# גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי ה

<div dir="rtl">גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי ה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/7/32


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אות א ע"פ התורה תקעו א' בלק"ת ס' א' ע"ש כל התורה:

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחי' מה שעיקר השיעבוד של החבו חל על הקרקע דייקא. כי כל ההלוואות נמשכין מפגם הבחי' הנאמרים בהתורה הנ"ל. כי שם מבואר שהצדיק האמת העוסק תמיד בתפילה בתכלית השלימות הוא בהחיח' המלוה הגדול שהכל מקבלים ולווים ממנו כ"ש בזוהר כל כוכביא לווין דא מן דא סיהרא לווי מן שמשא וכו' ע"ש. כי כל הכוכבים ומזלות וכל הכחות הנמשכין מהם וכל המלאכים הממונים עליהם גבוה מעל גבוה. כול םמקבלים ולווים מדבר ה' שהוא בחי' תפילה בשלימות של הצדיקי אמת שהם בבחי' המלוה הגדול. כי הכל לווים מהמלוה הגדול שהוא הבעל תפילה. בוודאי צריכים לסלק לו ההלוואה שלויים ממנו. והסילוק הוא שמחזירים כחם להמלוה הגדול ומסייעין לו ועוזרים לו שיכול להכניס כל כחותם לתוך דיבור התפילה בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה שתפילתו היתה עם כל שיח השדה שהחזירו כחם לתוך תפילתו וכו' ע"ש וכן כל באי עולם. ועיקר הוא האדם כשמקבל איזה כח וחיות מזה העולם כגון אכילה ושתי' או מלבושים וכסף וזהב וכו'. צריך לידע ולהאמין שהכל נמשך מדבר ה' שהוא התפילה השלימה שעוסקים בה הצדיקי אמת כי כל הדברים שבעולם הכל הי' מן העפר שמשןם גדול וצומח הכל. וכן כל הכסף וזהב ונחשת וכו'. הכל הי' מן העפר.והעפר מקבלת הכל מן הכחות הנ"ל שכולם מקבלים ולווים זה מזה עד המלוה הגדול שהוא הבע"ת כנ"ל וע"כ כל מי שמקבל איזה דבר מהעולם הכל בבחי' הלוואה מהמלוה הגדול כנ"ל. וצריך לראות לסלק להמלוה הגדול החוב שלוה ממנו בכל עת ושעה. והסילוק הוא שצריך להשתדל להחזיר כל הכחות לתוך התפילה שיתפלל עם כל הכחות שלוה ומקבל בכל עת מהמלוה הגדול. ולקשר כל תפילותיו אליו עד שתהי' נכללת תפילתו עם כל הכחות הנ"ל בתוף תפילת המלוה הגדול שתפילתו בתכלית השימות. ואזי נשלם ונתעלה תפילת הצדיק שהוא המלוה הגדול בשלימות יותר ויותר. כי כל מה שישראל מפללים בכוונה ובכח יותר ומקשרים תפילתן וכחותם להמדיק הנ"ל נשלם ונתעלה תפילת הצדיק יותר ויותר וכמו שארז"ל שהצדיק נתעלה ע"י ישראל כשעושים רצונו ית' כשרז"ל כלום נתתי לך גדולה כ"א בשביל ישראל (ברכות ל"בע"א) ואזי כשתפילת הצדיק שהוא המלוה הגדול הנ"ל נתעלה יותר. אזי תיכף חוזר ומשפיע כל הכחות מדרגה לדרגה מלמעלה מעלה עד תכלית הארץ הגשמי וחוזרים ונשפעים כל ההשפעות טובות לישראל העוסקים בתיקון זה ע"י תפילותם שמקשרים להצדיק, נמצא שכל מה שמסלקים החוב והלוואה להצדיק המלוה הנ"ל תיכף ומיד חוזר ונותן ומשפיע להם ומלוה להם בכפלי כפליים ואזי הם צריכים עוד לחזור כל הכחות אליו כנ"ל. ואזי חוזר ומשפיע להם ומלוה להם. וכן חוזר חלילה לעולם בבחי' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' וכו', גלגל הוא שחוזר בעולם כי הוא חוזר חלילה כמו גלגל החוזר וכעין שארז"ל לענין צדקה יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני. העני עושה עם הבע"ב. וכמו שפירש אדמורז"ל בהתו' אית לן בירא (סי' לא ליקוטי א') וכו' בענין שתי התנועות של הגלגל ממזרח למערב וממערב למזרח וכו'. וזה אפי' בעני סתם. מכ"ש וכ"ש בענין הנ"ל. כשמקשרין עצמן להצדיק שהוא המלוה הגדול הן בענין התפילה כנ"ל. הן כשזוכין ליתן לו ממון או חפצים שבכל זה מחזריין אליו הכחות שקיבלו ולוו ממנו כנ"ל ואזי תכיף חוזר ומשפיע להם בכפלי כפליים ע"י שהוא מתפלל עם כל הכחות האלו בשימות יותר ואזי חוזר ומשפיע להם בכפלי כפליים ואזי צריכים עוד להחזיר כל הכחות להצדיק המלוה הנ"ל ואזי הצדיק חוזר ומתפלל בשלימות יותר ומשפיע להם יותר ויותר וכן חוזר חלילה לעולם. ואם הי' העולם מתנהג כך היו חוזרים כל ההשפעות טובות לישראל עד שהי' חוזר כל הגדולה לישראל כמו שאנו מצפין לזכות לזה כשיבא משיח ב"ב. כי תפילה בשלימות הנ"ל הוא בחי' התנוצצות משיח כ"ש שם ע"ש:

</div>

§1: Based on Torah 5 LM"A: "BaChatzotzerot v'Kol Shofar." Klal: "kol ha'olam lo nivra ela bishvili" → must look to tikkun ha'olam. Must know bain kodem g'zar din l'achar g'zar din. Merited through simchah shel mitzvah so great → doesn't want s'char Olam Haba. Chiluk: n'vuas Moshe (aspaklaria ham'irah) vs. sh'ar n'vi'im (aspaklaria she'ainah m'irah). One who does mitzvah for s'char = sees from afar. One with simchah from mitzvah itself = niklal in HKB"H → can know bain kodem/achar g'zar din → tikkun ha'olam.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אות ב אבל כשאינו מקיים כל זה. ומקבל כחות השפע לעצמו ואינו משתגל לסלק ולהחזיר הכל לשרשו להמלוה הגדול כנ"ל אזי הוא בבחי' לוה רשע ולא ישלם ומזה הטעם בעצמו קרא דוד את הרשע בשם לוה רשע ולא ישלם כי כל הפגמים כלולים בזה. כי כל מה שפוגם בהחיות והכח והשפע שמקבל ואינו מחזירם לשרשו שהוא המלוה הגדול. הוא בכלל לוה רשע ולא ישלם וכנ"ל. וזהו לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן היינו שהכתוב מתפלא ומתמיה על פגם הלוה רשע שאינו משלם ומחזיר הכחות להמלוה הגדול שהוא הצדיק האמת העוסק בתפילה כנ"ל כי הלא הצדיק חונן ונותן תמיד בלי הפסק כל ההשפעות טובות ותיכף כשתחזיר ותשלם ותסלק לו הכחות תיכף ומיד הוא חוזר ומשפיע לך בכפלי כפליים כנ"לו איך תעיז פניך בפני בעל חובך המלוה הגדול שהוא הצדיק החונן ונותן לך כל ההשפעות תמיד לבל להשתדל לטובתך להחזיר לו כל הכחות תמיד ע"י תפילה וצדקה וכו' כנ"ל. וז"ש שם באותו המזמור בסמוך בשבח הצדיק כל היום חונן ומלוה וכו' כי הצדיק הוא בחי' המלוה הגדול הנ"ל שהוא חונן ומלוה כל היום תמיד בלי הפסק וכנ"ל:

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

אות ג וכל ההלוואות שבעולם נמשכין מזה, מפגם הנ"ל, שע"י שפוגם בבחי' הנ"ל ואינו מסלק ההלוואה להצדיק כנ"ל עי"ז בא לידי הלוואה ממש שמוכרח ללוות ממון מאחרים. כי בוודאי כשעושין רצונו של מקום בשלימות אין צריכין לבא לידי הלוואה כלל. אדרבא הוא מלוה לאחרים כ"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכו'. והכל הוא בבחי' הנ"ל כשזוכה לתפילה בשלימות ע"י שמקשר תפילתו לצדיק הדור שהוא בחי' המלוה הגדול אזי הוא נכלל בו ואז הוא זוכה ג"כ להיות מלוה ולא לוה בחי' והלוית וכו' ואתה לא תלוה. ולהיפך להיפך הוא צריך להיות לוה ע"י שפגם בבחי' הנ"ל וא החזיר כל הכחות להיות נכלל בהמלוה הגדול וכנ"ל:

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

אות ד נמצא שכל ההלוואות באים מפגם התפילה וכנ"ל. וגפ התפילה הוא ע"י ג' עבודות המבוארין שם בהתורה הנ"ל שהם בחי' ע"ז וג)"ע וש"ד וכו' ע"ש שהם נקראים עבודות היפך עבודת התפילה וכו' ע"ש. וע"כ הלוה נקרא בשם עבד בחי' עבד לוה לאיש מלוה. כי עיקר ההלוואה נמשך מפגם התפילה שנמשך ע"י פגם ג' העבודות הנ"לך דהיינו פגם האמונה ופגם הבריות וכו'. וע"כ עיקר העבדות והשיעבוד חל על הקרקע. כי שם מגיע עיקר פגם העבודות הנ"ל שמהם בא יגיעת וטירדת הפנרנסה בחי' בזעת אפך תאכל לחם שהוא בחי' עבודה שצריך לעבוד ולעמול בשביל הפרענסה שנמשך מחטא אדה"ר שפגם בתפילה ופגם בחי' ג' עבודות הנ"ל שהם ע"זוג"ע וש"ד כ"ש בזוהר שאדה"ר בחטאו פגם בכל זה ע"ש. ועיקר הפגם הגיע להקרקע כ"ש ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו'. שהם ריבוי היגיעות שצריכין ביותר בעבודת האדמה ועיקר התיקןו הוא ע"י תקון התפילה בשלימות כנ"ל שעיקר התיקון ע"י האדמה דייקא כי משם מעפר האדמה משם דייקא צריכין להחזיר כל הכחות עד למעלה כנ"ל. כי הש"י ברא הכל מראש ועד סוף בשביל האדם דייקא שהוא עומד על הארץ הזאת. וע"כ כל הכחות הנמשכין מדבר ה' ממעלה מעלה מדרגא לדרגא שכולם בבחי' לווין זה מזה וזה מזה. כל פעולתם אינה נשלמת עד שמגיעין הכחות עד למטה עד תכלית העפר הגשמי הזה כשצומחין הצמחים ע"י הכחות, אז דייקא נשלם פעולות כל הכחות שקיבלו ולוו זה מזה עד דבר ד' כנ"ל. ואז דייקא יכולים להחזיר ולסלק כל ההלוואות בבחי' הנ"ל דהיינו ע"י שמחזירים כל הכחות לתוך התפילה שהיא בחי' דבר ה' שמשם התחלת המשכת כל הכחות הנ"ל. ולשם צריכין להחזירם. אבל אין יכולים להחזירם לשם שזהו בחי' סילוק ההלוואה כנ"ל כ"א כשמיגיעם הכחות עד הארץ דיקא ופועלים פעולתם בארץ להצמיח צמחים שהם חיות כל באי עולם. וכשבני אדם מקבלים ויונקים מאלו הצמחים שגדלו בארץ ע"י כל הכחות הנ"ל אז הם מחוייבים להודות ולברך להש"י ולהתפלל אליו ית' ועי"ז הם מחזריים כל החכות לשרשם כנ"ל. אבל כל זמן שלא בוא והגיעו הכחות לארץ עדיין לא נשלם פעולתם. וע"כ א"א לסלק ההלוואות דהיינו להחזיר כל החכות לשורשם לדבר ה' כ"א כשמגיעים הכחות עד הארץ הגשמי כנ"ל. וזה בחי' (הושע ב') והי' ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ. והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל וע' הפירוש בפרש"י ומצודות דוד. שפרשו שכשהש"י משפיע בכחו לצוק אל השמים מפלג הטוב התלויים במאמר. נחשב שעונה להם על בקשתם שמבקשים תמיד לקבל השפע הטוב ממנו. וכן השמים כשמשפיעים כחם על הרארץ נחשב שהם עונים להם. ואח"כ כשיראל מקבלים השפע מהארץ נחשב שהארץ עונהלהם. ואזי תיכף צריכים ישראל להחזיר כל הכחות שקיבלו מהארץ. והארץ קיבלה מלמעלה מעלה להחזיר הכל לשורשם שהוא דבר ה' ע"י שיתפללו בכחות אלו שעי"ז נכללים בבחי' המלוה הגדול שהוא הבעל תפילה שזוכה להכלל בדבר ה' כנ"ל. כי משם מתפלה שהוא דבר ה' נמשכו כל הכחות האלו ולשם צריכים להחזירם. וכמו שתרגם יונתן על פסוק זה. והי' ביום ההוא אענה וכו'. ויהי' בעידנא ההיא אקבל צלותכון אמר ה' אפקיד את שמיא וכו'. וזה בחי' כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו' ע' לקמן. וזה בחי' מכנף הארץ זמירות שמענו, מכנף הארץ דייקא כנ"ל. וזה בי' ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקים וכו' וייראו אותו כל אפסי ארץ. שדייקא כשהארץ נותנת יבולה שמחזרת כל הכחות לשורשם כמו שפי' אדמו"ר בסי' י"א שיבו"ל הוא ר"ת ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' ע"ש. דהיינו שכל יבול הארץ חוזרים ונותנים כחם לתוך התפילה ואז דייקא וייראו אותו כל אפסי ארץ, שכולם יראים ממנו ית' ומודים ומתפללים אליו כי יראה בחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל כ"ש במ"א. ולהיפך כשקין פגם בכל העבודות הנ"ל שהם ע"ז וג"ע וש"ד כי הרג את הבל זהו ש"ד. וקנאותו היה על התאומה יתירה זהו ג"ע ואמר להש"י לא ידעתי השומר אחי אנכי וגנב דעת העליונה, זהו בחי' פגם אמונה שהיא בחי' ע"ז. ע"כ נאמר בו ארורה האדמה בעבורך כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. זהו עיקר הפגם והקלקול העצום המגיע ע"י פגם ג' העבודות הנ"ל שעי"ז פוגמים בתפילה שעי"ז אין האדמה נותנת כחה להאדם להחזיר הכל לדבר ה' לסלק כל ההלואות כנ"ל בבחי' ארץ נתנה יבולה בחי' ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' שפגם בזה ע"י פגם ג' העבודות הנ"ל שה םמפסיקין את התפילה, נאמר בו ההיפךם מזה ממש שהוא כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך וכנ"ל:

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

אות ה נמצא שעיקר התיקון של סילוק ההלואות שהוא ע"י שמחזירים כל הכחות לתוך התפילה הוא דייקא ע"י הארץ כשמגיעים הכחות עד הארץ וכנ"ל וע"כ עיקר שיעבוד של ההלואה הוא על הקרקע דייקא. כי השיעבוד שהוא בחי' עבדות שבא ע"י ההלואה שנמשכה ע"י פשגם בג' עבודות הנ"ל שהם הפסד התפלה שעי"ז נפל לעבדות של ההלואה בחי' עבד לוה לאיש מלוה ע"י שלא סילק ההלואה של הכחות שכל הכוכבים וכו' לווין זה מזה וכו' שלא סילקם ע"י תפילה כנ"ל. כל זה השיעבוד והעבדות עיקרו נופל על הקרקע שעד שם צריכים שיגיעו כל הכחות מלמעלה מעלה כי אז דייקא כשמיגיעם עד הארץ הגשמי אז דייקא צריכים לחזור לשרשם ע"י שחוזרים ומתפללים בהם שזהו בחי' סילוק ההלואות הנ"ל וע"כ כשפוגמים בתפלה ע"י ג' העבודות הנ"ל שעי"ז נופלים לעבדות ושיעבוד של ההלואה כנ"ל עיקר השיעבוד' חל על הקרקע. כי משם דווקא סילוק כל החובות וההלואות כנ"ל.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

אות ו ע"כ אין כח להלוה למכור הקרקע לאחר וכמוכרה אזי המלוה טורף הקרע מהלקוחות. כי מאחר שהוא מלוה לחבירו הוא נגד חבירו בבחי' משפיע שכחו בבחי' המלוה הגדול הנ"ל שהכל לווין ממנו והכל משועבדים אליו ועיקר השיעבוד על הארץ. כי הארץ ומלואה משועבד להמלוה הגדול להחזיר כל הכחות אלי וכנ"ל וזה המלוה לחבירו מקבל כח משם. וע"כ הקרקע של הלוה משועבדת לו להוציא' אפי' מהלקוחות כי הקרקע דייקא משועבדת לסלק ההלואות ברוחניות להמלוה הגדול כנ"ל וע"כ גם בגשמיות סילוק כל החובות והלוואות חל על הקרקע דייקא וכנ"ל:

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

אות ז וזה בחי' הקדש חמץ ושיחרור מוציאין מידי שיעבוד. כי אלו הג' הם בחי' תיקון ג' העבודות הנ"ל שמפסיקין את התפילה שמשם בא השיעבוד והעבדות כנ"ל. כי הקדש זה בחי' תיקון האמונה ש היא בחי' קודש כ"ש במקום אחר בחי' ועם קדושים נאמן. כי הקדש הוא בחי' עבודות הביהמ"ק שמשם עיקר עליית התפילה. כי הקדש היינו קדושת הגוף כגון שור לקרבן שהוא עבודות הביהמ"ק ששם עיקר האמונה שהוא כלליות הקדושה בחי' מקדש ה' כוננו ידיך בחי' ויהי ידיו אמונה. וע"כ שם עיקר עליות התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה כי תיקון התפילה ע"י אמונה שהוא היפך הע"ז והכפירות שהם בחי' עבודה דס"עא שמפסיד התפילה כנ"ל. וחמץ הוא בחי' תיקון ג"ע שהוא סטרא דמותא בחי' רגלי' יורדות מות שהוא בחי' איסור חמץ בחי' כל מחמצת לא תאכלו תמן חמץ תמן מת כ"ש בזוה"ק כי עיקר זאת התאוה באה ע"י חימוץ המוח שהוא בחי' חמץ כמובא בהתו' בחצוצרות (סי' ה') וע"כ איסור חמץ בפסח שהוא להכניע ולבער חימוץ המוח לבטל זאת התאוה זהו בחי' תיקון ג"ע. ושיחרור זה בחי' אל תהי בז לכל אדם שהוא היפך שפיכת דמים כ"ששם כי אינו מבזה וממאס אפי' את עבדו בבחי' אם אמאס משפט עבדי (אויב לא) וכו' כי בוודאי כשמשחרר עבדו הוא בשביל איזה נחת רוח שעשה לו ואפי' שעבדו משועבד לו ואעפ"כ אינו מבזה אותו ושמחררו שזהו בחי' אל תהי' בז לכל אדם. נמצא שאילו הג' הקדש וחמץ ושיחרור הם ההיפך מג' עבודות הנ"ל שהם מפסידין עבודות התפילה. ע"כ הם מפקיעין מידי שיעבוד שבא ע"י פגם התפילה שבא ע"י ג' עבודות הנ"ל שמשם עיקר השיעבוד וכנ"ל:

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

אות ח וזה בחי' פורים שהוא להכניע ולבטל קליפות המן עמלק בכל דור ודור בכל שנה ושנה. כי המן עמלק ימ"ש הם ההיפךמכל התיקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל שעל ידם זוכים לאחוז בכסא הכבוד וכו' שעי"ז זוכים שתתקיים ממשלתם על המלאכים כמבואר שם ע"ש היטב מראש התורה עד סופה. כי עמלק כלול מכל הקליפות והסטרין אוחרנין שכל כחם נמשך מקנאת המלאכים שרוצים להפיל את האדם ח"ו שלא תתקיים ממשלתו עליטהם שמשם נמשך חטא אדה"ר שגרם קילקול ומיתה לדורות שהיה ע"י קנאת המלאכים שהתקנאו בו הרבה על שהיו רואין גדולתו שהיו המלאכים צולין לו בשר ומצננין לו יין ונתקנאו בו עד שרכב הס"ם וכו' כשרז"ל. וכן בכל דור ודור עיקר כח הס"ם וחיילותיו הרוצים להחטיא את האדם ולהפילו ח"ו. נמשך מקנאת המלאכים הנ"ל. ומשם יניקת עמלק שכלול מכל הקליפות שהם בחי' שרי הע' עכו"ם שכלול מכולם בחינת ראשית גוים עמלק כמובא במ"א. והוא חותר תמיד לקלקל כל התיקונים המבוארים שם שעל ידם יכולין לאחוז בכסא כבוד להנצל מקנאתם. כי מבואר שם שהתיקון הוא ע"י יראה שהוא בחינת בנין ירושלים שזוכין לזה ע"י שלש רגלים שמכניעין הג' תאוות שהם בחי' ג' משמורות של הלילה ג' מיני חשך שהם תאוות ממון ותאות ניאוף ותאוות אכילה. ועמלק ביהפך מכל זה. בחי' ולא ירא אלקים. כי הוא מתגבר בתאוות אכילה בחי' הלעיטיני נא הנאמר בעשו שממנו יצא עמלק. וע"כ חתר הבע"ד להכשיל את ישראל בפגם אכילה שהוא מה שנהנו מסעודת אחשורוש שעי"ז התגבר המן עמלק. וכן תאות ניאוף על ידו בבחי' אשר קרך בדרך כידוע. וכן תאוון ממון בבחי' ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס וכו'. זה המן. וכ"ש אדומו"ר ז"ל בסי' נ"ו בהתורה וביום הביכורים. והתיקון לכל זה הם השלש רגלים שכולם הם זכר ליציאת מצרים. ועמלק הוא ההיפך מהג' רגלים כי הוא שכופר ביצי"מ. וע"כ הוא הראשון שבא להלחם עם ישראל אחר שיצאו ממצרים באותות נוראות כ"ש ויבא עמלק וילחם עם ישראל וכו' וכשרז"ל משל לאמבטי רותחת בא בן בליעל וק. לתוכה וכו' כי הוא בן בליעל וחצוף ועז פנים כזה אע"פ שרואה אותות ומופתים כאלה אינו רוצה להכניע עצמו נגד האמת והוא היפך עבודת התפלה שמכניע ומבטל רפואות הרופאים והדאקטורים כ יעמלק הוא בחי' כפירות וחקירות הפילוספיא שהוא היפך התפילה כ"ש במ"א כי הוא כלול מכל הג' העבודות שהם מפסידין עבודות התפילה שהם ע"ז וג"ע וש"ד דהיינו היפך אל התי' בז לכל אדם כי הוא מבזה ומבייש הכל. כי הוא כופר גדול שהוא בחי' ע,ז. וכן ג"ע נמשך ממנו כנ"ל. וכן שפיכת דמים כי בא להלחם עם ישראל בחנם ולשפוך דמם ח"ו. כי הוא מבזה כל אדם ואין שום אדם נחשב בעיניו אפי' העכו"ם ואו"ה כי אם הי' נחשב בעיניו לכלום איזה אדם שבעולם בוודאי לא היה בא להלחם עם ישראל אחרי שפרעה וחילו שהיה מלך אדיר וחזק כזה נכנע ונפל לפני ישראל כ"כ ופה שאמר מי ה' וכו' אמר ה' הצדיק וכו' כשארז"ל. אבל עמלק ברשעתו הגדולה לא די שהיה שונא ומבזה את ישראל אף גם פרעה וכל האומות היו מבוזין בעיניו ולא היו נחשבין בעיניו לכלום ואמר בלבו פרעה ועבדיו הם נבזים ושפלים וחסורי דעה שהכניעו עצמן נגד משה. אבל הוא חכם ומבין ביותר ואינו מכניע דעתו אל האמת והאמונה להאמין בשום אות ומופת וכו'. עד שבא להלחם עם ישראל. וזה עיקר בחי' קליפות המן שביזה הכל כי לא די שהוא משוקע בכל תאוות רעות אף גם הוא מבזה הכל כאלו אין שום אדם שיהיה לו דעת נגדו בחי' לא חשב אנוש וכ"ש בהמן ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד וכו' הרי שהיה מרדכי הצדיק מבוזה בעיניו כ"כ עד שלא נחשב בעיניו אפי' להנקם בו לבדו להרגו ולאבדו. כי כ"כ היה מבוזה בעיניו וע"כ רצה להתגבר להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים דהיינו ש,ד שהוא ההיפך מבחי' אל תהי בז לכל אדם כי הוא ביזה הכל ביותר וכמבואר ברשעת המסירה שלו כמה ביזה את ישראל כ"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וכו' וכמבואר בגמ' ומדרשים. וע"כ עיקר פגם הכסא כבוד על ידו בבחי' כי יד על כס יה שאין השם שלם וכסא שלם עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא בחי' פגם הכסא כבוד ע"י שהוא מתגבר להחטיא את ישראל לקלקל ח"ו כל התיקונים הנ"ל שעל ידם אוחזין בכסא הכבוד שהוא שרשי נשמות ישראל שעי"ז שלימות הכסא. כי כל מה שישראל אוחזין שם ביותר ומקשרין עצמן לשם. מאירין יותר שרשי הנשמות ונשלם ונגדל הכסא כבוד ביותר כי ברוב עם הדרת מלך וע"כ מתחלת המגילה לספר מכסא מלכות של אחשורוש כ"ש כשבת המלך על כסא מכלותו. כי כסאו של אחשורוש שהוא מלכות הרשעה הוא ההיפך מכסא דקדושה כי את זה לעומת זה עשה האלקים וע"כ רצו להתגבר בכסא מלכות דס"א שלא להניח את ישראל לאחוז בכסא הכבוד וע"כ אז הכשילו אותם בכל הקלקולים הנ"ל שהחטיאום בסעודות של אותו רשע שאז התקלקלו בזנות כשרז"ל וכן פגמו באמונה ע"י שהשתחוו לצלם של נ"נ כשרז"ל הכל כדי לקלקל ח"ו התיקונים הנ"ל. כדי שלא יוכלו להתאחז בכסא הכבוד וכנ"ל:

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

אות ט והתיקון הי' ע"י מרדכי שהוא בחי' מר דרור מרי דכיא. שהוא בחי' הצדיק האמת שיכול לעשות ראש השנה שהוא דן את הכל לכף זכות שהוא ההיפך מביזוי אנשים כי הוא מקיים אל תהי בז לכל אדם וחותר בכל כחו להוציא את הכל מחרפות ובזיונות ולהכניסן לתוך כבוד דקדושה כי הוא מקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכ"ש שם ע"ש. כי מר דרור בשמים ראש שהוא שמן המשחה עי"ז מעלין כל הדברים לתוך הכבוד דקדושה כי ע"י שמן המשחה נמשחו כל עבודת המשכן וכליו וכל הכהנים והמלכים שכולם קיבלו כבודם ויצאו מחול לקודש מביזוי לכבוד ע"י שמן המשחה שמקדש הכל כי כל הכבוד דקדושה היה במשכן כ"ש משכן כבודו וכתיב וכבוד ה' מלא את המשכן. וכן הכהנים ובגדיהם שהיו לכבוד ולתפארת כולם נתקדוש וזכו לכבודם ע"י שנמשחו בשמן המשחה ועי"ז היה להם כח לכפר על ישראל ע"י הקרבנות שהקריבו במשכן שעי"ז בטלו מישראל כל הבזיונות והחרפות והבושות שהם העוונות והעלו את הכל מבזיון לכבוד והכל היה ע"י שמן המשחה שעי"ז היה כל קדושתו. וכן כל הכבוד של המלכים של ישראל הי' ע"י שמן המשחה. וע"כ הגואל צדק נקרא בשם משיח ע"ש שנמשח בשמן המשחה כי משיח יעסוק בזה ביותר להעלות הכל מבזיון לכבוד ולקיים בתכלית השלימות אל תהי בז לכלכ אדם לבלי לבזות שום אדם שבעולם רק לעסוק עם הכל לתקנו להעלותו מבזיון לכבוד דקדושה כ"ש יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו. ויקר דייקא היפך ויבז וכו' וע"כ הוא נקרא ביותר מהכל על שם שמן המשחה כי נקרא משיח כנ"ל כי זה עיקר בחי' שמן המשחה שמעלה הכל מבזיון לכבוד דקדושה וכנ"ל ומשם הי' שורש מרדכי הצדיק בחי' מר דרור בשמים ראש של שמן המשחה שזה היפך המן שהיה מבזה את הכל כי הוא משתדל להעלות את כל אדם מבזיון לכבוד כנ"ל כי הוא אוחז בכסא הכבוד ע"י שהתגבר להכניע ולשבר כל התאוות ולתקן כל הקלקולים הבאים ע"י קליפת המן עמלק כנ"ל עד שזוכה לבחי' כבוד ינחילם וכו' שעי"ז הוא בבחי' מקומו של עולם ויכול לעשות ר"ה לדון את הכל לכ"ז שכ"ז הוא בחי' המשכן שנמשח בשמן המשחה שהוא בבחי' קדושת הבהמ"ק ששם עירק המקום דקדושה בחי' מה נורא המקום הזה. כ י שם נכללין בבחינת למעלה מהמקום כי שם עיקר הדביקות והכלליות להכלל בו יתברך שהוא למעלה מהמקום:

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

אות י כי השי"ת מקומו של עולם כי הוא ית' למעלה מהמקום ואין לו שום מקום בכל העולמות העליונים הרוחניים והזכים בתכלית זכות הרוחניות עד שכל דרי מעלה שואלים איה מקום כבודו אבל מאהבתו את ישראל שעיקרם הם הצדייקם ששיברו את תאוותם וזכו לכל התיקונים הנ"ל הוא מצמצם את עצמו כביכול עד שמשרה שכינתו בתוך הביהמ"ק שבזה העולם הגשמי דייקא עד שנקרא מקומו כ"ש עד אמצא מקום לה' משכנות וכו'. וכן כל ה צדיקים הם מרכבתו של מקום. כי זה עיקר גדולתי ית' שבוחר בעבודת הצדיקים שהם בזה הארץ הגשמי דייקא ומשם דייקא הם נכללים בו ית' שהוא מקומו של עולם עד שנחשב שכאן בזה העולם דייקא הוא מקומו ית' בבחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' מה נורא המקום הזה בחי' עד אמצא מקום לה' הנ"ל. ועי"ז הם יכולים לעשות ר"ה לדון את הכל לכ"ז שעי"ז עיקר התיקון של בחי' פורים שמצילין ישראל משפיכת דמים שרצה המן ימ"ש להשמידם ולאבדם ע"י ריבוי הקלקולים והקיטורגים שמצא עליהם. אבל הצדיק האמת ב חינת מרדכי מר דרור טרח ויגע וביזה עצמו בכל הבזיונות כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה מראש ועד סוף. ועד היכן הדבר מגיע בכל דור ודור בכל שנה ושנה. ויצא בתוך העיר ויקרע את בגדיו וילבש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה. וכן הכניס בכל ישראל לצום ולזעוק הרבה כ"ש ודברי הצומות וזעקתם. כי הצדיק מבזה את עצמו בבחי' נבזה בעיניו נמאס אבל שאר בני אדם כולם חשובים בעיניו מאד אפי' הגרוע והפחות מאד. כי הוא מקיים בשלימות אל תהי בז לכל אדם כי הוא בבחי' מקומו של עולם שדן את הכל לכף זכות כנ"ל ועי"ז הציל את ישראל ונעשה תוקף הנס של פורים בכל דור ודור ובכל שנה ושנה:

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

אות יא וזה בחי' מר דרור לשון חירות היפך העבודות דס"א הנ"ל שהם פגם התפילה. כי חירות היפך העבדות והשיעבוד הנ, ל. וזה בחי' יובל שנאמר בו וקראתם דרור בארץ לכל יושביה שהעבדים יוצאים לחירות והשדות חוזרים לבעליהם כ"ש בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשוב ו והכל ע"י השופר כ"ש והעברתם שופר תרועה שהוא בחי' שופר של ר"ה שתוקעין בכל שנה כי שופר של ר"ה ושל יוה"כ של יובל אם בחי' אחת כשרז"ל נאמר תרועה בר"ה ותרועה ביהו"כ של יובל. והם למידים זה מזה ליתן את של זה בזה כי הם בחי' אחת בחי' קיבוץ גליות בחי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור ונדחים וכו' שהם בחי' הבזויים והגרועים האובדים ונדחים בחרפת עוונותיהם וכולם ישובו ויבואו וישתחוו לפני ה' בהר הקודש בירושלים שהוא בחי' יראה שלם שעי"ז עיקר התיקון לאחוז בכסא הכבוד שהוא בחי' מקומו של עולם כ"ש שם בהתו' הנ"ל. וכ"ש שם בסוף התורה ששופר כלול מכל התיקונים המבוארים שם כמו שפירש שם על פ' תקעו בחדש שופר עיין שם:

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

אות יב וע"כ עש המן עץ גבוה חמשים אמה לקלקל ולפגום ח"ו בבחי' יובל שהוא שנת החמשים שאז מעבירין שופר תרועה שהוא בחי' ר"ה שהוא ההיפך מביזוי אנשים שהוא בחי' קליפת עמלק. וע"כ באמת בתוקף כחו של מרדכי נתהפך הגלגל עליו ותלוהו עליו. כי לא חפץ בברכה ותרחק ממנו. כי הצדיק האמת בחי' מרדכי רוצה לזכות את הכל אפי' הגרוע שבגרועים כי הוא מקיים בשלימות אל תהי בז לכל אדם כנ"ל אבל כ"ז אם זה הבזוי אינו חפץ בברכת תיקון של הצדיק אדרבא הוא מבזה ומחרף את הצדיק בכל הבזיונות ושופך דמו ממש ח"ו עם כל הנלווים אליו ח"ו כמו מהן שביזה את מרדכי כ"כ עד שלא נחשב בעיניו אפי' לנקום בו לבדו כ"ש ויבז בעיניו וכו' כנ"ל ע"כ איש כזהבוודאי אסור לזכותו. ואסור לחמול עליו כי הבא להרגך וכו'. ובזה פגם שאול המלך שלא שמר מצות ה'. ע"י שמואל הנביא והחיה את הגג וכו'. כי סבר שגם אותו אין לבזות. עד שחמל עליו ועבר על מצוות ה' כי שאול המלך היה קטן בעיניו מאד כי היה נחבא אל הכלים וכ"ש ויבזוהו וכו' ויהי כמחריש. אבל באמת פגם בזה ג"כ כשרז"ל מכ,ש במה שהחיה את אגג שממנו יצא המן. כי אע"פ שצריכין לקיים אל תהי בז לכל אדם וכו'. אבל זה המבזהכל אדם ורוצה לאבד את הכל בוודאי צריכין להשתדל להרגו שלא יחריב את העולם ח"ו שזהו בחיח' מצות זכיכרת מעשה עמלק למחות זכרו מן העולם. וע"כ מרדכי תיקן כל זה כי הוא היה מקיים אל תהי בז וכו' בשלימות כנ"ל אבל כשבא המן לידו נקם בו הרבה וקיים ואתה על במותימו תדרוך כשרז"ל. ולא רצה לחמול עליו ועל בניו ובזה תיקן פגם שאול שחמל על אגג. כי אסור לסמוך על דעתו נגד מצוות התורה שצוותה למחות את זכר עמלק. כי זה המבזה כל אדם. וכשמתגבר ח"ו הוא מכניס בלב שאר בני אדם לבזות כל אדם. כי בהתגברותו ח"ו מתפשטת זוהמת קליפתו בעולם ח"ו, בוודאי צריכם לשרשו מן העולם שלא ישאר זכרו בעולם כדי שתתבטל קליפתו מן העולם שמבזית הכל כדי שעי"ז נוכל לקיים אל תהי בז לכל אדם כי כל מה שמכניעין ועוקרים יותר קליפת המן שמבזה הכל. כמו כן מתגבר כח הצדיק שמקיים אל תהי בז וכו'. שמכבד ומזכה את הכל וממשיך קדושת השופר של ראש השנה ויובל שעל ידי זה דנים את הכל לכף זכות וכו' וכנ"ל:

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

אות יג וע"כ כל שונאי ישראל שכללותם הוא המן עמלק ימ"ש כולם מתגרים על הביהמ"ק וא"י כ"ש אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ וכשפרש"י שם מחשבה אחת להם הראשונים כאחרונים להזדווג לפטרונם של ישראל תחילה וכו' שהרי שרפו כל מועדי אל בארץ וכו' פלשתים החריבו שילה נבוכדנצר החריב בית ראשון טיטוס החריב בית שני. וכן המן בוניו ימ"ש בתחילת מלכות אחשורושכתבו שטנה לעכב בנין ביהמ"ק וכשארז"ל. כי עיקר זהשתוקקות של הש"י הוא להשרות שכינתו למטה בארץ הזאת דייקא כשרז"ל מיום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה לקבוע דירתו בתחתונים וכו'. וכ"ש ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ועיקר מקומו כביכול בזה העולם הוא במקום המשכן והביהמ"ק. כי שם נקרא מקומו בבחי' עד אמצא מקום לה' וכו'. בחי' מה נורא המקום הזה. שכך הי' רצונו ית' בבריאת עולמו שדייקא בזה הארץ הגשמי בתכלית הגשמיות. שם דייקא ימשיכו הצדיקים אלקותו למטה עד שיהיה נכלל גשמיות המקום דייקא בבחי' למעלה מהמקום בבחי' מקומו של עולם וכנ"ל. אבל עיקר בחי' זאת זוכין רק בא"י וביהמ"ק ששם עיקרקדושת המקום עד שנכללין דרך שם במקומו של עולם.וע"כ התגרו השונאים להחריב הביהמ"ק ולהגלות את ישראל מארצם הקדושה כדי לסלק שכינתו מהתחתונים ח"ו שזה כל תשוקתו ית'. ובאמת גרמו חורבן גדול וצרה גדולה אשר על זה אנו צריכין לקונן הרבה בכל יום על אעשר גלינו מארצנו בעוונותינו ונחרב בית מקדשינו. אבל אעפ"כ עדיין לא אבדה תקוותינו ותוחלתינו מד'. כי בעבדותינו לא עזבונו אלקינו. ויט עלינו חסד בתוקף מרירות גלותינו שנתן לנו צדיקי אמת בכל דור שהם בחי' מרכבתו של מקום שהם ממשיכים אלקותו למטה בארץ הזאת גם בתוקף הגלות. כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם והכל בכח הצדיקים שבכל דור ודור כי הצדיקים אוחזים בכסא הכבדו כנ"ל שעי"ז נכללים במקומו של עולם מתוך העולם הגשמי הזה דקייא. כי זה כל מעלת הצדיקים הקדושים שזכו למה שזכו שהכל הי' מחמת שהם במקום גשמי כזה. ומקדשין עצמן כ,כ ופורשין עצמן מכל התאוות עד שזוכין לאחוז בכסא הכבוד עד שנכללין מזה המקום שבארץ הגשמי הזאת דייקא, בבחי' מקומו של עולם כנ"ל. ועי"ז הם מגביהין את כל המקומות של זה העולם שיהיה נכלל בבחי' מקומו של עולם. שזהו בחי' קיבוץ גלויות בחי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים וכו'. כי הם דנים הכל לכף זכות ע"י שהם בבחי' מקומו של עולם ויודעין מקום כ לא' וא' ומגביהין כל אחד ממקומו הגשמי לבחי' למעלה מהמקום ששם שורש מקומו של כל אחד ואחד. ועי"ז הכל יחזרו למקומם הקדוש לא,י וירושלים וביהמ"ק בבחי' ובאו האובדים וכו' הנ"ל והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. ועי"ז בעצמו יזכו הצדיקים שיהיה להם ממשלה על המלאכים שיהיה מחיצן לפנים ממלאכי השרת. כי המלאכים אינם יכולים כ"כ להכלל בבחי' מקומו של עולם מחמת שלא היו במקום הגשמי של זה העולם ולא נבחנו בנסיון בגשמיות המקום הארצי הזה. אבל הצדיקים שהיו במקום הגשמי של זה העולם ונבחנו ונצטרפו. עי"ז דייקא יכללו בבחי' למעלה מהמקום עד שיהיה מחיצתן לפנים ממה"ש:

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

אות יד נמצא שעיקר תיקון האדם הואדייקא ע"י שהוא בארץ הגשמי הזה. וכשזוכה לתקן מעשיו. זוכה ע"י הארץ הזאת דייקא להכלל בבחי' למעלה מן המקום וכנ"ל ובשביל זה נברא האדם. ואם לא הי' חוטא בעץ הדעת. הי' זוכה לזה בחיים חיותו. אבל מחמת שחטא מיד נגזר עליו מיצתה לדורות שלא יובל לזכות לזה אפי' אם יתקן מעשיו כ"א לאחר מיתתו כשישוב אל העפר דייקא כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כי מחמת קילקול חטאו הוא צריך לירד יותר ויותר לתוך גשמיות העפר דהיינו שימות ויהי' נקבר בתוך הארץ עד שיתהפך גופו לעפר ממש. ואז דייקא ישוב מן העפר דייקא לחזור ולחיות בתחיית המתים ולשוב לשרשו משם דייקא, להיות נכלל בבחי' למעלה מהמקום בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר דייקא. ועיקר התיקון ע"י הצדייקם הגדולים שתיקנו מעשיהם בתכלית השלימות עד שגם בחייהם הי' אוחזים בבחי' כסא הכבוד שעי"ז יכולים לעשות ר"ה לדון הכל לכ"ז ע"י שנכללים בבחי' מקומו של עולם כנ"ל. אבל גם הצדיקים הקדושים האלו הם גדולים במיתתם יותר מבחייהם כשרז"ל כי אחר מיתתם הקדושה דייקא כשהם שוכנים בתוך העפר הגשמי דייקא משם דייקא הם נכללים יותר ויותר בבחי' מקומו של עולם בבחי' ירידה תכלית העליה. וע"כ אז דייקא הם ממליצים טוב ביותר על ישראל אשר כל קיומינו עתה על ידם כ"ש בזוה"ק אלמלא תפילת הצדיקים המתים על החיים לא אתקיים עלמא רגעא חדא. כי אחר מיצתתם כשהם שוכנים בתוך העפר ממש אז דייקא הם נכללים יותר ויותר בבחי' מקומו של עולם כנ"ל ואז יכולים ביותר להמליץ טוב על ישרא לזכותם לפי מקומם וכנ"ל. וע"כ הולכים בער"ה דייקא על קבריהם הקדוש כי אז אחר מיתתם הקדושה אז דייקא הם עושים ר"ה בתכלית השלימות יותר ויותר מבחייהם. כי עתה ע"י קבורתם הקדושה בארץ הגשמי הזאת שהוא בחי' א"י בבחי' צדיקים ירשו ארץ עי"ז דייקא הם נכללים יותר ויותר בבחי' למעלה מהמקום בשלימות נפלא שעי"ז נמשך החסד הנפלא של ר "ה לדון את הכל לכ"ז כ"ש שם. שעי"ז הם עושין ר"ה שהוא חסד נפלא וכו' ע"ש:

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

וזה דקדק הפסוק כשהזכיר הצדיקים הקדושים שכל תקוותינו עליהם. דקדק להזכיר שם שהם בארץ כ"ש לקדושים אשר בארץ ההמ ואדירי כל חפצי בם אשר בארץ המה דייקא. כי דייקא ע"י שהם שוכבים בתוך הארץ העפר הגשמי אחר הסתלקותם ששם תכלית נקודת המרכז הגשמי מאד. משם דייקא עולין למעלה מעלה מה שאין שום מלאך ושרף יכול לעלות לשם כנ"ל. ומשם מתוך הארץ הגשמי שנקברו שם. משם דייקא הם מעלין ומתקנים הכל יהי' מי שיהי' ומטיבין עמנו בכל הטובות בבחי' ואדירי כל חפצי בם וכנ"ל:

</div>

§2: Sh'laimus = mitzvos b'simchah → niklal in Hashem → tikkun. = siluk hachov: loveh must pay l'yad Malveh/sh'lucho. All mitzvos = siluk chov to Hashem (Bri'ah created as halvaah → "olam chesed yibaneh" → before Matan Torah = halvaah of chein). Tzadikim through mitzvos → elevate kol hab'riah l'shorshah → m'shalmin hahalvaah.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

העושה שליח לגבות חובו וה' הרשאה ה

</div>

§3: Mitzvos = pri'as chov → called "chovos" ("yotzai adam y'day chovaso"). "Loveh rasha v'lo y'shaleim" (T'hilim 37:21): every rasha is "loveh rasha" because doesn't fulfill chov of mitzvos (= halvaas hab'riah).


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

אות טו ע"פ התורה הנ"ל. וע"פ מה שכתבנו למעלה יתבאר קצת רמזים בה' העושה שליח לגבות חובו. ובה' הרשאה שהם שייכים זה לזה כמבואר שם בחו"מ בסי' קכ"א וקכ"ב. וז"ל הש, בתחילת סי' קכ"א שלח לו חובו או פקדונו ע"י שליח אם אמר לו המלוה לשלחו על ידו ונאבד פטור אפי' לא אמר לו פה אל פה אלא ששלח לו בכתב שלח לי ע"י פלוני ושלחם ע"י ונאבדו פטור. והוא שיכיר שהואכתב ידו וכו'. וע' שם בסעיף א' וסעיף ב'וסעיף ג' ובסעיף ד' ע,ש:

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

כי כבר מבואר שכל העבודות שהאדם עובד הש"י בפרט עבודת התפילה שהיא עיקר עבודה שבלב. הכל צריכם לקשר להצדיק האמת שהוא בחי' המלוה הגדול שצריכם לסלק לו כל החובות וההלוואות שלווין ומקבלין ממנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה שהם כל ההשפעות שהאדם מקבל. והסילוק הוא ע"י הכחות שהאדם מכניס בעבודתו בפרט בתפילה כשזוכה לקשר הכל להצדיק האמת שהוא בחי' המלוה הגדול. עי"ז מקיים בחי' סילוק כל החובות וההלוואות שלוה ומקבל בכל עת וכו' וכנ"ל. ולפעמים האדם רחוק מאד מהמלוה הגדול שהוא הצדיק האמת בעצמו ואינו יכול לצאת ידי חובתו לסלק חובו הנ"ל כ"א ע"י שליח שהם שארי צדייקם או כשרים ויראים המקורבים להצדיק המלוה הגדול הנ"ל. שאינו יכול לקשר עצמו להצדיק הנ"ל כ"א על ידם שהם בחי' שליחים ורוצה לסלק חובו ע"י בחי' שליחות חוב ההלוואה ע"י שליח. אזי הדין. אם האמת שהוא שלוחו כגון שאמר לו בפירוש שראוי לסמוך עליואו ששלח לו כתב ידו שהם בחי' התורות והחידושים נפלאים שגילה שכולם מסורים ביד שלוחו זה, אזי אפילו אם נאטבדו בדרך קודם שבאו ליד המלוה הגדול אין האחריות על הלוה. וכבר נפטר מחובו. כי המלוה הגדול כחו גדול ועצום ויכול למצוא חובותיו בכל מוקם שהם. ובלבד כשנשלחו ע"י שלוחו הנאמן באמת אבל אם שלחם ע"י שליח שלא נשלח מהמלוה הגדול כלל רק הוא בעצמו עשאו לשליח בעצמו כי נדמה אליו לאיש צדיק ונתקרב עאליו וקשר כל עבודתו איו כי סבר שיש לו כח להביא הכל לשורשו להמלוה הגדול. ובאמת לא נשלח ממנו כלל ונאבד בדרך. אזי האחריות על הלוה מאחר שבאמת לא נשלח מהמלוה הגדול כלל. כי זה ידוע בכל הספרים שבכל העבודהשל האדם וברפט העבודות התפילה צריכין זכות גדול שיוכל להעלות תפילתו למקום הצריך שתעשה התיקון הצריך בכל העולמות ובפרט בשורש נשמתו. וקודם שהתפילה והעבודהעולה לשם יש לה סכנות רבות ועצומות בדרך מריבוי המקטריגים האורבים על הדרכים כידוע בספרים. ע"כ עיקר תיקון העבודה ובפרט עבודת התפילה היא ע"י שמקשרים הכל להצדיק האמת שהוא בחי' המלוה הגדול כנ"ל. אבל זה הצדיק הגדול רחוק מאד מאד מהעולם עד שיש כמה וכמה שאינם יכולים להתקשר אליו בעצמו כ"א ע"י שלוחיו שהם אנשיו ותלמידיו האמתיים. ואז כל האחריות על המלוה בעצמו. אבל כשאינו נזהר ומניח עצמו לטעות ומקשר עבודתו למי שאינו שלוחו של המלוה הגדול כלל אזי כל האחריות עליו בעצמו כנ"ל:

</div>

§4: Must pay l'yad Malveh b'atzmo (= Hashem Yisborach). Possible only through simchah from mitzvah itself → niklal in Hashem → entire world returns to Hashem → chov discharged. But not everyone merits → who does mitzvah for s'char = stands afar → mitzvah must travel (sh'lichus) from olam to olam → achrayus haderech (m'katregim). Therefore must do mitzvos al da'as Moshe Rabbeinu → connect to Tzadik ha'emes (= aspaklaria ham'irah) = shaliach Malveh ("b'chol baisi ne'eman hu," B'midbar 12:7, = tzir ne'eman l'sholchav). When mitzvah reaches his hand → immediately m'salek to Hashem → no achrayus.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

אות טז וזה בחי' דיני הרשאה. וז"ל הש"ע בסי' קפ"ב סעיף א' אע"פ שלוה ששלח למלוה חובו בציוויו ע"י שלוחו ונאבדו פטור כמו שנתבאר. אם ירצה הלוה לא ישלחנו לו ע"י שלוחו וכו'. עד שיבא בהרשאה וכו'. ועיקר הדין הואשאין שהליח יכול להכריח את הלוה להעמידו בדין שיסלק לו חובו כ"א כשיש בידו הרשאה אבל בלא הרשאה אע"פ שהוא באמת שליח שנשלח מהמלוה לגבות חובו יכול הלוה לומר לאו בעל דברים דידי את ויבא המלוה בעצמו יתבעני בדין. היינו כי אפיל כשהוא באמת מאנשי הצדיק והצדיק ציווהו שישתדל לגבות חובותיו דהיינו שילך ויזהיר ויזכיר את הכל שיעסקו בעבודת ה' ובפרט בתפילה שזה בחי' סילוק חובות ההלוואה כנ"ל אעפ"כ אין לו כח לדון את העולם בעצמו להכריחם בדינא ודיינא שיסלקו החובות הנ"ל. כי לשפוט ולדון א תהעולם שזהו בחי' ראש השנה שהוא יומא דדינא אין כח לשום אדם כ"א להמלוה הגדול בעצמו שיכול לאחוז עצמו בכסא הכבוד שהם שרשי נשמות ישראל שהוא דייקא יכול לעשות ר"ה לדון את כל העולם לפי מקומם וכו' כמבוארשם היטב בהתו' הנ"ל. אבל שאר בני אדם אע"פ שהם בחי'שלוחיו לא נעשו שלוחים כ"א לזרז ולהזכיר שיסלקו חובותם כנ"ל. אבל לא להכריחם ולדונם בדין ומשפט כי מי ידוע מקום של כל א' וא' איך לדונם ולשפוטם לפי מקומם כי זה אין יודע כ"א הצדיק האמת המלוה הגדול בעצמו שיכול לעשות ר"ה וכו' כ"ש שם ע"ש היטב. וע"כ אין להשליח כח לתובעם בדין ומשפט כ"א כשבא בהרשאה בפירוש על זה וגם הוא נקרא אשר לא טוב עשה בעמו כשרז"ל ומבואר בש"ע ואשר לא טוב עשה בעמיו זה הבא בהרשאה וכו' כי אין מי שיוכל לשפוט ולדון הכל לכ"ז בחסד וברחמים גדולים לפי מקומם כי הוא יודע מקום כ"א וא' וכו'. אבל מי שהוא בבחי' שליח אינו יכול לדון ולשפוט כלל כמבואר שם היטב בהתו' הנ"ל שאין מי שיוכל לשפוט את העולם כ"א מי שהוא בבחי' מקומו של עולם וכו'. ויותר מזה מבואר בסוד נוראות המעשה השייכה לתורה הזאת הכתובה ברמז בעלמא מעט ר"פ בסי' חיי"מ:

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

אות יז וע"כ לא נתרצה משה רבינו בשליחות השליח כשאמר הש"י הנני שולח לפניך מלאך וכו' וביקש משה ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה וכו'. והש"י הודה לו וא"ל פני ילכו והניחותי לך וכו'. כי אין מי שיכול לשפטינו ברחמים וחסד כ"א הש"י בעצמו שהוא מקומו של עולם. וכן הצדיק האמת בחי' משה הנכלל בו וכו' כנ"ל. וכשפרש"י שם על פסוק השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם. כי אין בידו לסלוח כי הוא רק שליח וכו' היינו כנ"ל. וע"כ כשנתרצה הש"י למשה שלא ישלח שליח רק שילך בעצמו עם ישרא לאז גילה לו מדת טובו ורחמיו המרובים שאינם כלים כ"ש אני אעביר כל טובי על פניך וכו' וחנותי וכו' ורחמתי וכו'. אז אמר לוהנה מקום אתי שדרז"ל מזה שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכו'. היינו כי זה עיקר גודל נפלאות רחמיו וחסדיו שאינם כלים לעולם מחמת שהוא ית' בחי' מקומו של עולם וכו'. ע"כ הוא יודע מקום כ"א וא' ועי"ז הוא דן את הכל בחסד וברחמים גדולים כמבואר שם היטב בהתו' הנ"ל ע"ש היטב:

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

אות יח וזה בחי' משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקים וזקנים לניביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ונסמך לזה מיד הם אמרו שלשה דברים הוי מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. כי זה ידוע במדרשים ובכל הספרים מגודל קיטרוג המלאכים על קבלת התורה שאמרו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו'. וכן בבריאת אדם הראשון קיטרגו המלאכים מאד ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, בר נש דאת עתיד למיברי עתיד למחטא קמך ולארגזא קמך וכו'. וכל זה הוא בחי' מ"ש אדמו"ר ז"ל בתחילת התורה הזאת שהמלאכים מתקנאים ומתקרים מאד בהאדם שנברא שיהיה' לו ממשלה עליהם. כי מגודל הקנאה קיטרגו על בריאותו ואח"כ קיטרגו על משה כשרצה לקבל את התורה. וכן בכל אדם ובכל זמן הם מקטרגים ומתגרים בכל אחד. בפרט במי שרוצה ליכנוס בעבודת ה' להתנדב אליו ית' שעי"ז יכול לבא לזה התכלית שבשבילו נברא, שיהיו לו ממשלה עליהם, הם מתגרים ומתקנאים בו מאד ורוצים להפילו ח"ו. וכל מה שחותר יותר להתקרב להש,י הם מתגרים בו ביותר. ומזה באים כל הנפילות וההתרחקות של רוב בני אדם בפרט בדורות הללו בעבקות משיחא כי כל כח של היצה"ר וחיילותיו שמתגרים על כל אדם באיזה בחי' שהוא, הכל נמשך מקטרוג המלאכים הנ"ל. ומי שהוא איש חיל ורוצה לחוס על חייו ותכליתו הנצחי הוא מתגבר כארי ועז כנמר בכל פעם ואינו מניח עצמו ליפול בכל פעם. אבל עיקר ההתגברות הוא ע"י כל מה שנאמר בהתורה הנ"ל ע"ש. דהיינו שיאחז א"ע בכסא הכבוד שהוא שרשי נשמות ישראל שזהו בחי' מאחז פני כסא וכו' הנאמר במשה כשקיטרגו עליו המלאכים בשעת קבלת התורהוכו'. ולזכות לזה צריכם לכל התיקונים הנאמרים שם דהיינו לתקן היראה שבלב ע"י תיקון השלש מדות שהם תאוות אכילה ומשגל וממון וכו' שנתתקנים ע"י שמקבלים כראוי השלש רגלים וכו' ועי"ז זוכין להשפעת נבואה וע"י השפעת הנבואה זוכין לתפלה וכו' עד שזוכין לאחוז בכסא הכבוד ועי"ז יכולין לעשות ר"ה לדון את הכל לכ"ז ע"י שהוא בבחי' מקומו של עולם שעי"ז יודע מקום כל א' וא' ויכול לקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכנ"ל. והנה לכאורהקשהלהבין העצה שכתוב בתורה הזאת לעמוד כנגד קיטרוג המלאכים ע"י שיאחז עצמו בכסא הכבוד וכו'. כי הלא זה בעצמו קשה עלינו מאד ביותר. ואם אמנם ברחמיו לא העלים מאתנו כל העצות והדרכים איך לזכות לזה. דהיינו ע"י שבירת הג' מדות הנ"ל והעצה לשברם הוא ע"י קבלת הג' רגלים כראוי וכו' עד שזוכין להשפעת הנבואה וכו' עכ"ז גם העצות בעצמן קשים עלינו לקיימם. (וכמו שכתבנו זה במ"א כ"פ) ובפרט שבאמת כל התגרות המלאכים שמשם נשתלשל כל כחות היצה"ר וחיילותיו הוא בענין התאוות הנ"ל שהם תאוות ממון ומשגל ואכילה שהם בחי'שלש משמורת שלש מיני חשך וכו'. ובפרט גודל ההתגרות על התפילה כידוע ריבוי הבלבולים מאד בשעת התפילה. וא"כ מאין יבא עזרנו לעמוד כנגד קיטרוג המלאכים שמהם כח היצה"ר שכורה שחת בכל עת על כל אדם להפילו ולהורידו מאד ח"ו. ע"כ באמת אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כח הצדיק האמת שממשיך חידושי תורה בכל עת חידושים אמתיים המביאיןלידי מעשה שזהו בחי' קבלת התורה בכל דור בכל שנה ושנה כידוע. כי זה הצדיק הוא בחי' משה שהוא עיקר כלל קבלת התורה בכל דור שהוא כברנצח המלחמה וזכה לשבר כל התאוות הנ"ל וכו' עד שזכה לכל התיקונים הנ"ל עד שזכה לאחוז עצמו בכסא הכבוד ועשות ר"ה שעי"ז ניצול מקנאת המלאכים עד שגברה ידו וחטף התורה לידו והורידה למטה ומסרה לישראל. ומגודל כחו העצום הוא מתגבר עד שיכול להציל את כל אחד ואחד מישראל הרוצה להתגרב אליו באמת להצילו מקנאת המלאכים לבל יפילו אותו בשום אופן בעולם. וזה ע"י שיכול לעשות ר"ה ע"י בחי' הנ"ל דהיינו שיכול לדון את הכל לזכות בחסד נפלא ע"י שיודע מקום כ"א וא' כי הוא בבחי' מקומו של עולם וכו' כנ"ל. ועי"ז הוא מכניס את כ"א לכף זכות באמת ומוצא נקודות טובות בכל מדה ובכל תיקון מהתיקונים הנ"ל אפילו בהגרוע שבגרועים עד שיכול לזכות גם אותו לכ התיקונים הנ"ל עד שיזכה לפי בחינתו לאחוז עצמו בכסא הכבוד עד שלא יוכלו להפילו בשום אופן. כי הצדיק האמת לוחם בעדו מלמת ה'. והעיקר ע"י שהצדיק זוכה להיות נכלל בבחי' מקומו של עולם שעי"ז יודע מקום של כ"א וא' שעי"ז יכול לעשות ר"ה כנ"ל:

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

אות יט וזה בחי' משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע שאנו עוסקין במסכתא הקדושה הזאת בימי הספירה שבין פסח לעצרת שאנו מכינים עצמינו לקבלת התורה בשבועות בכל שנה ושנה. דהיינו לזכות מעתה לקבל התורה מחדש באופן שנזכה לקיימה שזה העיקר כי לא המדרש הוא אלא המעשה. וע"כ התחיל התנא במסכתא הזאת שהיא אבות. משה קיבל תורה מסיני דייקא. כי סיני הוא בחי' ענוה ושפלות כשרז"ל שבשביל זה ניתנה התורה בהר סיני מפני שהוא הר נמוך, להורות שא,א לזכות לקבלת התורה כ"א עי" ענוה ושפלות כמו משה רבינו ע"ה. כי א"א לקבל את התורה ולהורידה לישראל לזכות את כל א' וא' שיזכה לקיממה כ"א ע"י ענוה ושפלות אמתי כמו משה. כי ע"י ענוה אמתיית שהוא בחי' אין ממש הוא דייקאיכול לעלות ולכלול בבחי' מקומו של עולם שהוא בחי' למעלה מהמקום ששם דייקא יודעים מקום של כל אחד ואחד ויכולים לזכות את כ"א וא' כנ"ל. כי מי שאינו בתכלית הענוה הזאת ואינו בתכלית הביטול רק עדיין יש לו איזה ישות עדיין הוא בתוך בחי' מקום ואינו נכלל בשלימות בבחי' למעלה מהמקום וע,כ אינו ידוע מקום של כ"א וא' ואינו יכול לדון את כ"א לזכות לפי מקומו וכנ"ל. רק זה הצדיק שהוא עניו כמשה שהוא אין ממש בתכלית הביטול באמת ומאחר שהוא בבחי' אין באמת אין לו שום מקום כלל ע"כ הוא נכלל באמת בבחי' למעלה מהמקום ויכול לשות ר"ה דהיינו לזכות את כל אחד ואחד לפי מקומו כנ"ל. מאחר שיודע מקום כ"א וכנ"ל. וע"כ מכל המעלות והקדושות של משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים והחכמים לא שבחה התורה אותו כ"א במעלת הענוה כ"ש והאיש משה עניו מאד וכו' כי זה העיקר שעי"ז דייקא זכהלקבלת התורה ולמוסרה לישראל. כי עיקר קבלת התורה שזכה משה הי' עיקר הגבורה והמלחמה שיקבלה באופן שיוכל למוסרה ליהושע תלמידו שיוכל למוסרה לישראל מדור לדור לעולם כי על משה בעצמו לא היו המלאכים מקטרגים כ"כ כי ידעו גודל קדושתו העצומה שכבר נצח ושבר היצה"ר בתכלית אך כל עיקר קיטרוגם היה על שרצה משה לקבל את התורה ולמוסרה ליהושע תלמידו שתהי' נמשכת לישראל לדורות עולם. ועל זה סברו שיש להם כח לקטרג מממת שראו שאין מעשי הדורות עולים יפה וע"כ סברו שיכולים לקטרג כמו שקיטרגו על בריאת אדם הראשון מחמת שראו שבופו לחטוא. ואע"פ שעכשיו כבר ראו מעשה ה' שהשי"ת גמר כרצונו וכבר היו בעולם האבות אברהם ויצחק ויעקב והשבטים הקדושים עד שיצא אור נפלא כזה שהוא משה רבינו שהתגבר ונצח המלחמה כראוי. אעפ"כ קיטרגו על מה שרוצה למוסרה לישראל לדורות כי ראו שעתידים לחטוא באותו הדור מכ"ש בדורות האחרים בפרט בסוף הדורות. אבל משה בעוצם כחו לא די שהתגבר עליהם וקיבל את התורה אף גם קיבלה בכח כזה עד שיוכל למוסרה ליהושע תלמידו שיוכל להמשיכה מדור לדור לעולם. וכל זה זכה ע"י שקיבלה מסיני שהוא בחי' שפלות אמתי שעי"ז נכללים בבחי' מקומו של עולם שעי"ז יכולים להטות כלפי חסד ולזכות את כ"א וא' לפי מקומו. שעי"ז יכולים להציל אפי' את הגרוע שבגרועים מקטרוג המלאכים עד שגם הוא יזכה לבחי' קבלת התורה ולהמשיכה לדורות. כי המשכת התורהמדור לדור חובה על כל א' וא' מישראל כ"ש ושננתם לבניך ודברתם בם וכו' ולמדתם אותם את בניכם וכו' וכ"ש בהתו' כי מרחמם וכו' שהחיוב על כ"א מישראל לעסוק בישוב העולם דהיינו לדבר עם חביריו לעוררם לעבודתו ית' וכו'. אבל הבע"ד מתגרה על כל אדם ואינו מניחו לעסוק בזה ואם ירצה להתגבר כנגדו הוא מתגרה בו ביותר ויותר כידוע וכנ,ל. ע"כ עיקר התיקון ע"י הצדיק שהוא עניו כמשה שעי"ז יכול לעלות ולכלול בבחי' מקומו של עולם שעי"ז הוא מזכה את כ"א וא' ומצילו מקיטורג המלאכים עד שמזכיהו שגם הוא יאחז עצמו בכסא הכבוד וכו' וכנ"ל: כי כל התיקונים המבוארים בתו' הנ"ל עיקר תכליתם הוא ענוה ושפלות שזה עיקר תכלית שלימות הכל כידוע. כי מבואר שם שהתיקון ע"י בנין ירושלים דהיינו תיקון היראה שבלב ועיקר תכלית היראה הוא ענוה בבחי' עקב ענוה יראת ה' שעי"ז הש"י מקבל תפילתו כשרז"ל וכמבואר בדבריו ז"ל וכן כולם:

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

אות כ וזה, משה קיבל תורה מסיני שהוא בחי' ענוה ושפלות אמתי שעי"ז הוא בבחי' מקומי של עולם ויכול לעשות ר"ה לדון את הכל לכף זכות, עי"ז דייקא קיבל את התורה ומסרה ליהושע שהיה לו כח למוסרה ליהושע תלמידו אע"פ שהוא בעצמו לא היה לו זה הכח בהשלימות עד שהוצרך משה להתפלל עליו יה יושיעך מעצת המרגלים שעל שם זה נקרא יהושע כשרז"ל כי המרגלים פגמו בכל הנ"ל ע"י שפגמו בא"י ששם ירושלים וביהמ"ק שכלול מכל התיקונים הנ"ל. כי שם בא"י וביהמ"ק הוא עיקר תיקון של קדושת השלש רגלים כ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו'. וע"כ שם עיקר מקום הנבואה הנמשכת מבין שני הכרובים וכו'. ושם עיקר התפלה כ"ש כי ביתי בית תפלה. ושם שער השמים לעלות ולכלול דרך שם. לעלות מבחי' מקום לבחי' למעלה מהמקום וע"כ נקרא הביהמ"ק בשם מקום כ"ש ויפגע במקום וכו' מה נורא המקום הזה. כי שם נכללין במקומו של עולם וע"כ שם מקום המשפט. כי שם ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית. כי המשפט צריך להיות ברחמים להטות כלפי חסד להפוך בזכות כ"א כ"ש ושפטו העדה והצילו העדה וכשרז"ל וע"כ היה עיקר המשפט בביהמ"ק ששם נכללין במקומו של עולם שעי"ז יכולין לדון את הכל לזכות כנ"ל (וכ"ש מזה במ"א). והמרגלים פגמו בא"י. ועל כן פגמו בכל זה. וע"כ לא יכלו לעמוד כנגד קיטרוג המלאכים עד שהפילו אותם שזה בחי' מה שאמרו ושם ראינו את הנפילים שהם בני המלאכים שמחזאי ועזאל שנפלו מלמעלה ע"י שקיטרוג על בריאת האדם. ועדיין הם מקטרגין, והם התגרו בהמרגלים כ"ש שם והני בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. כי המרגלים נפלו בעיניהם כנגדם. וזה היה עיקר הפגם שלהם כי לא האמינו בעוצם תוקף נפלאות כחו של משה רבם שיש לו כח להצילם מקיטרוג המלאכים ולזכותם בקדושת קבלת התורה לדורות ולהנחילם א"י והביהמ"ק ששם עיקר התיקון כנ"ל. ויהושע ניצול מעצת המרגלים ע"י גודל כחו של משה רבו שלא מש מתוך האוהל וברכו יה יושיעך מעצת המרגלים. ולא די שניצול מהם. אף גם זכה לקבל את כל התורהממשה ולהמשיכה לדורות. והכל בכחו של משה ע"י שהיה עניו כזה עד שזכה להכלל בשלימות בבחי' מקומו של עולם וכו' וכנ"ל. וזה משה קיבל תורה מסיני שהוא בחי' שפלות וענוה ומסרה ליהושע וכו'. כי דייקא ע"י בחי' סיני היה לו כח לקבלה ולמוסרה ליהושע תמיד להמשיכה לדורות כנ"ל.

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

אות כא וזה ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. זה רמז על כל התיקונים הנאמרים בתור' הנ"ל. שעל ידם זוכין שיוכל לאחוז א"ע בכסא הכבוד שעי"ז ניצולין מקנאת המלאכים כנ"ל. וזה בחי' ויהושע לזקנים, זקנים הם בחי' השלשה אבות שנקראים זקנים כ"ש באברהם ואברהם זקן בא בימים. וכן ביצחק ויהי כי זקן יצחק וכן ביעקב כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן וכמבואר במ"ר. והג' אבות הם בבחי' השלש רגלים כידוע וע"י השלש רגלים שהם בחי' האבות בחי' זקנים שעל ידם מתקנים הג' תאוות הנ"ל עי"ז זוכין להשפעת הנבואה כ"ש שם. וזה וזקנים לנביאים וע"י נבואה זוכין להשפעת הנבואה כ"ש שם. וזה וזקנים לנביאים וע"י נבואה זוכין לשלימות התפילה. וזה וזקנים מסרוה לאנשי כה"ג שהם בחי' תיקון התפילה כי כל תיקון התפילה נמשך ע"י אנשי כה"ג שהם סדרו לנו כל סדר התפילה כשרז"ל. ואע"פ שכל התיקונים הנ"ל צריך כל אדם לקיימם כדי לזכות לאחוז עצמו בכסא הכבוד כנ"ל אך אעפ"כ זה ידוע ומבואר בכמה מקומות שכל התיקונים הם בכלליות ובפרטיות בכמה וכמה בחי'. וע"כ כל צדיק ישל לו מדה ותיקון בפ"ע אע"פ שבוודאי הוא כלול מכל תקוני המדורות כמו מדת חסד לאברהם וגבורה ליצחק אע"פ שבאמת בוודאי היה לאברהם שלימות בכל המדות. אך עיקר תיקון מדת החסד נחשב לאברהם וגבורה ליצחק וכו'. וכמו כן בענין הנ"ל והבן.

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

אות כב וזה שנסמך מיד למשנה זאת הם אמרו לששלה דברים הוו מתונים בדין. היינו שצריכין להיות מתון בדין לבלי לחטוף לדון את חבירו. כי המשפט לאלקים הוא וצריכין להיות מתון מתון היטב היטב איך לדון את חבירו. כי א"א לדון את חבירו כ"א כשהוא בבחי' מקומו של עולם וכו' כנ"ל. וזהו והעמידו תלמדיים הרבה. כי בוודאי מי שהוא בבחי' זאת יכול להעמיד תלמדיים הרבה כי לא ירחק שום תלמיד אע"פ שאינו כדאי לפי מעשיו לקרבו אעפ"כ ימצא בו איזה זכות ונקודה טובה ע"י שהוא בבחי' מקומו של עולם וכנ"ל. וזהו ועשו סיג לתורה. כי אעפ"כ הוא צריך לעשות סיד וגדר ומחיצה לתורה לרחק את מי שהוא להיפך ממש. כי אע"פ שצריכין לדון אתהכל לכ"ז לפי מקומו. אעפ"כ מי שהוא חולק גמור, והעיקר ע"י שאינו מבטל גבהו וגאוותו שעושהמעשה זמרי כמו שיודע בעצמו. ואעפ"כ מטעה א"ע ואינו רוצה להכניע א"ע נגד הצדיק האמת מכ"ש כשחולק עליו ומבזה אותו. אוזי הבא לטמא פותחין לו, שמגרשין אות ולמהתקרב אל נקודת האמת ע"י הסייגם והגדרים שעושה הצדיק בעצמו לתורתו שלא יתקרב אליו זר. ועיקר ההתרחקות הוא מחמת הגסות והגיאות שהוא ההיפך משמ מבחי' סיני שהוא ענוה והשפלות שמשם קיבל משה את התורה ומסרה ליהושע וכו' וכו' לדורות עולם. אבל אעפ"כ בהכרח הבחירה חפשיית כי הכל נברא בשביל הבחירה. וע"כ אע"פ שצריכין לדון אתהכל לזכות כדי להעמיד תלמידים הרבה. אעפ"כ צריכיןלעשות סיג לתורה לרחק מי שראוי לרחוק מחמת גסותו עד אשר יכנע לבבו הערל ושב ורפא לו. וכן מובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות שהצדיק אומר תורתו בבחי' זאת לקרב את מי שרוצה להתקרב ולרחק ההיפך בבחי' זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו'. כי ישרים דרכי ה' וכנ"ל:

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

ערב ה אות כג וזה בחי' משארז"ל הרחק מן הערבונות. כי כבר מבואר לעיל (באות ג') שכל ההלוואות נמשכין מחמת שפגם בתפילה שלא התפלל בכוונה כראוי ולא קישר תפילתו להצידק האמת שהוא בחי' המלוה הגדול שכל העולמות וכל הגלגולים וחמה ולבנה וכוכבים וכו' מכ"ש כל העולם השפל הזה הארץ וכל אשר עליה וכו' כולם הם בחי' לווים ומקבלים ממנו. וכל סילוק חובם והלוואתם הכל תלוי בהאדם שבשבילו נברא הכל שצריך שיתפלל בכוונה ולקשר תפילתו לצדיק האמת שהוא המלוה הגדול שעי"ז חוזרים ושברים כל הכחות אליו שזהו בחי' סילוק כל ההלואות הנ"ל וכמבואר לעיל כל זה ע"ש. ומי שפוגם בזה עי"ז נופל להלואות וחובות וכו' ומחמת זה קשה לסלק חובות ההלואות. כי עיקר סילוק החובות וההלוואות כתיקונם הוא ע"י תקון התפילה בשלימות שעי"ז עיקר סילוק ההלוואות וכו' כנ"ל. ובשביל זה צריכין להתרחק מן הערבות כשרז"ל. כי מי יוכל להכניס א"ע בזה. לסלק חובות ולהלוואות של חבירו. כי הלוואי שיפקיע א"ע לסלק חובות ההלוואה שלו דהיינו שיזכה להתפלל בכוונה ולקשר תפילתו לצידיק אמת שהם בחי' המלוה הגדול שזה עיקר סילוק ההלוואות של כל אדם. כי כל בני אדם שבעולם כולם הם בבחי' לווים מהמלוה הגדול שהם לווים ומקבלים ממנו כל השפעתם וחיותם וכנ"ל. ואשרי מי שיוצא ידי חובתו לסלק חובת של עצמו ע"י תיקון התפילה כראוי כנ"ל. ואיך יוכל להכניס עצמו לערוב בעד חברו שבא לידי הלוואה בגשמיות שנמשך מחמת שנפגם ביותר עבודת התפילה. ואיך יוכל לערוב בעדו לסלק ההלוואה מאחר שעיקר הסילוק כתיקונו הוא ע"י תיקון התפילה שיקשר תפילתו כראוי להמלוה הגדול עד שישובו כל הכחות והחיות לשרשם לדבר ה' ששם בחי' סילוק כל הלוואות של כל באי עולם, וזה מוטל על כל אדם בעצמו. שכפי השפע והחיות שמקבל שהוא בחי' הלוואה מהמלוה הגדול כן יתחזק בעבודתו עד שיחזור ויעלה הכח לשורשו שהוא עיקר סילוק בגשמיות. וזה חובה על כל אדם בעצמו. אבל איש אחר קשה לו מאד לסלק חובות והלוואות של חבירו. כי כל אחד יש לו שביל וצנור מיוחד שדרך שם מקבל השפעתו וחיותו שזה בחי' הלוואה, ודרך הצינור שלו צריך להעלות כל הכחות והחיות לשרשו ע"י תיקון התפילה שזהו בחי' סילוק ההלוואה. וע"כ קשה לאחר לסלק בעד חבירו. כי איך יוכל לעלות דרך הצנור של חבירו לסלק חובותיו:

</div>

§5: Through Tzadik (= Moshe) → tikkun ha'olam (m'malei chesron). "Mi hu zeh arav es libo lageshes ailay n'um Hashem" (Yirmiyah 30:21).


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

אות כד וזה בחי' הדין המבואר בש"ע ערב בשעת מתן מעות משתעבד שלא בשעת מתן מעות אינו משתעבד אלא בקנין ומקורו בהמשנה בסוף ב"ב שאמר שמעון בן ננס הרי החונק את חבירו בשוק וכו' שכן לא על אמונתו הלוהו והתנא שיבח מאד את דבריו ואמר הרוצה שיחכים וכו' עד ישמש את שמעון בן ננס:

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

אות כה וזה, כי עיקר שורש הערבות נמשך מבחי' קבלת התורה שהי' כל ישראל ערבים זה לזה. וזה מחמת שבשורש נשמות ישראל נחשבים כולם כאחד כשרז"ל על פסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב וכו' שנקראים נפש אחד כי נמשכים ממקור האחדות וע"כ כל ישראל ערבים זה לזה בקבלת התורה. אבל תיקון זה הערבות דהיינו לסלק החוב שחייב כל אחד עיקר תיקונו ע"י בחי' המלוה הגדול הנ"ל שתפילתו בשלימות בבחי' התנוצצות משיח שהוא המלוה לכל אחד. והוא הערב בעד כל אחד שסוף כל סוף יסלק חובות הלוואותיו בשלימות. כי בני ישראל שנעשו ערבים זה לזה רובם ככולם אינם יכולים לסלק חיוב הערבות כי הלואי שיפקיע א"ע. וע,כ העיקר הוא הצדיקי אמת שהם בבחי' המלוה הגדול הנ"ל שהוא אוחז בכסא הכבוד שהוא שורש נשמות כל ישראל והוא יכול לעשות ר"ה לדון את כל אחד לכף זכות לפי מקומו מחמת שהוא בבחי' מקומו של עולם וכו' כנ"ל. והוא המלוה והוא בעצמו הערב בעד כ"א שבוודאי יסלק הלוואתו. כי זה הצדיק המלוה הגדול הוא טוב לכל תמיד ואינו מפסיק טובו וחסדו לעולם. ואפי' מי שלוה ממנו ואינו מסלק לו הוא מלוה לו עוד יותר ויותר כמה וכמה פעמים בלי מספר עד שסוף כל סוף ירחיב ידו ויסלק לו הכל. ואם ח"ו אעפ"כ ימרוד בו ולא ירצה לסלק לו יש כח לזה המלוה הגדול לגבות חבוותיו ממנו לעולם ויוכל למצוא אותו ולא יוכל להסתר ממנו. ואפי' במלך בשר ודם יש דוגמא זאת בגשמיות. כמו למשל שנמצא מלך אדיר חסיד וטוב מאד. גומל חסד בלי שיעור והונו ורכושו ועשירותו וממשלתו גדולה ורחבה מאד מאד. ודרכו לגמול חסד להלוות לכל הבאים ומבקשים לקבל טובתו. ותיכף כשמסלקים לו. הוא מלוה להם עוד בכפלי כפליים ואפי' מי שאינו מסלק כראוי תיכף כשבא ומבקש ממנו עוד הלוואה הוא מלוה לו עוד כדי שירחיבו ידו וכן לעולם. אבל מי שמורד בו ואינו מכניע עצמו תחתיו הוא יכול למוצאו בכל מקום שהוא וגובה ממנו חובותיו מכל מה שמוצא אצלו ואם אינו מספיק הוא מייסרו ומענשו כפי החובות המגיעים ממנו. אך במלך בשר ודם אינו יכול לייסרו רק עד שתצא נשמתו. וע"כ לפעמים אינו יכול להפרע ממנו כראוי כפי חובותיו. וגם לפעמים הוא בורח במקום שא"א למוצאו אבל אצל הש"י כתיב אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פועלי און. וע"כ נאמר בו ית' מי כמוהו מורה. וכשפרש"י שם מלך ב"ו וכו' ע"ש. והצדיקי אמת בחי' המלוה הגדול הנ"ל שזוכים לד בר ה' שהוא שורש הכל נכללים בו ית' ויש להם ממשלה נצחיית שהוא ממשלת הש"י בחי' צדיק מושל. וזה הצדיק המלוה הגדול הוא מלוה תמיד לכל הרוצה לקבל טובתו בבחי' כל היום חונן ומלוה וכו'. ואפי' מי' שאינו משלם לו כראוי הוא מלוה לו עוד עד שירחיב ידו ויסלק. ואם עדיין אינו מסלק הוא מלוה לו עוד כדי להרחיב ידו. וכן כמה פעמים בלי שיעור. בבחי' לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונמותן שאע"פ שאינו משלם הצדיק חונן ונותן יותר ויותר עד שירחיב ידו וישלם וכן לעולם כי טובו אינו נפסק לעולם. כי זה הצדיק הוא בבחי' מקומו של עולם שדן את הכל לזכות כפי מקומו וע"כ מוצא בו זכות תמיד להוסיף ולהשפיע לו רב טוב וחסד ממקום עליון ונורא מאד באופן שיוכל להרחיב ידו לסלק חובותיו. ואם אעפ"כ יתעקש הלוה רשע וימרוד בו ח"ו ולא ירצה עוד להכניע תחתיו לקבל טובתו יש לו כח וממשלה לגבות ולהפרע ממנו לעולם כי ממשלתו של הש"י בידו שנא' בו אין חשך וכו' להסתר שם. וכ"ש ואם יחתרו בשאול משם ידי תקחם וכו'. אבל דרכו להיטב תמיד והוא מסבב ביסות וגלגולים שונים בלי שיעור בדרכי טובו וחסדו הנפלא עד שיתרצה להכניע עצמו לבקש ממנו טובתו ואזי הוא משפיע לו בכל פעם עוד חסד וטוב ממקום גבוה ביותר עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה' ויסלקו חובותם כראוי. וע"כ רק צדיקים כאלו שהם בבחי' מלוה הגדול בחי' התנוצצות משיח הם יכולים להיות ערב בעד כל אחד ואחד כי יש להם כח לעזור לכל אחד עד שיסלק להם וכו' וכנ"ל. וע"כ עיקר הערבות נמשך מבחי' משיח שבא מיהודה שאמר אנכי אערבנו וכו' כי יהודה בחי' משיח עיקר הערב בעד כל ישראל שערבים זה בזה כי הוא יתקן הכל וכנ"ל:

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

אות כו וזה בחי' מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך וכו'. כי הם היו צריכים להמשיך נשמת משיח בעולם כשרז"ל, ע"כ הזכירה ערבון כי הוא הערב בעד כל ישראל שיסלקו כל חובותם כי הוא יתקן הכל כנ"ל. ועיקר התיקון ע"י התפילה בשלימות כנ"ל שזה זוכין ע"י תיקון הג' עבודות המבוארים שם שהם אמונה היפך ע"ז ותיקון הברית ותיקון ש"ד שהוא בחי' אל תהי בז לכל אדם וכו' כ"ש שם. וזהו בחי' חותמך ופתילך ומטך. חותמך זה בחי' תיקון החותם אות ברית קודש שזהו בחי' תפילין המורומזים בחותמך כשרז"ל כי תפילין הם בחי' פיתוחי חותם קודש לה' שנעשים ע"י תיקון חותם הברית כ"ש במ"א (בהתו' תקעו אמונה ע"ש.) ופתילך זה בחי' ציצית תיקון הלבושים שהם בחי' כבוד כי ר"י קרא למאני' מכבדותא שזהו בחי' תיקון אל תהי בז לכל אדם בחי' איזהו מכובד המכבד את הבריות וכו'. ומטך זה בחי' אמונה. כי עיקר האמונה נתגלה ע"י האותות והמופתים שעשה משה במטהו כ"ש ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות שעי"ז נתגלה האמונה הקדושה כ"שויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וכו'. וע"כ נקראו השבטים הקדושים בשם מטות כי הם כלל בני ישראל שממשיכין האמונה הק' בעולם שהוא בחי' מטה משה. ע"כ ומטך זה בחי' אמונה. נמצא שאלו הג' חותמך ופתילך ומטך הם בחי' תיקון ג' העבודות הנ"ל שעל ידם עיקר תיקון התפילה שעי"ז עיקר סילוק כל החובות שזהו השלימות יהי' נשלם ע"י משיח שהוא הערב בעד הכל לסלק הכל כנ"ל. וע"כ לקחה הערבון אלו הג' חותמך וכו' וכנ"ל:

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

אות כז וע"כ ערב בשעת מתן מעות משתעבד. כי זה המלוה לחבירו וגומל עמו חסד. עי"ז הוא נכלל בבחי' המלוה הגדול הנ"ל שהוא בבחי' מקומו של עולם ששם כל נשמות ישראל הכל אחד. שמחמת זה כל ישראל ערבים זה לזה. ומשם שורש הערבות כנ"ל. וע"כ בשעת מתן מעות משתעבד הערב כי הערב אין יכול להשתעבד בעד חבירו. כ"א ע"י שמקבל משורש הערבות. וע"כ אז דייקא יכול להכניס ערב תחתיו מחמת ששם הכל אחד וכנ"ל. אבל לאחר מתן מעות אינו משתעבד כי מאחר שכבר לוה הלוה ואינו מסלק שזה נמשך מחמת שנתרחק משרשו ואינו יכול לסלק הלוואותיו וכנ"ל. וע"כ אז א"א להערב להשתעבד. כי איך יוכל אחד לערוב בעד חבירו כי הלא הוא במקום אחר לגמרי ממנו. ואין יכול לערוב בעדו כ"א כשעולים ומתקשרים לשרשי נשמות ישראל שעי"ז נכללים בבחי' מקומו של עולם ששם הכל אחד ושם נכללים כל המקומות וכל הצנורות יחד וע"כ משם דייקא יכולים להמשיך תקון לסלק אפי' חובות חבירו שלזה מכניס עצמו הערב. וזה עאין זוכה כ"א המלוה הגדול וכנ"ל. וע"כ בשעת מתן מעות ע"י המצוה של ההלוואה נכלל שם בבחי' המלוה הגדול וכנ"ל. ע"כ אז דייקא הערב משועבד בלא קנין אבל אח"כ אין יכול להשתעבד לערוב בעד חבירו. כי אח"כ נתרחק משם וכנ"ל:

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

אות כח וע"כ אחר מתן מעות אינו משתעבד אלא בקנין כי כל הקנינים הם בבגדים ולפנים בישראל במנעל כ"ש וזאת לפנים בישראל על הגאולה וכו' שלף איש נעלו וכו'. כי הקנין הוא שלא ישנה עוד. וכל השנויים הם למטה בשינוי המקומות ששם אחיזת השקר והשינוי. אבל למעלה בבחי' שורש נשמות ישראל ששם הכל אחד אין שום שינוי ושקר בבחי' שארית ישראל לא יעשו עולה וכו'. וע"כ מקבלין קנין סדור כי הבגדים והלבושין הם בבחי' כסא הכבוד בחי' שורש נשמות ישראל כ"ש לבושין תקינת להון דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכו' ועל כן כל הקנינים ע"י הבגדים שעי"ז מקשרין עצמן לשורש נשמות ישראל ששם אין שום שינוי ושקר ח"ו. וע"כ אחר הקנין אין יכולין לשנות עוד. ומי שמשנה אח"כ כאלו עוקר עצמו משורש נשמות ישראל ח"ו. וע"כ בקנין משתעבד הערב גם לאחר מתן מעות. כי ע"י הקנין עולם לשורש נשמות ישראל ששם הכל אחד שכל הנשמות כלולים יחד זה בזה שעי"ז כל אחד ערב בעד חבירו שמשם שורש הערבות וכנ"ל:

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

אות כט וזה מרומז במה שאמר שמעון בן ננס על זה הדין שערב שלא בשעת הלוואה אינו משתעבד, הרי החונק את חבירו בשוק וכו' והדבר תמוה לכאורה למה הזכיר דווקא מה שחבירו תובעו ואינו מסלק בשם החונק את חבירו וכי לא סגי בלאו הכי. אך כל דבריהם רזין עילאין ועמוקין וכל מה שיכולין למצוא איזה רמזים לעבודת הבורא יתב' בדבריהם הקדושים מחויב כ"א לפי בחינתו לחתור ולמצוא כל מה שיוכל. וע"פ הנ"ל מקושר היטב כי זה הלוה ואינו משלם שזה נמשךמחמת שלא החזיר כל הכחות והחיות והשפע שקיבל מהמלוה הגדול לא החזירם לשרשם כנ"ל. שמזה הפגם נמשך שהוא לוה ואינו משלם וכנ"ל. ע"כ נחשב כאלו נחנק בגרונו. כי הצוואר והגרון של האדם ששם תלוי כל חיות האדם. דרך שם מקבלין כל ההלוואות שהם החיות והכחות. ודרך שם צריכןי לבקש ולהעלותם לשרשם. כי כל ההשפעות והכחות משקבל כ"א כולם הם בשביל חיותו וקיומו שתלוי בצווארו שדרך שם מקבל המאכל לתוך גופו שהוא חיותו וקיומו וכ"ש כל עמל האדם לפיהו שדרך שם מקבל החיות לכל גופו. ודרך שם צריך להחזיר החיות לשורשו שזהו בחי' סילוק החובות שעיקר התיקון ע"י התפילה שהיא דבר ה' שיוצא מצווארו וגרונו כ"ש קרא בגרון אל תחשוך וכתיב רוממות אל בגרונם וכו'. שע"י שמדבר רוממות אל בגרונו וצווארו עי"ז חוזר ומעלה כל החיות והכחות שקיבל דרך שם שזהו בחי' סילוק החובות כנ"ל. ומי שפוגם בזה ועי"ז אינו יכול לסקל החובות הוא נחשב שנחנק בגרונו דהיינו שאינו יכול להכניס הרוח חיים ולהוציא הרוח חיים שזה עיקר חיות האדם כידוע בבחי' הבל סליק הבל נחית וכנ"ל. וזה הלוה שפוגם בזה ואינו יכול לסלק נחשב כנחנק בגרונו ממש כנ"ל. וזה שאמר התנא על הערב שלא בשעת מתן מעות שאינו משתעבד. הרי החונק את חבירו וכו' כי מאחר שהוא תובעו ואינו מסלק הרי הוא בבחי' חנק ממש ומחמת זה אינו יכול לערוב בעדו עוד מאחר שכבר רחוק משורשו ששם הכל אחד ששם שורש הערבות כנ"ל. אבל עתה שכבר נפסק מחיותו ע"י שאינו מעלה החיות לשרשו שזה ובחי' חנק כנ"ל איך אפשר שיערוב בעדו וכנ"ל. וע"כ אחיתופל שמרד במלכות בית דוד שהוא בחי' משיח שעל ידו תיקון כל העולם להחזיר ולסלק הכל לשורשו. ואחיתופל שפגם בזה. ע"כ היה עונשו בחנק כ"ש ויצו אל ביתו ויחנק. כי הפסיק החיות משרשו ע"י שמרד בדוד שהוא בחי' משיח שזהו בחי' חנק כנ"ל:

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

אות ל וע"כ כל הקינים נלמדים מפסוק וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו' שזה נאמר בעת שנשא בועז את רות שמשם נולד דוד שממנו יצא משיח שהוא יתקן הכל ויעלה הכל לשורשו ששם כולו אמת ואין שום שינוי שמשם נמשכין כל הקינים שיקיים דברו ולא ישנה עוד כנ"ל:

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

אות לא וע"כ קודם שבועות שהוא קבלת התורה קורים פרשת במדבר שנצטוו למנות את ישראל כשהוקם המשכן כמו שנתנו רז"ל סימן מנו ועצרו. כי בכל שנה ושנה צריך כל אחד מישראל להמשיך על עצמו קודשת קבגלת התורה בשבועות שעי"ז יבא אל התכלית שבשבילו נברא העולם שהוא שיהיה לו ממשלה על המלאכים. אבל צריכין לראות שיהיה להממשלה קיום שלא יפיל אותו ח"ו המלאכים המתקנאים בזה, ולזה צריכין לאחוז עצמו בכסא הכבוד שהוא בחי' שרשי נשמות ישראל בחי' אם כל חי וכו' וע"כ קורין קודם לזה פ' במדבר שהוא מספר בני ישראל שנצטוו לשאת ראש בני ישראל לאסוף ולקבץ כולם להביאם במספר ובמנין כדי לעורר כל שרשי נפשותם החצובות מכסא הכבוד כדי לאחוז עצמו בהם כדי להנצל מקנא תהמלאכים וע"כ נצטוו למנותם במספר שמות כי השם הוא הנפש כ"ש נפש חיה הוא שמו (כ"ש במ"א) כדי לעורר שרשי נפשותם שזה צריכין קודם קבלת התורה בשבועות שאז מתעורר קנאת המלאכים כמו שנתקנאו במשה כשעלה לקבל את התורה עד שנתן לו הש"י עצה לאחוז עצמו בכסא הכבוד וכו' כ"ש שם. וע"כ נצטוו למנותם להביאם כולם במנין ובמספר איש מהם לא יעדר בבחי' המוציא במספר צבאם יאיש מהם לא נעדר ולמנותם בשמותם דייקא. כדי לעורר כל שרשי נשמותם כדי להנצל מקנאת המלאכים כנ"ל. כי על זה המספר נצטוו אחר שהוקם המשכן. כי הלכ בחי' אחת כי מלאכת המשכן נצטוו לתקן חיטא העגל כשרז"ל. ועיקר החטא נמשך מקנאת המלאכים שנתגרו בהם כ"כ על שקיבלו את התורה עד שהחטיאום. כי אע"פ שמשה רבינו ניצול מהם ע"י שאחז בכסא הכבוד אבל בשאר בני ישראל התגרו עד שהחטיאום כ"כ. וע"כ נצטוו להקים את המשכן ולמנותם כולם ושילכו כולם סביב המשכן. כי המשכן עם כל תקונו וכליו וכל ישראל שהלכו סביב הכל הוא בבחי' תיקון כסא הכבוד הנ"ל שהוא הארת שרשי נפשות ישראל כי המשכן בחי' ביהמ"ק שהוא בחי' כסא הכבוד כ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. והכל כדי לתקן כל הנ"ל להנצל מקנאת המלאכים ע"י שנאחז עצמינו כולנו בכסא הכבדו שהוא בחי' המשכן וכל תיקוניו עם כל ישראל סביביו במספר שמות וכו' וכנ"ל וע"כ קורין פ' זאת קודם שבועות וכנ"ל:

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

אות לב וזה בחי' נסיעות בני ישראל שהלכו במדבר ממסע למסע עם המשכן וכליו וכל ישראל סביביו. וזה בחי' מה ' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ שנסמך לפסוק לוה רשע וכו. וזה בחי' גודל יקרת מעלת הליכת ישראל ונסיעתם לב"כ ולב"מ ולדבר מצוה בפרט כשהולכים להתקרב לצדיי אמת שהם בבחי' מקומו של עולם. וזה בחי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ירושלים הבנויה וכו' וזה בחי' מה יפו פעמיך בנעלים וכו' חמוקי ירכיך כמו חלאים וכו' אלו השיתין שמחולין ומנוקבין עד התהום מעשה ידי אמן מעשה ידי אמנותו של יוצר בראשית וזה כשכרה דוד שיתין קפה תהומא וכו' ועי"ז נחנק אחיתופל. וזה כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יריאיו. כרחוק מזרח ממערב וכו' כי הוא ידע יצרינו זכור כי עפר אנחנו וכן אנוש כחציר ימיו וכו' עד בכל מקומות ממשלתו וכו'. וזה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש וכו' כטל חרמון שיורד על הררי ציון וכו'. וזה בהעלותךם את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וכו'. וזה בחי' כ' סיוון וזה שנסמך פרשת נסכים לפ' המרגלים:

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

אות לג ולבאר הענין כי הכלל הוא שעיקר גדולת האדם שיכול לזכות שיהיה לו ממשלה על המלאכים הוא מחמת שהאדם ירד למקום נמוך ומגושם כזה שהוא גשמיות העפר שהוא תכלית גשמיות המקום ועי"ז יש לו בחירה ונסיונות הרבה וכשזוכה לתקן מעשיו אזי זה האדם דייקא יכול לזכות לעלות לבחי' מקומו של עולם ולמשול על המלאכים. ועיקר זכותו וגדולתו הוא דייקא מחמת שהוא בתלכית תכלית גשמיות המקום וכנ"ל. וזה הצדיק שזוכה לזה באמת יכול לדון לכ"ז גם את כל העולם כולו מחמת שיודע מקומו של כ"א וא' שעי"ז נכשל במה שנכשל ח"ו ויכול לזכותו ולהעלותו ממקומו לבחי' למעלה מהמקום ולתקן הכל שזה ובחי' מה שיכול לעשות ר"ה וכו' כמבואר ומובן כ"ז לעיל. ולזכות לכל זה הוא ע,י שאוחז א"ע בבחי' כסא הכבוד שהוא שרשי נשמות ישראל שזהו בחי' תיקון המשכן וכל נפשות ישראל סביביו וכו' וכנ"ל כי כל שרשי הנפשות נמשכין מהמשכן וביהמ"ק שהם בחי' כסא הכבוד כנ,ל. וע"כ נקרא הביהמ"ק חדר המטות ע"ש שהוא פריין ורביין של ישראל כשחז,ל היינו שמשם נמשכין כל שרשי הנשמות וכנ"ל. וזה בחי' הנה מטתו שלשלמה ופרש"י זה המשכן ששים גבורים סביב לה ופרש"י שהם ס' ריבוי נפשות בית ישראל. היינו כנ"ל שכל הס' רבוא נפשות ישראל נמשכין מהמשכן וביהמ"ק כי שם שורשם כנ"ל. וזהו כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וכו' כי כל בני ישראל צריכין להיות מלומדי מלחמה לעמוד במלחמה הגדולה שבזה העולם שלא יפילו אותם קנאת המלאכים שמשם כל כחות היצר הרע של כל אדם כנ"ל. וע"כ נקראים כולם יוצאי צבא כמבואר בפרשת במדבר כי כ"א מישראל מקטן ועד גדול הוא מוכרח ומחויב להיות איש מלחמה לצאת בצבא ללחום מלחמת ה' בזה העולם ועיקר הכח ע"י שיקשר עצמו עם כלל נפשות ישראל ע,י הצדיק האמת שיכול לאחוז עצמו בכסא הכבוד וכנ"ל.

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

אות לד וזה בחי' מה שהלכו ישראל עם המשכן בכל מסעיהם. כי כל נסיעות ישראל במדבסר עם המשכן היה כדי להרים את כל המקומות החרבים מקום נחש שרף ועקרב וצמאון, להרים הכל שיהיה נכלל בקדושת א,י ששם הביהמ"ק וק,ק ששם הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שדרך שם נכללי8ן במקומו של עולם וכנ"ל וזה בחי' כל הגליות של ישראל בכלל וכל הטלטולים והנסיעות של כ"א מישראל בפרטיות הכל כדי להרים והלגביה כל המקומות שיהיו נכללין בקדושת א"י כדי שיעלו לבחי' למעלה מהמקום שזהו עבודת איש הישראל בזה העולם כנ"ל. והעיקר כשאדם הולך או נוסע לדבר מצוה לב"כ ולב"מ וכיוצא. והעיקר ביותר כשהולך להתקרב לצדיק האמת שיכול לעשות ר"ה שהוא בבחי' מקומו של עולם כנ"ל שאזי בכל פסיעה ופסיעה מתקן הרבה כי מרים ומגביה את המקום לבחי' למעלה מהמקום מאחר שהולךם להתקרב להצדיקים שהם בבחי' מקומו של עולם וכנ, ל. וזה בחי' מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ שנסמך לפסוק לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן שמדבר מהצדיק שהוא המלוה הגדול וכנ"ל שהוא אוחז בכסא הכבוד שעי"ז הוא נכלל בבחי' מקומו של עולם. וזהו כי מבורכיו ירשו ארץ בוודאי בחי' צדיקים ירשו ארץ. כי כל מקורביו והמתברכים ממנו יורשים הארץ כי הם מגביהים הארץ הגשמי למעלה לבחי' מקומו של עולם כנ"ל ומקולליו יכרתו כי זה עיקר הכרת ר"ל של החוטאים בזה העולם ולא די להם בזה אף גם הם חולקים על הצדיק האמת עד שהם בכלל מקולליו שהם נכרתין משרשם כי נשארים קבורים בגשמיות הערץ ואינם יכולים להגביה עצמן למעלה שזה עיקר סוד הכרת ר"ל כמובן בספרים. וזהו שנסמך מיד מה' מצעדי גבר כוונו ודרכו יחפץ. כי זה עיקר הנסיון של האדם בזה העולם שהש"י הכין מצעדי גבר בזה העולם הגשמי. ושם דייקא דרכו יחפץ באיזה דרך ילך. כי כל התורה כולה נקרא בשם דרך כ"ש בכל הדרך אשרצוה ה' אלקיכם אתכם תלכו וכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. כי כל זה העולם העובר הוא בחי' דרך שהאדם ירד ממקום גבוה ועליון מאד מאד לזה העולם לעפר הגשמי הזה כדי שילך ויעבור בו מספר ימי חייו ושם עיקר הנסיון והבחירה. ואם יזכה ירים הוא דייקא גשמיות המקום למעלה וכו' וכנ"ל. וזהו מה' מצעדי גבר כוונו שכל פסיעה ופסיעה שהאדם צועד ברגליו כולם כוננו מה'. כי הש,י שהוא למעלה מהמקום הכין בנפלאותיו מצעדי גבר בעפר הגשמי הזה שהוא עיקר תכלית המקום שצמצם הוא ית' בצמצומים רבים מבחי' למעלה מהמקום עד שברא המקום הגשמי הזה להכין בו מצעדי גבר. ודייקא ע"י מצעדי גבר בעפר הגשמי הזה שהוא תכלית המקום ע"יז דייקא צריך האדם הגשמי לדבר עצמו בהש"י ובתורתו הק' עד שיעלה מגשמיות המקום דייקא לבחי' למעלה מהמקום וזה מחמת שבכאן בעפר הגשמי הזה הוא עיקר הבחירה כנ"ל וזהו ודרכו יחפץ שהש"י הכין צעדי גבר ששם עיקר הבחירה בחי' ודרכו יחפץ שהש"י חפץ בדרך האדם שהוא בעצמו דייקא יבחור ויברר לו דרך היטוב וכנ"ל. וזהו בחי' מה שכתבנו לעיל שכל סילוק החובות להש"י א"א כ"א כשמגיע כל כחות השפע לזה העפר הגשמי דייקא. כי כל מה שברא הש"י מראש ועד סוף הכל כדי שיהיו נמשכים כל כחות החיות והשפע עד תכלית גשמיות המקום ומשם דייקא מתכלית גשמיות המקום יעלו למעלה למעהל עד שיעלו לבחי' למעהל מהמקום וכנ"ל וע"כ נסמך מה' מצעדי גבר כוונו וכו' לפסוק לוה וכו' וכן נראה לי והבן היטב היטב.

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

אות לה וזה כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו. כגבוה שמים על הארץ דייקא כמו כן גבר חסדו וכו'. כי כבר מבואר שהצדיק שנכלל בבחי' למעלה מהמקום הוא ממשיך חסד נפלא שהוא בחי' ר"ה לדון את כ"א לזכות לפי מקומו מחמת שיודע מקום זשל כ"א וא' להיכן ירד ומהיכן נמשך וכו'. וזהו כי כגבוה שמים על הארץ מחמת שהש"י יודע כמה וכמה גבוה שמים על הארץ והאדם הזה ירד ממקום גבוה כזה למקום גשמי כזה שהוא עפר הארץ וע"כ מחמת זה בעצמו גבר חסדו וכו' כי עי"ז עיקר המשכת החסד של הצדיק האמת מחמת שהאדם ירד משמים לארץ וכנ"ל. וזהו גבר חסדו על יראיו. כי זה החסד ממשיכין היראים דייקא שהם הצדיקי אמת שזוכין לאחוז בכסא הכבוד שעי"ז יכולים לעלות למעלה מהמקום ולעשות ר"ה כנ"ל. שכל זה תלוי ביראה שהוא בחי' בנין ירושלים כמבואר בתחילת התורה הנ"ל ע"ש היטב. נמצא מקושר יפה הפסוק כי כגבוה שמים מעל הארץ כמו כן ממש גבר חסדו על יריאו. כי דייקא עי"ז ממשיכין היראים שעולים למעלה מהמקום, ממשיכין החסד הנפלא הנ"ל של ר"ה, מחמת שהאדם ירד משמים שהם גבוהים כ"כ לארץ הירודה הגמשי הזה וכנ"ל. ולא די לנו בזה כ"א גם במקום הגשמי הזה הפיץ אותנו בארבע כנפות הארץ ואנו רחוקים ממקום מקדשינו כ"כ והש,י ברחמיו יודע לכמה פשעים באו בני אדם ע"י הפיזור הזה למקומות רחוקים כאלה ועי"ז מעורר הצדיק חסדים ורחמים רבים למחול על כל פשעינו ולהכניסנו לכף זכות ולהחזירנו בתשובה אליו ית'. וזהו כרחוק מזרח ממערב הרחיק פשעינו ולהכניסנו לכף זכות ולהחזירנו בתשובה אליו ית'. וזהו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו והוא מובן למשכיל מאליו כי עי"ז המרחק בעצמו שרחוק מזרח ממערב. וישראל נפוצים בכל ארבע קצוות במזרח ובמערב וכו' עי"ז בעצמו הרחקי ממנו את פשעינו וכנ"ל. וזהו כי הוא ידע יצרינו זכור כי עפר אנחנו, עפר דייקא שהוא ית' זוכר שירדנו משמים עד עפר הארץ הגשמי הזה ששם כל כחות היצרים רעים ועי"ז הוא דן אותנו ברחמים וחסד גדול מחמת שהוא יודע יצרינו ע"י שהוא זוכר כי עפר אנחנו שירדנו למקום גשמי כזה משמים לארץ וכו'. וכנ"ל. וזהו אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן ציצץ וכו' כי האדם הוא ממש כחציר וכציץ וצמח השדה. שכל תכליתם כשיש צדיק שיכול להעלות כל כחותם למעלה בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה וכנ"ל. וזהו כל עבודת הראדם בזה העולם כנ"ל. וזהו כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו. והוא נדרש לשני פנים כי מי שאינו זוכה נאמר עליו כפשוטו שרוח קימעא עוברת על האדם ונעשה אין ואפס כמו חציר יבש וכציץ נובל ולא ניכר כלל מקום עשרו וגדלותו שהתפשט בזה העולם כאלו יחי' לנצח. וכמו שצועק דהע"ה וכל הצדיקים על זה בכמה לשונות כ"ש כי לא במותו יקח הכל כוו' קרבם בתימו לעולם וכו' ואדם ביקר בל ילין וכו' וכן הרבה. אבל אם זוכה להיטב מעשיו אזי הוא מעלה כל הכחות להש"י ועולה דייקא מגשמיות המקום הזה לבחי' למעלה מהמקום ונכלל באין סוף. ועליו מתפרש הפסוק לטובה כי רוח עברה בו ואיננו שהרוח חיים עובר דרך האדם דייקא שבו תלוי הכל ועי"ז ואיננו שנכלל באין סוף. וזהו ולא יכירנו עוד מקומו כי נכלל המקום בבחי' למעלה מהמקום אשר רק בשביל זה ירד למקום הגשמי הזה וכנ"ל. וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו היינו בחי' החסד הנ"ל שממשיכין היראים שעולין למעלה מהמקום וכנ"ל. וזהו שסיים ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' שהם הצדיקים שהם גבורי כח שזוכין לדבר ה' בחי' עושי דברו וכו' עד ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומו ממשלתו וכו'. בכל מקומות דייקא כי הצדיקים מגביהין כל המקומות לממשלתו ית' עד שנכלל הכל בבחי' למעלה מהמקום וכנ"ל. וזה שהזכיר שם מקודם ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. כי זה עיקר התיקון ע"י כסא הכבוד שאוחזים בו הצדיקים שעי"ז מעלין הכל עד שממשיכין מלכותו וממשלתו בכל העולם כולו בחי' ומלכותו בכל משלה וכנ"ל שזהו בחי' ר"ה שעוסקין עאז לגלות מלכותו בכל העולם כמו שתיקנו לנו רז"ל להרבות בתפלה על זה ותמלוך וכו' ומלוך כו' עד ויאמר כל עאשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלהומסיימין מלך עלכל הארץ דייקא כי זה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

אות לו וזה בחי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. כי כבר מבואר שעיקר העלי' מהמקום לבחי' למעלה מהמקום הוא בירושלים ששם הביהמ"ק וכנ"ל. וצריך האדם לכווין בכל מקום שנתפזר לשם בכל מקום שמעמיד רגליו כאלו הוא עומד בירושלים כי רק בשביל זה נתפזר ונגלה לשם כדי שירים ויגיבה זה המקום הגשמי והרחוק מאד לבחי' ירושלים וב יהמ"ק ששם עולים למעלה מהמקום כנ"ל וזה ע"י שיזכור בהש,י בכל מקום שדורך שם רגלו מכ"ש כשזוכה להתפלל ולפרש שיחתו שם כי כל העבודות והתפילות צריכין להעלות דרך א"י בבחי' והתפללו אליך דרך ארצם. וזהו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים כנ"ל. וזהו ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו שהוא ירושלים של מעלה שהוא למעלה מהמקום כי דרך ירושלים עולין מהמקום הגשמי, למעלה מהמקום. וזהו ששם עלו שבטים שבטי יה וכו' להודות לשם ה' וכו' היינו הודאה ותפילה בחי' דבר ה' שזהו העיקר שעי"ז עולים מהמקום למעלה מהמקום וכנ,ל. וזהו כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו' כי שם דייקא יושבין כסאות למשפט כי שם שופטין ודנין את הכל לזכות מחמת שהוא למעלה מהמקום שעי"ז עיקר החסד לשפוט הכל בחסד לפי מקומו שזהו בחי' ר"ה וכנ"ל. וזהו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. דוד הואמשיח כ"ש משיח אלקי יעקב היינו שהכסאות למשפט הם רק לזכות ולחסד בבחי' כסאות לבית דוד שהוא בחי' משיח שהוא זוכה לכל התיקונים הנ"ל עד שזוכה לעשות ר"ה לדון את הכל לזכות לפי מקומו מחמת שהוא בחי' מקומו של עולם ע"י שאוחז א"ע בכסא הכבוד וכנ"ל:

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

אות לז וזה שנסמך פ' נסכים לפ' מרגלים כי המרגלים פגמו וכפרו בכל הנ"ל. כי הם פגמו בא,י שש םעיקר העלי' והכלליות שיהי' נכלל כ"א ממקומו דייקא בבחי' למעלה מהמקום שעי"ז עיקר סליחת העוונות מחמת שעי"ז דנין את הכל לכ"ז וכנ"ל. וזהו בחי' וכפר אדמתו עמו, אדמתו דייקא שע"י אדמתו בחי' א"י אדמת קדש עי"ז נתכפר עמו כי עי"ז מעוררין רחמי הש"י שיסתכל לדון כל א' ברחמיו לפי מקומו שיזכור כי אדמה ועפר אנחנו שירדנו למקום מגושם כ"כ וכנ"ל כ"ז זוכין ע"י הצדיק האמת שאוחז בכסא הכבוד וכו' שהוא בחי' משה וכנ"ל שניצול כבר מקנאת המלאכים וכו' כנ"ל. והמרגלים פגמו בא,י ולא האמיטנו בגודל כח קדושת א"י שיכולים שם לזכות לכל זה כי אל האמינו בגודל כחו של משה ע"כ אמרו שהארץ זבת חלב ודבש. אפס כי עז העם וכו' עמלק יושב וכו' כי חזק הוא ממנו וכו'. היינו שא"א לכבוש ולבא לקדושת א"י שהיא כלל הקדושה כי חזק הוא ממנו כי המלחמה חזקה מאד מאד. וזה הי' מחמת שהתגרה בהם בחי' קנאת המלאכים שמקטרגין על האדם שהם הנפילים שראו כ"ש שם, ושם ראינו את הנפילים בני ענק שהם בני שמח"ז ועז"א שנפלו מן השמים על שקיטרגו על האדם ועדיין עתה הם בחי' יצרים רעים המפתים את האדם שנמשך משורש הקנאה הנ"ל כמובן בספרים. ובזה הפחידו ביותר המרגלים את ישראל מכובן בפ' כ"ש והני בעינינו כחגבים וכו' כי אמרו שא"א לנצח המלחמה מגודל ההתגרות שלהם וכנ,ל. אבל כל זה מחמת גאותם וגסותם שנפלו לתאוות הראשות והמנהיגות וההתמנות של שקר והעיזו פניהם נגד בעל חובם שהוא המלוה הגדול שהוא משה רבינו ולא האמיונו בגודל כחו ע"כ נפלו כ"כ. וכ"ש בזוה"ק שנפילתם הי' מחמת תאוות הראשות והמנהיגות כA"ש במדברא זכינו למיהוי רישין וכו' ע"ש (פ' שלח ד' קנ"ח ע"א). אבל יהושע וכלב התחזקו ועמדו בנסיון וארמו עלה נעלה וירשנו אותה אפי' אומר לנו עשו סולמות ועלו לשמים וכו'. כי יהושע נתברך ממשה רבינו ע"ה שאמר לו יה יושיעך מעצת המרגלים וכו' עד שזכה עי"ז שנמסר לו כל התורה עד שיהיה לו כח למוסרה לכל ישראל וכנ,ל. וכלב התגבר ע"י שהלך והשתטח על קברי אבות שזהו בחי' קברי צדיקים שהולכים בער"ה וכנ"ל:

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

וע"כ נסמך פ' נסכים לפ' מרגלים. כי הנסכים מרמזים ביותר על גודל כח קדושת הצדיקי אמת שהם עוסקים בבנין המשכן והביהמ"ק שהוא בחי' קדושת ארץ ישראל שעי"ז הם עולין לבחי' מקומו של עולם שעי"ז הם מכפרין עוונות ומעלין כ"א ממקומו הגשמי למעלה מהמקום וכנ"ל. שזהו בחי' כל הקרבנות שהיו בביהמ"ק שהיו על מזבח אדמה דייקא כ"ש מזבח אדמה תעשה לי או מזבח אבנים שהוא ג"כ תכלית גשמיות המקום כי עי"ז דייקא עיקר המחילה והסליחה שמכפר המזבח מחמת שעי"ז עולים מהמקום הגשמי של העפר ואדמה למעלה לבחי' למעלה מהמקום וכו' וכנ"ל. אבל רחמי הש"י וחסדיו גדולים ועצומים מאד מאד עד אין חקר וצוה ברחמיו לנסך נסכים לתוך השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום. כי יש נפשות שנפלו בעוונותיהם הגדולים והרבים מאד עד התהום תחתיות ממש כי לא די להם שנפלו משמים לארץ אף גם נפלו נפילות אחר נפילות עד אשר ירדו בתוך הארץ עד התהום ממש. שזהו בחי' שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות שזהו בחי' שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות שזהו בחי' תהום אל תהום קורא וכו' שנאמר על תוקף הגלות כשפרש"י שעיקרו גלות הנפש. וגם משם צריכין להעלות הנפשות בבחי' ומתהומות הארץ תשוב תעלינו וזה בחי' נסכים שיורדין לתוך השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום. שבשעת הקרבנות מנסכים נסכים שיורדים עד התהום כדי להעלות הנפשות גם מתהום תחתיות וע"כ אז דייקא אומרים הלוים שיר על הדוכן כי אז עיקר השיר והתהלה להש"י כשעולין מתכלית גשמיות המקום מנקודת המרכז ממש שבבטן האדמה שהוא בטן שאול שעליו נאמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי. ותעלה שועתי לפניך אל היכל קשיך שהוא הביהמ"ק שדרך שם עולין למעלה מהמקום כנ"ל כי זה עיקר שבחו וגדולתו ית' כשעולין מתכלית תכלית הריחוק מתכלית הגשמיות דגשמיות למעלה למעלה מכל המלאכים הרוחנים עד למעלה מהמקום שבשביל זה נברא האדם וכנ"ל:

</div>

§6: "V'hayah adiro mimenu umoshlo mikirbo yaitzai...mi hu zeh arav es libo lageshes ailay" (Yirmiyah 30:21) = Mashiach = Moshe → aspaklaria ham'irah → niklal in Hashem → entire world with him → tikkun. Called "adir" and "moshel" = Tzadik moshel (not m'kabeil).


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

אות לח וע"כ דוד שעסק ויגע כל ימיו עד שמצא מקום לה' שהוא מקום הביהמ"ק מקום האבן שתי' והכין כל ההצטרכות לביהמ"ק ע"כ התייגע לכרות את השיתין עד התהום כי זה הי' כל עסק דוד להעלות הנפשות הנפולות מתהום תחתיות כמו שצעק על זה בכמה מזמורים כ"ש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו' הצליני מטיט ואל אטבעה וכו' וכתיב ויעליני מבור שאון מטיט היון וכו' ומתהומות הארץ תשוב תעלינו וכו' יעלו שמים ירדו תהומות וכו' ויצעקו וכו' וכן הרבה. כי דוד הוא משיח שהוא יעסוק בזה ביותר שעי"ז תבא הגאולה וכנ"ל וע"כ כרה את השיתין שיורדין עד התהום כדי להעלות הנפשות גם משם. וזהו שארז"ל (סוכה פ' החליל) כשכרה דוד שיתין קפה תהומא ובעי למישטפי' עלמא. אמר מי איכא דידע וכו' עד הוה שם אחיתופל וכו' וקללת חכם אפי' על תנאי באה ע"כ נחנק בגרונו. כי צריכין לזה אומנות גדול ונפלא להעלות מתהום תחתיות למעלה למעלה לבחי' למעהל מהמקום. כי הש,י רוצה בקיום העולם שעיקרו הוא הבחירה שבשביל זה נברא הכל וע"כ בהכרח שיתקיים גשמיות המקום כדי שיהיה בחירה ע,כ כשכרה דוד שיתין עד התהום ורצה להעלות מהתהום עד למעלה מהמקום תיכף קפא תהומא ובעי למשטפי' עלמא כי אמר א"כ יתבטל העולם לגמרי ע"כ הוכרחו לכתוב שם והלהשליך לשם כי השם הוא החיות שהוא מגביל החיות מחי החיים מבחי' למעלה מהמקום עד תכלית גשמיות המקום כמובן בהתורה הסתרה (סי' נ"ו ע"ש). ועי"ז השם בעצמו קורין את הש"י ומדבקין עצמן אליו בבחי' רצואה ושוב כל הימים שצריכין לחיות על פני האדמה. כי הש"י רוצה שיתקיים האדם ולא יתבטל לגמרי כידוע. וע"כ אחיתופל שהיה שם ולא גילה זאת מיד עד שקילל דוד היה עונשו שנחנק כי ישרים דרכי ה'. כי אחיתופל היה מורד במלכות בית דוד ופגם בכל הנ"ל כי לא האמין שיכולין להעלות מהתהום ומתכלית גשמיות לבחי' למעלה מהמקום עד שעי"ז הפיל הרבה נפשות עד שרצה להפיל ח"ו את דוד בעצמו וחירף את דוד על עון בת שבע כאלו אפס תקוה ח"ו. כי באמת דוד לא חטא כשרז"ל אך אף לפי טעותו שחטא בוודאי אין שום דבר שעומד בפני התשובה כמובא בכל ספרי קדש והוא רצה להפיל את דוד וכל התלוים בו כאלו אפס תקוה לנפש החוטאת כמובא במדרש על פסוק מה תתהלל ברעה הגבור וכו' שמביא המשל כשא' עומד אצל הבור שאין זה גבורה להפילו ח"ו רק עיקר הגבורה להעלות האדם מן הבור וכו'. וע"כ אמר דוד מה תתהלל ברעה הגבור שאין זה גבורה ואין להתהלל בזה מה שאתה רוצה להפיל ח"ו וגם לא תעלה בידיך זאת ח"ו להפילנו חלילה כי חסד אל כל היום כי חסיד ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו. וכל זה היה מחמת שאחיתופל בעצמו היה מהנפילים שנפל בעצמו ע"י ריבוי חטאיו ולא רצה לשוב ומצא תואנה לעצמו שכבר אפס תקוה ע"כ רצה להפיל גם את אחרים ח"ו כמצוי זאת הרעה בעולם עתה בעו"ה שמצויים הרבה שנפלו בעצמם כמו שנפלו עד שמפילים גם אחרים ח"ו (וע' בדברינו מזה במ"א). וע"כ הי' עונשו שנחנק בגרונו כמבואר לעיל מזה על מארז"ל הרי החונק את חבירו וכו' ע"ש כי דרך הגכרון נמשך החיות ממעלה למטה ודרך שם עולה התפילה והשיר והשבח ממטה למעלה וכנ"ל וע"כ הגרון בבחי' השיתין כ"ש אדמו"ר ז"ל על מארז"ל כל הממלא גרונם של ת"ח יין כאלו מנסך יין ע"ג המזבח שיורד לתוך השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום (סי' מ"ט לק"א). וזהו בעצמו בחי' הביהמ"ק שנקרא צווארו של עולם כ"ש עד צוואר יחצה (ישעיה למ"ד) כפשרש"י שם וכ"ש צווארך כמגדל השן כי עיקר המשכת כל כחות השפע והחיות ממעלה למטה הוא דרך הביהמ"ק וכן עליית כל התפילות שנמשכין מכחות אלו למעלה, למעלה מן המקום הכל מהביהמ"ק וכנ"ל ע"כ נקרא צוואר וכנ"ל. ואחיתופל שפגם בזה ע"כ נחנק בגרונו וכנ"ל. וע"כ נסמך פ' נסכים אחר פ' המרגלים להורות כי הש"י יגמור את שלו בחסדו כי אע"פ שפגמו המרגלים בא"י כ"כ שעי"ז גרמו בכי' לדורות בית ראשון ובית שני אעפ"כ אתה מרום לעולם ה' כי סוף כל סוף יעלה הכל אפי' מתהום תחתיות שעל זה מרמז פ' נסכים שיורדין לתוך השיתין שמחוללין עד התהום להעלות הנפשות חמשם וכנ"ל:

</div>


## Segment 84

<div dir="rtl" lang="he">

אות לט וזהו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וכו' שנאמר על העולםי לרגל. וכן עלכל ההולכים לדבר מצוה בפרט כשהולכים להקביל פני רבם האמתי שיכול להעלותם מתהום תחתיות למעלה מהמקום וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה חמוקי ירכיך כמו חלאים ודרז"ל אלו השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום היינו כנ"ל כי דייקא ע"י ההליכה לדבר מצוה מעלין בכל פסיעה גשמיות המקום למעלה מהמקום עד שמעלין מתהום תחתיות למעלה שזהו בחי' השיתין וכנ"ל. וזה מעשה ידי אמן מעשהידי אומנות של יוצר בראשית כי יש בזה אומנות גדולה ונפלא להעלות מהתהום ואעפ"כ יתקיים העולם ולא יחרב כמו שרצה התהום לשטופף בימי דוד כי הש"י רוצה בקיום העולם וכנ"ל:

</div>


## Segment 85

<div dir="rtl" lang="he">

וז"ש במ"ר וישלח פ' ע"ח. כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל לא נמנע מלנסך. א"ר חנן כל מי שיודע כמה ניסוכים ניסך אבינו יעקב בבית אל יודע לחשב את מי טבריה ופ' המ"כ כלומר כשם שא"א לשער מי טבריה כך א"א לידע מספר נסכיו עכ"ל. כי עיקב בחיר שבאבות עסק בזה ביותר להעלות הנפשות מעמקי עמקי התהום תחתיות ע"כ הרבה מאדמ אמד בנסכים בלי שיעור כנ"ל כי עיקר עלייתם ביותר מעמקי עמקי עמקים הוא ע"י הנסכים שיורדין עד התהום וכו' כנ"ל. וע"כ סוף עיקר הגאולה שאין אחריה גלות יהי' ע"י יעקב שעל ידו יבנה הבית השלישי שלא יחרב לעולם כשרז"ל כי עיקר שלימות הגאולה שלא תהיה אחריה גלות הוא כשהצדיקי אמת יעלו הנפשות להשיבם בתשובה באופל שלא יוכלו להפילם עוד שזה עיקר קיבוץ נדחי ישראל מקצה השמים וכו' וכו'. ע"כ עסק יעקב בנסכים דייקא ביותר כי ע"י נסכים מעלין ביותר מתכלית תכלית הירידה עד התהום בלי קץ. וגורמים הגאולה עד שיהיה בנין ביהמ"ק שיבנה בזכותו שלא יחרב לעולם ששם יקריבו כל הקרבנות וקטרת ונסכים וכנ"ל שעי"ז יתתקן הכל בשלימות ויתקיים הביהמ"ק לעולם ב"ב אמן:

</div>

§7: Ain navi rashai l'chadeish davar mai'atah. Can only do mitzvos al pi Moshe (aspaklaria ham'irah) → all mitzvos on his da'as ("ka'asher tzivisanu al y'day Moshe avdecha"). Through him specifically → ratzon Hashem → tikkun kol ha'olam. Other n'vi'im = aspaklaria she'ainah m'irah.


## Segment 87

<div dir="rtl" lang="he">

אות מ וזה בח'י הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש שהוא שמן המשחה. כי ע"פ כל המבואר לעיל מובן ממילא גודל מעלת השלום בין ישראל וכמו שהפליגו רז"ל בזה הרבה בענין מעלת השלום שעולה על הכל כי כבר מבואר שעיקר קיום האדם ותיקונו הנצחי הוא ע"י שיאחז עצמו בכסא הכבוד שהוא שרשי נשמות ישראל וכו' וכו' וכנ"ל וע"כ בוודאי צריכין לזה שיהיה שלום גדול עם כל ישראל ושיהיה שלום בין כ"א לחבירו כדי לשיתקשרו יחד באהבה ושלום כל שרשי נשמותם ולא יהי' ביניהם שום פירוד ע"י איזה שנאה ומחלוקת ח"ו כדי שיוכל להתאחז בשרשי נפשותם הנכללים יחד ע"י האהבה והשלום:

</div>


## Segment 89

<div dir="rtl" lang="he">

אות מא וקרח פגם בכל זה ע"י תאוות ההתנשאות והראשות שזהו בחי' מנהיגות של שקר שהתאוה לנשיאות אליצפן מה שלא הי' ראוי לזה ועי"ז חלק על משה רבו שכל תקונו וחיותו וקיומו על ידו. וע"כ היה עונשו מדה במדה שנבלע בתוך הארץ בחייו וירד חיים שאולה למדריגה התחתונה של שאול כי קרח היה מנושאי הארון ובכחו של משה רבינו היה זוכה להתאחז בכסא הכבוד ולעלות עי"ז מהמקום לבחי' למעלה מהמקום וכנ"ל אע"פ שמצד מעשיו לא היה ראוי לזה אבל גודל כחו של משה הי' עצום מאד עד שהיה יכול לזכות את כל ישראל לזה וגם קרח היה זוכה לזה בפרט שהיה מנושאי הארון העדות שעל ידו דייקא עולים למעהל מהמקום. כי מקום הראון אינו מן המדה כי הוא למעלה מהמקום וע"כ עמד הארון בביהמ"ק על האבן שתי' שהוא נקודת העולם שדרך שם עולה המקום למעלה מהמקום וכנ"ל (וע' במ"א מזה בה' ציצית הלכה ג'). אבל כל זה היה זוכה קרח אם היה מכיר את מקומו איך אינו ראוי לזה מצד מעשיו רק בכחו של משה רבו. והיה צריך לקשר עצמו עם כל ישרא לבאהבה ושלום גדול עד שיחזקו זה את זה שיוכלו להכלל במשה רבינו ובתוך כלל נשמות ישראל, והיה זוכה בכחו של משה לכלול בבחי' למעלה מהמקום וכנ"ל עד שהיה זוכה שהיה משה רבינו מעלה על ידו הרבה נפשות מאחר שזיכה אותו להיות מנושאי הארון שעי"ז מעלין למעלה מהמקום וכנ,ל. אבל קרח מחמת גאותו ותאוות המנהיגות והנשיאות לא חפץ בברכה ותרחק ממנו כי התקנא במשה ואהרן ואמר שהוא בעצמו יכול לזכות לכל המעלות עד שהסית והדיח כמה ראשי ב"י נשיאי עדה שיחלקו על משה כי רצה להתאחז עמהם שהם ראשי הדור לחלוק על משה מחמת שידע שכח משה בעצמו על ידי שמקשר עצמו עם ראשי הדור וכו' כמבואר בהתוכה הנ"ל. שעיקר האחיזה בכסא הכבוד הוא ע"י ראשי הדור האמתיים שכלולים מכמה נשמות וכו' כבואר שם היטב ע"ש וע"כ רצה קרח לחלק ראשי הדור ממשה ולחלוק עליו ובאמת היתהעת צרה גדולה. וזהו ויקח קרח ואתפליג קרח שלקח עצמו לצד א' להיות נחלק מתוך העדה שעי"ז החליק והפריד בין המקום ובין למעלה מהמקום כי רק משה יכול בכחו לקשר עצמו עם שרשי נשמות ישראל ע"י ראשי הדור האמתים הכלולים בו כי משה זכה לכל התיקונים הנ"ל ועל כולם מה שהיה עניו מכל האדם והיה אין ממש שעי"ז עלה למעלה מהמקום והוא מזכה את כל ישראל הכלולים בו שיעלו למעלה מהמקום. וכ"ש לעיל על המשנה משה קיבל תורה מסיני דייקא אבל קרח ועדתו שהם בחי' החולקים והמתנגדים על האמת שבכל דור הם ההיפך מכל זה כי לא זכו לשום תיקון מתיקונים הנ"ל כי פגמו בברית כ"ש חז,ל הם חטאו על נפשותם ובפרט קרח שאשתו הטעתו כשרז"ל ולא די להם בזה אף גם התגאו הרבה נגד משה ואמרו כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו וכו' כאלו משה ואהרן חפצים ח"ו בכבוד והתנשאות לתאוותם חלילה כיה םמהפכים מהיפך אל היפך וע"כ היה מפלתם ע"י קטרת שרצו להקטיר קטרת זרה כי ריח הקטרת הוא עיקר תיקון ועליית כל הקרבנות שבמשכן וביהמ"ק שכול היו לריח ניחוח אבל העולה על כולם הי' ריח הקטרת כי לית קרבנא חביבא קמי' קוב"ה כקטרת כי כל הקרבנות הם בחי' תפילה שמעלה כל כחות של שיח השדה לשרשם בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה והעיקר הוא הריח שהוא חיות הנשמה וכו' וכו' שזהו בחי' התנוצצות משיח כ"ש שם (באות י"ב) ועש"ז נקרא מטר וכו' ע"ש וע"כ חביב מהכל הקטרת שהיה רק לריח כי עיקר התיקון של הקרבנות והתפילות הם בחי' ריח בחי' ריח י"א סנממני הקטרת שהיה בהם חלבנה שהם מעלין הנצוצות והנפשות הנפולין מעמקי עמקי הקליפות מסטרא דמותא ממש ומעלין אותם לעילא ולעילא כי סלוקא דקטרת עד א"ס כמבואר בזוה"ק היינו שעיקר העליה מתכלית גשמיות המקוםפ לעלות למעלה מהמקום הוא ע"י ריח הקטרת. וקרח בגאוותו טעה ואמר שגם הוא יכול לעלות ע"י הקטרת אבל באמת הי' כל מפלתו עי"ז כי להעלות ריח התפילה והקרבנות לעילא ולעילא זה אין זוכה כ"א הצדיקי אמת שהם בחי' משה משיח וכנ"ל:

</div>


## Segment 91

<div dir="rtl" lang="he">

אות מב וע"כ היה עונשו מדה במדה שפתחה הארץ פיה ובלעה אותם בחייהם לתוך בטן הארץ הגשמיט כי ישרים דרכי ה' כי מבואר לעיל סוד הקבורה שהוא שדייקא עי"ז שהאדם נקבר בתוך הארץ הגשמי עי"ז דייקא זוכה בתחיית המתים שיעלה למעלה מהמקום כי א,א לעלות למעלה מהמקום כ"א ע"י שיורדים דייקא לתכלית גשמיות המקום. אבל העיקר אין זוכין לזה כ"א גדולי הצדיקים בני העלי' המובחרים שזהו בחי' גודל מעלת ההליכה על קברי הצדיקים האמתיים וכנ"ל. אבל שאר העולם אפי' הכשרים והצדיקים שאינם בתכלית השלימותך אין זוכין לזה כ"א בכחו של הצדיק הקגדול שהוא בבחי' משה שהוא יכול לזכות ולהעלות אפי' את הגרוע שבגרועים. כי הוא מקיים השלימות אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכו' וכנ"ל. וע"כ קרח שפגם בזה מאד וחלק על משה רבינו. ובזה החליק והפריד מאד מאד את המקום מבחי' למעלה מהמקום ע"כ הי' עונשו שירד מיד לתוך בטן הארץ לתוך תכלית גשמיות הארץ בחיים חיותו, להודיע ולהרותו שנפסק משרשו בחייו. כי עיקר התיקון של כל אדם הוא כפי התורה ומעשים טובים שמסגל בחייו שעי"ז זוכה אח"כ בעת מיתתו שנשמתו עולה למעלה וגופו יורד לארץ. אבל נשאר בו רושם מחיות נפשו שהוא סוד הבלי דגרמי המבואר בזוה"ק שהוא סוד השם ששואלין אותו אחר מיתתו מה שמו שהוא בחי' נפשו הנשארת עמו בקבר. וכל תיקונו ע"י שמתקשר מתוך קבורתו בארץ לשורש נפשו ורוחו ונשמתו עד שיזכה ע"י קבורתו בארץ דייקא לעלות ולכלול בבחי' למעלה מהמקום כנ"ל. אבל כל זה בוודאי א"א לזכות כ"א ע"י הצדיק הגדול שזכה בחייו לשבר כל תאוות עוה"ז וכו' וכו' עד שזכה לכלול בבחי' למעלה מהמקום שהוא בחי' בעל השדה שכל התיקון על ידו וכנ"ל. אבל קרח שהי' ההיפך מכל זה וחלק על משה. ע"כ חזר עליו הגלגל בהיפך ממש מכל הנ"ל כי נפסק משרשו בחיים חיותו וירד חיים שאולה לתוך גשמיות הראץ. ושם נפל עם כל חיותו שזהו בחי' סוד הכרת בחי' ומקולליו יכרתו וכנ"ל כי אין מ ישיעלהו מגשמיות הארץ למעלה מאחר שחלק על משה שכל העלי' על ידו דייקא וכנ"ל:

</div>


## Segment 93

<div dir="rtl" lang="he">

אות מג וע"כ סוף כל סוף יהי' תיקונו ע"י שמואל הנביא וכ"ד משמורת לוי' שיצאו ממנו שעל זה התנבאה חנה ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל. כי הלוים עוסקים בשיר על הדוכן בשעת הנסכים דייקא שמחוללין ויורדין עד התהום. שעי"ז דייקא מעלין מתהום תחתיות את הירודים מאד מאד למעלה מהמקום וכנ"ל. ועתה בוא וראה והבן מה שאבד והפסיד קרח ועדתו ע"י גאוותו וע"י נסיון של המנהיגות והנשיאות. כי הוא טעה עי"ז. מחמת שראה ששמואל הנביא וכל הנ"ל יצאו ממנו. ע"כ התגאה בטעותו ושטותו לחלוק על משה. אבל עינו הטעתו. כי אם לא הי' חולק על משה הי' זוכה לזה מיד ביתר שאת ויתר עז אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים ולא הי' צריך לסבול צער קשה ומר של גיהנם כ"כ ימים ושנים הרבה ועתה סבל מה שסבל אלפים שנה וסוף כל סוף יהי' עלייתו ותקונו ע"י משה כי כל התיקון של הלוים בשיר על דוכן ע"י הנסכים וכו' הכל בכחו של משה שהוא תיקן לנו הכל וסוף כל סוף אחר כל המרירות דמרירות שסבל וחרפות ובושות בלי שיעור יצטרך להתבייש הרבה לפני משה לקבל התיקון על ידו:

</div>


## Segment 95

<div dir="rtl" lang="he">

אות מד וזהו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד דהיינו אהבה ושלום שיתקשרו יחד אחים ורעים שהם נפשות כלל ישראל שכל קיום ממשלת האדם על המלאכים הוא עי"ז כנ"ל. וזהו כשמן הטוב על הראש וכו'. שהוא שמן המשחה שעל ידו נתקדש כל המשכן וכליו לדורות שעי"ז עיקר האחיזה בכסא הכבוד לעלות למעלה מהמקום כנ"ל וזהו כטל חרמון שיורד על הררי ציון בחי' טל ומטר שמגדלין כל שיח השדה שמעלין כחותם ע"י התפילה למעלה למעהל. שעי"ז נעשים כל התיקונים הנ"ל. וזהו שיורד על הררי ציון דייקא שהוא נקודת האבן שתי' שדרך שם עולין מהמקום למעלה מהמקום. וזהו כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו' כי שם מקור הברכה בחי' כי מבורכיו יירשו ארץ הנ"ל. כי זה עיקר הברכה והחיים כשעולין ונכללין למעלה מהמקום. כי שם מקור הברכה והחיים. וע' היטוב בכל התורה תקעו הנ"ל מרישא לסיפא ומסיפא לרישא ותבין בדברינו. איך הכל מקושר יפה ע"פ התורה הנ"ל. אך לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה מי יתן שנזכה לכל הנ"ל לצאת מכל התאוות והמדות רעות הנזכרים שם ולזכות לכל התיקונים הנ"ל. והכל בכח של הצדיקי אמת עד שנזכה לעלות למקור נשמותינו שהוא למעלה מהמקום וכו' וכנ"ל:

</div>


## Segment 97

<div dir="rtl" lang="he">

אות מה וע"כ סיימה חנה בתפילתה שהתפללה כשנולד שמואל שהוא תיקון קרח. וכסא כבוד ינחילם. כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, שזה עיקר התיקון לאחוז עצמו בכסא הכבוד שעי"ז עולים למעלה מהמקום כמבואר שם בסוף התורה הנ"ל ע"ש:

</div>


## Segment 98

<div dir="rtl" lang="he">

שייך לענין נסכים באות ל"ז וכו'

</div>

§8: Ikkar tikkun ha'olam (l'malei chesronos) through b'chinas Moshe → simchah from mitzvah itself → doesn't want s'char Olam Haba. Tachlis hab'riah = lizkos l'simchah shel mitzvah. Through this → world ascends/niklal. Entire b'riah for adam → to earn s'char through avodah/b'chirah → she'lo yochal nahama d'chisufa. N'shamah originally = nahama d'chisufa → "man d'achil d'lav dilei bahis l'istakkulei b'apei." Hashem created all → soul shouldn't eat nahama d'chisufa. Tachlis = simchah (ikkar s'char/osher acharon): "hinei Elokainu...nagilah v'nism'chah" (Y'shayah 25:9); "asid HKB"H la'asos machol laTzadikim" (Ta'anis 31); "sova s'machos es panecha" (T'hilim 16:11, Rashi: simchah she'ain lah kaitz). Hashem = etzem hasimchah ("oz v'chedvah bimkomo," D.H. I 16:27). K'fi simchaso kain simchasainu: "yismach Hashem b'ma'asav yismach Yisroel b'osav." But this simchah only through mitzvos/ma'asim tovim of ba'al b'chirah (earning s'char through y'gi'ah/k'fiyas yitzro). If receives as matnas chinam → m'kabeil = atzvus = "b'itzavon tochalenah." Must not be m'kabeil at all → then merits simchah she'ain lah kaitz.

§9: At creation → no is'ar'usa dil'sasa → world = m'kabeil → atzvus → achizas din (Arizal). From this din → all chesronos/g'zairos. Only Tzadik ha'emes (simchah from mitzvah itself, doesn't want s'char) → m'satik din. Even a true Tzadik who wants s'char Olam Haba = still slightly m'kabeil → "mi hikdimani va'ashaleim" (Iyov 41:3); Midrash Vayikra 27: "did he make Me m'zuzah before I gave him a house?" → all = Hashem's → man = m'kabeil → can't fully sweeten din. Only non-m'kabeil Tzadik can.

§10: Essential hamtakah/bitul dinim → only through Tzadik who is no m'kabeil at all → ultimate simchah → sweetens all. Rabbeinu HaKadosh: "yagati b'eser etzb'osai v'lo nehenaysi afilu b'etzba k'tanah." Story of 7 Beggars (Rabbeinu zl) → Tzadikim hakadmonim: no histakulus/sh'mi'ah/dibur/n'shimah in this world. Zohar: "zacha'ah man d'la ishani midilay klum." These Tzadikim → not m'kabeil → ultimate simchah → sweetens all din (root of din = creation without is'ar'usa dil'sasa = m'kabeil). Through this Tzadik → entire world not m'kabeil → worthy of creation → everything sweetened. Achieved through: mafshit akmimiyus sheblibo through r'amim (t'filah b'ko'ach) + careful of chimutz hamoach (see Torah there).

§11: Mitzvah of milah. Midrash (B'reishis 11): why not created mahul? → everything needs tikkun (turmusin, chitin). Man born without z'chus = b'chinas t'chilas hab'riah = m'kabeil → atzvus/din → achizas orlah = k'lipah preceding p'ri = p'gam hab'Bris = atzvus (Rabbeinu zl many places: tikkun hab'Bris = simchah, p'gam = atzvus). Man at birth = m'kabeil → must be born with orlah. We rectify through milah (korsin orlah d'chafya al Bris) → essential tikkun (before milah not in geder adam; ikkar tzelem d'mus adam = ben Yisroel hamahul). Through milah → we made the person → nullifies m'kabeil → nullifies orlah at root → reveals Bris = Tzadik Y'sod Olam = mashpia = "Tzadik chonaim v'no'sain" (heipech m'kabeil). Infant endured pain of milah → as though made himself → leaves m'kabeil → orlah nullified → Bris revealed = Tzadik Y'sod Olam = mashpia.

§12: Milah = mitzvah received b'simchah, still done b'simchah (Chazal). Essence = simchah = tikkun hab'Bris = Tzadik mashpia (heipech m'kabeil/atzvus/orlah). Revealed: Bris = Tzadik mashpia = simchah = "or zarua laTzadik ul'yishray laiv simchah" (T'hilim 97:11).


## Segment 100

<div dir="rtl" lang="he">

אות מו וז"ש במ"ר ויקרא פ' א' וז"ל זכרו כיין לבנון. אמר הקב"ה חביב לפני שמותן של גרים כיין נסך שקרב לפני ע"ג מזבח עכ"ל, היינו כמו שכתבנו לעיל כי ע"י נסכים מעלין נפשות שירדו עד התהום שזהו בחי' גרים שהם נצוצי נפשות ישראל שירדו מאד עד שנולדו בין העכו"ם. ע"כ חביבים הגרים כנסכים דייקא וכנ"ל:

</div>