ה - תקה

אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל הָרַב הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל מָכְרוּ אֶת כָּל בְּגָדָיו לַעֲשִׁירֵי הַחֲסִידִים וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה פַּרְנָסָה מִזֶּה לָאַלְמָנָה וְהַיְתוֹמִים. אֶת כִּפָּתוֹ קָנָה אֶחָד בְּסַךְ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רֶענְדְלִיךְ, וְחָשְׁבָה הָאַלְמָנָה בִּתְמִימוּתָהּ מֵאַחַר שֶׁהוּא מוּכָן לְשַׁלֵּם סַךְ גָּדוֹל כָּזֶה תֵּלֵךְ וְתִרְחֲצֵהוּ קֹדֶם. כְּשֶׁבָּא זֶה הַקּוֹנֶה וְרָאָה אֶת הַכִּפָּה נְקִיָּה וּמְגֹהֶצֶת שְׁאָלָהּ הֵיכָן הַזֵּעָה שֶׁל הָרַבִּי? אֲנִי רָצִיתִי אֶת הַזֵּעָה, וּבַעֲבוּרָהּ שִׁלַּמְתִּי סָךְ רַב כָּזֶה.