ד-תקכא

לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל ר' נַפְתָּלִי כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִפְצִירָה בּוֹ זוּגָתוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה מְעַט חָלָב וְלֹא אָבָה בְּשׁוּם אוֹפֶן, אוּלָם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁאמְרוּ לוֹ שֶׁכּוֹאֵב לָהּ הַדָּבָר, נַעֲנָה וְהִתְיַשֵּׁב עַל מִטָּתוֹ וּבֵרֵךְ בִּרְכַּת "שֶׁהַכֹּל" בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁכָּל שׁוֹמְעֵי הַבְּרָכָה לֹא שָׁכְחוּהָ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְאַחַר מֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה נִפְטַר.