Segment 2
אות א ע"פ התורה ט' תיקונין סי' כ' ע"ש כל התורה. מבואר שם ענין פגם הכאת הצור שהוא בחי' מה שטעה משה והשתמש עם מטה עוזו שהם הכח של מעשים טובים שלו בשעת המשכת התורה. ובאמת לא צוה לו הש"י ליקח את מטה עוזו הנ"ל כ"א בשביל להקהיל את העדה להכניע רשעותם וכו'. אבל בתפילה צריך לעמוד כדל וכרש וצריכים לקשר א"ע עם כל הקהל הבאים לשמוע את התורה כדי שתהא תפלת רבים וכו' וכו' ובשביל זה אין לאדם לדחוק א"ע על שום דבר אלא יבקש בתחנוניםאם יתן לו הש"י יתן ואם לאו לאו כי אסור לדחוק את השעה. כי הוא כמו שלוקחין איזה דבר באונס ובכח כמ וכן הוא כשמתעקשין ודוחקין עצמו בתפלתו שהש"י יעשה דוקא בקשתו וכו'. ועי"ז נסתלק משה כ"ש לכן לא תביאו וכו' אל הארץ וכו' כי ע"י התורה שממשיכין זוכין לא"י וכו'. והעיקר שימשיך תורה בתיקונים הנ"ל לשפוך לבו כמים נוכח פני ה' עד שימשיך דיבורים חמים כגחלי אש וכו' ויבקש בתחנונים דייקא וכו' וכו' ע"ש כל זה יטב היטב. וע' עוד בס'י קצ"ו מ"ש על מארז"ל וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע, שהוא מי שדוחק א"ע ומתעקש שבהכרח יעשה הש"י את בקשתו שזהו בחי' תפלות קבע לשון גזילה כמ וקבע את קובעיהם נפש וכו' אל יתפלל רק ברחמים ותחנונים וכו' ע"ש:
Segment 4
אות ב וזה בחי' והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק שהוא מרמז על תשובה על כל העונות שבעולם כמבואר בהרבה ספרי מוסר שהביאו פסוק זה לענין תשובה. כי הבעל עבירה הוא נקרא גזלן בחי' גוזל אבי וואמו שהם קוב"ה ושכינתי' כמבואר בדברי רז"ל. וע"כ אפי' הנהנה מעוה"ז בהיתר רק שהוא בלא ברכה נקרא גזלן בחי' גוזל אביו ואמו כשארז"ל מכ"ש כשנהנה באיסור ח"ו. וע"כ גם היצה"ר נקרא גזלן וחמסן כ"ש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו שנאמר על היצה"ר (כמבואר במדרש בראשית פ' נ"ד) היש גזלן גדול מזה וכו'. וזה בחי' מאיש חמסים תנצרני. וע"כ תקנו תקנת השבים ביותר בדיני גזילה כמבואר בדרז"ל בכמה דיני השבת הגזילה שהקילו עליו מפני תקנת השבים:
Segment 6
אות ג כי עיקר כח התשובה לשוב להש"י על כל העונות שבעולם מקבלין רק מצדיקי אמת שעוסקין בזה כל ימי חייםה ולאחר הסתלקותם להשיב הכל להש"י וכל התורה שממשיכין ומגלין לישראל הכל בשביל להחזירם למוטב להשיבם בתשובה שלימה כי זה כל כוונתם הקדושה בהתגלות תורתם להביא את ישראל לדיי תשובה ומעשים טובים כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אבל זה העסק להחזיר בני ישראל בתשובה קשה וכבד מאד כמובן בדרז"ל כי לבעל בחירה קשה מאד לעזור כמבואר בדבריו ז"ל (בסי' חיי מוהר"ן). וע"כ צריכין להמשיך התורה בכל התקונים המבוארין בהתורה הנ"ל עד שיזכה להמשךי קדושת א"י כנ"ל שמשם עיקר תיקון התשובה כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו' וכ"ש בפ' התשובה ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך וכו' עד והביאך ה' אלקיך אל הארץ וכו'. וע"כ צריכין ליזהר מאד להמשיך החידושי תורה רק ברחמים ותחנונים ולא בכח ובאונס ח"ו כי אז א"א לבא לא"י כ"ש שם. ויש לבאר יותר בזה. כי איתא בדבריו ז"ל שעיקר קדושת א"י ממשיכין ע"י כח מעשיו כשאז"ל שבשביל זה פתח בבראשית שאם יאמרו העכו"ם לסטים אתם שכבשתם א"י הם אומרים כל הארץ של הקב"ה ברצונו וכו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו'. נמצא שא"א לכבוש מהם א"י כ"א ע"י התורה ע"י שמראים להם ע"י התורה שפותחת בבראשית שכל הארץ של הקב"ה וכו'. וע"כ כשאין שלימות בהמשכת התורה דהיינו שאין ממשיכין התורה ברחמים ותחנונים וכו' רק בכח ובאונס וכו' כנ"ל שהוא בחי' פגם האמונה כ"ש יען לא האמנתם בי וכו' כי לפי עוצם קדושתם נחשב זה לאיזה פגם באמונה הק', ע"כ אז א"א לגלות האמונה לכל באי עולם לגלות להם שהש"י ברא העולם ואז א"א לכבוש א"י מהם כי יאמרו לסטים אתם מחמת שבאי םלכבוש א"י בכח התורה שנמשכה ע"י תפילת קבע שנחשב כגזילה כנ"ל ע"כ אז אין כח לבטל קטרוגם של העכו"ם מא"י כי יאמרו לסטים אתם, לסטים דייקא מאחר שגם כח התפלה שמשם נמשכה התורה שעל ידה באים לכבוש א"י היתה ג"כ בבחי' גזילה ואונס ע"כ עדין הם יכולים לומר לסטים אתם וכנ"ל. וכשאין להתורה שלימות עד שיכולין לגלות קדושת א"י על ידה אזי א"א להשיב בתשובה על ידה. כי עיקר תיקון התשובה הוא דייקא ע"י התורה שממשיכין בתפלת רחמים ותחנונים וכו' עד שממשיכין קדושת א"י על ידה וכנ"ל. וע"כ עיקר תיקון התשובה מרומז בדיני השבת הגזילה כנ"ל. כי עיקר בחי' תיקון התשובה על כל החטאים הוא לתקן פגם הגזילה בחי' גוזל אביו ואמו וכו' כנ"ל וזהא"א כ"א ע"י התורה שממשיכין בתיקונים הנ"ל דהיינו ע"י התפלה שהיא ברחמים ובתחנונים דייקא ולא בכח ובאונס שהוא בחי' גזילה. נמצא שעיקר תיקון התשובה הוא ע"י הצדיקים שמתקנים שורש פגם הגזילה בקדושה העליונה דהיינו שגם בתפילתם הקדושה אינם באים בבחי' גזילה. וע,כנקרא תיקון התשובה על כל החטאים בחי' תיקון הגזילה בחי' והשיב את הגזילה וכו' כי עיקר תיקון התשובה נמשך רק מבחי' תיקון הגזילה בשרשה שהוא מה שאין באים בתפלתם בכח בבחי' גזילה שעי"ז דייקא ממשיכין תורה בתכלית השלימות שעי"ז מחזירין בני אדם בתשובה וכנ"ל:
Segment 8
אות ד כי משה רבינו אחר שטעה בסוד זה בהכאת הצור שעי"ז נסתלק כ"ש יען לא האמנתם בי וכו' אח"כ בודאי שב בתשובה שלימה על זה ומאז התפלל כל תפלותיו רק ברחמים ובתחנונים כ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. לשון רחמים ותחנונים ומתנת חנם כשדרז"ל וכמובא שם בהתורה הנ"ל פסוק זה. והתפלל הרבה תפלות מאד ברחמים ותחנונים כמין ואתחנן כשרז"ל. ואע"פ שעדיין לא מילא הש"י שאלתו ואמר לו רבל ך וכו' אעפ"כ בודאי פעל הרבה ע"י תפילותיו שבקש ברחמים ותחנונים ושב ותיקן הפגם שפגם בהכאת הצור ובפרט ע"י הסתלקותו כ"ש שם בהתורה הנ"ל שמה שנחסר על ידם נתתקן על ידם. ומשם מקבלין עתה כח הצדיקי אמת להמשיך תורה בתקונים הנ"ל ברחמים ותחנונים עד שממשיכין קדושת א"י ומחזירין ומשיבין בני אדם בתשובה וכנ"ל. כי הצדיק הגדול כשנכשל באיזה שגיאה דקה היא לטובתינו כדי שישובו עי"ז בתשובה שלימה כדרכם הקדוש שעל שגיאה פחותה מחוט השערה עושים תשובה גדולה ורבה מאד ועי"ז מזכים אותנו בתשובה בבחי' אלו ד"ת שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם וכשרז"ל לענין דהמע"ה לא הי' דוד' ראוי לאותו מעשהאלא כדי להורות תשובה וכו' (וכמובא בהתו' חב"ח סי' כ"ב) מכש"כ משרע"ה. ע"כ עתהכל תקונינו וכל תקותינו לזכות לתשובה הוא ע"י התורה שממשיכין עתה הצדיקי אמת ברחמים ותחנונים שהוא בחי' תיקון הגזילה וכו' וכנ"ל. ע"כ מרומז תיקון התשובה בהשבת הגזילה וכנ"ל:
Segment 10
אות ה והנה התורה הנוראה הזאת אם אמנם נאמרה ברום גבהי מרומים כי מבאר שם סוד שגיאת הכאת הצור שהוא בודאי דק מן הדק כי משה רבינו בודאי ידע שצריכין להתפלל ברחמים ותחנונים וכאשר נהג כל ימיו ובפרט בחטא העגל ומרגלים שבקש סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכו' וכן הרבה רק בעת הכאת הצור בלבלו אותו המתנגדים והחולקים עד שבא לידי טעו תכ"ש כי העשק יהולל חכם ויאבדאת לב מתנה (קהלת) שדרז"ל לענין הטעיות של משה רבינו ע"ה וזהו כי העושק יהולל חכם עושק דייקא כי כל רשעותם ומחלוקותם של זתן ואבירם וכל החולקים הם בחי' עושק וגזל וכנ"ל. ועי"ז גרמו גם איזה שגיאה דקה למשה שלא המשיך התורה ברחמים ותחנונים. וזהו ויאבד את לב מתנה לב מתנה דייקא בחי' לבו של משה שבודאי הי' דרכו תייד להתפלל ברחמים ותחנונים. וע"י העושק והגזל הוללו חכם בחי' משה עד ויאבד לב מתנה לב מתנה דייקא בחי' לבו של משה שלבו הי' בחי' לב מתנה שבקש והתפלל תמיד ברחמים ומתנת חנם ועכשיו ע"י העושק שלהם טעה ג"כ ודחק את השעה שהוא בחי' עושק וכו' וכנ,ל:
Segment 12
אות ו נמצא שעיקר התורה הזאת נאמרה לענין צדיקים הגבוהים מאד גבוה מעל גבוה, אעפ"כ צריך כ"א להוציא מזאת התורה עצות עמוקות לנפשו אפי' אקטן שבקטנים (וכ"ש בהתו' חדי ר"ש סי' ס"א שמכל מקום שלומדין צריכין להוציא לנפשו עצות ומשפטי אמת והנהגות ישרות). והיוצא לנו מהתחורה הזאת הוא מ"ש שם הוא ז"ל בעצמו וז"ל, ובשביל זה אין לאדם לדחוק א"ע על שום דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן הש"י יתן ואם לאו לאו וכו' וזה אזהרה על כל אדם. וכן שארי ההקדמות הקדושות המבוארים שם הם נצרכים מאד לכל אדם הרוצה לילך בדרך ה'. כי כ"א מישראל צריך להמשיך תורה בכל יום כמו שאנו מברכין בכל יום נותן התורה שלא יהיה עץ יבש ח"ו וכו'. ואפילו מי שדאינו בר הכי צריך עכ"פ להשתדל ללמוד בכל יום בחשק חדש שזהו ג"כ בחי' חידושי תורה כ"ש במ"א. גם כל מי שלומד תורה א"א לשא יצטרך לבאר איזה ביאור ופירוש במה שלומד. ועל כל זה צריך כ"א לפי בחינתו לילך עם התורה הנ"ל דהיינו שידע כי עיקר שלימות הלימוד הוא שימשיך לעצמו דיבורים חמים כגחלי אש שילמוד עם חמימות והתלהבות דקדושה. וצריך לשפוך לבו כמי םלפניו ית' עד שימשיך מלב העליון דיבורים חמים כגחלי אש ועי"כ ימשיך ביאורי תורה ג"כ משם כ"ש שם. וצריך ליזהר מאד באזהרה הנ"ל לבלי לדחוק את השעה שלא ישתמש עם המטה עוז שהם המעשים טובים בשביל המשכת התורה רק להכניע את הרע ע"י בחי' מטה עוז. היינו כי כ"א מישראל אפילו הגרוע שבגרועים בודאי יש לו איזהמעשים טובים כ"ש ע"פ ועוד מטע ואין רשע בסי' רפ"ב. וכשרוצה לגשת אל הקודש לעסוק בתורה ומע"ט והבע"ד רוצה להפילו מריבוי קלקוליו העצומים ואומר לו מי אתה שתעסוק בתורה אחרי שקלקלת כ"כ, אזי צריך לבקש בעצמו איזה נקודות טובות שזהו בחי' מטה עוז שלו, גם ישתמש עם המטה עוז של הצדיקי אמת שהוא חוסה בהם ועי"ז יכול להכניע את הרע בבחי' ועוד מעט ואי ןרשע והתבוננת על מקומו ואיננו. אבל אע"פ שהואמוכרח להשתמש עם המטה עוז להכניע את הרע אעפ"כ כשעומד לפני הש"י להתפלל שיבאר לו התורה שיזכה להבין היטב מה שלומד או לחדש בתורה, ומכ"ש כשצריך ללמודעם רבים או לדרוש ברבים, צריך להתפלל רק ברחמים ותחנונים ולאיתלה בשום זכות ולא ידחוק את השעה כלל רק אם יתן הש"י יתן וכו':
Segment 14
אות ז כי בענין זה של פגם הדוחק את השעה בזה נכשלים הרבה בני אדם גדולים וקטנים עד שנוגע הפגם גם בצדיקים גדולים ונוראים בבחי' כי העושק יהולל חכם וכו' וכנ"ל. כי כל העבירות והפגמים של כל בעלי עבירה ר"ל נמשך רק מבחי' דוחק את השעה שאינו רוצה להמתין כי אין היצה"ר מצוי אלא לשעתו כשארז"ל ואם היה ממתין איזה שעה היה זוכה בעוה"ז ועוה"ב. וכשרז"ל אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר וכן הרבה. וזה עיקר חטא והפגם של אדה"ר שלא המתין עם זווגו עד ליל שבת ולא דיבזה רק רצה תיכף לידע כל הידיעות שהיו נעלמים מממנו שזה הי' עיקר הסתת הנחש כ"ש והייתם כאלקים ידעי טוב ורע. נמצא שדחק את השעה בכל הבחינות וכ"ש על אדה,ר אויל ביום יודע כעסו כשדרז"ל פסוק זה על אדה"ר. וכתיב קצר אפים יעשה אולת (משלי). ואפי' אם היה כובש תאות ולא היה אוכל מעץ הדעת וכו' ג"כ היה צריך להמתין לישועת ה' ולהתפלל בתחנונים עד שהיה משיג מה שהיה מוכן להשיג. והוא אזיל בתר איפכא שלא כבש תאותו ולא רצה להמתין אף גם רצה לידע ולהשיג מיד כל הידיעות הנעלמות. וזהו בחי' הפגם של כל המחקרים שלא שברו תאותם כלל ורוצים תיכף לידע הכל לידע מאלקותו ית' אשר באמת א"א לידע שום השגה אמתיית כ"א כשמשברין תאותו כמ ואבות העולם, ואח"כ צריכין להרבות בתפלה ותחנונים ולא ידחוק את השעה רק להתפלל הרבה בתחנונים ויבקש מתנת חנם עד ירחם ה' כנ"ל:
Segment 16
אות ח וע"כ אפיל והצדיקים הגדולים מאד מאד זי"ע שגו בזה כ"א איזהשיגאה רקה. ואם נדקדק בזה נמצאשכל הפגמים שחשבו רז"ל על גדולי הצדיקים אבו תהעולם כולם היו בבחי' זאת שלפי בחי' קושתם דחקו את השעה כמו ענין אברהם אבינו שאמר במה אדע כי אירשנה שעיקר הפגם והשגיאה שהיה דוחק את השעה. כי תיכף כשהבטיחו הש"י אז על ירושת א"י היה רוצה שיוגמר הדבר מיד ולידע מיד באיזה דרך ואופן יירשו אותה. כי זה כלל גדול שכל אבות העולם הסתכלו על הקץ האחרון שיתאחר מאד ורצו להשיגו מיד. וע"כ שאל אברהם במה אדע כי אירשנה כי ראה מרחוק ברוח קדשו שאע"פ שישראל יכבשו א"י אבל אח"כ יגלו משם וא"י לא יהיה בידם ותארך הגלות מאד. ע"כ רצה לדחוק את השעה שהש"י יודיע לו תיכף הקץ האחרון איך יירשנה לנצח. וע"כ פגם בזה כי אסור לדחוק את השעה כנ"ל וברפט בענין הקץ האחרון שהואקץ הפלאות:
Segment 17
וכן יעקב אמר נסתרה דרכי מה' כשרז"ל שזהו הי' הפגם שלו מחמת שראה צרותיו המרובים מעשו ולבן וכו'. בפרט צרת יוסף והי' צריך על זהרק להתפלל ברחמים ותחנונים לפני הש"י. ובודאי עשה כן יעקב אבינו והתפלל בודאי הרבהאבל מעוצם צרותיו בלבלו דעתו הקדושה עד שאמר נסתרה דרכי מה' וכו'. כי דחק את השעה לפי בח'י קדושתו ולא המתין כראוי וכו':
“All the craftsmen [umnin] are paid guardians [shomrai sachar].” For the four guardians are the aspect of the rectification of the malchus [sovereignty], as above. And their laws are three, which are: liability, exemption, and an intermediate. That is: the shomer chinam [unpaid guardian] is exempt from everything; the sho’ail [borrower] is liable for everything; and the shomer sachar and the socheir [renter] are exempt in part and liable in part.
Segment 19
אות ט ויצחק טעה בעשו ורצה לברכו כי ציד בפיו. כי היה עוסק תמיד ללחום עם חרבו כ,ש יודע ציד אשי שדה וסבר יצחק שכוונתו עשו לטובה ללחםו עם חרבו בשביל יעקב וזרעו כדי להחזיר להם א"י, כי ראה שא"א לכבוש א"י כ"א כשמקבלין כח מאדום לענוש המונעים בחרבא וקטלא וסבר יצחק שזההדבר יהי' נעשה תיכף. אבל באמת טעה בזה כי עשו הי' רשע גמור ולא חפץ בברכה והיה שונא גדול ליעקב ולא לחם כלל בשביל יעקב. כי אע"פ שכתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לכבוש א"י ע"י הכח שמקבלין מאדום וכו' כנ"ל. זה יהיה רק לעתיד בקץ האחרון שיזכו הצדיקים האמתיים להמשיך תורה בכל התיקונים הנ"ל ואז יהי אדום מוכרח בעל כרחו ליתן כח לישראל לכבוש א,י ע"י כח החרב שלו. אבל אז לא הי' עדין הכח לזה ועשו היה שונא גדול ליעקב ע"כ שגה בזה שקירב את עשו. והוא ג"כ בחי' דוחק את השעה שכברהגיעהעת שיעקב יקבל כח מחרבו של עשו וכו' ובאמת טעה בזה כנ"ל:
Segment 21
אות י וזה בחי' ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. וארז"ל שיעקב אבינו בקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שיכנה אמר שמא יש ביניכם פסול כשם וכו'. מיד פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. ואז התחיל לדבר דברים אחרים וקנטר את השבים ראובן ושמעון וכו'. הינו כי יעקב טעה שבתחילה סבר שכבר הגיע העת לגלות להם הקץ ונסתלקה ממנו שכינה על שבקש לגלות את הקץ שאז הבין מיד שא"א לדחוק את השעה בשום דבר ובפרט בענין הקץ האחרון לשוב לא"י ושתהי' גאולה שלימה שאין האחירה גלות שזה נעלם מכל הצדיקים הגדולים ואפילו הצדיקים היודעים בזה קצת אסור לגלות כי לבי' לפומי' לא גלי, ואז הבין גודל הפגם של הדוחק את השעה אפילו צדיקים גדולים. וע:כ אז התחיל לקנטר את הג' שבטים על פגמיהם ועיקר הפגם שלהם היה בענין דוחק את השעה בחי' פחז כמים אל תותר. היינו שהלך בחפזון ובהלה גדולה ובלבל יצועי אביו ויעקר הפגם היה בבחי' דוחק את השעה בחי' פחז כמים כי ראובן הי' בודאי צדיק גדול וכשארז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. רק שהפגם שלו הי' שקינא קנאת אמו כשרז"ל ובאמת גם זה היה פגם גדול ועיקר הפגם בבחי' דוחק את השעה. ובזה פוגמים גם עתה צדיקים וכשרים וכמו ששמעתי והבנתי מפיו הק' זצ"ל שאמר שזה יצה"ר גדול אצל כמה שבני אדם ובפרט הגדולים במעלה שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל ובאים עי"ז לדיי קלקולים רבים וברפט כשבאים עי"ז לידי מחלוקת. וכשתעיין בכל המעשיות שהי' בין הצדיקים בכל דור ודור הכל הי' בבח'י זאת שהבעל דבכ הטעה אותם כאילו שכנגדו פוגם הרבה ומצוה למסור נפש לרדפו וכו', ובאמת שגו בזה מאד כי ע"י המחולקת והכנס א"א לתקן בשום אופן רק צרכין להתיישב הרבה איך להתנהב בזה. והעיקר לבקש מהשם יתברך שינחהו בדרך האמת ולהתיישב עצמו הרבה אם יש לו כח לרודפו, ואולי כוונתו של השני לשמים רק שא"א להבין דבריו. וגם אמרו עלי והרבה שקרים וכזבים בחי' אשר לא גזלתי אז אשיב. ויש בזה הרבה לדבר. וזה הי' בחי' הפגם של ראובן שכוונתו בודאי לשמים כי קינא קנאת אמו. אעפ"כ פגם בזה מאד עד שאבד עי"ז הכהונה והמלכות וכל הפגם הי' בבחי' דוחק את השעה בחי' פחז כמים אל תותר וכו' כנ"ל:
Segment 22
ובפרט שמעון ולוי פגמו בזה הרבה יותר, כי מכרו את יוסף שהכל הי' בבחי' הנ"ל שדחקו את השעה. וסברו שיתקנו העולם ע"י מכירת יוסף כי ראו שמביא את דבתם רעה אל אביהם וראו שיצאו ממנו ירבעם ואחאב. ע"כ לפי דעתם רצו להרגו וכוונתם הי' בשבי תיקן העולם שלא יצא ממנו ירבעם ואחאב וכן שארי סברות של טעות שהי' להם בזה. כי בודאי היו צדיקים גדולים אך שגו הרבהו עיקר הפגם הי' בבחי' דוחק את השעה כנ"ל. וזהו שקינטרם שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. כלי חמס דייקא בחי' חמס וגזל שזה הי' הפגם שלהם כי הדוחק את השעה אפי' אם הוא צדיק הוא בבחי' גזלן וחמסן כנ"ל:
This is the aspect of good, and its opposite — that is, evil — and the intermediate. That is, the aspect of the Aitz HaDa’as [Tree of Knowledge], which is mixed of good and evil. Through these three aspects is the rectification of the malchus, which is the aspect of positive commandments [mitzvos asai] and negative commandments [mitzvos lo sa’aseh] and the discretionary [r’shus]. That is: to subdue the evil and to do good; and to refine the aspect of the Tree of Knowledge, to raise the good to holiness — in the aspect of the completeness of lashon hakodesh [the holy tongue] through targum [translation/Aramaic]. And as is understood from the discourse “Tefillah LaChavakuk” (siman 19).
Segment 24
אות יא וזה יהודה אתה יודוך אחיך.כי יעקב אבינו ניחם בדעת ולהתחיל לקרב את יהודה. כי ראה אע"פ שהשבטים פגמו מזה אעפ"כ ראה שסוף כל סוף יתתקן הכל ע"י בחי' יהודה שהוא בחי' משיח שהוא ימשיך התורה בכל התקונים הנ"ל עד שיגמור את שלו ויכבוש א". ועשו יהי' מכורח ליתן לו כח החרב כי ימשיך התורה רק ברחמים ותחנונים. ועם המטה עוז לא ישתמש כ"א להכניע הרע שבעדה וכו' כ"ש שם. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך וכו' יודוך דייקא בחי' ריבוי תפילות של דוד משיח שיצא ממנו כי הוא יקשר א"ע בתפילות עם כל נפשות השומעים עד שתהיה תפלתו תפילת רבים ויהי' לכ"א חלק בהתורה. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך. כי בודאי יודו וישבחו אותו כל אחיך ע"י שיקשר עצמו עמהם בתפילתו וכנ"ל. וזהו ידך בעורף אויביך וכו' גור אריה יהודה וכו'. היינו אע"פ שלחם מלחמת ה' הרבה וכבש מלחמות רבו תשזהו בחי' שהשתמש עם המטה עוז, אעפ"כ לא השתמש עם גבורות ומטה עוזו כ"א להכניע הרע אבל כל תפילותיו הי' ברחמים ותחנונים. וזהו בחי' מה שברכו הרבה בריביו יין כ"ש חכלילי עינים מיין וכו' אוסרי לגפן עירה וכו'. היינו כי יין הוא בחי' גבורות כידוע ויהודה בחי' משיח השתמש הרבה עם המטה עוז שהוא בחי' יין. ואפע"כ התורה קבל רק ברחמים ותחנונים כנ"ל. וזהו חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב יין בחי' גבורות בחי' מטה עוז הנ"ל וחלב הוא בחי' רכות מאכל תינוקות רכים, היינו שבירך את יהודה בחי' דוד משיח שיזכה לב' התיקונים הנ"ל בשלימות ולא יטעה בזה שזהו חכלילי עינים מיין בחי' גבורות מטה עוז, ולבן שנים מחלב בחי' רכות ותחנונים כ"ש ואנכי היום רך ומשוח מלך (וכמבואר מזה במ"א). וזה בחי' מ"ש בדוד (שמואל ב) עדני העצני כשהי' יוצא למלחמה הי' מתקשה עצמו כעץ וכשהי' עוסק בתורה הי' מעדן עצמו כתולעת כשרז"ל היינו כנ"ל. וע"כ נמשלה התורה ביין וחלב כי צריכין לב' הבחי' אלו להמשכת התורהכתקונו וכנ"ל. וזהו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי בא שילה וכו'. ודרז,ל אלו הנשיאים וראשי גליות של מלכו תבי תדוד שלא יתבטל מישראל. כי כל המושלים של מלכות בית דוד שמושלים בישראל ומעמידין הדעת על תלו עי"ז כל זה הוא בחי' הנ"ל מה שמקבלי ןכח מהעכו"ם בחי' עשו להכניע המונעים כדי לבא לא"י כמובן שם בהתורה הנ"ל ואע"פ ששם במדינת א,י אין ממשלתו של עשו עתה אעפ"כ כל העכו"ם נמשכים מכחו כידוע. וזהו לא יסור שבט מיהודה וכו' שלא תתבטל הממשלה מבית דוד בכח העכו"ם שהוא בחי' שמקבלין הכח מאדום וכו' עד כי יבא שילה שהוא משה משיח שממשיך מעתה התורה בתיקונים הנ"ל עד שיבא משיח ויכבוש א"י עי"ז וכנ"ל:
Segment 26
אות יב וזה בחי' מראה הסנה שראה משה והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויאמר אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה. היינו שמשה ראה מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה שהוא בחי' שראה שזכה לבחי' גחלי אש הנ"ל בחי' דבורים חמים כגחלי אש שעי"ז עיקר המשכת התורה כנ"ל. ע"כ התפלא מדוע לא יבער הסנה כי הסנה הוא בחי' החוחים והקוצים הסובבים וכו' את הקדושה שהם המונעים מלבא לא"י ומכל הדברים שבקדושה, שעיקר הכנעתם ע"י התורה שממשיכין ע"י גחלי אש הנ"ל שעי"ז זוכין לקבל כח מאדום להכניע כל השונאים והמונעים ולהעמיד הדת על תלו ולבא לא"י וכנ"ל. אבל הוא ראה מלאך ה' בלבת אש שנתגלה אליו ליתן התורה על ידו ונתגלה אליו בלבת אש בחי' דיבורים חמים כגחלי אש שעי"ז עיקר המשכת התורה כנ"ל ואעפ"כ הסנה בוער באש הנ"ל והסנה איננו אוכל שעדיין א"א לכלותו לבטל ולשבר המונעים. וע"כ התפלא מאד ואמר אסגורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע אל יבער הסנה ע"י אשר התורההנ"ל, וירא ה'כי סרלראות ויקרא ליו משה משה ויאמר הנני ודרז"ל הנני לכהונה הנני למלכות. כי סבר שבודאי יכלה הסנה שהם המונעים כנ"ל ויבא לא"י ויגמור הגאולה בשלימות ששם הכהנוה והמלכותך שנמשכין מב' בחי' הנ"ל, היינו בחי' התורה שממשיכין ברחמים ותחנונים זה בחי' כהונה בחי' כהן אישר חסד בחי' רחמים ותחנונים שעי"ז זוכין לתורה בחי' כהן בחי' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ומלכות זהבחי' מטה עוז הנ"ל בחי' ה' בעזך ישמח מלך בחי' עדג אשית אויביך הדום לרגליך מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה וכו'. בחי' הכנעת הרע ע"י מטה עוז שזה עיקר בחי' המלך ללחום מלחמת ה' להכניע הרע. וסבר משה שכבר נמשכו כל התקונים האלה בשלימות על כן אמר הנני לכהונה ולמלכות וכנ"ל. ויאמר ה' אלי ואל תקרב הלום וכו'. כי עדיין לא הגיע העת. של נעליך מעל רגליך נעל זהבחי' מטה עוז הנ"ל. כי עיקר חוזק האדם הוא על רגליו כ"ש ויקם על סלע רגלי משוה רגלי כאילות. וע"י חטא אדה"ר נפגמו הרגלין ששם עיקר אחיזת סטרא דמותא בחי' רגלי' יורדת מות שהוא בחי' ברכים כושלות. וכששב והשZ"י עסק בתקונו כתיב ויעש ה' וכו' כתנות עור בחי' מנעלים שהם שמירה לרגלין שיוכל להתקיים ימי חייו לעמוד על רגליו ע"י נמעלים שהם שמירה לרגלין שהם עקיר קיום ועמידת האדם בזההעולם ללחום מלחמת ה' להכניע ולבטל הרע. וע"כ באמת הזהירו רז"ל מאד על המנעלים כשרז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו, וע"כ גבורת המלחמה נזכר בבחי' קיום המנעלים כ"ש ולא ניתק שרוך נעליו (ישעי' ה). נמצא שהמנעלים בקדושה הם בחי' התגברות האדם להכניע הרע שעיקר אחיזתו ברגליו כנ"ל שזהו בחי' מטה עוז הנ"ל. אבל אע"פ שהמנעלים יקרים ומוכרחים מאד ללחום על ידם כי הם בבחי' מטה עוז כנ"ל. אעפ"כ כשנכנסין לתכלית הקדושה העליונה להתפלל להמשיך תורה צריך לחלוץ אותם בבחי' לא יכנוס אדם להר הבית לא במקלו ולא במנעלו. כי בביהמ"ק שם עיקר התפילה להמשיך תורה היוצא משם כ"ש כי מציון תצא תורה. ע"כ אסור ליכנוס לשם במנעלו בחי' מטה עוז הנ"ל. וזהו במקלו ובמנעלו כי הם בחי' אחת בחי' מקל ומטה עוז הנ"ל כי שם צריכין רק רחמים פשוטים ותחנונים גדולים וכנ"ל. וזהו של נעליך מעל רגליך וכו' כי עדיין צריך להשליך בחי' מטה עוז הנ,ל בשעת המשכת התורה שאז דייקא תזכה לכל התקונים הנ"ל עד שיכלה הסנה שהם המונעים כנ"ל. כי המקום אשר אתה עומד עלי ואדמת קדש הוא בח'י קדושת הביהמ"ק ששם כל תפילות ישראל בחי' ואתה קדוש יושב תהלות ישראת. היינו שכאן אין צריכין להשתמש כלל עם בחי' המטה עוז בחי' מנעלים כנ"ל רקברחמים ותחנונים וכו' וכנ"ל. וע"כ כשהבין משה שלא יגמור הגאולה להביאם לא"י מיאן בשליחותו לגמרי והש"י טען עמו ז' ימים ולבסוף אמר שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד. אבל הש"י הכריחו לילך ואמרו לו אם אין אתה גואלם אין מי שיגאלם כ"ש במדרש כי אעפ"כ אתה מוכרח לילך בשליחות ותצליח בשליחותך ותגאלם ותתן התורה לישראל באש בוערת כ"ש ודבריו שמענו מתוך האש וכתיב קול ה' חוצב להבות אש, ואם לא תוכל להכניסם לא"י מחמת ענין הנ"ל אעפ"כ כל מה שתמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי גם זה בכלל דוחק את השעה כשאין רוצין לעשות המצוה כ"א כשיוכל לגומרה בשלימות וכשראוה שלא יוכל לגומרה אינו רוצה לעשותה כלל. וזהו פגם גדול כי אטו מאן דלא יכיל למעביד כולי מצוה וכו'. ומכ"ש עסק נורא הזה כי באמת משה התחיל וגמר וגם סוף כל סוף יגמור הכל בשלימות. כי מהשהיה הוא שיהי' ומה שנחסר על ידם נשלם על ידם. הכריחו לילך ולגואלם וכן עשה והצליח:
Segment 28
אות יג וזה שכתוב במדרש שהשבטים מכרו יוסף וקנו להם מנעלים כ"ש ואביון בעבור נעלים. היינו כי הם פגמו מאד בענין מטה עוז הנ"ל ודחקו את השעה מאד, ע"י הפגם שלהם הי' במנעלים כי סברו שע"י מכירת יוסף הכניעו הרע ע"י המטה עוז שהוא בחי' מנעלים. וע"כ קנו להם בעד הכסף מנעלים. אבל באמת שגו בזה הרבה וכנ"ל:
Segment 30
אות יד וז"ש במדרש ומשה הי' רועה את צאן שהי' מרחיקן מן הגזל והי' מרחם על הצאן מאד. ועי"ז דייקא זכה להיות רועה ישראל כמבואר שם במדרש באריכות. וכן דוד זכה להיות רועה ישראל עי"ז כ"ששם. והוא פלא מדוע עי"ז דייקא זכו לגדולה כזאת להיות רועי ישראל. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב. כי עיקר מתן תורה ולהנהיג ישראל זוכין רק ע"י רחמנות עצום מאד בחי' כי מרחמם ינהגם. והעיקר להתרחק מבחי' גזל שהוא בחי' דוחקאת השעה כנ"ל:
Segment 32
אות טו וז"ש במד"ר (בשלח פ' כ"ב) שעיקר תיקון התפילה לנקות א"ע מגזל כ"ש שם אדם צריך לטהר לבו קודם שיתפלל וכן איוב הוא אומר על לא חמס בכפי ותפילתי זכה א"ר יהושע הכהן וכו'. אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל הוא קורא לה קב"ה ואינו עונה אותו וכו'. עד מנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפילתו זכה שנא' נקי כפים ובר לבב וכו' ע"ש כל זה באריכות. היינו כנ"ל כי עיקר תיקון התפילה בתכלית השלימות שלא יתעקש יותר מדאי שלא יעשה תפילתו קבע בחי' גזל וכו' כנ"ל. וע"כ בודאי כשיש בידו ח"ו גזל ממש אין תפילתו מקובלת כלל כי עיקר תיקון התפילה להתרחק מבחי' קבע וגזל אפי' ברוחניות ובדקות כנ"ל. ועי"ז נתתקן הכל עד שבאים לא"י וזוכים לתשובה וכנ"ל:
Segment 34
אות טז וזה בחי' כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה. כשעת הגזילה דייקא כי עיקר פגם הגזילה הוא בחי' דוחק את השעה כי אם לא הי' דוחק את השעה בודאי לא היה בא לעשות שום עולה קלה והי' עושה מו"מ באמונה. מכ,ש שלא היה גזלן ח"ו. וע"כ כשהגזלן משלם שזהו בחי' תשובה בחי' והשיב את הגזילה אשר גזל וכו' כנ"ל. ע"כ עיקר תקונו לתקן את בחי' השעה שפגם בה בעת הגזילה שהיה דוחק את השעה. ע"כ צריך לשלם כשעת הגזילה דייקא לתקן בחי' דוחק את השעה כנ"ל:
Segment 36
