ב-שב

רַבִּי לֵייבּ מִטְּרֶעסְטִינֶעץ, חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל, בָּא אֶל רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיְקָרֵב אֶת בָּנָיו, (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה סִימָן צו; הובא לעיל בח"א אות ריח), וְאָמַר לוֹ אָז בַּחֲלוֹם: "רַבִּי נָחוּם מִטְּשֶׁרְנוֹבְּל לָקַח עִמּוֹ לְעוֹלָם הָאֱמֶת אֶת הַקֶּרֶן מִשְּׂכַר מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים, אוּלָם אֶת הַפֵּירוֹת הִשְׁאִיר כָּאן בָּעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לְבָנָיו גְּדֻלָּה, וְהֵם רַבָּנִים גְּדוֹלִים, אוּלָם אֲנִי לָקַחְתִּי עִמִּי לָעוֹלָם-הַבָּא גַּם אֶת הַפֵּירוֹת, וּמִשּׁוּם-כָּךְ אֵין לָהֶם לְבָנַי שׁוּם גְּדֻלָּה, עַל-כֵּן אֲבַקְשְׁכֶם שֶׁתְּקָרְבוּ אוֹתָם אֲלֵיכֶם", וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקָרְבוּ בָּנָיו לְרַבֵּנוּ.]