ד-שצו

בְּעֵת חֲתֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן גַּלַּאנְט, שֶׁהִתְקַיְּמָה בָּעִיר טֶעפְּלִיק, בִּקֵּשׁ אָבִיו רַבִּי בָּרוּךְ מֵהַקָּהָל שֶׁיַּמְתִּינוּ לוֹ לַחֻפָּה, מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִקֹּדֶם תְּפִלַת עַרְבִית, וְנֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹלוֹת וּבְהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁרוֹשֶׁם תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה אַחַר-כָּךְ לְשִׂיחַת הַיּוֹם בְּטֶעפְּלִיק, שֶׁאמְרוּ הַחֲסִידִים: תְּפִלָּה כָּזוֹ עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ מֵעוֹדֵינוּ.