשר שנים למשנה בן ט"ו וכו' שמבואר בכוונות של פסח שהם כלל כל המוחין דקטנות וגדלות ראשון ושנ. שמרומז במשנה זאת עיין שם. וכל אלו המוחין כלולים באמת. כי בן חמש שנים למקרא. ואז זוכין לקבל מוח אמתי על ידי מקרא. שהוא מוח של אמת כי כל המוחין כלולין בהתורה שהיא בחינת אמת כמו שכתוב תורת אמת וכו'. אבל מחמת שאין התינוק יכול לקבל אז כי אם המקרא כפשוטו על כן נקרא עדיין מוחין דקטנות מחמת שאינו יוע עדיין עצם האמת הנעלם במקרא שהוא כל דיני מצוות התורה הנעלמים בהמקרא. כי ממקרא עדיין אין יכולין להורות שום דין ואין יודעים עדיין איך לקיים שום מצוה. כי כל מצוות תפילין נאמר בתורה פסוק אחד והיה לאות על ידיך וכו' ואין יודעין איך לכותבן ולהניחן וכל פרטי הדינים עד שלומדים תורה שבעל פה. וכן בשאר המצוות ועל כן כשהתינוק לומד מקרא אף על פי שהוא מוח אמתי אבל מחמת שעדיין עצם האמת נעלם שם על כן נקרא מוחין דקטנות ואחר כך נתגדל המוח יותר וזוכה למשנה ושם מבואר האמת יותר כי שם מבוארין דיני התורה. אבל מחמת שגם ממשנה אי אפשר להורות דין כמו שאמרו רז"ל על כן אין המוח נגדל בשלימות. כי זכה להשיג האמת בשלימות ואחר כך כשזוכה לגמרא ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולומד גמרא ופוסקים וזוכה לידע כל דין ממצות התוה באמת זהו בחינת מוחין דגדלות באמת ועיקר הגדלות המוחין הוא מה שזוה לידע אמתת הדין על מכונו. אבל גם במוחין גדלות יש כמה בחינות כי אפילו כשיודעים אמתת הדין והמצוה. עדין צריכין להשיג ולידע איך לזכות לעבוד את ה' באמת לקיים כל המצוות באמת כרצונו יתברך כי לא המדרש הוא העיקר אלא המאעשה ועל זה צריכין להתייגע כל ימיו עד שיזה לעבודת ה' באמת. ועל ידי זה זוכה להכיר אותו יתברך שהוא עצם האמת שזהו עיקר התכלית כמו שכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכו':

Segment 14
HE:
אות ו ועל כן ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה נבטוש רישא בכותלא דביתא. בת עמי חגרי שק התפלשי בעפרים אבל יחיד עשי לך מסק תמרורים. על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם. אשר עדיין לא היתה כזאת. אשר נתחברות בכמה מקומות כמה כתות רשעים גמורים מפורסמים. ועשו לעצמן חברת חינוך נערים. ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העובדי כוכבים. והם מטמאים הבל פיהם הקדוש. ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהשם יתברך ומן התורה. כי מרגלים אותם בדרכי העובדי כוכבים ובמלבושיהם מנעוריה והם צודים נפשות יקרות לפורחות לגיהנם. אוי לנו כי שודדנו. אוי לנו על שברינו. אוי ואבוי ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מעוצם הצרה הזאת יכלו המון יריעות. כי אין רעה גדולה מזו כאשר נראה בחוש שכל אלו הנערים שנתגדלו על פי הדרכים הרעים האלו. הם אפיקורסים מפורסמים והם גרועים ממשומדים. ומחללים שבת בפרהסיא ומתלוצלצים מכל התורה כולה. וביותר מתורה שבעל פה מדברי התלמוד ואגדות רז"ל. עד שאסור לחזור ולהעלות על הכתב ומכל שכן בעל פה דבריהם הרעים והמרים. אשר הן הן האפיקורסים הגמורים שהזכירו רז"ל. כי רז"ל אמרו שאפילו הכופר בדבר אחד מדברי חז"ל נקרא אפיקורס. מכל שכן שהם כופרים ברוב דברי רז"ל ובכל התורה כולה. כמו שאמרו רז"ל מהו שילמדו אדם את בנו חכמה יוונית והשיבו. ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה וכמבואר באלשיך ובשל"ה ובאשר ספרים גודל האיסור ללמוד חכמות חיצוניות ולשונות רחמנא ליצלן. מלבד מה שמבטלין הבל פה הקדוש של תינוקות של בית רבן שיעסקו בדברים חיצוניים שאסור לעסוק בהם. ואי אפשר להתווכח לטועון עמהם על דרכיהם. כי מהפכים דברי אלקים חיים ומוצאין להםסברות הפוכות של שטות והבל שצריכין ח"ו להרגיל את התינוק בדרכים נבוכים הרעים הללו. בדרכים רעים אשר לא נשמעו מעולם. וכל דרכם והנהגותם הוא רק להמשיך אתה תינוק בדרכי העובדי כוכבים מנעוריו אשר התורה הקדושה הזהירנו להתרחק מהם ומדרכיהם כמו שכתוב ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם וכמו שכתוב ובחוקותיהם לא תלכו וכמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קע"ח שצריך להיות מובדלמהם במלבושיו ובמעשיו וכו'. ואין צורך להאריך ולבאר עוצם הצרה הגדולה הזאת אשר כמוהו לא נהייתה אשר על זה התנבאו כל נביאיו שיהיה בבסוך הימים צרה אשר כמוהו לא נהיתה כמו שכתוב והיתה עת צרה ליעב אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף וכו'. אשרי מי שזוכה ביים האלה להתרחק את עצמו ואת בניו מהם. ואם אים בידינו למונעם בעוונותינו הרבים. על כל פנים החיוב על כל אחד מאנשי ישראל הכשרים להזהיר את בניו ואת בני בניו לדורות שיתרחקו בכל מיני התרחקות מדרכים אלו. ושלא ליתן את בניו לחדר שלומדים בו אחד מהבנים אלו ההולכים בדכים אלו הרעים הנ"ל אף על פי שאצל זה המלמד אין עוסקים בלימוד הרע הזה רק לומדים אצלו תורה הקדושה גמרא ופוסקים. רק שקצת תלמידים לומדים במקום אחר אלו הענינים. אף על פי כן אסור להתחבר עמהם כלל שלא ימשיכו את בניו ח"ו לדרכם הרעה ולסברותיהם המרות שלא יכניסו בו ח"ו איזה תאוה ללמוד ספריהם הרעים רחמנא ליצלן. והשם יתברך ירחם על כלליות ישראל וימהר גאולתינו ויביא לנו את משיח צדקינו במהרה בימינו. אז יתגלה האמת כמוש כתוב אמת מארץ תצמח וכו':

Segment 16
HE:
אות ז נחזור לעניניו שעיקר כל המוחין כלולין באמת כנ"ל. וזהו עוצם הנס של פסח שמאיר עלינו אז עצם האמת שכולל כל המוחין קודם שזוכין לקבל העצות הקדושות שהם בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא כנ"ל. ועל כן צריכין לאכול מצה אז וחמץ אסור לנו לגמרי במשהו בבל יראה ובל ימצא. כי מבואר בכתבים שמצה הו בחינת מוחין דגדלות דאבא שהוא חכמה שהם מוחין גדולים ונוראים מאד. היינו שעכשיו אנו ממשיכין עצם האמת שהוא אור מהחכמה בעצמו שהוא אור העליון הגדול והנורא המאיר עלינו עתה בפסח שלא בהדרגה. כי קודם שזכינו להמשיך טיפי מוח הנמשכין נחכמה למטה במקום התכליות יועצות שם נעשין עצות הקדושות בחינת תרי"ג עיטין דאורייאת שתמיד אי אפשר לקבל שום מוח שהוא בחינת אמת כנ"ל כי אם על ידי אלו העצות כנ"ל אבל עכשיו מאיר עלינו עצם המוח שהוא אור החכמה בעצמו. שהוא בחינת עצתם האמת כי החכמה העליונה האמתיות הוא בחינת עצם האמת. כי זה עיקר הגדלות המוח מה שזוכין לפנימיות עצם האמת ביותר. אבל תמיד בכל השה אי אפשר לקבל שום מוח שהוא בחינת אמת כי אם על ידי העצות הקדושות שהם בעצמן נמשכין מן האמת. על ידם אנו זוכין לאור עצם האמת אבל עכשיו בליל פסח מאיר עלינו אור האמת בעצמו שהוא אור חכמה עילאה קודם שנמשך למטה להתלבש בבחינת עצות כי עדיין לא זכינו לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא שעל ידם זוכין לאמת ואף על פי כן זכינו שהאיר עלינו אור האמת הגדול בעצם ועל ידי זה דייקא זכינו לאמונה שלימה שעל ידי זה גאלנו השם יתברך מגלות מצרים וזהו בחינת מצה שהוא מוחין דגדלות דאבא שהוא חכמה עילאה שהוא בחינת אור עצם האמת:

Segment 18
HE:
אות ח ועל כן צריכין לשומרה מחמץ. כי אנו צריכי למהר לאפותה מיד קודם שנתחמץ כי עכשיו אין אנו יכולין להמתין עד חימוץ העיסה ח"ו שלא יתאחז שם זוהמת הנחש שהם עצות הרעות הנמשכות מאכילת עץ הדעת טוב ורע בחינת הנחש השיאני ואוכל. כי ידוע שהאכילה היא בחינת דעת כי מוח ודעת האדם נמשך כפי אכילתו שהוא חיות אדם. (וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). ועל כן אחר מתן תורה שזכינו לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא אז החמץ מותר כי על ידי העצות הקדושות נמתק החמץ כי העצות הקדושות הם על ידי ישוב הדעת כי בכל מקום שיש עצה אינו בחפזון ובהלה רק צריכין ליישב דעתו היטב לחשוב מחשבות לשות עצות בנפשו איך להתנהג באופן שיזכה אל אמתת התכלית השבשביל זה נברא בזה העולם השפל המלא מכאובות וכו'. וזהו בחינת חימוץ המוח דקדושה. שבזה כלול כל מה שמעיינים בעיון גדול בכל דברי התורה כדי לברר הדין הקדוש על בוריו או מי שמעיין באמת כדי לחדש חידושין דאורייתא אמתים כפי בחינתו או מי שחושב מחשבות איך לזכות לעצה אמתיית איך להנצל מהבלי עולם הזה ולזכות לעבודת ה' באמת. שכל זה הוא בחינת עצות קדושות שהם בחינת חימוץ המוח דקדושה. כי העצה הוא טיפי המוח שנמשכה מן המוח ונתבשלה בכליות היועצות שזהו בחינת טיפי הזרע הנמשכין מן המוח ונתבשלין גם כן בכליות שהם כלי ההולדה (כמבואר בהתורה הנ"ל) והתבשלות טיפי הוח בכליות בשביל להוליד הולדה דקדושה או להוליד עצה קדושה זה בחינת חמץ ושאור דקדושה שהם מחמיצין את העיסה שתהיה מוטעמת יותר לאכילה אבל צריכין לשמור מאד מאד את אלו טיפי המוח שלא יתחמצו ח"ו כי אם בקדושה גדולה בעת הצורך לבד בשביל הולדה קדושה או בשביל עצה קדושה. כי כשאין משמרין את המוח היטב. בקל יוכל להחמיץ ח"ו בהרהורים רעים בתאוות רעות עד שח"ו יוכל לפגום בטיפי המוח רחמנא ליצלן ועל כן נקרא היצר הרע שאור שבעיסה כמו שאמרו רז"ל ומי מעכב שאור שבעיסה. כי כל היצר הרע הוא בחינת חימוץ המוח שמחמיץ את המוח במחשבות רעות והרהורים רים ובתאוות רעות שעל ידי זה נפגמין ח"ו טיפי המו ומזה באין כל הפגמים וכל העבירות רחמנא ליצלן. ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמוד כנגדו כי אם על ידי התורה הקדושה שכלולה מתרי"ג עיטין דאורייתא שהוא בחינת חימוץ המוח דקדושה כנ"ל. כמו שאמרו רז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין ועל כן בשבועות שאז הוא מתן תורה שזכינו לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא על כן מצוה להביא שתי הלחם מחמץ דייקא כי אז נמתק החמץ על ידי תרי"ג עיטין דאורייתא ואז נמתק הדין בשרשו. כי דייקא על ידי חמץ מכניע זוהמת הנחש בחינת הנחש השיאני שהוטא עצת הנחש שהם חימוץ המוח דסטרא אחרא כנ"ל כי עכשיו בשבועות נמתק החמץ כי עכשיו כל כח של חימוץ העיסה נמשך מחימוץ המוח דקדושה שהוא תרי"ג עיטין דאורייאת דהיינו העיון וחימוץ המו בתורה ובעבודת ה' באמת כדי לידע אמתת רצונו יתברך כל אחד לפי מדרגתו. אבל עכשיו בפסח קודם מתן תורה שאז עדיין לא זכינו לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא ואי אפשר להמתין עד שיקבלו העצות בהדרגה כסדר שלא יתאחזו בהם הקליפות שהם עצת הנחש שהיו נאזים בהם כנ"ל. על כן אסור לאכול החמץ כלל כי עכשיו אור המוחין העליונים מאירים בעצמן קודם שבאו לידי חימוץ להתבשל בכליות בבחינת עצות כנ"ל. ועלכ ן עתה אין החמץ יונק מן הקדושה כלל. אדרבא בפסח נמשך כל החמץ מבחינת הנחש השיאנו מעצת הנחש מזוהמת הנחש. שהם עיקר חמץ ושאור דסטרא אחר עככי עשיו עדיין אי אפשר להמשיך אור האמת על ידי בחינת חימוץ המוח דקדושה שהוא בחינת עצות קדושות כי עכשיו עדיין אי אפשר לקבל שום עצה קדושה מחמת תוקף אחיזת הזוהמא שהיא עצת הנחש כנ"ל ררק אנו צריכין לקבל אור האמת בעצמו קודם שנחמץ ונתלבש בבחינת עצות וזהו בחינת מצה כנ"ל. כי מתוקף הגלות אי אפשר להמתין כלל עד שיתלבש האמת בבחינת העצות כי תיכף שיהיו נעשין עצות יתאחזו בהם אחיזת הזוהמא שהיא עצת הנחש ויהפוך כל העצות מהיפך אל היפך על כן אנו צריכים לצאת בחפזון על ידי עצם אור המאת שזהו בחנית מצה כנ"ל. וכמו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בצקם של בותינו להחמיץ עד שנגלה עיהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר ויאפו את וכו' ואל יכלו להתמהמה וכו' היינו כנ"ל שלא היה אפשר להם להגאל מתוקף הגלות כי אם בחפזון על ידי התגלות אלקות שהוא עצם האמת שנתגלה עליהם קודם חימוץ העיסה שהוא בחינת קודם התבשלות העצה כי לא יכלו להתמהמה עד שתגמר העצה להתבשל שלא יתאחזו בםה הקליפות שהם עצת הנחש שזה היה עיקר הגלות שנמשך מחטא דם הראשון מבחינת הנחש השיאני כנ"ל:

Segment 20
HE:
אות ט וזה בחינת מרור שאנו אוכלין על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. כמו שכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וכו' כי מרור הוא בחינת ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וכל טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה. שהיא בחינת עצת הנחש הקדמוני שהביא מיתה לעולם שמשם נמשכין כל העצות רעות שבעולם של כל מיני כתות המרחקים מעבודת ה' במת. וזהו בחנית כל המצודים וחרמים ורשתות ומכמורות מה שהיצר הרע פורש על האדם בכל יום כמו שכתוב רשת הכינו לפעמים. וכמו שכתוב באורח זו אהלך טמנו פח לי. כי הוא מבלבל את הדם בכל עת בעצות רעות כדי לרחקו מהשם יתברך וזהו עיקר המרירות מה שצריך כל אדם לסבול קודם שיזכה לעבודת ה' באמת. כי אין מרירות גדול מזה כשאינו יודע לשית עצות בנפשו איך להתנהג ובפרט ועיקר בעבודת ה' אשר זה עיקר התכלית והסוף של האדם וכל אחד יודע שאין שום תכלית בעולם כי אם לאחוז בעבודת ה' כל ימי חייו:

