# פדיון בכור ד
פדיון בכור ד
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/82
## Segment 2
אות א ע"פ התורה ואת העורבים צויתי לכלכלך (בלק"ת בסי' ד') ע"ש כל התורה היטב. והכלל לענינינו שהימים טובים הם קוראין ומגלין את הרצון שהכל מתנהג ברצונו יתב' לבד ואין שום חיוב הטבע כלל כי בכל הימים טובים עשה הש"י עמנו אותו נוראות וכו' אך יש חיות רעות הדורסים וטורפים שהם חכמי הטבע שמתגברים בקול שאגתם כנגד קול הקריאה של יו"ט שרוצים להראות בחכמתם המוטעת שהכל ע"פ הטבע ח"ו וכופרים ברצון וכו' והכנעתם של אלו החיות רעות חכמי הטבע הוא ע"י חכם גדול שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות לשורש הרצון ששם היא בחי' הסתלקות משה כידוע והוא בחי' מצח הרצון בחי' והי' על מצחו לרצון וכו' אך כנגד זה יש בחי' מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע וכו'. וזה המצח הנחש יניקתו מזקני הדור ממאריכי ימיןם שבדור כשאין בהם שלימות כי זקן זה קנה חכמה וצריך האדם כל מה שמזקין כל מה שנתוסף ובא לו מימי חייו להוסיף בכל יום ויום אור קדושהודעת וכו' אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמין את ימיהן וכו' מזה יונק מצח הנחש וכו' וזה בחי' קצר ימים שבע רוגז. והתיקון לזה צדקה. שע"י צדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים שאינם כראוי וכו' שמשם הי' יניקת מצח הנחש. ואזי נכנע ונופל מצח הנחש ויכולין לקשר כל הרצונות לשורש הרצון. ונכנעים החיות רעות חכמי הטבע ואז נשמע קול הקריאה של יו"ו שהכל ברצון הבורא ית' ואז נמשך יראה וכו' וע"י היראה שופע חסד בבחי' כי פרח מטה אהרן לבית לוי וכו'. וע"י החסד נתקיים העולם בחסדו לבד וכו' בבחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו וכו'. וזהו גודל מעלת הצדקה שהוא קשה מאד בהתחלה וכו' ע"ש כל זה היטב:
## Segment 4
אות ב וזה בחי' קדושת בכורים כי עיקר התגלות הרצון הי' בשעת יציאת מצרים כי כל הימים טובים שמגלים את הרצון כולם הם זכר ליציאת מצרים כי אז בשעת יצי"מ עשה הש"י עמנו נסים ואותו נוראות ועיקר יצי"מ הי' ע"י מכת בכורות. כי פרעה הכביד את לבו ולא רצה לשלח את ישראל בכל האותות נוראות שעשה עמו במכות הראשונות עד שהביא עליו מכת בכורות וכ"ז מחמת התגברות החיות רעות הנ"ל שהם בחי'. חכמי הטבע שכופרים ברצון ואפילו כשרואין נס ואות נפלא ונורא הם חותרים להכחישו וזה בחי' חרטומי מצרים שהיו חכמים גדולים להרעכי כל יסודות החכמה של המחקרים כולם נמשכים מחכמת בני קדם שמשם היו חמכת חרוטמי מצרים רק שאז היו יודעים גם חכמת הכישוף ושמות הטומאה ועכשיו נשכח חכמה זאת ולא נשאר כ"א חכמת הטבע של המחקרים שירשו היסודות שלהם מחכמת בני קדם כנ"ל. ואל והחכמים להרע בחי' חרטומי מצרים התגברו בכ"פ בחכמתם הרעה להכחיטש האותו נוראות שעשה משה במכות הראשונות. כי הם בחי' החיות רעות הנ"ל שמתגברים תמיד לכפור ברצון ולהגביר חכמת הטבע ח"ו כנ"ל. ועי"ז הי' כבד לב פרעה ומיאן לשלח את העם עד שהביא עלי והש"י מכת בכורות. ואז הוכרח להודות על האמת שהש"י מנהיג עולמו ברצונו ושילח את ישראל כי בכור הוא בחי' ראשית בחי' דעת (כ"ש במ"א) וע"כ נקראים ישראל בכורים כ"ש בני בכורי ישראל כי כל ישראל כלולים במשה שהוא הדעת כידוע וע"כ נקראו ישראל שבאותו הדור דור דעה. היינו שישראל הם בחי' בכור בחי' דעת שהם יכולים לקשר כל הרצונות לשורש הרצון לבחי' מצח הרצון שעי"ז נכנעים החיות רעות שהם חכמי הטבע הכופרים ברצןו ומכמבואר לעיל שע"י חכמה ודעת דקדושה מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון לבחי' מצח הרון שעי"ז נכנעים החיות רעות כנ"ל. וע"כ הי' עיקר יצי"מ ע"י מכת בכורות כי אז הכניע והפיל בכור דס"א שהיא דעת דס"א דעת וחכמה של החיות רעות חכמי הטבע והגביר וחיזק דעת וחכמה של הקדושה שהו אבחי' בכור ישראל כי בכור בחי' דעת כנ"ל. וע"כ השתדל מאד יעקב אבינו ליקח הבכורה מעשו כי עשו היא חזיר היער בחי' חית קנה בחי' חיות רעות הנ"ל שהם חכמי הטבע כנ"ל. וע"כ לקח ממנו הבכורה כדי להכניע ולהפיל דעתו שלא יינק מבחי' בכור שהוא הדעת דקדושה רק לקח הבכורה לעצמו לזכות בה לזרעו שיהיו ישראל נקראים בכורים כי עיקר הדעת בשלימות בחי' בכורה שייך לישראל שהם בשלימות דעתם הם מקשרים כל הרצונות לשורש הרצןו שעי"ז מכניעים ומפילים החיו"ר בחי' חית קנה בחי' עשו בחי' חכמי הטבע כנ"ל. כי שר של עשו הוא שר של מצרים כמובא. וע"כ לא יצאו ממצרים עד שהביא מכת בכורות שאז נכנע ונפל שר של עשו בחי' בכור דס"א בחי' דעת דס"א של חכמי הטבע והתגבר בכור דקדושה בחי' דעת של ישראל שהם מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחי' משה שנסתלק לשם ואז נכנעו החיות רעות הנ"ל ונשמע קול הקריאה של הרצון ע"י כל האותות נוראות שעשה עמו הש"י ואז הוכרח פרעה להודות על האמת שהכל ברצןו הבורא ית"ש ולהוציא את ישראל כי לא הי' עוד כח להחיות רעות לשאוג כנגד התגלות הרצון שנתגלה אז ע"י האותות נוראות שעשה אז מחמת שכבר נפל דעתם ונתגבר ונתעלה דעת דקדושה שהוא בחי' בכורי ישראל שניצולו ונמלטו מבין בכורי מצרים שעי"ז נתגלה שעיקר הדעת בחי' בכורה הוא רק אצל ישראל כי בכור דסט"א בחי' בכורי מצרים נפלו ומתו כולם. ואז נתגבר דעת דקדושה עד שקשרו והעלו כל הרצונות לשורש הרצון. שעל ידי זה נפלו כל החיות רעות חכמי הטבע ואז הוכרח פרעה להודות ברצון ואז שילח את בני ישראל כנ"ל:
## Segment 6
אות ג וע"כ אז נתקדש בכורו לינתם לכהן כי הכהן הוא בחי' מצח הרצון כיכל הכהנים קדושים בקדושתו של אהרן שנאמר בו והי' על מצחו לרצון. וע"כ הבכור שהוא בחי' הדעת צריכין ליתנו ולקשרו להכהן כדי שהיי' הדעת מקושר וכלול תמיד בבחי' מצח הרצון שהוא בחי' כהן כדי לקשר עי"ז כל הרצנוות בשורש הרצון וכו' כנ"ל. וזה בחי' פדיון בכור שצריכין לפדותו בכסף. כי הכסף שנונתין בעד הבכור לכהן זה בחי' צדקה שהוא עיקר התיקון כי עיקר התיקון ע"י צדקה שמתקן פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי וכו' כנ"ל. וע"כ צריכין ליתן הפדיון שהוא הצדקה להכהן כי הכהן הוא בחי' זדקן דקדושה בחוי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן בחי' דיקנא דכהנא והזקן דקדושה הוא דייקא צריך לקבל כל הצדקות של ישראל ועי"ז עיקר התיקון דהיינו להכניע מצח הנחש שיונק מהזקניםהפגומים הנ"ל אזי נתגדל ח"ו הפגם יותר כי מתגבר יותר מצח הנחש ח"ו מאחר שנתן כח וחיות להזקנים הפגומים הנ"ל וזה בחי' בעת אפך עשה בהם הכשילם בעניים שאינם מהוגנים שהם הזקנים הפגומים הנ"ל. וזהו בעת אפך דייקא כי הם בבחי' אף ורוגז היפך הרצון בחי' קצר ימים שבע רוגז כנ"ל. ע"כ צריכין לבקש מאד מהש"י שיזכה שתגיע הצדקה שלו להזקנים דקדושה שהם המוסיפין דעת וקדושה בכל יום ויום ואז דייקא נכנע מצח הנחש מאחר שמגביר הזקן דקדושה על הזקנים דסט"א ואז מעלה כל החיות והימים הנפולים של הזקנים הפגומים שמהם הי' יניקת מצח הנחש כנ"ל. ואז נכנע מצח הנחש ומאיר מצח הרצון ונתגלה שהכל מתנהג ברצון הבורא ית"ש כנ"ל. וזה בחי' הפדיון בכור שצריכין ליתן לכהן דייקא כי הכהן הוא בחי' זקן דקדושה כנ"ל שאליו דייקא צריכין ליתן הפדיון שהוא בחי' צדקה כדי להכניע מצח הנחש כדי לגלות הרצון כנ"ל וע"כ נקרא פדיון כי, הוא פדיון ממש שהוא המתקת הדנים כי ממתיקין ומבטלין תוקף הדין והרוגז בחי' מצח הנחש שהוא בחי' קצר ימים שבע רוגז ומאירין וממשיכין הארת הרצון שהוא רחמים וחסדים גדולים כי עי"ז מתנהג העולם בחסדו בבחי' עולם חסד יבנה בחי' ואתם כהני ה' תקראו כנ"ל:
## Segment 8
אות ד וע"כ נפדה הבכור מבן חודש כ"ש ופדוייו מבן חודש תפדה וכו' כי עיקר פדיון בכור הוא לתקן פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי שנתתקן ע"י הפדיון מכהן שהוא בחי' צדקה לזקנים דקדושה כנ"ל. ואזי ממשיכין קדושת הזקנה דקדושה שהיא הקדושה של הצדיקים אמתיים זקנים דקדושה שרק הם נקראים זקנים בחי' זקן זה קנה חכמה כי הם מוסיפים קדושה וחכמה ודעת בכל יום ויום כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזה בחי' קדושת הבכור כי בכור הוא ראשית לשון התחלה וראשית שזה עיקר הקדושה של איש הישראלי. שצריך להתגבר להתחגדש בכל יום להתחיל בכל יום מחדש ממש ולא יפול לעולם לידי זקנה ושיבה דסט"א דהיינו שלא יהי נזקן ח"ו בעבודתו ובמעשיו הן טובים הן רעים ח"ו רק צריך להתחדש בכל יום כאלו היום נולד כמ ושאמר רבינו ז"ל בעת שגילה התורה הזאת שאסור לאדם להיות זקן אפילו צדיק וחסיד אסור להיות זקן בעבודתו. רק להתחיל בכל פעם מחדש מכ"ש הקטנים במעלה מכ"ש הגרועים ממש שבודאי אסור להם באיסור חמור להיות בעיניהם כזקנים כאלו הם כבר זקנים במעשיהם הרעים ח"ו וא"א להם לשוב עוד ח"ו רק צריכין להתגבר בכל יום מחדש ולשכוח כל העבר רק כאלו נולדו היום מחדש. וזה עיקר זקנה דקודשה כשמתחילין בכל יום מחדש מוסיפין בכל יום קדושה ודעת וע"כ נקראין כל ישראל בכורים כ"ש בני בכורי ישראל שלא יהי' זקנים דס"א ח"ו שנמשכין ממלך זקן וכסיל שהם בחי' קצר ימים שבע רוגז רק יתחדשו בכל יום כאלו נולדו היום שזהו בחי' בכור בחי' ראשית והתחלה בכל פעם שזהו עיקר הזקנה דקדושה כנ"ל. וע"כ נפדה הבכור מבן חדש כי בכל חדש מתחדשת הלבנה וישראל מונין ללבנה כי זה עיקר קדושת ישראל שהם מתחדשים בכל פעם כמו הלבנה. וע"כ עתידים להתחדש כמותה כי כ"א כמו שהתגבר לחדש עצמו בכל פעם כמו כן יזכה לעתיד לחדש נפשו לטובה בבחי' תתחדש כנשר נעורייכי וע"כ עיקר קדושת ראש חודש הוא ע"י הזקנים דקדושה שיודעים סוד העיבור שהם קובעין החדשים כי זקנים דקדושה בחי' זקן זה קנה חכמה הם בבחי' התחדשות בכל פעם בקדושתו ועובדתו יתב' שזהו בחי' קדושת ראש חדש שהיא חידוש הלבנה שהוא סוד העיבור שלא נמסר אלא לזקנים הנ"ל בחי' זקן זה קנה חכמה בחי' כי הוא חכמתכם ובינתכם וכו'. וע"כ נפדה הבכור מבן חודש כי זה עיקר הפדיון עיקר קדושת הבכור בבחי' חדש להתחדש בכל פעם שזהו בחי' קדושת הזקן דקדושה שבשביל זה בא הפדיון שהוא בחי' צדקה כדי להעלות הימים הנפולים של הזקנים שאינם כראוי שנפלו לבחי' זקנה דס"א שאינם מוסיפים קדושה בכל יום ולהמשיך קדושת הזקן דקודשה שמתחדש בכל יום שזהו בחי' בכור בחי' ראשית והתחלה בחי' בני בכורי ישראל כנ"ל שעי"ז נכנע מצח הנחש ונתגלה מצח הרצון שעי"ז נשמע קול הקריאה של הרצון וכו' כנ"ל. וזה בחי' תפילין שהם במצח כדי לגלות מצח הרצון לקשר התגלות הרצון שנתגלה ביציאת מצרים לקשרו לבחי' מצח הרצון כי הפרשיות של תפילין מדברים מיציאת מצרים ושהכל ברצונו יתב' וע"כ פרשה ראשונה היא קדש לי כל בכור כי זה עיקר בחי' תפילין שהם בחי' התחדשות המוחין בכל יום כאלו נולד היום שזהו בחי' בכור בחי' ראשית וכנ"ל. וע' בה' תפילין ע"פ התורה של אריכת אפים וע"פ המעשה של העוור וכו' שם מבואר כל ענין זה באריכות נפלא ע"ש:
## Segment 10
אות ה וענין החמשה שקלים של הפדיון יש לרמז שהם כנגד החמשה תקונים המבוארי םבהתוק הזאת כי מבואר שם שע"י הצדקה מעלין ומתקנין פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי. ואזי נכנע ונופל מצח הנחש שיונק משם. וזהבחי' תקון א' ואז מתגבר ומאיר האור של הזקנים דקדושה שהם בחי' מצח הרצון. וזה בחי' תיקון ב' ואז יכולים החכמים לקשר כל הרצונות לשרוש הרצון ונתגלה הרצון בעולם שהכל מתנהג ברצנוו יתב' לבד וזה בחי' תיקון ג' וע"י הרצון נמשך כלי לקבל החסד ואז מתקיים כל מלאכת מעשה בראשית בחסדו יתב' לבד וזהו בחי' תיקון ה' וכל אלו הה' תיקונים נמשכים ונתתקנים ע"י הצדקה שמתקנת את הזקנים שאינם כראוי וכו' שעי"ז נתתקן כל אלו התיקונים כמבואר בהתורה הנ"ל. וע"כ הצדקה בחי' ה' (כמבואר במ"א) וזהו בחי' הה' שקלים של פדיון בכור וכנ"ל:
## Segment 11
נמצא שעיקר קדושת בכור לכהן כדי לגלות מצח הרצון כדי לקשר כל הרצונות לשם כדי לגלות הארת הרצון להודיע בעולם שאין שום חיוב הטבעי כלל רק הכל מתנהג ברצנוו ית' לבד כנ"ל. וזה שאיתא בש"ע שמשיצא הפדחת הרי הוא כילוד כי עיקר הלידה תלויה בהפדחת שהואהמצח כי עיקר כל ההולדות שבעולם הם בשביל לגלות הרצון בעולם כי בשביל זה הש"י מקיים העולם ומחדש בכל יום מעשה בראשית ונותן כח וחיות להוליד מדור לדור הכל כדי לגלות אלקותו בעולם כ"ש דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו שידעו ויודיעו זה לזה מעשי ה' וגבורותיו שברא הכל ברצנוו ומנהיג ומקיים הכל ברצנוו. וע"כ צריכין לקדש הבכור שהוא הולדה הראשונה וכל הולדה נמשכין אחריו כדי שעי"ז יתגלהשהכל ברצון הבורא ית' כנ"ל. וע"כ עיקר ההולדה תלויה במצח כי שורש הרצון במח בחי' מצח הרצון וכו' כנ"ל:
Based on what Rabbainu z"l explains — that the essence of perfection is Yir'ah (awe/fear of Hashem), as it is written, "What does Hashem your G-d ask of you, but to fear [Him]" etc., and as it is written, "The end of the matter, all having been heard: Fear G-d, for this is the wholeness of all things" — there are two kinds of Yir'ah. There is one who fears Hashem on account of His greatness and loftiness, for He is exalted and sovereign, blessed be His Name. And there is a Yir'ah of a lesser kind, which comes to a person by way of lower-level fears — through fear of a beast or an officer etc. — through which he is reminded and comes to fear Hashem. The first Yir'ah, which arises through the mind's contemplation of His greatness and loftiness, blessed be He, is one bechina (aspect), for Yir'ah is the bechina of Malchus (Kingship), as it is written, "Were it not for the fear of the [earthly] kingdom [of man]" etc. The second Yir'ah, which comes through lower things, is the bechina of Aleph-Daled (i.e., the Name "Adon"). Through this Yir'ah, Divine influence is drawn down into the world etc. And when the shefa (abundance) is drawn down, a vessel must be made etc. And this [relates to] the letters Aleph-Daled-Mem [i.e., Adam] etc. And this [is the meaning of] "Man (Adam) sees with his eyes" — through looking with awe, i.e., the lower Yir'ah etc. — through this, the bechina of Adam is formed. But through the higher Yir'ah etc., through it the Name of the Holy One Blessed be He is made complete (ishtalim shma). And this is [the meaning of] "And Hashem sees into the heart" etc. Study there.