Segment 1
וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת-הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה.
להוציא, עם הו' אותיות בגמטריא נחמן. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. באדם ובבהמה ע"ה בגמטריא נ נח.
ה' פעמים נזכרים מעשה החרטמים בפרשה [תנין, דם, צפרדע, כנם – שחין]. א – עשיית תנין מן המטה. שם כתוב: ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. – ובאתי לדייק שלא כתוב 'כן' אלא בסוף, וכאן כתוב בלהטיהם ובשאר המקומות כתוב בלט. ופרש"י (ז:כב) בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים, ע"כ, ופירש הגור אריה בשם הרמב"ן שמעשה כשפים הם על ידי מלאכי חבלה שהם אש לוהט. הרי שמעשה בלהט על ידי מלאכי חבלה, הוא הרבה יותר גבוה מסתם מעשה בלט של שדים. ונראה שלאחר שמטה אהרן בלע מטותיהם הרי לקח מהם הכח להשתמש ולפעול עם מלאכי חבלה, ולכן אחר כך פעלו רק בלטיהם עם שדים. ונראה שלכן רק אצל בלהטיהם כתיב 'כן' בסוף (ראשי תיבות כישוף נכרי), ובשאר מקומות כתוב בתחילה, ויעשו כן. כי כל מעשי החרטמים היה לחקות מעשה הנסים של הקדושה. ובקדשה כתיב (שמות א:יב) וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ופרש"י ז"ל רוח הקדש אומרת כן, אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה, עכ"ל ודו"ק היטב, משקל שבעים שבעים (=כן) מנה. וזה פעלו דרך אותיות 'כן', וכמו שמצינו שהכיור וכנו נעשו על ידי מראות הצובאות – הרי שה'כן' בבית המקדש היה בחי' מראה, שמראה לעולם מה שמראים לו, כן החרטמים היו עושים, מראים את הנס לאספקלריא הטמאה שהיה מראה החיקוי. וכאשר השתמשו במלאכים אז מעשיהם היה יותר גבוה מסוף מעשיהם, אבל כאשר לא היה להם להשתמש אלא בשדים, אז מיד פעלו לקחת החיקוי דרך ה'כן', ולהראותו עם השדים.
וכן מצינו בריש פרשת בא פסוק י' ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם, ופרש"י כתרגומו – חזו ארי בישא דאתון סבירין למעבד לקבל אפיכון לאסתחרא, הרי שפרעה קרא יהא להם 'כן' ופירש דבריו שאותו רע יחזור לנגדם, כי זה פעולת 'כן' כנ"ל כמו מראה. ובאמת מצינו שפירוש כן הוא עיגול, עיין במס' חולין מח: שהמעיים הדקים נקראים הדרא דכנתא, כלומר שהולכים סחור סחור בעיגול, וע"ש נו: שדרשו (דברים לב:ו) הוא עשך ויכננך, מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם, שאם נהפך אחת מהן אינו יכול לחיות, והכוונה לבני המעיים העשויים עיגולים עיגולים, וכן במסכת פרה ז:ז המכנן את החבל על יד על יד – כשמעלה את הדלי מסבב את החבל בידו כמין טבעת, וכן עיין במס' מכשירין ד:א.
ובזה י"ל הפסוק כאן, ויעשו כן החרטמים וכו' ולא יכלו, שלכאורה הלשון קשה, מאחר שלא יכלו, מה זה שעשו כן, הלוא רק השתדלו ובקשו לעשות, ובסוף לא עשו. ולפמש"פ אתי שפיר, שהם פעלו 'כן' להוציא החיקוי, אבל לא יכלו להפעיל את השדים להקימו, משום שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה. אכן עיין בפרש"י ז"ל להוציא את הכנים לבראותם (נ"א ולהוציאם) ממקום אחר, ולא יכול שאין השד שולט וכו' ע"כ. הרי שטעם שאין השד שולט וכו' שייך לפרש למה לא יכלו להביאם ממקום אחר, אבל עצם החיקוי לא יכלו, מכיון שנתקע פעולתם, כי הם היו משתמשים ב'כן' לעשות החיקוי, ונתפס באותיות כ"נ של הכנם, ולכן ניסו על כל פנים להביאם ממקום אחר, ובזה לא יכלו כי אין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה.
ולכן אמרו החרטמים אל פרעה (פסוק טו) אצבע אלקים הוא. כי אצבע הוא שמראים על דבר שזהו, זהו ולא חיקוי. ועוד יש לפרש אצבע ראשי תיבות, אין צור בלעדי ע' – ע' בקבלה מסמל שם הוי"ה בניקוד אלקים, שהם ז' נקודות כל אחד שוה י'.
ואחר כך במכת שחין, לא יכלו החרטמים אפילו לעמוד בפני פרעה.
Segment 2
וַיֹּֽאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹקִ֖ים הִ֑וא וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵב-פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא-שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקוָֹֽה.
פרעה בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. ויאמרו החרטמים אל פרעה, עם הט"ז אותיות וד' תיבות, בגמטריא פעמיים נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ויחזק לב פרעה ולא שמע, עם הי"ז אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.
פרש"י ז"ל אצבע אלקים היא, מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא, ע"כ. צ"ב דבמכה זו כתוב (פסוק יד) ויעשו כן החרטמים בלטיהם לוציא את הכנים, ורש"י (ז:כב) הביא מרז"ל לטיהם מעשה שדים, וכן בפירושו בפסוק יד פירוש שלא יכלו כי אין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, הרי שניסו רק על ידי שדים ולא על ידי כפוף.
Segment 3
ואתה ועבדיך י'דעתי כ'י ט'רם ת'יראון מ'פני י'ה-ו-ה א'להים, ר"ת בגמטריא (ע"ה) נ נח נחמ נחמן מאומן.