Segment 22
HE:
אות י אבל זעירין אינון שיודעים עצות אמתיות איך לסור ולשוב מני חשך. ואין יודעים לשות עצות בנפשו איך להתנהג באופן שיזכה להיות איש כשר באמת וכמו שצעק על זה דוד המלך עליו השלום עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי ימם וכו'. וה ידוע מאד למי שרוצה לחוס על חייו ולכנוס בעבודת ה' שצריך לסבול מרירות גדול קודם שזורה לעצה אמתיית כראוי לו באמת לפי בחינתו ואמת אי אפשר לקבל שום עצה כי אם מצדיקי הדור האמתיים (כמבואר בהתורה הנ"ל). אבל הבעל דבר הניח עצמיו גם על זה ובלבל את העולם והכניס מחלוקת גדול בין הצדיקים עד שאין שום אחד יודע האמת למי להתקרב. עד אשר ח"ו אבדה עצה מבני ישראל עם סגולה החפצים לשוב אלו יתברך. אבל באמת השם יתברך חומל עלינו בכל דור ובכל יום ויום. ושולח לנו ומאיר עלינו אור האמת בעצמם. שזהו בחינת יציאת מצרים בחינת מצה כנ"ל. ועל ידי זה אנו זוכין לאמונה ומתקרבן אליו יתברך ונגאלין מן הגלות בכלל ובפרט. ועל ידי אור האמת הזה נמתק ונתבטל מרירת העצה של עצת הנחש וזוכין אחר כך לקבל עצה שלימה דקדושה. וזה בחינת אכילת מרור להמתיק ולבטל מרירת עצת הנחש שהוא מר ממות שעל ידי זה אין יכולין לשית עצות בנפשו שזהו המרירות קשה על האם מן הכל. ועל ידי בחינת מצה בחינת אור עצם האמת שנתגלה בשעת יציאת מצרים וכן בכל דור ודור על ידי זה נגאלין וזוכין אחר כך לבטל עצות רעות שאינן אמתיות הנמשכין מעצת הנחש ולקבל עצות קדושות שהם בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא שמקבלין בשבועות אחר שזכינו לגאולה בפסח על ידי עצם אור האמת וכאשר יבואר עוד לקמן:

Segment 24
HE:
אות יא וזה הענין של יציאת מצרים נעשה בכל דור ודור ובכל אדם ובכל זמן. כי בכל עת שהאדם משוקע ח"ו בגלות הנפש כל אחד כפי שנתפס בעוונותיו ובתאוותיו רחמנא ליצלן. ויש לפנמים שהאדם משוקע בגלות הנפש כל כך עד שאי אפשר לגלות לו שם עצה קדושה איך לצאת מן החשך והגלות כי כל מה שיתנו לו איזה עצהת יבואו החולקים על האמת ויקלקלו אותה על ידי עצות רעות שלהם הנמשכין מעצת הנחש כנ"ל. אבל כשהשם יתברך רוצה לחמול עליו ולגואלו ולהנטותו לתחיה להכניס בו התעוררות לתשובה לבל להיהי נדחה ח"ו. אז השם יתברך מאיר בדעתו עצם האמת קודם שמגלה לו העצות הקדושות ועל ידי עצם האמת זוכה לאמונה. ועל ידי זה נתקרב להצדיק האמת ולאנשים כשרים באמת ואחר כך הם מורים לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה על פי עצות התורה כפי אשר הורו לנו חכמינו ז"ל. כי אחר יציאת מצרים שאז זכו לעצם אור האמת. אבל לא היה האור כי אם לפי שעה כמבואר בכוונות רק אחר כך זוכין על ידי הספירה למשיך אור העצות בהדרגה ובמדה עד שזוכין בשבועות לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא וכאשר יבואר עוד מזה בעזרת השם יתברך:

Segment 26
HE:
אות יב וזהו בחינת מרור זה שאנו אוכלין על וכו' כמו שכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' כל זה הוא בחינת העצה שאין יכולין לשית עצות בנפשו על ידי בלבול עצת הנחש שהם כל הספיקות והבלבולים וכל עצת רשעים הנמשך משם וכמו שכתבו בזוהר הקדוש וימררו את חייהם בעבודה קשה בקשיא בחומר בחומרא דהלכתא ובלבון שמעתתא וכוף וכל זה הוא בחינת מרירות העצה שנמשך מבחינת חטא אדם הראשון מבחינת הנחש השיאני שעל ידי זה קשין כמה קשיות בהלכה וקשה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא שכל זה הוא בחינת שאין יודעים העצה על מכונה כי כל התורה וההלכות בכלל הם בחינת עצות כמו שכתוב לי עצה ותושיה בחינת תרי"ג עטין דארייתא וכשאין יכולין לברר הדין למשל שאין יודעין איזה דין של תפילין בשלימות זהו בחינת שאין יכולין לברר העצה הזאת שהוא מצוות תפילין בשלימות נמצא שכל הקשיות והחומרות של ההלכות הם בחינת מרירת העצה שצריכין לסבול מרירת גדול קודם שמבררין העצה שהיא בחינת בירור ההלכה בירור דיני ומצוות התורה. וכמו כן כל העצות בפרטי פרטיות שצריך כל אחד ואחד בעבודת ה' שכולם כוללין בתרי"ג עטין דאורייתא. כשאין האדם זוכה לידע בירור העצה בשלימות. זהו בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקשיא בחומר וכו' בלבון שמעתתא וכו' כי הכל אחד כנ"ל. ועל כן פתח דוד המלך עליו השלום את ספרו בשבח מי שזוכה להנצח מעצות רעות האלו של הרשעים והחולקים על האמת כמו שכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'. הרי שהשבח הראשון שבספרו שמשבח את הצדיקים הכשרים הוא מה שזכו לבלי לילך בעצת רשעים המרוחקים מ ן האמת כי זהו העיר להנצל מעצתם הרעות שהם עצת הנחש שעל ידי זה זוכין לקבל עצות קדושות של צדיקי אמת שהם בחנית תרי"ג עיטין דאורייתא שעל ידי זה זוכין לאמת ואמונה שעל ידי זה עיקר הגאולה וכו' כנ"ל:

Segment 28
HE:
אות יג וזה בחינת חרוסת. שהם זכר לטיט. כי מבואר בהתורה הנ"ל שעל ידי ציצית שהם תיקון הברית ניצולין מעת הנחש וזוכין לעצות דקדושה וכו' וזהו בחינת וקיימי כי חמרי חיוורי בחינת חותם של טיט וכו' עיין שם ועכשיו בשעת יציאת מצרים עדיין לא זכור לאור הציצית מחמת שלא קיבלו עדיין מצוות התורה. ועל כן בשעת גלות מצרים מררו את חייהם בחמר ובלבנים שזהו בחינת היפך הציצית שהם בחינת חמרי חיוורי בחינת חותם של טיט שהיא ציצית של לבן כנ"ל. ועכשיו עושים זכר לטיט את החרוסת שהם מרמזים על אור הציצית שאנו עתידים לקבל בשבועות שהם עיקר קיום התורה כנ"ל. כי חרוסת הוא אותיות חס רות (כמבואר בכוונות) רות היא בחינת ציצית כמו שכתוב ברות ופרשת כנפיך אל אמתך כי רות יצא ממנה דוד שהוא מלכות משיח שהוא עיקר שלימות מלכות דקדושה שהיא בחינת ציצית שהם מוחי המלכות דקדושה שהוא בחינת אמונה שעל ידי זה עיקר הגאולה שתהיה על ידי משיח בן דוד. וזהו ח"ס זהו בחינת ל"ב חוטין כפולים שבציצית שעולים ס"ד וד' ציצית בעצמן הכל עולה ס"ח שהוא בגימטריא חיים שהם המוחין של רות שהיא בחינת מלכות דוד כנ"ל ועל ידי אלו החרוסת שממתיקין ומבטלין הטיט של מצרים שהוא בחינת וימררו את חייהה וכו' בחמר ובלבנים כנ"ל. כי ממשיכין על ידם אור הציצית כנ"ל על ידי זה ממתיקין את המרור שהוא מרירת העצה שנמתקת על ידי אור הציצית שמבטלת עצת הנחש שהוא בחינת ארס המרור וזוכין לעצת צדיקים לעצות קדושות הנמשכין מתרי"ג עיטין דאורייתא כנ"ל.

