ד-קכט

הָיוּ אוֹמְרִים עַל עִנְיָן הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים כְּנֶגֶד הַמְּפוּרְסָמִים שֶׁפִּרְסוּמָם בְּשֶׁקֶר, הֲרֵי בְּאוֹתוֹ עֵת שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר שְׁלִילִי עַל הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד, שֶׁמִּזֶּה לֹא יִצְמַח שׁוּם תּוֹעֶלֶת, הֲרֵי יָכוֹל אֲנִי לְדַבֵּר מֵהַצַּד הַחִיּוּבִי שֶׁהוּא הַטּוֹב הַנִּמְצָא בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ וְעֵצוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת, שֶׁמִּזֶּה בְּוַדַּאי תִּצְמַח טוֹבָה. כִּי הָיוּ מַקְפִּידִים לִבְלִי לְדַבֵּר כְּלַל וּכְלָל מֵחֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה.