מתנה ה
מתנה ה
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/5

Segment 2
HE:
אות א (מהדורא בתרא: ר"ה תיו ריש לפ"ק) צריך לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כ יהיכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא:

Segment 3
HE:
כי כל דבר יש לו שורש למעלה ושורש ענין מתנה מה שנמצא בעולם שאחד נותן מתנה לחבירו נמשך ממה שגם אצלו ית' נמצא אחצר מתנת חנם שלפעמים חונן ונותן במתנת חנם אע"פ שאינו מגיע לו ע"פ משפט. כי הש"י מנהיג עולמו בצדקה ובמשפט כ"ש אוהב צדקה ומשפט וכתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ובאמת הוא מדרכיו הנפלאים והנעלמים מאד שא"א להבין ולהשיג, וכמו שמתמיה ומתפלא הפיוט על זה ביוצר של יום א' דר"ה כ"ש שם ובמקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה. כי באמת הוא פלא גדול שא"א להבין כי הש"י ברא את העולם בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכה לקבל שכר הטוב הגנוז במשפט כדי שלא יאכל הנמא דכסופא כמובא וע"כ בהכרח שינהיג העולם במשפט כי אם לאו א"כ חזר הדבר לכמות שהי' שיאכל הנמא דכסופא וא"כ על מה טורח כל הבריאה. וזהו באמת ענין קשיות המלאכים שקיטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי עתיד למיחטי קמך ולארגזא קמך וכו'. והשיב להם הש"י וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו' ולכאורה תמוה דקאי לה מאי קארי לה וכי לא ידעו המלאכים שהש"י רחום וחנון והלא הואמטיב ומרחם על כ לדרי מעלה בחסד כנם וכמו שארז"ל שהם אוכלין בחי' הנמא דכסופא שהוא רק ברחמים במתנת חנם, וא"כ מה קול הרעש הזה שהרעישו על בריאת האדם שעתיד לחטוא הלא הש"י רחום וחנון. אך כל קושייתם הי' ענין הנ"ל. שהקשו כמ וממה נפשך, כי הם הבינו תיכף שבריאת האדם הוא עדי שיקבל שכר במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כמותם. וע"כ הקשו א"כ איך אפשר שיתקיים כי הלא עתיד למיחטי וכו'. ואם תאמר שתמחול לו ברחמיך, א"כ יאכל נהמא דכסופא בבושה גדולה יותר מבתחילה, כי קודם בריאתו לא חטא ועכשיו חטא ואתה מרחם עליו ונותן לו במתנת חנם א,כ בושתו יותר מרובה ולמה לך לבראותו. אבל הש"י לא השגיח עליהם והשיב להם וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכ'. היינו שהשיב להם שאין אתם מבינין ומשיגין דרכי. כי אע"פ שאני רוצה לברוא העאדם כדי שיקבל שכרו במשפט, אעפ"כ בודאי לא לחנם נקראתי רחום וחנון כי בודאי לא אעזוב דרכי רחמי וחסדי מן האדם אע"פ שנברא במשפט. כי עליו דייקא יתגלו ריבוי רחמנותי וחינותי, כי על העליונים שאינם חוטאים אין ניכר על ידם כ"כ ריבוי רחמיו. רק על האדם דייקא שעתיד לחטוא, על ידו דייקא יתגלו ריבוי רחמי עד אין קץ ותכלית. רק שבודאי א"א לכם להשיג זאת איך יתנהג במשפט ובצדקה כי זהו נפלאות תמים דעים שא"א להשיג וכנ"ל וזהו בחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדת הרחמים במדה"ד. ולכאורה קשה הלא ידוע שהש"י טוב ומטיב ומלא רחמים וכל בריאת העולם הי' בשביל לגלות רחמנותו וטובו כמבואר בכל ספרי קבלה הקדושים, ואיך שייך שיעלה במשחבה לברוא העולם במדה"ד. אך באמת גם מה שעלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד הי' ג"כ מצד רחמיו וחסדיו כי מעוצם רחמיו רצה לברוא את העדם שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל הנמא דכסופא, ע"כ בודאי ראוי מצד רחמיו דייקא שיברא העולם במדת הדין ומשפט כי אם לא כן יהי' נהמא דכסופא. כי באמ תגם כל דיניו ומשפטיו ית' נמשכים רק מחסדו וטובו, כי מדה"ד לא נתהוה כ"א כדי שיהי' צמצומים וכלים לקבל החסד בתוכם כידוע וע"כ באמת גם הדין הוא חסד גדול. וכמטובא על פסוק אברהם הוליד את יצחק וכו'. וזה בחי' בגבורות ישע ימינו והכל בשביל האדם כדי שיקבל שכרו הטוב במשפט וכנ"ל. אבל ראה שאין העולם מתקיים ע"כ שיתף מדה"ר במדה"ד וכו' וברא את העולם שיתנהג במשפט ובצדקה כנ"ל ובאמת א"א להשיג זאת וכנ"ל:

EN:
And this is itself the aspect of: "And I and the lad will go until ko" — said regarding Avraham. For he believed that even though he was leading his son to slaughter, nevertheless, His words, blessed be He, would certainly be fulfilled — that He said: "For in Yitzchak shall your seed be called". But it is in the aspect of ko — which is very distant and impossible to understand; one can only see from afar, as mentioned above.

Segment 5
HE:
אות ב ואלו הב' בחי' משפט וצדקה הם בחי' תורה ותפלה היינו בחי' תורת ה' ותפלת ה' שא"א להשיג כ"א מי שזוכה לעלות מדרגא לדרגא עד שנכלל בא"ס ששם הוא תורת ה' ותפלת ה' ממש. כי איתא בהתו' חוב"ח סי' כ"ב שצריכין להתחזק בעזות גדול דקדושה כנגד העזי פני םשכל התנשאותם רק ע"י עזות וכו'. וכן צריכין עזות דקדושה נגד עזות הגוף וכו'. ועזות הוא בחי' קולות דקדושה וכו' בחי' קול שופר וכו'. ולבא לעזות הוא ע"י שמחה בחי' כי חדות ה' היא מעוזכם. ולשמחה זוכין ע"י בחי' נעשה ונשמע שהם שני הכתרים שהכתירו את ישראל בשעת קבלת התורה שהם בחי' ושמחת עולם על ראשם וכו'. ונעשה ונשמע הם בחי' נגלה ונסתר בחי'תורה ותפלה בחי' תורת ה' ותורתו בחי' בראשית ברא מאמר וחצי מאמר וכו' וכו'. וצריך לעלות מדרגא לדרגא וכעו' עד שיהי' נכל בתחילת האצילות שהוא ראשית נקודת הבריאה, ושם הנסתר בחי' תפלה הוא תורת ה' ממש וכו' וכו'. ואח"כ כשנכלל בא"ס שם הנעשה בחי' התורה הוא תורת ה' ממש, והנשמע בחי' תפלה הוא תפלת ה' ממש כי גם אצלו ית' מצינו בחי'תורה ותפלה כשרז,ל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו' וכן ארז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו'. ובודאי יש חילוק בין תורה ותפלה שלנו ובין תורה ה' ותפלת ה' וכו'. וקודם שעולין מדרגאלדרגא צריך שהי'י ירידה קודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' וכו' ע"ש כל זה היטב היטב. נמצא שיש אצלו ית' תורהותפלה וזה בחי' משפט וצדקה הנ"ל. כי תורה בחי' משפט כי התורה נקראת משפט היינו בחי' ההנהגה ע"פ המשפט התורה. אבל כפי משפט התורה קשה להעולם להתקיים כי התורה מחייבת להחוטא עונשו ח"ו, ואפי' תשובהלא הי' מועיל ע,פ משפט התורה. אבל הש"י שיתף רחמים בדין ומנהיג העולם בצדקה וחסד שזהו בחי' תפלה בחי'תפלןה ה' שהוא מה שמתפלל יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי מעלי כשרז"ל, היינו מה שהש"י ממשיך בכל פעם רחמים עליונים מאד אע"פ שחטאו ישראל כמו שחטאו כדי שיתקיימו עד שישובו כולם ברחמיו, כי ע"י שהואית' מתפלל וכובש כעסו וממתיק הדין והמשפט ברחמים ובצדקה, עי"ז בעצמו הוא מחליש ומבטל כח היצה"ר שכל כחו מדינים וגבורות ומגביר כח היצ"ט שכוחו מחסדים ורחמים כ"שרבינו ז"ל כ"פ ובפרט בסי' ע"ב ע"ש. ועי"ז יתקיים ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו':

Segment 7
HE:
אות ג וכל זה הוא בחי' ראש השנה כי זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בר"ה נברא אדה"ר ובו נידון העולם אבל המשפט צריך שיהי' בצדקה כנ"ל, וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל ימיהם והעיקר בר"ה שהוא תחילת הבריאה. כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל ועי"ז בעצמו הם מחזירים את ישראל בתושבה וכנ"ל. וכל מה שהצדיק גדול ביותר וכל מה שבא למידריגה גבוה ביותר הוא זוכה להמשיך רחמים וחסדים עליונים יותר ויותר. וכמו שמבואר בזהו"ק החילוק שבין נח ואברהם ומשה וכו'. אבל עכשיו בתוקף אריכת מרירת הגלות שישראל ירדו מאד מחמת אריכת הגלות בבחי' ותרד פלאים אין עוזר להם כ"א ע"י הצדיקים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמעוררין אותו ית' שיתפלל בעצמו בעד ישראל וימשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם בחי' רחמים וחסדים שאינם כלים לעולם, בחי' חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, כי הם נכללןי באור האין סוף ששם הרחמים אין סוף. והעיקר עוסקים בזה בר"ה כי בכל ר"ה חוזר ונעשה מה שהי' בתחלת הבראיה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. אבל בוודאי בכל ראש השנה נעשה חדשות לגמרי רק שהוא מעין שהי' בתחילת הבריאה אבל בוודאי הוא בבחי' התחדשות נפלא. כי זה ידוע שאין הש" יעושה שני פעמים דבר א'. ועיקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בר"ה מעין תחילת הבריאה הוא בענין המתקת הדינים, שבכל ר"ה ממשיכין הצדיקים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו המוזכרים בזוה"ק שהם בחי' הצדיקים שזכו לבחי' נעשה ונשמע בתכלית המעלה עד שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' שזה עיקר בחי' נעשה ונשמע בשלימות באמת אלו. הצדיקים ממשיכין בכל ר"ה חסדים ורחמים חדשים שלא הי' מעולם, להמתיק כל תוקף הדיינם המתעוררים בר"ה שנמשכים מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שזה הי' בר"ה. כי עכשיו עיקר המשכת החסדים להמתיק הדין ולקיים העולם הוא רק ע"י הצדיקים הנ"ל. כי בתחילת הבריאה המשיך הש"י בעצמו מדת הרחמים ושיתף במדה"ד וכו' כנ"ל כי אז לא הי' שום צדיק בעולם. אבל עכשיו הכל תלוי בהתעוררות תחתון ע"י גדולי הצדיקים גבורי כח הנ"ל שהם בחי' עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל וכשרז"ל זה הפסוק לענין נעשה ושמע. וזהו גודל הפלא של ר"ה של הצדיקים הנ"ל, שממשיכין בכל ר"ה חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקיטרוגים של הפגמים שלאותו השנה עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם. וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל. והעיקר שע"י ריבוי החסדים חדשים ונפלאים שממשיכין בר"ה, עי"ז מבטלין ומחלישין כח היהצ"ר ומכניסין הרהורי תשובה והתחזקות נפלא בישראל להתחיל בכל פעם לשוב אליו ית' מכל מקום שהוא. כי כל מה שממשיכין חסדים יותרוממתיקין דינים יותר כמו כן מחלישין כח היצה"ר והס"א שכלכחם מדינים כנ"ל:

Segment 9
HE:
אות ד וזה שמבואר בתורה הנ"ל שע"י נעשה ונשמע זוכין לשמחה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה להתגבר על עזות דס"א של העזי פנים ושל הגוף. כי הא בהא תליא כי ע"י נעשה ונשמע הנ"ל נמתקין כל הדינים שעי"ז מגבירין כח יצ"ט על יצה"ר שזהו בחי' התגברות עזות דקדושה על עזות דס"א וכנ"ל. כי עיקר ההתקרבות אל הקדושה הוא ע"י עזות דקדושה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכו' וכ"ש שם בהתורה הנ"ל. אבל צריכןי לדבר בזה הרבה כי צריכין התחזקות גדול בכל יום ובכל פעם שהוא בחי' עזות דקדושהכי הרבה הרבה עובר על כל או"א בכל יום ויום כשרז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. כי היצה"ר שהוא באמת זקן וישן לגמרי כי נקרא זקן וכסיל רוצה בכל פעם להתחדש ומעורר את האדם לשטותיו והבליו כאלו הם חדשים עכשיו, ועצות התורה הנפלאים הוארוצה להתישן ח"ו כאלו הם ישנים ח"ו. ובאמת הוא להיפך וצריכין להתגבר בעזות גדול כנגדו מחדש ולהבין ולהאמין בהמאת כי נהפוך הוא כי התאוות והשטותים והבלבולים הם ישנים מכבר כיאין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מהשמש שהוא התורה שם יש חדשות בכל יום ובכל פעם כי עצות התורה עמוקים מאד מאד והם מתחדשים בכל פעם וצריך להתחזק בהתחזקות ועזות דקדושה מחדש בכל פעם כשרז"ל היום הזה נהיית לעם בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. אבל כל זה זוכין ע" יהצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל. והא בהא תליא כל מה שמתקרב אליהם זוכה לעזות דקדושה ביותר וכל מה שזוכה לעזו תדקדושה ביותר הוא מתקרב אליהם ביותר וכו'. עד שיזכה לבא לשלימות האמונה שממשיכין השבעה רועים וכו'. ועדיין צריכין ביאור גדול לבאר את התורה הנ"ל וכבר מבואר מזה קצת במ"א אבל עדיין צריכין לדבר בזה הרבה בענין ירידה שקודם העלי' המבואר שם וכ' באופן שיוכל כ"א להבין עצות והתחזקות נפלא ע"י התורה הנ"ל:

Segment 11
HE:
אות ה וזה בחי' כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי' ע"י שקרבתני לצדיקי אמת ושמת חלקי מיושבי בית המדרש שלהם וכ'ו אבל אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי וכו' היינו שקמים כנגדי העזי פנים שבדור וכו' וכנ"ל. ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' שזה בחי' י"ג מדות של רחמים שנמשכים מתפילת ה' כ"ש ויעבור ה' על פניו יקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכמו שדרז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולמדו סדר התפילה כדרך שאני מתעטוף. היינו שהש"י כביכול גילה אז למשה ולמדו אי ךהוא ית' מתפלל בעצמו ואמר ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכך יתפלל כל אחד מישראל שימשיך רחמים וחסדים מתפילת ה' בעצמו וכנ"ל. וזה שמבקש שם פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך, שמכל הבקשות שצריך, מבקש תנה עוזך לעבדך שיזכה לקבל עזות דקדושה מהש"י וזהו תנה עוזך דייקא הנמשך מתורתך ותפילתך מבחי' אל רחםו וחנון שהוא בחי' תפילת ה' כנ"ל. היינו שיזכה לעזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו היינו עזות הנמשך מתורת ה' ותפילת ה' באמת כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, וכל עזסוז נוראותיו וגבורת מלחמתו הוא להכניס עזות דקדושה בישראל לבטל הדינים שמהם כל כח היצה"ר שהוא בחי' עזות דס"א ולהגביר הרחמים והחסדים שהם בחי' צדקה בח'יתפילת ה' שמשם עיקר העזות דקדושה שזהו בחי'נורא אלהים מ מקדשך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו'. וזה עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי, כי עיקר העזות דקדושה נמשך מהחסדים כנ"ל ועי"ז מתגברין להתחזק לקוות ולצפות לישועה לשמור ולהמתין עד אשר יפול ויתבטל העזות הרע שלהם שמתגברין ומתפשטין בכל פעם בעזות גדול דס"א בכמה בחינות עד שכמעט קשה לעמוד כנגדם והרבהנפלו עי"ז ר"ל. אבך דוד המע"ה התחזק עצמו בעזות דקדושה ואמר עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו' וכנ"ל. וזה ואני אשיר עוזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי וכו'. שלבקר שהוא לעתיד לבא אשיר וארנן לך על גודל החסד שעישת עמי להגבירני ולחזקני בעזות דקדושה כזה שאוכל לעמוד כנגד עזות דס"א כזה. כי עזות דקדושה שהשפעת עלי נמשך מחסדים עליונים נפלאים מאד מאד הנמשכים ע"י תפילת ה' וכנ"ל (שסוד חסדים אלו יתגלו רק לעתיד כי הם בחי' תפילת הנסתר העליון בחי' תפילת ה' שהוא בחי' נסתר העליון וכמובן בהתו' הנ"ל):

Segment 13
HE:
אות ו וכל זה נמשך ונתתקן בר"ה וכנ"ל וזה בחי' ה' מלך גאות לבש וכו' שנא' על ר"ה כמובא שאז הש"י מגלה מלכותו ולובש בגדי גאוותו וזהו לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדושה הנ"ל שמשפיע בישראל כנ"ל. ועי"ז אף תכון תבל בל תמוט כי עיקר קיוןם העולם עי"ז כירק עי"ז מקבלין ומקיימין את התורה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכנ"ל ועיקר קיום העולם ע"י התורה כ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וזה נכון כסאך מאז וכו' היינו בחי' ר"ה שאז הש"י יושב על כסאו לשפוט בצדקה שאז עיקר כל התיקונים הנ"ל הנמשכין ע"י תורת ה' ותפילת ה' שהם בחי' בראשית ברא וכו' כי אז נברא העולם וכו' שעי"ז נמשך עזות דקדושה בחי' קולות שזהו בחי' קול שופר של ר"ה וכל הקולות והשאגות שצועקין ישראל אז שכולם בחי' עזות כ"ש שם. אבל יש כנגדם עזות דס"א בחי' ריבוי הקולות דס"א. אבל עזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו יתגבר עליהם וזהו נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. היינו האויבים והחולקים המתפשטים כנגדינו כמו נהרות ממש ומתנשאים בקולם שהוא בחי' עזות דס"א המתפשט ומתגבר מאד. אבל מקולות מים רבי םאדירים משברי ים שהם קולות בחי' עזות דס"א (וכעין שפרש"י שם ע"ש) אדיר במרום ה' כי הש"י בוודאי אדיר ותקיף עליהם ויכניעם וישפילם ע"י עזות דקדושה הנ"ל כי עדותיך נאמנו מאד, עדותיך בחי' העדיים הנ"ל שהם בחי' ב' הכתרים של נעשה ונשמע בחי' תורת ה' ותפלת ה' וכ"ש שם על פסוק עדות ה' נאמנה ע"ש. אלו העדות נאמנו מאד לביתך נאוה קודש שהוא הביהמ"ק שמשם תצא תורה ושם עיקר מקום התפלה כ"ש כי ביתי בית תפלה שמשם נמשך העזות דקדושה בחי' נורא אלהים ממקדשך אל ישרא להואנותן עוז וכו'. וזהו ה' לאורך ימים וכמו שפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהם בחי' עדותיך כנ"ל עי"ז נזכה לעזות דקדושה תמיד לנצח הכל וכנ"ל:

Segment 15
HE:
אות ז וזה בחי' המדרש פליאה המובא בכונות וז"ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, תאנא איזהו חג שהלבנה מתכסית בו הוי אומר זה ר"ה ואמאי מתכסית הלבנה לפי שביום הזה הקב"ה יושב על כסא דין ודן את העולם והשטן בא ומקטרג על ישראל ומזכיר עונותיהם ואומר לו הקב"ה הבא עדים והוא הולך ומביא את החמה ואומר לו הקב"ה ע"פ שנים עדים יקום דבר והולךםם להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה, ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כיסא רחמים וכו' עכ"ל: חמה ולבנה הם בחי' תורה ותפילה בחי' נעשה ונשמע וכו' כי חמה בחי' תורה שנקראת שמש כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. ולבנה בחי' מלכות דוד כידוע בחי' תפילה בחי' ואני תפילה. ועיקר התפילה בחי' נשמע הוא בחי' רצונות וכיסופין חזקים להש"י בדביקות וביטול גמור אל אור הא"ס עד שבא לדיבורים שהש"י מרחם עליו ופותח פיו לפרש שיחתו לפניו וכמובן בהתורההנ"ל וכן בכמה מקומות בדבריו ז"ל. וזה בחי' לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון שעיקר ההכנה ועריכת הלב שמכין ומעריך לבו בכיסופין חזקים ובא לפני הש"י לפרש שיחתו, וה' ברחמיו נותן מענה בפיו בחי' ומה' מענה לשון. וזה עיקר בחי' נשמע שהוא בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול אל אור א"ס כ"ש שם. ועי"ז זוכה שישיג תורת ה' עד שנעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה מתפלה תורה. וזהו בעצמו מ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בסי' כ"ה לק"ת לעשות מהתורה תפלה אע"פ שלפום רי הטא נראים כסותרים זא"ז, כי כאן כתב לעשות מהתפלה תורה ושם כתב לעשות מהתורה תפלה. אך באמת בשניהם. לדבר א' נתכוון כי מ"ש כמה פעמים לעשות מהתורה תפלה כונתו לעשות מהתורה שלא זכה עדיין לקיימה ולהשיגה, לעשות ממנה תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיימה ולהשיגה, וזהו בעצמו מ"ש כאן לעשות מתורת ה' בחי' תפלה בחי' נשמע, לעשות מזה תורתו בחי' נעשה וכו' כי התורה שלא זכה עדיין לקיימה כראוי ולהשיגה היא אצלו בחי' תורת ה' בחי' נסתרות ממנו. ועל זה צריך לבטל עצמו ולהתפלל הרבה להשי"ת עד שיקיימה וישיגה לעשות מתורת ה' תורתו. נמצא שעושה מהתורה תפלה, היינו מבחי' תורת ה' שהוא הנסתר ורחוק ממנו, עושה מזה תפלה שמתפלל להש"י שיזכה לבא לזה. ואח"כ כשזוכה לפעול בקשתו ומשיג בחי' הנסתר בחי' תפלה, תורתו. נמצא ששניהם אחד ונבאר הדבר קצמת, כי כונת אדמו"ר ז"ל שהזהיר מאד לעשות מהתורה תפלה, הי' כונתו מהתורה שלא זכה עדיין להגיע אלי' הן מצד הקיום הן מצד ההשגה והעיקר הוא הקיום כמו למשל כשלומד בתורה שע"י מצות ציטצית זוכה להנצל מניאוף כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ועי"ז יהי' ניצול מעצות הפוכות שאינם אמת וכו'. ועי"ז יזכה לאמונה ולתפלה ולא"י וכו'. ויודע בעצמו ריחוקו מזה הוא צריך להתפלל הרבה להש"י ולעשות מהתורה הזאת תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיים מצות ציצית קראוי באופן שיזכה לכל הנ"ל. נמצא שכל התורה הזאת היא אצלו בחי' תורת ה' מאחר שלא זכה עדיין לקיימה בשלימות הראוי באופן שיגיע לכל הנ"ל רק שהצדיק שגילה זאת התורה זכה לזה בשלימות כי אצלו היא תורתו (וגם נמוכה אצלו באלפים ורבבות מדריגות מבחי' תורתו מבחי' הנגלה שלו רק שהוכרח להוריד עצמיו בשבילנו לאומרה כך וכו' כמבואר מזה במ"א). אבל אצלינו הוא בחי' תורת ה' בחי' נסתר מאחר שלא זכינו לקיימה כראוי מכ"ש להשיגה ועל זה צריכין תפלה כנ"ל. ועושין מהתורה הינו מבחי' תורת ה' תפלה עד שזוכה לבא לזה לקיים ולהשיג זאת התורה ואז נעשה מתורת ה' שהיא בחי' תפלה תורתו. נמצא ששניהם אחד כי מ"ש כאן לעשות מהתפלה תורה היינו בחי' תורתו שיהי' נעשה מהנסתר שהיא בחי'תורת ה' יהי' נעשה מזה ע"י ריבוי תפלות בחי' תורתו שזהו בעצמו מ"ש במ"א לעשות מהתורה תפלה היינו מתורת ה' מה שגילו הצדיקים ואנחנו עדיין רחוקים ממנה. לעשות מזה תפלה עד שנזכה לזה ויהי' נעשה תורתו והרי בשניהם לדבר א' נתכוין וכנ"ל (וע' במ"א מזה בה' ס"ת וכאן מבואר יותר בעזה"י):

Segment 17
HE:
אות ח נמצא שחמה ולבנה הם בחי' תורה ותפלה ואע"פ שהלבנה קטנה מהחמה וכאן מבואר שתפלה בחי' נסתר גבוה יותר. אך ע"פ הנ"ל מבואר קצת כי התפלה מקבלת מהתורה כי מתפלל שיזכה לקיים את התורה ועי"ז זוכה לבא לזה לעשות תורת ה' תורתו וכן מדרגא לדרגא עד א"ס. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה היינו מהנסתר, וגבוה מהתורה היינו מהנגלה כי ע"י התפלה פועלין הכל ועושין מהנסתר נגלה ואזי היא בבחי' אשת חיל עטרת בעלה המובא בכתבים. כי ע"י התפלה יכולין לעשות מתכלית תכלית דיוטא התחתונה עד תכלית מעלה העליונה עד א"ס עד שיזכה לתורת ה' ותפלת ה' כמובן למעיין בהתורה הנ"ל ובמ"א:

Segment 19
HE:
אות ט ואלו הב' בחי' שהם בחי' חמה ולבנה בחי' תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע הם בחי' שני עדים כי הם בחי' ב' העדיים שהכתירו את ישראל בחורב כשאמרו נעשה ונשמע וכנ"ל. כי העדיים שהם הכתרים הנ"ל הם בחי' עדים כי הם מעידין על מעשי האדם בבחי' נשמתו של האדם מעידה בו כי כפי מה שמקיים וממשיך על עצמו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל כמו כן מוכרת נשמתו למעלה בשני העדיים שהם הכתרים הנ"ל, ולהיפך להיפך ח"ו. וזהו בחי' מ"ש ועתה הורד את עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך שהש"י לא רצה לשופטם עד שיורידו עדיים שהם הכתרים ואז ידע מה לעשות להם כפי אשר יעידו עליהם אלו העדיים בעצמם איך וכמה פגמו בהם. וזהו בעצמו בחי' שני העדים שנאמנים בכל דבר, כי בכל מקום שיש הכחשה זה בחי' פגם אמונה ע"כ מביאין שני עדים שהם בחי' ב' עדים הנ"ל שעל ידם נבנית האמונה בבחי' עדות ה' נאמנה הנ"ל, וע"כ שני עדים נאמנים לעולם כי שני עדים הם בבחי' נעשה ונשמע. כי כבר מבואר שבכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואין שני בני אדם דומין זה לזה, ע"כ אלו השני אנשים ישראליים הבאים להעיד בודאי יש בהם קטן וגדול כשרז"ל מכניסין את הגדול שבהם וכו' וגדול וקטן הם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל וע"כ הם נאמנים כי ע"י בחי' נעשה ונשמע נשלם האמונה. וע"כ התורה נקראת עדות כ"ש ונתת אל הארון את העדות וכו' וכתיב לוחות העדות וכן הרבה. וגם התפלה נקראת עדות כ"ש עדות לישראל להודות לשם ה' וכ"ש בהתורה תהומות יכסימו וכו' סי' ט' ע"ש היינו כנ"ל:

Segment 21
HE:
אות י ועפ"ז יתבאר בעזרתו ית' דברי המדרש הנ" לכי הש"י אומר להשטן להביא עדים והוא רוצה להביא החמה ולבנה שהם בח'י תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' ב' העדיים הנ"ל שהם עיקר העדים, ורוצה להביאם להראות שישראל פגמו בהם והוא מביא את החמה בחי' תורה והיא מוכרחת להעיד על הפגמים שפגמו במעשיהם נגד התורה ואומר לו הש"י ע"פ שנים עדים וכו'. והולך להביא הלבנה בחי' נסתר בחי' תפלה והיא מתכסית מאד עד שאינו יכול למוצאה, כי הנשמע שהוא בחי' תפלה בחי' רצון וביטול אל הא"ס של איש הישראלי זה אינו יכול להשטין ולמצוא ולהשיג כלל, כי רוב בני ישראל רצוחנם וכיסופם חזק ואמיץ מאד מאד להש"י בפרט באלו הימים אלול ועשי"ת, בפרט בר"ה ויוה"כ שאז כל ישראל לבם נשבר בקרבם ומתקבצים בב"ה ובב"מ ומרבין בתפלות ורצונם וכיסופם חזק עד א"ס להש"י, עד שע"י רצונם החזק עולים עד א"ס בכח הצדיקי אמת אמת שהשיגו תורת ה' ותפלת ה' וע"כ אינו יכול למצוא כלל את הלבנה בחי' תפלה כי היא מתכסית מאד. כי הוא בחי' נסתר בחי' נשמע שעולה עד א"ס. וזהו בעצמו בח'י מ"ש רז"ל במדרש ומובא בדברינו שכתר הנעשה אבדו ישראל וכתר הנשמע נשאר להם כ"ש על פסוק ועתה ישראל שמע אל וכו' היינו כנ"ל. כי כתר הנעשה אבדנו בעונותינו, כי אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות. כי אע"פ שאנו מקיימין המצות גם בגלות אבל אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות הראוי, כי כמה מצות א"א לקיים כלל בגלות כמו קרבנות וכו' ואפ' המצות שמקיימין אינם בשלימות הראוי וצריכין יגיעה גדולה לקיים איזה מצוה כראוי. אבל כתר הנשמע שהוא בחי' תפלה שעיקרה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל זה א"א ליקח מישראל בשום אופן כי איך שהוא אעפ"כ רצונו וכוספינו חזק ותקיף מאד מאד לשוב להש"י בכל עת וכ"ש מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ (וע' במ"א מזה בה' ערב הלכה ג') וכ"ש כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש לשלהבת יה' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכו'. שכל זה נאמר על רשפי שלהבת תבערת הלב להש"י בעמקות פנימיות רצונו, שאפי' הקטון שבקטנים במדריגה התחתונה מאד בוער לבו להש"י עד א"ס. וע"כ כתר הנשמע לא אבדו ישראל, וע"כ ע"י בחי' הנשמע בחי' רצון בחי' תפלה וכו' אנו משלימין כל המצות כמו שאנו אומרים קודם כל מצוה יה,ר מלפניך כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיהוכונותיה וכו'. היינו כנ"ל כי עיקר קיומנו ע"י הרצון שהוא בחי' נשמע וכו' שעולה עד א"ס. כי גם במדריגה התחתונה מאד יכולין לכסוף עד א"ס אחר שכבר גילו לנו הצדיקי אמת השגות כאלה שיש תפלת ה' שהוא בחי' סתרי נסתרות בחי' חסד וצדקה הנעלם ונסתר מאד. ע"כ אין השטן יכול למצוא את הלבנה כלל ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ע"י תקיעת שופר. כי כל המדרש הנ"ל נדרש ע"פ תקעו וכו' כי עיקר קול שופר שהוא בחי' עזות דקדשוה נמשך מהשמחה שעיקרה נמשכת ע"י בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל כ,ש שם ועי"ז נמשכין חסדים נפלאים חדשים בכל ר"ה, חסדים שלא נתגלו מעולם שעי"ז נמתקין כל הדינים. כי נתגלה הצדקה שנעלם בהמשפט שזה עיקר בחי' התקון ע"י כתר הנשמע וכו' וכנ"ל וע"כ עי"ז הקב"ה עומד מכסא דין וכו':