Segment 30
HE:
אות יד וזה בחינת ד' כוסות של יין בפסח כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי זה בחינת ד' בחינות המבוארים בהתורה הנ"ל שכולם בחינת אמונה שהם אמונה ותפלה ונסים וארץ ישראל שמבואר שם שכולם בחינה אחת בחינת אמונה וכנגד ד' בחינות אלו צריכין לשתות ארבע כוסות. ועל כן על כוס ראשון מקדשין קדושת היום שהוא הקידוש. זה בחינת עצם האמונה שהיא עיקר הקדושה. כי עיר שבח קדושת היום הוא על ידי אמונה שכלולה מכל הקדושות כמו שכתוב ועם קדושים נאמן כמו שכתב רבינו ז"ל בהתורה חותם בתוך חותם שאמונה היא כלליות הקדושה. וכוס שני הוא בחינת נסים כל על כוס שני מספרים כל עיקר הנס של יציאת מצרים וכל תוקף הנסים של העשר מכות וכו' נמצא שעיר התגלות הנסים מגלין על כוס שני. כי הוא כנגד בחינת נסים. וכוס שלישי מברכין עליו ברכת המזון שהוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. וכוס רביעי הוא בחינת תפלה כי על כוס רביעי גומרין את ההלל והלל הגדול ונשמת שהם כלל כל התשבחות וההודאות והברכות שזהו בחינת תפלה. נמצא שהד' כוסות הם כנגד ד' בחינות שכלולים באמונה כנ"ל ובשביל זה מברכין אותם על היין. כי היין מרים את הדעת למעלה ממדרגתו ועל כן היין כלול משני בחינת להטיב או להרע ח"ו כמו שאמרו רז"ל זכה נעשה ראש. לא זכה נעשה רש זכה משמחו לא זכה משממו. ועל כן אי אפשר לשתות יין כי אם בקדושה גדולה כשזוכה לתקן הברית שהיא בחינת יוסף בחינת ציצית שעל ידי זה זוכין לעצות קדושות ולאמת ואמונה כנ"ל ואז יכול לזכות על ידי היין שיתרומם מוטחו בקדושה ויכול אז להתלהב יותר להשם יתברך ולהתעורר יותר לעבודת השם יתברך כי מחמת שנתרומם מוחו ונתרחב דעתו יכול לעלות לשורש הדעת שהוא בחינת שורש התורה והמצוות ששם הוא למעלה מכל מצות התורה וכל המצוות מקבלין חיות והארה משם וכשעולה לשם נתלהבה ביורת ונתזק ביותר לקיים מצוות התורה. מחמת שממשיך על עצמו אור שורש המצוות שעל ידי זה נתחזקין אצלו קיום המצוות ביותר. אבל להיפך ח"ו כשאין זוה לבחינות הנ"ל ואין אמונתו שלימה עדיין אזי על ידי שתיית היין והשכרות יכול לקלקל מאד כמו שכתוב כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים שכל הדרכים דומות עליו כמשור כי מחמת שנתרומם מוחו למעלה מכלי המוחין שלו על כן אינו רואה עוד לפי בחינתו כל האזהרות של המצות של משה רבינו כמו שכתב רבינו ז"ל שעל ידי שכרות שוכח כל האזהרות של משה. כי משה רבינו מלובש בכל אחד מישראל בכל אבר אבר והוא מזכיר את כל אבר ואבר את המצוה השייכה לאותה אבר ועל ידי השכרות מפשיט את הדעת עד שאינו שומע כל אלו אזהרות עד שכל הדרכים דומות עליו כמשור.

Segment 32
HE:
אות טו ועל כן בפסח שאז נתגלה אור האמת בעצמו שהוא למעלה ממדריגות המוחין קודם שקבלו לבושי המוחי שהם העצות הקדושות ועל כן אז חיוב לשתות יין ד' כוסות כי עכשיו על ידי היין דייקא התרומם המוח ומקבלין אור האמת בעצמו שעל ידי זה נשלמת האמונה בכל ד' בחינותיו שהם בחינת ארבע כוסות כנ"ל כי עכשיו אנו זוכין לקבל אור האמת שהוא אור המוחין בעצמן למעלה ממדריגת כלי המוחין שלנו והשם יתברך חומל עלינו ונותן לנו כח לקבל הארה הזאת בקדושה שעל ידי זה עיקר הגאולה כנ"ל. ועל כן צריכין דייקא לשתות יין שהוא בחינת הרמת המוח למעלה ממדריגתו כנל ובאלו הד' כוסות של יין שהם בחינת אמונה אנו מרמזין תיקון הד' ציצית שעל ידם עיקר תיקון האמונה כנ"ל כי ד' כוסות כנגד דף ציצית שהם בחינת עינים בחינת בן פורת עלי עין. כי יין בגימטריא עין כמו שכתבו חכלילי עינים מיין וכו'. ובזה מתקנים פגם של נח ששתה מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו. שתיקונו היה על ידי בחינת ציצית כמבואר בהתורה הנ"ל על פסוק ויקח שם ויפת את השמחה דא ציצית וכו' ועל ידי זה וערות אביהם לא ראו בחינת תיקון הברית היפך חם וכו' נמצא שעל ידי השמחה בחינת ציצית תיקנו פגם היין והשכרות של נח. שהוא בעצמו בחינת פגם החטא של אדם הראשון בחינת הנחש השיאני (כמובן בתיקונים ובספרים). כי נח סבר שכבר יכול לשתות היין בקדושה לרומם המוח למעלה מכליו בקדושה. אבל באמת אז עדיין לא נתתקן חטאו ולא זכה וכו' ועל כן בא לידי פגם על ידי זה ועיקר התיקון על ידי ציצית שה קיום כל התורה שעל ידם זוכין לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא ולבטל עצת הנחש וכוף כנ"ל וזה זוכין בשבועות כנ"ל אבל עכשיו בפסח אין זוכין עדיין לאור הציצית ולתרי"ג עיטין וכו' רק שה' האיר עלינו המוחין למעלה ממדריגתינו ונתן לנו כח לקבלם כדי להגאל ועל כן עכשיו חובה עלינו לשתות יין דווקא ד' כוסות. כי דווקא על ידי היין מתקנין הפגם של נח שהוא בחינת חטא אדם הראשון כי עכשיו זמן הגאולה בחינת תיקון הברית כי בזכות אבותינו שהם בחינת שמירת הברית ובזכות יוסף הצדיק שעמד בנסיון ושמר את הברית יגאלינו ועל ידי זה יש לנו כח לשתות היין בקדושה ועל ידי זה עיקר התיקון וזוכין על ידי זה דייקא לקבל אור האמת שעל ידי זה נשלם האמונה שהיא בחינת ד' כוסות של גאולה כנ"ל כי הגאולה על ידי אמונה כנ"ל.

