ד-שכד

כְּשֶׁבִּקֵּר אֶחָד מֵאַנַ"שׁ אֶת רַבִּי דָּנִיֵּאל הַגֵּר בִּשְׁהוֹתוֹ בְּסוֹף יָמָיו בְּמוֹשַׁב זְקֵנִים, כְּשֶׁהִזְכִּיר לוֹ בְּאֶמְצַע דְּבָרָיו שֵׁמוֹת שֶׁל אַנַ"שׁ שֶׁהִכִּירָם בִּצְעִירוּתוֹ, כְּרַבִּי שַׁבְּתַי בְּרַסְלֶבֶר, רַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער, רַבִּי גֶּעצִיל וְרַבִּי מַתִּתְיָהוּ, הָיָה מִתְפָּעֵל וּמִתְרַגֵּשׁ מְאֹד, כִּי זִכְרָם עוֹרֵר בּוֹ רִגְשׁוֹת מְשַׂמְּחִים וּמְעוֹדְדִים.