ו - תטז

הָיָה אוֹמֵר: אַחַר הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ וְתוֹרָתוֹ הֲרֵי שֶׁאֵין לָאָדָם שׁוּם מָקוֹם לִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ בְּמַעֲלָתוֹ לָדַעַת אִם חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה הוּא לַשָּׁמַיִם אִם לָאו, אֶלָּא עִקַּר בְּדִיקָתוֹ אֶת עַצְמוֹ תִּהְיֶה אִם אָכֵן מְצַיֵּת לְרַבֵּנוּ עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר וְאִם אֵינוֹ מַמְרֶה אֶת פִּיו חַס וְשָׁלוֹם עַל כָּל אֲשֶׁר אָמַר וְצִוָּה, וּכְפִי הִדּוּרוֹ בְּקִיּוּם דְּבָרָיו וְצִוּוּיָו לְפִי זֶה יָבִין מְעַט מַעֲלָתוֹ.