Segment 34
HE:
אות טז וזהו בחינת מה שמברכין ביום הראשון שלפסח טל. כי הטל אינו נעצר. כי הגשמם יורדין בזכות אמונה (כמבואר בהתורה הנ"ל). וכשהאמונה נפגמת ח"ו שזהו בחינת עבודה זרה אזי נעצר המטר ח"ו כמו שכתוב וסרתם ועבדתם וכו'. ועצר את השמים וכו' אבל טל הוא בחינת אור האמת שיורד מלמעלה לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים כי בחינת פסח ויציאת מצרים הוא בכל אדם ובכל זמן בשל שנה ושנה וגם בכל יום ויום יש בו בחינת פסח ויציאת מצרים ועל כן צריכין להזכיר יציאת מצרים בכל יום כמו שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך כי כל ההרהור וההתעוררות העליון הבא מלמעלה על כל אדם בכל יום ויום זהו בחינת ההארה של יציאת מצרים שהוא הארה עליונה שלא בהדרגה קודם אתערותא דלתתא ראוי כי זה הדבר נעשה בכל דור ובכל שנה ובל יום בכלל ובפרט כי השם יתברך מסבב עם האדם בכמה סיסבות להחזירו בתשובה לזכותו לחיים עולם הנצחי והכל מה שהשם יתברך שולח על האדם מתחילה התעוררות עדלהתעורר בתשובה ולילך בדרכי ה' זהו בחינת יציאת מצרים שבא ההארה מלמעלה שלא בהדרגה בלי התעוררות תחתון כראוי וכל זה כדי שיצא מגלותו הקשה אבל אחר כך כשמתחיל לילך בדרכי ה' אחר כך נוטלין ממנו ההארה הזאת ומניחין אותו שילך בעמו בהדרגה כסדר מיום אל יום. וצריך אחר כך התחזקות מחדש. ועל כן אין תוקף כתחלת החסידות מחמת שאז מתלהב בהתהבות גדול מחמת אור ההתעוררות העליון שבא עליו. אבל העיקר הוא שאחר כך כשנסתלק ממנו זה האור העליון ומניחין אותו שילך מעצמו שאז יתגבר להתחזק בעבודתו יתברך מיום אל יום בהדרגה כסדר. (וכמובא המשל בשם הבעל שם טוב זצוק"ל כמו תינוק כשמתחיל לילך שבתחלה מוליכין אותו ואחר כך מניחין אותו שילך מעצמו) שזהו ענין פסח וספירת העומר שבתחילה בא האור מלמעלה ואחר כך נסתלק וצריך לו לילך מעצמו בהדרגה עד שיזכה לקבל הקדושה שהוא בחינת קבלת התורה בשבועות. וגם ביום אחד בעצמו נעשה זאת. כי בכל יום ויום באין הרהורי תשובה אפילו לרשעים גמורים ואלו הרהורי תשובה והתעוררות עליון הא מלמעלה בכל יום ויום שזהו בחינת הכרוז העליון דכריז בכל יומא (כמו שכתוב בזוהר הקדוש וכמובא). וכל זה היא הארת יציאת מצרים שבא ההארה מלמעלה ומי שזוכה להמשיך עצמו לאור האמת יכול לזכות לתשובה על ידי זה וזהו בחינת טל שאינו נעצר לעולם כי טל הוא בחינת שלש אותיות ראשונות של השם במילוי שעולין טל כידוע שהם אותיות יק"ו שכולם כלולים בהו' של השם שהוא בחינת אמת כידוע כי אמת כלול משלש. ראש תוך סוף. שהם בחינת אלו הג' אותיות (כמובן בספרים) נמצא שטל הוא בחינת הארת האמת ועל כן אנו ממשיכין זה הטל ביום ראשון של פסח שאז מאיר הארה העליונה בי התעוררות תחתון כדי להוציא ישראל מגלות נפשם ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה ועל כן אנו ממשיין הארה זאת על ידי בחינת הטל שהוא בחינת אור האמת כנ"ל. כי אף על פי שאחר יום אחד של פסח נסתלק ההארה הגדולה הזאת אבל אף על פי כן הרשימה נשאר ומהרשימה הזאת יורד הטל בכל יום שהוא נמשך מבחינת הארה העליונה היורדת בכל יום לעורר רשעים בתשובה שזהו בחינת טל של תחיה להחיות מתים ברחמים רבים דהיינו הרשעים שבחייהם קרוים מתים שהשם יתברך מחיה אותם על ידי בחינתטל שהוא בחינת התעוררות עליון והרהורי תשובה היורד עליהם בכל יום עד שסוף כל סוף צריכין לחזור בתשובה בגילגול זה או בגילגול אחר. כי השם יתברך יגמור את שלו כרצונו בוודאי וידו על העליונה לעולם. וגם כל אלו ההרהורי תשובה אינם נאבדים שום אחד מהם אף על פי שאינם זוכין לעדיין לשוב בתשובה שלימה ואפילו אם אחר כך מתגבר עליהם הבעל דבר ונופלים למטה יותר ויותר אף על פי כן כל מה שנתעורר מתחילה לפעמים איזה מעט דמעט אינו נאבד לעולם. וסוף כל סוף יהיה לו תיקון על ידי זה על ידי התקבצות ההרהורי תשובה שהיה לו לפעמים בימי חיו על ידי החסד עליון של השם יתברך שהאיר עליו בכל יום טל של תחיית המתים להנטותו לתחיה בבחינת יחיו מתיך נבלתי יקומין הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וכו ועל כן קבעו ברכת טל בתחיית המתים וכו' וזה הטל מבטל זוהמת הנחש בחינת הנחש השיאני שמשם נמשכין כל הל"ט מלכות כידוע כי טל היפך ל"א מלאכות כמובא בדברי רבינו ז"ל (בסימן י"א).

Segment 36
HE:
אות יז ועל כן מזכירין טל ביום הראשון של פסח כי כל זה נמשך מההארה הגדולה שנמשכה בפסח בשעת יציאת מצרים וכנ"ל ועיקר ההארה של פסח הוא כדי לזכות לאמונה אל על פי שלא זכינו עדיין לתרי"ג עיטין דאורייתא שקיומם על ידי ציצית. אף על פי כן מאיר עלינו השם יתברך אור האמת בחסדו אבל אחר כך אנו זוכין לקבל האמת על ידי תרי"ג עיטין דאורייתא בהדרגה עד שזוכין בשבועות לקבלת התורה שקיומה על ידי ציצית כנ"ל. וזהו בחינת טל כנגד טל כריכות שבציצית שעלידם עיקר קיום תרי"ג עיטין דאורייתא ועכשיו כל זה כלולבהארה העליונה הבאה מלמעלה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת טל. וזהו בחינת המן שהיה יורד עם הטל והיה מונח בין הטל כבקופסא כמו שפירש רש"י כי המן הוא בחינת מצה כמו שאמרו רז"ל עוגה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן. כי הוא לחם היורד מן השים בלי עשיית התחתונים כלל שכל זה נמשך מהרשימה של ההארה העליונה שנתגלה בשעת יציאת מצרים שהו בחינת מצה כנ"ל שמשם בחינת המן שהוא מבטל זוהמת הנחש בחינת בעצבות תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם שהוא הפרנסה הבאה ביגיעה גדולה על ידי ל"ט מלכות כי המן היה יורד מלמעלה בלי שום יגיעה ומלאכה כלל ועל כן המן יורד עם הטל כי הם בבחינה אחת כנ"ל.

Segment 38
HE:
אות יח ועל כן גדעון כשרצה לראות אות ונס מהשם יתברך ביום הנפת העומר. היה מנסה על ידי הטל על גיזת הצמר. גיזת הצמר מרמז על ציצית הבאים מצמר שעל ידם עיקר קיום התורה שמתחילין להכין עצמינו לבלה ביום הנפת העומר. והטל הוא בחינת ההארה של פסח כנ"ל. ועל ידי בחינות אלו שהם בחינת טל ובחינת ציצית על ידי זה עיקר הגאולה מכל הגליות שכולם מכונים בשם גלות מצרים ועל כן כשרצה גדעול לגאול את ישראל מצרתם נסה על ידי הטל על הגיזה וכנ"ל.

