Segment 1
ועשיתם אשה לי' עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לי' מן הבקר או מן הצאן. אשה לי' עלה או זבח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. לעשות, עם הה' אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.
Segment 2
והקריב המקריב קרבנו לי' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן. סלת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
Segment 3
או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין. סלת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
Segment 4
והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין, בגמטריא נ נח. סלת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
Segment 5
ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח לי'. חצי, בגמטריא נ נח.
Segment 6
הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני י'. הקהל – הי קוף הי למד – עם ד' אותיות, בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.
הסופי תיבות של: עולם לדרתיכם ככם כגר, בגמטריא רבי נ נח. הסופי תיבות של: כגר יהיה לפני ע"ה בגמטריא נ נח נ נח.
הראשי תיבות של: חקת עולם לדרתיכם בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: חקת עולם לדרתיכם ככם כגר בגמטריא נחמן.
Segment 7
וְהָיָ֕ה בַּֽאֲכָלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַֽיקֹוָֽה.
והיה באכלכם, עם הי' אותיות, בגמטריא נחמן ע"ה. והיה באכלכם מלחם הארץ, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. תרומה לה', עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא נון חית מם נון.
Segment 8
רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ.
גרן כן ע"ה בגמטריא נ נח נ נח נ נח. אתה בגמטריא רבנו נחמן, ובא"ת ב"ש תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כתרומת גרן כן תרימו אתה, עם הה' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ה' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הכולל.
הראשי תיבות של: תרימו תרומה כתרומת ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.
הסופי תיבות של: ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת, ושל: כתרומת גרן כן תרימו, בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – עם הט"ו אותיות.
Segment 9
וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר ה' אל משה.
תשגו ע"ה בגמטריא נון חית מם נון. את ע"ה, וכן: ה' אל משה, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אשר דבר, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא נון חית מם נון. אל משה בגמטריא רבינו נ נח.
פרש"י ז"ל אשר דבר ה' אל משה, אני ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וכו' עיין שם. ואעפ"כ יש בחירה לעבור חס ושלום, כי ה' דבר אל משה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן קצ (וכן בסנגוריא של משה, עיין רש"י יתרו כ:ב). וכן לקמן פסוק לא.
Segment 10
כי דבר ה' בזה ואת מצות הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה.
כי דבר ה' בזה ואת ע"ה בגמטריא רב נחמן מברסלב. ואת בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. הפר בגמטריא נחמן מאומן. הכרת, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נון נון חית. תכרת הנפש ההוא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.
הראשי תיבות של: כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת, ושל: הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
הסופי תיבות של: הפר הכרת, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: תכרת הנפש ההוא עונה בה, בגמטריא נון חית מם נון ע"ה.
פרש"י דבר ה', אזהרת עבודה זרה מפי הגבורה, והשאר מפי משה, ע"כ. וכן לעיל פסוק כב, עיין שם, שאע"פ ששמעו מפי הגבורה, לא ניתן להם הבחירה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן קצ, כי הדיבור היה למשה ובני ישראל היו שומעים.
פרשת ויאמר של קריאת שמע
Segment 11
וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם.
והיה לכם לציצת, עם הי"ב אותיות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. אתו בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. וזכרת את, עם הב' תיבות, בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אשר אתם, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר אתם, עם הו' אותיות וב' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב. לציצית (מלא י', כמו שרש"י כאן כותב שהוא בגמטריא שש מאות) בגמטריא נון נון חית. (כל הפסוק, עם ג' כוללים בגמטריא ט"ז פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות כו ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ט"ו פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן) ע"ה.
הסופי תיבות של: והיה לכם לציצת וראיתם אתו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: לכם לציצת וראיתם אתו, ושל: לציצת וראיתם אתו וזכרתם, ושל: וראיתם אתו וזכרתם את, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
בכמה מקומות (בראשית טו:א ועוד) רש"י פירש, שהתיבה אחרי הוא מופלג. והנראה לענ"ד בזה, כי צדיקים מקדשים את לבבם ועיניהם, ולהם אין סכנה ללכת אחריהם, כי ענין קדושתם הוא התאחדותם ברצון אחד להשם יתברך, ולכן לא יתור אחרי – מופלג מהם, אלא ביחד איתם, מה שאין כן, אדם רגיל שלא טהר לבבו ועיניו, על כרחך יהיה מרחק גדול בין רצונו וביניהם, ועל זה הזהירה התורה הקדושה, לא תתורו אחרי – במופלג מהם.