Segment 23
HE:
אות יא הכלל שכל אדם בכל זמן צריך שיהי' לו כמה וכמה עליות וירידות כל ימי חייו כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"כ ע"י ירידה שקודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' כמובא. ומחמת אלו הירידות הרבה נכשלו ונפלו מאד כי צריך אז התחזקות גדול שהוא בחי' עזות דקדושה בכל הבחינות וכנ"ל. וזה בחי' אריכת הגלות של כלל ישראל כי כלל הגלות הוא בחי' ירידה שקודם העלי' בבחי' מה שאמר הש"י ליעקב כשהי' צריך לירד למצרים בגלות אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ובפרט הגלות האחרון הזה שעליו נאמר ותרד פלאים וכו' וכנ"ל. וכל זה עובר על כל אחד ואחד בפרטיות. כי יש מי שאינו מתעורר קצת אך מריבוי הירידות שעוברין עליו לטובתו כדי שיעלה מדרגא לדרגא, הרבה נפלו ע"י הירידות וכמובא מזה. ע"כ צריך שתדע שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שיעור שכל זה הוא בחי' עזות דק' שמקבלין ע"י שמחה שנמשך מבחי' נעשה ונשמע וכו'. ועיקר הכח שיוכל להתחזק מי שהוא אפי' בתכלית הירידה, הוא ע"י שמקבלין כח מבחי' גבורי כח עושי דברולשמוע בקול דברו שהם הצדיקים הגבוהים שזוכין לבחי' נעשה ונשמע העליון הנ"ל שהוא בחי' תורת ה' ותפילת ה' ששם החסד והצדקה עד א"ס בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שזה החסד ממשיכין ביותר בר"ה שהוא חסד גדול כ"ש במ"א וכנ"ל כי באמת א"א להבין החסד והצדקה הנמשך משם כי הוא בחי' תפילת ה' שהש"י בעצמו כביכול צריך להתפלל על זה להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה שא"א להשיגו כי תפילת ה' הוא בחי' סתרי נסתרות שבנסתרות עד אין קץ, כי הוא בחי' נסתר העליון הנ"ל שאין מי שישג איך הוא ית' עושה המשפט בצדקה וכנ"ל. ובזה יכול להתחזק כ"א בכל עת כי עיקר נפילתו הואמחמת שיודע שכפי שמפט התורה חטא ופגם מאד וגם כי חיזק עצמו כמה וכמה פעמים וסמך על חסדו ית' שהוא בחי' נסתר בחי' תפילה, אבל אח"כ פגם גם בזה מאד מאד עד אשר ח"ו אפס תקוה. אבל כשמאמין שיש תפילת ה' שגילו חז"ל וכנ"ל ששם החסד והצדקה עד אין קץ והוא בחי' נסתר גבוה מאד שא"א להשיגו כ"א גדולי הצדיקים המובחרים שזכו לזה, עי"ז גם הוא יכול להתחזק בכחם כי הם ממשיכין עזות דקדושה גם עליו וכנ"ל. רק העיקר שיאמין בכחם הגדול ויהי' עז כנמר להמשיך על עצמו העזות דקדושה הנמשך מהם כי שם בענין העזות הוא העיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה (כ"ש במ"א סי' קמ"ז). כי כל מה שמתקרב אליהם יותר נמשך עליו העזות דקדושה יותר, וכל מה שממשיך על עצמו העזות דקדושה יותר הוא מתקרב אליהם יותר. כי כל דברי התורה הזאת וכן כל התורות נעוץ סופם בתחילתם ותחילתם בסופם ויתבאר במ"א. וכל זה זוכין בר"ה ביותר. וע"כ הולכין ונוסעין לבא על קברי צדיקים בער"ה כי נעלם ממנו ולא נדע מ יהוא זה שיכול להמשיך החסד העליון הנפלא הזה בעוצם ירידתינו כ"ש וראה את עמך מרודים מאד, כ"א הצדיקים שוכני עפר שגילו כל זאת וזכו לזה בלחי' תורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל וכ"ש טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה וכו':

Segment 25
HE:
אות יב וזה בח'י מאמר הזוה"ק תאנא מ"ד אל תראוני שאני שחרחורת אבל בשעתא דאיהי גו רחימא סגיא לגבי רחימא דילה אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזי אות מינה בר זעירא דנקודה חדא ומאי איהו אות י' כדין איתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת דלית באות דא חיוורא כשאר אתוון ולית אתר לאעלא לכו תחות גדפאי וכו' דאנא נקודא חדא זעירא. מה עבדי אינון גברין תקיפין חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברין תקיפי חילא נפיק דודה רחימא דילה מגו היכלי' בכמה מתנן ובכמה נבזבזין ובריחין ובבוסמין ואתי לגבה ואשכח לה בלא דיוקנא ושפירו כלל קריב לגבה ומנשק לה עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין ובחדוה דרחימא דעמה אתבניאת ואיתעבידת בתיקונאה בשפירו דילה וע,ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא עושי דברו ודאי מתקנין לה ומהמדריןלה דיוקנא קדמאה עכ"ל:

Segment 26
HE:
ואם כי דברי הזוה"ק הזה עולים ברום גבהי מרומים וכמובן מעט בכוונות וגם הכוונות א"א להבין וכו'. אבל זה צריכין לידע ולהאמין שעיקר דבריו הקדושים נאמרים לכל אדם בפרט, כי כ"א מישראל הוא חלק אלוה ממעל והוא אחד מהנפשות ישראל הכלולים בכנסת ישראל אשר עליו נאמר כל המאמר הקדוש הזה. כי כמו שנאמר כל זה על כלל כנס"י כמובן למשכיל, כמו כן נאמר על כל אחד מישראל בפרט:

EN:
And this is the aspect of: "So [ko] says Hashem: At about midnight, I will go out" [Exodus 11:4], etc. For the secret of midnight — even Moshe could not fully grasp it, as our Sages of blessed memory said: "Is it possible that Moshe did not know exactly when midnight was, and said 'about midnight'? David knew, for he said: 'At midnight I rise to give thanks to You'" [Psalms 119:62], etc. That is, because Moshe knew that the essential thing is the final redemption, which will be in the merit of David and those connected to him — who are the tzadikim and upright people who rise at midnight to lament over the destruction of the Beis HaMikdash. At that time Hashem, blessed be He, and all the tzadikim in Gan Eden "listen to their voices", etc. And through this the redemption will come, in the aspect of: "Rejoice with her, all who mourn over her" [Isaiah 66:10]. And as our Sages of blessed memory said: "All who mourn over Yerushalayim...", etc.

Segment 28
HE:
אות יג היינו כי בעת שנפש מישראל יורדת ונקטנת שזהו בחי' ירידה הנ"ל שקודם העלי' ואזי היא נקטנת בעיני עצמה מאד מאד אבל כל זה מגו רחימא סגי לגבי רחימא דילה שהוא הש,י. כי מחמת שבשורשה היא בוערת להש"י ברשפי שלהבת האהבה עי"ז הוא חפיצה רק לעשות רצון קונה בשלימות אבל השאור שבעיסה מתגבר מאד כנגדה עד שנקטנת ואזעירת גרמה בזעירו סגי עד שלא נשאר ממנה שום אות רק בחי' נקודה שחורה בחי' נקודה דאות י'. כי מכל המעשים טובים נעשים אותיות שהם עיקר הפאר והיופי של נפש הישראלי שנקראת דבר כמובן במאמר הנ"ל שנאמר על פסוק עושי דברו, שקורא כנס"י שכלולה מכל הנפשות בשם דבר. כי עיקר בנינה ותוקפה ותפארתהשל נפש הישראלי הוא ע"י הדיבור בבחי' ויהי אדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. אבל בעת ירידתה נקטנת מאד עד שלא נשאר ממנה שום אות כ"א בחי' נקודה חדא דאת י' שהוא בחי' נקודת האמונה שהוא בחי' קוצעא דאת ד' שהיא בחי' יו"ד שזה החילוק שבין דלית לריש שזהו בחי' לא תשתחוה לאל אחר וכמובא. ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ואיתכסיאתמכל חילין ומשרייןי דילה. כי כל נפש מישראל יש לה כמה חיילות, ומשריין קדישין התלויים בה כידוע וגם כמה נפשות תלויים בה כי חייב כל עאדם לומר בשבילי נברא העולם וא"כ צריך כ"א לדבר עם כמה בני אדם ביראת שמים וכ"ש במ"א אבל מעוצם קטנותה היא מתכסית מכל חילין ומשריין דילה ואומרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ולית אתר לאעלא לכון תחות גדפאי וכו' דאנא נקודה חדא זעירא כי אני בקטנות עצום מאד ודי מה שאני חי בירידה וקטנות כזה. מה עבדי אינון גברי תקיפי חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא נפיק דודה מגו היכלי' בכמה מתנן ובריחין ובבוסמין וכו' עד וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא וכו'. היינו שעיקר תיקון נפש הישראלי הנ"ל הוא ע"י גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהם המדיקים גבורי כח שזכו לבח'י נעשה ונשמע הנ"ל, שעל יד'יהם מחזקין ומאמצין נפש הישראלי אפי' בתכלית הירידה והקטנות כי גורמין שהש"י מרחם עליו ומאיר בדעתו התנוצצות אלקותו שזהו בחי' דנפקי דודה מגו היכלי' וכו' בכמה מתנן וכו' ובריחין ובוסמין שמאיר בה ומזכיר אותה כמה וכמה טובות וחסדים שעשה עמה ומחי' אותה בכמה וכמה חידושי תורה המחיין ומשיבין את הנפש שהם בחי' ריחין ובוסמין טבין וכו' עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו. כי העיקר הוא מה שעושין ובונין את הדיבור ממש שהוא עיקר בחי' הנפש כנ"ל היינו מה שחוזרת הנפש ומתחלת לדבר דיבורים קדושים, הן לפני הש"י שחוזרת ומתחזקת ומתאמצת לפרש שיחתה לפני הש"י, הן מה שחוזרת לדבר עם חברים ביראת שמים עד וכו' והכל בכח גבורי כח עושי דברו הנ"ל שהם בחי' הצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל שעי"ז כל תקוותינו לנצח וכנ"ל והבן היטב היטב להתחזק עי"ז בכל מה שיעבור עליך כל ימי חייך:

Segment 30
HE:
אות יד וזה בחי' מה שארז"ל שהמלאכים אמרו אשר תנה הודך על השמים שיתן להם את התורה והשיב להם הש, ילמצרים ירדתם יצה"ר יש ביניכם וכו'. כי גם המלאכים נקראים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שמקדימין נעשה לנשמע כמ ושארז"ל מי גילה רז זה לבני וכו' ע"כ שאלו שיתן להם את התורה כי עיקר כלל התורה הוא בחי' נעשה ונשמע נגלה ונסתר כנ"ל, היינו שע"י התורה זוכין לעלות מדרגא לדרגא וכו' ע"כ שאלו המלאכים מאחר שגם הם עושי דברו לשמוע וכו' שמקדימין נעשה לנשמע ע"כ ראוי שתנתן להם התורה כדי שהם יזכו לעלות לנעשה ונשמע גבוה מעל גבוה וכו' כנ"ל. והשיב להם הש"י שא"א להם לבא לזה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י שיהי' ירידה קודם העלי' כי הירידה תכלית העלי' ואתם מחמת שאין לכם יצה,ר אין שייך אצלכם ירידה ואם אוריד אתכם לזה העולם לא תוכלו לעלות כמו שנכשלו המלאכים שירדו ע"כ א"א לכם לקבל התורה ולזכות לעלות מדרגא לדרגא לבא לנעשה ונשמע הגבוה ביותר. וזהו שאמר להם למצרים ירדתם. ירדתם דייקא מרמז על הירידות שצריכין קודם העלי' שכולם כלולים בבחי' אנכי ארד עמך מצרימה וכ' שכולל כל הגליות שהם כלליות הירידות שקודם העליות, ומאחר שאין שייך אצלכם ירידות מצים כיאין בכם יצה"ר אינכם יכולים לקבל את התורה לזכות לנעשה ונשמע הגבוה ביותר שזה עיקר קבלת התורה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' וכנ"ל:

Segment 32
HE:
אות טו גם כי ההתחזקות בשעת הירידה הוא ע"י שמאמינים בעוצם נפלאו תחסדיו עד א"ס שהוא בחי' תפילת ה' וכנ"ל ומאחר שאתם מקטרגים על בריאת האדם וכן על נתינת התורה לישראל כי שניהם בחי' אחת כידוע. והכל מחמת שא ינכם מאמינים בנפלאות נסתרות הש"י שיש אצלו חסדים נעלמים מאד שעי"ז יכול להעלות מכל הירידות שבעולם להפכם לעליות גדולות ע"כ בוודאי אינכם ראוים לקבל התורה ולעלות מדרגא לדרגא כי עיקר העלי' ע"י התחזקות האמונה בעוצם נפלאות חסדיו וכו' כנ"ל:

Segment 33
HE:
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:

EN:
But [Moshe] could not ascertain when the end would be, for it is very sealed, as mentioned above. And therefore, even regarding the first redemption, he hinted in his words, saying: "About midnight, I will go out" — for in all his words and mission, he was gazing toward the final "end." For this reason he initially refused the mission, etc. And therefore he hinted in his words and said: "About midnight, I will go out in the midst of Egypt", etc. — for all the exiles are referred to by the name "Egypt," etc., as our Sages of blessed memory said. And therefore he said "about [midnight]" — for the final "end" is very sealed. Only David, who is himself Mashi'ach, said: "At midnight I rise", etc.

Segment 35
HE:
אות טז ונחזור לענין מתנה. וזה בחי' מה שהצריכו רז"ל שהנותן יתן מתנה גלויה דייקא. וצריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא חתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא. כי כבר כתבנו ששורש ענין מתנה נמשך מבח'יצדקה בחי' חסד עליון שעושה הש"י עם בני אדם וכו' וכנ"ל שזהו בחי' נסתר בחי' תפלת ה' בחי' נשמע וכו' זה עבודת הצדיקים הגדולים להמשיך החסד הנפלא הזה ע"י בחי' תפלת ה'. ואנחנו צריכין להתחזק להאמין בכחם ולהמשיך עלינו החסד הזה שעי"ז נזכה תמיד לשוב אליו ית' מכל הירידות שבעולם וכנ"ל. ועיקר העבודה בזההוא להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי כי הש"י טוב ומטיב תמיד קודם הבריאה ואחר הבריאה וטובו אינו נפסק לעולם, אך כל הבריאה היתה לגלות טובו ורחמנותו היינו לגלות דייקא להוציא טובו וחסדו מההעלם אל הגילוי שזה עיקר התגלות גדולתו וכנ"ל. וזה בחי' כל השירות ותשבחות שאומרים לפניו ית' שבכולם מזכירין גדולתו וחסדו ית' בבחי' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכתיב חסדי ה' עולם אשירה וכו'. כי עיקר תהלתו ושבחו כשעושה חסד עם בריותיו ומגלה החסד הנעלם וכמ ושאומרים בכל התפלות והשירות והתשבחות מריבוי חסדיו. וכ"ש בסליחות של ער"ה ומה יתרון אם תפקוד עלינו כדרכינו לא באלה שבחיך וכו' אבל הדבר שהואלך לשם ולתהלה להתנהגעם בניך במדת רחמים וכו'. וע"כ אין קיום להשטר מתנה כ"א כשנכתב באתגליא כיעיקר בחי' מתנה נמשך מאוצר מתנת חנם שלמעלה מבחי'חסד חנם העליון הנ"ל שהעיקר להמשיך החסד מהעלם אל הגילוי, וכל זמן שהוא בהעלם אינו נקרא בשם חסד וכ"ש בזהו"ק חסד דאתפשט לבר. וע"כ צריכין ליכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וכו' כי עיקר קיום המתנה הוארק ע"י התגלות החסד דייקא וכנ"ל:

Segment 37
HE:
אות יז וזה בח'י י"ג מדות של רחמים שזכה משה להמשיך שהש"י למדו סדר תפלה ונתעטף כש"ץ ואמר לו כדרך שאני עומד ומתפלל כך יהיו עושין בני בעת צרה. וזהו כל ענין הנ"ל שהש"עי למדו סדר תפלתו בעצמו בחי' תפלת ה' ולמדו שכך יהיו עושין בניו שיזכירו כל מדותיו של רחמים ועי"ז יהיו נענין תמיד כי הבטיחו שאינן חוזרות ריקם כי על ידי שמזכירין מדות רחמיו המרובים עי"ז מוציאין החסד מהעלם אל הגילוי והכל בכח תפלת ה' שזהו בחי' שהש"י נתעטף כש"ץ והתפלל בעצמו ולמדו שעי"ז יזכו גם כל בני ישראל בכל עת צרתם בכל הירידות שבעולם בגוף ונפש להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי ע"י שיזכירו בפה דייקא מדות רחמיו. כי עיקר ההתגלות ע"י הדיבור כידוע בחי' עושי דברו הנ"ל. וזהו גודל מעלת ריבוי התפלות ובפרט ההתבודדות והשיחות הרבים בינו לבין קונו. והעיקר להרגיל עצמו להזכיר בכל פעם ריבוי רחמיו שכבר עשה עמנו ועמו בפרטיות ועי"ז יזכה לעורר רחמיו ולהתחזק בעזות דקדושה בכל הירידות שבעולם ולא יניח עצמו ליפול בשום אופן עד אשר ישוב אל ה' וירחמהו. וע"כ נוהגין שקודם הסליחות אומרים פסוקים המדברםי מגדולתו עד אין חקר שהם הפסוקים מן לך ה' הצדקה וכו' שומע תפלה וכו' כי אין אנו יכולים להתחיללדבר ולבקש מלפניו סלח נא לעוצם ריבוי פגמינו וכו' כ"א ע"י שמזכירין עוצם גדולתו עד אין חקר כי עיקר גדולתו ית' הוא ריבוי רחמיו וחסדיו וכנ"ל:

Segment 39
HE:
אות יח וזה בחי' משארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ולמדו משבת שאמר הש"י מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם, וז"ל רש"י צריך להודיעו מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכו'. כי הש"י הטביע באדם שיהי' בוש לקבל מתנה חנם מחבירו וכמו שאנו מבקשין ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם וכו'. וזה מחמת שהאדם עיקרו נברא שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא וכנ"ל. אבל מחמת שראה שלא יתקיים העולם ע"י משפט לבד ושיתף מדה"ר בחי' צדקה הנ"ל בחי' מתנת חנם ומשם נמשך בעולם שיש מתנת חנם שאחד נותן לחבירו. אבל טבע האדם שהוא בוש לקבל מתנת חנם כיהוא בחי' נהמא דכסופא וכשרז"ל מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. ע"כ ארז"ל שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו מתחילה כדי שלא יתבייש כ"כ לקבלה. כי באמת מאחר שזה הנותן נתרצה ליתן מתנה לחבירו. בודאי הוא אוהבו וזה מחמת שראה איזה התגלות האהבה אליו מחבירו וכשרז,ל אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי'. רק שמחמת זה הנחת רוח שעשה לו לא הי' מגיע לו מתנה כזאת רק שנתעורר אצלו אהבה לחבירו עד שנתרצה ליתן לו מתנה כזאת, ע"כ צריך להודיעו אוז ירגיש חבירו ויזכיר עצמו עוצם האהבה שביניהם שהוא אוהב מאד את חבירו וחבירו אוהבו ביותר עד שנותן לו מתנה זאת באהבה. ואז יתרצו זה לזה כ"ש רש"י שם שמתוך כך מתרצין זהל זה בדברים ואינו בוש בדבר. כי בודאי כשהאהבה חזקה מאד באחדות גמור בין שני אנשים באמת שוב אין א' בוש מחבירו לקבל ממנו אפי' מתנה מרובה בחנם מאחר שמרגיש שחבירו נותן לו בלב שלם ובעין יפה מאד עד שיש לחבירו נחת גדול מזה שחבירו מקבל ממנו עד שנחשב אצלו כאלו הוא מקבל ממנו מתנה. וכעין שארז"ל שאם המקבל אדם חשוב נחשב קבלתו כאלו נתן לחבירו מתנה. אך עיקר הבושה מאחר שאינו רואה ומרגיש עוצם אהבת חבירו אליו ע"כ צריך להודיעו שמתוך כך מתרצין זה לזה, כי המקבל בודאי אוהב אותו מכבר וכנ"ל אך עתה נתוסף אצלו אהבה ביותר ואזי נתוסף האהבה ביותר גם אצל הנותן עד שנגדלת האהבה ביניהם כאלו הם אחדות ממש ואזי שוב אין א' מתבייש לקבל מחבירו וכנ"ל. וכמ ושראינו שהבן אינו מתבייש לקבל אפי' מתנה מרובה מאביו וזה מחמת שהבן יודע עוצם אהבת אביו אליו ושכל תשוקת אביו להטיב עמו בכל טוב שבעולם ע"כ אינו מתבייש לקבל מאביו. וכל זה למדו רז"ל מהש"י שאמר מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם. כי עיקר שורש כל המתנות שבעולם נמשך בשרשו ממתנת חנם של הש"י כנ"ל והש" ימודיע תחילה מתנת חנם שלו שזה ובחי' שמוציא החסד מהעלם אל הגילוי שזהו עיקר קיום החסד כנ"ל. כי הש"י חפץ מאד בטובת ישראל ורוצה ליתן להם מתנת חנם ואעפ"כ לא יתביישו לקבלו ולא יהי' נהמא דכסופא. ע"כ מעוצם אהבתו את עמו ישראל ע"כ הוא מודיע לנו ע"י צדיקיו האמתיים שהוא רוצה ליתן לנו מתנת חנם כדי שיתוסף אצלנו אהבה אליו ית' ואזי יחזור ויתוסף האהבה אצלו ית' אלינו כי כמים הפנים לפנים. וכן חוזר חלילה עד שמגודל האהבה נהי' נכללים בו ית' בבחי' בין כך ובין כך אנו קרוים לך בנים, ואזי שוב לא נבוש לקבל מתנת חנם שלו ועי"ז נזכה להתקרב אליו תמיד מכל הירידות שבעולם. כי ע"י בחי' מתנת חנם שלו שכבר הודיעונו הצדיקים ריבוי רחמיו וחסדיו עד א"ס יכולים להתקרב תמיד אליו ית' וכנ"ל. וזה בחי' ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ואכלתם אכול ושבוע והלתתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עצמם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם וכו' ולא יבושו עמי לעולם וכן בפסוקים רבים. וזהו גודל מעלת התקרבות לצדיקי אמת שהם מודיעים לכל אחד בכל פעם איך שהוא עוצם ריבוי רחמיו וחסדיו. וע"י ההודעה הזאת מוציאין החסדים מהעלם אל הגלוי ועי"ז נתוסף אצלינו האהבה וההשתוקקות אליו ית' מכל מקום שהוא וכן חוזר חלילה כנ"ל וכל מה שנתוסף האהבה בין כ"א מישראל לאביו שבשמים כמו כן יוצא ומאיר ביותר החסד מהעלם אל הגילוי. ועי"ז יכולין לקבל מתנת חנם שלו באהבה ולהתקרב אליו עי"ז וכנ"ל:

Segment 41
HE:
אות יט וכל זה נלמד משבת דייקא כשרז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. כיכל זה בחי' שבת קודש כי כל זה נמשך משני הכתרים הנ"ל שזוכין הצדיקי אמת שהם בחי' נעשה ונשמע תורת ה' ותפילת ה' וכו' וכנ"ל, וכל זה הוא בחי' שבת כי בשבת ניתנה תורה ובכל שבת חוזר ומקבל הצדיק שהוא בחי' משה את הכתרים הנ"ל כמטובן בכונות ישמח משה במתנת חלקו בענין האלף אורות וכו' ע"ש. כי כל עיקר בחי' מתנת חנם נמשך מהכתרים הנ"ל שהם בחי' שבת. וע"כ נקרא שבת מתנה שיש לו בבית גנזיו ית' והודיעם מתחילה כדי שיכינו עצמו לקבלה וכנ"ל. וע"כ ארז"ל שבת צריך הכנה כ"ש והכינו וכו'. כי בודאי צריך כ"א להכין עצמו בכל ששת ימי המעשה לקבל מתנה טובה הזאת וכן צריך להכין עצמו כל ימי חייו שנקראים ערב שבת כדי שיזכה לאכול בשבת שהוא עוה"ב כשרז"ל מי שטרח בעש"ש יאכל בשבת. כי עיקר הוא ההכנה היינו בחי' הנ"ל שידע שאם לא יוכל לזכות לקבל במשפט יש אצלו אוצר מתנת חנם וכנ"ל שיכולין לזכות עי"ז בכח הצדיק אמת שעלו לשם וכנ"ל וכבר הודיעו לנו מזה. אך העיקר שעכ"פ אנו צריכין להכין הצמינו לזה לידע ולהאמין בכל זה ולצפות לחסדו תמידו וכו'. עד שיזכה לדבר דיבורים לפניו ית' לבקש מלפניו שיקרבו במתנת חנם אע"פ שהוא אינו כדי כלל וכלל ועי"ז בעצמו יוסיף לגלות החסד עליון הנ"ל ולהוציאו ביותר מההעלם אל הגילוי עד שיזכה לקבלו ולקרב אליו ית' בבחי' מתנת חנם ואעפ"כ לא יתבייש לעולם ע"י עוצם האהבה. כי יזכה להיות בבחי' בן שאינו מתבייש לקבל מאביו וכנ"ל. כי בחי' נעשה ונשמע הנ"ל הוא בחי' אב ובן כ"ש בהתור' הנ"ל ע"ש. ועיקר הוא הנשמע בחי' תפילה ששם היא בחי' אב ובן כחדא ע"ש. ועיקר בחי' מתנת חנם חסד חנם הנ"ל נמשך מבחי' תפילה נשמע. ע"כ עי"ז בוודאי אינו מתבייש לקבל מתנת חנם מאחר שנכלל הבן בהאב שאז בוודאי מתבטל הבושה מגודל האהבה והאחדות וכנ"ל:

Segment 43
HE:
אות כ וע" נוהגין ישראל שמתחילין לומר סליחות במוצאי שבת וכמו שאומרין אז במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה. כי עיקר הכח לבא לפניו ית' בחטאינו המרובים ולבקש סלח נא, הוא רק בכח שבת קודש שאז חוזרים להצדיק האמת בחי' משה הכתרים הנ"ל בחי' נעשה ונשמע שעי"ז עיקר המשכת החסד עליון מחדש בכל שנה שהוא בחי' מתנה טובה וכו' וכנ"ל שעי"ז עיקר הסליחה כ"שסלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכו':

Segment 45
HE:
אות כא וזהו בח'י מה שהולכין על קברי צדיקים בער"ה. כי הצדיק כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגאלדרגא וזה עבודתו כל ימי חייו. ואפי' כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק עצמו בזה כלל רק חותר ומתגעגע וכו' לעלות יותרומיות וכמבו' מזה במ"א (בסי' חיי מוהר"ן). אבל א"א לעלות מדרגאלדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' כנ"ל. וכל הימים שהצדיק חי בזה העולם אע"פ שהוא צדיק גדול במדרגה עצומה מאד אעפ"כ יש לו איזה בחי' ירידה לפי בחינתו קודם כל עלי' כי א"א לעלות כ"א ע"י בחי' ירידה כנ"ל. אבל כשנסתלק מזה העולם ושם בעוה"ב אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק אעפ"כ שנסתלק למקום שנסתלק וזוכה לרבג טוב אשר עין לא ראתה וכו' אעפ"כ הואחפץ לעלות יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר. א בל א"א לעלות כ"א ע"י ירידה כנ"ל ושם אין שייך ירידה כנ"ל. ע"כ כשבא אחד על קברו וצועק על ריבוי עוונותיו שהם בח'י ירידות אזי גורם תענוג גדול להצדיק כי אזי הצדיק מוריד עצמו למקום ירידתו של זה שבא על קברו להושע שם. כי כבר הבטיחנו שאין שום ירידה בעולם שלא יוכל להושיעו ולהעלותו משם סוף כל סוף ואזי נחשב להצדיק כאלו ירד בעצמו. ועי"ז הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא וכו' לפי בחינתו בבחי' ירידה תכלית העלי' כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מההעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה גם מאותה הירידה העצומה שירד עכשיו, שא"א להושיעו ולהעלותו כ"א ע"י חסדים חדשים לגמרי מאחר שהוסיף לפגום ולחטוא עוד כ"כ. אבל הצדיק בעוצם כחו ממשיך עתה חסדים חדשים נפלאים שזה עיקר העלי' הבאה ע"י הירידה כנ"ל שע"י אלו החסדים מעלהו ומושיעו גם מזאת הירידה וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עוה"ב שיש לו כשהוא עושה טובה נצחיית לאיש הישראלי שירד למקום שירד. כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש במרום, שעיקר העבודה והשימוש לעזור לישראל בכלל ובפרט בעת צרתם, שעיקר הצרה הגדולה מכל הצרות הוא צרות הנפש כ"ש בהתו' כי מרחמם ינהגם, כי ע"י שמושיע לישראל בירידות כאלה עי"ז נתגלין חסדים חדשים נפלאים שהם עיקר גדולת הבורא ית' שצריכין לגלות בכל פעם יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר וכנ"ל שזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק כשמשיג יותר גדולת הבורא ית' שהוא גדולת רחמיו וחסדיו ית' וכנ"ל שנתגלין עתה דייקא ע"י שמקרב ומעלה ומגביה אותו מירידה העצומה הזאת. נמצא שדייקא ע"י האיש הזה שבא מירידה כזאת על קברו על ידו דייקא זוכה הצדיק אחר הסתלקותו לבחי' ירידה תכלית העלי' וכנ"ל והבן היטב:

Segment 47
HE:
אות כב וזהו אלה תולדות נח נח וכו' זה בחי הצדיק האמת שעיקרו ע"י שזוכה לבחי' נעשה ונשמע הנ"ל בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו'. וזה בחי' נח נח נייחא לילאין נייחא לתתאין נח לעילא נח לתתא כ"ש בזוה"ק. היינ ובח'י נעשה ונשמע הנ"ל שהוא בחי' נגלה ונסתר בחי' בראשית ברא וכו' שהואעילא ותתא כי הנסתר כנגד הנגלה הוא בחי' עדן עילאה לגבי עדן תתאה שהוא בחי' נגלה וכו'. וזהו אלה תולדות נח נח, שכל התולדות שבעולם כולם נמשכין מהצדיק הזה שזכה לנעשה ונשמע בשלימות שהוא בחי' נח נח, הן ההולדות ממש כיכל הולדות ההשפעות והברכות כולם נמשכין ממנו כי הוא בח'י עדן עילאה ועדן תתאה ששם הנהר היוצא מעדן להשקות וכו' שמשם כל ההשפעות טובות וכל הברכות שבעולם. וזהו איש צדיק תמים הי' בדורותיו כי הוא צדיק תמים בכל הדורות שנמשכין ממנו כי מאיר בכולם צדקות וקדושתו, כיאת האלהים התהלך נח האלהים בה' הידיעה היינ וכי אלהים בחי' מדת הדין וכפי מה שהוא מדה"ד בכל דור בכל עת שזהו בחי' האלהים הדין הידוע כפי הדור והעת, התהלך נח להמתיקו ולבטלו ע"י שזכה לנעשה ונשמע העליון בחי' תורת ה' ותפילת ה'. שעי"ז יטודע לבטל כל מיני דינים שבעולם כפי הדור וכפי העת. כי נח בחי' המתק הדינים בחי' נייחא בחי' ונח מצא חן בעיני ה'. וזה שמזכירין בר"ה בתחילת ברכת זכרונות וגם את נח באהבה זכרת כי עיקר עבודת ר"ה להמתיק הדין שבאותו ר"ה ע"י החסד עליון שממשיכין ע"י תפילת ה' כנ"ל שזהו בחי' תולדות נח נח וכנ"ל:

Segment 48
HE:
מתנת שכיב מרע

EN:
And therefore Moshe said then: "Ko [so] says Hashem" — for this prophecy of the aspect of midnight, which alludes to the final end, is very distant and impossible to ascertain. Therefore he spoke in the language of ko, as mentioned above.