Segment 40
HE:
אות יט וזה בחינת קריעת ים סוף. כי עיקר קריעת ים סוף היה על ידי אמונה כמו שפירש רש"י על פסוק מה תצעק אלי וכו' כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם את הים. כי אמונה בעצמה הוא בחינת קריעת ים סוף בחינת הפך ים ליבשה. כי עיקר האמונה השלימה הוא לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ולסמוך על האמונה לבד שקבלנו מאבותינו הקדושים. ובזה ינצל מכל מיני קשיות וחקירות ומבוכות כי אין לו שום מבוכה וקשיא בעולם שיבלבל אותו מאחר שמסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל כלל וסומך רק על אמונה לבד. כי באמת דעתינו אין ואפס ממש כנגד דעת אבותינו הקדושים אברהם יצחק יעקב ומשה וכו' וכל הצדקים שבכל דור ודור מאז ועד עתה. ורציכין אנו לסמוך רק עליהם אשר הורישו לנו אמונה הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו ולבטל דעתינו לגמרי ולסמוך רק על האמונה אשר נטעו בנו בחסדו ה'. וישראל קדושים על ידי שזכו אז לזה שבטלו אדעתם לגמרי וסמכו רק על אמונה שעל ידי זה זכו אחר כך לקבלת התורה כמו שכתב רבינו ז"ל על פסוק על נבל ולא חכם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו שסלקו דעתם לגמרי ובטלו שכלם מכל וכל וסמכו רק על האמונה כמו שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. על ידי זה זכו אז לקריעת ים סוף. כי קריעת ים סוף בחינת הפך ים ליבשה הוא ממש בחינה זו שמסלקן מימי הדעת לגמרי וסומכין רק על האמונה שהיא בחינת יבשה וארץ בחינת שכן ארץ ורעה אמונה. שזהו בחינת בריאת העולם בחינת יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כי הדעת הוא בחינת מים כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אבל ישראל עם קדוש אין משתמשין עם הדעת כי אם כשהדעת בקדושה ובטררה שיכולין לזכות על ידו לאמונה יתירה כי הם ממשיכין כל מיני דעת ושכל לתוך בחינת אמונה שזה עיקר הקדושה. ועל ידי זה עיקר קיום העולם שעומד על המאונה כמו שכתבו וכל מעשיהו באמונה וכמו שאמרו רז"ל עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה.

Segment 42
HE:
אות כ וזהו בחינת יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד שכל מימי הדעת יומשכו אל מקום אחד. אל מקום אחד דייקא בחינת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שצריכין להמשיך כל מימי הדעת שנמצא בעולם אל מקום אחד להמשיך כל הדעת לתוך אמונת אחדותו יתברך שזהו כלל כל כוונות קריאת שמע שעיקר הכוונה הוא כפשוטו להאמין ביחודו ואחדותו שהוא יתברך אדון יחיד מנהיג ומושל ומשגיח. הוא לעילא מן כולא ולית לעילא מיניה. ובזה כלולין כל הכוונות שהם להמשיך כל המוחין על ידי קריאת שמע וליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' (כמבואר בכוונות). היינו שצריכין להמשיך כל מיני דעת ומוחין לתוך אמונת אחדותו יתברך. ועל ידי זה ותראה היבשה שעל ידי זה נתגלה האמונה שהיא בחינת ארץ. כי מתחילה היה העולם מים במים ואז היה העולם תהו ובהו כמו שכתוב והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי כל זמן שלא נתגלה ונמשכה האמונה מחמת רבוי הדעת שהוא בחינת ריבוי המימי התהומות אז היה עדיין תהו ובהו וחשך על פני תהום. כי עיקר יניקת הכפירות הוא מריבוי הדעת ולא היה העיקר קיום העולם כי אם עלידי ורוח אלקים דא רוחו של משיח שהיתה מרחפת על פני המים כי עיקר בחינת משיח הוא בחינת אמונה כמו שכתבו ואמונתי וחסדי עמו וכו' כי הוא יגלה ויכניס האמונה בשלימות בכל באי עולם כמו שכתוב כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' וכו' וכיוצא בזה בפסוקים רבים.

Segment 44
HE:
אות כא ועל כן רוחו של משיח שהיא בחינת אמונ היתה מרחפת על פני המים כי הוא מקיים העולם תמיד. אפילו בעת שרוצים לשלוט ריבוי המים שהמהם אחיזת המים הזדונים שהם הכפירות והאפיקורסית השולטין ונמשכין בעולם שרוצים להחריב את העולם ח"ו אם היתה מתקיימת דעתם הרעה בוודאי היה נחרב העולם כי אין העולם מתקיים אלא על ידי אמונה. אבל השם יתברך מפיר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. כי הוא יתברך מקיים העולם בעת שמתגברין דעות האפיקורסית בעולם על ידי בחינת ורוח אלקים דא רוחו של משיח המרחפת על פני המים. כמו שהיה מקיים העולם בתחילתו בעת שהיה תהו ובהו וכו' על ידי זה. כי כל הקשיות והכפירות של כלא חד הוא מחמת רבוי אור לפי בחינתו כי לפי כלי מוחו ותבונתו זאת הקשיא והחקירה הוא למעלה מדעתו ועל כן אם אינו מסלק דעתו ואינו סומך על אמונה לבד הוא בא לידי כפירה גמורה ואפילו אם ימצא חכם דקדוה שיתרץ קושייתו יכול הוא או אחר להקשות קושיא אחרת יותר גדולה שזאת הקשיא נמשכת מריבוי דעת יותר וכן למעלה מעלה. כי עיקר הקשיות והמבוכות והכפירות נמשכין מבחינת ריבוי אור שגורם שבירת כלים היינו כנ"ל שאור הדעת מרובה מכלי מוחו ותבונתו. ועל כן עיקר התיקון הוא על ידי משיח שיבא במהרה בימינו כי משיח עולה נשמתו ודעתו עד בחינת עתיק כמו שכתוב עד עתיק יומין מטא וכו' ובחינת עתיק הוא למעלה מכל השכליות והדעת שבעולם. ועל כן אצל משיח אין שייך שום ריבוי דעת כלל כי כל ריבוי אור הדעת שנחשבה אצל הגדול שבגדולים לריבוי דעת הוא אצל משיח דבר פשוט כי הוא יכול לבלוע כל מימי הדת שבעולם. ועל כן הוא מרחף על פי המים כי הוא עולה על כל מיני מימי הדעת שבעולם כי הוא בבחינת עתיד שעולה למעלה מן הכל. ועתיק הוא בחינת ראש אמונה בחינת האמונה העליונה מן הכל כי הא בחינת האמונה שלמעלה מכל מיני דעת שבעולם.ועל כן הוא יגלה האמונה בשלימות בעולם. וגם בכל דור ודור מיום בריאת העולם ועד עכשיו ומכאן ולהבא עיקר המשכת האמונה הקדושה הוא מבחינת רוחו של משיח שהוא בחינת עיקר בחינת ראש אמונה שהא למעלה מכל מימי הדעת בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים. שזה מקיים העולם אפילו כשמתגברין האפיקורסים שאז נאמר והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' כי הוא ממשיך האמונה שעולה למעלה מכל דעתם ומבטל דעתם ומהפך ים ליבשה. כי הוא משיך אמונה בעולם עד שכל אחד יודע ומבין מרחוק על ידי שמסתכל על האמת שצריך לסלק דעתו לגמרי ולסמוך על אמונת אבותינו לבד ולילך רק בדרך שדרכו בו אבותינו מעולם וזהו בחינת קריעת ים סוף. כי ישראל על ידי שזכו לאמונה כזו שסלקו דעתם שהוא בחינת מים וסמכו על אמונה לבד שהוא בחינת ארץ כנ"ל על ידי זה זכו שנעשה להם הנס גם בגשמיות שנתהפך ליבשה בזכות שגם הם מסלקים תמיד מימי הדעת בפני האמונה שהיא בחינת יבשה וארץ כנ"ל.

