ד-תכד

רַבִּי מִיכְל נֶכֶד מוֹהַרְנַ"תְּ, הָיָה אָהוּב וּמְקֻבָּל מְאֹד עַל כָּל בְּנֵי עִירוֹ, וּכְשֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתוֹ לְמַעְלָה מִגִּיל שִׁבְעִים, לִוּוּהוּ רַבִּים מִבְּנֵי הָעִיר. כְּשֶׁחָזַר אַחַר כָּךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה הַדָּבָר לִפְלִיאָה בְּעֵינֵי רַבִּים מֵאַנַ"שׁ, שֶׁזָּקֵן כָּמוֹהוּ לְאַחַר הֱיוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹזֵר שׁוּב לְחוּץ לָאָרֶץ. כִּי אָמְרוּ זָקֵן כָּמוֹהוּ שֶׁעוֹלֶה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ כְּבָר לְהִשָּׁאֵר בָּהּ.