Segment 50
HE:
אות כג וזה בחי' משארז"ל דברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ומתקיימת מתנתו ע"י דיבוריו לבד. כי התורה הקדושה מלובשת בכל הדברים שבעולם כירק היא מחי' ומקיימת הכל וכלליות התורה היא בחי' נעשה ונשמע שהואבחי'תורהותפילה וכו' כנ"ל. וכל עסקי המו"מ נעשים עי"ז כי כמו שהתור הק' הנעשה הוא מה שכבר השיג והנשמע שהוא הנסתר הוא מה שאינו ביד שכלו וצריך להשיגו, כמ וכן הוא בכל החפצים והעסקים והמו"מ של האדם שכולם מקבלים מהתורה מבחי' אלו כי החפצים שהם כבר ביד האדם זה בחי' נעשה כי כבר הם עשויים וגמורים בידו. אבל החפצים שאינם עדיין בידו וחפץ להשיגם הם בחי' נשמע נסתר שהוא בחי' תפילה רצון ודביקות כי א"א להשיג הנשמע שהוא הנסתר כ"א ע"י רצון חזק ותפילה וכנ"ל. וכמו כן הוא בענין החפצים שאינם עדיין בידו שהם עדיין נסתרים ורחוקים ממנו ואינו יכול להשיגם כ"א ע"י הרצון. וע"כ באמת לאמתו א"א להשיג שום דבר כ"א ע"י תפילה. ומשם נשתלשל כל עסקי המו"מ שבין אדם לחבירו שזה חפץ בחפץ פלוני שעדיין אינה בידו שזהי בחי' נסתר. כנ"ל. וזה חפץ בחפץ או בממון שביד חבירו ועי"ז נגמרים הקנינים. ועיקר הקנין הוא שכל אחד ישיג בחי' הנסתר בחי' הנשמע, שמה שעדיין לא הי' בידו שהוא בחי' נסתר עתה יגיע לידו שאז יהי' בבחי' נעשה כי מה שכבר ביד האדם הוא בחי' נעעשה וכנ"ל. נמצא שגמר קנין המו"מ הוא שיהי' נכלל בחי' הנשמע ונעשה יחד שיהי' מהנשמע והנסתר בחי' נעשהוכו' וכנ"ל. וע"כ תיקנו רז"ל שאין המקח והמתנה נגמר בדברים כ"א בקנין. כי בוודאי באמת ראוי לאדם לעמוד בדיבורו וכשרז,ל שם כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו אך אפע"כ לא רצו רז, ללהחמיר על האדם שיתקיים הקנין בדיבור לבד כי לאו כל אדם זוכה להשלימות הדיבור. כי כמו שבעיקר השגת הנשמע והנסתר שיזכה שיתגלה לו בבחי' נגלה א"א כ"א ע"י הדיבור שהוא עיקר התפילה שצריכה להיות בדיבור דייקא שזהו בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהצדיקים גבורי כח עושים ומתקנים להאי דבר (כ"ש בזוה"ק) ועי"ז לשמוע בקול דברו שזוכים ע"י הדיבור לבחי' נשמע בחי' לשמוע וכו' כי עיקר השגת הנשמע והנסתר הוא ע"י התפילה שהיא בדיבור. ואם הי' כל אדם זוכה לדבירו התפילה בשלימות בודאי הי' כל אדם זוכה בלכ פעם להשגת הנשמע כי הש" ישומע תפילת כל פה, וחפץ להטיב ולגלות לכל אדם מישראל נסתרות שבתורה. רק מחמת שלאו כלאדם זוכה לשלימות הדיבור ועיקר מחמת שאינו משתדל להרבות בדיבורי התפילה ולקדש דיבורו כראוי ע"כ לאו כל אדם זוכה להשיג הנשמע והנסתר. ומזה נמשך מה שתיקנו רז"ל שאין המקח נגמר בדברים לבד כי החפץ של המקח קודם שנקנה לזה הוא בבחי' נסתר בחי' נשמע כנ"ל שא"א שיגיע לרשות הקונה שיהי' תחת יד רשותו שזהו בחי' נעשה כ"א ע"י הדיבור שזהו בח'י הדיבורים שמדברים בשעת המו"מ שעי"ז נעשה המו"מ ומשיג כ"א החפץ או המעות שהי' תחילה נסתר ממנו וכנ"ל. אבל עדיין אין המקח נגמר בשלימות ע"י הדיבור לבד ויכול כ"א לחזור וזה מחמת שרוב בני אדם בפרט המון עם העוסקים במו"מ רובם אי ןדיבורם בשלימות מחמת שלא זכו ברוחניות בענין עסק התורה להשיג הנשמע והנסתר שבתורה ע"י דיבורם. ע"כ גם בענין המו"מ תקנו חז"ל שאין מתקיים מקחם ע"י דיבורם לבד כי אין דיבורם בשלימות שיהי' נגמר ע"י דיבורם המו"מ שהואבחי' שמשיג כ"א הנסתר ממנו שיהי' בבחי' נעשה בכלל מעשה ידיו שהם ברשותו וכנ"ל. וע"כ באמת ארז"ל שאין רוח חכמים נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו כי בודאי ראוי לאדם שיראה להשלים דיבורו כי בזה תלוי קיום התורה לזכות להשיג בחי' נשמע ונעשה הגבוה יותר בכל פעם שזה מוטל על כל אדם מישראל. וזהו אין רוח חכמים נוחה הימנו, רוח חכמים דייקא כי עיקר מעלת החכמים שהם מתיגעים עד שמשיגים בכל פעם חידושים שהיו נסתרים מהם שזהו השגת הנשמע שיהי' בבחי' נעשה כנ"ל, ע"כ אין דעתם נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו שהוא בהיפך מזה וכנ"ל. אבל אעפ"כ לא רצו לתקן שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד מחמת שידעו שבאמת רוב העוסקים במו"מ אין לדיבורם שלימות ואינם אומרים הדיבור בדעת שלם ומיושב מחמת שאינם משתדלים להשיג הנסתר שזהו עיקר שלימות הדעת. ע"כ ראו שא"א שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד בלי קנין מחמת שדיבורם אינו דיבור שלם להשיג על ידו החפץ שאינו ברשותו שהוא בחי' נשמע וכנ"ל. וע"כ תיקנו שאין המקח נגמר כ"א ע"י עשי' ממש דהיינו משיכה או קנין סודר וכיוצא שע"י עשי' דייקא ימשיכו את החפץ מבחי' נסתר נשמע לבחי' נעשהכי עיקר שלימות כלליות הנשמע בהנעשה הוא כשבא לידי עשי' דהיינו ע"י השגת הנשמע והנסתר יתגבר ביותר לעשות טוב יותר ויותר מבתחילה ולהכניס בחביריו ותלמידיו עצות והתעוררות והתחזקות שיעשו טוב. (וע' לקמן באות כ"ד יתבאר ענין זה ביותר):

Segment 51
HE:
וע"כ בשכיב מרע תיקנו שיהיו דבריו מתקיימין ככתובים וכמסורים כשמת מאותו החולי. כיכל עבודת האדם כל ימי חייו וכל מה שבא לזה העולם הוארק בשביל זה בשביל השגת הנעשה והנשמע שהוא בחי' קבלת התורה וקיומה שרק בשביל זה בא האדם להעולם שיהי' יגע בתורה עד שישיג הנסתר ממנו לעשות מתורת ה' תורתו. כמו שהתחיל דהמע"ה ספר תהלים בזה אשרי האיש וכו' כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו' וכשדרז"ל בתחילה קודם שמתייגע בה היא תורת ה' ואח"כ נעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשהמהנסתר נגלה כמבואר שם בהתו' הנ"ל. וכל אדם צריך להתייגע כל ימיו לעלות מדרגא לדרגא להשיג בכל פעם בחי' נעשה ונשמע הגבוה יותר לעשות בכל פעם מהנשמע הגבוה יותר בחי' נעשה וכו' וכ"ש בהתו' הנ"ל. ומי שזוכה לזה בשלימות אשרי לו אבל עכ"פ כ"א מישראל כפי מה שהוא בהכרח שיהי' לו איזה חלק כל שהוא בזה, כי זה כל האדם לקיים את התורה שכלולה בנעשה ונשמנע. וכ"א כפי שמקיים מצות התורה וכפי מה שמתגעגע וחושק בכיסופין ורצונות טובים להכיר את הש"י ולהשיג ולהבין מה שנסתר ממנו, כמו כן הוא זוכה לאחר פטירתו להשיג ולהבין מה שלא הישג בחיו שזה עיקר בחי' חלקו לעוה"ב, כי עיקר שעשוע עוה"ב הוא השגת התורה שהוא בחי'השגות אלקות. רק מי שזכה ע" יגיעתו להשיג גם בעוה"ז סתרי תורה וזכה כל ימיו להשיג בכל פעם נסתרות הגבוהים יותר וכנ"ל הוא זוכה בסוף להשיג אחר מותו בעוה"ב השגות עצומות גבוהות ונוראות מאד מאד אשר עין לא ראתה אשרי לו. אבל עכ"פ אפי' הקטן שבקטנים מאחר שהוא בכלל ישראל שיש להם לכ"א חלק לעוה"ב בהכרח שישיג לאחר מותו מה שהי' נסתר ממנו בעוה"ז כפי יגיעתו בעבודתו ית' בזההעולם שהוא בחי' השגת הנשמע. כי כלל העוה"ז הוא בבחי' נעשה כי הוא עולם המעשה וכ"ש היום לעשותם. והעוה"ב בכלל הוא בבחי' נשמע נסתר בבחי' ולמחר בעוה"ב לקבל שכרם ועיקר הקיבול שכר הוא השגת הנסתר בחי' נשמע וכנ"ל. נמצא שהאדם אחר מותו בהכרח שיהי' נכלל אצלו בחי' נשמע בנעשה לפי בחינתו וכנ"ל, וע"כ בודאי דברי ושל שכיב מרע מתקיימין ככתובים ומסורים כי עכשיו בהכרח שיהי' קיום לדבריו כי הוא הולך לבית עולמו שכל תכליתו ותקותו לזכות לאיזה חלק לעוה"ב שהוא השגת הנשמע שיהי' נכלל בנעשה וכנ"ל שזה זוכין ע"י שלימות הדיבור בבחי' עושי דברו לשמוע וכו' כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' קיום לדבריו גם בכל מה שצוה קודם מותו כי הכל אחד כנ"ל כי מה שאין המקח והמתנה מתקיים ע"י הדיבור הוא מחמת שאין להדיבור שלימות להמשיך על ידו מנשמע לנעשה מנסתר לנגלה וכנ"ל אבל עכשיו בסופו בהכרח לקיים דיבורו שיהי' לדיבורו שלימות כיעתה בהכרח שישיג בחי' הנשמע והנסתר אצלו כי זה כל תקותו וחלקו לעוה"ב. וע"כ תיקנושיתקיים דיבורו בכל מה שצוה ליתן, כי ע"י קיםו הדיבור נמשך כלליות הנשמע בנעשה בענין קיום התורה כנ"ל שעתה בהכרח שיבא לזה לפי בחינתו כי זה חלקו מכל עמלו שישג הנשמע שיהי' נכלל בהנעשה דהיינו בכל מה שעשה איזה מצוה ועבודה בזה העולם וע"כ תיקנו שיתקיים דיבורו וכנ"ל: וזה שדקדקו ואמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דייקא בח'י נעשה ונשמע כי הנעשה הוא בחי' תורה שבכתב בחי' נגלה והנשמע הוא בחי' תורה שבע"פ שהוא בח'י נסתר כי מה שנתסר ונעלם בתורה שבכתב מגלים החכמים בע"פ. ועזה בחי' כתובים ומסורין, כתובים בחי' תורה שבכתב בחי' נעש, ומסורין בחי' תורה שבע"פ שנמסר למשה בע"פ שהוא בחי' נשמע כנ"ל. וע"כ הש"מ שבהכרח שיבא לזה באיזה בחי' לאחר מותו כנ"ל ע"כ דבריו ככתובין ומסורים דמי וכנ"ל:

EN:
And this is itself the aspect of: "And I and the lad will go until ko" — said regarding Avraham. For he believed that even though he was leading his son to slaughter, nevertheless certainly His words, blessed be He, would be fulfilled. But it is in the aspect of ko — which is very distant, as mentioned above.

Segment 53
HE:
אות כד וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה כ"ששם שצריכין לעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה. כי עיקר שלימות השגת הנסתר הוארק כשבא לבחי' נעשה לבחי' עשי' דהיינ וכשהצדיק זוכה להשיג הנסתר בשלימות גמר עד שיגלה עי"ז עשיות טובות שיביא בני אדם עי"ז לדיי מעשים טובים כי אל המדרש עיקר אלא המעשה, וע"כ אפי' כשהצדיק משיג איזה השגה גבוה ונסתרת מאד אינה נחשבת אצלו כל זמן שאינו מבין על ידה איך להביא את בני אדם לידי מעשים טובים אי"ז להחזירם בתושבה ולחזקם וכו' כאשר הבננו כ"ז ממנו ז"ל. וזהו בחי' מעלת משה רבינו עש"ה שזכה לקבל את כל מצות התורה והורה לנו איך לקיים את כל המצות וע"כ הוא עולהעל כל הצדיקים, שהי' לפניו. כי אע"פ שגם האבות והצדיקםי שלפניו השיגו השגות ונסתרות הרבה אבל עדיין לא קבלו את התורה ולא זכו עדיין להכניס קיום כל מעשה המצות בעולם רק קצת מצוות הכניסו בזרעם כשרז"ל. אבל משה זכה לקבל את כל התורה והמצות ומסרה לישראל כי זכה להשיג הנסתר בבחי' הנ"ל להביאו לידי מעשה כנ"ל. ואחריו באים כל הצדיקים ועוסקים בזה להכניס קיום התורה והמצות בעולם. וע"כ שלימות הצדיק ומעלתו הוא כשזוכה ע"י השגתו נסתרות להמשיך עי"ז עצות ודרכים ונתיבות ותחבולות וכו' איך להביא ישראל ידי מעשה שזה עיקר שלימות הנסתר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה שממשייכן מנשמע לנעשה וכנ"ל:

Segment 55
HE:
אות כה ועיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים שזכו לבחי' תורת ה' ותפלת ה' ממש כי הש" יבעצמו כביכול עוסק בתורה ותפלה בכל יום כשרז"ל, ועוסק כביכול לעשות מתפלה תורה מנשמע נעשה היינו שמתפלל בעצמו להמשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם ולהכניסם בתוך התורה שיהי' נעשים מהם עצות ודרכים וכו' להכניס קיום התורה בעולם שזה שלימות השגת הנסתר לעשות מהנשמע נעשה וכנ"ל והבן היטב כי עמוק הוא:

Segment 57
HE:
אות כו והעיקר שתבין מזה עד היכן רחמי הש"י מגיעים עד אין קץ ותכלית ותבין היטב פי' הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, היינו שתבין פשטיות הדיבורים לילך בהם להתחזק על ידם יהי' איך שיהי' כי החסדים הנמשכים ע"י תפלת ה' בעצמו בודאי אינם כלים לעולם:

Segment 59
HE:
אות כז וזה בחי' כי דיעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכו'. כי זה עיקר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפלה שהם בחי' צדקה ומשפט כמבואר לעיל היטב. וזהו למען אשר יצוה א תבניו ואת ביתו אחריו וכו' היינו בחי' צוואת שכיב מרע שמצוה את בניו ואת ביתו שעיקר תיקון הצוואה הואבחי' לעשות צדקה ומשפט לכלול הנשמע בהנעשה שזה עיקר התיקון של הנפטר כי זה כל חלקו לעוה"ב וכנ"ל:

Segment 61
HE:
אות כח וע"כ נסמך מקרא זה לענין פ' סדום שאמר הש"י המכסה אני מאברהם את אשר אני חפץ לעשות בסדום וכו' ואברהם היו יהי' וכו' כי ידעיו וכו'. היינו כי הש"י חפץ ומתאוה לתפלתן של צדיקים והי' חפץ מאד שאברהם יתפלל לפניו על סדום וכמובן במדרש שהביא שם משל שהש"י הי' מתענג מתפלת אברהם. כי אע"פ שאברהם לא פעל בקשתו להציל את סדום מגזירתם אעפ"כ תפלתו אינה נאבדת, וגם באמת פעל הרבה מאד כי זכות תפלתו להציל את סדום פעלה שעי"ז ניצול לוט וזרעו שמהם ישתלשל ויצא התנוצצות דוד משיח וכשרז"ל. כי אע"פ שכבר נשתלח המלאך להציל אבל אעפ"כ עדיין היו צריכין אתערותא דלתתא להרבות בתפלה ותחנונים לגמור הישועה להציל את לוט מתוך ההפיכה להוציא ממנו דוד ומשיח. וע"כ נסמך לזה פ' ידעתיו הנ"ל שמדבר מענין צדקה ומשפט הנ"ל, כי כל כח התפלה לבטל הגזירה הוארק עי"ז שמבקשין מהש"י אע"פ שרוצה להביא איזה דין וגזירה ח"ו שמגיע כן בודאי ע"פ משפטו באמת, אעפ"כ יש אצלו בחי' צדקה בתוך המשפט שהצדיקים בתפלתם יכולים לעורר עד שיהי' נמשך צדקה וחסד כזה לתוך המשפט שיושב לדון ולשפוט עד שיבטל את הגזירה לגמרי כי הוא ית' במשפט עושה צדקה שהוא פלאי פלאותיו הנסתרים מאד שא"א להבין כנ"ל. וע"כ הזכיר הש, יענין זה דייקא של צדקה ומשפט קודם שגילה לאברהם גזירת סדום כדי שיתפלל עליהם כי עיקר כח התפלה הוא רק עי"ז וכנ"ל:

Segment 63
HE:
אות כט וזה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כיהוא דרך ה' בודאי לעשות צדקה ומשפט דהיינו שבתוך המשפט יעשה צדקה שזה א"א להבין כלל כנ"ל כי הואבחי' דרכי ה' שאש,א להבין שעל זה ביקש משה רבע"ה הודיעני נא את דרכיך שביקש לידע דרכי ה' דרכי משפטיו וצדקתו איך הוא מנהיג עולמו בצדקה ומשפט כדי שיע איך להתפלל על ישראל, וכמו שפרש"י שם ואת תשלום השכר שלי בעם הזה הודיעני, שרצה להשיג איך יוכל לבטל כל מיני גזירות שאינן טובות מישראל. עד שפעל אח"כ שהשיב לו הש"י אני אעביר כל טובי על פניך וכו' וגילה לו כל הי"ג מדות של רחמים שהם בחי' תפילת ה' וכנ"ל (באות י"ז). נמצא שבחי' זאת של צדקה ומשפט הנ"ל הועא בחי' דרכי ה'. וזהו בחי' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כי שמירת צדקה ומשפט הוא בודאי דרך ה' כנ"ל. אבל כל אדם מישראל שהוא מזרע אברהם צריך לילך בזה, כי צריכין להתדבק במדותיו ית' כשרז"ל וע"כ אהב הש"י את אברהם למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי כל בניו וזרעו לדורות עולם צריכין ליזהר לשמור דרך ה' הזה לילך בדרך זה של בחי' צדקה ומשפט, להאמין תמיד שיש דרכי ה' הנעלמים מאד שהם בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שעי"ז עיקר קיום התורה תמיד בכל א' מישראל כפי מה שהוא בכל תוקף התגברות הגלות בכלל וברפט. כי עי"ז עיקר התקרבות להש"י לכ"א בכל מקום שהוא באותו העת והשעה. כי ע"י בחי' משפט לבד קשה להתקרב כי כפי גדולת הש"י בחוט השערה שפוגמין בהתורה הי' ראוי ע"פ המשפט שיבא על האדם מה שיבא ח"ו כ"ש בלק"ת (סי' מ"ט). וצריכין לבטוח ברחמי צדקתו שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם. אך א"כ אין צרייכן לעשות כלום מאחר שמקבלין רק ע"י צדקה ומתנת חנם. ע"כ צריכין לבטל דעתו נגד עת הצדיקי אמת ולהאמין בדרכי ה' שאוהב צדקה ומשפט שבמשפט בעצמו עושה צדקה כנ"ל שא"א להבין זאת כנ"ל. וכל אחד צריך לשמור דרך ה' לילך בזה להחזיק עצמו בהש"י ותורתו תמיד ע"י הצדקה שלאיפול בדעתו משום דבר שבעולם כי הלא יש בחי' דרך ה' שא"א להבין שהוא בחי' צדקה וחסד חנם הנ"ל, אך אעפ"כ כל אשר תמצא ידי לעשות עדיין מעט דמעט טוב, ולהתרחק מהרע, אני מחויב לחטוף כל ימי חיי כל מה שאוכל כדי לקיים משפטי התורה הק' כל מה שאוכל. ואם כי איני מקיים חלק אלף ורבבה וגם פגמי מרובים מאד הלא יש בחי' צדקה הנ"ל. אך אעפ"כ צריכין להתחזק לקיים בכל יום ועת כל מה דאפשר שזהו בחי' משפט דהיינו מצות ומשפטי התורה. נמצאשכל אדם צריך לילך בדרך זה לשמור דרך ה' שהואבחי' צדקה ומשפיט שהואבחי' דרכי ה' שא"א להשיג שעי"ז כ"א יכול לישאר קיים בעבודת ה' כל ימי חייו וכנ"ל. אבל כל דרך זה התחיל מאברהם, ועיקרו נמשך ע"י יעקב שהיתה מטתו שלימה כמובא במדרש פ' בחוקותי, רבן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב הה"ד למען אשר יצוה את בניו וכ'. לעשות צדקה ומשפט ואין צדקה ומשפיט אלא יעקב שנא' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכן הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור ממשיכים זה הדרך עלינו כדי לבטל מאתנו כל מיני גזירות שאינן טובות עי"ז ולחזקנו בקיום התורה בעומק ירידתינו בגלות המר הזה. כי עיקר ההתחזקות והקיום הוא עי"ז וכנ"ל. ועיקר בחי' זאת הי'י נגמר ע" ימשיח צדקינו שיבא ב"ב שנאמר עליו משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. וכן בדוד שהוא בחי' משיח נאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. כי עיקר ישוע תישראל ע"י דוד משיח הוא ע"י בחי' זאת שהוא בחי' משפט וצדקה. שעי"ז מבטלין כל הגזירות שאינן טובות וממתיקין כל מיני דינים שבעולם ומכניסין עצות ודרכים והתחזקות בכל אחד מישראל שיתעורר בכל פעם מחדש להתקרב אליו ית' שזה עיקר הישועה וכנ"ל:

Segment 65
HE:
אות ל וזה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבהו כו'. שאע"פ שמשפטיך תהום רבה שירדנו בגלות הזה עד עמקי התהום בבחי' וחשך על פני תהום שנא' על הגלות האחרון הזה שאנו בו עתה, אעפ"כ צדקתך הכררי אל כי הצדקה הנעלמת בהמשפט הוא גבוה מאד כהררי אל וע"כ גם עתה אע"פ שמשפטיך תהום רבה אעפ"כ צדקתך הכררי אל, נעלמים במשפטיך תהום רבה. רק שאין אנו מבינים דרכיך ואנו כבהמות בלי דעת כי א"א להבין דרכיך אלה רק אנו מחויבים לבטוח בצדקתך וחטוף טוב כל מה דאפשר כנ"ל. וזהו ובהמה תושיע ה' כשדרז"ל בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. כי באמת זהו עיקר החכמה האמתיית לעשות עצמו כבהמה ולילך בדרך הזה שהוא בחי' צדקה ומשפט כנ"ל, וזהו אדם ובהמה שהאדם העושה עצמו כבהמה כנ"ל תושיע ה' בוודאי כי מה יקר חסדך אלקים, כי חסדך יקר ונעלם מאד וא"א להשיג ולהבין עד היכן רחמיך וחסדיך מגיעים. וזהו בני אדם בצל כנפיך יחסיון, שחוסים ומסתתרים בכל צרתם בגוף ונפש, בצל כנפיך שאעפ"כ לא תעזבם ע"י רחמי צדקתך וכנ"ל. ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם עדניך לשון רבים בחי' עדן תתאה ועדן עילאה דסתים וגניז שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפילה שהם בחינת צדקה ומשפט הנ"ל בחי' תורת ה' ותפילות ה'. ומשם תשקם ברחמיך להפוך כל הירידות לעליות ולהפוך הכל לטובה בגשמיות ורוחניוות וכנ"ל:

Segment 67
HE:
אות לא וע"כ אומרים זה הפסוק צדקתך הנ"ל בשבת במנחה שאז הוא רעוא דרעווין ונתבטלין כל רוגזין ומארי דדינין וכו' כ"ש בזוה"ק. והכל בכח וזכות הצדיקי אמת שנסתלקו שהם בחי' משה ויוסף ודוד. כי עיקר בחי' זאת נמשך רק ע"י גדולי הצדיקים שנסתלקו וכנ"ל (באות י"א). וזהו שאומריםאח"כ וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. כי צדקתו מגיע עד מרום כי כבר עשה הש"י גדולות ונוראות, ישועות גדולות ונפלאות ע"י צדקתו כיאלים מי כמוך להבין דרכיך אלה וכנ"ל. וזהו צדקתך צדק לעולם שצדקתו הוא צדק לעולם כי עושה תמיד רק צדקה וחסד חנם, ואעפ"כ ותורתך אמת, כי התורה שהיא בחי' משפט הוא אמת אע:פ שהוא ית' עושה תמיד צדקה וחסד לפנים ממפטי התורה כי דרכיו א"א ה' בחי' נעשה ונשמע, שמלביש בכל פעם הנשמע שלו בהנעשה, הצדקה בהמשפט, התפילה בהתורה וכנ"ל, שעי"ז עושה המשפט בצדקה וחסד נפלא באופן שישאר כ"א קיים בעבודתו ית' וכנ"ל. וכל זה בזכות וכח הצדיקים הגדולים שנסתלקו בחי' יוסף משה דוד שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעווין וע"כ אנו אומרים אז כל זה וכנ"ל:

Segment 69
HE:
אות לב וזה בחי' משארז"ל שלשה דברים באים בהיסח הדעת משיח מציאה עקרב, ורמזו בזה שאין להאדם לחשוב מיום לחבירו ואפילו משעה לחברתה כי אפילו בכל רגע נעשים שינויים נפלאים ומשונים מאד מאד לטוב, ולהיפך ח"ו כ"ש ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וממי שמשים לב לזה יכול לראות נפלאות הבורא ית' בכל עת ורגע, ויבין כי אין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, ויבין היטב אמתת הפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום וכתיב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ, מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזיםבמצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח וכו'. וכתיב והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהי' ואשר יהי' מאחריו מי יגיד לו (קהלת יוד). וכל זה מרומז בדברי רז"ל הנ"ל, ללמד דעת את האדם שהולך ותועה במחשבותיו הרבים שחושב בכל עת תחבולות רבות ודאגות שונות בענין פרנסתו ועסקיו של זה העולם וכולם להבל ולריק, כי פתאום באים עליו ח"ו פגעים וצרות שלא עלו על דעתו שהם בבחי' עקרב הבא ונושך פתאום בהיסח הדעת. ולפעמים להיפך שדואג על פרנסתו והצטרכותו הרבים עד שדאגתו מכלה חייו ופתאום בא לו ישועה שמזמין לו הש"י איזה ריוח גדול או קטן או איזה חפץ ופרנסת היום וכו'. והכל בהיסח הדעת כי על פי רוב ריוח והפרנסה של האדם באים בהיסח הדעת. אם ישים לבולזה. ע"כ מי שרוצה לחוס על חייו ושלא ייגע לריק ולא ילד לבהלה, צריך להשתדל להתגבר מאד על ריבוי מחשבותיו ותחבולותיו רק לתלות עיניו למרום בכל עת כ"ש אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי וכו' וכתוב גול על ה' דרכך ויכונו מחשבותיך וכו'. וכתיב השלך על ה' יהבך וכו': כי באמת א"א להבין דרכיו ית' כלל איך הוא מתנהג עם כל אדם בפרטיות והשינויים שעוברים על אדם א' בעצמו בכל יום ובכל עת אשר א"א לשער. כי זה ידוע וכל ישראל מאמינים בזה. שהש"י כולו טוב ומנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים וכל כונתו ית' בכל מה שעובר על ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, הכל לטובה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אך כל ההרפתקאות והתלאות העוברים על האדם הכל מחמת ענין הנ"ל, מחמת שהש"י אוהב צדקה ומשפט וכל הצדקות והחסדים הרבים שעושה הוא מלביש בבחי' משפט בדרכיו הנפלאים שא"א להבין כלל כי במשפט עושה צדקה וכנ"ל. וע"כ אין שום עצה ותחבולה להנצל מפגעי העולם כ"א ע"י תפלה ותחנונים שירבה להתפלל בכל יום וכשרז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' מכ"ש כשבא עליו איזהצרה ח"ו או דוחק. והתפלה מועלת תמיד כי ישועתו תבא כהרף עין בהיסח הדעת דייקא, כמו שרוב הצדרות בחי' נשיכת עקרב בא בהיסח הדעת. וכמו שנשמע מפי כמה אנשים שצועקים על עצמם ומודים על אוולתם ואומרים אוי ואבוי הלא אתמול לא עלה על דעתו שיחלה בנו החביב עליו או שיעדר ח"ו והי' דואג פרנסה ועכשיו הוא רואה כסילותו וכן בשארי צרות ופגעיםך ח"ו כגון עלילות ושריפות ח"ו וכו'. ועל כולם אין עצה ותחבולה להנצל מהם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה וכמו שתיקנו לנו רז"ל כמה תפילות כמו שאומרים בכל יום בבקר תיכף אחר ברכת השחר יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים וכו' מפגע רע מעלילה וכו'. וצריך לכווין היטב בתפילות האלו שתיקנו לנו חז"ל וגם להוסיף בעצמו תחינות ובקשות כפי העת והשעה. כי זה עיקר שלימות התפילה שיחדש בעצמו דבר בתפילתו כפי העת כשרז"ל איזהו תפילות קבע כל שאינו יכול לחדש בה דבר (וע' במ"א מזה). כי כל הטובות והישועות באים רק בהשגחתו ית' פתאום בהיסח הדעת בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת והכל נמשך מבחי' משפט וצדקה הנ"ל שבהם מנהיג הש"י את עולמו בחסד כי מדה טובה מרובה לעולם, והכל נמשך מבחי' תורהותפלה שהם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. ועיקר המתקת הדינים וביטול הצרות, בפרט בעתים הללו הכל נמשך רק מבחי' תפילת ה' ממש שזוכין הצדיקי אמת לעורר בתפילתם. וכן כל אדם הכרוך אחריהם ומרגיל עצמו להרבות בתפילות ותחינות ובקשות בכל יום ובכל מה שעובר עליו אע"פ שהוא בקטנות אעפ"כ מאחר שמקשר עצמו לצדיקי אמת שזכו לתפילת ה' כנ"ל, עי"ז מעוררין החסדים הנפלאים הנמשכין משם כנ"ל שעי"ז כל תקוותינו באחרית הימים האלה. וע"כ אלו החסדים והישועות באים פתאום בהיסח הדעת כי הם למעלה מהדעת ע"כ באים רק בבחי' מציאה בהיסח הדעת. אבל מחמת שבהכרח שהצדקה והחסד יהי' מלובש בבחי' משפט כנ"ל ע"כ לפעמים בא בחי' נשיכת עקרב ח"ו שהם בחי' הפגעים והתלאות הבאים בהיסח הדעת. כי בוודאי א,א להבין כל זה כנ"ל כי הם בחי' דרכי ה' כנ"ל, אבל בוודאי מדה טובה מרובה תמיד כי הוא ית' אוהב הצדקה יותר מהמשפט וכמבואר במ"א רק שא"א לבטל בחי' המשפט לגמרי כי הוא קיום העולם וכנ"ל. ותיקון כל זה הוא רק ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משה משיח (כ"ש במ"א). והם ממשיכים אורו של משיח בעולם שעי"ז כל התקווה. כי רק משיח יתקן כל זה בשלימות להצילינו בכל עת מבחי' נשיכת עקרב ולזכותינו לכל הטובות וההצלחות בגשמיות ורוחניות בחי' מציאה. כי משיח יזכה לבחי' השגת המשפט וצדקה וכנ"ל כי יזכה לעורר תמיד בחי' תפילת ה' כ"ש במזמור לשלמה משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך וכו' שנא' עיקרו על משיח. ומדבר שם הרבה ממשפט וצדקה כ"ש שם, ידין עמך בצדק וכו' ובסוף נאמר ויתפלל בעדו תמיד שהש"י יתפלל בעדו היינו תפילת ה' ממש הנ"ל שעיקרו יזכה משיח שעי"ז תהי' הגאולה שלימה על ידו ועתה ממשיכין עלינו הצדיקי אמת חסדים נפלאים משם בשביל לקיימינו על ידם באחרית הימים הלאה וכנ"ל. וע"כ כללו רז"ל ג' דברים אל וביחד משיח ומציאה ועקרב (מה שהוא תמוה מאד לכאורה) ואמרו שהם באים בהיסח הדעת כי בוודא יבאים בהיסח הדדעת מחמת שהם בחי' דרכי ה' הנעלמים מאד והם גבוהים מהדעת מאד כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל ע"כ גם למטה באים בהיסח הדעת דייקא וכנ"ל:

Segment 71
HE:
אות לג ועיקר התיקון ע"י בחי' משיח שיבא בהיסח הדעת וע"ש (בהגמ' סנהדרין צ"ז) שהביא שם עיקר מימרא זאת רק לענין משיח כמו שאמר ר"ז שם במטותא מינייכו לא תרחקוני' דתנינא וכו' וע"ש מ"ש שם אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה שנא' ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל וכו' כי הא דר"ז וכו' כנ"ל. וכן אח"כ האריכו בזה שאין לצפות לשום קץ שבעולם שרוצים לרמז באיזה פסוק וכו' כ"ש שם תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשים וכו' ולא כר"ש וכו' ואר"י תיפח עצמן של מחשבי קצין וכו'. והנה אלו המימרות קשה להבין ונראין לכאורה כסותרין זא"ז כי איך שייך לייאש עצמו מן הגאולה ח"ו הלא צריכין לחכות בכל יום שיבא וכמו שאמר ושם אם יתמהמה חכה לו. אך אם כי דבריהם ז"ל עמוקים מני ים בפרט בענין זה שאמרו בעצמם שנוקב ויורד עד התהום, אך עכ"ז בהכרח צריכין להבין מדבריהם איזה רמזים איך להתנהג בזה באופן שנזכה להתחזק בתקותינו לקרב ולא לרחק ח"ו. והעיקר הוא פשיטות ותמימות להאמןי שבוודאי בא יבא לא יאחר אך אסור לחכות לשום קץ לומר שמהראוי שיבא בשנה זאת כמו שטעו הרבה על שנה זאת שנת ת"ר לפ"ק שאמרו בבשנה זאת יהי' הקץ וקלקלו הרבה בזה כי גרמו כמה כפירות וחילול השם כידוע. וכן בשנים הקודמים אמרו כמה קצים כגון בשנת תקנ"ז ובשנת תק"ס ובשנת תקפ"א וכו' וכן הרבה. ושמעתי שגם על שנת ת"ק אמרו שהוא הקץ וכולם חטאו בזההרבהכמ ושקיללו אותם רז"ל ואמרו תיפח עצמן של מחשבי קצין שהי' אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא וכו' אלא אנו צריכין לקוות ולחכות אליו תמיד ואעפ"כ יהי' בבחי' היסח הדעת כי הוא קץ הפלאות שא"א להבין שום רמז ורמיזא בעולם מתי יבא כי לבי' לפומי' לא גלי כשרז"ל. אך אעפ"כ בא יבא בודאי במועדו ובזמנו פתאום בהיסח הדעת בעת שלא יחשבו על אותה השנה ועל אותו היום כלל. כי קץ הגאולה נמשך מבחי' דרכי ה' שהם בחי' משפט וצדקה שא"א להבין כלל כי הגאולה תהי' רק בצדקה וחסד חנם לבד כ"ש למעני למעני אעשה וכו' אך אעפ"כ יהי' בבחי' משפט. וזה בחי' מימרא הנ"ל אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה וכו' היינו שיבינו שלפי מעשיהם אין תקוה ח"ו ואעפ"כ יחזקו עצמן בכח הצדיקי אמת לחטוף תורהותפלה ומע"ט כל מה שיוכלו לחטוף ולקוות לחסדי ה' שיעשה צדקה במשפט כנ"ל. וזהו בחי' הפלוגתא שהביאו אח"כ ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין וא,ל וכו' א"ל ר' יהושע וכו'. ואלו ואתלו דברי אלקים חיים כי בודאי עיקר הגאולה תבא רק ע"י תשובה ומע"ט כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו'. אך אעפ"כ יהי' הכל רק בחסד ובצדקה כי התשובה של שבי פשע לא יהי' בה כח להביא הגאולה רק הש, יבחסדו וצדקתו יקרב הגאולה למענו כנ"ל. אך מחמת שא"א להמשיך הצדקה וחסד כ"א ע"י בחי' משפט ע"כ ההכרח להמתין עד שיעשו קצת תשובה שעי"ז יוכל בנפלאותיו להלביש הצדקה במשפט. וגם מעט התשובה הכל ממנו ע"י בחי' תורת ה' ותפילת ה' שעי"ז יכניס בלבם לצעוק ולהתפלל תמיד להש"י עד שיכמרו רחמיו כי יראה כי אזלת יד וכו' ויקבל מעט דמעט תשובתינו ותפלתינו ברצון באופן שילביש בנפלאות נפלאותיו הצדקה במשפט ועי"ז תבא הגואלה. ויקוים ציון במשפט תפדה ע"י ושביה בצדקה כי שביה לא יהי' כדאי בתשובתם להביא הגאולה אך ע"י תשובתם המעוטה יעוררו צדקתו ית' שילבישה במשפט עד שיקויים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ב"ב אמן:

Segment 73
HE:
אות לד וזה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי ע"פ כל הנ"ל בודאי עיקר רוב תפלותיו של האדם צריכים להיות ביותר שינצל מכל רע מבחי' נשיכת עקרב שהוא בחי' שטף מים רבים שלא יגיעו אליו, שלא יבא בחי' העקרב וינשכנו פתאום ח"ו כי המציאות שרוצה האדם למצור דהיינו להרויח פרנסה הן מותרות ועשירות גדול הן הכרחיות הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל ואין האדם פועל כלל בריבוי מחשבותיו וטרדותיו. וע"פ רוב הוא הולך וחושב איך למצוא פרנסה ועשירות וכו' ובתוך כך בא עליו בכל פעם הרפתקאות וצרות ר"ל ופגעים מפגעים שונים עד שע"פ רוב אינו עובר זמן מועט בלי פגעים וצרות ותלאות והרפתקאות הרבה וכידוע כל זה למי שמשים לב לזה. וכל אחד נמדה לו שרק עליו עובר כוס התלאות בכל פעם ובאמת אין בנמצא מי שנמלט מזה וכל זה בהתלאות והרפתקאות השכיחים. מכ"ש שיש הרבה שעוברים עליהם צרות גדולות ר"ל שהם באים פתאום לגמרי בבחי' נשיכת עקרב ממש ר"ל. והאדם הוא שוטה ואויל והולך וחושב איך ישיג ממון ומקנא בחבירו וכיוצא, ופתאום עוברא עליו מה שעובר ר"ל וכ"ש ואשר יהי' מאחריו מ ייגיד לו וכן מבואר בפסוקים ובמקומות הרבה וכמובא לעיל (וע' בשל"ה מה שחושב שם בדרך חרוזי אין רגע בלא פגע אין יום בלא וכו' אין שמיטה וכו' ע"ש). ע"כ מזהיר אותנו הפסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, היינו בעת שרוצה למצוא ולהרויח איזה דבר שזהו בחי' מציאה הנ"ל צריך שיהי' עיקר תפלתו רק לשטף מים רבים שהם בחי' ריבוי הצרות המתרגשות ובאות לעולם ר"ל שהם בחי' נשיכת עקרב שאליו לא יגיעו ח"ו פתאום בהיסח הדעת כנ"ל. ואז ישיג ממילא בחי' המציאה הבאה בהיסח הדעת. כי זה ידוע וכבר דברנו בזהלמעלה שהש"י טוב ומטיב תמיד ורוצה רק להטיב לכל בריה ומצדו לא יבצר לתת לכל איש רב שפע ועשירות מופלג וכל טוב. אך מחמת שההכרח שינהיג העולם גם במשפט כנ"ל, משם נמשכין כל דרכי ה' שמוריש לזה ומעשיר לזה כ"ש כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים וכתיב ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וכו'. ובודאי א"א להבין דרכיו אלו כמבואר בכל הספרים שגם משה ביקש על זה להודיעו כי נעלם ממנו דרכיו אלו שהם בחי' צדיק וטוב לו צדיק וכו' רשע וטוב לו וכו' וכן ירמי' ודוד וחבקוק וכו' התפלאו על זה כמובא. כי הם בחי' דרכי ה' שא"א להשיג כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל דהיינו שהש"י חפץ רק להטיב בצדקה וחסד עם כל אחד אך בהכרח שילביש הצדקה במשפט כנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה הוא רק תפילה ותחנונים שהם בחי'נשמע בחי' צדקה וחסד כנ"ל. שע"י שהאדם מתפלל אזי יש בחי' אתערותא דלתתא שעי"ז יכול לעורר הצדקה והחסד בדרך נפלא שיתלבש במשפט התורה ואעפ"כ יהי' כולו חסד וצדקה. והכל בכח התקשרות לצדיקי אמת שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש וכנ"ל. וע"כ צריך שיהי' עיקר תפילתו שינצל משטף מים רבי םשהם בחי' נשיכת עקרב שנמשך מדינים מבח'י משפט שהורא הוא המעכב והמונע את המציאה טובה שתבא. אבל כשיתפלל שינצל ממנו עי"ז ימתיק ויבטל הדינים ואז בחי' המציאה ממילא תבא כי דרכו להטיב תמיד וכנ"ל וע' מ"ש בזוה,ק ומובא אצלינו בליקוטי א' סי' פ"ד דלית יום דלית בו טוב אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לי' דלא ייעול לההוא טוב וכו' ע"ש:

Segment 75
HE:
אות לה ובאמת כשנשים לב היטב בעינן מעמדינו ומצבינו לפי שעה בזההעולם העובר כהרף עין אין אנו יודעין כלל מה לכנות ולקרוא בשם מציאה ומה לכנות ולקרוא בשם נשיכת עקרב כי יש שמוצא עשירות גדול ולבסוף נהפך לו לרעה עצומה גם בזה העולם ועכ"פ הוא צריך למות ולוקחין אותו מהממון או שלוקחין הממון ממנו בחייו כ"ש אדמו"ר ז"ל (כנדפס בס' שיחת הר"נ ע"ש). וכמ ושהתפלא קהלת על זה ואמר יש הבל וכו' עושר שמור לבעליו לרעתו וכו' ואבד העושר ההוא בענין רע וכו'. ולהיפך יש א' שיש לו עניות ודחקות ויסורים ר"ל והוא לו לטובה גדולה בעוה"ב בוודאי, ולפעמים וע"פ רוב גם בזה העולם אחריתו טוב אם הוא איש כשר כי טוב אחרית דבר מראשיתו כי צדיקים תחילתם יסורים וסופן שלוה וכו'. אך תפילה מועיל על הכל כי בוודא יעיקר התפלה צריך שתהי' שינצל מכמה וכמה נחשכים ועקרבים הסובבים אותו בכל יום ורוצים למונעו מהטוב הגנוז בכל יום שהוא טוב אמתי בגשמיות ורוחניות, דהיינו שינצל ממחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבולבלים שהם עיקר בחי' נחשים ועקרבים הנושכים אותו בכל עת ורוצים לכלותו לגמרי ח"ו, לולי ה' שעומד בעזרו כ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, וכשרז"ל על פסוק זה בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. אך כל מי שעוסק יותר להציל עצמו והעיקר ע"י תפילה ותחנונים כנ"ל, הוא יכול להמשיך ביותר צדקתו וחסדו העליון מאד, ולהמשיך חסדים נפלאים חדשים בכל יום ובכל עת בבחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. ועי"ז ינצל מנחשים ועקרבים הנ"ל ויזכה להטוב הגנוז בכל יום שהוא בחי' מציאה טובה באמת. וכל זההוא בחי' על זאת יתפלל כל חסיד לאת מצוא, כשרוצא למצוא איזה מציאה כגון פרנסה וכו' וכמ ושדרשו רז"ל על פ' זה לעת מצוא זו פרנסה וכו'. עיקר התפילה צריכה להיות רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכנ"ל:

Segment 77
HE:
אות לו וזהו אתה סתר לי וכו'. כי דוד המע"ה מלמד אותנו לסמוך רק על הש, יכי אין כח בתפילותינו לבד להנצל בכל יום ובכל עת ובכל רגע ממה שאנו צריכים להנצל בגשמיות ורוחניות מאחר שהכל בא בהיסח הדעת ובחי העקרב ר"ל אורב עלינו בכל עת ורגע כ"ש יארוב במסתר כארי' בסוכה יארוב לחטוף עני וכ'. ואיך אפשר לבשר ודם בפרט חלושי כח שבישראל שכבר נכשלו הרבה הרבה מזה שנכשלו איך אשפר להם למטל נפשם מכל נשיכותיו בגשמיות ורוחניות הבאים בהסיח הדעת פתאום ר"ל. ע"כ מבקש ואומר אתהסתר לי כי רק אתה סתר לי להסתיריני מסוד מרעים וכו' הנ"ל, ומצר הנ"ל תצריני וזהו רני פלט תסובביני סלה. כי בוודאי אני צריך להודות ולרנן לשמך הגדול תמיד על ריבוי הפליטת וההצלות הנפלאות שאתה מפלט ומציל אותי בכל יום ובכל רגע ממש כי אין בעל הנס מכיר בניסו כשרז"ל על פ' עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, וכמו שתיקנו לנו בש"ע לומר ג"פ בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך. וכו'. וזהו רני פלט תסובביני סלה וכנ"ל:

Segment 79
HE:
אות לז וע"כ הי' ההכרח שיקבל יעקב את הברכות מיצחק במרמה ובגניבה מקטרוג עשו. כי כבר מבואר למעלה באות כ"ח שבחי' צדקהומשפט הנ"ל הם עיקר דרך ה' שהתחילו האבות לילך בו. ועיקר ההתחלה מאברהם כ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צקה ומשפט וכנ"ל. אך בפרטיות האבות כל אחד יש לו בחי' מיוחדת בפ"ע כי אע"פ שאברהם שמר צדקה ומשפט אעפ"כ בחינתו המיוחדת אליו הוא בחי' צדקה וחסד כי אברהם מדתו חסד כידוע, ויצחק בחינתו המיוחד אליו הוא בחי' מפשט בחי' גבורות יצחק כידוע. ועיקר כלליות הצדקה והמשפט יחד הוא בחי' יעקב כ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וע"כ באמת מבואר במדרש ומובא לעיל רבנן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב וכ'. וע"כ יעקב שזכה לכלול משפט וצדקה בשלימות ע"כ היתה מטתו שלימה בלי פסול, אבל אברהם ויצחק אע"פ שכל אחד שמר דרך ה' לכלול צדקה ומשפט כנ"ל אבל מחמת שעדיין לא נכללו בשלימות וע"כ אברהם הי' עיקר מדתו חסד בחי' צדקה, ויצחק עיקר מדתו גבורה בחי' דין ומשפט, ע"כ יצא מהם פסולת ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק. כי כלליות צדקהומשפט יחד הם עיקר בחי' היחוד השלם שמשם נמשך בחי' יחוד הקדוש של איש ואשה כשזוכים ששכינה ביניהם. כיעאיש ואשה הם בחי' תורה ותפלה כידוע וכמובא במ"א. וע"כ האשה טפילה לבעלה ואעפ"כ לפעמים היא למעלה ממנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה וכמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל כפי דרכו הקדוש. כי התפלה היא קטנה מהתורה וגדולה מהתורה כי היא בחי' עקרת הבית שעומדת בין תורת ה' ובין תורתו כי ע"י התפלה זוכין לגלות הנסתר והנשמע ועושין מתורת ה' תורתו. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה דהיינו מבחי' תורת ה' וגדולה מהתורה מבחי' תורתו. וזה בחי' שכינתא בין תרין צדיקייא יתבא בין צדקי עליון שהוא בחי' תורת ה' ובין צדיק תחתון שהוא בחי' תורתו והשכינה היא בחי' התפלה והבן. וע"כ גם למטה יש שזווגו קטנה ממנו ויש שהיא גדולה ממנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה. וזהבחי' אשה עולה עמו ואינ יורדת עמו, כי צריך להרבות בתפלה עד שיעלה בתפלתו בכל פעם מדרגאלדרגא להשיג הנעלם והנסתר יותר, ואז אשתו שהיא בחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל עולית עמו בכל פעם. כי האדם ע"י בחירתו יכול לעלות למעלות גבוהות אע"פ שנשמתוירדה אליו ממקום נמוך. ואז אשתו עולית עמו, כי עיקר עלייתו ע"י בחי' אשה יראת ה' האי תתהלל דהיינו ע"י בחי' תפלה וכמבואר למעלה שע"י תפלה ורצון וכו' יכולין לעלות מדיוטא התחתונה עד רום גבהי מרומים וכנ"ל. וע"כ אברהם שהיתה עיקר מדתו חסד וצדקה, ויגע לכוללו במשפט כנ"ל אבל עדין לא נכלל אז בשלימות, ע"כ יצא ממנו פסולת שהוא ישמעאל. וכן יצחק שהי' מדתו דין ומשפט אע"פ שכללו בצדקה וחסד אבל לא בשלימות כמו יעקב, ע"כ יצא ממנו פסולת שהוא עשיו שהי' אדמוני שנמשך מתוקף הדין. וע"כ נקרא ישמעאל ע"ש התפלה כמ"ש כי שמע ה' אל ענייך כי שורש יניקתו מבחי' ריבוי הצדקה שהואבחי' תפלה שלא נכללה כראוי בבחי' משפט. ועשו לשון עשי' ששורש יניקתו מריבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחי' תורה שלא נכללה כראוי בבחי' צדקה. כי התורה בחי' נעשה בחי' תפלה שלא נכללה כראוי בבחי' משפט. ועשו לשון עשי' ששורש יניקתו מריבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחי'תורה שלא נכללה כראוי בבחי' צדקה. כי התורה בחי' נעשה בחי' עשיית מצות מעשיות, אבל צריך שתהי' נכלל התורה בחי' נעשה בחי' עשיית המצות, בבחי' נשמע בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול ורצון ודביקות לא"ס כנ"ל. וזה ששאל עשו אבא איך מעשרין את התבן ואת המלח שרימה את אביו בזה כי הראה עצמו שמדקדק הרבה בכל מצוה לעשותה בחומרות יתירות, כי משם הי' אחיזתו מפגם ריבוי החומרות היתירות וכמובא בדברינו במ"א מזה שחומרות יתירות הם ג"כ פגם גדול ע"ש. וכל זהמחמת שלא נכלל המשפט בחי' תורה בשלימות בבחי' תפלה וצדקה וכנ"ל:

Segment 81
HE:
אות לח ולבאר הדבר יותר קצת שיהי' מובן מזה למשכיל רמזים ועצות לילך בדרך ה' הוא, כי בודאי א"א לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד שא"כ לא יעשה כלום ח"ו. אבל גם לילך בדרך משפט לבד ג"כ הואפגם גדול כי אין העולם מתקיים ע"פ הדין לבד כנ"ל וכמו ששכיח הרבה שכמה וכמה נפלו ונתרחקו מהש"י ע"י ריבוי המשפט והדין יותר מדאי, שהחמירו על עצמן הרבה עד שאומרים בלבם שאפס תקותם מחמת ריבוי עונותיהם וקלקולם ופגמיהם העצומים והרבים כחול ימים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אעפ"כ הם צריכין לבטוח בחסדי ה' וצדקתו וברחמיו שאינם כלים לעולם שעדיין יש תקוה בכלפעם בכל יםו ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו אפי' אם הוא כמו שהוא כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכבר כתבנו מזה במ"א שעיקר נפילתו מחמת ריבוי הדין והמשפט הנ"ל הוא רק הסתת הבעל דבר שמבקש לו תואנה בלבו לפטור עצמו מכח ח"ו מאחר שרואה קלקוליו הרבים. וכבר דברנו בזה הרבה ושלמה המע,ה צעק על זה אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה, וכמו שארז"ל אם רשעתם מעט אל תוסיף להרשיע ואם כבר הרשיע הרבה מאד אעפ"כ צריך גם הוא לקיים מקרא זה שלא יוסיף וירשע עוד הרבה יותר ח"ו, וכל מה שממעט מלהרשיע יותר ויותר בודאי הואטובתו לנצחל, וגם עי"ז יוכל לזכות בסוף לשוב להש"י בשלימות כי אין יאוש בעולם כלל כמו שצעק רבינו ז,ל על זה בקול גדול ועמוק עמוק מאד. כי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפי' כחוט השערה אינ נאבדל לעולם כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. ומה כשאדם פוגם או עובר עבירה ח"ו הש"י משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט כ"שאם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכו' וכתיב ממכון שבתו השגיח וכו' המבין אל כל מעשיהם. מכ"שוכ"ש במדה טובה שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם. נמצא שפגם אלו הנופלים מחמת ריבוי המשפט והדין כנ"ל זה נמשך מבחי' קליפת עשו וכנ"ל. ולהיפך מי שירצה לסמוך רק על חסדו ויפרוק עול לגמרי ח"ו זה בחי' קליפת ישמעאל וכנ"ל. ועיקר השלימות זכה יעקב שכלל משפט וצדקה יחד בשלימו גדול כנ"ל ע"כ היתה מטתו שלימה בלי פסול כנ"ל:

Segment 83
HE:
אות לט ומחמת שיצחק הי' עיקר מדתו בחי' משפט בחי' תורה ע"כהי' קשה לו ביותר למצוא זווגו שהוא בחי' תפלה כנ"ל. וע"כ לא נולד זווגו עד אחר העקידה שאז נמתק בורות יצחק כידוע כמ"ש ויהי אחרי הדברים האלה דהיינו אחר העקידה ויוגד לאברהם שנולדה בת זוגו של יצחק כשפרש"י שם היינו כנ"ל וע"כ נאמר לשון זה באברהם ויעקב כי יצחק דייקא הי' צריך להרבות ולהפציר בתפילה ביותר שזהו פי' ויעתר כמו שפרש"י שם כי מחמת שמדתו הי' בחי' משפט בחי' תורה בחי' תורה מפי הגבורה ניתנה ע"כ הי' צריך להכריח עצמו בכח גדול לתפילה והוכרח להרבות ולהפציר בתפילה כדי שיכלול המשפט בצדקה שהי' רחוק מזה לפי שורש מדתו וכנ"ל. וזוה ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו דייקא כי דייקא ע"י אשתו רבקה הצדקת שהיא בחי' אשה יראת ה' הי תתהלל שנולדה אחר העקידה אחר שכבר נמתק דינו קצת, על ידה דייקאויעתר יצחק כי עיקר תפילתו ע"י בחי' רבקה שהיא בח'י אשה יראת ה' וכנ"ל:

Segment 85
HE:
אות מ וע"כ בית הראשון שהי' בזכות אברהם ובית השני שהי' בזכות יצחק נחרבו ע"י קליפת עשו וישמעאל כמובא. ובית שלישי האחרון שאנו מקוים שיהי' בזכות יעקב יתקיים לעולם. כי עיקר כלליות צדקה ומשפט שהם בחי'תורה ותפילה ביחד הוא בביהמ"ק כי משם תצא תורה כי הלוחות כלל התורה עומדים שם בביהמ"ק בבית ק"ק, ושם מקום התפלה כ"ש ביתי בית תפילה. ועיקר קיום הביהמ"ק הואכשנכללו צדקה ומשפט יחד כ"ש במשיח ושפט בצדק דלים וכמבואר לעיל מזה. וע"כ שני הבתים שהיו בזכות אברהם ויצחק שאצלם לא נכללו בשלימות בחי' צדקה ומשפט ע"כ נחרבו וכנ"ל. אבל בית השלישי שיהי' בזכות יעקב שזכה לכלול בשלימות צדקה ומשפט ע"כ יתקיים לעולם. אבל אעפ"כ מובבא בספרי קודש שעיקר הגאולה האחרונה תהי' ע"י שיהי' נמתק גבורות יצחק לבחי' ישחק, כי זה עיקר התיקון שיעקב ואברהם ימתיקו גבורות יצחק בשלימות שעי"ז תהי' הגאולה האחרונה. וזה בחי' וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וכו' שמתחיל תחילה מיעקב כי עיקר הגאולה תהי' על ידו, ויזכור גם זכות יצחק וגם זכות אברהם עד שאברהם ויעקב ימתיקו גבורות יצחק ויכללו הצדקה במשפט בשלימות שעי"ז תהי' הגאולה האחרונה ובנין הביהמ"ק כנ"ל. וזה שכתוב אצל יעקב וזכרתי וכו' וכן אצל אברהם כתוב ג"כ זכרון ואף את בירתי אברהם אזכור אבל אצל יצחק לא כתיב זכרון כי עיקר הזכרו לרחם על ישראל לגואלם מכל הצרות והגליות שהזכיר מקודם בפרשה, הוא רק ע"י אברהם יויעקב שהם ימתיקו גבורות יצחק שעי"ז יגאלם ברחמיו וחסדיו המרובים כי לעולם מדת החסד והצדקה מרובה מהמשפט והדין וכ"ש אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ וכתיב כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ נמצא שהזכיר צדקה וחסד כנגד מדת המשפט כי מדה טובה מרובה לעולם. וזה בחי' אברהם ויעקב שאוחזים ביצחק להמתיק הדין והמשפט שלו וע"כ עי"ז תהי' עיקר הגאולה ע"י שימתיקו גבורות יצחק ויהי' נעשה מיצחק ישחק כמובא. וזה בחי' סוד התקיעות המובא בזוה"ק ובכתבםי שאברהם ויעקב אוחזים ביצחק להמתיק דינו וכנ"ל. כי עיקרכל התיקונים נעשים בר"ה שאז הואעיקר בחי' צמיחת קרן משיח כמו שמתפללין אז הרבה על זה כ"ש וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך ב"ב וכו':

Segment 87
HE:
אות מא ומחמת שיצחק הי' צריך יותר להתגבר בריבוי התפילות בחי' ויעתר יצחק וכו' וכנ"ל ע"כ עיקר התפילה מרומז ביותר בבחי' יצחק כרומז בנשמת כ"ש בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו' עד תתהלל שהר"ת הם יצחק רבקה כמובא כי שם צריכים ביותר להתגבר לכלול תורה ותפלה יחד שהם יצחק ורבקה וכננ"ל, וע"כ יצחק מרומז בר"ת ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם בחי' כלל הצדיקים והיראים מקיימי התורה שעל שם זה נקראים בשם ישרים וצדיקים וכו' היינו בחי' תורה שזהו בחי' יצחק. אבל רבקה מרומזת בר"ת תתרומם תתברך תתקדש תתהלל שהם ר"ת רבקה, כי אלו התיבות תתרומם תתברך וכו' הם בחי' כלל התפילה בחי' רבקה בח'י אשה יראת ה' היא תתהלל וכנ"ל. וזה שמובא שיצחק ורבקה הם בגימ' תקט"ו כ"ש בילקוט הראובני לפי דרכו היינו כי תפלה בגימ' תקט"ו שהוא יצחק ורבקה כנ"ל. כי שם עיקר התפילה להמתיק גבורות יצחק כנ"ל:

Segment 89
HE:
אות מב וע"כ ארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה וכו' וכן הזהירו ביותר שלא לאחר תפילת מנחה כ"ש לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' שדייקא סמוך למנחה הזהירו על זה ביותר כמובא בפוסקים. כי תפילת המנחה כנגד יצחק שתקן תפלת המנחה כשארז"ל כ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה כשדרז"ל, ע"כ אז צריכין ליזהר ביותר להתפלל ושלא לאחרה לבטלה ח"ו. כי שם צריכין התגברות ביותר ביותר להתפלל מחמת שהוא בחי' גבורות יצחק בחי' משפט שעיקר המתקתו ע"י התפילה בחי' צדקה וכנ"ל. וע"כ אז כשיצא יצחק לשוח בשדה אז דייקא נזדמנה לו רבקה בתפילתו כ"ש שם בפרשה כי רבקה בחי' תפילה וכו' וכנ"ל:

Segment 91
HE:
אות מג וע"כ כל מה שרואה האדם שהדינים שהם בחי' התגברות היצר מתגבר עליו ביותר הוא דייקא צריך להתגבר להרבות ולהפציר בתפלה ועתר יותר ויותר כדי להמתיק ולבטל תוקף הדינים וכו' וכנ"ל, וע"כ עיקר ההתבודדות שהוא בחי' שיחה בינו לבין קונו נאמר אצל יצחק ביותר כ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה כי עיקר השיחה וההתבודדות הוא להמתיק בחי' משפט והדין של יצחק וכנ"ל:

Segment 93
HE:
אות מד וע"כ רצה יצחק לברך את עשו כפי תוקף דינו ומשפטו אבל רבקה הצדקת שהיא בחי' תפילה כנ"ל המתיקה הדין ולמדה את יעקב שילק במרמה וגניבה לקבל הברכות מיצחק דייקא, כי ידעה שיש כח בתפלתה ובתפילת יעקב שיכול לכלול הצדקה במשפט שיקבל הברכות מיצחק דייקא. אבל מגודל הקיטרוג וההתגרות של עשו שהוא בחי' עקרב שאורב על ישראל תמיד בפרט בעת שרוצים לקבל הברכות שהם בחי' מציאה טובה שאזי אורב ומקטרג ביותר וכנ"ל, ע"כ הי' ההכרח שילך במרמה וסיבב הש"י שישלח יצחק את עשו לצוד ציד וכו' ובתוך כך קיבל דייקא יעקב את הברכות וכמובא בזוה"ק ובכתבי האריז"ל מזה וכו' ע"שד. וזה שאמר יצחק ליעקב מה זה מהרת למצוא בני, מהרת דייקא כי יצחק ראה והבין אז מרחוק שזה יעקב כמובן בפרשה שאמר גשה נא ואמושך וכו' ע"כ אמר לו מה זה מהרת למצוא מציאה טובה כזאת להאכילני ולקבל הברכות עי"ז, היינו כי אמר כי אני יודע שסוף כל סוף יגיעו כל הברכות אליך יעקב אך הייתי סבור שבתחילה צריכין ליתן הברכות לעשו כי הוא צריך למשול תחילה וכמו שאמר יעקב בעצמו יעבר נא אדוני לפני עבדו וכמובא ע"כ רציתי לברכו תחילה וע"כ מה זה מהרת. מהרת דייקא למצוא בני כי לדעתי עדיין אין הברכות שהם בחי' מציאות טובות שלך. והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני ואיתא במדרש ר"י ור"ל ח"א אם לקורבנך המציא לך הקב"ה שנא' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וכו'. למאכלך עאכ"ו. וח"א אם לזווגך המציא לך דכתיב הקרה נא לפני היום וכתיב וירא והנה גמלים באים, למאכלך עאכ"ו. והוא פלא לכאורה כי לפום ריהטא הואק"ו פריכא כי בודאי להציל יצחק מדיןו שחיטת העקידה וכן להזמין לו זווגו הוא הצלה יתירה מלהזמין לו מאכלו לפי שעה. אך ע"פ הנ"ל יובן המדרש היטב ויבא כמין חומר ויערב לנפשך מאד בעזה"י. כי דייקא זכות העקידה ומציאת זווגו הזכיר אז כשרצה לקבל הברכות כי אמר הלא בשביל קרבן העקידה שהוא להמתיק גבורותיוך הקרה ה' את האיל וכן להמציא זווגך רבקה שהיא בחי' תפילה שממתקת בחי' משפט וגבורה של יצחק עזר הש"י בדרך נפלא אע"פ שהי' קשה מאד למצוא זווגך מעוצם גבורותיך וכנ"ל, אעפ"כ חמל ה' והמציא אותה לך. והכל הי' בשבילי בשביל שיצאו ישראל ממני. ועכשיו למאכלך שאני רוצה להאכילך כדי לקבל הברכות כדי שיוכלו ישראל להתקיים בעולם ולהתפרנס בכל תוקף ואריכת מרירת גלותם עאכ"ו שיזמין הש"י לפני. נמצא שמקושר יפה מאדהמדרש הזה כי דייקא ע"י המתקת העקידה וע"י זווגו רבקה בחי' תפילה כנ"ל, עי"ז קיבל הברכות וכנ"ל (וז"ש בס' הא"ב (אות ז') שאכילת הצדיקים גדול מקרבנות ומזווגן וכו'. והבן היטב):

Segment 94
HE:
מה וע"כ אמר יצחק אז הקול קול יעקב וכו'. שהבין אז עוצם כחו של יעקב שזכה לבחי' נעשה ונשמע בשלימות לכלול משפט וצדקה ביחד שהם בחי' תורה ותפלה שעי"ז זוכין לעזות בחי' קולות בחי' הן יתן בקולו קול עוז כ"ש שם. ע"כ אמר אז יצחק עתה ידעתי כי הקול קול יעקב חזק מאד שעי"ז יתגבר על הידים ידי עשו כמו שדרז"ל כי אני רואה ומבין שקולו הולך וחזק מאד מאחר שזכה להמתיק המשפט בצדקה עד שמצא להאכיליני ולקבל הברכות שזה נמשך מכלליות תורה ותפילה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה בחי' קולות בחי' הקול קול יעקב וכנ"ל וזה בחי' הקול קול ב' קולות בחי' קול תורה וקול תפילה שנכללין יחד שעי"ז עיקר התגברות העזות דקדושה נגד העזות דס"א להתגבר על הידים ידי עשו שיונק מבחי' משפט כשאינו נכלל בשלימות בבחי' צדקה אבל ע"י הקול קול יעקב בחי' ב' קולות שנמשכין מתורה ותפילה שנכללין יחד, עי"ז מתגבר על הידים ידי עשו ומבטלין אותם וכנ"ל:

EN:
And therefore, afterward — when Hashem, blessed be He, saved Yitzchak and brought up the ram in his place — then Avraham understood further that it is impossible to understand His ways and to ascertain the ultimate end of His words. Especially regarding the final "end" — for all the promises He promised him, to give him seed and to bequeath them the Land, were all for the sake of the final "end," when all the promises would be fulfilled in completeness — but it is impossible to ascertain the ultimate end of the matter in any way.