Segment 46
HE:
אות כב וזה שכתוב בזוהר הקדוש מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא כי עתיקא הוא בחינת משיח כנ"ל שהוא בחינת ראש אמונה שעל ידי זה נמשכה האמונה למטה לסלק המים הזדונים שהם הדעות הרעות של הכופרים להפוך מים ליבשה בגשמיות וברוחניות שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל ועל כן היה קריעת ים סוף בזכות יוסף הצדיק כמו שכתוב הים ראה וינס ויצא החוצה כמו שדרשו רז"ל. כי עיקר אמונה זוכין על ידי יוסף שהוא בחינת מירת הברית בחינת ציצית שעל ידי זה זוכין לאמונה כנ"ל. ועל כן באמת איתא במדרש שקריעת ים סוף היה בזכות מצות ציצית כי על ידי מצות ציצית בחינת יוסף זוכין לאמונה שעל ידי זה היה קריאת ים סוף כנ"ל. ועל כן אחר שביעי של פסח אחר קריעת ים סוף הותר החמץ. כי כל זמן שלא נמשכה האמונה בשלימות אסור להחמץ מוחו אפילו בקדושה כדי שלא יתאחזו בו הקליפות כנ"ל. אבל אחר קריעת ים סוף שאז זכו לאמונה בשלימות על ידי שהמשיכו אז האמונה השלימה מבחינת עתיק דעתיקין מבחינת אורו של משיח מבחינת ראש אמונה ועל כן זכו אז לשירה בחינת תבואו תשורי ראש אמנה. תשורי דייקא בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה כי עיקר השירה כשזוכין לאמונה שלימה שמשם כל השירות והניגונים ועל כן על ידי האמונה השלימה שזכו אז ביתר שאת על ידי זה הותר החמץ אחר כך כי עכשיו אנו יכולין לאכול החמץ בקדושה לבלי להחמיץ המוח כי אם במותר לנו במה שהרשינו להתבונן דהיינו בדיני ומצוות התורה וכו' אבל במופלא מאתנו לא נדרוש ולא נחמיץ את מוחינו במה שאסור לנו כי כבר יש לנו כח לשמור חימוץ המוח שיהיה רק בקדושה ולא יצא מן הגבול. על ידי גודל האמונה בשלימות שזכינו לקבל בקריעת ים סוף. שזכינו לבא לבחינה זו שבעת שמתגברים המים הזדונים שהם הדעות זרות אז אנו מסלקין דעתינו לגמרי עד שברחו המים מפניניו בגשמיות על ידי זה. על כן אין אנו מתייראין עוד מן החמץ כי אנו יכולן להחמיץ מוחינו בקדושה במה שהרשינו כי תיכף כשיעלה על דעתינו איזה דעה זרה ח"ו נסלק דעתינו לגמרי בפני האמונה שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל.

Segment 48
HE:
אות כג וזהו סוד מה שכתוב בזוהר הקדוש ובכוונות על סוד קריאת שמע בההוא מלה לא תשאל ולא תנסה את ה' שהוא סוד מוחין דקטנות שאז אי אפש רלהמשיך היחוד כי אם על ידי עתיקא עיין שם. היינו כי אז בשעת קריעת ים סוף היו ישראל נתונים בצרה גדולה בגשמיות ורוחניות כמבואר הרבה בדברי רז"ל. ועיקר כל הצרות נמשכין מבחינת מוחין דקטנות שהם בחינת דינים שמשם אחיזת הקליפות המצירין לישראל ח"ו ועיקר הקליפות הם הכפירות הנאחזים במוחין דקטנות ביותר כי מחמת שהמוח בקטנות יותר אזי כל חקירה וקשיא גדולה מדעתו מאד עד שאינו יכול לישבה אף על פי שבאמת הקשיא הזאת היא שטות גדול למי שיש לו מוח גדול באמת. אבל מחמת קטנות מוחו נדמה לו לקשיא גדולה. ולא זו אף זו. שמחמת שמוחו יונק ממוחין דקטנות על ידי זה מתגרין בו הקליפות ח"ו עד שיש לו תאוה גדולה לחקור וליכנוס בחקירות והוא עושה מהיפך אל היפך כי לפי קטנות מוחו היה ראוי לו לברוח אפילו מחקירה קלה שבקלות ולא די שאינו מכיר את מקוו אף גם הוא רוצה ליכנוס בחקירות גדולות שאפילו גדולים ממנו אינם יכולים לכנוס לשם. ומזה באים כל הכפירות והמבוכות של כל המחקרים. מחמת שאינם מכירים את מקומם ונדמה להם שיש להם מוח גדול על ידי שבאים על כמה חכמות והמצאות בעניני העולם. אבל אינם יודעים שכל אלו החכמות נמשכין רק ממוחין דקטנות ועדיין לא התחילו ליגע כלל בשוםמוח הנמשך ממוחין דגדלות והם רוצין ליכנוס בחקירות גדולות. כי כך טבע המוחין דקטנות כי מי שיש לו מוח גדול הוא יודע ומבין ומשיג באמת שאי אפשר להבין דרכי ה' וממשיך על עצמו אמונה אמתיית. אבל מחמת קטנות המוחין ששם נאחזין הקליפות שהם בחינת כפירות על ידי זה נדמה להם שהם חכמים ונכנסים בחקירות עד שנופלים במבוכות גדולות שכל הצרות נמשכין משם כי כל הצרות נמשכין רק מבחינת הקליפות שהם הכפירות הנאחזין במוחין דקטנות כנ"ל. וזה היה בחירת כל הצרות שהיו לישראל בשעת קריעת ים סוף שהיו נתונין אז בצרה גדולה. כמו שכתוב יונתי בחגוי הלסע בסתר המדרגה וכו' הראיני את מראיך למי את פונה בעת צרה. ועיקר הנס של קריעת ים סוף היה על ידי שזכו אז לסלק דעתם לגמרירק לצעוק אל ה' ולהתחזק באמונה לבד וקפצו לתוך הים על סמך אמונה לבד ועל ידי זה סילקו מהם אחיזת הקליפות שהם הכפירות שהם בחינת המים הזדונים הנאחזים במוחין דקטנות כי המשיכו עליהם אור האמונה הקדושה מעתיק דעתיקין שזה עיקר בחינת קריעת ים סוף כנ"ל וזהו בבוא מלה לא תשאל ולא תנסה כי עיקר סוד קריעת ים סוף הוא לברוח מחקירות ומבוכות שאסור ליכנוס בהם שהם נמשכין ממוחין דקטנות שצריכין רק לברוח מהם בבחינת וינס משה מפניו כי הם זוהמת הנחש. וישראל על ידי שבורחין ממבוכות אלו ומתחזקין באמונה לבד. על ידי זה זוכין להפוך ים ליבשה שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל:

