ספר הפליאה
קטע 4
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
על השמים זהו וה' בראשם. הוא ובית דינו. השמים הוא ת"ת ונקרא שמים ואתה תשמע השמים, א"ל ר' מהו שמים א"ל ש"ם י"ם, א"ל וים שמים נקרא, א"ל השמים ושמי השמים, ר"ל שמי שמים ת"ת השמים כנסת ישראל. וזהו בדבר ה' שמים נעשו אלו שמים התחתונים, אלא שמי השמים עיקר קבלתם מן הימין השמים מן השמאל, וגם שמי שמים מכח החכמה שנאמר כולם בחכמה עשית ואוי להם לאומות העולם כשהשמים הללו דן אותם שהשמים מתהפכים לארץ זהו הפוך רחמים לדין כי נסתלקו הא' מהם. אז ימטר על רשעים פחים א"ל רבי למה נקרא שמים בעבור שמים לימינו ואש לשמאלו והוא באמצע ומקבל משניהם ועושה שלום וזהו גיבל הקב"ה אש ומים וערבן זה בזה ועשה מהן שמים והוא הנקרא אמת והוא הרחמים ומקבל מהחסד ומהפחד, א"ל רבי לא כך שאלתי אלא כך שאלתי המים למעלה מן האש וכאן נכתב הש' המורה על האש קודם המים משמע שאש למעלה מן המים, א"ל בני זהו מלאכי עליון יגידוהו, א"ל מי
ישאלם א"ל אני אשאלם יצאתה בת קול ואמרה בעבור שאש למטה מן המים והוא קרוב וסמוך לאש ע"כ הקדים הש' מן המים וקראו שמים, אמר רבונא דעלמא זיל בתר רובא רוב קבלתם מן המים לכתוב מים תחלה ואח"כ ש', א"ל האש מקבל תחלה שהוא השי"ן ואח"כ באין המים ומכבין האש וזהו שמים גוברין על האש ולכן נכתב הש' תחלה, א"ל מהו אש ומים א"ל במ"ק הוא וא"ו שהוא המשים שלום ביניהם, שהקב"ה רצה לברוא את העולם במים ולא היה מתקיים ר"ל שאם היה בורא עולמו במים לא היה יצר בעולם ולא היו פרים ורבים רצה לבראותו באש זהו מה"ד ולא היה העולם מתקיים ר"ל אמת כי היו פרים ורבים אך מה"ד היתה מדקדקת עם הבריות והם כולם ביצר קשה והיו כלים ברגע נתחברו האש עם המים והאצילו וא"ו הלא תראה אש ומים במ"ק וא"ו, זהו מה שנתעוררו חז"ל כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופו להתקיים איזהו מחלוקת שהיא לש"ש הוי אומר זה מחלוקת הלל
ושמאי ושאינה לש"ש זהו מחלוקת קרח ועדתו, ר"ל לש"ש שמכוונים לשם הנקרא שמים כעין אש ומים שהביאו שם הנקרא שמים ואז נעשה שלום ונתקיים המחלוקת שהאש ומים קיימים, והלל ושמאי כוונתם להביא שם הנקרא שמים ולהסיר הקליפות הנקרא עורון וראה שב"ש היו חריפים עוקרי הרים וב"ה היו רבים ובקיאין וראה שהלל עולה בגי' אדנ"י. וכדי שלא תאמר שמדתו אדני לכן הלל במ"ק א"י הוא א"י שבמלת אדני וע"י א"י עולה ג"כ אדני א"י, וברבוע שהו' זכר העולה א"י במ"ק זה זכרי שמדתו הנקראת זה מושכים שפע הא"י במדת אדני וע"כ הלכה כמותו, כי שמאי הוא מדתו שמי זה שמי, וידעת שהמילה דוחה שבת והיו חולקי' כי שמאי היה סובר מאחר שהכל אלי מתערבים א"כ עלי יש לסמוך והלכה כמותי, והלל סובר י' הלוליה הם וע"י באים אליך גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם וע"כ הלכה כמותי, בא שם הנקרא השמים תחלה בהלל ואח"כ בשמאי וידעו כולם שהלל רב באוכלסין מיד יצאה בת קול למטה