אות יז וע"כ באמת עיקר תיקון התשובה לכל החוטאים והפוגמים שבעולם הוא ע,י הצדיקים הגדולים בחי' משה שאתפשטותי' בכל דרא ודרא שמלובש בהצדקיי אמת שעוסק עתה לתקן פגם הכאת הצור שהוא ע"י שממשיכין חידושי תורה נפלאים ונוראים ברחמיןם ותחנונים לבד בלי שום דחיקת השעה כלל שעי"ז ממשיכין בכל פעם כח לכבוש א"י לקבל ע"י התורה שממשיכין בשלימות התקונים הנ"ל לקבל על ידה כח מאדום והעכו"ם שתחתיו להעניש את המונעים שלא יוכלו לדבר סרה למנוע מא"י ומכל הדברים שבקדושה וכו' שעי"ז עיקר המשכת התשובה בעולם, כי עיקר התרחקות האדם מהש"י מלשוב אליו ית' הוא ע"י המתנגדים המונעים אנשי לצון דוברי חלקלקות וכו' הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז שהם מרחיקים את האדם ביותר מהכל מלשוב להשי"ת. כ"ש אדמו"ר ז"ל שבני אדם הם מונעים גדולים מאדיותר מהיצה"ר כמבואר אצלינו כמה שיחות קדושות בזה וכנראה בחוש למי שמסתכל על האמת. ע"כ ע"י אלו הצדיקים הממשיכים תורה בכל התיקונים הנ"ל עד שמקבלין כח להעניש או להשתיק את הרשעים החולקים המונעים הנ"ל עי"ז נמשך התעוררות התשובה בעולם. כי לב ישראלי בוער להש"י תמיד כ"ש רשפיה רשפי אש שלהבת יה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו'. ואע"פ שהתאוות ומדות רעות רודפיטן אחריו אעפ"כ בודאי סוף כל סוף הי' מתגבר עליהם. אבל עיקר המניעה ביותר הוא מבני אדם המונעים כנ"ל. וע"כ ע"י שמכניעין המונעים ע"י התורה שנמשכת בתיקונים הנ"ל שעיקרו שלא יהי' דוחק את השעה וכו' כנ"ל ע"כ עי"ז נמשך תשובה בעולם כנ"ל. גם מאחר שאינו משתמש עם המטה עוז בשעת התפלה כלל עי"ז יש לו כח ביותר עם המטה עוז להכניע הרע שבעדה כמובן שם היטב בהתורההנ"ל ע"ש. וכשנכנע הרע וזכין לתשובה ע"כ מרומז בחי' תשובה בהשבת הגזילה כנ"ל. וע"כ נקרא היהצ"ר גזלן כ"ש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו וכמבואר במדרש על פסוק זה ע"ש (בפ' וירא נ"ד). וכן צעק דוד חלצני עה' מאדם רע מאשי חמסים תנצרני וכו'. וע"כ בדור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל וכ,ש במדרש (פ' ל"ג) מי מכריע הכל גזל וכו'. כי עיקר כל הפגמים נמשך מבחי' גזל שהוא בחי' דוחק את השעה כי אין היצה"ר מצוי אלא לשעתו ואם יעמוד בנסיון בשעה קלה אזי אח"כ ממילא ויתבטל וילך ממנו היהצ"ר. וע"כ עיקר תקון התשובה נמשך ע"י הצדקים שיש להם רחמנות ואריכת אפים מאד ואינם דוחקים את השעה כלל כנ"ל:
Segment 38
אות יח וזה גזל עאת הרבים ואינו יודע למ יעשה צרכי רבים, כי יש שפגם וחטא כ"כ עד שגזל את הרבים שהפגמים שלו נוגעים לכלל ישראל בחי' גוזל אביו ואמו דא קוב"ה וכנסת ישראל ואזי כל תקונו הוארק לעסוק בצרכי רבי םלשמים. ועיקר צרכי רבים הואלזכותם לתכלית הנצחי שצריך כל אדם בפרט מי שחטא ופגם הרבה לעסוק בזה. ועיקר להשתדל שיהי' לו חלק בהמשכת התורה הנמשכת בתקונים הנ"ל שתתפשט ותאיר בעולם שעי"ז עיקר תיקון התשובה לכלל ישראל כנ"ל. הן ע,י שיסייע בממונו להעוסקים בזה הן בגופו הן בשאר בחי' כי כ"א יכול לזכות שיהי' לו חלק בזה ועי"ז יזכה את הרבים בחי' צרכי רבים. וזהו עיקר תקון הגזילה שהוא בחי' כלל כל החטאים כנ"ל כי ע"י המשכת התורה הנ"ל עי"ז עיקר תיקון התשובה כנ"ל:
Segment 40
אות יט וע"כ גזל הגר שאין לו יורשים צריך להחזיר לכהנים העובדים בביהמ"ק. כי הכהן הוא איש חסד שכל עבודתו בקרבנות שהם בחי' תפילה שעיקרה בבימה,ק שהוא בית תפילה ששם ממשיכין תורה ברחמים ותחנונים כנ"ל בחי' כי מציון תצא תורה ששם עיקר תכלית תקון התשובה כשזוכין לעלות לשם בבחי' מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב היינו שנקי מבחי' גזל כנ"ל במדרש. ע"כ אל הכהנים מחזירין הגזילה של הגר שאין לה בעלים כי על ידם עיקר תיקון התשובה שהוא בחי' השבת הגזילה וכנ"ל:
Segment 42
אות כ (שייך לעיל)
Segment 43
וזה בחי' אין להקדש אלא מקומו ושעתו. היינו מי שרוצה להקדיש את עצמו בקדושת ישראל עיקר עצתו שיגע שאין לו אלא מקומו ושעתו דהיינו אותה השעה והמקום שהוא עומד בה ולא יחשוב על שעה האחרת ועל מקום אחר כלל רק ישתדל ויתגבר לקדש א"ע באותו השעה והמקום כי השעה והמקום האחר הוא ענין אחר לגמרי וכו' וכנ"ל:
And this is the aspect of: “Turn from evil and do good; seek peace” (Tehillim 34:15) — which are the three aspects mentioned above: to subdue the evil, to do good, and to refine and raise the good from the aspect of the intermediate. And this is the aspect of “seek peace,” for peace is the intermediate between two opposites. And through the rectification of the aspect of the intermediate, the aspect of the Tree of Knowledge, through it peace is made — for it is refined and sweetened from the evil and rises to the good, and peace is made between right and left. And therefore shalom [peace] in gematria equals Chashmal with the inclusions [kollelim], as is brought. For Chashmal is the aspect of the rectification of the lashon targum, the aspect of the Tree of Knowledge, as above.
Segment 45
אות כא וזה בחי' מה שאמר יעקב לעשו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד וכו'. כי א"א לדחוק את השעה כלל כמ ושאמר מקודם כי הילדים רכים וכו' ודפקום יום א' וכו'. ע"כ צריכין לילך ולהתנהל רק לאט לאט בחי' הבא לטהר מסייעין לו ואמרי' לו המתן. כי אע"פ שצריכין להיות זריז גדול בעבודתו ית' בפרט מ ישכבר נכשל וכו' אעפ"כ א"א לדחוק את השעה כלל. ויש בזה הרבה לדבר אך לא נכתב בזמנו. וכבר מבואר מזה כמה שיחות במ"א:
Segment 47
אות כב וזה בחי' שבועות ועומר שעורים וספירה. וענין אסור חמץ בפסח, ובשבועות מביאין חמץ דייקא לקרבן בשתי הלחם כ"ש חמץ תאפנה:
Segment 48
ונתחיל לבאר מעט דברי התור הק' הנ"ל ע"פ דרך מוסר ועצות לעבודת ה' השייך לכל אדם בכל זמן. כי זההיה רצונו ז,ל מאד שיוציא כל אחד לעצמו עצות ומוסר מכל תורה ותורה שגילה. אע"פ שנאמרה ברום גבהי' מרומים וכו' אעפ"כ כל כוונתו הק' היה להגיע ולכוון לכ"א וא' לתוך נקודת לבבו בכל מקום שהוא וכו'. וכבר כתבנו מעט מזה למעלה (באות ו). ולבאר יותר כי צריך כל אדם למשוך עצמו לארץ ישראל כי שם כל קדושת איש הישראלי כמ ושהתחיל התורההנ"ל בשעת אמירתו (אבל בהכתיבה התחיל דע שיש נשמה וכו' כ"ש בס' חיי מהר"ן) מי שרוצה להיות אישד ישראלי שילך מדרגא לדרגא א"א כ"א ע"י א"י וכשנוצין המלחמה אז נקרא איש מלחמה וכו' ולבא לא"י הוא ע"י התורה שמגלין בכל התקונים המבוארין שם. ואם כל התקונים האלו נאמרו על גדולי מובחרי הצדקים הקד'ושים מאד הממשיכין תורה מן השמים בבחי' רוה"ק אמיתי. אעפ"כ כולם נאמרים גם על כ"א וא' כמ"ש מזה קצת לעיל. כי כ"א צריך לחשוב על תכליתו וסופו האחרון וצריכין להתחזק להתחדש בכל יום להתחיל ללמוד תורה באופן שיזכה להתקרב עי"ז להש"י שיזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו'. וצריך שימשיך על עצמו כל התקונים הנאמרים בהתורההנ"ל כי כמ ושהצדיק שהוא הרבי שבדור צריך כל התקונים הנ"ל באופן שימשיך תורה כזאת עד שנזכה על ידה לשבר כל המניעות ולבא לא"י. כמ וכן צריך כ"א שרוצה לינק ולקבל מהתורה הזאת שישתדל להמשיך עצמו לילך בדרכי התיקונים האלה כדי שיוכל לקבל מהתורה הזאת באופן שינצח המלחמה ויבא לא"יט ששם כל קדושת איש הישראלי כ"ש כי לא באתם עד עתה אל המוחה ואל הנחלה וכו' שנאמר על כל איש ישראל קודם שבא לא"י שעדיין אינו במקום המנוחה והנחלה של ישראל. היינו שצריך כ"א להרבות בתפילות ותחנונים להש"י שיזכה להבין היטב ולהכניס בלבו דברי חידושי התורה של הצדיק האמת באופן דיזכה לקיימם שזה העיקר. וכשמתפלל צריך להתפלל ברחמים ותחנונים כעני ורש השואל על הפתחים ויותר מזה ולא ידחוק את השעה, אע"פ שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד להמלט על נפשו ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד בהמ שנלכד ר"ל אעפ"כ א"א לדחוק השעה. וצריכין להמתין ולהמתין עד ישקיף וירא ה' משמים. וזה בח'י ספירהשהוא הכנה לקבלת התורה שאין עושין שום דבר רק סופרין הימים והשבועות ובזה ממשיכין על עצמו קדושת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה היינו בחי' הנ" לשאנו רוצין וחפצים לקבל את התורה וכפי רצונינו ותשוקתינו החזקה היינו חפצים לקבלה בזריזות תיכף ומיד אך באמת א"א לדחוק את השעה כנ"ל. וע"כ ברחמיו נתן לנו מצוה הקדושה הזאת למנות ולספור את הימים תיכף ממחת השבת שהוא יום שיצאנו ממצרים עד יום החמשים הק' שהוא קבלת התורה, להורות גודל תשוקתינו ורצונינו החזק לקבל את התורה כי רצונינו היה לקבלה תמיד אך א"א בחפזון כי אסור לדחוק את השעה כנ"ל וצריכין להמתין. אבל אעפ"כ אסורלשכוח ולהסיח דעתו מזה ח"ו. ע"כ סופרים הימים כי הספירה מורה על גודל עוצם התשוקה והגעגועים כמו מי שמתגעגע וחושק מאד לאיזה דבר אזי סופר הימים עד שישיג תשוקתו כמו כן אנו סופרין ומונין הימים והשבועות שהוא מורהעל עוצם התשוקה והרצון החזק לקבל את התורה שאנו מונין הימים עדי שנזכה להתקוה הקדושה הזאת. וע"כ באמת נוהגין כל ישראל לקיים מצוה הק' הזא תשל ספירת העומר בהתעוררות גדול בתשוקה גדולה להש"י ולהרבות בתפילות ותחנונים לטהר עצמינו מזוהמת מצרים כי כל זה הוא הכנה לקבלת התורה כנ"ל. כי התורה ניתנה באש, הוא בחי' אש הנאמר בהתורה הנ"ל שא"א להמשיך התורה כ"א מ ישדבריו כגחלי אש וצריכין לשפוך שיחו בתפלה ותחנונים עד שימשיך דיבורים חמים כגחלי אש וכו'. אבל כשמתפלל צריך שלא ידחוק את השעה ולא יתלה בשום זכות רק יעמוד כנעי וכרש וכו' אע"פ שאז נתעורר מטה עוז וכו' אין זה כ"א להכניע את הרע וכו'. וכבר כתבנו לעיל שזה צריך גם כל הרוצה לקבל מהתורה של הצדיק וכו' ע"ש. אבל לפני הש"י יעמוד כרש ויבקש רק ברחמים ותנונים וכו':
And these are the three laws of the four guardians, which are the aspect of the rectification of the malchus, as above — which are: liability, exemption, and intermediate, the aspect of the three rectifications mentioned above, corresponding to the three aspects of good, evil, and intermediate, as above.
Segment 50
אות כג וזה בחי' עומר שעורים שהוא בחי' התחלות תיקון הדיברו, כי שער"ה גימ' ב"פ מנצפ"ך שהם בחי' ה' גבורות בחי' ה' מוצאו תהפה וכו' כמובא בכוונות האריז"ל כי הגבורות הם בחי' אש. היינו כי ע"י העומר שעורי םמתחילין לתקן הדיבור להשמיך על עצמו דיבורים חמים כגלחי אש. ואז מתחילין לספור ספירת העומר שהוא בחי' השתוקקות וגעגועים לקבלת התורה ואנו עומדים לפני וית'כאלם לא יפתח פיו רק אנו מונין וסופרין הימים לזכות לקבלת התורה. ועי"ז בעצמו נמשכין עלינו דיבורים חמים כאש בבחי' נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכרבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. כיכך הוא הדרך האת שלכל הרוצה לגשת אל הקודש להתקרב עצמו להש"י שהעיקר להרבות בתפילה ושיחה בינו לבין קונו כמבואר כבר כ"פ. אבל גם זה בעצמו כבד מאד, ע"כ צריכין בתחילה לשהות שעה אחת לעמוד כאלם רק ישתוקק ויצפה ויתלה עיניו למרום שישפיע לו דיבורים חמים ויישב את דעתו היטב היכן הוא בעולם ולהכין נתעה. וישתמש עם המטה עוז שהם מעט הנקודות טובות הנמצאים בו עדיין וכח וזכות של הצדיקי האמת שנשען עליהם. ובכל זה יתשמש רק להכניע הרע דהיינו שלא יפיל אותו ריבוי הרעשלו לייאש א"ע ח"ו רק יחזק עצמו בכל הנ"ל וכו' להכניע הרע ולצפות לישועת ה'. אבל כשרוצה להמשיך לעצמו בחי' קדושת התורה שיזכה מעתה לקבל ולקיים את דברי התורה צריך לעמוד כרש וכאלם עד אשר עי"ז בעצמו יתחמם לבבו וידבר בחמימות דקדושה בבחי' נאלמתי דומיה וכו' עי"ז דייקא חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני שיתחיל ברחמיו לדבר דיבורים חמים כאש. וזהבחי' כי עז כמות אהבה וכו' רשפיה רפשי אש שלהבת יה שדייקא ע"י עוצם האהבה והתשוקה שאנו משתוקקים להש"י בחי' כי עזה כמות אהבה עי"ז רשפיה רשפי אש וכו'. עי"ז ממשיכין רשפי אש הנ"ל ביחי' דיבורים חמים כגחלי אש עד שנזכה שיהיה לנו ג"כ חלק בהתורה שממשיכין לנו הצדיקי אמת בכל עת. שכל זה בח'י ספירת העומר שמקריבין תחלה עורמ שעורים שהוא מאכל בהמה שהוא בחי' העדר הדיבור. להורות שבתחילת התקרבותינו להש, יאנו יודעים האמת שאנו כבהמה ממש שאין לנו שום דיבורים ואין יודעים לפתוח פינו לבקש לזכות לקלת התורה. ועי"ז בעצמו הוא ברחמיו משים פה לאלמים כמונו עד שמתחילין לדבר עד שממשיכין לפי בחינתינו דיבורים חמים כאש שזהו בחי' ספירה שהוא רק השתוקקות וגעגועים וכו' כנ"ל שעי"ז דייקא ממשיך כ"א לפי בחינתו דבורים חמםי כגחלי אש ששרשם בחי' יראה בחי' ה' אותיות מנצפ"ך שהוא בחי' גבורות קדושות בחי' שער"ה כנ"ל. וע"כ סופרין הימים לעומר כי ע"י בחי' עומר שעורים שהוא שורש הדיבור הקדוש שהוא בחי' אש שהוא גדר המדבר כידוע בחי' גבורות קדושות בחי' יראה. עי"ז מתחיל הדיבור להתתקן בתחילת שרשו ועי"ז ממשיך כ"א משם כפי בחינתו דיבורים חמים כגחלי אש ע"י שסופרין הימים לעומר שהוא בחי' השתוקקות וגעגועים בחי' שמבקשין רק ברחמים ותחנונים כרש וכעני ואביון, ועי"ז זוכה כ"א שיהי' לו חלק בקבלת התורה שממשיכין מתוך האש בשבועות בחי' ודבריו שמענו מתוך האש וכו'. גם עמ"ר שעורים מרמז עי"ן מר שממשיכין בחי' ביאורי וחידושי תורה שכלולים בע' פנים לתורה. וכל זהממשיכן מהנשמה שנקראת מרים ע"ש המרירות שסובלת מרירות השעבוד על התורהוכו' כש"ששם וזהו בחי' עמ"ר עין מ"ר שמקבלין בחי' ע' פנים לתורהבחי' כלל ביאורי וחידושי תורה מבחי' מר דהיינו מהנשמה שסובלת מרירות על התורה וכנ"ל.
Segment 52
אות כד וזה בחי' חשמ"ל בחי' חש מל שדרשו רז"ל לשון שתיקה ודיבור בחי' עתים חשות עתים ממללות, היינו שעיקר תיקון הדיבור הוא ע"י שחשים ושותקין תחילה כאלם לא יפתח פיו רק משתוקקין ברצון חזק להש"י ומרחמין על עצמו ברחמנות גדול כאשר כ"א יודע בנפשו גודל הרחמנות שעליו בכל עת ועי"ז דייקא נתעוררין רחמי הש"י עד שמתחילין לצפצף ולדבר קצת בבחי' ומעפר אמרתך תצפצף עד שברחמיו ית' המרובים נכמר לב העליון עד שממשיך משם דיבורים חמים כגחלי אש כדי שיוכל לינק ולקבל מהתורה שממשיכין הצדיקים וכו' וכנ,ל. וזהו שדרשו רז"ל על חשמ"ל חיות אש ממללות. היינו כנ"ל כי ע"י בחי' חש מל שתיקה ודיבור כנ"ל עי"ז זוכה לדיבורים כגחלי אש בחי' חיות אש ממללות וכנ"ל. וע"כ מפטירין בשבועות במ עשה מרכבה שעיקרה נתגלה מתוך החשמל כידוע ומובן שם ביחזקאל. כי משם עיקר קבלת התורה בשבועות שאז עיקר המשת התורה. וכן הוא בכל עת שצריכין להמשיך תורה שהואבי' שבועות וכנ"ל. כי מתחלה ראה רוח סערה וננן גדול ואש מתלקחת שהם בחי' הקליפות הטמאות שהם בחי' כלל כל המונעים מלפרש שיחתו לפני הש"י ולהמשיך תורה ולבא לא"י, ומשם דייקא ראה בחי' ונגה לוסבים בחי'מעורב טובורע כידוע. ומשם ראה בחי' חשמל כ"ש ומתוכה כעין החשמ"ל, היינו בחי' הנ"ל להמשיך דיבורים חמים כגלחיל אש ע"י ההשתוקקות וכו' שהוא בחי' שתיקה בחי' נאלמתי דומיה וכו' חם לבי וכו' כנ"ל שעי"ז ראה המרכבה הקדושה שמשם כל קבלת התורה שהוא בחי' רוח נבואה אמיתית בחי' ואשמע קול מדבר וכו' וכנ"ל:
Segment 54
אות כה הכלל שכל אחד הרוצה לחוס על עצמו ולהתחיל בכל פעם לחשוב על תכליתו וסופו באמת. עיקר תקנתו הוא ע"י שיחה בינו לבין קונו בכל דרכי עצות הנ"ל, ומשכיל על דבר יבין בעצמו לפי העת והזמן איך לרחם על עצמו בכל עת באמת בדרכים הנ"ל כי א"א לבאר כל זה היטב. רק החפץ באמת לרחם על עצמו להטיב אחריתו יבין מאליו דברים הרבה מתוך דברינו אלה, כי אסור לדחוק את השעה כנ"ל ואעפ"כ צריכין למהר מאד להמלט על נפשו. ע"כ העיקר הוא דרך הנ"ל בחי' ספירת העומר שאין דוחקין את השעה חס ושלום רק ממתינים שבעה שבועות שלימות. אבל בכל יום ובכל שבועה מהשבעה שבועות אין מסיחין דעתם מלחפש ולבקש ולצפות ולחכות לרחמיו המרובים מאד להמשיך על עצמו בכל יום ובכל שעה בחי' דיבורים חמים וכו' כנ"ל. שעי"ז ממשיכין בכל יום בחי' הארת קבלת התורה מעט בכל יום ובכל שבוע שזהו בחי' המשכת המוחין שממשיכין בכל יום ובכל שבועה מהספירה כמבואר בכוונות. כי עיקר המוח והחכמה הוא התורה עד שזוכין עי"ז שיהי' לו חלק בקלבת התורה וכו' וכנ"ל:
Segment 56
אות כו וזה בחי' פסח שאז אסור החמץ באיסור חמור מאד ובשבועות מביאין לקרבן בשתי הלחם חמץ דייקא:
Segment 57
כי בפסח בהתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שצריכין לצאת מטומאה לטהרה מזוהמת טומאת מצרים ועדיין אין לנו שום כח להמשיך עלינו כל הבחי' והתיקונים הנ"ל עד שנזכה לבא לא"י. כי היו משוקעים בהגלות מאד כמובא בכוונות ולא היו ראויים לגאולה ע"י מעשיהם כ"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמים וכו' וכ"ש וא תערום ועריה וכו' וכמובא. וע"כ לא היה אפשר להוציאם מזוהמת הגלות כ"א בבחי' אתערותא דלעילא שנשפע עליהם אור גדול ועצום ברגע אחת וכו' כמבואר בכוונות. ע"כ הוכרחו לצאת בחפזון שמחמת זה צריכין לאכול מצה והחמץ אסור מאד כ"ש שבעת ימים תאכל מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת וכו' וכתיב ויאפו את הבצק וכו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו':
And this is the aspect of the shomer chinam, who swears regarding everything and is exempt — which is in the aspect of holiness, the aspect of good, where all the exemptions are and there is no liability at all. And this is the aspect of the shomer chinam, who does not desire any payment of wages, but does everything out of love — like a son who serves his father out of love. And this is the aspect of the rectification of the malchus through the aspect of “son” [ben], in the aspect of: “All of Israel are children of kings” — as our Sages of blessed memory said (Shabbos 67a).
Segment 59
אות כז כי בשעת יציאת מצרים צריכין לקדש אכילתו מאד. והעיקר הוא קדושת הלחם עיקר האכילה והשביעה שהוא הראש מכל השבעת מינים שנשתבחה בהן א"י כ"ש ארץ חטה ושעורה וכו', כי עיקר הגאולה הוא לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לבא לא"י ע"י התורה שאנו עתידין לקבל כ"ש ואתנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו', ולא"י א"א לבא כ"א ע"י שממשיכין תורה בכל התקונים הנ,לן וכ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' שהוא קבלת התורה כשרז"ל. וע"כ בפסח בתחילת הגאולה צריכין להמשיך על עצמו בחי' קודשת קבלת התורה בחי' קדושת א"י. ועיקר קודשת א"י הוא בקדושת אכילת ישראל כי כל המצוות התלויות בארץ הם רק בענין האכילה שהם ביכורים ותרומה ומעשרות וחלה וכו'. כי עיקר תחילת הפגם והקלקול היה ע"י פגם האכילה שהוא ע"י שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ומשם הי' כל גלות מצרים כידוע. וע"כ עתה בפסח בתחילת יציאת מצרים צריכין לתקן פגם האכילה, להמשיך קדושת הלחם מקדושת א"י שנמשך ע"י התורה כנ"ל. אבל באמת אנו רחוקים עתה מהמשכת התורה בתיקונים הנ"ל ועי"ז ממילא אנו רחוקים מקדושת א"י וכנ"ל. ע"כ עיקר הגאולה בפסח הוא רק בבחי' אתערותא דלעילא שהש"י ברחמיו משפיע עלינו אור קדושת מוחין גדולים ועצומים מעצמו שלא על ידינו כלל שהוא בחי' הארת התורה שהיא עיקר המוחין כנ"ל. וע"כ צריכין לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה וכו' שלא יאחז בהם זוהמא הקשה של מצרים כמובא. ע"כ צריכין לקדש את האכילה בבחי' מצה שעיקרה הוא למהר מאד לאפותה על האש תיכף כשנתנו מים בהקמח ויזהרו מאד שלעא להמתין ולהתאחר עד שתחמיץ ח"ו:
Segment 61
אות כח כי תיקון הלחם בקדושה נמשך מקדושת המשכת התורה בתיקונים הנ"ל שעי"ז נמשך קדושת א"י ששם עיקר קדושת הלחם שתלויים בו כמה מצוות התלויים בארץ כנ"ל. וע"כ נקרא התוה בחי' לחם כ"ש לכו לחמו בלחמי וזה בחי' אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח כי הם בחי' אחת כנ"ל ותלויים זה בזה וכנ"ל. וע"כ כל תיקוני הלחם בשרשם שבקדושה נמשכין מהתיקונים הנ"ל של המשכת התורה. כי המים שנותנין בהקמח שרשו מבחי' התפילה הנ"ל בבחי' שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ואח"כ אופין אותה על האש ששרשו נמשך מבחי' דיבורים חמים כגחלי אש שמשם זוכה לבנות הדרוש והחידוש שרוצה להמשיך שהוא בחי'לחם בחי' לכו לחמו בלחמי וע"כ עיקר גמר הלחם הואע"י האש וכנ"ל. אבל בכל השנה אין הלחם מתוקן בשלימות כ"א ע"י שמחמיצין אותה ושוהין הרבה מעת נתינת המים עד האפיה כי א"א להמשיך ביאורי התורה שמשם תיקון הלחם בשלימות כ"א ע"י שהיה והמתנה הרבה וכנ"ל כי א"אלדחוק את השעה כנ"ל:
Segment 62
אבל בפסח בתחילת הגאולה לצאת מזוהמת מצרים אז אין בנו כח להמשיך התורה בתיקונים הנ"ל כנ"ל. ואז כל המשכת המוחין שהם הארת התורה הוא רק מלמעלה שלא על ידינו כנ"ל, ע"כ צריכין למהר מאד לאפות הפת על האשר תיכף כשנתנו עליו מים כי א"א להמתין כלל עד שיתחמץ שלא יתאחז בחי' חימוץ המוח בחי' כי יתחמץ לבבי שהוא בחי' זוהמת מצרים שנאחז בהם מאד. כי בענין זה של ההמתנה והשהיה שצריכין להמתין ולצפות הרבה ולהרבות בתפילה ותחנונים ושיחה הרבה עד שיזכה להמשיך על עצמו בחי' קדושת התורה כנל יש בזה נסיון גדול וכמעט עיקר הבחירה תלוי בזה, כי זה ידוע שהכל חפצים ליראה את שמך ואפי' הגרוע שבגרועים כל זמן שאינו בכלל הפורקי עול ח"ו בודאי הוא חפץ ומשתוקק הרבה לשוב להש"י אפי' אם נפלונתרחק כמו שנתרחק כ"ש כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכשפרש"י שם שזה נאמר על האהבה של כ"א מישראל לאביו שבשמים. רק עיקר העיכוב הוא מחמת שצרייכן להמתין הרבה ולהרבות בתפילה ותחנונים ולהתחזק עצמו מאד מאד בכל מה שעובר עליו ע"כ רבים לא יכלו לעמוד בנסיון זה ומתרשלים מלפקח על חייהם הנצחיים עד שמתרחקים כמו שמתרחקים ח"ו, ואפילו כל אלו שהש"י בעזרם ונשארים קבועים בקדושתם ואינם מניחים עצמן ליפול ולהתעצל ח"ו מלהרבות בתחנונים ושופכים בכל יום ובכל מה שעובר עליהם, את לבם כמי םכוו' גם הם לא הי' להם כח להתחזק ולהמתין כ"א בכח התורה הק' שכבר קבלנו בכלל בשעת מתן תורהו מה שאנו מקבלין חידושי תורה אמתיים בכל דור ודור מהצדיקי אמת בבחי' תקונים הנ"ל, שהם בקדושתם הגדולה והנוראה ממשיכים תורה ברחמים גדולים כאלה עד שנמשך גם עלינו מקדושתם שיהי' לנו כח ג"כ להתחזק ולהמתין ולהמתין ולהרבות בתחנונים ושיחה וכו' עד ישקיף וירא ה' משמים. אבל בפסח שאז לא נמשך עלניו קדושת הראת התורה בתקונים הנ"ל רק הכל בבחי' אעדל"ע כנ"ל ע"כ א"א לנו להמתין ולהחמיץ מוחינו כלל כי צריכן לצאת בחפזון גדול, ע"כ אסור להמתין עד שיתחמץ עיסת הלחם שלא יתחזק ביותר ח"ו חימוץ הרע שבלב בחי' כי יתחמץ לבבי שמבלבל דעת האדם מאד מאד כשרואה ששוהה הרבה ועדיין לא יצא מטומאתו וכו'. כי אז בהתחלה הס"א אורב על זה מאד ואין בנו כח להכניעה מחמת שעדיין לא קבלנו שום תורה כלל. וכל המוחין והדעת נמשכין רק מלמעלה ברחמיו אשר מחמת זה הוצרכו לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה. ע"כ החמץ אסור כי אז א"א להמתין כלל כי יתאחז בו ח"ו טומאת מצרים ויעקם את לבו מאד. אבל אח"כ אחר שכבר התחילו לספור ימי הספירה והתחילו להמשיך בחי' הארת התורהע"י תשוקתם, אז החמץ מותר כי אעז החמץ נמשך מבחי' חיוץ המוח בקדושה שהוא מה שצריכין להמתין הרבהלישועת ה' כנ"ל. כי אז יש כח להמתין ע"י כח הארת התורה שהתחילו להמשיך ע"י כח הארת התורה שהתחילו להמשיך ע"י השתוקקותם וכו' שהוא בחי' ספירת העומר כנ"ל. וע"כ הותר החמץ אחר שביעי של פסח שאז נבקע ים החכמה כשרז"ל כי צעקו עאל ה' דהיינו שנמשך עליהם הארת התורה ביותר ואז יש כח להמתין כנ"ל ע"כ אז הותר החמץ. וע"כ בשבועות שהוא עיקר קבלת התורה מתוך האש ע"כ אז מביאין לקרבן חמץ דייקא כי עיקר תיקון קבלת התורה הוא ע"י שממתינים הרבה ואין דוחקין את השעה וכו' כנ"ל ומשם נמשך החמץ בקדושה שמביאין אותו לקרבן בשבועות וכנ"ל:
But the sho’ail is the opposite — for all the benefit is his. Which corresponds to the aspect of the Sitra Achara, which seeks and craves all the desires and pleasures. And therefore he needs extra guarding, for there one must guard most. And therefore he is liable for everything, for there are all the liabilities — for it is called “obligation” [chovah], as is brought.
Segment 64
אות כט וזה בחי'שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה וכו', כי אסור לקצור קודם קצירת העומר שהוא ראשית קצירכם, כי מחמת חטא אדה,ר נתערבבו כל הדברים וצריכין כמה ברורים. ועיקר הקלקול נגע בהלחם היוצא מן הארץ כ"ש ארורה האדמה בעבורך וכו' בזעת אפך תאכל לחם וכו' ובשביל זההי' גלות מצרים כנ"ל. ע"כ צרייכן לקדש מאד את הלחם בשעת יציאת מצרים שזה בחי' מצות אכילת מצה בפסח ואיסור חמץ כנ"ל, וע"כ אסור לקצור את התבואה קודם קצירת העומר במחרת הפסח כי ע"י העומר שעורים מתחילין לתקן הדיבור שנוכל להמשיך עלינו דיבורים חמים כגחלי אש שעי"ז עיקר נתינת התורה כנ"ל. וע"כ אז מתחיל להאיר עלינו בחי' קדושת קבלת התורה כי כן דרכו ית' שתיכף שהאדם מתחיל לעסוק בקצירת העומר נמשך קדושת א"י שזוכין לקבל החרב מעשו להכניע המונעים מא"י ע"י שאנו מכינים עצמינו לקבלת התורה שעי"ז נוטלין מעשו כח החרב להכניע המונעים כ"ש שם. וע"כ אסור לקצור שו םתבואה עד שקוצרין העומר שאז נמשך המגל והחרמש שבו קוצרין התבואה מכח החרב שמקבלין מעשו ע"י קדושת קבלת התורה שעי"ז חותכין ומבערין ומכניעין השונאים והמונעים מא"י כי אפי' כשישראל על אדמתם בא"י עדיין צריכין בכל עת לבער ולבטל מוציאי דבת הארץ רעה שהם המונעים מקדושת א"י שעל ידם היו כל הקלקולים והפגמים כשהיו ישראל בא"י שהתגברו המונעים מהקדושה כ"כ עד שהסיתו את ישראל למה שהסיתו עד שנתגרשו מא"י כי הם אורבים תמיד על ישראל לגרשם מא"י מהסתפח בנחלת ה'. וע"כ אנו צריכים בא"י לקדש את הלחם בכמה מצוות התלויות בארץ הכל כדי לברר הלחם מזוהמת הנחש שמשם כל המנועים מא"י. כי אדה"ר נתגרש מקדושת א"י שמשם נברא כשארז"ל שהוא בחי' קדושת הגן עדן שישב שם ואז נתקללה האדמה כנ"ל. ע"כ אפילו כשבאים לא"י צריכים בירורים ותקונים גדולים לבער המונעים מקדושת א"י שהוא כלל קדושת איש הישראלי. וע"כ א"א לקצור התבואה עד שקוצרין העומר שאז מתחיל ההכנה לקבלת התורה כנ"ל שעי"ז כנ"ל שעי"ז נמשך עלינו קדושת התורה שעי"ז נמשך כח החרב של עשו שאנו מקבלין כח החרב ממנו להכניע המונעים מא"י, ומשם מקבל כח החרמש והמגל שהוא בחי' חרב לקצור התבואה בקדושת א"י לבררה מחטא אדה"ר מהקללה שנתקללה האדמה בעבורור בזעת אפך תאכל לחם כנ"ל. ואז מתחילין לספור ספירת העומר שהוא עיקר ההכנה לקבלת התורה ע"י שהתחלנו לתקן הדיבור החם כגחלי אש ע"י קצירת והקרבת העומר וכנ,ל. וע"כ תלתה התורההק' מצות ספירה מהחל חרמש בקמה. כי החרמש בחי'חרב היינו כי אז החרמש בחי' חרב מקבל כחו מחרב הנ"ל שעל ידו מבערין המונעים מא"י. ויש לרמז שזה בחי' אותיות חרמ"ש, בחי' ח"ש מ"ר היינו שאז מקבלין הדיבור החם שהוא בחי' חש בחי' חשמ"ל בחי' חיות אש ממללות שמקבלין אות ומהנשמה שנקראת מרים ע"ש המרירות שסולבת על שעיבוד התורהשכל דבריה כגחלי אש, וזהו ח"ש מ"ר מ"ר זה בחי' המרירות שסובלת הנשמה שמשם מקבלין כח הדיבור החם בחי' חש חיות אש ממללות וכו' כנ"ל. וע"כ אז ביום קצירת העומר נפלו מפלה גדולה כמה שונאי ישראל כגון סנחריב ומדין וכו' ובפרט המן עמלק ימ"ש כי מיני' ובי' אבא ליזיל בי' נרגא. כי דייקא ע"י חרבו של עשו מכניעין והורגין אותם ע"י שנמשך עלינו בחי' קדושת קבלת התורה שעי"ז לוקחין כח החרב ממנו להכניע האויבים והמונעים מא"י. כי כל האויבים שעמדו על ישראל כולם התקנאו בקדושת א"י ורצו לגרש את ישראל מארצם וע"כ נפלו ביום קצירת העומר כנ"ל:
Segment 65
וזה מנצפ"ך צופים אמרום צופים בחי' המצפים ומייחלים לחסד ד' תמיד בחי' ואני בה' אצפה אוחילה לאלקי ישעי, הם זוכים להדיבור השלם שהוא בחי' ה' אותיות מנצפ"ך וכנ"ל:
And the shomer sachar is the aspect of the servant [eved], for he is hired to guard like a servant. And therefore he is an intermediate — liable in part and exempt in part, in the aspect of the Tree of Knowledge that is mixed of good and evil. And this is the aspect of Matat[ron], who is the aspect of the servant.
Segment 66
(ר"פ להלכות ספירה הנכללת בה' גזילה כנ"ל):
And this is the aspect of the craftsmen [umnin] who are paid guardians. For I heard from our master, our teacher and our rabbi [i.e., Rabbainu], may his light shine, regarding the discourse “Tefillah LaChavakuk” mentioned above — regarding what he said there, that the aspect of milah [circumcision] is in the aspect of Chashmal, in the aspect of the completeness of lashon hakodesh through targum, which is the Tree of Knowledge. That is, that one refines and raises the good to holiness — see there.
Segment 67
עשו בגימ' מנצפ"ך שהם בחי' פ"ר דינים וצ"ו. אין צו אלא ע"ז שהוא גימ' המן עם הכולל. מרדכי גימ' רע"ד. בחי' יראה ורעד יבא בי וכו'. ועם ה' אותיות והכולל גימ' מנצפ"ך. כי אתם מהעט שממעיטין עצמכם ובכל דבר שבקדושה חסר להם תמיד ומלאים יראה קדושה בבחי' אשרי אדם מפחד תמיד ונדמה להם תמיד שאין להם שלימות הדיבור ששרשו מנצפ"ך, אבל המן סבר שכבר הדיבור שמשם הממשלה כבר הי' בידו ועי"ז נפל בבחי' לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה מנצפ"ך צופים אמרום. צופה לשון צופה ומייחל ומחכה כ"ש ואני בה' אצפה אוחילה לאלקי ישעי, עי"ז זוכה להדיבור בחי' מנצחפ"ך בבחי' נאלמתי דומ'י וכו' חם לבי וכו'. כי גדר האדם הורא מדבר. והוא כנגד יסוד האש כי דצח"מ הם בחי' ד' יסודות ארמ"ע והאדם שהוא המדבר עיקרו מיסוד האש. וע"כ עיקר שלימות הדיטבור הוא בחי' אש בחי' וגבורתך ידבור והגבורות הם בחי' אש. וכל עבודת האדם היא בענין הבחירה שזה מעלתו שבשביל זה נברא לסור מהרע של היהצ,ר המסית ולמשוך עצמו להטוב להיצר טוב כי כל התאוות והמדות רעות בחי' אש כי מהאש יצאו. כי אע"פ שהאדם כלול מכל הד"י שמהם כל המדות והתאוות כמובן במ"א ובדברינו. אבל הכל מהאש שבאותו היסוד. כי כל יסוד כלול מכל הד"י והמדבר כל הוויתו מיסוד האש שבאש שבד"י כמובא. כי עיקרו נברא להכיר הבורא ית' ע"י לבו ודעתו. וידיעת הש"י הוא בחי' אש בבחי' כי ה' לאקיך אש אוכלנה הוא.כי הדעת והשכל הוא כמו נר דולק בחי' נר ה' נמשת אדם וכו'. והלב הוא בחי' נר דלוק ושם בבחי' הלב עיקר הבחירה כי האש שבלב בוער לכל התאוות ובפרט לתבערת המדורה וכו'. ולהיפך הוא בוער מאד עד לב השמים להש"י וגם זה אינו טוב בשלימות כי הוא חוץ מהמדה. וע"כ כל התיקון ע"י התורה שניתנה באש שהיא מצמצמת האש בב' הבחי' (כ"ש בהתורה ויתן עוז למלכו וכו בסי' ע"ח) בבחי' אלמלא כנפי ריאה דנשבין על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא בב' הבחי' הנ"ל כ"ש שם:
And he said that this is the answer to the heretics [teshuvos haminim], as it is brought in the Midrash, that they asked: If Hashem, blessed be He, desires the circumcision, why did He not create man already circumcised? For how is it possible that the work of Hashem, blessed be He, should lack rectification?
Segment 68
וע"כ כל התיקון ע"י חידושי תורה שממשיכין הצדיקם עתה שהם בחי' משה בכל התיקונים הנ"ל. דהיינו ברחמים ותחנונים ובאריכת אפים מאד מאד ואינם דוחקים את השעה כלל וכו'. כי עיקר המשכת התורההוא רק להביא לידי מעשה להחזיר את העולם למוטב וזה קשה מאד מאד ע"כ צריכין אריכת אפים גדול מאד וכנ"ל. כי אפילו צדיקים נוראים ונשגבים כל שגיאותם הי' בענין זה, אך מה לנו להבין ולהתבונן בשגיאותם אך תורה הוא וללמוד אנו צריכין להבין על ידם רמזים לעצמינו אם בארזים נפלה שלהבת ע"י דחיקת השעה לפי נשגבות מעלתם ברום גבהי' מרומים מה יעשו אזובי קיר כמונו. כי מכ"ש וכ"ש כמה אנו צריכין להזהר מבחי' דוחק את השעה שמשם כל הפגמים והקלקולים ר"ל. ואפי' כשמתחילין להתעורר להתקרב להש"י אסור להיות דוחק את השעה. וזה בחי' ספירה שהוא הכנה לקבלת התורה וכנ"ל. כי צריכין לספור הימים בבחי' למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, כי סדר הזמנים הם ע"י הגלגלים שהם למעלה מיסוד האש וכל יסוד האש נמשך מהם והש"י מסדר הזמנים ומבדיל בין יום ללילה ובין יום לחבירו בחכמתו. וע"כ מנה הימים בבריאתם כ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום א' וכן יום ב' וכו' הכל כדי לתת גבול וגדר לכל יום ויום שלא יבער יותר מדאי. וע"כ החשך קדם לאור כי הדיבור בחי' אש כנ"ל בחי' אור כ"ש פתח דברך יאיר והחשך בחי' חשכת הדעת העדר הדיבור שזהו בחי' חש מל הנ"ל שצריכין להקדים השתיקה קודם הדיבור וכנ"ל. כי בלילה אז הוא בחי' השתוקקות וכיסופין להש"י בחי' על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וכו'. אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. כי עיקר עבודת האדם להמשיך על עצמו קדושת המרכבה הקדושה שהיא בחי' אש כ"ש כמראה אש היא מתהלכת בין החיות. ששם התגלות אלקותו ית'.כי כל אדם צריך לעשות עצמו מרכבה לשכינה מכו שנתתקן מהאר"י ז"ל לומר הנני מכוון לעשות כל גופי מרכבה לשכינה וכו'. אך יש ד' קליפותך המונעים שהם ג' הרעים והד' בחי' בחי' נוגהוכו' והם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, שהרוח סערה מלהיב האש המתלקחת, והענן מחשיך מלראות שורש אור האש דקדושה, וצריכין להמשיך על עצמו אור החשמ"ל שמשם התחלת המרכבה דקדושה. ועיקר המשת קדושת החשמ"ל הוא ע"י בחי' הנ"ל בחי' ח"ש מ"ל וכו' כנ"ל. ואז מתקרבין להאש דקדושה בבחי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא דאכלי כולא ושצי כולא, ואתם הדבקים בה' אלקיכם וכו' כמובא במ"א. ועי"ז שורפין ומכלין האש דס"א בבחי' מהאש יצאו והאש תאכלם וכו'. וע"כ צריכין לספור הימים קודם מתן תורה לסופרם לעומר בחי' גבול ומדה להמשיך על עצמו הגבורות הקדושות שהם בחי' שעורים הנ, לבחי' שורש הדיבור החם כאש כנ"ל להמשיך על עצמו בהדרגה ובמדה שזה עיקר בחי' קדושת המשכת התורה כנ"ל. וזה בחי' יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. כי הדיבור והדעת להכיר כבודו ית' שנמשך כפי סדר מעשה בראשית מהגלגלים שעל ידם סדר הזמנים שזה בחי' השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרגיע. כי יסוד האש שהוא גדר האדם המדבר נמשך מהם כנ"ל הכל נמשך מיום ליום ומלילה ללילה אשר חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם שלא לצאת מהגבול וכנ"ל. וע"כ אין אומר ואין דבגרים בלי נשמע קולם. כי בהכרח להקדים השתיקה להדיבור בבחי' ח"ש מ"ל כנ"ל. אך העיקר הוא הרצןו והקווי והגעגועים וכו' כנ"ל ועי"ז נתחמם הלב בקדושה וכו'. וזהו בכל הארץ יצא קום לשון קיווי ותקוה ותוחלת ועי"ז ובקצה תבל מליהם וכנ,ל:
But it is in the aspect mentioned above. For even though the lashon hakodesh that comes from Above is complete, even so, it has no completeness except through the good that is raised from the lashon targum. And this is the aspect of the milah, as above. That is, the things that come from Above to this world have no completeness except when one refines the holiness in this world from the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil — which is the aspect of the completeness of lashon hakodesh through lashon targum.
Segment 69
וזהו לשמשם שם אהל בהם ופרש"י בשם התנחומא מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו. היינו כנ"ל כי האש והחמימות נמשך מהשמש שעל זה צעק שלמה איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים בעת תוקף חום השמש כשפרש"י וכ"ש עד שיפוח הקץ וכו' וכשפרש"י שם. וע"כ השמש נתון בתוך תיקו שלא יחרבי העולם ח"ו וכשפרש"י שם על ואין נסתר מחמתו אלמלא ניתן ברקיע התחתון לא הי' אדם נסתר מפניו מפני חמימותו וכו'. וכל התקון להנצל מתבערת האש הזה הנמשך מהגלגלים והעיקר מהשמש שעל זה אמר קהלת את המעשה הרע הנעשה תחת השמש דייקא, כל התיקון הוא ע"י התורה שמרחפת על הלב וכו' כנ"ל. וזהו תורת ה' תמימה משיבת נפש וע' פרש"י שם ב' הפריושים ושניהם א' לענינינו שפירש שם תורת ה' תמימה. גם היא מאירה כשמש וכו'. ד"א ואין נסתר מחמתו ליום הדין, וליהט אותם היום הבא, אבל תורת ה' תמימה משיבצת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה מאותו להט וכו'. וזהו שסיים יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וכו' כי התיקון לכל זה הוא רק תפילה ותחנונים בבחי' הנ"ל שזהו בחי' אמרי פי והגיון לבי בחי' אמרי אאזינה ה' בינה הגיגי וכו'. כי א"אל באר ולדבר הכל וכו' כי צריכין שתיקה בחי' געגועים קודם הדיבור ואח"כ בבחי' חסידים הראשונים היו שוהין קודם התפלה ואח"כ וכנ"ל:
And it appears, in my humble opinion, that this is also hinted at in the Midrash that is brought there: “Wheat needs to be ground,” etc. — “even man needs rectification” — see there. That is, all things need rectification, that is, birur [refinement] — which is the aspect of the birur of the Tree of Knowledge. And this is the aspect of the milah, as above.
Segment 70
וע"כ הזהירם ביותר כ"פ בשעת מתן תורהו והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יהרסו אל ה' וכו' כי תיכף כשרוצין להתקרב באמת להש"י צריכין ליזהר מאד מהריסה שלא ידחוק השעה ח"ו כי רוב ההרפתקאות ח"ו הוא עי"ז כנ"ל. וע"כ הקדים מצות ספירת העומר וכנ"ל:
And this is the aspect of all the craftsmanship [umanus] in the world. For certainly: “Everything that G–d has made — one cannot add to it or subtract from it, and He has made everything beautiful” (Koheles 3:14). And even so, all things need rectification by man. And this is the aspect of all craftsmanship. For no complete vessel is created from Heaven — and specifically the lower beings, people, must be craftsmen and rectify the vessels. For this is why Hashem, blessed be He, created His world — that people should rectify all things. And this is the aspect of the birur of the Tree of Knowledge, the aspect of the completeness of lashon hakodesh through targum, which is the aspect of the rectification of the milah, as above.
Segment 71
ובשביל זה צריכין ליזהר מאד להשתדל להתקרב לצדיקי אמת הממשיכןי דרכי התורה מחידושי תורה שנמשכו בתיקונים הנ"ל. כי זה עסק הצדיקי אמת להלהיב לב בני ישראל לעוררם ולהקיצם שיתלהבו להש"י. אבל נזהרים מאד מרוח סערה שלא יבער האש יותר מדאי בבחי' הריסה ח"ו (כ"ש בהתו' אל אשא יהי' שמה הרוח ללכת וכו' ע"ש סי' ט' לק"ת). וז"ש במ"ר בפ' העומר שבזכות העומר באין לא"י והיינו כנ"ל:
And this is what our Sages of blessed memory said in Maseches Kiddushin: that one must learn a craft, and afterward marry a woman, as it is written: “See life with the woman,” etc. (Koheles 9:9) — “life” is the aspect of craftsmanship. For craftsmanship is also the aspect of the rectification of the bris [covenant], as above. And this is what they said there: “There is no poverty from craftsmanship and no wealth,” etc. — “Rather, let him seek mercy from the One Who,” etc. For even though we see that people earn their livelihood from craftsmanship, one must know and believe that this is only through his rectifying those vessels that he completes through his craft — which is the aspect of the rectification of the bris, as above. And through this sustenance is drawn to him, for upon this depends sustenance — as is brought many times, that sustenance depends on the rectification of the bris. And the essential [element] is through refining the birurim and raising them upward — through which abundance is drawn, as is known.
Segment 72
(שייך לעיל)
[continued:] It emerges that even though one earns his livelihood from craftsmanship, this is only through the rectification and the birur, as above. And therefore there is no poverty or wealth from the craftsmanship itself, but rather according to the rectification — according to what one merits to refine and rectify, as above. And this is what they said: “Rather, let him seek mercy” — for the essential thing is tefillah. For the essential birur and rectification is tefillah, as is brought — that the greatest birur of all is only through tefillah.
Segment 73
וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח, היינו בחי' התגלות התורה כש"ש ביום חתונתו זה מתן תורה. וזוה ישיש כגבור לרוץ אורח היינו שעל ידי התורה שנמשכת בתקונים הנ"ל על ידי זה זוכין להתגבר לרוץ אורח לעשות דרך לא"י, כי עיקר האורח והדרך שהולכין בכל מקום בגשמיות ורוחניות הכל הוא בלא לא"י כנשמע מפיו הק' כי שם עיקר המנוחה והנחלה כנ"ל. כי אנו צריכין כ"א לרחם על עצמינו לילך בדרכים קדושים ועצות עמוקות הנ"ל להשמר מאד מאד מתבערת האש דס"א ולהמשיך על עצמו בכל עת דיבורים חמים כגחלי אש ולבלי לדחוק את השעה להמשיך הדיבור בבחי' ח"ש מ"ל וכו' כנ"ל כדי שעי"ז נזכה לבא לא"י כנ"ל. כי גם כל השגיאות דקות של הצדיקים הנוראים ששגו בזה הכל הי' על ידינו בבחי' כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה וכנ"ל. וכ,ש ויתעבר ה' בי למענכם וכתיב גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבא שמה אותו חזק וכו', כי אעפ"כ יגמור משה ע"י תלמידיו שהם בחי' יהושע שהמשיכו על עצמן כל התיקונים הנ"ל אחרי הסתלקותו שאז תיקן בשלימות השגיאה הנ"ל כנ"ל. ועדיין הוא עומד ומשמש במרום ומרבה תפילות ותחנונים בבחי' תיקונים הנ"ל עד שנמשכין עלינו התעוררות לילך בדרכי התיקונים הנ"ל להמשיכם עלינו שעי"ז יתתקן הכל ונשוב לארצינו וכו' וכנ,ל:
And this is what they said there: “I set aside all the crafts in the world and teach my son only Torah.” For the Torah rectifies everything. And therefore the Torah is called oman [master craftsman], as it is written: “And I was with Him as an oman” (Mishlai 8:30).
Segment 74
וע"כ בגאולה האחרונה כתיב כי לא בחפזון תצאו וכו'. כי עיקר התוקן לשוב לא"י הוא ע"י מתינות רב לבלי לדחוק את השעה כלל וכו' וכנ"ל:
But aside from the Torah — that is, one who does not merit to learn Torah — certainly must learn a craft, as our Sages of blessed memory strongly admonished there. For craftsmanship is rectification and birur, the aspect of the rectification of the bris. And through this one merits sustenance, as above.
Segment 75
(א"ה שמעתי מא' מאנ"ש הענין לאשמה בה וכו' לכן הצגתיה פה) שייך לעיל לאות ז' אשר מבואר שם שפגם אדה"ר הי' אשר הי' דוחק את השעה שזהו בחי' פגם גזילה וכו' ותיקונו הי' ע"י שבת כי שבת אגין עלותי וזה שמסיימת פ' גזל (ויקרא ה') לאשמה בה ר"ת לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי כמובא והבן:
And this is what our Sages of blessed memory said: “Idleness leads to immorality” [habatalah m’vi’ah lidai zimah]. That is, one who does not do work comes to the blemish of the bris. For the idleness from craftsmanship is the aspect of the blemish of the bris, as above. And this is what our Sages of blessed memory said: “Anyone who does not teach his son a craft, it is as if he taught him banditry” [listus]. For banditry and robbery is the aspect of the blemish of the bris, as Rabbainu of blessed memory wrote in the discourse on robbery (siman 69). For even if he does not actually come to commit robberies, even so, he is called a robber — as if he robs the Holy One, blessed be He, as it were. For “the earth is Hashem’s and its fullness” (Tehillim 24:1), and a person does not merit and is not permitted to benefit from the world until he rectifies things — through which he acquires and merits those things.
And this is the aspect of: it is forbidden to benefit from this world before reciting a blessing — which is the rectification. And after the blessing, it is his, as our Sages of blessed memory said: since he rectified it. But before the blessing, it says: “The earth is Hashem’s and its fullness.” And one who benefits without a blessing, it is as if he robs the Holy One, blessed be He, and the Congregation of Israel, as our Sages of blessed memory said there in Berachos.
And therefore a person must specifically engage in some occupation — either in Torah or in craftsmanship and trade — in order to make some rectification, for which he came to this world. And therefore one who has no craft is a robber, as if he robs Him, blessed be He, as above.
[summary:] It emerges that craftsmanship is in the aspect of the rectification of the bris, in the aspect of the milah, which is the aspect of Chashmal — which is the aspect of the completeness of lashon hakodesh through the targum, which is the aspect of the Tree of Knowledge, as above. And therefore the craftsmen are paid guardians — for they are in the aspect of paid guardians who are in the aspect of targum, in the aspect of the Tree of Knowledge, as above.
And likewise the socheir — his law is like a shomer sachar. For the shomer sachar is the aspect of a servant who serves in order to receive a reward, as above. And therefore he is in the aspect of Matat[ron], the aspect of the servant, the aspect of the Tree of Knowledge that is mixed of good and evil. And therefore the law of the shomer sachar is liability and exemption, as above.
And likewise the socheir is also in this aspect, since he has benefit — for he uses the object — he is also in the aspect of one who serves in order to receive a reward, which is the aspect of the servant, as above.
For these four guardians also hint at the service of Hashem. For those who serve are called “guardians,” as it is written: “And he guarded My charge, My commandments,” etc. (Beraishis 26:5). And there are among them four aspects mentioned above, whose generality is three aspects mentioned above — that is, liability and exemption and a mixture of both.
And it can be hinted that this is the aspect of the four who entered the Pardais [orchard] — which Rabbainu, may his light shine, wrote about (siman 31): that these four aspects are found among those who enter the service of Hashem and draw close to the Tzaddik. For there is one who enters in peace and exits in peace — the aspect of Rabbi Akiva. And there is the opposite — one who chops the plantings [m’katzeitz ban’ti’os]. And there is the aspect of: “he peeked and was stricken” [haitzitz v’nifga] — “he peeked and died” — that is, one who snatches and enters beyond his level — see all of this in the discourse on Kisufin.
And this is the aspect of the four guardians, whose generality is three — that is, liability, exemption, and intermediate, as above. That is: the shomer chinam is exempt from everything, which is the aspect of one who serves Hashem with love, for free, without any receiving of reward. And there is the aspect of all the exemptions — for it is the ultimate completeness of holiness, where there is no liability at all. And this is the aspect of “entered in peace and exited in peace,” which is the completeness of holiness.
And there is the opposite — the aspect of the sho’ail, where all the benefit is his and he does not pay any wages. And he is the exact opposite of the shomer chinam, who is the aspect of a guardian and servant for free, without any receiving of wages — and he is the aspect of “free” [chinam] that is within holiness, as our Sages of blessed memory said: “Just as I am for free, so too you shall be for free.” And the sho’ail is the opposite — the aspect of “free” of the Sitra Achara, which is called “free” — as it is written: “We remember the fish that we ate in Egypt for free” (Bamidbar 11:5) — free from mitzvos. For he wants all the desires for free, without wages — that is, without any mitzvos or service of Hashem. And this is the aspect of the sho’ail, where all the benefit is his and he does not pay any wages. And this is the aspect of “chopping the plantings” — which is the aspect of completely evil, as above. And therefore he is liable for everything, for there are all the liabilities, as above.
And the shomer sachar is the aspect of one who guards and serves for the sake of receiving wages. And likewise the socheir is the aspect of one who gives wages — that is, the aspect of the service of Hashem that is the aspect of “wages” that are given to Him, blessed be He, as it were, as it is written: “If it is good in your eyes, give me my wages” (Zechariyah 11:12). But he also has benefit — the aspect of the socheir who has benefit from the object.
And these two aspects — that is, the shomer sachar and the socheir, who are in the aspect of those who serve in order to receive a reward, as above, and therefore are in the aspect of the servant, the aspect of Matat[ron], the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil, as above — they are in the aspect of “he peeked and was stricken,” “he peeked,” etc. For their blemish was in the aspect of the blemish of the Tree of Knowledge, as is brought, and as it says in the Tikkunim: “On the day you eat from it, you shall surely die” — on that day, “he peeked,” etc. For this blemish of “peeking” — that is, entering and gazing at what is not fitting for him — this blemish is because he wants to receive wages, and his service and his entering into the holiness is for the sake of wages. And therefore, since he chooses wages and craves the wages — through this he could come to transgress His will, blessed be He, to enter beyond his boundary, because of the desire for the wondrous reward. For the aspect of entering the Pardais — that itself is the reward. It emerges that the aspect of “he peeked” is the aspect of one who serves for the sake of the reward of the World to Come — through which he could come to the aspect of “peeking,” to enter beyond his boundary, as above.
And this is the aspect of the shomer sachar and the socheir, as above. But one who serves without any receiving of reward, who only wants to serve Him and do His will, blessed be He, alone — he certainly will not enter beyond what is fitting for him, and will not transgress His will, blessed be He, since he does not want anything except His will, blessed be He.