Segment 96
HE:
אות מו וע"כ באמת הי' יעקב בפחד גדול כשאמרה לו אמו שיטעה את אביו לקבל הברכות וע"כ אמר לאמו אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ועו'. כי היה מתירא מתוקף הגבורות של יצחק וע"כ אמר לאמו אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וכו'. כי היה מתיירא מתוקף הגבורות של יצחק וע"כ אמר אולי ימושני אבי היינו שימשש וידקדק במשפט עמי אבי יצחק שהוא בחי' דין ומשפט. כי מחמת שארצה לקבל הברכות פתאום יתעורר משפטו עלי ח"ו לממש אותי ולדקדק בי ואזי ח"ו והבאתי על יקללה ולא ברכה כי כן דרך קיטרוג המשפט, שכל זמן שאדם נח ושקט ואינו מבקש למצוא מציאות טובות הרבה אזי אין מתעורר עליו הקיטרוג של המשפט כ"כ, אבל תיכף כשרוצה לחטוף גדולה ועשירות גדול וכיוצא מתעורר עלייו הקיטרוג ח"ו לומר נעיין במעשיו אם הוא ראוי לזה ואזי ח"ו יכול להתהפך עליו הגלגל להיפך, שזהו בחי' מה שארז"ל שעיון תפלה מזכיר עונותיו של האדם דהיינו כשמעיין בתפלתו שלא כראוי שאומר ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי וכשפרש"י שם שאז מזכירין עונותיו אם ראוי לזה. וזהו בחי' כלל דברינו שכתבנו למעלה שעיקר רוב תפלתו תהי' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, להנצל מהאורב והמשטין בחי' מצר תצריני וכו' ואז יוכל לבקש רחמים גם על הכרחיות פרנסתו וכ' וכנ"ל. וזה שהתפחד יעקב אולי מושני אבי שהואבחי' משפט ודין שימשש וידקדק בי מחמת שבאתי לקבל הברכות ואזי והבאתי עלי קללה ולא ברכה שהוא בחי' נשיכת עקרב שבא פתאום שהוא ההיפך מהמציא' וכנ"ל. והשיבה לו אמו עלי קללתך בני אך לך קח לי וכו' היינו שאמרה לו רבקה שהיא מקבלת עלי' לבטל הפחד הזה. כי היא דייקא יודעת לבטל זאת כי רבקה היא בחי' תפלה בחי' המתקת דין ומשפט של יצחק כנ"ל וע"כ היא דייקא יכולה לבטל פחד זה וכ"ש במדרש שאמרה לו עלי ליכנוס ליצחק ולומר לו יעקב צדיק עשו רשע. היינו כנ"ל שאמרה שהיא בתפלתה יכולה להמתיק גבורות יצחק ולגלות לו שישראל הם צדיקים נגד עשו הרשכ כי אם הם כמ ושהם עד'ין הם צדיקים כנגד רשעת העכו"ם שהם בני עשו. וזה מתגלה ע"י רבקה דייקא שהיא בחי'תפלה שממתיק הדין והמשפט כנ"ל שעי"ז יוכל יעקב לקבל הברכות כנ"ל:

Segment 98
HE:
אות מז וזה בחי' הנסיון של אברהם ויצחק בשעת העקידה. כי ידוע קושיות העולם על גודל הרעש של נסיון העקידה כי לפי גודל צדקתו של אברהם אין זה נסיון גדול כ"כ לכאורה כי נדמה לנו שגם אנשים פשוטים יעמדו בנסיון זה שכשיאמר לו הש"י בפירוש לשחוט את בנו יחידו בודאי יקיים דבריו וישחטהו. אך עיקר הנסיון הי' מה שלא הרהר אחר מדותיו ית' וכמובא מזה וכמובן בדרז"ל ומובא בפרש"י ממה שאמר אח"כ אפרש שיחתי לפניך אתמול אמרת לי להעלותו לעולה וכו'. מובן מזה ומשאר מקומות שזה הי' עיקר הנסיון שלו וכשרז"ל ע"פ ואני והנער נלכה עד כה ומובא בפרש"י אראה היכן הוא מה שאמר לי כה יהי' זרעך. אבל אברהם התחזק באמונה ולא הרהר אחר מדותיו ואמר אע"פ שאיני מבין דרכיו בוודאי כך המדה שא"א להבין דרכי ה' ואני מחויב לעשות את שלי להוליך בני יחידי לשחיטה אעפ"כ אני מאמין שהש"י יקיים כל דבריו שהבטיחני כי דרכיו א"א להבין כלל כי הוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד וכמו ששמעתי ממנו ז"ל בזה הרבה.ו זה בחי' מה שכתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בה ר ה' יראה כי כל האבות הקדושים הבינו וראו מרחוק שעיקר התכלית והתקוה יהי' רק בסוף האחרון כשיבא משיח וכשרז"ל ע"פ וגם את הגוי אשר יעבודו לרבות שיעבוד מלכיות וכן בכמה מקומות שכולם ראו גלות הזה המר האחרון הארוך כ"כ. אבל בעוצם גדולת השגתם ורוח קדשם לא יכלו לעמוד על הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות שהוא סתום ונעלם מאד מעין כל וכשרז"ל ע"פ ויקרא יעקב לבניו וכ' שביקש לגלות להם קץ הגאולהונסתלקה הימנו שכינה וזהו בחי' מ"ש באברהם וירא את מקום מרחוק, שראה התקוה שהוא קדושת מקום הביהמ"ק שהוא בית חיינו שם כל תקותינו אבל ראה את המקום מרחוק כי אש,אל עמוד על הדבר מתי נשוב לזה המקום הקדוש אבל אעפ"כ ראה אותו בראיה יפה וברה שבודאי נזכה לזה המקום הקדוש סוף כל סוף רק הוא מרחוק (וכמבואר בדברינו בזה הרבה להוציא רמזים מזה כ"א לעצמו לענין גאולת נפשו בפרטיות ע"ש בה' שלוח הקן ה"ה). וזה בעצמו בחי' ואני והנער נלכה עד כה כי בחי' כה מרמז על דבר שרואין מרחוק מאד וכמו שפרש"י בפ' מטות משה נתבנא בכה וכל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. כי כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה שראו נבואתם מרחוק מאד אבל משה התנבא גם בזה הדבר שהוא בחי' שראה הנבואה בראי' יפה וברה, אבל גם משה התנבא בכה כי היו כמה נבואות שגם הוא הוכרח לראותן מרחוק מאד. וזה בחי' כהאמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וכו'. כי סוד חצות לילה גם משה לא יכול לעמוד עליו בשלימות כ"ש רז"ל מכדי משה לא ידע חצות אימת ואמר כחצות, דוד ידע שאמר חצות לילה אקום להודות לך וכ'. היינו כי משה ידע שעיקר הוא הגאולה האחרונה שתיה' בזכות דוד והנלוים אליו שהם הצדיקים וכשרים העומדים בחצות לילה לקונן על חורבן ביהמ"ק שאז הש"י וכל הצדיקים שבג"ע צייתין לקלייהו וכו' ועי"ז תהי' הגאולה בבחי' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכשרז"ל כל המתאבל על ירושילים וכו'. אבל לא יכול לעמוד על הדבר מתי יהי' הקץ כי הוא סתום מאד כנ"ל וע"כ גם בגאולה הראשונה רמז בדברי ושאמר כחצות הלילה אני יוצא, כי בכל דבריו ושליחותו הסתכל על הקץ האחרון שבשביל זה מיאן בשליחותו בתחילה וכו'. וע"כ רמז בדבריו ואמר כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו' כי כל הגלויות מכונים בשם מצרים וכו' כשרז"ל וע"כ אמר כחצות כי הקץ האחרון סתום מאד רק דוד שהוא בעצמו משיח אמר צחות לילה אקום וכו'. וע"כ אמר משה אז כה אמר ה' כי נבואה זו של בחי' חצות שמרמז על קץ האחרון היא רחוקה מאד וא"א לעמוד על זה ע"כ אמר. בלשון כ"ה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' ואני והנער נלכה עד כה הנאמר באברהם כי האמין שאע"פ שמולין בנו לשחיטה אעפ"כ בודא יתקיימו דבריו ית' שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע אך הוא בבחי' כה שרצוק מאד וא"א להבין רק מרחוק רואין וכנ"ל. וע"כ אחר כך כשהציל הש"י את יצחק והעלה איל תחתיו אז הבין אברהם יותר שא"א להבין דרכיו ולעמוד על סוף דבריו בפרט בענין הקץ האחרון שכל ההבטחות שהבטיחו ליתן לו זרע ולהנחילם את הארץ הכל הי' בשביל הקץ הראחרון שרק אז יתקיימו בשלימות כל ההבטחות אבל א"א לעמוד על סוף הדבר בשום אופן רק אנו מחוייבים בכל יום לקיים דברי הש"י ומצותיו ולהאמין שעי"ז יתקרב הקץ ולחכות בכל יום שיבא ואעפ"כ אם לא יבא בואתו היום נחכה ביום אחר עד שסוף כל סוף יבא כ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יחאר. וזהו יקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שאין לו פירוש לכאורה וכאשר נדחק רש"י בפירושו. אך עתה יתפרש כפשוטו שקרא המקום של הביהמ"ק שהוא עיקר התקוה כנ"ל י"י יראה היינו כי רק ה' יראה זה המקום להשרות בו שכינתו כי רק הוא ית' לבד יודע הסוף אבל אנו אסור לנו לחשוב בזה שום קץ כלל וכשרז"ל רק עלינו מוטל בכל יום ויום לעשות את שלנו לסור מרע ולעשות טוב בכל יום ויום שעי"ז מתקרבת הגואלה, וכשרז,ל ששאל את אליהו אימתי יבא מר א,ל היום היםו אם בקולו תשמעו, ואם כבר היו כמה צדיקים וכשרים שעבדו אותו ית' בכל יום ויום ואעפ"כ עדיין לא בא, הוא מחמת הקלקול של אחרים שמעכבין ביאתו אבל אעפ"כ כל אחד כפי עבודתו הוא מקרב הגאולה באותו היום וסוף כל סוף יתקבצו התנוצצות הגאולה שעוררו הדצקיים והכשרים בכל יטום ויום ועי"ז תבא הגאולה וכ"ש רבינו ז"ל על מארבב"ח כד חם גגיבה אתהפיך בסי' ב' ע"ש. וזהו אשר יאמר היום בהר ה' יראה וכמו שפרש"י שקאי על כל יום ויום של כל הדורות הבאים הקוראים מקרא הזה וכו' ע"ש היינו בחי' היום אם בקולו תשמעו הנ,ל, שבכל יום מתקרבת הגאולה כפי העבודה של כל אחד ואחד שעובד את הש"י וכמו שאנו מברכין בכל יום מצמיח קרן ישועה. וזהו אשר יאמר היום היינו בכל יום ויום של כל אדם שבכל דור ודור היום ה' יראה לעמו במקום הזה כמ ושפרש"י שם כי בכל יום מתנוצצת הגאולה וה' נראה במקום הזה וכנ"ל. אך אעפ"כ לעמוד על סוף הדבר מתי תהי' הגאולה השלימה בקץ האחרון, ע"ז אמר ה' יראה וכנ"ל. וע' מ"ש בסי' רע"ב על פ' זההיום אם בקולו תשמעו שזה עיקר העצה לעבודת הש"י לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד וכו' ע"ש והוא שייך לענין הנ"ל כי הכל אחד. כי אסור לדחוק את השעה וצריכין שלא לחשוב רק אותו היום בבחי' זה היום עשה ה' וכו' ועי"ז יזכה לעבודת הש"י וכמו כן יזכה שממנו לא יהי' עיכוב משיח כ"כ וכפי עבודת ישראל המקיימים זאת ועובדים את ה' בכל יום כמו כן מתנוצץ צמיחת קרן ישועה בכל יום וכנ"ל עד שסוף כל סוף יתקבצו כל עבודתם יחד ותבא הגאולה בשלימות. וכ"א כפי חלקו בהתקרבות משיח כן יזכה אז להתענג על ה' ולשבוע מטובו הגדול שישפיע עלינו אז:

Segment 100
HE:
אות מח וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שבמשפט עושה צדקה שזה יהי' בשלימות כשיבא משיח שיזכה לזה כנ"ל שעי"זתהי' הגאולה השלימה וכנ"ל וזה זוכין ע"י קימת חצות שעי"ז תבא קץ הגאולה כנ"ל. וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שבחצות לילה כשקמים שעי"ז מקרבין הגאולה כשרז"ל וכנ"ל אז צריכן להודות לו ית' על משפטי צדקתו ית' מה שהוא ית' במשפט עושה צדקה שעי"ז עיקר ההתחזקות לקוות ולחכות לישועה ולגאולה שלימה בכלליות ובפרטיות בכל עת וכנ"ל:

Segment 102
HE:
אות מט שייך לעיל לאות מ"ם: לענין מ"ש שם שלעולם מדה טובה מרובה וכו'. וזהו שארז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאמוריםאלהי אברהם וכו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין וכו' היינו כנ"ל כי עיקר חתימת וגמר הברכה של השלשה אבות אברהם יצחק ויעקב שהם בחי' צדקה ומשפט וכלליות צדקה ומשפט יחד כנ"ל, עיקר חתימת הברכה הוא רק מגן אברהם כי אברהם בחי' צדקה וחסד שבו עיקר חתימת וגמר הברכה כי מדה טובה מרובה לעולם וכנ"ל:

Segment 103
HE:
נון) וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבימה"ק כי עיקר קודשת הביהמ"ק הוא כי שם הוא מקום התורה והתפילה כ"ש כי מציון תצא תורה כי שם עומד הארון עם הלוחות בבית ק"ק ושם מקום התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה כי דרך שם עולין כל התפילות כ"ש והתפללו אליך דרך ארצם והבית אשר בניתי לשמך וכו'. והעיקר הואכי שם השראת שכינתו ית' ושם התורה הוא בחי' תורת ה' ממש כי שם עומדים הלוחות שניתנו מידו ית' ליד משה שהם מעשה אלהים כ"ש והלחות מעשה אלהים המה כתובים באצבע אלהים בחי' תורת ה' ממש וכן תפלת ה' ממש הוא שם בביהמ"ק כ"ש ושמחתים בבית תפילתי שמזה למדו רז"ל שהש"י מתפלל כי תפילתם לא נאמר אלא תפילתי וכו' וכמבואר בברכות. כי כל קיומינו וחיותנו הוא רק ע"י תורת ה' ותפילת ה' ממש והעיקר ע"י תפילת ה' שהוא בחי' מה שהואית' מתפלל בעצמו ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הרבים והגדולים (כמבואר בהתו' עזי וזמרת יה בסי' ק"ה ענין זה ע"ש). ועכשיו שהביהמ"ק חרב בעונותינו לא הי' אפשר לנו להתקיים לולא הצדקיים הגדולים שיש להם כח לעורר בחי' תפלת ה' בכל יםו שמשם נמשכין חסדים חדשים בכל יום בבחי' חדשים לבקרים וכו'. שנמשכין ע"י עוצם החסדים שהמשיכו בר"ה שהוא בריאת העולם וכו' וכמבואר לעיל באות ג'. שאלו החסדים נמשכו מר"ה עד יו"כ להמתיק הדינים עד שביו"כ מתרצה הש"י וסולח ומוחל עונות ישראל בכל שנה. ומשם נמשכין החסדים חדשים בכל יום ויום שבלא זה לא הי' קיםחו להעולם עתה אחר החורבן כמ ושצעק ירמי' בקינתו ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. וכל אלו החסדים נמשכין ע"י הצדיקים הנ"ל שזוכין לתפלת ה' וכנ"ל:

EN:
Rather, we are obligated every day to fulfill the words of Hashem, blessed be He, and His mitzvos, and to believe that through this the "end" is brought closer. And to wait every day for him to come — and nevertheless, if he does not come on that day, we shall wait on another day — until ultimately he will come. As [the Sages] said: "If it tarries, wait for it, for it will surely come; it will not delay" [Habakkuk 2:3].

Segment 105
HE:
אות נא וזהו בחי' תוקף הנס של חנוכה. כי מלכות הרשעה רצו להשכיח תורתך וכו' ולהחריב הביהמ"ק קודם זמנו כי רצו לעקור קדושת ישראל לגמרי ח"ו שעי"ז הי' חוזר העולם לתהו ובהו כי אין קיום להעולם בלא התורה. כי הס"א בחי' מלכות הרשעה ראו והבינו שזה הבית השני לא יתקיים וסופו ליחרב כי גם אז בבנינו הי' ידם תקיפה על ישראל. ע"כ רצו להחריבו תיכף כדי להגביר החשך מאד להחשיך ח"ו עיני ישראל שיהיו מתייאשין מן הגאולה השלימה לגמרי. כי עיקר בריאת העולם הי' רק בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל הביהמ"ק כ"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וארז"ל בשביל ראשית שהם ישראל והתורה וביהמ"ק שנקראים ראשית וכו'. אך והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום שהם בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל. ומבואר בדבריהם ז"ל שמלכות יון הרשעה הם בחי' חשך ומלכות אדום שהוא הגלות של עכשיו הוא בחי' תהום, נמצא שמלכות יון הרשעה שמשלה אז הם בחי' וחשך על פני תהום שהם החשך שמכסה על פני תהום שהוא הגלות הזה שנמשל לתהום. וכשנופלים באור יום לתהום ג"כ מר מאד וקשה לעלות. מכ,ש כשמתגבר עוד החשל על פני התהום. וזה הי' כוונת מלכות יון הרשעה אז שהם בחי'וחשך שעל פני תהום, שרצו להגביר החשך מאד לסמיך הגליות יחד שיחרב הבית מיד כדי שיתגבר החשך על פני התהוםכדי שלא יוכלו ישראל לעלות ולצאת ח"ו. והש"י ברחמיו המרובים נתן בלב הצדיקי אמת מתתיהו ובניו ללחום מלחמות ה'. ועיקר כחם הי' ע"י עזות דקדושה שהמשיכו מבחי' תפלת ה' ממש כמובא שיהודה בנו של מתתיהו ה'י נקרא ידוה מ'כ'ב'א'י' שהיה צועק במלחמה מי כמוך באלים ה'. כי עיקר השבח של מי כמוך וכו' הוא מה שהש,י מגביר החסדים על הגבורות לעזור לישראל שהו עיקר גבורות גבורות כוכמו שנסמך לזה כי כמכה נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. נורא תהלות זה בחי'תפלתו ית' כי הוא ית' נורא תפלות כי תפלותיו הם נוראות מאד שעי"ז הוא עושה פלא להציל את ישראל. וע"כ זכו כשנצחם שהי' להם נס גדול כזה בנרות המנורה דייקא שעל זה קבעו לנו להדליק נר חנוכה, להורות שעדיין ה' עמנו ומאיר לנו אור גדול בתוך תוקף החשך של מלכות הרשעה בבחי' אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשרב בחשך ה' אור לי. ועי"ז עקר הש, ימחשבתם הרעה ונתהפך לנו לטובה מהיפך אל היפך. כי לא די שלא הגבירו החשך שעל פני תהום ח" וכנ"ל אף גם נתהפך שתיקנו לנו הצדיקים הנ"ל תיקון גדול ונפלא לדורות שהמשיכו לנו מצוה חדשה קדושה ונוראה כזאת לדורות. עד שגם אנחנו עתה בתוקף אריכת הגלות הזה שהוא בחי' תהום ממש זוכין להדליק נר חנוכה שהוא בחי' אור נפלא ונורא מאד שמאיר לנו בתוך חשכת אפילת התהום שעי"ז יש לנו תקוה שלא להתייאש מן הרחמים כי עדיין הוא ית' מאיר לנו ברחמיו בבחי' כי אשב בחשך ה' אור לי כנ"ל. כי אור נר חנוכה נמשך ממקום גבוה מאד כמובא בכוונת היינו מבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש. ועיקר נפלאות מעלת נר חנוכה הוא שנמשך ממקום גבוה מאד מבחי' תורת ה' ותפילת ה' עד שיש לו כח להאיר למטה למטה בתוך חשכת אפילת התהום ממש כי כל מה שהאור גבוה יותר יכול להאיר למטה למטה יותר כמבואר מב"א:

Segment 107
HE:
אות נב כי הבית השני ה'י' בזכות יצחק כמובא שהוא בחי' תוקף הגבורות וע"כ לא הי' גאולה שלימה כשרז,ל כי הי' חסר ה' דברים והיו משועבדים תחת מלכי העכו"ם אך אעפ"כ הי' לנו טובה גדולה ונוראה ולולא הבית השני לא הי' אפשר לנו להתקיים בגלות הארוך הזה מעוצם החשך שעל פני התהום שיניקתו מבחי' גבורות יצחק מבחי' ותכהן עיניו מראות שצריכין להמתיקם בחסדים גדולים הנמשכין מתפילת ה' וכנ"ל וע"כ סיבב הש"י ברחמיו שאז בימי בית שני דייקא שהוא כנגד יצחק שאז רצה להתגבר החשך וכו' שהואבחי' מלכות יון הרשעה שמשלה אז שאז דייקא נקבע לנו ימי החנוכה הקדושים שבהם מדליקין נר חנוכה הקדוש שהוא בחי' אור גדול שנקבע לנו להאיר לדורות גם בתוך הגלות הזה שהוא בחי' תהום וכנ"ל:

Segment 109
HE:
אות נג וע"כ הם ח' ימי חנוכה כנגד בחי' תורה ותפילה שכ"א כלול מד' ד' שהם בח'י י'צ'ח'ק' ור'ב'ק'ה'. כי יצחק ד' אותיותיו הם בחי' ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם כלל התורה. ורבקה בחי' תתרומם וכו' עד תתהלל שהם בחי' ד' חלקי התפילה. כי התפילה כלול מד' דהיינו ד' חלקי התפילה כנגד ד' עולמות אבי"ע. כי קרבנות וכו' כנגד עשי'. ופסוקי דזמרה כנגד יצירה. וכו' כמבואר בכונות. וכן התורה כלול מד' כשרז"ל כיצד סדר משנה וכו' נמצא ד'פעמים ביד כ"א וכמובא בהתורה מישרא וכו' (סי ל'). נמצא שהתורה ותפלה הם ח' בחי' שהם בחי' ד' אותיות של יצחק ורבקה וכנז"ל. וכנגד זה הם ח' ימי חנוכה שבהם מאיר אור גדול שעיקרו נמשך מתורה ותפלה היינו מתורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמתק כל הדייםנ שבעולם בכל דור ודור בכל שנה ושנה שמשם הי' תוקף הנס של חנוכה. והארת הנס הזה נמשך עלינו בכל שנה ושנה שעי"ז אנו מתקיימים בגלות הארוך הזה. וע"כ נקרא חנוכה בחי' חנוכת הבית כי ע"י תוקף הנסים האלה אנו מאמינים שעדיין הש"י עמנו ומאיר לנו בתוקף חשכת גלותינו ועי"ז אין אנו מתייאשין מן הרחמים שעי"ז נזכה לגאולה שלימה. כי עי"ז נמשך בחי' חנוכת הבית בכל שנה כמ ושאנו אומרים מזמור שיר חנוכת הבית בכל יום כי בכל יום נצמח צמיחת קרן ישועה עד שסוף כל סוף יתקבצו כל הישועות שנתעוררו ונצמחו ע"י תפילת ישראל ועי"ז תבא הגאולה השלימה בבחי' כד חם גביה איתהפיך וכו' כמבואר לעיל:

Segment 111
HE:
אות נד וכל זה צריך כ"א להבין מזה רמזים לעצמו שדייקא בתוקף חשכת גלותו שהואבבחי' תהום ממש בגשמיות ורוחניות בחי' תהום אל תהום קורא כשפרש"י צרה קוראת לחברתה ר"ל, גם שם הש"י מאיר בחסדו ע"י הצדיקים שממשיכין בחי' תפלת ה' שמשם החסדים שאינם כלים לעולם כנ"ל. אך כל אחד צריך להתחזק להאמין בזה ולהשתדל בכל מה שיוכל לצעוק ולהתפלל לה'. והעיקר שיעורר תפילת ה' בעצמו שיבקש מהש"י שיתפלל בעצמו עבורו וכנ"ל. כי כל מה שיש יותר איזה בחי' אתערותא דלתתא שאיש הישראלי מתפלל מלמטה, מתעורר ביותר כביכול כח תפילתו ית' כידוע. כי זה עיקר כל כל כוונות התורה והמצות וכל כונות התפילה, שעיקר הכונה שע"י אתערותא דלתתא יתער לעילא כידוע. היינו כשאנו לומדין תורה או מקיימין איזה מצוה עי"ז מעוררין אותו ית' לקיים אותה התורה והמצוה. וכן כשאנו מתפללין לפניו ית' אז יהוא ית' בעצמו מתפלל. כי כל א' מישראל הוא חלק אלוה ממש וכפי חלקו ושרשו באלהותו ית' כן יש לו כח לעורר מלמעלה. אך בוודאי יש חילוקים רבים כי אלקותו ית' מלא כל העולם מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין עד תכלית דיוטא התחתונה ואפי' בעשר כתרין דמסאבותא וכו' כמובא בדבריו ז"ל כ"פ (ובפרט בהתו' מי האיש החפץ חיים) רק שכל מה שהמדריגה יותר נמוכה שם אלקותו בצמצומים יותר ומלובש בלבושים יותר ווכ'. וע"כ יש חילוקים ומדריגות רבות בין אדם לחבירו ובאדם עצמו שצריך לעלות מדרגאלדרגא כמבואר בהתו' הזאת חוב"ח שאנו עוסקים בה. שאצל כ"א כפ ימדריגתו יש בחי' נגלה ונסתר בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' תורת ה' ותורתו שהם בחי' תורה ותפלה וכו' כ"ש. היינו שיש א' שנמוך מאד שאינו יכול לעורר בתורתו ותפלתו אלא חיות אלקות המלובש בלבושים רבים וצמצומים גדולים שמחי' איזה מדריגה מעולם העשי' וכן מדרגא לדרגא. וע"כ עיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים הגדולים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמאירין בנו בגם בתכלית שפלות דיוטא התחתונה, משם נדבק עצמינו ברצון חזק לתפלת ה' ממש כי הרצון חפשי לעולם כמבואר לעיל מזה שבגודל כח הצדיקים נוכל להתגבר ברצון חזק שהוא בחי' נשמע בחי'תפלה וכו' להמשיך לעצמו רחמים וחסדים מתפלת ה' ממש שממנו נמשכין חסדים חדשים בכל יום שאינם כלים לעולם:

Segment 113
HE:
אות נה וזה בחי' כלל כונות האריז"ל שכלל הכונות לתקן הד' עולמות הבי"ע בעובדא ובמלולא. כי בתחלה צריכן לתקנם בעובדא ע"י יפנה ויטול ידיו שעי"ז דוחין הפסולת ומטהרין עולם העשי'. וע"י ציצית מתקנים עולם היצירה. וע"י תפילין ש"י מתקנים עולם היצירה. וע"י תפילין ש"י מתקנים עולם הבריאה. וע"י תש"ר עולם האצילות וכל זה בעובדא. ואח"כ במילולא עי ברכת השחר וקרבנות וכו' מתקנים במלולא עולם העשי'. וע"י פסוקי דזמרה עולם היצירה. וע"י ק"ש וברכותיה עום הבריאה וע"י תפלת י"ח עולם האצילות. היינו כי עובדא ומלולא הם בחי' נעשה ונשמע כי נעשה בחי' עובדא בחי' תורה. ומלולא בחי' נשמע בחי' תפלה שהוא בדיבור דייקא. וצריכין לעלות מדרגא לדרגא עד אצילות ושם צריכין לכלול בא"ס עד שתהי' התפלה בחי' תפלת ה' ממש. וזה בחי' מה שמבקשין קודם התפלה ה' שפתי תפתח וכו'. היינו שאיני יודע מה לדבר כלל ואיך להמשיך החסדים לבטל הדין רק ה' שפתי תפתח והוא בעצמו כביכול ידבר בי כל דברי התפלה בבחי' רוח ה' דיבר בי היינו שאהי' נכלל בך עד שתהי' תפלתי בחי'תפלת ה' ממש. וזהו ופי יגיד תהלתך בחי' הוא תהלתך והוא אלקיך שזה עיקר שלימות התפלה שתהי' התפלה נכלל באחדותו ית' כמבואר במ"א היינו בחי' תפלת ה' כנ"ל. וזה בח'י מעלת תפלה בציבור שאז אין תפלתו נמאסת בבחי' הן אל כביר לא ימאס כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. ועיקר התיקון ע"י החזן והש"ץ כשהוא הגון כראוי כי הש"ץ צריך שיהי' המובחר שבצבור שיוכל ללקט כל הנקודות טובות שיש בכל א' מהציבור ולכלול עמהם בו ית' עד שיעורר תפלת ה' ממש שזהו בחי' חזרת התפלה בציבור שאז אומרים קדושה. כי ע"י חזרת התפלה עי"ז מקבץ הש"ץ כל תפלות הציבור וכוללם יחד ועולה עמהם ונכלל בתפלת ה' ששם תכלית הקדושה העליונה על כל הקדושות שזהו בחי' ג' קדושות גדוש קדוש קדוש, בחי' קדושת התורה בחי' נעשה, ובחי' קדושת התפלה בחי' נשמע, וקדוש הג' הוא בחי' כלליות קד'ושתם יחד כי העיקר לכלול קדושת הנמשע בקדושת הנעשה וכנ"ל, וזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו, כבוד זה בחי' מלך הכבוד בחי' משפט בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ כי עיקר כבוד המלך שעושה משפט, היינו כי כל זה הוא עדיין בחי' משפט שהוא בחי' תורה וכו' כנ"ל כי גם בבחי' תורה ה' כלול כל הבחי' הנ"ל וכנ"ל, ואזי האופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שזהו בחי' איה מקום כבודו כמו שאומרים בקדושת כתר בשבת. היינו שאומרים שאין זה עיקר שבח וכבוד הש"י שכבודו שהוא בחי' משפט מלא כל העולם כי עי"ז לא הי' מתקיים העולם כנ"ל רק באמת אין יודעין כלל איה מקום כבודו כי דרכי משפטו א"א להשיג כי המשפט כלול בצדקה שנמשך מתפלת ה' כנ"ל שזה א"א להשיג כלל. ע"כ עיקר שבחו ית' ברוך כבוד ה'ממקומו ששם רחמים גדולים מאד שאין לשער בחי' ממקומו הוא יפן ברחמים וכו'. וע"כ אומרים המלאכים זאת ברעש גדול כי מזדעזעים מאד מאימת גדולתו ית' מחמת שמבינים מרחוק עוצם פלאות חסדיו עד אין קץ שהם עיקר גדולתו ית' כנ"ל שא"א להם להשיג כלל כ"א הצדקיים הגדולים שהיו בזה העולם וכו' וכנ"ל. ומי שאינו יכול להתפלל עם הציבור עיקר תקנתו לקשר עצמו לצדיקים שבדור הנ"ל שזכו לתפלת ה' ממש שכל עיקר תיקון התפחילה על ידם כי גם הש"ץ אין לו כח לכל הנ"ל אפ י' אם הוא איש כשר והגון באמת כ"א בכח הצדיקים שצריך להתקשר אליהם ביותר כדי שיוכל להעלות כל תפילת הציבור לבחי' תפילת ה' כנ"ל:

Segment 114
HE:
נו ואחר חזרת התפילה אז אומרים י"ג מדות של רחמים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' שזהו עיקר בחי' תפילת ה' כנ"ל שזוכין לעורר ע"י תפילת כל ישראל כנ"ל ואז נופלים על פניהם, ומבואר בכונות שמפילין עצמן בכונה משמים לארץ כדי להעלות ניצוצות מעמקי הקליפות בשביל היחוד, היינו בחי' ירידה תכליצת העלי' המבואר בתורה הנ"ל ומובא לעיל כי א"א לכלול שם כ"א ע"י ירידה תכלית העלי' המבואר בתורה הנ"לומובא לעיל כי א"א לכלול שם כ"א ע"י ירידה מקודם שהיא תכלית העלי' שכשעומדין בנסיון בתכלית הירידה להתחזק גם שם ולהאמין כי רחמיו לא כלים וכנ"ל, אזי זוכים לתכלית העלי' בכח הצדיקים לכלול בבחי' תפלת ה' ממש ששם נתהפך הכל לטובה כי שם נמחלין כל העוונות ונתהפכין לזכיות בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו וכו' כמבואר שם בהתו' הנ"ל:

EN:
And this is: "And Avraham called the name of that place: 'Hashem will see'" — which has no [clear] explanation at first glance, and Rashi labored in his explanation. But now it will be explained simply: that he called the place of the Beis HaMikdash, which is the essential hope, as mentioned above — "Hashem will see." That is, only Hashem will "see" this place — to rest His Shechinah in it. For only He, blessed be He, alone knows the end. But we are forbidden to think about any "end" whatsoever.

