Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הפליאה

קטע 23

קטע 23 מתוך 97

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

נקבה במ"ק קללה ע"ה. ולכן לעולם דרך הנקבה לקלל. ולמה נקראת לחם עוני בעבור כי לחם עוני אינו מצוי אלא בשני לילות ראשונות של פסח והגדולות והנפלאות שנעשו לישראל עם זו המדה העשירית נעשו. ושלא יטעו ישראל שבידה הכח והיכולת לכן ציותה התורה שלא לערב שום דבר במצה. מפני שהיא הדוגמא לעוני, ולא מלח מפני שהוא דוגמא לעשירית אלא מים להורות כי היא לא עשתה הנסים האלה אלא מכח המים שהוא מדת החסד, ולכן נקרא לחם עוני להורות כי אלו שתי לילות של פסח אין להם שום המשכה משום צד. ולמה נקרא א"ל שד"י כי הוא מלשון די ואם היה אומר שדי לבד היה נראה שיש ביכולתה להנהיג העולם בלתי סיוע אחר לכן בא אל קודם שדי להורות הכח הפועל שדי בתחתונים היא מקבלת מאל שהוא החסד אבל לא מעצמה. א"ל שד"י בגימ' מש"ה שבהם נשתמש מרע"ה. ולמה נקרא ירושלים עשהו מלה מורכבת יר"ו בגי' ארי"ה הוא חסד עולם הנקרא ארי"ה ובהתקרבו לשל"ם נעשית ירושל"ם היא

2

כנסת ישראל מש"ל בעולם. א"ל למה נחסר היו"ד מירושל"ם א"ל פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים כי שעת תפלה היה ומצאתי אדם אחד בפנים וא"ל פעם אחת נכנסתי בחורבה זו ושמעתי סבת חסרון הי' מירושלים ואמרתי לו תגיד לי מה ששמעת ואמר לי י' ירושלים רומז לי' שד"י, לי' י"ה, לי' אדנ"י, לי' אהי"ה, ואם יחסר י' משדי ישאר ש"ד וזהו שד משדי יבוא, ואם יחסר י' מיהו"ה ישאר הו"ה והוא כענין ותפול עליך הוה, ואם יחסר י' מאדנ"י ישאר אד"ן כענין ואדן לרבי, ואם יחסר י' של אהי"ה ישאר אה"ה, ואם היה חסר היודי"ן משמות הללו היה כליה לשונאי ישראל, ויען שהיה הגלות בגזירה עלינו להיות גלות של שארית וקיום לכן נחסר הי' מירושלי"ם ונסתלקה השכינה משם ומישראל כי נסתלקה שכינה עליונה משכינה תתאה. ונפלנו בגלות אנו והשכינה עמנו, עד ישוב חרון אף השם מישראל וירחם עלינו ברחמיו הרבים. זהו בשוב ד' את שיבת ציון ואומר אם תשוב אלי תשוב

3

כלומר תשוב הנחסר מירושלים ומה היא חסירה י"ה, כי מצינו ירושלימ"ה ומלת י"ה הוא שאמר אלי תשוב כלומר תשוב הנחסר מירושלים והוא י"ה ואיך אל"י הוא י"ה, שהה' הוא ה' של אהי"ה ושימהו עם כולם כגון ה' עם א' הם ו', ה' עם ה' הוא י', ה' עם י' הם ט"ו, סך הכל הוא א"ל, נשאר הי' של אל"י צרפהו עם ה' היוצא ממנו א"ל והוא י"ה. ולמה נקרא שכינה על שם ששוכן בתחתונים בבית המקדש של מטה הוא ציון ובית המקדש, וגם הבינה נקרא י"ה ושוכנת בשכינה ע"כ נקרא שכינה שכן י"ה. ולמה נקרא גנוזה על שם שהיא נסתרת ונעלמת מעיני כל חי וקדושה במעשיה. אם תרצה לדעת מה פירוש גנוזה הסנהדרין הם ע' ועמה ע"א וגניזה עולה ע"א, מלמד שמעולם לא יצא שום טעות ושגגה מסנהדרין. ולמה נקראת מים התחתונים בעבור כי ה' ספירות תחתונים נקראו מים התחתונים וזה הספירה הפועלת פעולתם ועל ידה נעשים פעולות המים התחתונים ועל כן נקרא י"ד שהי"ד מורה ה' אצבעות,

4

וכן הפחד נקרא י"ד שמורה גם הוא ה' אצבעות ופועל פעולת מים עליונים הם ה' ספירות עליונים וזו הספירה פועלת הפעולה של מים התחתונים ע"כ נקראת מים תחתונים. ועל מה שנקראת מזבח הנחושת בעבור שהיו ב' מזבחות מזבח העולה הרמוזה לתפארת ומזבח הזהב הרמוזה לגבורה בעבור שהוא דין קשה ומזבח הנחושת הרמוזה לעשירית שהוא מלכות הוא דין רפה שאינו כ"כ קשה כמו הזהב שאין נחושת אדום כמו הזהב. ולכן היא רמוזה בנחושת. וגם נקראת בת כמו בת מניקת חלב מן האם כן זאת העשירית מניקת השפעה מכל הספירות וזאת הבא ניתנה לאברהם שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. וארז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה, ואמר וה' הוא ובית דינו ור"ל שהוא בין צפון לדרום וזהו ברכתה שברכה שמצפון מקבלת דין דרך ההוד ורחמים דרך החסד דרך הת"ת ויסוד, וכמו שרוצה הבת לינק כן רוצה אם להניק והאם היא הבינה וגם אברהם עמה נתברך שזו המדה כלולה בכל וכל הברכות עמה. ולמה נקראת מלח,

5

הטעם כי מלח הוא קיום העולם וזו הספירה הוא קיום העולם שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח, רומז למה שאמרנו כמו שמבואר באשת לוט שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח מדה נגד מדה, כי שמה של אשת לוט מלח, ולמה נקראת מלח שהיו העניים מבקשים ממנה לחם ונותנת להם מלח וכי לא היה לה לתת צדקה רק מלח ע"כ היו העניים מתפללים עליה ומבקשים מן השם להחזירה תל מלח, והשם שמע תפלתם ונהפכה למלח, וכשהיתה שומעת היתה חוזרת וענתה אמן בחשבה כי תפלתם לטובה עליה כי המלח נעשה מן המים ומן העפר וכוונתה שהיו דבריהם לטובה. וכוונתם היתה לרעה והנה נתקיימה כוונת העניים וחזרה לנציב מלח. ועוד טעם אחר אשת לוט היתה ראויה להשיג פני השכינה הנקראת מלח ולא רצתה לשמוע ולשמור מה שאמר לה המלאך אל תביט אחריך לכן מדדה השם מדה כנגד מדה היא עברה בגזירת מלח ושבה לנציב מלח. ומה שנקרא יונק נפש כי המלך העליון הוא הנפש וזאת יונקת משם ר"ל מאותה

6

השפעה. גם נקראת מראה שחורה כי בזו המדה היו משיגים הנביאים נבואתם אבל בהרגשה, הוא שנאמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ולכן נקרא שחורה כמו שהשחרות אין אדם יוכל להשיג בו כן הנבואה והמראה הזאת אין שום בריה יכולה להשיג שם. ועל מה נקרא תורה שבע"פ הטעם כי זו המדה בעבור שנקראת עוה"ז ואם אין אדם זוכה בעוה"ז איך יזכה לעוה"ב שהעה"ב הוא היסוד ועוה"ז היא כנסת ישראל והוא השער, כמו כן אם מאמין אדם בדברי רז"ל בתורה שבע"פ שהוא עוה"ז זוכה לתורה שבכתב שהוא העוה"ב, ואם אינו מאמין בדחז"ל כמו הקראים המינין האפקורסים לא יזכה לעולם לתורה שבכתב שהוא עוה"ב. ולכן ניתנה התורה בשני לוחות להורות למה שאמרנו תושב"כ ותורה שבע"פ. א"ל בני בא ונשלים תורה שבע"פ הם י"ג מדות, א"ל ולמה לא השלמנו אותה כשהתחלנו, א"ל אם לא ניתן חלק גם לזאת א"כ נשיקה מאי"ן. א"ל ר' א"כ נתחיל ואיה"נ ר"ל אנה ה' הושיע נא, א"ל בני נתחיל מי כמוך נאדר

7

בקודש נורא תהלות עושה פלא: ד"ה כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ר"ל כלל הוא מה שהיו כולם בכח. פרט הוא האצילות שנאצל איש איש לדגלו. וכלל שלא תאמר אחר שנאצלו אין להם יותר שום צורך בבעל הכלל הוא הגחלת ע"כ חזר וכלל לומר לך שהפרט תלוי ונאחז מן הכלל אשר משם נאצל, ועכ"ז הכלל אין דן כי אם כעין הפרט, אם העולם כדאי ורוצה הקב"ה להביא עליהם רחמים נעשה גם מן הדין רחמים ומרחם ואם אינם כדאים ורוצה הקב"ה להביא עליהם דין נעשה גם הרחמים דין והכל בהסתכלות [בכת"י בהסתלקות] עלת העלת עם הפרט או בהיותו עמהם, ולכן דנין בכהאי גוונא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש שהוא ולד ולדות הארץ אף כל שהוא ולד ולדות הארץ. א"ל ר' ברוך שפתח פי כי נלאתי מהקשיב, א"ל מעתה

8

ירא אני ממך פן תעשה כמו שעשית במדות הקודמות, א"ל תירא ותירא. תינח כלל ופרט וכלל: ד"ה פרט וכלל ופרט שאי אתה דן אלא פרט וכלל ופרט שאי אתה דן אלא כעין הפרט כלל למה לי ועוד היינו הך ומה הפרש בין כלל ופרט וכלל ובין פרט וכלל ופרט, א"ל בני תירא ותירא אמרת לי מאביך ומרבך לא הייתי ירא וממך אירא עני בדעת, אם אין הפרט כלל מנין, וא"כ ע"כ פרט וכלל ופרט ואפ"ה אין בכלל אלא מה שבפרט. פרט עלת העלת פשוט בתכלית הפשיטות. כלל הוא כתר עליון שכל העשר הם שם בכח והיה צריך להאציל כל א' וא' כמשמעו וכמשפטו ואפילו הכי אין שינוי שהכלל דן כעין הפרט כענין שאמרנו ולכן פרט וכלל ופרט אתה דן כעין הפרט, א"ל בני פתחת פיך נסתם או לא נסתם. א"ל נסתם ונסתם ואלו ידעתי כחך (הזקן) לא נתפארתי:

9

ד"ה מכלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא מכלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. מכלל הוא הכת"ר אשר בו כל העשר תלוים והוא צריך פרטיו לפעול מעשיו ולהוציאם לפועל כמשפט אברי הגוף שהם יודעים ופועלים מחשבת השכל לפועל. אפ"ה הפרט שהם הספירות צריכים לבעל הכלל לקבל חיות וכח משם הלא תראה שאין שום תועלת ניכר מאברי הגוף אם לא ע"י הנפש הנותנת להם כח וחיות, וכענין זה דנין, א"ל ר' האיך דנין, א"ל קדש לי כל בכר יכול אפי' נקבות ת"ל זכר הנה הכלל צריך לפרט ואפ"ה הפרט צריך לכלל, וזהו אי זכר אפי' נולד נקבה לפניו ת"ל פטר רחם אי פטר רחם אפי' נולד אחר יוצא דופן ת"ל בכר זהו כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל:

10

ד"ה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד. לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כל דבר שהיה בכלל דבר הוא כ"י, שהיא דבר הכל שהיה בכלל העשר אז היא כלולה ברחמים, ויצא מן הכלל יצא מן הרחמים ללמד דין ולא ללמד על עצמו יצא להיותו הוא לבדו בדין אלא ללמד על הכלל כולו יצא שגם הם מסכימים עמה בדין, ובכי האי גוונא דנין והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח דווקא:

11

ד"ה כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחד שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כל דבר היא כ"י שהיא דבר של כל, שהיה בכלל היא היתה כלולה עם העשר, ויצא מן הכלל לטעון דין שהוא כעניינו כי הוא דין רפה ולכן קורא הדין ענינו יצא להקל, להשאיר שארית בארץ ולא לכלות זהו להקל ולא להחמיר בעבור שיצא מן הכלל והיא מרחמת כענין דבר וחרב ורעב ואש אשר הם באים בחלק. וכן דנין בכה"ג. ועתה אבאר לך שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו שאלו לא כתוב אלא כלל שכולל נגעי עור ובשר כענין אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או נגע צרעת כי תהיה באדם וכו' ואח"כ שתק הוי שחין ומכוה בכלל בין להקל ובין להחמיר בהם כעור ובשר ושאת וספחת טמאים בהם. ויצא מן הכלל ופירש בפירוש לטעון טעון אחד וכשפירש דינו שונה מעור ובשר הוא כעניינו מ"מ כנגעי עור ובשר הם שהרי במקום בשר ועור הם ולא במקום שער ושאת ובהרת שם כן נגע ובד' מראות לובן ושער לבן טומאתם כמו

12

בעור ובשר. יצא להקל ולא להחמיר להקל עליהם שלא ידונו במחיה ופירוש מחיה סימן טומאה הוא בעור בשרו כדכתיב ומחית בשר חי בשאת וגו': ד"ה כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר, כל דבר היא כ"י שהיא דבר של כל, שהיה בכלל הכתר בכח הרחמים ואין שם דין כלל. ויצאה בפועל לטעון טעון אחר שלא כעניינו כי כשהיתה בכח היתה ברחמים וכשיצאה בפועל יצאה בדין ולא יצאה בדין מבלי רחמים אלא בדין וברחמים זהו דין רפה א"כ יצאה להקל. רחמים ולהחמיר דין. בכה"ג דנין כיצד, ואיש אשר יהיה בו נגע בראש או בזקן הלא ראש וזקן בכלל עור ובשר היו ולמה יצאו לטעון טעון אחר שלא כעניינו יצאו להקל ולהחמיר שלא ידונו בשער לבן להקל עליהם ושידונו בשער צהוב להחמיר עליהם ה"ה דמצי למימר שלא ידונו במחיה אלא שרצה לפרט קולא שאין אף בשחין ומכוה:

13

ד"ה כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש. אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. דבר זהו ת"ת ישראל שהיה בכלל הרחמים ויצא מן הרחמים לידון בדבר החדש לידון דין שהוא חדש אצלו. כי רובו רחמים ועתה נוטה אל הדין כענין הרשעים מהפכין את הרחמים לדין, זהו שנאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה, אי אתה יכול להחזירו לכללו הם הרחמים שהיה בכללם עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש, הכתוב הוא החס"ד שהוא תורה שבכתב תורת חסד על לשונה, בפירוש הוא ירושלים תורה שבע"פ היא מדה"ד הרפה, שכן ירושלים עולה פירוש כדי למזג הדין עם הרחמים. כענין זה דנין ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום קדוש. שאין ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן אלא שיצא לדבר החדש לידון בבהן יד ובבהן רגל ובאזן ימנית וכו' יכול לא יטעון מתן מזבח ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעון מזבח אף אשם טעונה מזבח:

14

ד"ה דבר הלמד מעניינו דבר שהיא כ"י דבר הלמד מעניינו דבר שהיא כ"י שרוצה לפעול דין והיא ממוזגת ברחמים לומדת מעניינה הוא הדין הוא פחד יצחק כענין זה דנין ואיש אשר ימרט את ראשו קרח הוא טהור הוא. יכול יהא טהור מכל טומאה ת"ל או בקרחתו או בגבחתו נגע לבן אדמדם. דבר הלמד מעניינו שאין טהור מכל טומאה אלא מטומאת נתקים לבד וכו':

15

ד"ה דבר הלמד מסופו ת"ת ישראל אינו דבר הלמד מסופו ת"ת ישראל אינו דן עם פחד יצחק שהוא מדת דין הקשה אלא עם כ"י לבד שהיא מדת הדין הרפה: ד"ה שני כתובים המכחישים זה את זה שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, שני כתובים זה חסד ופחד שמכחישים זא"ז, עד שיבא הכתוב השלישי הוא ת"ת ישראל שהוא שלישי להיקף ויכריע ביניהם, ומכריע ועושה שלום ולכן לעולם הלכה כדברי המכריע, ובזה ענין דנין כתוב א' אומר וירד ה' על הר סיני. וכתוב אחד אומר מן השמים דברתי עמכם הכריע ביניהם מן השמים השמיעך את קולו ליסרך מלמד שהרכין הקב"ה שמי השמים העליונים על ראש ההר ודיבר עמהם מן השמים, וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. א"ל ר' ברוך שזיכנו הש"י להתחיל ולהשלים מ"מ למה הם י"ג מדות לא פחות ולא יותר. א"ל בני תורה שבע"פ הם י"ג מדות שמבארת תורה שבכתב ותורה שבע"פ מיחדת את העשר לעשותן אחד, גימ'

16

י"ג. ולכן בי"ג מדות התורה נדרשת ונקראת באר בשדה בעבור שהבאר שואב מים בכל יום ולעולם אינו חסר כן זאת המדה לעולם אינה חסירה השפעה להשפיע בעולם השפל, וכשם שהבאר שבשדה הוא הפקר כל הרוצה לשאוב שואב כן זאת המדה אין הפרש בין עני ועשיר בין חכם ובין ע"ה, כל מי שרוצה לעשות טובה הרשות בידה להשפיע אליו כי הפקר היא, וזו המדה אוהבת הגרים הבאים לחסות תחת כנפי השכינה והסבה בעבור שהיא גולה לעולם עם בניה כענין ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. ונדבק הגר בבאר. הלא תראה ר"ע ששורשו גר ונדבק בבאר. וראה והבן גר בגימ' באר. ולמה נקראת בהמה בעבור כי רוח הבהמה יורדת (למטה) מזו המדה כי היא העושה בריאה בכל הדברים שבעולם ומה שאמר שלמה המלך ע"ה מי יודע אם רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ ר"ל אחר שרוח אדם ורוח הבהמה בריאתה שוה זה אוכל וזה אוכל לזה עור ובשר ועצמות וגידים ולזה ג"כ

17

כן. האדם יש לו רגלים וידים וכל כלי הנפש. וכן לבהמה ואין הבדל ביניהם אלא שהאדם הוא הולך בקומה זקופה והיא הולכת על ד' ומי יודע אם אדם עושה פעולת הבהמה כגון שרודף אחר תאותו ואחר תענוגים גופנים אם יהיה לו זכות יותר מן הבהמה דכתיב נמשל כבהמות נדמו. וההבדל ביניהם שהשכל באדם ולא בבהמה. בהמה בגימ' אליהו, מלמד שהיה אליהו ז"ל מתפרנס כבהמה בזמן שהיה בורח מן אחאב. א"ל מהו נותן לבהמה לחמה, א"ל הבהמה נקראת כ"י וקב"ה מזמן לה פרנסתה הוא שפע רחמים מחכמה עלאה שכן לחם בגי' החכמה. ולמה נקראת חמור נוער, הטעם כי כל החומריים באים ממנה כי בידה הד' יסודות, וגם נקראת חוה כנגד דוגמא התחתונה כי כמו שיש חוה למטה כך נקראת כ"י חוה למעלה. ולמה נקראת לבנה בעבור שהלבנה יונקת משם והיא פעמים דין ופעמים ממוזגת. וכן הלבנה פעמים כסויה פעמים גלויה. וראה והבן לבנה במ"ק י"ה. וגם נקראת לילה כי כל פעולתה

18

בלילה. וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. ועוד תמלאהו למ"ד יו"ד למ"ד ה"י ס"ת כ"ב אלה הם ך"ב אותיות התורה שהם לילה זולת תורה שבע"פ המבארת אותם, ולכן אותיות שניות צ"א הוא ע"ז שנאמר צ"א תאמר לו לומר לך שכל ע"ז משם הוא בא שמפרידים ומחלקים תורה שבע"פ מתורה שבכתב. וכן נקרא כ"י שת"ת ישראל שם כניסתו וגם ישראל הגשמי שם כניסתו וגם הוא יקבץ נדחי ישראל לעשותם כנסיא אחת, וכן נקראת משכן ומקדש. וגם נקראת דוד כי דוד נאחז משם ולקחה לעשות נקמה בגוים וללחום מלחמותיו זהו דוד מלך ישראל חי וקיים. ומשם בא לו רוח הקודש ונקראת ויעש אלהים כי בעבור שהעשיה שהיא תשלום הבריאה באה מזאת העשירית שגם היא נקראת אלהים שהוא מדת הדין הרפה, ונקראת נערה בעבור שהיא יונקת מכל הספירה כמו שהנער יונק משדי אמו כן זאת המדה יונקת מהשדה הגדולה שהוא היחוד, ונקראת שדה תפוחים הטעם כי הכתרים נקראים תפוחים והתפוח יש לו

19

אודם ולובן כך הכתרים יש להם אודם ולובן וריח טוב וזאת העשירית שדה שלהם כי לשם משפיעים והיא המוציאה פעולתה מכח אל הפועל. וזהו שדה ת"ת ישראל הנקרא אדם מטייל באותה שדה לרוב מכל הספירה הלא תראה שאם תמלאהו שי"ן דל"ת ה"ה אותיות שניות עולים אדם והנה אדם בשדה, ונקראת כתב כי מכתב הוא השם הגדול שכן המכתב עולה במ"ק יהו"ה הוא הת"ת הוא השם הגדול הקדוש והנורא. ונקרא אלף זעירא היא הפלא הקטן כענין ויקרא אל משה שהקריאה אליו מכ"י לכן א' זעירא אבל א' גדולה בכתר עליון פלא גדול, וכן נקראת ה' קטנה שה' ראשונה שבשם בן ד' היא רמז לבינה שכל הדברים נאצלים ממנה וה'