Segment 50
HE:
אות כד וזהו בחינת ספירת העומר. כי עומר שעורים הוא מאכל בהמה שזהו בחינת ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך היינו בחינת אמונה שמסלקין דעתם ומשימין עצמן כבהמה וסומכין על אמונה לבד. ואז מתחילין לספור הימים והשבועות לעומר להמשיך כל המדות שהם בחינת ימים שהם בחינת שכליים קדושים בחינת ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. ועכשיו אנו ממשיכין כל הימים והמדות שה כל החכמות לתוך האמונה שהוא בחינת עומר שעורים כי אנו סופרין ומונין כל הימים לעומר שממשיכין הכל אל האמונה כנ"ל שעל ידי זה זוכין אחר כך לקבלת התורה כי עיקר הקבלת התורה על ידי אמונה. כי באמת ההתחלה מאמונה והסוף הוא אמונה והתוך הוא אמונה. כי עיקר האמונה זוכין על ידי תרי"ג עיטין דאורייתא שהוא בחינת קבלת התורה שהם בחינת עצת הצדיקים אמתיים כנ"ל. אבל אי אפשר לבא לעצת צדיקים מחמת שמבלבלין אותם עצת הרשעים הנמשכין מעצת הנחש הקדמוני ואי אפשר להכניעם כי אם על ידי מצוות ציצית שהוא בחינת שמירת הברית בחינת יוסף כנ"ל. ובאמת ציצית בעצמן הם בבחינת אמונה כידוע. היינו שעל ידי מצות ציצית אנו זוכין להמשיך אור האמונה משרשה מבחינת עתיק דעתיקין שמשם נמשכין אור הציצית. כי ציצית נמשכין מבחינת עתיק כמו שכתוב ועד עתיק יומין מטא לבושיה כתלג חיוור ושער ראשיה כעמר נקי שהוא בחינת ציצית של צמר כידוע. שזה בחינת מה שנתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית לבן וסידר י"ג מדות של רחמים הנמשכין מעתיק כי הטלית והציצית נמשכין משם מבחינת עתיק מבחינת תליסר מכילין דרחמי שזהו בחנית מה שמתעטפין בטלית בשבת במנחהבעת שאומרין ואני תפילתי לך ה' עת רצון. כי עת רצון הוא בחינת רעוא דרעווין שהו י"ג מכילין דרחמי הנמשכין מעתק כידוע. ועל כן על ידי מצות ציצית דייקא שנמשכין מעתיק על ידם זוכין לקבל תרי"ג עיטין דאורייתא שעל ידי זה זוכין לאמונה שלימה. כי הציצית ממשיכין אור האמונה משרשה מבחינת עתיד דעתיקין והיא נמשכת מדרגא לדרגא ומעולם לעולם הכל בחינת אמונה. כדי להחיות האמונה הקדושה שבכל עולם ועולם. עד שנמכה האמונה גם למטה לגלות אמונתו אפילו במדור הקליפות לקיים ומלכותו בכל משלה. ועל כן הציצית הם שמירה כי הם מבטלין כח הקליפות שלא יזיקו בעולם על ידי שמגלין להם האמונה הקדושה ועל כן הם ד' ציצית כנגד ד' בחינות עתיק שבד' עולמות שמשם נמשך האמונה בכל עולם ועולם כי העתיק שבין עולם לעולם הוא בחינת האמונה שבעולם העליון שנעשה בעולם שלמטה ממנו בחינת עתיק שעל ידו נמשכין כל האורות והשכליים שבעולם שלמטה ממנו עד בחינת האמונה שבאותו העולם. כי האמונה היא ההתחלה והסוף של כל העולמות והשכללים וכולם מקבלין משורש האמונה שהוא בחינת עתיק דעתיקין ומשם נמשכין הציצית בשרשן כנ"ל ועל כן הציצית מחיין את כל בחינת ניצוצי אמונה הנשרש בכל אחד מישראל ועל ידי זה יש לו כח לקבל עצות הצדיקים האמתיים וניצול מעצת רשעים שלזה בצעמו צריכין אמונה להאמין בעצת צדיקים ולדחות עצת רשעים אבל לזה זוכין על ידי מצות ציצית כנ"ל שעל ידי זה מחיה שורש אמונתו הנשרש בו עד שיש לו כח לקבל עצת הצדיקים בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא ועל דיי אלו העצות הקדושות זוכה לקבל בחינת זרע אמת ואז על ידי האמת זוכה אחר כך לאמונה בשלימות יותר ויותר שעל ידי זה תבא הגאולה כנ"ל ועכשיו בספירה שאנו צריכים לקבל את התורה תרי"ג עיטין דאורייתא בשבועות ועדיין אין לנו אור הציצית לזכות על ידם לקבל עצות קדושות כנ"ל. כי אור הציצית אין נמשך בשלימות כי אם בשבועות שאז עולין עד עתיק כידוע ששם תליסר מכילין דרחמי שהם בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שמקבלין בשבועות שמשם נמכין הציצית כנ"ל. אבל בחסדו הגדול השם יתברך ממשיך עלינו אור מעתיקא קדישא על ידי ספירת העומר על ידי שאנו מסלקין דעתינו ועושין עצמינו כבהמה שזהו בחינת עומר שעורים ואנו סופרין וממשיכין כל הדעת והשכליות לתוך בחינת אמונה ועל ידי זה אנו זוכין לקבל ולהמשיך אור הציצית בכל ימי הספירה עד שזוכין לקבלם בשבועות ועל ידי זה זוכין לקבלת התורה כנ"ל. וזה שעושין ל"ג בעומר יום טוב. כי אחר שזכינו לספור ל"ב ימים כנגד ל"ב חוטין שבציצית אז נמתק הדין שמשם אחיזת הכפירות ואז נמשך עלינו ביורת אור של שבועות שהוא אור עתיקא שהוא בחינת תליסר תיקונא דיקנא בחינת ציצית כנ"ל ועל כן אז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי ז"ל כי הוא גילה ותיקון בחינת תליסר תיקונא דיקנא שגילה בהאידרא קדישא שהם בחינת ציצית כנ"ל ועל כן כשהתחיל לגלות האידרא אתעטף ר' שמעון אתעטף דייקא כי שם בחינת ציצית כנ"ל וזה נמשך בלג בעומר כנ"ל.

Segment 52
HE:
אות כה וזה שציצית קודם לתפילין כי תפילין הוא בחינת מוחין היינו בחינתכלליות התורה בחינת כלליות תרי"ג עיטין דאורייתא שהם בחינת כולו זרע אמת בחינת מוחין שכלולין בתפילין שהם כלליות התורה כמו שכתבו למען תהיה תורת ה' בפיך ואמרו רז"ל הוקה כל התורה לתפילין אבל אי אפשר לקבל כלליות המוחין כלליות תרי"ג עיטין שהם התפילין כי אם על יד הציצית שעם ידם דייקא יכולין לקבל העצות הקדושות שהם המוחין הקדושים ועל כן צריכין להתעטף בציצית תחלה כי אי אפשר לקבל את העצות הקדושות שהם בחינת מוחין תפילין כי אם על ידי הציצית כנ"ל ועל כן אפילו בשבת שאין מניחין תפילין אבל ציצית נוהג גם בשבת. ולכאורה הדבר תמוה אם קדושת היום של שבת ויום טוב גדול כל כך עד שאסור להניח בהם אפיעלו תפילין כי הם עצמן אות כי עיצומו של יום הקדוש ממשיך עלינו כל המוחין הקדושים אם כן היה ראוי מכל שכן פטור מציצית שקדושתן קטנה מתפילין אך באמת על פי הנ"ל מבואר היטב כי תפילין הם המוחין בחינת העצות קדושות שהוא בחינת כלליות התורה וזה אנו ממשיכין בשבת ויום טוב על יד עיצומו של יום הקדוש אבל אור הציצית שעל ידו קיום התורה כי על ידו יכולין לקבל אור העצות כנ"ל זה צריכין להמשיך גם בשבת ויום טוב כדי שיהיה לנו כח לקבל העצות קדושות כי אין בנו כח לקבל העצות קדושות שהם המוחין כי אם על ידי מצות ציצית כנ"ל. וזה בחינת עומר שעורים בחינת ושער ראשיה כעמר נקי בחינת אור הציצית שממשיכין על ידי עומר שעורים כנ"ל.

Segment 54
HE:
אות כו נמצא שעיקר יציאת מצרים הוא לצאת מזוהמת הנחש מבחינת הנחש השיאני שעל ידי זה היה עיקר גלות מצרים כידוע ועיקר יציאת מצרי הוא לצאת מזוהמא זאת של הנחש השיאני היינו לזכות להנצל מעצת הרשעים והחולקים המונעים מנקודת האמת אשר דרכו בו אבותינו הקדושים מעולם ומהפכים דברי אלקים חים מהיך אל היפך ואומרים לטוב רע ולרע טוב ושמים ממתוק למר ומר למתוק שנזכה לצאת ולהמלט מהם ולזכות לעצות קדושות שהם נמשכין מתרי"ג עטין דאורייאת שהיא בחינת קבלת התורה בשבועות שעל ידי זה זוכין לאמונה שלימה שעל ידי זה תהיה הגאולה וזה בחינת יציאת מצרים שבכל דור ודור ובכל שנה ושנה כמו שאמרו רז"ל בכל דור ודור חיב אדם ראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וכו' כי רבים נשקעי בגלות נפשם ותאוותם על ידי זוהמת הנחש שנאחז בהם שהם העצות שאינן טובות של החולקים על האמת וכל זה זוכין על ידי מצות ציצית כנ"ל ועל כן באמת כתיב בציצית למען תזכרו ועשיתם אל כל מצוותי וכו' כי על ידי ציצית זוכין לקבל התרי"ג עיטין דאורייתא שמהם נמשכין כל העצות קדושות של צדיקי אמת כנ"ל. וזהו בחינת יציאת מצרים ואיתא שמצרים הוא אותיות מצר ים שהיו כל המוחין בגלות ובמצר כי מצר הוא אותיות צמר כידוע כמבוא בכוונות על פי מן המצר וכו' היינו שעל ידי ציצית של צמר זוכין לצאת מגלות מצרים ומעצות רעות וזוכין לעצות קדושות שהיא בחינת קבלת התורה בשבועות כנ"ל. ענין שביעי של פסח