Segment 116
HE:
אות נז ואחר התפילה אומרים אשרי ובא לציון וכו' שאז חוזרים מאצילות לבריאה. ואח"כ ע"י תפילה לדוד ושיר של יום חוזרים מבריאה ליצירה. ואח"כ ע"י אין כאלהינו וקטרת חוזרים מיצירה לעשי'. והכל כדי להמשיך השפע טובה מעולם לעולם עד עולם הגשמי הזה כמבואר כל זה בכונות. היינו כי זה עיקר התיקון להמשיך החסדים מתכלית המעלה מבחי' תפילת ה' ממש עד שיהיו נמתקין כל המשפים והדינים שלמטה עד שיהי' נמשך השפע טובה לברכה לזה העולם הגשמי שזהו עיקר כלליות הנשמע בהנעשה היינו שבחי' החסדים מתפילת ה' יאירו עד למטה למטה בתכלית המדריגה התחתונה של עולם העשי' עד שיתקרבו הכל להש"י וכנ"ל. ויהי' נמשך עלינו כל טוב בגשמינות ורוחניות. וכנ"ל, שכל מה שנמתק הדין ביותר נתבטל כח היצה"ר וזוכין לשוב להש"י ונמשך כל טוב לישראל אמן:

Segment 118
HE:
אות נח וע"כ בתחילת התפילה מתחילין מפ' העקידה כי עיקר כלל התפילה הועא להמתיק גבורת יצחק שזה נעשה ע"י העקידה. כי על כן כל ד' חלקי התורה וד' חלקי התפלה מרומזים ביצחק ורבקה בבחי' בפי ישרים תתרומם וכו' כנ"ל מחמת ששם עיקר נפלאות פעולת התפלה וכנ"ל, ועיקר המתקת גבורת יצחק הי' ע"י העקידה ע"כ מתחילין בכל יום סדר התפלה מפ' העקידה וכנ"ל. כי כבר מבואר שכל התחדשות החסדים שבכל יום ממשיכין בכח הצדיקים מר"ה וכו' וכנ"ל, ובר"ה עיקר המשכת החסדים החדשים,להמתיק הדינים הוא ע"י העקידה וע"כ בר"ה ביום א' ויום ב' שהם כיומא אריכתא קורין בהם לידת יצחק בחי' פחד יצחק והמתקתו ע"י העקידה ואומרים בב' הימים ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ותוקעין בשופר להזכיר עקידת יצחק כי עי"ז עיקר המתקת הדינים ע"י שממשיכין חסדים חדשים על ידי שמעוררין תפלת ה' וכנ"ל. ואז בר"ה נמשך בחי' קבלת הברכות שמקבל יעקב בחכמה מיצחק ע"י ששולחין את עשו בכונה וכו' כמובן בכונות ובזוה"ק שזה נעשה בר"ה וכנ"ל. וכל עיקרו נמשך ע"י העקידה וכנ"ל:

Segment 120
HE:
אות נט וזה שמברכין בכל יום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל כי בכל יום נמשכין חסדים חדשים בבחי' חדשים לבקרים וכו' שעי"ז כל קיומינו וכו' וכנ"ל. ועתה מה יפה אף נעים מה שסידרו לנו חז"ל ברוח קדשם להתפלל אח"כ יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים ועזות פנים. כי ע"י החסדים הנ"ל שעיקרם נמשכין מבחי' תפלת ה' כנ"ל עי"ז נמשך בחי' עזות דקדוש שעי"ז נכנע ונופלת עזות דס"א של העזי פנים. וע"כ אז דייקא מתפללין כל זה להכניע ולבטל עזות דס"א של העזי פנים ע"י החסדים הנ"ל וכנ"ל:

Segment 121
HE:
סמך) וע"כ אחר הקמת המשכן נצטוו בראשונה מיד על מצות הדלקת נרות המנורה כ"ש בתחילת פ' ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' שנסמך מיד אחר פ' תרומה שמדבר מעשיית המשכן וכון פ' בהעלותךם את הנרות. כי עיקר מעשה המשכן הי' לתקן חטא העגל שהוא פגם האמונה שאז אבדו ישראל הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע, שבשלימות לא יחזרו לנו עד ביאת הגואל כשרז"ל. אבל אעפ"כ התחיל משה רבינו לתקן מיד ולהחזיר לנו הארת קדושתם בכל פעם וזה הי' ע,י הקמת המשכן שהוא תיקון חטא הנ"ל. כי המשכן הוא בחי' קדושת הביהמ"ק ששם מאירין בחי' ב' הכתרים הנ"ל שהם תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. וע"כ התחיל מיד מהדלקת נרות המנורה כי זה עיקר בחי' מצות הדלקת נרות המנורה בכל יום. כי זה ידוע שאור יום בחי' חסד, וחשכת לילה בחי' גבורות ודינים. ובכל יום עוסקין בהמשכת החסדים ע"י סדר התפלה בשחרית ומנחה כנ"ל וע"י כל עסק התורה והמצות שמקיימין בכל יום. ובפרט בזמן שהמשכן או הביהמ"ק הי' קיים שאז עסקו בעבודה בכל יום בכל סדר המערכה מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים וכו' שע"י כל זה המשיכו חסדים חדשים בכל יום להמתיק הדינים וכנ"ל. וכשמגיע סמוך לערב כד לילא פריש גדפהא על עלמא אז צוה לנו ברחמיו ית' להדליק נרות המנורה ע"י שמן משחת קודש. כי אור נרות המנורה הקדושה נמשך מאור התורה והתפלה שהוא בחי' כלל העבודה של המשכן וביהמ"ק שעסקו ביום בבחי' כי נר מצוה ותורה אור. היינו כי אור נרות המנורה נמשך מבחי' אור התורה שדולק ומאיר ע"י התפלה שהיא בחי' רצון ודביקות שהוא בחי' השמן זך של המנורה כי שמן בחי' רצון כ"ש יהי' רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו וכמובן בהתו' ראיתי מנורת זהב וגולה על ראשה, שמפרש שם שהוא התפלה שהוא בחי' המעיין של השמן הטוב ע"ש. ומשם מאירים נרות המנורה היינו מבחי' התורה אור שהוא בחי' משפט בחי' נעשה שנמתק ע"י בחי' נשמע בחי' צדקה בחי' תפלה שזה כלל העבודה שבכל יום לכלול הנשמע בהנעשה להמתיק המשפט בצדקה ע"י כלליות התפלה בהתורה וכנ"ל ומשם ממשיכין ומדליקין אור המנורה בכל יםו וכנ"ל, להמתיק לעת ערב חשכת הלילה שלא יתגברו המשפטים והדינים בלילה ח"ו רק לילה כיום יאיר ע"י נרות המנורה שדולקין ומאירין בכל הלילה שזהו בחי' ומשפטיך אור יצא בחי' והוציא כאור צדקך ומשפטיך כצהרים. וכל זההי' נעשה בכל יםו ע" יהדלקת המנורה בביהמ":ק ובמשכן. ועכשיו שנחרב הביהמ"ק בעונותינו והיוונים אז רצו להתגבר להגביר החשך שעל פני תהום לגמרי. חמל עלינו הש"י שהמשיכו לנו הצדיקי אמת אור נר חנוכה הק' שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה שאנו ממשיכין אור הנ"ל שהוא בחי' אור תורה ותפלה ע"י מצות נר חנוכה שמדליק כ"א בביתו וכנ"ל. וע"כ קורין פ' חנוכה המזבח ופ' בהעלותך בחנוכה וכנ"ל:

EN:
And as our Sages of blessed memory said — it is only incumbent upon us, every single day, to do our part: to turn from evil and to do good every single day. And through this the redemption draws near. And as our Sages of blessed memory recounted — that he asked Eliyahu: "When will the master come?" He answered: "Today." "Today — if you will listen to His voice" [Psalms 95:7]. And even though there have already been many tzadikim and upright people who served Him, blessed be He, every single day, and nevertheless [Mashi'ach] still has not come — this is because of the corruption of others who delay his coming. But nevertheless, each person, according to his own service, brings the redemption closer on that day. And ultimately, the glimmerings of the redemption that the tzadikim and upright have aroused every single day will be gathered together, and through this the redemption will come. And as our Rebbe, of blessed memory, wrote, regarding the statement of Rabbah bar bar Chanah: "When it was warm next to it, it turned over" — in [Likutay Moharan I] Lesson 2; see there.

Segment 123
HE:
אות סא וזה בחי' חנוכה ואיתא בכונות שהוא אותיות חנ"ה כ"ו בחי' ותתפלל חנה על ה' כי ותתפלל חנה על ה' זה בחי' תפילת ה' ממש שהוא בחי' על ה' כמובן בכתבי האר"י שזהו סוד ב' השמות שבי"ג מדות שהם ה', ה' שמבואר בזוה"ק קדמאה שלים, בתראה שלים יתיר (וכמובא בדברינו בזה במ"א ע"ש). היינו שהש"י כביכול התפלל בעצמו בשם הראשון שהוא בחי' רחמים פשוטים להמשיך רחמים משם הב' שהוא שלים יתיר שהוא בחי' רחמים גדולים רחמים רבים. וזה השם הב' הוא בחי' על ה' ולשם הגיעה חנה בתפלתה בחי' ותתפלל חנה על ה'.וזהו בחי' תפלת ה' וכנ"ל ומשם מדליקין נא חנוכה. וע"כ מרומז בחנוכה חנה כ"ו שמרמז עלכל זה וכנ"ל. כי ע"י תפלת חנה הנ"ל בחי' תפלת ה' הנ"ל נולד שמואל שמשח את דוד שהוא בחי' משיח שכל התיקון יהי' על ידו כי הוא ישיג בשלימות בחי' תורת ה' ותפלת ה' ממשם שוהא בחי' משפט וצדקה וכו' וכנ"ל שמשם כל האור של המנורה הקדושהשהוא אור נר חנוכה בבחי' ערכתי נר למשיחי, שהוא בחי' האור האמת המאיר לנו עתה בתוך עמקות התהום וכנ"ל. וכמ"ש בפ' בראשית המובא לעיל (באות נ"א) שמדבר שם מהד ' מלכיות שהם בחי' תהו ובהו וחשך על פני תהום וכנ"ל. אך ורוחו אלקים דארוחו של משיח, מרחפת על פני המים שעי"ז עיקר התיקון והתקוה. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור כי כל האורות הקדושים שהם בחי' אור המנורה שהוא בחי' אור נר חנוכה נמשך משם וכנ"ל. ומחמת שחנה היתה צריכה אז להמשיך נשמת שמואל שעל ידו נמשח דוד שהוא בח'י משיח ע"כ עלתה בתפילתה לבחי' תפלת ה' שהוא בחי' אורו של משיח שיזכה לזה בשלימות כנ"ל:

Segment 125
HE:
אות סב וע"כ הי' דוד אדמוני עם יפה עינים. זה בחי' עזות דקדושה כי הי' לוחם מלחמת ה'. כי עיקר מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה בבחי' ה' בעזרך ישמח מלך (וכמבואר מזה במ"א) שנמשך מבחי' תפלת ה' וכנ"ל. וע"כ טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני כי סבר שתוקף התגברות הדמים שבו הוא בחי' עזות דקדושה מחמת שהי' ציד בפיו. שהי' מרמה את אביו האיך מעשרין את התבן כאלו הוא צדיק ע"כ סבר יצחק שגם האדמימות שבו שמארה שהוא שופך דמים הוא בח'י עזות דקדשוה שרוצה להתגבר נגד העוברים על דת. כי כבר מבואר בהתו' הנ"ל שצריכים להתפלל להש"י שיזכה להבחין בין עזות דקדושה שעל ידו בנין ירושלים, ובין עזות דס"א שהוא בחי' עז פנים לגהינם שזהו בחי' יה"ר שתבנה עירך ב"ב שנזכר באמצע המשנה הוי עד כנמר וכו' ע"ש. וע"כ אפי' צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמ ושטעה יצחק בעשו וכנ"ל. וכן להיפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהי' אדמוני אולי הוא בחי' עזות דס"א כמ"ש במדרש פ' תולדות פ' ס"ג וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני וכו' נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. א"ל הקב"ה עם יפה עינים עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה וכו' עכ"ל ע"ש. היינו כנ"ל כי קשה להבחין בין עזות דס"א שהוא מסטרא דעשו ובין עזות דקדושה שהוא בחי' מלכות דוד משיח שנמשך מתורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל:

Segment 126
HE:
-סג) וזהו בחי' סוד כונות חנוכהכי מבואר בכוונת שסוד אור חונכה הקדוש נמשך משם קדוש נ'ח'ל שהוא ר,ת נפשינו חכתה לה' וזה השם בגימ' דם אדם שהוא בחי' שם מ"ה וכו' ע"ש. היינו שע"י הדלקת אור נר חנוכה שנמשך מאורו של משיח שהוא בחי' תפילת ה' עי"ז יהי' נתתקן ונזדכך בחי' דם אדם שמשם כלהעזות כי עיקר העזות ע"י רתיחת הדמים שבאדם ושם עיקר הנסיון כי שם צריכין עיקר הזיכוך והבירור לזכות ולתקן דם אדם שיהי' העזות הנמשך על ידו בחי' עזות דק' בחי' אדמוני הנאמר בדוד. לא ההיפך ח"ו שהוא העזות דס"א שהואבחי' אדמוני הנאמר בעשו וכנ"ל. וכל זה זוכין ע"י בחי' שם נ'ח'ל' הנ"ל שעולה בגימ' דם אדם כנ"ל (שהוא ג"כ הגימטריא של חונכה מכוון ממש). היינו כי שם הנ"ל הוא יוצא מפסוק נפשינו חכתה לה' וכנ"ל. היינו בחי' רצון ודביקות וביטול בחי' התפילה הנ"ל שאין לנו שו םסמיכה כ"א לה' עינינו תלויות בחי' נפשינו חכתה לה' שהוא בעצמו תפילת ה' נמשך שמחה כנ"ל ומשם מבחי' נפשנו חכתה לה' בחי' תפלת ה' יוצא שם נחל הנ"ל שמשם מדליקין נר חנוכה כנ"ל שמשם נתתקן ונזדכך דם אדם שיהי' בבחי' עזות דקדושה וכנ,ל:

EN:
And this is: "As it is said today: On the mountain, Hashem will be seen" — and as Rashi explains, that it refers to every day of all the future generations who read this verse, etc.; see there. That is, the aspect of: "Today — if you will listen to His voice" — mentioned above — that every day the redemption draws nearer, according to the service of each individual who serves Hashem, blessed be He. And as we bless every day: "Who causes the horn of salvation to sprout." And this is: "As it is said today" — that is, on every single day of every person in every generation — "today, Hashem will be seen" — by His people at this place, as Rashi explains there. For every day the redemption glimmers, and Hashem is seen at this place, as mentioned above.

Segment 128
HE:
אות סד וע"כ מפטירין בר"ה בפ' חנה הנ"ל ומסיימין בתפלתה עד ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו כיאז בר"ה נפקדה חנה כי כל זה בחי' ר"ה כנ"ל כי אז עיקר צמיחת קרן משיח בחי' ועריכת נר לבן ישי משיחך בחי' שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ומשם הדלקת כל הנרות הקדושים שזהו בחי' נר חנוכה וכנ"ל. וע"כ מסיימין בפ' ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו כי עיקר הרמת קרן משיח שהוא התגברות מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה וכנ"ל:

Segment 130
HE:
אות סה ועיקר מעלת נפלאות נר חונכה שממשיכין אור העליון והנורא מאד הנמשך מתפילת ה'. ממשיכין אותו למטה מאד עד למטה מעשרה טפחים כי זה עיקר נוראות נפלאות הנס הזה שבכח תפלת ה' יהיו נמשכין חסדים חדשים כאלה עד שיאירו למטה מאד בתוך חשך ותהום ממש, להאיר לכל נפשות ישראל שנפלו לשם שלא יתייאשו מן הרחמים וכו' שזהו בחי' ירידה תכלית העלי' הנ"ל. וזה שכתב האדמו"ר ז"ל בהתו' כי מרחמים (סי' ז' בלק"ת) שכפי הסלח נא שפועלין ביו"כ כן זוכין לקדושת חנוכה ע"ש. כי עיקר סליחת עונות שפולעין ביו"כ ע"י בקשת סלח נא נמשך מבח'י נעשהונשמע הנ"ל בחי' תורת ה' ותפלת ה' שמשם כל סליחות העונות בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו הנ"ל ומשם כל קדושת חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית המקדש ששם עיקר כלליות תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:

Segment 132
HE:
אות סו וזה בחי' ההלל של חנוכה בחי' הוא תהלתתך והוא אלהיך בחי' שלימות התפלה הנ"ל שמשם עיקר הנס של חונכה. וזה וקבעו שמונת ימי חנוכה אל ולהודות ולהלל לשמך הגדול שהזכיר רק ההלל של חנוכה. כי כל הדלקת אור נר חנוכה וכל תוקף הנס, הכל הוא מבחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל בח"י ובקרב קדושים תתהלל. כי הלל כלליות כל התפלות וההודאות וההלולים כשפרש"י ע"פ כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר ולע"ל ולימות המשיח וכו':

Segment 134
HE:
אות סז וז"ש בכונות הנ"ל בענין דם אדם שהוא בחי' שם מ"ה ומהאלף שבשם מ"ה יוצא שם אהי' ברבוע שהוא גימ' דם וכו' ע"ש. וזהו בעצמו בחי' אל תקרי מה אלא מאה שאמרו רז"ל שלמדו מזה לברך מאה ברכות בכל יןום שהם בחי' כלל התפלה. היינו כי כשמכניסי א' לתוך מ"ה נעשה מא"ה בחי' מאה ברכות ואז נזדכך הדם הנמשך מבחי' הא' כנ"ל ונכלל בתוך מ"ה בבחי' דם אדם הנ"ל. היינו בחי' עזות הנמשך מדם אדם שיהי' עזות דקדושה שזה נמשך עיקרו מתפלהשהוא בחי' א"ת מ"ה אלא מאה. היינו מ"ה ואלף בחי' אהי' ברבוע שעולה דם וכו'. כי דם אדם נזדכך ע"י בחי' מאה ברכות שיהי' בבחי' עזות דק' כנ"ל:

Segment 136
HE:
אות סח וזה בחי' הצדקה של חנוכה שנוהגין כל ישראל אז להרבות בצדקה כי כל קדושת חנוכה נמשך ע"י בחי' משפט וצדקה שהוא בחי' נעשה ונשמע וכו' תורה ותפלה וכו' ועיקר הוא הנשמע בחי' תפלה בחי' צדקה שעי"ז ממתיקין המשפט שיהי' בצדקה וחסד גדול וכנ"ל. ע"כ מרבין אז בצדקה כדי לעורר עי"ז בחי' צדקתו ית' בחי' תפלת ה' כדי להמתיק כל מיני משפטים כי העניות נמשך מתוקפא דדינא ועיקר המתקת הדין הוא ע"י אתערותא דלתתא דייקא דהיינו כשנתעורר האדם הבעל בחירה שבזה העולם וחונן את הדל שעי"זעיקר המתקת הדין כי אז דייקא נתעורר צדקתו ית' לשפוט בצדקה וחסד גדול. וע"כ מלוה ה' חונן דל כי כביכול הש"י בעצמו קשה לו לבטל הדין בעצמו כי עיקר ההמתקה ע"י האדם הבעל בחירה (וע' מזה במ"א):

Segment 137
HE:
סט) וזה בח'י מה ששלח יעקב לאמר לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה. כי יעקב ראה שעיקר התגברות עשו שהואבחי' מלכות הרשעה הוא ע"י עזות דס"א שמשם עיקר כח של מלכות הרשעה שהוא בחי' עזות מלכותא בלא תגא כ"ש בהתורה הנ"ל וכש"כ שעשו הי' אדמוני וכעו'. ע"כ שלח לו יעקב שכבר זכה לתורה ותפלה שהם בחי' נעשהונשמע שעי"ז זוכין לעזות דק' שעי"ז מכניעין עזות דס"א שהוא בחי' מלכות עשו כנ"ל. וזהו עם לבן גרתי ודרז"ל ותרי"גמצות שמרתי זה בחי' תורה. ואחר עד עתה זה בחי' תפלה היינו שאמר לו אע"פ ששמרתי כל התרי"ג מצות וזכיתי לתורה, אעפ"כ איני מסתפק בזה ואני מחכה ומצפה ומתגעגע ברצונות חזקים תמיד לעלות מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה ע"י ריבוי תפלות וכנ"ל. וזוה ואחר עד עתה שאני מתאחר ומתמהמה ברצונות חזקים עד שזכיתי לבחי' עתה שהוא בחי' תפלה בחי' נשמע בחי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה שהוא בחי' תפלה בחי' יראת ה' היא תתהלל כ"ששם שזהו בחי' אל תקרי מה אלא מאה בחי' מאה ברכות שהם בחי' כלל התפלה כנ"ל. וזהו בחי' ועתה ישראל שמע אל החוקים שהוא ג"כ בחי' נשמע כ"ש במדרש על זה במשל שהביא שם (ומובא בדברינו במ"א סי' ק"ך לק"מ ע"ש). כי היראה בחי' תפלה הוא בחי' עתה בחי' היום אם בקולו תשמעו המובא לעיל שזה עיקר העבודה תמה עיקר האריכות ימים וחיים אמתיים שזוכין ע"י היראה בבחי' יראת ה' תוסיף ימים. שהעיקר הואע"י שאין חושבין בדעתו כ"א אותה השעה והרגע שבאותו היום ואין חושבין מיום לחבירו ולא משעה לחברתה וכמובא לעיל מזה כי אינך יודע מה יולד יום וכו'. שזהו בחי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה, ועתה דייקא וזהו בחי' ואחר עד עתה כנ"ל. נמצא שרמז לו שזכה לתורה ותפלה שמשם העזות דקדושה וע"כ בודאי יוכל לעשות שהוא עזות דס"א וכנ"ל. וזהו ויהי לי שור וחמור בחי' משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כמובא במדרש כי זאת הבחי' בשלימות יזכו ישראל ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משיח שמכניסין תורה ותפלה בישראל שעי"ז זוכין לעזות דקדושה כנ"ל שהעיקר הוא בחי' עתה, בחי' היום אם בקולו תשמעו שיסתכל כ"א לקשר אותה העת והרגעשעומד בה להש"י להעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן וזה זוכין רק ע"י תורה ותפלה והעיקר ע"י תפלה שהיא בחי' רצונות וכיסופים וגעגועים טובים להש"י שזה צריכין הכל בכל דרגא ודרגא הן צדיקים גדולים שצריכים לעלות מדרגא לדרגא. ומכ"ש הנמוכים מאד המונחים במקום שמונחים ר"ל, שצריכים להחיות עצמן בכח הצדיקי אמת רק בבחי' זאת בבחי' ועתה ישראל מ"ה וכו' ועתה ישראל שמע וכו'. לחטוף בכל פעם איזה עת ורגע שבורחין מהרע וחוטפין אזיה נקודה טובה וכן בכל פעם. כי איש כזה אם ירצה לחשוב הרבה מה שעבר ולדאוג על מה שיהי' יוכל לצאת מדעתו ולהשתגע ממש ח"ו וכל חיותו וקיומו הוא רק בחי' עתה הנ"ל בחי' היום אם בקולו תשמעו. וכנ"ל וזה שכתב שם במדרש וצאן אלו ישראל ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד וכו' חנינו ה' חנינו כי רב שבענו בוז עכ"ל המדרש. היינו בחי' תפלה ותחנונים וכנ"ל. וזהו וצאו אלו ישראל כ"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. כי צריכין לעשות עצמו כבהמה בחי' אםד ובהמהתושיע ה' וכנ"ל ע"פ צדקתך ע"ש. כי א"א להבין דרכי צדקתו וכו' וזה בחי' הלא מעתה קראת לי אבי אתה וכו' היינו כנ"ל:

EN:
But nevertheless, to ascertain the ultimate end — when the complete redemption will be, at the final "end" — regarding this he said: "Hashem will see" — for only Hashem, blessed be He, Himself, will see this, as mentioned above. But nevertheless: "as it is said today: On the mountain, Hashem will be seen", as mentioned above. And see what is explained in [Likutay Halachos] Lesson 272 regarding this verse: "Today — if you will listen to His voice" — that this is the essential counsel for serving Hashem, blessed be He: to think every single day that one has only this day alone, etc.; see there. And it is connected to the matter mentioned above, for everything is one. For it is forbidden to force the hour — and one must think only of that day, in the aspect of: "This is the day that Hashem has made" [Psalms 118:24], etc. And through this, one will merit the service of Hashem, blessed be He. And likewise one will merit that from him there will not be great delay of Mashi'ach. And according to the service of Yisrael who fulfill this and serve Hashem every day — so does the sprouting of the horn of salvation glimmer every day, as mentioned above — until ultimately all their service will be gathered together, and the redemption will come in completeness. And each person, according to his portion in bringing Mashi'ach closer, will merit then to delight in Hashem and be sated from His great goodness that He will bestow upon us then.

And this is: "At midnight I rise to give thanks to You, for Your righteous judgments" [Psalms 119:62] — the aspect of tzedakah and mishpat mentioned above — that through mishpat He performs tzedakah. And this will be in completeness when Mashi'ach comes, who will merit this, as mentioned above — and through which will be the complete redemption, as mentioned above. And this is merited through the rising at midnight — through which the end of the redemption will come, as mentioned above.

And this is: "At midnight I rise to give thanks to You, for Your righteous judgments" — that at midnight, when they rise — and through this draw near the redemption, as our Sages of blessed memory said, and as mentioned above — then one must give thanks to Him, blessed be He, for His "righteous judgments" [mishp'tai tzidkecha] — for the fact that He, blessed be He, through mishpat, performs tzedakah. Through which comes the essential strengthening to hope and wait for salvation and complete redemption — in its generality and in its particulars — at all times, as mentioned above.

(This paragraph belongs above, to section 40, regarding the matter brought there that the measure of good is always greater, etc.)

And this is what our Sages of blessed memory said: "'And I will make you into a great nation' [Genesis 12:2] — this is [the source for] saying 'G-d of Avraham' [in the Amidah]..." etc. "Could it be that we conclude [the blessing] with all of them? The verse teaches: 'And you shall be a blessing' — with you they conclude", etc. That is, as mentioned above. For the essential conclusion and completion of the blessing of the three Patriarchs — Avraham, Yitzchak, and Yaakov — who are the aspects of tzedakah, mishpat, and the generality of tzedakah and mishpat together, as mentioned above — the essential conclusion of the blessing is only "Shield of Avraham." For Avraham is the aspect of tzedakah and chesed, in which is the essential conclusion and completion of the blessing — for the measure of good is always greater, as mentioned above.

And this is the aspect of Chanukah, which is the aspect of the inauguration (chanukas) of the Beis HaMikdash. For the essential holiness of the Beis HaMikdash is that it is the place of Torah and prayer — as it is written: "For from Tzion Torah shall go forth" [Isaiah 2:3] — for there the Ark stands with the Tablets in the Holy of Holies. And there is the place of prayer, as it is written: "For My House is a house of prayer" [Isaiah 56:7] — for through there all prayers ascend, as it is written: "And they shall pray to You by way of their land, and the House that I have built for Your Name" [I Kings 8:48], etc.

And the essential thing is that there is the resting place of His Shechinah, blessed be He. And there the Torah is the aspect of Toras Hashem literally — for there stand the Tablets that were given from His hand, blessed be He, to the hand of Moshe — which are "the work of G-d", as it is written: "And the Tablets are the work of G-d; written with the finger of G-d" [Exodus 32:16] — the aspect of Toras Hashem literally. And likewise t'filas Hashem literally is there in the Beis HaMikdash, as it is written: "And I will gladden them in the house of My prayer" [Isaiah 56:7] — from which our Sages of blessed memory learned that Hashem, blessed be He, prays. For it does not say "their prayer," but rather "My prayer", etc. — as explained in Brachos.

For all our endurance and vitality is only through Toras Hashem and t'filas Hashem literally. And the essential thing is through t'filas Hashem — which is the aspect of His praying Himself, as it were, in His simple mercy, to arouse His abundant and great mercies (as explained in the Torah-teaching "Azi v'zimras Yah", Likutay Moharan I:105; see there).

And now, when the Beis HaMikdash is destroyed through our sins, it would have been impossible for us to endure were it not for the great tzadikim who have the power to arouse the aspect of t'filas Hashem every day. From which new chasadim are drawn every day, in the aspect of: "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. — which are drawn through the immensity of the chasadim that [the tzadikim] drew on Rosh Hashanah, which is the creation of the world, etc. — as explained above in section 3. For these chasadim were drawn from Rosh Hashanah until Yom Kippur, to sweeten the judgments — until on Yom Kippur, Hashem, blessed be He, is appeased and forgives and pardons the sins of Yisrael each year. And from there, new chasadim are drawn every single day — without which the world could not endure now, after the destruction.

As Yirmiyahu cried out in his lamentation: "My strength and my hope have perished from Hashem. This I shall reply to my heart; therefore I shall have hope: The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:18, 21-22], etc. And all these chasadim are drawn through the aforementioned tzadikim who merit t'filas Hashem, as mentioned above.

And this is the aspect of the power of the miracle of Chanukah. For the wicked kingdom sought to make them forget Your Torah, etc. — and to destroy the Beis HaMikdash before its time. For they wished to uproot the holiness of Yisrael entirely, G-d forbid — through which the world would have reverted to emptiness and void, for the world cannot endure without the Torah. For the Sitra Achra — the aspect of the wicked kingdom — saw and understood that this Second Temple would not endure and would ultimately be destroyed, for even then, during its existence, their hand was strong over Yisrael. Therefore they wished to destroy it immediately, in order to greatly intensify the darkness — to darken, G-d forbid, the eyes of Yisrael, so that they would despair entirely of the complete redemption.

For the essential creation of the world was only for the sake of Yisrael, for the sake of the Torah, and for the sake of the Beis HaMikdash — as it is written: "In the beginning, G-d created the heavens and the earth" [Genesis 1:1]. And our Sages of blessed memory said: "For the sake of 'beginning' — which are Yisrael, the Torah, and the Beis HaMikdash, which are called 'beginning'", etc. But: "And the earth was void and formless, and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2] — which are the aspect of the four kingdoms, as our Sages of blessed memory expounded. And it is explained in their words that the wicked kingdom of Greece is the aspect of "darkness," and the kingdom of Edom — which is the current exile — is the aspect of "the deep." It emerges that the wicked kingdom of Greece, which ruled then, is the aspect of "and darkness upon the face of the deep" — which is the darkness that covers the face of the deep, which is this exile that is compared to the deep. And when one falls into the deep even in the light of day, it is already very bitter and difficult to ascend — how much more so when the darkness intensifies upon the face of the deep!

And this was the intention of the wicked kingdom of Greece at that time — who are the aspect of the darkness upon the face of the deep — that they wished to greatly intensify the darkness, to juxtapose the exiles together, so that the Temple would be destroyed immediately, in order that the darkness would overpower the face of the deep, so that Yisrael would be unable to ascend and emerge, G-d forbid. But Hashem, blessed be He, in His abundant mercy, placed in the hearts of the true tzadikim — Mattisyahu and his sons — to wage the wars of Hashem. And their essential power was through azus d'kedushah that they drew from the aspect of t'filas Hashem literally. As is brought: that Yehudah the son of Mattisyahu was called Yehudah "Maccabi" — an acronym for "Mi Chamocha Ba'eilim Hashem" [Who is like You among the mighty, Hashem] — which he would cry out in battle. For the essential praise of "Who is like You," etc., is that Hashem, blessed be He, empowers the chasadim over the gevuros to help Yisrael — and this is the essential might of His might. And as is juxtaposed to this: "Who is like You, majestic in holiness, awesome in praises, performing wonders" [Exodus 15:11]. "Awesome in praises" — this is the aspect of His prayer, blessed be He. For He, blessed be He, is awesome in prayers — for His prayers are awesome — through which He performs wonders to save Yisrael.

And therefore, when they were victorious, there was such a great miracle specifically through the lights of the Menorah — upon which they established for us to kindle the Chanukah lamp. To demonstrate that Hashem is still with us and shines upon us a great light within the intensity of the darkness of the wicked kingdom, in the aspect of: "Do not rejoice over me, my enemy, for though I have fallen, I have risen; though I sit in darkness, Hashem is a light for me" [Micah 7:8]. And through this, Hashem, blessed be He, uprooted their evil design and it was transformed for us to good, from one extreme to another. For not only did they not intensify the darkness upon the face of the deep, G-d forbid, as mentioned above — but moreover, it was transformed, so that the aforementioned tzadikim established for us a great and wondrous rectification for all generations: they drew upon us a new, holy, and awesome mitzvah such as this, for all generations. Until even we, now, in the intensity of the prolongation of this exile — which is the aspect of the literal deep — merit to kindle the Chanukah lamp, which is the aspect of a wondrous and very awesome light that shines for us within the darkness of the abyss of the deep. Through which we have hope not to despair of mercy — for He, blessed be He, still shines upon us in His mercy, in the aspect of: "Though I sit in darkness, Hashem is a light for me", as mentioned above. For the light of the Chanukah lamp is drawn from a very lofty place, as brought in the Kavanos — that is, from the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem literally. And the essential wonder of the greatness of the Chanukah lamp is that it is drawn from such a lofty place — from the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem — that it has the power to illuminate below, below, within the darkness of the abyss of the literal deep. For the higher the light, the more it can illuminate below; as explained elsewhere.

For the Second Temple was in the merit of Yitzchak, as is brought — which is the aspect of the intensity of the gevuros. And therefore the redemption was not complete, as our Sages of blessed memory said — for five things were missing, and [Yisrael] were subjugated under the kings of the nations. But nevertheless, it was for us a great and awesome benefit — and without the Second Temple, it would have been impossible for us to endure in this long exile, due to the intensity of the darkness upon the face of the deep — whose nourishment comes from the aspect of the gevuros of Yitzchak, from the aspect of: "And his eyes grew dim from seeing" [Genesis 27:1] — which must be sweetened through the great chasadim drawn from t'filas Hashem, as mentioned above. And therefore Hashem, blessed be He, in His mercy, arranged that precisely then — in the days of the Second Temple, which corresponds to Yitzchak, when the darkness sought to overpower, etc. — which is the aspect of the wicked kingdom of Greece that ruled then — precisely then the holy days of Chanukah were established for us, during which we kindle the holy Chanukah lamp — which is the aspect of a great light established for us to illuminate for all generations, even within this exile, which is the aspect of the deep, as mentioned above.

And therefore there are eight days of Chanukah, corresponding to the aspects of Torah and prayer — each of which is comprised of four. The four [aspects] are the aspect of the [four letters of] Yitzchak and Rivkah. For the four letters of Yitzchak are the aspect of the upright, righteous, devout, and holy ones — which are the generality of the Torah. And Rivkah is the aspect of "exalted, blessed, sanctified, praised" — which are the aspect of the four parts of prayer. For prayer is comprised of four — namely, the four parts of prayer corresponding to the four worlds: Atzilus, B'riyah, Yetzirah, Asiyah. For korbanos, etc. — corresponding to Asiyah. And P'sukei d'Zimra corresponding to Yetzirah, etc. — as explained in the Kavanos. And likewise the Torah is comprised of four, as our Sages of blessed memory said:

"How did [Moshe] arrange the Mishnah?" etc. It emerges that [the teaching was reviewed] four times by each person — and as brought in the Torah-teaching "Meishra", etc. (Likutay Moharan I:30). It emerges that Torah and prayer are eight aspects — which are the aspect of the four letters of Yitzchak and Rivkah, as mentioned above. And corresponding to this are the eight days of Chanukah, during which a great light shines — whose essence is drawn from Torah and prayer, that is, from Toras Hashem and t'filas Hashem. Through which all the judgments in the world are sweetened, in every generation, every year. From there came the intensity of the miracle of Chanukah. And the illumination of this miracle is drawn upon us every year — through which we endure in this long exile. And therefore it is called Chanukah — the aspect of the "inauguration of the House" (chanukas habayis). For through the intensity of these miracles, we believe that Hashem, blessed be He, is still with us and shines upon us in the intensity of the darkness of our exile. And through this we do not despair of mercy — and through this we will merit the complete redemption. For through this, the aspect of the inauguration of the House is drawn each year — as we say the psalm "A psalm, a song for the inauguration of the House" every day. For every day, the sprouting of the horn of salvation sprouts — until ultimately all the salvations that were aroused and sprouted through the prayers of Yisrael will be gathered together, and through this the complete redemption will come — in the aspect of: "When it was warm next to it, it turned over", etc. — as explained above.

And every person must understand from all this hints for himself — that specifically in the intensity of the darkness of his exile, which is the aspect of the literal deep, physically and spiritually — the aspect of "deep calls to deep" [Psalms 42:8] — as Rashi explains: "one trouble calls to its fellow", may the Merciful One save us — even there, Hashem, blessed be He, shines in His chesed through the tzadikim who draw the aspect of t'filas Hashem, from which the chasadim never cease, as mentioned above.

But every person must strengthen himself to believe in this, and to strive with everything he can to cry out and pray to Hashem. And the essential thing is that one should arouse t'filas Hashem within himself — that he should ask from Hashem, blessed be He, that He should pray Himself on his behalf, as mentioned above. For the more there is some aspect of is'arusa d'l'sata — that a Jewish person prays from below — the more is aroused, as it were, the power of His prayer, blessed be He, as is known. For this is the essential generality of all the intentions of the Torah and mitzvos and all the intentions of prayer — that the essential intention is that through arousal from below, there should be arousal above, as is known.

That is, when we learn Torah or fulfill some mitzvah, through this we arouse Him, blessed be He, to fulfill that Torah and mitzvah. And likewise, when we pray before Him, blessed be He, then He, blessed be He, Himself prays. For each Jew is literally a portion of the Divine, and according to one's portion and root in His Divinity, blessed be He, so does one have the power to arouse from above. But certainly there are many distinctions — for His Divinity, blessed be He, fills the entire world, from the summit of all levels to the end of all levels, to the very lowest level, and even within the ten crowns of impurity, etc. — as is brought in his [the Rebbe's] words, of blessed memory, many times (especially in the Torah-teaching "Mi HaIsh HeChafeitz Chaim" [Likutay Moharan I:27]). Only, the lower the level, the more His Divinity is in greater contractions and clothed in more garments, etc.

And therefore the essential hope is through the great tzadikim who merit Toras Hashem and t'filas Hashem literally — who illuminate within us so that even at the very depths of the lowest level, from there we can attach ourselves with strong ratzon to t'filas Hashem literally. For the ratzon is always free — as explained above — that through the great power of the tzadikim, we can exert ourselves with strong ratzon — which is the aspect of nishma, the aspect of prayer, etc. — to draw upon ourselves mercy and chasadim from t'filas Hashem literally, from which new chasadim are drawn every day that never cease.

And this is the aspect of the generality of the intentions of prayer each day. For it is explained in the Kavanos of the Ari z"l that the generality of the intentions is to rectify the four worlds — Atzilus, B'riyah, Yetzirah, Asiyah — through action and through speech. For first one must rectify them through action: through relieving oneself and washing hands, through which one expels the waste and purifies the world of Asiyah. Through tzitzis, one rectifies the world of Yetzirah. Through the hand-tefillin, one rectifies the world of B'riyah. Through the head-tefillin, the world of Atzilus. All of this through action. And afterward, through speech: through the morning blessings and korbanos, etc., one rectifies the world of Asiyah through speech. Through P'sukei d'Zimra, the world of Yetzirah. Through Krias Shma and its blessings, the world of B'riyah. And through the Shmoneh Esrei prayer, the world of Atzilus.

That is, action and speech are the aspects of na'aseh and nishma. For na'aseh is the aspect of action, the aspect of Torah. And speech is the aspect of nishma, the aspect of prayer, which is specifically through speech. And one must ascend from level to level until Atzilus — and there one must be included in the Ain Sof, until the prayer is the aspect of t'filas Hashem literally.

And this is the aspect of what we request before the Shmoneh Esrei: "Hashem, open my lips" [Psalms 51:17], etc. That is: I do not know what to speak at all, nor how to draw the chasadim to nullify the din. Rather: "Hashem, open my lips" — and He Himself, as it were, should speak within me all the words of the prayer, in the aspect of: "The spirit of Hashem spoke in me" [II Samuel 23:2]. That is, that I should be included in You, until my prayer becomes the aspect of t'filas Hashem literally. And this is: "and my mouth shall declare Your praise" — the aspect of: "He is your praise and He is your G-d" [Deuteronomy 10:21] — which is the essential completeness of prayer: that the prayer should be included in His unity, blessed be He, as explained elsewhere — that is, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above.

And this is the aspect of the greatness of prayer with a congregation (b'tzibur) — when the prayer is not rejected, in the aspect of: "Behold, G-d is mighty; He does not reject" [Job 36:5]. For "wherever ten [gather], the Shechinah rests." And the essential rectification is through the chazan and shliach tzibur [prayer leader], when he is worthy as is fitting. For the shliach tzibur must be the finest of the congregation — who can gather all the good points that exist in each member of the congregation and include them with Him, blessed be He — until he arouses t'filas Hashem literally. And this is the aspect of the repetition of the prayer by the congregation (chazaras hat'filah), when they say Kedushah. For through the repetition of the prayer, the shliach tzibur gathers all the prayers of the congregation and includes them together, ascending with them and being included in t'filas Hashem — where the ultimate supreme holiness is above all holinesses. And this is the aspect of the three holinesses: "Holy, holy, holy" — the aspect of the holiness of Torah (na'aseh), the aspect of the holiness of prayer (nishma), and the third "holy" is the aspect of the generality of their holiness together. For the essential thing is to include the holiness of nishma within the holiness of na'aseh, as mentioned above.

And one who cannot pray with the congregation — his essential remedy is to connect himself to the tzadikim of the generation mentioned above, who merited t'filas Hashem literally. For the entire essential rectification of prayer is through them. For even the shliach tzibur has no power for all of the above — even if he is truly a worthy and upright person — except through the power of the tzadikim, to whom he must be connected most powerfully, in order that he should be able to raise all the prayers of the congregation to the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above.

And after the repetition of the prayer, they say the Thirteen Attributes of Mercy: "And Hashem passed before his face and proclaimed: Hashem, Hashem" [Exodus 34:6] — which is the essential aspect of t'filas Hashem, as mentioned above, which one merits to arouse through the prayer of all Yisrael, as mentioned above. And then they fall on their faces — and it is explained in the Kavanos that one casts oneself intentionally from heaven to earth, in order to raise up sparks from the depths of the klippos for the sake of the unification. That is, the aspect of: the descent is the purpose of the ascent — explained in the aforementioned Torah-teaching and brought above. For it is impossible to be included there except through a descent beforehand — which is the purpose of the ascent. For when one withstands the trial at the very depths of the descent — to strengthen oneself even there and to believe that His mercy does not cease, as mentioned above — then one merits the ultimate ascent through the power of the tzadikim, to be included in the aspect of t'filas Hashem literally. Where everything is transformed to good — for there all sins are forgiven and transformed into merits, in the aspect of: "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], etc. — as explained there in the aforementioned Torah-teaching.

And after the prayer, one says Ashrei and U'va L'Tzion, etc. — when one descends back from Atzilus to B'riyah. And afterward, through T'filah L'David and the Song of the Day, one descends from B'riyah to Yetzirah. And afterward, through Ein Kailokeinu and the Ketores [incense passage], one descends from Yetzirah to Asiyah. And all of this is in order to draw the abundance of good from world to world, down to this physical world — as all of this is explained in the Kavanos.

That is, this is the essential rectification: to draw the chasadim from the ultimate height — from the aspect of t'filas Hashem literally — until all the judgments and dinim below are sweetened, until the abundance of good is drawn down to this physical world as a blessing. And this is the essential generality of [including] the nishma within the na'aseh — that is, that the aspect of the chasadim from t'filas Hashem should illuminate down below to the very lowest level of the world of Asiyah — until all are brought close to Hashem, blessed be He, as mentioned above. And all good should be drawn upon us, physically and spiritually, as mentioned above. For the more the din is sweetened, the more the power of the evil inclination is nullified, and one merits to return to Hashem, blessed be He, and all good is drawn to Yisrael. Amen.

And therefore, at the beginning of the prayer, we begin with the passage of the Akeidah. For the essential generality of the prayer is to sweeten the gevurah of Yitzchak — and this was accomplished through the Akeidah. For therefore all four parts of the Torah and all four parts of the prayer are hinted at in Yitzchak and Rivkah, in the aspect of: "In the mouth of the upright, it shall be exalted", etc. — as mentioned above — because there is the essential wonder of the workings of prayer, as mentioned above. And the essential sweetening of the gevurah of Yitzchak was through the Akeidah — therefore we begin the order of prayer each day with the passage of the Akeidah, as mentioned above.

For it has already been explained that all the renewal of chasadim that [the tzadikim] draw each day through the power of the tzadikim, is from Rosh Hashanah, etc., as mentioned above. And on Rosh Hashanah, the essential drawing of new chasadim to sweeten the dinim is through the Akeidah. And therefore on Rosh Hashanah, on the first and second days — which are like one long day — we read in them about the birth of Yitzchak — the aspect of Pachad Yitzchak [the Fear of Yitzchak] — and its sweetening through the Akeidah. And we say on both days: "And the binding of Yitzchak — for his seed today, in mercy, may You remember." And we blow the shofar to recall the Akeidah of Yitzchak — for through this is the essential sweetening of the dinim: by drawing new chasadim through arousing t'filas Hashem, as mentioned above. And then, on Rosh Hashanah, the aspect of receiving the blessings is drawn — that Yaakov receives with wisdom from Yitzchak — by sending Esav away intentionally, etc. — as is understood from the Kavanos and the Holy Zohar, that this takes place on Rosh Hashanah, as mentioned above. And its entire essence is drawn through the Akeidah, as mentioned above.

And this is why we bless every day: "Who bestows good chasadim upon His people Yisrael" — for every day new chasadim are drawn, in the aspect of: "They are new every morning", etc. — through which all our endurance [is sustained], etc., as mentioned above. And now, how beautiful and pleasant is what our Sages of blessed memory arranged for us, through their holy spirit, to pray afterward: "May it be Your will that You save me... from brazen-faced ones and from brazenness of face" — for through the aforementioned chasadim, whose essence is drawn from the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above — through this, the aspect of azus d'kedushah is drawn, through which the azus of the Sitra Achra of the brazen-faced ones is subdued and falls. And therefore precisely then, we pray all of this — to subdue and nullify the azus of the Sitra Achra of the brazen-faced ones, through the aforementioned chasadim, as mentioned above.

And therefore, after the erection of the Mishkan, the first commandment given immediately was regarding the kindling of the lights of the Menorah — as it is written at the beginning of Parashas V'Atah T'tzaveh: "And they shall take for you pure olive oil" [Exodus 27:20], etc. — which is placed immediately after Parashas Terumah, which speaks of the making of the Mishkan. And likewise, in Parashas the inauguration of the Altar, when the princes brought their offerings, Parashas B'ha'aloscha is placed immediately afterward: "When you kindle the lamps" [Numbers 8:2].

For the essential purpose of the making of the Mishkan was to rectify the sin of the Golden Calf — which is the blemish of emunah — when Yisrael lost the aforementioned crowns of na'aseh v'nishma, which will not return to us in completeness until the coming of the Redeemer, as our Sages of blessed memory said. But nevertheless, Moshe Rabbeinu began to rectify immediately and to restore to us the illumination of their holiness at each opportunity — and this was through the erection of the Mishkan, which is the rectification of the aforementioned sin. For the Mishkan is the aspect of the holiness of the Beis HaMikdash, where the aspects of the two aforementioned crowns — which are the aspects of Torah and prayer, the aspects of na'aseh v'nishma — illuminate, as mentioned above.

And therefore [Moshe] began immediately with the kindling of the lights of the Menorah. For this is the essential aspect of the mitzvah of kindling the lights of the Menorah each day. For it is known that the light of day is the aspect of chesed, and the darkness of night is the aspect of gevuros and dinim. And each day, they were engaged in drawing chasadim through the order of the prayer — in Shacharis and Minchah — as mentioned above — and through all the engagement in Torah and mitzvos fulfilled each day. And when evening approached — "when night spreads its wings over the world" — then He commanded us in His mercy, blessed be He, to kindle the lights of the Menorah through the holy anointing oil. For the light of the lights of the holy Menorah is drawn from the light of Torah and prayer — which is the aspect of the generality of the service of the Mishkan and Beis HaMikdash that they engaged in during the day — in the aspect of: "For a mitzvah is a lamp, and Torah is light" [Proverbs 6:23]. That is, the light of the lamps of the Menorah is drawn from the aspect of the light of the Torah, which burns and illuminates through prayer — which is the aspect of ratzon and deveikus, which is the aspect of the pure oil of the Menorah. For oil is the aspect of ratzon, as it is written: "May he be favored by his brothers, and dip his foot in oil" [Deuteronomy 33:24]. And as understood from the Torah-teaching "I saw a menorah of gold with a bowl upon its top" [Likutay Moharan I:15], which explains that this is the prayer — which is the aspect of the spring of good oil; see there.

And now that the Beis HaMikdash is destroyed through our sins — and the Greeks at that time wished to overpower and intensify the darkness upon the face of the deep entirely — Hashem, blessed be He, had mercy upon us, and the true tzadikim drew for us the light of the holy Chanukah lamp — which is the aspect of the kindling of the lights of the Menorah. We draw the aforementioned light — which is the aspect of the light of Torah and prayer — through the mitzvah of the Chanukah lamp, which each person kindles in his home, as mentioned above. And therefore we read Parashas the inauguration of the Altar and Parashas B'ha'aloscha during Chanukah, as mentioned above.

And this is the aspect of Chanukah. And it is found in the Kavanos that [Chanukah] has the letters Chanah-26 — the aspect of: "And Chanah prayed upon Hashem" [I Samuel 1:10]. For "And Chanah prayed upon Hashem" — this is the aspect of t'filas Hashem literally, which is the aspect of "upon Hashem" — as understood in the writings of the Ari [z"l]. For this is the secret of the two Names in the Thirteen Attributes — which are "Hashem, Hashem" — explained in the Holy Zohar: "the first is complete; the second is complete and more" (and as brought in our words elsewhere regarding this; see there).

That is, Hashem, blessed be He, as it were, prayed Himself with the first Name — which is the aspect of simple mercy — to draw mercy from the second Name, which is "complete and more" — which is the aspect of great mercy, abundant mercy. And this second Name is the aspect of "upon Hashem" — and there Chanah reached with her prayer, the aspect of: "And Chanah prayed upon Hashem." And this is the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And from there the Chanukah lamp is kindled.

And therefore Chanukah is hinted at as Chanah-26 — which alludes to all of this, as mentioned above. For through the prayer of Chanah mentioned above — the aspect of t'filas Hashem — Shmuel was born, who anointed David — who is the aspect of Mashi'ach, through whom the entire rectification will come. For he will grasp in completeness the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem literally — which is the aspect of mishpat and tzedakah, etc. — as mentioned above. From there comes all the light of the holy Menorah, which is the light of the Chanukah lamp — in the aspect of: "I have arranged a lamp for My anointed one" [Psalms 132:17] — which is the aspect of the true light that illuminates for us now within the depths of the deep, as mentioned above. And as is written in Parashas B'rayshis, brought above (in section 51) — which speaks there of the four kingdoms, which are the aspect of "void and formless, and darkness upon the face of the deep", as mentioned above. But: "And the spirit of G-d" — "this is the spirit of Mashi'ach" — "hovered over the face of the waters" [Genesis 1:2] — through which comes the essential rectification and hope. And through this: "And G-d said: Let there be light. And there was light" [Genesis 1:3]. For all the holy lights — which are the aspect of the light of the Menorah, which is the aspect of the light of the Chanukah lamp — are drawn from there, as mentioned above.

And therefore David was ruddy (admoni) with beautiful eyes [I Samuel 16:12]. This is the aspect of azus d'kedushah, for he waged the wars of Hashem. For the essential holy kingship is through azus d'kedushah, in the aspect of: "Hashem, in Your strength the king rejoices" [Psalms 21:2] (and as explained elsewhere regarding this) — which is drawn from the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above.

And therefore Yitzchak erred regarding Esav, who came out ruddy — for he thought that the intensity of the surging of the blood within him was the aspect of azus d'kedushah. Because [Esav] was "a hunter in his mouth" — that he deceived his father [asking]: "How does one tithe straw?" — as if he were a tzadik. Therefore Yitzchak thought that even the redness in him — which indicated he was a shedder of blood — was the aspect of azus d'kedushah, that he wished to overpower those who transgress the law. For it has already been explained in the aforementioned Torah-teaching that one must pray to Hashem, blessed be He, that he should merit to distinguish between azus d'kedushah — through which Yerushalayim is built — and the azus of the Sitra Achra — which is the aspect of "a brazen-faced one to Gehinnom." And this is the aspect of: "May it be Your will that You build Your city speedily in our days" — which is mentioned in the middle of the Mishnah: "Be bold as a leopard", etc.; see there. And therefore even great tzadikim can err in this — as Yitzchak erred regarding Esav, as mentioned above.

And conversely, it occurred to Shmuel the prophet to err regarding David, who was ruddy — that perhaps he was the aspect of azus of the Sitra Achra. As it is found in Midrash Parashas Toldos, chapter 63: "And when Shmuel saw David, ruddy, etc. — he was afraid and said: This one too is a shedder of blood like Esav. The Holy One, blessed be He, said to him: 'With beautiful eyes.' Esav kills of his own volition, but this one..." — end of quote; see there. That is, as mentioned above — for it is difficult to distinguish between azus of the Sitra Achra, which is from the side of Esav, and azus d'kedushah, which is the aspect of the kingship of David-Mashi'ach — which is drawn from Toras Hashem and t'filas Hashem, as mentioned above.

And this is the aspect of the secret of the Kavanos of Chanukah. For it is explained in the Kavanos that the secret of the holy light of Chanukah is drawn from the holy Name Nachal, which is the initial letters of: "Nafsheinu Chik'sah LaShem" [Our soul has waited for Hashem] [Psalms 33:20]. And this Name has the gematria of dam adam [blood of man], which is the aspect of the Name Mah (45), etc.; see there.

That is, through the kindling of the light of the Chanukah lamp — which is drawn from the light of Mashi'ach, which is the aspect of t'filas Hashem — through this, the aspect of dam adam [the blood of man] is rectified and purified. For from there comes all azus — for the essential azus comes through the surging of the blood within a person, and there is the essential trial. For there one needs the essential purification and clarification: to purify and rectify the dam adam so that the azus drawn through it should be the aspect of azus d'kedushah — the aspect of "ruddy" said regarding David — not the opposite, G-d forbid, which is the azus of the Sitra Achra — the aspect of "ruddy" said regarding Esav, as mentioned above.

And all of this is merited through the aspect of the aforementioned Name Nachal, whose gematria equals dam adam, as mentioned above (which is also precisely the gematria of Chanukah, exactly). That is, for this Name emerges from the verse: "Our soul has waited for Hashem", as mentioned above — that is, the aspect of ratzon and deveikus and bitul, the aspect of prayer mentioned above. For we have no support except to Hashem alone; our eyes are lifted — the aspect of "Our soul has waited for Hashem" — that He Himself should pray on our behalf. For our help and our shield is He alone, Who knows how to pray Himself and to draw wondrous chasadim upon us.

And this is: "For in Him our heart rejoices" [Psalms 33:21] — for through prayer — the aspect of t'filas Hashem — joy is drawn, as mentioned above. And from there — from the aspect of "Our soul has waited for Hashem" — the aspect of t'filas Hashem — emerges the aforementioned Name Nachal, from which the Chanukah lamp is kindled, as mentioned above. And from there the dam adam is rectified and purified — so that it should be in the aspect of azus d'kedushah, as mentioned above.

And therefore we read the haftarah on Rosh Hashanah from the passage of Chanah mentioned above — and we conclude with her prayer, until: "And He shall give strength to His king, and raise the horn of His anointed one" [I Samuel 2:10]. For then, on Rosh Hashanah, Chanah was remembered — for all of this is the aspect of Rosh Hashanah, as mentioned above. For then is the essential sprouting of the horn of Mashi'ach — the aspect of: "and the arranging of a lamp for the son of Yishai, Your anointed one" — the aspect of: "There I shall cause a horn to sprout for David; I have arranged a lamp for My anointed one" [Psalms 132:17]. And from there is the kindling of all the holy lamps — which is the aspect of the Chanukah lamp, as mentioned above. And therefore we conclude with the verse: "And He shall give strength to His king, and raise the horn of His anointed one" — for the essential raising of the horn of Mashi'ach, which is the strengthening of holy kingship, is through azus d'kedushah, as mentioned above.

And the essential wonder of the greatness of the Chanukah lamp — that it draws the supreme and very awesome light, drawn from t'filas Hashem, down very far below — to below ten handbreadths. For this is the essential awesome wonder of this miracle: that through the power of t'filas Hashem, such new chasadim are drawn that they illuminate very far below — within literal darkness and deep — to illuminate all the souls of Yisrael who have fallen there, so that they should not despair of mercy, etc. And this is the aspect of: the descent is the purpose of the ascent, as mentioned above.

And this is what Adonaynu Moraynu v'Rabbaynu, of blessed memory, wrote in the Torah-teaching "Ki M'rachamam" (Likutay Moharan II:7): that according to the degree of the "Forgive, please" that is accomplished on Yom Kippur, so does one merit the holiness of Chanukah; see there. For the essential forgiveness of sins accomplished on Yom Kippur through the request of "Forgive, please" is drawn from the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above — the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem — from which comes all forgiveness of sins, in the aspect of: "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there", as mentioned above. And from there comes all the holiness of Chanukah — which is the aspect of the inauguration of the Beis HaMikdash, where the essential generality of Toras Hashem and t'filas Hashem resides, as mentioned above.

And this is the aspect of the Hallel of Chanukah — the aspect of: "He is your praise and He is your G-d" [Deuteronomy 10:21] — the aspect of the completeness of prayer mentioned above, from which the essential miracle of Chanukah is drawn. And this is: "And they established these eight days of Chanukah — to give thanks and to praise Your great Name" — which mentions only the Hallel of Chanukah. For the entire kindling of the light of the Chanukah lamp and the entire intensity of the miracle — everything is from the aspect of prayer, the aspect of: "A woman who fears Hashem, she shall be praised" — the aspect of: "and among the holy ones, she shall be praised." For Hallel is the generality of all the prayers and thanksgivings and praises — as Rashi explains on the verse: "All Your wonders" — "This is Hallel, which contains [references] to the past, to the future, to the days of Mashi'ach", etc.

And this is what is written in the aforementioned Kavanos regarding dam adam — which is the aspect of the Name Mah (45). And from the Alef of the Name Mah emerges the Name Ehyeh in its squared form, which has the gematria of dam [blood], etc.; see there.

And this is itself the aspect of: "Do not read 'mah' but rather 'mei'ah' [one hundred]" — which our Sages of blessed memory said, from which they learned to bless one hundred brachos every day — which are the aspect of the generality of prayer. That is, when one inserts the Alef into Mah, it becomes mei'ah — the aspect of one hundred brachos. And then the blood — which is drawn from the aspect of the Alef, as mentioned above — is purified and included within Mah, in the aspect of dam adam mentioned above. That is, the aspect of azus drawn from dam adam should be azus d'kedushah — and this is drawn essentially from prayer, which is the aspect of: "Do not read 'mah' but 'mei'ah'" — that is, Mah and Alef, the aspect of Ehyeh in its squared form, which equals dam, etc. For dam adam is purified through the aspect of one hundred brachos — so that it should be in the aspect of azus d'kedushah, as mentioned above.

And this is the aspect of the tzedakah of Chanukah — for all Yisrael customarily give much tzedakah then. For all the holiness of Chanukah is drawn through the aspect of mishpat and tzedakah — which is the aspect of na'aseh v'nishma, etc. — Torah and prayer, etc. And the essential thing is the nishma, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah — through which the mishpat is sweetened so that it becomes great tzedakah and chesed, as mentioned above. Therefore, one gives much tzedakah then — in order to arouse through this the aspect of His tzedakah, blessed be He, the aspect of t'filas Hashem — in order to sweeten all manner of judgments, and that He should conduct Himself with us with tzedakah, as mentioned above.

And this is the great greatness of tzedakah. For the poor person is in the aspect of din and mishpat — for poverty is drawn from the severity of din. And the essential sweetening of the din is specifically through is'arusa d'l'sata — that is, when a person — who has free choice in this world — is aroused and has mercy on the poor. Through which comes the essential sweetening of the din — for then, specifically, His tzedakah, blessed be He, is aroused to judge with great tzedakah and chesed. And therefore: "He who is gracious to the poor lends to Hashem" [Proverbs 19:17]. For, as it were, it is difficult for Hashem, blessed be He, Himself to nullify the din on His own — for the essential sweetening is through the person who has free choice (and see regarding this elsewhere).

And this is the aspect of what Yaakov sent word to say to Esav: "With Lavan I have sojourned and I have delayed until now" [Genesis 32:5]. For Yaakov saw that the essential strengthening of Esav — who is the aspect of the wicked kingdom — is through the azus of the Sitra Achra, from which comes the essential power of the wicked kingdom — which is the aspect of "kingship without a crown" — as explained in the aforementioned Torah-teaching. And as it is written that Esav was ruddy, etc.

Therefore Yaakov sent him [word] that he had already merited Torah and prayer — which are the aspects of na'aseh v'nishma — through which one merits azus d'kedushah, through which the azus of the Sitra Achra — which is the aspect of the kingdom of Esav — is subdued, as mentioned above. And this is: "With Lavan I have sojourned." And our Sages of blessed memory expounded: "and the 613 mitzvos I have kept" — this is the aspect of Torah. "And I have delayed until now" — this is the aspect of prayer.

That is, he said to him: Even though I have kept all the 613 mitzvos and merited the Torah, nevertheless I do not content myself with this. And I wait and look forward and yearn with strong longings always — to ascend from level to level, to make from the nishma a na'aseh, through much prayer, as mentioned above. And this is: "and I have delayed until now" — that I delay and tarry with strong longings until I have merited the aspect of atah [now], which is the aspect of prayer, the aspect of nishma, the aspect of: "And now, Yisrael — what [mah] does Hashem your G-d ask of you, if not to fear?" [Deuteronomy 10:12] — which is the aspect of prayer, the aspect of: "a woman who fears Hashem, she shall be praised" — as explained there. And this is the aspect of: "Do not read 'mah' but 'mei'ah' — one hundred brachos" — which are the aspect of the generality of prayer, as mentioned above.

And this is the aspect of: "And now, Yisrael, hear the statutes" [Deuteronomy 4:1] — which is also the aspect of nishma — as it is found in the Midrash regarding this, in the parable brought there (and brought in our words elsewhere; Likutay Moharan I:120; see there). For the yirah [fear/awe], the aspect of prayer, is the aspect of atah [now] — the aspect of: "Today — if you will listen to His voice", brought above. For this is the essential, perfect service — the essential length of days and true life — which one merits through yirah, in the aspect of: "The fear of Hashem adds days" [Proverbs 10:27]. For the essential thing is that one should not think of anything except that hour and moment of that day — and one should not think from day to day, nor from hour to hour — as brought above regarding this. For "you do not know what a day will bring forth", etc.

And this is the aspect of: "And now, Yisrael, what [mah] does Hashem your G-d ask of you, if not to fear" — "and now" specifically. And this is the aspect of: "and I have delayed until now [atah]", as mentioned above. It emerges that [Yaakov] hinted to [Esav] that he had merited Torah and prayer — from which azus d'kedushah is drawn — and therefore he could certainly overcome Esav, who is the azus of the Sitra Achra, as mentioned above.

And this is: "And I have acquired an ox and a donkey" [Genesis 32:6] — the aspect of Mashi'ach ben Yosef and Mashi'ach ben David, as brought in the Midrash. For this aspect, in its completeness, Yisrael will merit through the true tzadikim — who are the aspect of Mashi'ach — who bring Torah and prayer into Yisrael. Through which one merits azus d'kedushah, as mentioned above. For the essential thing is the aspect of atah [now] — the aspect of: "Today — if you will listen to His voice" — that each person should look to connect that time and moment in which he stands to Hashem, blessed be He — to raise the time to the aspect of above time. And this one merits only through Torah and prayer — and essentially through prayer, which is the aspect of good longings and yearnings and aspirations to Hashem, blessed be He. For this is needed by everyone, at every level — both great tzadikim who need to ascend from level to level, and how much more so those who are very low, who lie where they lie, may the Merciful One save us. They need to revive themselves through the power of the true tzadikim, only through this aspect — the aspect of: "And now, Yisrael, mah", etc.; "And now, Yisrael, hear", etc. — to grab, each time, some moment — when they flee from evil and snatch some good point — and so forth, each time.

For a person such as this — if he wished to think much about what has passed and to worry about what will be — he could lose his mind and literally go insane, G-d forbid. And all his vitality and endurance is only the aspect of atah [now] mentioned above — the aspect of: "Today — if you will listen to His voice", as mentioned above.

And this is what is written there in the Midrash: "'And sheep' — these are Yisrael. 'And servant and maidservant' — 'Behold, as the eyes of servants to the hand of [their master],' etc. 'Be gracious to us, Hashem, be gracious to us, for we are greatly sated with contempt'" — end of the Midrash's language. That is, the aspect of prayer and supplications, as mentioned above. And this is: "'And sheep' — these are Yisrael" — as it is written: "And you, My sheep, the sheep of My pasture — you are adam [man]" [Ezekiel 34:31]. For one must make oneself as an animal, the aspect of: "Adam and animal You save, Hashem" [Psalms 36:7] — as mentioned above regarding the verse: "Your tzedakah"; see there. For it is impossible to understand the ways of His tzedakah, etc. And this is the aspect of: "Have you not from now called to Me: My father, You are" [Jeremiah 3:4], etc. — that is, as mentioned above.

And all of this must be connected to what is explained (in Likutay Moharan II:61) regarding the verse: "I have this day begotten you" [Psalms 2:7]; see there — that Mashi'ach will merit the aspect of above time, etc. And every person must draw upon himself this aspect, through the power of the true tzadikim who draw the light of Mashi'ach in every generation, upon every person and in every time — upon whoever wishes to draw close to Hashem, blessed be He.