הלכה כב"ה, והנה נתקיימה המחלוקת שלא נעקרו דברי בית שמאי לגמרי שבהרבה מקומות חזרו ב"ה להורות כב"ש והודו לדברי ב"ש, אבל קרח לא היה במחלוקתו כוונה להמשיך שם הנקרא שמים כי כיון להפוך הבריאה ובהיפוך הבריאה אין קיום. בא וראה שמשה רבינו עליו השלום קרא אליהם לשלום. וא"ל אתם אש ואהרן מים והנה מן המחלוקת נמשך השלום שהם שם השמים והם ענו ואמרו. לא נעלה ולא נמשיך מהשלום אלינו רק נעמוד בתוקף גבורותינו ואין לשאול תצא בת קול ותבטל דברי קרח כי יש להשיב שקרח לא רצה לשלום כל עקר ואין התעוררות א"כ בת קול מאין תצא, וא"ת הלא משה מפי הגבורה למד שקרח ועדתו הנה בני שריפה ובליעה נינהו וא"כ איך היה גונב דעת הבריות והיה קורא אליהם לשלום וידע כי הם לא ישלימו, וי"ל אמת משה הוה ידע כי קרח לבדו לא יספיקו בידו לעשות תשובה אך חברתו אם היו פורשים לאו בני כליה נינהו והם הוסיפו על חטא פשע ונעלם ממשה וע"כ קרא אליהם
לשלום, וגם אין להקשות למה התפלל שלא יקבל הקב"ה מנחתם וגם לברוא דין עליהם זולת משה הקב"ה יעשה דין ומשפט עליהם, וי"ל כי משה עכ"פ ידע דינם ועניינם אך היה צריך קריאה והתעוררות דא"כ יתבטלו כל התפלות. והקב"ה יעשה דין כפי מעשה המקבל. הלא תראה שאברהם אבינו ע"ה ירד למצרים מפני הרעב ואדם גדול כמוהו היה לו לעמוד בארץ ימים מועטים עד עבור ימי הרעב אבל בעבור שראה הארץ נגובה ויבשה ירד להשקותה ר"ל ירד למצרים כדי להשקות הארץ למעלה ע"י התעוררות דאברהם, וכן משה וכן כולם צריכים התעוררות ומעשה כדי שיהיה כח ופועל ויעשה הדבר ההוא למעלה וקרח לא רצה להמשיך אליו השלום ונשארה הארץ יבשה יבושו הבוגדים ריקם, אז פתחה הארץ את פיה וקבלה כל הדינין שירדו מלמעלה כי מצאו מקום לחול שהיא המקבלת הטוב והרע והיא אש מקבלת אש ולא מצאו רק המקריבים וחלו עליהם ונשרפו כי לא כוונו רק במדתם שאמרו לא נעלה, ואהרן כיון
להשלים נכנס בשלום ויצא בשלום וכשם שפתחה הארץ את פיה וקבלה אותם למעלה כן פתחה הארץ את פיה למטה ובלעה אותם, ואם יש מי שאמר קרח וקין כוונתם אחת להם הדין עמו כי קין במנחתו חטא שהביא מזרע הארץ אש מבלי מים וכן קרח עמד במדתו אש מבלי מים וקין נהרג כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך ובעבור שהיה לקרח לקחת מוסר ולא לקח אך חטא פעמים ע"כ ניתוספו לו מיתות משונות שקשה האחרון מן הראשון, שהעובר עבירה מן עבירות חמורות ושנה בו מה מעלה יש לו מן קרח הוא נינהו, וגם א"ל אחרי שהבל הביא מבכורות צאנו והוא קרבן מהודר כי ידוע הבכ"ר וצא"ן וקב"ה קבלו אלא שהניחו ברצונו והציץ במה שלא היה ראוי לו ונתחייב הריגה בעונו ומגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב ונזדמן קרח והוא קין והרגו וחזר וחטא היה מן הדין שיהרג פעם שנית ולא שיבלע כי לא ימחול עונו אם לא במיתה הזאת וראה דין הבליעה כמה הוא קשה שיורד חיים שאולה. וראה והבן
שהבהמה זימנה הקב"ה ונשחטה בהזמנת ברכה ואח"כ נמצאת טרפה כי עדיין לא נמחלה עונה אלא שהדין הראשון רוצה השם להיות בלי צער וע"כ זימנה השם ביד ישראל כענין ואהבת לרעך כמוך ועדיין צריכה לקבל דין כן הדבר בקרח לא ימחול עונו כי חטא פעמים וע"כ הדינים אליו קשים. ועוד אבאר אותו במקומו בעז"ה ביאור די. ושמאי והלל כוונתם לש"ש וקרח אין כוונתו לש"ש ומים ואש כוונתם לש"ש, ושמאי קפדן כמדתו הלא כה דברי כא"ש נאו"ם אדנ"י ס"ת שמי. הסר כעס מלבך ר"ת עולים הלל, במספר הכ"ם ס"ה והלל עולה ג"כ ס"ה. א"ל רבי כתיב ישמחו השמים וכתיב ואתה תשמע השמים ר"ל ישמחו לשון רבים ותשמע לשון יחיד, א"ל ברוך פוקח עורים ולא אמרתי לך פעמים ו' נגלה ונסתר עמו והנה יחיד ורבים אשקך מיין הרקח כי זה בן ה"א ה"א יבארהו ר"ל הבינה נקרא ה' וכנסת ישראל נקראת ה' וזהו ה' ראשון וה' אחרון פעמים מלאים ומגידים בב' ווין הא הא ופעמים חסירים
ומגידים בב' ההין ה"ה ר"ל כשהווין אלו שמחין וזהו ישמחו השמים ואז ותגל הארץ: ד"ה ואתה תשמע השמים הוא ו' נגלה ואתה תשמע השמים הוא ו' נגלה וגם הוסיף לשאול מהו בן, א"ל ה"ה מתרבעין ומתמלאין זהו בן, ר"ל ה' פעמים ה' הוא כ"ה וא' מלואו אינו מתרבע כי לעולם א' א' הרי כאן כ"ו וזהו ה"א ה"א ב' פעמים כ"ו הרי ב"ן וזהו ב"ן ה"א ה"א. והכוונה הוא כשההין והווין בחיבור אז הכל מתברכין למעלה ולמטה, א"ל ר' לכתוב ואתה תשמע שמים ישמחו שמים ותגל הארץ. א"ל כתיב בזאת אני בוטח ר"ל להכניס תפילתי זהו ואתה תשמע השמים ה' אחרון שבשם בן ד' להכניס תפלתי לשמים זהו השמים כי אות ה' נק' זאת. וכן בזאת יבא אהרן אל הקודש ואותה ה' נקרא נער ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, וישמחו השמים ר"ל ישמחו הווין ויעלה ה' אחרון שבשם בן ד' ואז ותגל הארץ ר"ל תגל הארץ עם הה' ראשון שהוא הבינה, וזהו שמחה בבניה שכינה עמהם כי יש שכינה לשכינה ר"ל הבינה היא שכינה לכ"י וכ"י שכינה
לישראל, א"ל בני ראית ביאת הא' בת' שבא עם הנקודות הדקות והסתומות והוא ננקד את והאיר כל העליונים ומיד נפתחו שמים וקבלם וה' אחרון עמהם וזהו השמים וע"כ נפתחו שמים בנקודם ושמים הוא אדם ואדם כולל זרועות ושוקים ומעור ועטרה וגוף האדם הוא השדרה שהכל משדרה מתקיימים ויונקים והשדרה מהמוח והרי בשמים שבעה ושלש הרי כאן עשרה א"כ הכל בא"ת השמים, ראה את הא' בא ולא בא עמו, א"ל ראיתי והבנתי ולא הורשתי לאמרו, א"ל בני א"כ למה לא נפתח גם י' השמים, א"ל אני נשבע לך שאיני יודע א"ל בלי שבועה אני מאמין לך אלא למוד לשונך לומר איני יודע א"ל א"כ למה ננקד בחירק א"ל נפתחו השמים לקבל והי' בחירק להריק בים. ועוד יתבאר בע"ה:
ד"ה ואת הו' בכל מקום זכר, את נקבה ואת הו' בכל מקום זכר, את נקבה הוא ובית דינו, ואין צורך לבא הו' באת ראשון כי הוא עם השמים אבל את שני צריך ו' כי הוא עם הארץ. ולכן נתוסף הו' לזון את העולם ר"ל את הראשון רומז לזרועות והשמי' הוא במקום ו' ולכן כתיב את השמים בלי ו', אך את השני רומז בשוקים הוא עם הארץ והארץ מורה דין ע"כ היה צריך לומר ואת להיות גם הו' עמהם שהוא מורה רחמים ותוספת כענין שארז"ל ו' מוסיף לעולם ויהיה ואת כמו וה' הוא ובית דינו כי אע"פ שהשוקים עם הארץ גבר הדין וע"כ הו' עם הארץ, והואיל ויש ו' עם הא"ת א"כ האת הוא של ו' הנקרא שמים והאת נקרא יראה א"כ האת שהוא היראה היא של שמים וזהו יראת שמים וגם מלכות שמים מלשון של שמים. וראה שבינה אומר שמים תכין אמונתך היא האמונה ר"ל שהאמונה היא היראה כענין דכתיב ואמונתך בלילות וכתיב אמונתך סביבותיך זהו אמת ואמונה. ועתה אגיד לך הרשום בכתב אמת שהו' הנוסף בואת בא בכח כללו הוא אהיה
ראשון ר"ל כח כללו מא' ועד ו' וו' עמהם עולה אהי'ה. כי מה לו' בלא כללו כי אהי'ה השיב הו' לאמת ר"ל תרבע אהי'ה ר"ל אהי'ה פעמים אהי'ה הוא אמת תתן אמת ליעקב הוא ו' הוא קו האמצעי גם ריבוע הו' עצמו נעשה ל"ו ר"ל ששה פעמים ו' עולה ל"ו זהו ה' קוינו ל"ו הוא צדיק חונן ונותן וע"כ הו' עם את לזון ולפרנס את העולם:
ד"ה א"ל ראיתי הו' שנתגלגל ועלה א"ל ראיתי הו' שנתגלגל ועלה לאמת, א"ל ראיתי ורעדה אחזתני, אבל עתה אודיעך מנפלאות השם הגדול יתברך שמו שנתמלא אמת בכוחותיו אל"ף מ"ם תי"ו ולקח אותיות שניות ימ"ל ואותיות שמם מרמזים ח' ימים וזהו וביום השמיני ימול בשר וכו' וכיון שהמילה מכח אהי"ה המתגלגל אמת הוא יעקב ע"כ המילה דוחה שבת ויעקב נולד מהול שאין ערלה מגעת שם וגם אחר שנתגלגלה המילה אמר ליעקב מאחר שסרו הערלה תחליף אמת בא"ת ב"ש אז אמר יעקב את"י מלבנון כלה ר"ל אמת בא"ת ב"ש את"י, א"ל ר' מהו אמת, א"ל זרת, א"ל מהו זרת, א"ל שמים בזרת תכון ר"ל אמת במלואו עולה זר"ת והכל בא מן הא', בא ושמע מה קנה קנה מאדם אחד, פעם אחת הייתי מהלך לנהרדעא ופגע בי אדם אחד בדרך, וא"ל להיכן תלך, וא"ל לנהרדעא, וא"ל עמוד ועמדתי וא"ל אשאלך והודיעני, א"ל אמור א"ל עד היכן הו' עולה, וא"ל עד היכן הו' יורד וא"ל שאלה אחר שאלה אינו תשובה מיד אמרתי לו כתיב ואהיה אצלו
אמון מלמד שהו' עולה עד אהי'ה, גם הוא אמר לי שהו' יורד עד י', וא"ל מהו י' א"ל יו"ד במילואו הוא אהי'ה עם הי' והוא סיני ר"ל אהי'ה במ"ק הוא סיני, תפשתיו וא"ל איני מניחך עד שתאמר לי כל דבר ותבאר לי, מיד התחיל ואמר לי הו' הוא ת"ת ישראל והוא מדת יעקב ועולה ממדרגה למדרגה ה' מדרגות עד אהי'ה ראשון ואח"כ לוקח שפע הברכות ויורד ממדרגה למדריגה ה' מדרגות עד מדרגה תחתונה הוא י' מלא והי' עצמו והוא אהי'ה אשר במ"ק הוא סינ"י והוא סל"ם, והנה פחד יצחק סוף הה' מדות עליונות ות"ת יעקב התחלת ה' מדות אחרונות ועולה ת"ת שהוא יעקב עד אהי"ה זהו ואהי'ה הו' הוא אהי'ה ובירידתו משקה כל העשר ומברך אותם. הכוונה ע"י ת"ת ישראל נזונים כולם וזהו והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו וסלם בחסרון הו' הוא גלות הארוך ויעקב בחסרון הו' והסלם עומדת במדה אחרונה הוא הצינור האמצעי ומגיע עד
אהי"ה הוא כתר עליון, ואמר השמימה ה' ראשונה להרמיז בה' ידיעה השמים עליונים שמים לשמים. וה' אחרונה השמימה לומר חמשה מדריגות למעלה מן הו' נאחז ביעקב, ומלאכי אלהים זו דברי השם עולים ויורדים בו הכוונה שיעקב עולה דרך דברי השם עולה תחלה ואח"כ יורד וכל זה אדה"ר גרם, ונחסר הו' מיעקב עד בוא רוב י"ה ממשלת הכתר הם חמשת אלפים ור"ן אז קודם הר"ן ינתן הו' ליעקב ויעלה עד כתר עליון ויאמר עורה למה תישן ה' לעורר שפע לרדת, וילך יעקב ויאמר לכ"י קום בתולת ישראל אז הצינורות יתמלאו ולא יאמר עוד העניים והאביונים מבקשים מים ואין כי האין עם יעקב ויבושו הפגעים רעים ויחזרו להשתחות ליעקב כי נתמלא בו', ועוד אמר לי דברים רבים ואין כאן מקומם. וא"ל מה שמך וא"ל אל תשאל לשמי הנחתיו והתחלתי ללכת וא"ל אל תלך חזרתי לראות וראיתי להב אש עולה למעלה בא אלי זקן אחד ואמר לי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם קבלתי עלי
לכתוב כל דבריו בשמו כי הכרתי בו שהוא ממתיבתא דרקיע: ד"ה הארץ הוא כ"י וה' הארץ ה' הארץ הוא כ"י וה' הארץ ה' ראשון וה' אחרון שבשם בן ד' בתחלה ארץ ואח"כ לבסוף הארץ שקודם קבלתה מן השפע היתה ארץ ומתאוה לעלות לקבל מן האור הגדול ולבסוף באה ה' הבינה ונתחבר עמה וזהו הארץ ר"ל שפע מהבינה. בא וראה ה' הארץ מל"א ה"א ר"ל ה' ואחריו א' להודיע שה' הבינה עם כ"י הוא כ"י ע"י הו' שהוא ת"ת א"כ הארץ כלולה מהבינה ומו' קצוות, הארץ היא בת הבינה השמים הוא בן הבינה הרי כאן ד"ו פרצופים הארץ אותיותיה ה"א צ"ר זהו ואין צייר כאלהינו צייר למעלה וצייר למטה ר"ל צייר למעלה היא הבינה מבטת בחכמה ובורא עולם גם מבטת בחכמה וברא הארץ ה' בחכמה יסד ארץ צייר למטה כ"י, וא"ל ר' מהו צייר א"ל צור, א"ל ומהו צור, א"ל צייר פועל ומצייר, א"ל רבי ארץ מאף נאצלה א"ל מנא לך א"ל אף ידי יסדה ארץ ועקר קבלתה מן האף, א"ל ר' ראית קצב למעלה
א"ל ראיתי שני קצבים א"ל מי ומי א"ל נתמלא האל"ף והפ"א ונעשה קצ"ב וזהו א"ף והשני ארץ כמו האם תהיה הבת, א"ל ר' פעם אחת סיפר לי אבי ז"ל שראה משה בשרו של ר"ע תלוי במקולין של ברזל והייתי תמה איך נמצא קצב למעלה ועתה נתיישבה דעתי א"ל עדיין מבחוץ אתה, אבל הקב"ה הראה לו למשה נפשו של ר"ע שהיא עתידה לרדת בעולם השפל והוא יהיה בממשלת האף והוא הקצב וימסרהו ביד המלך אכזרי הנאחז מן האף ונגזר עליו המיתה הזאת וזה הראה לו למשה. הקצב השני היא ארץ מדה"ד הרפה ואמר משה למה יפקוד עליו דין הזה והשיב אין הצלה כי כך עלה במחשבה ורוצה המחשבה לנקות נפשו של ר"ע כי אין טהרתו רק לקבל יסורין אלו וכל זה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, א"ל ר' ומה צורך להראות למשה את זה, א"ל גם סיפר אבי ז"ל זה הראה לו למשה לראות שהבאים בעולם השפל בזו השמטה כבר באו וזהו דור הולך ודור בא דור שכבר בא וביאת משה לא היתה צריכה צער כי
כבר קבל צערו אך עתה בא לשררה ולמלוך על ס' רבוא איש זהו ויתעבר ה' בי למענכם, ועתה שמע אלי ודברי האזינה ארץ אל"ף רי"ש צד"י אותיות שניות דם ר"ל שאין דם בעולם אם לא מארץ מה"ד הרפה. בא וראה בלעם הרשע כיון בארץ לכלות ישראל וזהו סוף תיבות שפ"י הוא שנאמר וילך שפי פעמים ארץ פעמים יבשה. וגם אודיעך נפתחה הארץ וקבלה הסגול העליון הוא הסגול שתחת הר' מקום הבינה והייתם לי סגולה סגול העליון לה' האחרון:
ד"ה והארץ הכלולה מן ו"ה קודם והארץ הכלולה מן ו"ה קודם שנכללה היתה תהו ר"ל קודם שתקבל מן ו"ה היתה תמיהה מאין יבא לה השפע ולא שמעת ענין הארץ בתחלה היתה בכח עלת העלות אז היתה תהו ר"ל האדם היה תוהא בדבר לדעת האיך ולא היה יכול להשיג, וכשנאצלה ובהו כלומר ב"ו הו"א ר"ל אין אדם תוהא אחר אצילותה. וגם יש לומר מהו תהו קו ירוק והוא התשובה המקפת את העולם אשר ממנה מימי החסד נמשכים והוא הנקרא רוח של מים ובהו הוא החסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה שהוא האציל אבני הבנין שהם הו' קצוות, וזהו קו תהו ואבני בהו קו היא הבינה אבני בהו הם ו"ק שנאצלו מהחסד. וראה תהו תמהא בהו ישות כי על כח האדם תמהא ולא על הפועל. ודע כי אע"פ שנאצלו מן החסד אבנים הללו מכ"מ עיקר פעולתם מן הבינה כי האם על בניה גוזרת ומלת היתה ר"ל היתה בכח וזהו היתה תהו כי אין ממש ואין צורה ועתה שנאצלו ובהו ר"ל יש ובו ה"ו. ועתה אבאר לך דין תהו ובהו דע כי תהו ובהו נק' תפוחים ויש להם
שדה וחלים שם והיא הארץ והיא כלולה עם תהו, הלא תראה תהו לקח אותיות הקודמים ומצא שד"ה והיה מן הדין לומר בהו ותהו. אבל בעבור שעיקר קבלתם ופעולתם מתהו ע"כ הקדימו ר"ל תהו הוא פחד ובהו הוא חסד והארץ היא שדה של תפוחים ר"ל שהחסד ופחד חלים שם והת' לקח הש' והה' ד' והו' ה' זהו שדה שהשדה פועל בכח הפחד ואין לכתוב תהו בהו בלי ו' כי הבהו צריך ו' שהיא ת"ת ישראל בשדה שהיא הארץ. וראה כי בהו מקומו ת"ת הוא השלום ותהו מקומו רע היינו עושה שלום ובורא רע ותהו מדת הגבורה מצפון תפתח הרעה, וגם ראה כי