[מה שאין כן, אחרי ה' אלקיכם תלכו ואתו תיראו וכו' (דברים יג:ה), לעולם אפילו הצדיק הכי גדול יהיה מופלג מהשם יתברך]
Segment 12
לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם.
ל'מען ת'זכרו ועשיתם א'ת כ'ל מ'צותי, הר"ת (בלי הו' של ועשיתם, והו' יכול להיות הו' תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. עוד כתוב שמה, אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו, כל אות רביעי כותבת נחמן, ובסופי תיבות מ(א)ומן.
כבר גילה הזוהר הקדוש שחטא קרח היה שרצה לעשות שמאל ימין - אישה לאיש, כמו שמצוי היום ממש, ומבואר שזה ממש קשור בהמשכת העם למפרסמים של שקר - כל העדה כולם קדושים - ונטישת הצדיק האמת נ נח נחמ נחמן מאומן.
והנה רבי נתן בלקוטי הלכות (יורשה דעה שלוח הקן ד:ט) מבאר שקרח טעה וחשב שלגדולים אין להם כבר יצר הרע, עיין שם כל דבריו הקדושיו. והדבר תימה, כי הלוא כל הפוסל במומו פוסל, ואם קורח פסל את משה ואהרן (וקצת אינו מובן בכלל, איך הוא בא לאשם אותם שלקחו השררה לעצמם כאשר כל הטעות שלו זה שלגדולים אין יצר הרע, אז איך הם באו לחטוא, וצע"ק) בזה הנקודה, הרי לכאורה הוא בעצמו היה לקוי בחוסר יצר הרע, ואם כן איך הוא בא לחטא הנוראה הזו?
וידוע הסיפור שהיה איש אחד - עובד השם גדול - בן שישים שנה שהלשין להחוזה על היו"ד הקודש, והחוזה העיד עליו שהשטן הניחו לעבוד את השם תורה ובתפלה שישים שנה רק כדי שיועילו דברי להשון הרע להבעיר את המחלקת בין הצדיקים.
הרי שקרח הגיע להשגה איך שכל אדם באמת בתכלית השלמות, כפי ענינו, וכמבואר ברמח"ל בכמה מקומות, ובמקום אחר הוא אפילו מכנה את זה לבחי' חסידות של לב בשר (ברסלב!) - שכל דבר יש לו השלמות כפי ענין, כל פריט במכונה שעושה תפקידו זה השלמות שלו. ואם כן הרי אין הבדל כביכול ביניהם. והרי אין חסרון יצר הרע. אבל כל זה רק כאשר כל אחד עושה תפקידו, אבל אם מחליפים תפקידים הרי חסרון עצום יש. אז קרח ראה את השלמות ורצה לבטל את הגבולות והגדרות והתפקידים שהשם יתברך שם לכל חפץ, והרי אף כי במקומו הגיע לשלמות, עד כדי כך שאיתא במדרש שלעתיד לבוא יהיה כהן גדול, אבל להעביר את זה הלאה, שהשלמות של כל דבר במקומו ובזמנו יועיל לו למקום אחר לתפקיד אחר, הרי זה כבר חטא עצום.
וזה מה שלא הבין איך חוט אחד של תכלת הוא התיקון של ציצית אפילו לבגד של כולו תכלת, ומזוזה היא התיקון אפילו לחדר מלא ספרים. כי כל דבר, איש או אישה, משרת עבד או שר ושופט, התיקון שלו הוא בדיוק אותו דבר שהשם יתברך קובע, לא פחות ולא יותר.
וידוע שחטא של קרח אנחנו מתקנים בפורים כמו שנתגלה לרבינו הקדוש, כי קרח כפר דייקא בתורה של בעל פה של משה רבינו ובפורים חזרנו לקבל את התורה הקדושה באהבה בתוקף של מרדכי הצדיק.
עוד כתבתי בס"ד לפרש ענין מחלקת קרח
ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (טז:ג).
י"ל בעה"י על פי המבואר בספרי הרמחל כמה פעמים בענין במופלא ממך אל תחקור שהוא האיסור לחקור בבחינת הכתר, והלוא יש לנו הרבה לימודים בספירת הכתר ואפילו בפרצופים עליונים. ועוד כמה תמיהות בענין. אלא שהעניין הוא שאסור לחקור חקירות של כתר דהיינו הלמה ומדוע ככה ולא אחרת, דהיינו מותר לנו ומצוה לנו לחקור ולהבין כל פעולת השם מה תכליתם בכל פרטיהם ודקדוקיהם, אבל אסור לחקור קודם לזה למה בכלל השם יתברך ברא ועשה באופן וצורה כזו ולא אחרת, רק לאחר שכן עשה מצוה להבין מהותה עד תכליתה איך זה מסתדר דוקא ככה.