The essential thing is through this aspect: that one should think every day, at every time, and at every moment — that one has nothing except that moment — and as if one were born now. For in truth, for one who has intelligence, time is nothing — for the past is gone, the future has not yet come, and the present is like the blink of an eye — as is brought regarding this, even among the philosophers. And the wise person can understand that there is no time at all, except one moment at every occasion. And that moment too is nothing compared to the understanding that is above this — for in truth, there is no time at all — as explained well in the aforementioned Torah-teaching.

And the essential concealment with which Hashem, blessed be He, concealed the true understanding from the world — through which time came into being — is only for the sake of free choice, as explained elsewhere in our words. But even with our understanding — where it seems that time exists — one can also understand that all of time is only literally one moment: the brief instant in which one stands now — for the past is gone, etc. And the essential thing is to connect that moment to Hashem, blessed be He — to the aspect of above time.

And whoever pays attention to this will be able, always — at every time and moment — to begin to connect himself and to cling to Hashem, blessed be He. And this is the aspect of the mitzvah of cleaving to Him, blessed be He — which is a positive commandment in the Torah, as it is written: "Hashem your G-d you shall fear; Him you shall serve; and to Him you shall cleave" [Deuteronomy 10:20]. And it is written: "After Hashem your G-d shall you walk, and Him shall you fear, and to His voice shall you listen, and Him shall you serve, and to Him shall you cleave" [Deuteronomy 13:5]. For according to all the above, every person, from wherever he is — even from the literal lowest depths — can cleave himself to Hashem, blessed be He, at any moment he wishes.

And this is the aspect of: "See now that I, I am He" [Deuteronomy 32:39] — "see now" specifically — for through the aspect of "now" (atah) mentioned above, you will be able to see that "I, I am He." And it is readily apparent to the understanding person that this matter is impossible to explain verbally — how much more so in writing. Rather, each person, according to what he grasps in his heart, can take from this true hints to cling to Hashem, blessed be He, at all times, from wherever he is. And regarding this it is said: "I will instruct you and teach you the way you should go; I will counsel you, My eye upon you" [Psalms 32:8].

And all of this is the aspect of the statement of our Sages of blessed memory mentioned above regarding the three things that come b'hesach hada'as — Mashi'ach, a "finding," and a scorpion. It emerges that everything depends on the moment.

And this is the aspect of: "Go, my people, enter your chambers, and close your door behind you" [Isaiah 26:20] — that one must enter some room and close the door behind oneself and engage in hisbodedus between oneself and one's Maker. "Hide yourself for a brief moment, until the fury passes" — for the essential thing is to hide oneself for a brief moment and to leap in that moment over what one needs to leap over — to sweeten the fierce anger, from which comes the aspect of the scorpion's bite, G-d forbid — and to merit finding true good, which is the aspect of a "finding."

And this is the aspect of: "For His anger is but a moment; life is in His will" [Psalms 30:6]. For through the aspect of good ratzon and yearnings, one merits true life — to nullify the fierce anger in that moment. And all of this is merited through the power of the true tzadikim, who are the aspect of Mashi'ach, as mentioned above.

And this is what precedes [in that psalm]: "Sing to Hashem, His devout ones" [Psalms 30:5], etc. — "For His anger is but a moment", etc. — for the essential rectification is through His devout ones, who are the true tzadikim, as mentioned above.

And this is what follows: "And I said in my tranquility: I shall never be moved. Hashem, in Your will You established my mountain in strength" [Psalms 30:7-8], etc. That is, all the above — that a person does not know at all what will happen to him each day, for everything comes b'hesach hada'as, as mentioned above. And one must only lift one's eyes heavenward, as mentioned above. And all of this is well explained in these verses that follow after: "For His anger is but a moment; life is in His will. In the evening, weeping may lodge, but in the morning — joy" [Psalms 30:6]. "And I said in my tranquility: I shall never be moved" — for in this, the world greatly errs: when some measure of tranquility begins for them, they think it will last forever. But a person does not know at all what a day will bring forth. For "Hashem, in Your will You established my mountain in strength" — You gave me some tranquility, etc. — but immediately, "when You hid Your face, I was terrified."

Therefore there is no counsel or stratagem except: "To You, Hashem, I call", etc. — for there is no refuge from whatever may befall a person, except to lift one's eyes heavenward and to pray before trouble comes, as our Sages of blessed memory said. And then: "You have turned my mourning into dancing", etc. — "and You have girded me with joy" — for the essential joy is through prayer, as mentioned above. And all of this is said in "A psalm, a song for the inauguration of the House" [Psalms 30:1] — for all of this is included in the above.

And this is: "When you kindle the lamps — toward the face of the Menorah shall the seven lamps give light" [Numbers 8:2]. The seven lamps are the aspect of the Seven Shepherds, who bring and illuminate the holy emunah within Yisrael. But it is impossible to draw close to them except through azus d'kedushah — which one receives through the two crowns, which are the aspects of na'aseh v'nishma, etc. And it has already been explained above that it is difficult to understand where the beginning is, etc.

And in truth, everything is accomplished through the true tzadikim — and essentially through the tzadik who is the aspect of Moshe-Mashi'ach, who is comprised of all the rectifications explained in the aforementioned Torah-teaching. For Moshe is one of the Seven Shepherds and is comprised of all of them, as is explained there. And he himself draws the two aforementioned crowns, which are the aspects of na'aseh v'nishma — as it is found in the [Kabbalistic] writings that Moshe returned and merited the aforementioned crowns, as is brought regarding this in the intention of "Yismach Moshe", etc. And he illuminates upon us the light of the aforementioned crowns — and through this we merit joy, the aspect of azus d'kedushah. And through this we merit to draw close to him — who is the generality of the Seven Shepherds — through which he illuminates and draws upon us complete emunah. And the aspect of chosam hayadin [seal of the hands] is rectified — through which one merits chosam haraglin [seal of the feet], etc. — which is also rectified only through him. For only he makes peace between Yisrael and their Father in heaven — for he argues with Hashem, blessed be He: "Why, Hashem, should Your anger burn against Your people?" [Exodus 32:11], etc.

It emerges that all the rectifications, from beginning to end — everything is through him. And he is the aspect of the "face of the Menorah" — and all the seven lamps illuminate through him. And this is: "toward the face of the Menorah" — which is the aspect of Moshe, who is comprised of all the aforementioned rectifications — "the seven lamps shall give light." For it is impossible to receive their light except through him, as mentioned above.

And this is why the kindling of the lamps is written in the language of "b'ha'aloscha" [when you raise up], etc. — for through the lamps of the Menorah, all the fallen souls are raised up — in the aspect of: the descent is the purpose of the ascent, as mentioned above. For every soul of Yisrael is the aspect of a lamp, as it is written: "The lamp of Hashem is the soul of man" [Proverbs 20:27]. And all of them ascend from their descent and illuminate through the power of the rectification of the Menorah mentioned above.

And this is: "And this is the workmanship of the Menorah — hammered gold; from its base to its flower, it is hammered work" [Numbers 8:4]. "Hammered" (mikshah) — Rashi explains that the entire Menorah was made from one ingot, from beginning to end. That is, all the rectifications of the Menorah are all dependent on one another, and all of them are made from one ingot — to indicate that all of them are accomplished through the tzadik — the aspect of Moshe himself — from whom come all the aforementioned rectifications, from beginning to end.

And this is: "from its base to its flower, it is hammered work" — that the aforementioned tzadik draws all the aforementioned rectifications, to the point that he instills the aspect of stubbornness and azus d'kedushah even in the very lowest level — in the aspect of yarchin v'raglin [thighs and feet] — in the aspect of "from its base to its flower, it is hammered work." And this is the aspect of "to its flower" — the aspect of the flowering and shining and glimmering of His G-dliness, blessed be He, that illuminates even in the aspect of the feet and thigh. For through the great intensity of azus d'kedushah that he instills in every individual of Yisrael through all the aforementioned rectifications — through this, the light of the shining of His G-dliness, blessed be He, flowers and glimmers even in the aspect of the thigh and feet — in the aspect of: "from its base to its flower, it is hammered work."

And this is: "According to the vision that Hashem showed Moshe, so he made the Menorah" [Numbers 8:4]. And our Sages of blessed memory expounded that Moshe had difficulty with the making of the Menorah — until Hashem, blessed be He, showed him a Menorah of fire, etc. For in truth, everything is from Him, blessed be He — for all the aforementioned rectifications are accomplished through Toras Hashem and t'filas Hashem Himself, as it were — and this is the aspect of the Menorah that He showed him from above. And likewise Moshe made the Menorah — for he was included in Him, blessed be He, and also merited the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem — through which all the supernal chasadim are drawn and all the aforementioned rectifications — which are comprised in the Menorah — are accomplished.

And therefore Moshe found the making of the Menorah very difficult — because he saw that everything is made from one ingot and everything is dependent on one another, and one does not know where the beginning is. Therefore it was very difficult in his eyes — how to instill and illuminate these rectifications in Yisrael. Until Hashem, blessed be He, showed him that everything is from Him, blessed be He. The essential thing is only the true ratzon — for whoever truly desires with strong longings to draw close to Hashem, blessed be He, will merit all of this, as mentioned above. And this is what is written at the end of the vision of the Menorah of Zechariah: "Not by might and not by power, but by My spirit" [Zechariah 4:6] — the aspect of ratzon. For the essential thing depends on good and strong ratzon, for days and years, to Hashem, blessed be He — truly and sincerely. Through this one will merit all of the above, as mentioned above.

According to all the above, the immense greatness of the holiness of the Chanukah lamp is explained — which is the aspect of the kindling of the lights of the Menorah. For their holy light is drawn from the aspect of the light of Mashi'ach — the aspect of: "I have arranged a lamp for My anointed one" [Psalms 132:17]. For he will merit the aspect of mishpat and tzedakah in completeness — through which comes the essential endurance of the world. By the fact that He, blessed be He, Himself sweetens the mishpat with tzedakah, in wondrous ways, every day, at every time, and at every hour, etc. — as mentioned above.

And this is what is written in the Midrash HaNe'elam, Parashas Noach — brought in the Yalkut HaReuveni, Parashas B'ha'aloscha. And this is its language: "'And behold, an olive branch, freshly plucked, in its mouth' [Genesis 8:11] — were it not that the Holy One, blessed be He, aroused the spirit of the Kohanim who would kindle lamps with olive oil, then the remnant of Yehudah would have perished from the world."

It emerges that our essential endurance is through the lamps of olive oil of the Menorah — which is the aspect of the Chanukah lamp. That is, as mentioned above.

And therefore the First Temple — which was in the merit of Avraham — and the Second Temple — which was in the merit of Yitzchak — were destroyed through the klippos of Esav and Yishmael, as is brought. But the Third and final Temple — which we hope will be in the merit of Yaakov — will endure forever.

For the essential generality of tzedakah and mishpat — which are the aspects of Torah and prayer together — is in the Beis HaMikdash. For from there the Torah goes forth, for the Luchos [Tablets] — the generality of the Torah — stand there in the Beis HaMikdash, in the Holy of Holies. And there is the place of prayer, as it is written: "For My House is a house of prayer" [Isaiah 56:7]. And the essential endurance of the Beis HaMikdash is when tzedakah and mishpat are included together, as it is written regarding the Mashi'ach: "And he shall judge the poor with righteousness" [Isaiah 11:4]. And as explained above regarding this.

And therefore the two Temples that were in the merit of Avraham and Yitzchak — with whom the aspects of tzedakah and mishpat were not included in their completeness — therefore they were destroyed, as mentioned above. But the Third Temple, which will be in the merit of Yaakov — who merited to include tzedakah and mishpat in their completeness — therefore it will endure forever.

But nevertheless, it is brought in the holy books that the essential final redemption will come about through the sweetening of the gevuros of Yitzchak to become the aspect of Yis'chak [laughter/rejoicing]. For this is the essential rectification — that Yaakov and Avraham will sweeten the gevuros of Yitzchak in their completeness, and through this the final redemption will come.

And this is the aspect of: "And I will remember My covenant with Yaakov, and also My covenant with Yitzchak, and also My covenant with Avraham I will remember" [Leviticus 26:42] — which begins first with Yaakov, for the essential redemption will come through him. And He will remember also the merit of Yitzchak, and also the merit of Avraham — until Avraham and Yaakov sweeten the gevuros of Yitzchak and include the tzedakah in the mishpat in their completeness. Through this the final redemption will come, and the building of the Beis HaMikdash, as mentioned above.

And this is why regarding Yaakov it is written: "And I will remember" — and likewise regarding Avraham it is also written with a term of remembrance: "And also My covenant with Avraham I will remember" — but regarding Yitzchak, no term of remembrance is written. For the essential remembrance — to have mercy on Yisrael and redeem them from all the troubles and exiles mentioned previously in the parashah — is only through Avraham and Yaakov, who will sweeten the gevuros of Yitzchak, and through this He will redeem them through His abundant mercy and chasadim. For always the attribute of chesed and tzedakah is greater than the mishpat and din. And as it is written: "He loves tzedakah and mishpat; the chesed of Hashem fills the earth" [Psalms 33:5]. And it is written: "For I am Hashem, Who performs chesed, mishpat, and tzedakah in the earth" [Jeremiah 9:23]. It emerges that tzedakah and chesed are mentioned against the attribute of mishpat — for "the measure of good is always greater."

And this is the aspect of Avraham and Yaakov grasping Yitzchak to sweeten his din and mishpat. And therefore through this the essential redemption will come — through the sweetening of the gevuros of Yitzchak, until from "Yitzchak" there is made "Yis'chak" [will laugh], as is brought.

And this is the aspect of the secret of the tekios [shofar blasts], as brought in the Holy Zohar and in the Writings — that Avraham and Yaakov grasp Yitzchak to sweeten his din, as mentioned above. For the essential rectifications are all accomplished on Rosh Hashanah — where there is the essential aspect of the sprouting of the horn of Mashi'ach, as we pray much about this then, as it is written: "And the sprouting of a horn for David Your servant, and the preparation of a lamp for the son of Yishai, Your anointed — speedily in our days", etc.

And because Yitzchak needed more than others to exert himself through abundant prayer — in the aspect of "and Yitzchak entreated", etc., as mentioned above — therefore the essential theme of prayer is hinted at most in connection with the aspect of Yitzchak. As is hinted in Nishmas [the Shabbos prayer]: "In the mouth of the upright You shall be exalted; and by the lips of the righteous You shall be blessed... [and by the tongue of the devout You shall be sanctified; and in the midst of the holy ones] You shall be praised" — the initial letters of which spell Yitzchak Rivkah, as is brought. For there one must exert oneself more to include Torah and prayer together — which are Yitzchak and Rivkah, as mentioned above.

And therefore Yitzchak is hinted at in the initial letters: Y'sharim, Tz'adikim, Ch'asidim, K'doshim (Upright, Righteous, Devout, Holy) — which are the aspect of the generality of the tzadikim and the G-d-fearing ones who fulfill the Torah, on whose account they are called by the names Upright, Righteous, etc. — that is, the aspect of Torah, which is the aspect of Yitzchak.

But Rivkah is hinted at in the initial letters: tis'Romam, tis'Barech, tis'Kadash, tis'Halal (shall be exalted, blessed, sanctified, praised) — which are initial letters of Rivkah. For these words — "shall be exalted, blessed," etc. — are the aspect of the generality of prayer, the aspect of Rivkah, the aspect of "a woman who fears Hashem, she shall be praised", as mentioned above.

And this is what is brought: that Yitzchak and Rivkah have the gematria of 515, as found in the Yalkut Reuveni, according to its approach. That is, t'filah (prayer) has the gematria of 515 — which is Yitzchak and Rivkah, as mentioned above. For there is the essential place of prayer — to sweeten the gevuros of Yitzchak, as mentioned above.

And therefore our Sages of blessed memory said: "A person should always be careful regarding the Minchah prayer", etc. And likewise they cautioned especially not to delay the Minchah prayer — as they said: "A person should not sit down before the barber close to the time of Minchah", etc. — that specifically close to the time of Minchah they cautioned about this more, as brought in the poskim [halachic authorities].

For the Minchah prayer corresponds to Yitzchak, who established the Minchah prayer, as our Sages of blessed memory said — as it is written: "And Yitzchak went out to converse in the field" [Genesis 24:63] — as our Sages of blessed memory expounded. Therefore at that time one must be especially careful to pray, and not to delay it so as to nullify it, G-d forbid. For there one needs to exert oneself exceedingly to pray — because it is the aspect of the gevuros of Yitzchak, the aspect of mishpat, whose essential sweetening is through prayer, the aspect of tzedakah, as mentioned above.

And therefore at that time — when Yitzchak went out to converse in the field — it was specifically then that Rivkah came to him through his prayer, as written there in the parashah. For Rivkah is the aspect of prayer, etc., as mentioned above.

And therefore the more a person sees that the dinim — which are the aspect of the strengthening of the evil inclination — are intensifying against him, that is precisely when he must exert himself to increase and persist in prayer and entreaty more and more — in order to sweeten and nullify the intensity of the dinim, etc., as mentioned above.

And therefore the essential hisbodedus [secluded personal prayer] — which is the aspect of conversation between oneself and one's Maker — is spoken of specifically in connection with Yitzchak, as it is written: "And Yitzchak went out to converse (lasu'ach) in the field" [Genesis 24:63]. For the essential conversation and hisbodedus is to sweeten the aspect of mishpat and din of Yitzchak, as mentioned above.

And therefore Yitzchak wished to bless Esav, according to the intensity of his din and mishpat. But Rivkah the righteous — who is the aspect of prayer, as mentioned above — sweetened the din and taught Yaakov to go with stealth and concealment to receive the blessings from Yitzchak specifically. For she knew that there was power in her prayer and in the prayer of Yaakov to include the tzedakah within the mishpat — that he would receive the blessings from Yitzchak specifically.

But from the greatness of the prosecution and the provocation of Esav — who is the aspect of the scorpion that lies in ambush against Yisrael always, especially at the time they wish to receive the blessings, which are the aspect of a good finding, when [the scorpion] lies in ambush and prosecutes all the more, as mentioned above — therefore it was necessary to go with stealth. And Hashem, blessed be He, caused it that Yitzchak sent Esav to hunt game, etc. And in the meanwhile, specifically Yaakov received the blessings, as brought in the Holy Zohar and in the writings of the Ari z"l regarding this, etc.; see there.

And this is what Yitzchak said to Yaakov: "How is it that you were so quick to find, my son?" [Genesis 27:20]. "You were quick" specifically — for Yitzchak saw and understood from afar that this was Yaakov, as is understood from the parashah, where he said: "Come close, please, and let me feel you" [Genesis 27:21], etc. Therefore he said to him: how is it that you have hastened to find such a good finding — to feed me and to receive the blessings through this? That is, he said: I know that in the end all the blessings will reach you, Yaakov. But I thought that first the blessings must be given to Esav, for he must rule first. And as Yaakov himself said: "Let my lord please pass before his servant" [Genesis 33:14], as is brought. Therefore I wished to bless him first — and therefore: "how is it that you were so quick?" "You were quick" specifically; "to find, my son" — for in my mind, the blessings, which are the aspect of good findings, are not yet yours. And he answered:

"Because Hashem your G-d caused it to happen before me" [Genesis 27:20]. And it is found in the Midrash: Rabbi Yochanan and Reish Lakish [debated this]. One said: "If for your offering He caused the [ram] to be found for you by the Holy One, blessed be He — as it says: 'And Avraham lifted his eyes and saw, and behold, a ram' [Genesis 22:13], etc. — then for your food, how much more so!" And the other said:

"If for your marriage He caused it [your spouse] to be found for you — as it is written: 'Cause it to happen before me today' [Genesis 24:12]; and it is written: 'And he saw, and behold, camels were coming' [Genesis 24:63] — then for your food, how much more so!"

And this is wondrous at first glance, for at first blush it seems to be a flawed kal v'chomer [a fortiori argument]. For certainly — to save Yitzchak from the judgment of the slaughter of the Akeidah, and likewise to arrange his marriage — is a greater deliverance than to arrange his food for the moment.

But according to all the above, the Midrash will be well understood, and the argument will come in proper form, and will be very pleasing to your soul, with the help of Hashem, blessed be He. For specifically the merit of the Akeidah and the finding of his marriage were what [Yaakov] mentioned at that time when he wished to receive the blessings. For he said: is it not true that for the sake of the offering of the Akeidah — which was to sweeten your gevuros — Hashem caused the ram to be found? And likewise, for finding your marriage-partner Rivkah — who is the aspect of prayer that sweetens the aspect of mishpat and gevurah of Yitzchak — Hashem, blessed be He, helped in a wondrous way, even though it was very difficult to find your marriage-partner because of the intensity of your gevuros, as mentioned above? Nevertheless, Hashem had mercy and caused her to be found for you. And all of this was for my sake — so that Yisrael would come forth from me.

And now, regarding your food — that I wish to feed you in order to receive the blessings, in order that Yisrael should be able to endure in the world and sustain themselves through all the intensity and length of the bitterness of their exile — how much more so that Hashem, blessed be He, will cause it to happen before me!

It emerges that this Midrash connects very beautifully. For specifically through the sweetening of the Akeidah, and through his spouse Rivkah — the aspect of prayer, as mentioned above — through this he received the blessings, as mentioned above. (And this is what is written in the Sefer HaAlef-Beis, Letter 7: that the eating of the tzadikim is greater than offerings and than their marriages, etc. Understand this well.)

And therefore Yitzchak said then: "The voice is the voice of Yaakov" [Genesis 27:22], etc. For he understood then the immense power of Yaakov — who merited the aspect of na'aseh v'nishma in its completeness, to include mishpat and tzedakah together, which are the aspects of Torah and prayer — through which one merits azus, the aspect of voices, the aspect of: "Behold, He gives His voice, a voice of strength" [Psalms 68:34], as explained there.

Therefore Yitzchak said then: now I know that "the voice is the voice of Yaakov" — very strong — through which he will overcome "the hands, the hands of Esav", as our Sages of blessed memory expounded. For I see and understand that his voice is growing ever stronger — since he merited to sweeten the mishpat with tzedakah until he found [the means] to feed me and receive the blessings. And this is drawn from the generality of Torah and prayer — through which one merits azus d'kedushah, the aspect of voices, the aspect of "the voice is the voice of Yaakov", as mentioned above. And this is the aspect of "the voice is the voice" — two voices — the aspect of the voice of Torah and the voice of prayer that are included together. Through which is the essential strengthening of azus d'kedushah against the azus of the Sitra Achra, to overcome "the hands, the hands of Esav" — who draws nourishment from the aspect of mishpat when it is not included in its completeness within the aspect of tzedakah. But through "the voice is the voice of Yaakov" — the aspect of two voices drawn from Torah and prayer included together — through this he overcomes "the hands, the hands of Esav", and nullifies them, as mentioned above.

And therefore in truth Yaakov was in great fear when his mother told him to deceive his father in order to receive the blessings. And therefore he said to his mother: "Perhaps my father will feel me, and I will be in his eyes as a deceiver" [Genesis 27:12], etc. For he was afraid of the intensity of the gevuros of Yitzchak. And therefore he said: "Perhaps my father will feel me" — that is, that my father Yitzchak — who is the aspect of din and mishpat — will feel me and scrutinize me with mishpat. For because I wish to receive the blessings, his mishpat will suddenly be aroused against me, G-d forbid, to feel me and examine me closely. And then, G-d forbid — "I will bring upon myself a curse and not a blessing" [Genesis 27:12].

For such is the way of the prosecution of mishpat: as long as a person is at rest and quiet and is not seeking to find many good findings, the prosecution of mishpat is not so greatly aroused against him. But as soon as one wishes to grab greatness and great wealth and the like, the prosecution is aroused against him, G-d forbid — to say: "Let us examine his deeds, whether he is worthy of this." And then, G-d forbid, the wheel can turn against him in the opposite direction.

And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: that "scrutiny of one's prayer causes a person's sins to be recalled" — that is, when one scrutinizes one's prayer inappropriately, saying [to oneself]: "It is fitting that the Holy One, blessed be He, should fulfill my request" — as Rashi explains there — then his sins are recalled, to see whether he is worthy of this. And this is the aspect of the general principle we wrote above: that one's essential prayer should be primarily that "the flood of many waters should not reach him" — to be saved from the one who lies in ambush and prosecutes, in the aspect of "from distress, You shall guard me", etc. And then one can also request mercy regarding one's necessary livelihood, etc., as mentioned above.

And this is why Yaakov was afraid: "Perhaps my father will feel me" — that is, the aspect of mishpat and din will feel me and scrutinize me, because I have come to receive the blessings. And then "I will bring upon myself a curse and not a blessing" — which is the aspect of the scorpion's bite that comes suddenly, which is the opposite of the finding, as mentioned above.

And his mother answered him: "Upon me be your curse, my son; only go and take for me" [Genesis 27:13], etc. That is, Rivkah told him that she takes upon herself to nullify this fear. For specifically she knows how to nullify this — for Rivkah is the aspect of prayer, the aspect of the sweetening of din and mishpat of Yitzchak, as mentioned above. And therefore specifically she is able to nullify this fear.

And as found in the Midrash, that she said to him: "It is upon me to go in to Yitzchak and tell him: 'Yaakov is righteous; Esav is wicked.'" That is, as mentioned above — she said that through her prayer she could sweeten the gevuros of Yitzchak and reveal to him that Yisrael are righteous compared to Esav the wicked. For even if they are as they are, they are still righteous compared to the wickedness of the nations, who are the children of Esav. And this is revealed through Rivkah specifically, who is the aspect of prayer that sweetens the din and mishpat, as mentioned above — through which Yaakov is enabled to receive the blessings, as mentioned above.

And this is the aspect of the trial of Avraham and Yitzchak at the time of the Akeidah. For the world's well-known question is known: regarding the greatness of the commotion about the trial of the Akeidah — for according to the greatness of Avraham's righteousness, it doesn't seem to be such a great trial at first glance. For it seems to us that even simple people would pass this test — that when Hashem, blessed be He, tells him explicitly to slaughter his only son, he will certainly fulfill His word and slaughter him.

But the essential trial was that he did not question His attributes, blessed be He — as is brought regarding this, and as understood from the words of our Sages of blessed memory and brought in Rashi's commentary. From what [Avraham] said afterward: "Let me set forth my conversation before You: yesterday You said to me, 'For through Yitzchak shall your seed be called' [Genesis 21:12]; and then You said to me to offer him as a burnt-offering", etc. It is understood from this and from other places that this was the essential trial — and as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And I and the lad will go until 'koh' (there)" [Genesis 22:5] — and brought in Rashi's commentary: "I will see where is that which He told me: 'Koh (so) shall your seed be.'"

But Avraham strengthened himself in emunah and did not question His attributes. And he said: even though I cannot understand His ways, certainly this is the way it must be — that it is impossible to understand the ways of Hashem. And I am obligated to do my part — to take my only son to be slaughtered. And nevertheless, I believe that Hashem, blessed be He, will fulfill all His words that He promised me. For His ways are impossible to understand at all — for He can do two opposites in one subject. And as I heard from him [the Rebbe], of blessed memory, much regarding this.

And this is the aspect of what is written: "And Avraham called the name of that place 'Hashem Yireh' — as it is said today: 'On the mountain of Hashem, He shall be seen'" [Genesis 22:14]. For all the holy Patriarchs understood and saw from afar that the essential purpose and hope would be only at the very end, when Mashi'ach comes. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And also the nation which they shall serve" [Genesis 15:14] — to include the subjugation of the kingdoms. And so in several places — they all saw this bitter final exile, so very long. But in the immensity of the greatness of their perception and their holy spirit, they could not ascertain the final end — which is the keitz hap'la'os, which is very sealed and hidden from every eye.

Segment 139
HE:
אות ע וכל זה צריכין לקשר למ"ש (בסי' ס"א) על פסוק אני היום ילדתיך ע"ש שמשיח יזכה לבחי' למעלה מהמזון וכו'. וכל אחד צריך להמשיך על עצמו בחי' זאת בכח הצדיקי אמת הממשיכין אורו של משיח בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן על כל מי שרוצה להתקרב להש"י שהעיקר הואע"י בחי' את זאת שיחשוב בכל יום ובכל עת ובכל רגע שאין לו אלא אותה הרגע וכאלו נולד עתה. כי באמת מי שיש לו שכל אין הזמן כלום כי העבר אין והעתיד עדיין וההוה כהרף עין כמובא מזה גם אצל המחקרים. והמשכיל יכול להבין שאין שום זמן כ"א רגע אחת בכל עת. ואותה הרגע ג"כ אינה כלום נגד השכל שלמעלה מזהכי באמת אין שום זמן כלל וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל. ועיקר ההעלמה שהעלים הש"י השכל האמתי מהעולם שעי"ז התהוות הזמן הוא רק בשביל הבחירה וכמבואר מזה במ"א בדברינו. אבל גם בשכלינו שנדמה שיש זמן יכולים ג"כ להבין שכל הזמן הוא רק רגע ממש שהוא הרגע קלה שעומד בה עתהכי העבר אין וכ'. ועיקר לקשר אותה הרגע להש"י לבחי' למעלה מהזמן. ומ ישמשים לב להסתכל על זה יוכל תמיד בכל עת ורגע להתחיל לקשר עצמו ולדבק עצמו להש"י שזהו בחי' מצות הדביקות בו ית' שהוא מ"ע בתורה כ"ש את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. כי ע"פ הנ"ל יוכל כ"א מכל מקום שהוא אפי' משאול תחתיות ממש לדבק עצמו בהש"י בכל רגע שירצה. וזה בחי' ראו עתה כי אני אני הוא ראו עתה דייקא כי ע"י בחי' עתה כנ"ל תוכלו לראות כי אני אני הוא. ודעת לנבון נקל שענין זה א"א להסביר בפה מכ"ש בכתב רק כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לתפוס מזה רמזים אמתיים לדבק עצמו להש"י בכל עת מכל מקום שהוא ועל זה נאמר אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני:

Segment 141
HE:
אות עא וכל זה הוא בחי' מאמר רז"ל הנ"ל בענין ג' דברים שבאים בהיסח הדעת שהם משיח מציאה ועקרב. נמצא שהכל תלוי ברגע וזה בחי' לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך שצריכין לבא באיזה חדשר ולסגור הדלת בעדו ולהתבודד בינו לבין קונו, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם שהעיקר להתחבא עצמו רגע קלה ולדלג באותה הרגע על מה שצריך לדלג להמתיק החרון אף שמשם בחי' נשיכת עקרב ח"ו, ולזכות למצוא טוב אמתי שהוא בחי' מציאה שזהו בחי' כי רגע באפו חיים ברצונו. שע"י בחי' רצון וכיסופין טובים זוכין לחיים אמתיים לבטל החרון אף שבאותו הרגע שכל זה זוכין בכחן של הצדיקים אמתיים שהם בחי' משיח כנ"ל. וזהו שהקדים שם זמרו לה' חסידיו וכו' כי רגע וכו' כי עיקר התיקון ע"י חסידיו שהם הצדיקים אמתיים וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז וכו' היינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום כי הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ"ל, שכל זה מבואר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בער ילין בכי ולבגר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז וכו' היינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום כי הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ,ל, שכל זה מבואר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם שבזה טועין העולם הרבה שכשמתחיל להם איזה בחי' שלוה סוברין שיהי' כן לעולם אבל אין האדם יודע כלל מה יולד יום כיה' ברצונך העמדתה להררי עוז שנתת לי איזה שלוה וכו' אבל תיכף כשהסתרת פניך הייתי נבהל. ע"כ אין עצה ותחבולה כ"א אליך ה' אקרא וכו' כי אין מנוס מכל מה שיכול לעבור על האדם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה כשרז"ל. ואז הפכת מספדי למחול לי וכו' ותאזרני שמחה כי עיקר השמחה ע"י תפלה כנ"ל. וכל זה נאמר במזמור שי חנוכת הבית כי כל זה כלול בהנ"ל:

Segment 143
HE:
אות עב וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:

Segment 145
HE:
אות עג ע"פ הנ"ל מבואר עוצם גדולת קדושת נר חנוכה שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה. כי אורם הקדוש נמשך מבחי' אורו של משיח בח'י ערכתי נר למשיחי כי הוא יזכה לבחי' משפט וצדקה בשלימות שעי"זעיקר קיום העולם ע"י שהוא ית' בעצמו ממתיק המשפט בצדקה בדרכים נפלאים בכל יום ובכל עת ובכל שעהו וכו' וכנ"ל. וזה שכתוב במדרש הנעלם פ' נח הובא בילקוט הראובני פ' בהעלותך וז"ל והנה עלה זית טרף בפיה לולא שהעיר הקב"ה רוח הכהנים שהיו מדליקין נרות בשמן זית אז אבדה פליטת יהודה מן העולם. נמצא שעיקר קיומינו הוא ע"י הנרות בשמן זית של המנורה שהוא בחי' נר חנוכה היינו כנ"ל: