ספר הפליאה
קטע 28
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
היו כנגד י"ב שבטים של ישראל ג' שבטים לכל דגל. וי"ב שבטים כנגד י"ב מזלות ונגד י"ב אבני אפוד שנאמר והאבנים תהיינה על שמות ב"י ולכן לא קבלו התורה עד שנעשו י"ב שבטים וששים רבוא וד' דגלים כי אז הם דוגמא עליונה. וראה והבן דגל מחנה יהודה במזרח וא' מד' יסודות של עולם יש כנגדו אש, ומן המזלות הוא טא"ק, טלה אריה קשת שלשתן באש, ומאבני האפוד הטור הא' אודם פטדה וברקת. דגל מחנה ראובן בדרום כנגדו מד' יסודות עפר ומן המזלות שב"ג שור בתולה גדי, ומאבני אפוד הטור הב' נופך ספיר ויהלום. דגל מחנה אפרים במערב כנגדו מד' יסודות רוח, ומן המזלות תמ"ד, תאומים מאזנים דלי, ומאבני אפוד הטור הג' לשם שבו ואחלמה. דגל מחנה דן לצפון כנגדו מד' יסודות מים, מן המזלות סע"ד סרטן עקרב דגים, ומאבני האפוד הטור הרביעי תרשיש שוהם וישפה. יהודה מזל שלו טלה אבן שלו אודם. ואמרתי לו אדוני העוד לך דברים במזלות ובמחנות וא"ל יבא אחר
ויגיד, והנה בא אדם א' ושאלתי עליו מי הוא זה ואמר לי גם הוא ממתיבתא דרקיע והלך זה והתחיל זה וא"ל. רצונך לשמוע איך מתגלגלים הב' מאורות וה' כוכבים וי"ב מזלות, וא"ל מי יתן אדוני ותלמדני דברים מתוקים כדברי חבירך, ואמר כשברא הקב"ה הב' מאורות חמה ולבנה וה' ככבים וי"ב מזלות ברא תלי מנוד המאורות להיות מנוד לה' ככבים וי"ב מזלות כמנוד אורגים ונטהו ברקיע הזה מן הקצה אל הקצה הוא הבריח נחש עקלתון ועשה לו ראש וזנב הוא שנאמר בספר איוב ברוחו שמים שפרה חוללה ידו נחש בריח, נחש בריח היא מזל תלי ויש לו ראש וזנב ז"ש בישעיה ויכרת ה' מישראל ראש וזנב כפה ואגמון זה הפסיק בא ללמדך שמתוך גלותן של ישראל אבדה מהם חכמת ראש התלי וזנבו וחכמת המזלות שבכיפת הרקיע המתנהגים מכח העגלה היא עש היא עגלה וכפופה כאגמון. ודע כי יש לו לתלי ראש וזנב וקורין שמו תנין והוא מכוסה בעביו של רקיע כתנין בתוך המים שאינו נראה לעין
וכח וחוזק גדול יש לו מאד יותר מכל הככבים והמזלות כי הוא כמלך על כולם. נחש בריח הוא מזל תלי ונקרא תלי לפי שנתלין בו י"ב מזלות ו' מצדו הא' וו' מצדו הב' פעמים מבריח מן הקצה אל הקצה ולכן נקרא נחש בריח, ופעמים מתעקם ומכניס זנבו לתוך פיו כנחש עקלתון. וששה המזלות הפנימיים התלויים שנים שנים לו הם הם המשמשים המנהיגים את העולם באותו זמן וככלותם לשמש ישוב ויתעקם אף מצד שני כדי להכניס מזלות החיצונים לפנים שישמשו בעולם ששה התיכונים ששמשו עד עכשיו מבחוץ ובשעה שמתפשט אז מבריח את הרקיע מקצה אל קצה הרקיע הזה נטוי על כל העולם מקצה אל הקצה חוץ מקצת פנת צפון שלא נגמר כשאר קצות הרקיע. והעולם הזה עשוי ומתחלק לג' חלקים שליש ימים ושליש מדברות ושליש ישוב, והארץ ממקום מזרח תקופת טבת שהוא מזרחי דרומי ועד מערב דרומי. תקופת טבת שהוא מזרחי דרומי גבוה עד לרקיע הזה וגובה העיגול סביב כנגד שפת ים אוקיינוס
מכל צד וזה הגובה פתוח דבוק היא עם הרקיע מסביב סביב מקצה מזרחי דרומי ועד מערבי דרומי, וזה הגובה פתוח חלונות חלונות במזרח וחלונות חלונות במערב ממקום מזרח תקופת טבת שהוא מזרחי דרומי ועד מקום מזרח, תקופת תמוז שהוא מזרחי צפוני יש חלונות פתוחים קפ"ג. צ"א מקרן מזרחי דרומי של תקופת טבת ועד המזרחי התיכונית ואמצעית של תקופת ניסן ועד קרן מזרחי צפוני של תקופת תמוז ובאמצע בתווך בנתיים בין צ"א חלונות שבקרן דרומי לבין צ"א חלונות שבקרן צפונית יש חלון אחד באמצע ושמה חלון נוגה ובצד החלון הזאת מצד צפוני שלו יש חלון אחד ושמה תעלומה ובה האור יוצא. שנאמר ותעלומה יוציא אור. החלון שבקרן מזרחית דרומית של תקופת טבת נקרא שמה בלגה והחלון שבקרן מזרחית צפונית של תקופת תמוז נקרא שמה נעמון בתקופת תמוז מתחיל השמש לזרוח מחלון נעמון והולך וסובב וחוזר לאחוריו ויורד מצפון לדרום חלון אחר חלון צ' חלונות וכשתכלנה צ'
חלונות יש חלון אחד ושמה חדר שבו רוח סופה יוצאת, הרי צ"א חלונות וסמוך לו לזאת החלון מצד דרומי יש חלון ושמה נוגה. תקופת תשרי מתחיל השמש לזרוח מחלון נוגה והולך וסובב ועולה אל קרן מזרחית דרומי חלון אחר חלון עד שמגיע לחלון בלגה. תקופת טבת מתחיל מחלון בלגה והולך וסובב וחוזר לאחוריו ועולה מדרום לצפון חלון אחר חלון עד שמגיע לחלון תעלומה. תקופת ניסן מתחיל לזרוח מחלון תעלומה והולך וסובב ועולה עד קרן מזרחית צפונית חלון אחר חלון עד שמגיע לחלון נעמון. וחלונות שבצד מזרח צפוני מספרם צ"א ונחשבות מתחילת קרן מזרחית צפונית מחלון נעמון עד חלון חדר, וזה החלון הנקרא חדר מחשבון צ"א ונחשבות מתחילת קרן דרומי מחלון בלגה עד חלון תעלומה וזאת החלון ששמה תעלומה מחשבון צ"א הוא ובין החלון תעלומה וחלון חדר יש חלון ששמה נוגה הנה מספרם קפ"ג באלה החלונות שבמזרח שהם קפ"ג יש כנגדו קפ"ג חלונות הם מבואות של שמש.
והשמש הוא החמה. בכל יום הוא זורח מחלון א' ושוקע ובא במבוי אחר במערב שכנגד החלון שבמזרח, ועד שהוא עובר והולך בעוביה של חלון להראות בישוב יהיה שחר שנאמר וכמו השחר עלה, ועד שהוא בא והולך ונמשך במשכו של מבוי יהיה עלטה שנאמר ויהי השמש באה ועלטה היה ושכינה במערב לעולם שנאמר סולו לרוכב בערבות. חלון א' יש באמצע הרקיע שהוא בין מזרחי דרומי של תקופת טבת. ובין מזרחי צפוני של תקופת תמוז ושמו מזרים כמו שנאמר וממזרים קרה ואין החמה יוצא ונכנס בו אלא פעם א' של מחזור הגדול שבו נברא יוצא ביום שנברא. ועוד דע שהחמה היא כביצה גלולה ויש לה ד' פנים לד' צדדים הצד הא' כחו חם ולח, ומצד השני כחו חם ויבש, הצד השלישי כחו קר ויבש, והצד הרביעי כחו קר ולח. כנגד ד' תקופות השנה ובתקופת ניסן נהפך הצד של חמה שהיא חם ולח להיות למטה על הארץ ויהיה חם ולח עד ג' חדשים, תקופת תמוז נהפך הצד של חמה שהוא חם ויבש להיות למטה על הארץ
ויהיה חם ויבש עד שלשה חדשים. בתקופת תשרי נהפך הצד של חמה שהוא קר ויבש להיות למטה על הארץ ויהיה קר ויבש עד ג' חדשים, ובתקופת טבת נהפך הצד של חמה שהוא קר ולח להיות למטה על הארץ ויהיה קר ולח עד ג' חדשים, ואם לא היתה החמה מסבבת לד' מוסבת לא היה העולם יכול להתקיים ע"כ:
ד"ה א"ל ר' נחזור לדברינו מהו רקיע א"ל ר' נחזור לדברינו מהו רקיע א"ל ערפל, שכן רקיע בגימ' ערפל. בתוך באמצע המים בתוך הוא רקיע העומד באמצע והוא מדתו של יעקב אבינו ע"ה, הלא תראה יעקב שמדתו הוא באמצע המים נהפך לבכו"ת זהו שמלת בתוך מתהפך לבכו"ת והוא שנאמר אלון בכות. בתוך המים בין מימי חסד ובין מימי כנסת ישראל ומניה וביה המים הם י"ם הוא חסד הנקרא אדם גדול והם בגימ' אדם. י"ם היא כ"י הנקרא ים כל הנחלים הולכים אל הים. ומהו הרקיע הוא הוא"ו של ויהי שאותו הו' הוא נאצל מיה"י והעמידהו באמצע להבדיל וזהו ויהי מבדיל בין מים למים:
ד"ה ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע ויהי כן א"ל ר' מהו אלהים, א"ל זו בינה, ומלת ויעש האציל את הרקיע לרבות כל העומד באמצע הוא יסוד, והרקיע הזה עומד בין א' שהוא הכתר ובין הת' שהוא כ"י, הלא תראה שהמ' הרומז ברקיע הזה הוא ת"ת העומד באמצע בין א' ובין ת' שא' בראש ות' בסוף ומ' באמצע הא' משפיע אליו והת' מקבלת ממנו א"כ שניהם צריכים במ' ומתחברים עמו והוא אמ"ת וזהו תתן אמת ליעקב. א"ל ר' ביום הא' נאמר בו כי טוב וביום השלישי נאמר בו כי טוב וביום ב' לא נאמר בו כי טוב. א"ל בני אמר לי אבי שקיבל מאליהו ז"ל שאמר שלא נתבטל המחלוקת מן המים והאש עד יום שלישי שנאמר יקוו המים מתחת השמים ואז עמד כל אחד במקומו כפי רצון המקום. א"ל ר' וזולת המחלוקת המים והאש שלום בעולם וקיום מהיכן היה. וא"כ אחר שהמים העליונים והתחתונים הם קיום העולם יאמר בשני כי טוב, א"ל בני אע"פ שגם הם
קיום העולם מ"מ הוא ע"י השלישי הוא הרקיע ולכן לא נאמר כי טוב עד יום הג': ד"ה וראה בני והבן בשכלך כי המים וראה בני והבן בשכלך כי המים צריכים יבשה לנוח ובהיות המים הנקראים אדם בלא יבשה הנקראת כ"י אין הדבר טוב זהו לא טוב היות האדם לבדו, וכשנראה היבשה אז נאמר כי טוב. וראה והבן שהארץ פירותיה מכח הצדיק הוא יסוד עולם הנקרא צדיק שנאמר וצדיק יסוד עולם והוא טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב והיא לא עשתה פירות עד יום הג' ולכן נאמר בג' כי טוב. ועוד מתי נבראת גהינם, ביום שני הוא פחד הגוזר על כל ממשלת רעים, ובמקום הרע איך יאמר כי טוב. א"ל מהו גיהנם בשני הוא גיהנם הוא אש שנאמר אש אוכלה הוא וזה האש מדליקו על ראש החייבים. וראה והבן כל מחלוקת שהיא לש"ש כהכא סופו להתקיים וכשנשלם צורך השמים אמר כי טוב:
ד"ה ויבדל בין המים אשר וכו' הם מי ויבדל בין המים אשר וכו' הם מי הי"ם היא כ"י ובין המים אשר מעל לרקיע אלו מים העליונים מי חסד: ויקרא אלהים לרקיע שמים. ויקרא ר"ל הזמין אלהים לרקיע ונעשה שמים ויהי ערב היא כ"י ויהי בקר הוא ת"ת שהערב נמשך אחר הבקר ונעשו שניהם יום אחד, ואמר שני כי בהיות הערב והבקר יום אז הנ' הנקרא כ"י בין הי' שהוא אב ובין הש' שהיא האם, שהי' בחכמה והש' בבינה זהו שני. וראה והבן ויעש יש לו שופר הולך, אלהים יש לו זרקא את מקף, הרקיע יש לו סגול. זרקא מלאך ושמו זרקיאל זורק קול שופר גדול וקול שופר הלך וחזק מאד ממהר ומבשר קץ פדות בא העת הגיע היום לקבץ סגולה זהו שופר הולך מכריז הזרקא הגיע העת עם הרקיע לקבץ סגולה. ודע והבן שזרקא נקרא שמו ג"כ, א"ל שם זה נאצל מאל, ר"ל מתוקף הגבורה וטעם סגולה שם נאצל מג' כתרים מן הרחמים מן היסוד ומן הכתר מל' ונקרא שמו על שם שר הסגולה סגליאל. וגם יש לו שם אחר נרמז בו סוד השופר והוא שגזריאל פי' שופר
גדול של רחמים שם גזור מתוקף הרחמים. ויבדל יש לו רביע והוא שר א' ושמו סמריא"ל, ור"ל סמר מפחדך, סמאל מקטרג רביע עתיד ליפול כחמור רובץ תחת משאו סובל עול מדת הרחמים: ד"ה ויאמר אלהים יקוו המים אל מקום ויאמר אלהים יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן ומלת יקוו מיעוט רבים שנים ר"ל יעשו שני קווים קו הראשון קו השני. ואלו השני קווים צריכים עוד מקום להשפיע הוא שנאמר אל מקום אחד היא כ"י הנקראת י"ם. ואמר אחד כי היא המשלמת האחדות הלא תראה אע"פ שמלת יקוו מורה שני קווים ג"כ מורה קיבוץ ור"ל כל הימים יתקבצו אליה. א"ל ר' אני שמעתי מאבי אחד הוא היסוד מקום היא העטרה ר"ל יקוו המים אל מקום ע"י אחד הוא היסוד ותראה היבשה. ראה והבן אע"פ שהמים מתקבצים בה אינה לעולם מים שאם כן אינה כלולה מן האש הוא הפחד, ע"כ אמר ותראה היבשה להיות כלולה גם מאש שהאש מורה יבשות והנה כלולה מן הכל. א"ל ר' ולמה בפסקא יקוו המים אמר כי טוב כי טוב ב' פעמים, א"ל
בפסקא יקוו המים מורה חתן וכלה ושושבין, א"ל אי הכי יאמר ג"פ כי טוב, א"ל נגד חתן וכלה אמר כי טוב, ונגד שושבין הוא נכלל בכי טוב הת"ת. א"ל בני קנה דברים גדולים ונוראים מקנה אשר אמר לי אבי ז"ל שקבל מפי אליהו ז"ל מפה לפה שאמר לו יקוו המים בכנסת ישראל ע"י קו האמצעי שהרי מכתר עליון נשפעים ובאים בהיכל עליון היא הבינה דרך אמצעית חכמה ומהיכל עליון באים לשאר הספירות עד שמתקבצים כלם בתפארת, ומת"ת ביסוד, ומיסוד לכנסת ישראל:
ד"ה א"ל מהו מתחת השמים יאמר יקוו א"ל מהו מתחת השמים יאמר יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. א"ל קרי ביה מחתת השמים, הם השמים העליונים שע"י חתת המקום עושים גזירת השמים הוא הבינה שהיא שמים על הבנים. א"ל א"כ יכתוב מתחת שמים, א"ל הוא ה' אחרון שבשם בן ד' ויצא בפועל, זהו ותראה היבשה וכבר אמרתי לך הסדר מכתר לחכמה הנקרא נקודה, ולכן הי' רומז אליה, ומחכמה לבינה הנקרא היכל הקודש, ומשם לת"ת וליסוד הנקראים שני מכריעים אלא שמכריע א' הוא ו' הנגלה ומכריע השני הוא ו' הנעלם והנמשך, שהו' הנגלה מושך ו' אחר וב' ההי"ן שבשם בן ד' ה' ראשון לבינה וה' שנייה לכנסת ישראל:
ד"ה ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב. א"ל ר' היינו יבשה היינו ארץ. א"ל ברוך השם שהשווה דעתינו שכך אמרתי גם אני, וא"ל לא בני, כשהיא יבשה היא שורפה ואינה מבורכת ועל כן הבינה הנקראת אלהים הזמין לה מים העליונים לצאת מיבשותה ולהוציא פירות שאז נקרא ארץ, זהו ויקרא אלהים ליבשה ארץ. א"ל בני דע לך כי הבינה הזמין את כ"י עם הפחד זהו יבשה ואז היא עניה לגמרי ואחר שהזמינה עם הת"ת ואז היא עשירה זהו ארץ. גם דע לך ארץ א' (סגו"ל) סוף המחשבה ץ' היא הבינה, ר' היא הצינור האמצעי דרך היסוד, ור"ל המשיך הרצון אל היבשה דרך האמצעי, מקוה המים הוא קיבוץ המים שבו מתקבצים המים, והמים האלו הם הזרועות, והמקוה הוא יסוד עולם, והמשיך אליו כל המים ובכללם הוא הפחד, והיסוד היא המקוה המטהר את הטמאים והמקבל מן הכתר ומן החכמה ומבינה ומתפארת דרך האמצעית בלי הפסק, ששלש ראשונות אצילות דרך שור"ק ולא
דרך סגו"ל. והנה הד' ספירות הללו כל א' כלול מעשר והרי כאן מ' סאה במקוה ואם חסר אינו מטהר, ולכן כל הכוחות החיצונית מסבבים את היסוד היא המקוה להטהר ממנו ולקבל הוד והדר וע"כ השערות סביב המעור דוגמא עליונה והמקוה מוריד מימיו לשכינה זהו כל הנחלים הולכים אל הים, והמקוה הזה מימיו מתוקים ומי השכינה מימיה מלוחים רמז למה"ד, והשכינה נקראת ים ואין להקשות מהבינה הנקראת ים והם מתוקים כי נקרא ים הגדול שמלת גדול מורה מתיקות ולפעמים גם מימי הבינה הם מלוחים כי הוא קו ירוק. וראה והבן שהמקוה הזה שהוא היסוד יאמר לה' הוא כ"י קום ה' זהו מקו"ה. וגם אליהו ז"ל אמר מקוה המים זה מקום שכל מים העליונים ממנו שם מתקבצים ומשם באים ויוצאים לכ"י ומהם בעולם השפל. הלא תראה שמקוה הוא היסוד שהרי לא אמר כי טוב אלא כשהזכיר מקוה המים והיסוד הוא הצדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב, ומלת טוב ט' הוא ט' לאצילות ו' הוא ו' הנעלם ב'
שמתברך מחכמה עלאה הנקרא ב', ודע כי אע"פ שהוא ט' לאצילות נקרא שבת ומזרח וזרעם של ישראל משם בא, כי חוט השדרה מושך מן המוח ובא לאמה ומן האמה יוצא הזרע זהו שנאמר ממזרח אביא זרעך, אימתי כשישראל טובים וישרים במעשיהם אז ממזרח אביא זרע חדש, ואם ח"ו ישראל רעים וחטאים אביא להם זרע שכבר בא לעולם ונתגלגל ונתלכלך והכל ע"י ת"ת כי הת"ת היא המכריע הראשון ואצילות הברכה משם למכריע שני הוא הברית. ודע והבן שהזרע הם הנשמות והם בתשובה ומשם משתלשלות ליסוד עולם ומיסוד עולם יוצאות ומתלבשות בעולם השפל. וחז"ל הרמיזוהו בפרק המוכר את הספינה ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של טבריה ויורד בים הגדול וכו'. א"ל ר' ולמה לא אמר קרא ים, אבל אמר קרא ימים, א"ל קרא ר"ל הזמין ימים היא כ"י המקבלת כל הימים. וירא אלהים כי טוב ויר"א מתהפך ראו"י והוא ראוי לקבל מן האלהים דרך האמצעית:
ד"ה ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן אחר שיצא הארץ לפועל גזר עליה אלהים היא הבינה לתת גם היא כח ושפע לכל התולדות הוא שנאמר ואתה מחיה את כולם. א"ל בני הבן תבין את דברי שפעם אחת שאלתי לאדם אחד וננס היה וחכם גדול היה ושאלתיהו מהו תדשא הארץ ולא ענה לי רק אמר לי בני אין לי פה להשיב ואמרתי לו אדוני מחסרון ידיעה או מצד שהסוד עמוק ואני איני כדאי ואמר לי בני כל כך הסוד גדול עד שנעלם ממני, ואמרתי לו תמה אני עליך איך יש לך מנוחה אחר שנעלם ממך הסוד הזה ואמר לי במה שלא אוכל להשיג איך אדאג עליו ואמרתי לו אדוני אם אתה חשוב ונכבד לפני השם בקש ממנו ויודיעך ואמר לי איני כדאי ואיני משיג בזה, ועוד אמר לי כדבריך יש לאל ידך. ואמרתי לו ב"ה יש לאל ידי. וקראתי אל ה' וגזר ובא אלי אליהו ז"ל במעמד הננס ואמר לנו השלום אל רבנן וענה הננס בבהלה שלום למרנן
ורבנן מאן אתה ושחקתי על שאלתו. וקודם ענות אליהו ז"ל עניתיו אני וא"ל הוא אדונינו אליהו ז"ל אשר שלחהו ה' להאיר עינינו בתדשא הארץ ומיד רץ הננס ויפול על פניו וישתחו לו אפים ארצה ואמר לו אליהו ז"ל מי שרי למיעבד הכי, ואמרתי לו אני שרי ושרי שכן יהושע השתחווה למלאך, ואמר אליהו הדין עמך מאחר שפשט צורת מלאך ולבש צורת אדם שרי ושרי ועדיין פני הננס ארצה עד שהקימו אליהו ז"ל ועמד ברעדה גדולה ואמר אדוני ברוך שזיכני וראיתי את פניך ועניתיו מה זה התימא עמך שתוק ונקשיב מה ישיב תדשא הארץ. מיד התחיל ואמר כתיב והולידה והצמיחה מאן הוא בעלה אלא כך היא אחר שהארץ היא כ"י ששתתה מימי הבינה ומימי החסד הולידה והצמיחה צמחים הם המלאכים הקדושים והטהורים, וזהו תדשא הארץ. ועוד אמר כי המים העליונים שמורים וסתומים ובאים בסבות והסבות בגזירת המקום שמשפיעים בארץ והארץ משפעת במה שלמטה ממנה, וזהו מצמיח חציר לבהמה ועשב
לעבודת האדם, א"ל אדוני האי בהמה מאי הוא. א"ל זאת הבהמה רועה על אלף הרים שמגדלים