וידוע שדעת וכתר הם אחד, כי לולא כן חס ושלום צריכים להגיד שיש אחד עשר ספירות שאנו מוזהרים ממנו בחומרה תקיפה בספר יצירה. אלא שהכתר הוא השראה מהדרגה למעלה והדעת חודר אותו לפנים.
ומחק הכתר להיות נעלם לגמרי, ואכן לא רואים את השם יתברך, רק הכל ממנו, גם המקום גם הזמן גם הנפש גם החומר, והוא בלתי נראה.
ולכן קרח טען שהרי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', בחי' דור דעה, יש להם את הדעת. ואם כן על משה רבינו התפקיד - ומדוע תתנשאו, להמליך את הכתר, שהוא בחי' מדוע כנ"ל. ובתפקיד זו אין ראוי למשה רבינו לקחת שום גדולה גלויה אלא להתעלם לגמרי כנ"ל.
ואכן מיד אחר טענתו כתיב (פסוק ד) וישמע משה ויפל על פניו. בחי' העלמה של הכתר.
וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר, בקר וידע ה' - היינו שהם רק מבקרים בדעת את ה', בחי' בוקר והתחלת הידיעה, כי: את אשר לו, בחי' הכתר שהוא לבדו יתברך, ואת הקדוש והקריב אליו, היינו שאר המידות שעל ידם מתקרבים להשם יתברך, ואת אשר יבחר בו, בחי' הצדיק, כי יעקב בחר לו י"ה (ה'קריב י'קריב כדלקמן), כי בחר ה' בציון, יקריב אליו, שהצדיק יקריב אליו לעצמו את כולם.
וזה את אשר יבחר בו, דהינו הצדיק שעל ידו השם יתברך עושה מה שהוא בוחר, כי השם יתברך נמלך בנשמותיהם של הצדיקים, וזה הצדיק שהוא את אשר יבחר בו, יקריב אליו לעצמו וימלוך על כולם.
וזה יקריב אליו, א-ליו, לי"ו - מ"ו בחי' מילוי שם ע"ב והוא בחי' חכמה כידוע (והוא גם כן אותיות לוי, והרי משה זכה לכמה בחינות כי בחינת כתר הוא למעלה מן המקום, ולכן יכול לזכות לכל הרוחות כמבואר בלקוטי מוהר"ן, ולפי זה י"ל בזה טעה קורח, כי רש"י וחז"ל תמהו על קרח שהיה פקח איך הוא נפל בטעות הזה, וי"ל כיון שראה שמשה רבינו זכה לכמה בחינות חשב שגם הוא יכול). וא' בחי' כתר, והצדיק הוא בחי' נקודה עליונה של הא' כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו, ועיין שם: יבחר לנו את נחלתנו, זה בחי' משה בחינת נקדה העליונה שהוא בחי' במופלא ממך, ובזה צדק טובא, כי הצדיק הוא בחי' אדם היושב על הכסא דמתכסיא, אלא החיבור להצדיק דרך הו' של הא', והוא בחי' המלכות כמבואר שם. והנקודה תחתונה של הא' שהוא בחי' הדום רגליו, בחי' יהושע התלמיד, וגם בחי' אהרן, כי באהרן כתיב וידם אהרן, בחי' דום לה'. ולכן אהרן זכה בכהונה וקרח נדחה.
ולפי דרכינו אתי שפיר, כי כל הפוסל במומו פוסל, והרי יש לתמוה באמת שמצינו בחז"ל שקרח באמת היה חשוב מאד, ולא סתם ממנו יצא שמואל, ואיתא במדרש שלעתיד לבוא קרח יהיה כהן גדול, ואם כן מדוע באמת לא קיבל איזה משרת ותפקיד מיוחד. ולפי מה שנתבאר א"ש דאדרבה מעלתו היה גבוה מאד, במעלה שהוא האשים את משה רבינו, דהיינו שבאמת עליו היה מוטל לעסוק בכתר, ולכן לא קיבל שום גדולה גלויה. ולולא הפירוש שלנו י"ל שקרח היה לקוי בזה גופא שרצה כל הגדולה לעצמו, כי כן ראה שממנו יצא שמואל שעליו אמרו חז"ל שהוא שקול כנגד משה ואהרן, הרי יש סמך שקרח רצה כל הגדולה.