א-תקצ

וְהִנֵּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה נִזְהָר לִבְלִי לוֹמַר לָהֶם תּוֹרָה וּכְשֶׁהָיוּ בָּאִים לְפָנָיו, הָיָה מְסַבֵּב דִּבּוּרָיו לְדָבָר אַחֵר וְאָמַר לְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁהוּא יְדַבֵּר רַק עִם לַאנְדָא, וְעִם הִירְשׁ בֶּער כְּלָל וּכְלָל לֹא. וּלְרַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר, שֶׁהוּא יְדַבֵּר עִם הִירְשׁ בֶּער. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).