ספר הפליאה
קטע 73
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
יוסי הלכה כר' יוסי. כל אלו הלכה כר' יוסי מחביריו וכי מכולם היה ר' יוסי בעל סברא וחכם אלא בעבור שכוחו היה משיג למעלה יותר מכולם ע"כ היה הלכה כמותו שכל אלו כל אחד היה יודע השפעתו ואחיזתו וע"כ תלמידי דרב העניש חד לחבירו. ובמה דברים אמורים שהלכה כמותו במקום שנחלק עם יחיד אבל נחלקו עליו רבים הלכה כחכמים שמן השמים הסכימו אחרי רבים להטות. ר"מ ור"ש הלכה כר"ש. ר' יהודא ור' שמעון הלכה כר"ש. ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י. ר' אליעזר בן יעקב ור' יהודה הלכה כר' אליעזר בן יעקב. רבי ור' אלעזר בר' שמעון הלכה כרבי. רבי ור' יוסי ב"ר יהודה הלכה כרבי. רבי ור' ישמעאל בר' יוסי הלכה כר' ובד"א שאמרו משמו אבל אמר בשם אביו הלכה כאביו. רבי ור"ש בן אלעזר הלכה כר'. וכל מקום שרשב"א בלא מחלוקת הלכה כמותו. רבי ור"ש בן גמליאל הלכה כרשב"ג. ובכ"מ ששנו במשנתינו באמת אמרו ובד"א ואימתי ובזמן הלכה למשה מסיני. ר' אלעזר ור' יהושע
הלכה כר"י חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה מ"מ היכא דפסק הלכה כר"א הלכה כמותו. רבן גמליאל ור' יהושע הלכה כר"ג. ר' טרפון ור' עקיבא הלכה כר"ע. ב"ש וב"ה הלכה כב"ה חוץ מבש"א מכבדין את הבית שהלכה כב"ש. ובכ"מ ששנו חזרו ב"ה להודות לדברי ב"ש הלכה כב"ש. ר' ישמעאל ור' עקיבא הלכה כר"ע. רב ורב חנניא הלכה כרב. ר' אליעזר ור"ע הלכה כר"א והלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ובכ"מ ששנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. רב הונא ור' חייא בר רב הלכה כרב הונא. רב ורב חסדא הלכה כר"ח. רב הונא ורב נחמן הלכה כרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת הלכה כרב נחמן בדיני והלכה כרב ששת באיסורא. רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה קנין ומחצה שהלכה כרב יוסף. ר' יוחנן ור' אלעזר הלכה כר' יוחנן. רב ושמואל הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי. שמואל ורב אדא הלכה כשמואל, כל היכא דפליגו רבנן במילתא ומתרגם קרא כחד
מנייהו הלכה כוותיה. רב אחא ורבינא הלכה כרבינא בר מאומצי וביעי ומזרקי. רב אשי ורב כהנא הלכה כרב כהנא. רב ורב הונא הלכה כרב. רבינא ורב אשי הלכה כרבינא. והלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמודא בר משבועה ומכתב. ר' יוסי בר חנינא דיינא הוי ונחית לעומקא דדינא בבבא קמא בשור שנגח ד' וה', ור' נתן דיינא בשור שנגח את הפרה. רב אגביה רב פפא רביה, והלכה כר' יהושע בכל המשנה:
ד"ה ועתה שמע סדר החכמים איך היה ועתה שמע סדר החכמים איך היה סדרם שמעון הצדיק הוא שהיה בישיבת אנשי כנסת הגדולה והוא הרביץ תורה בישראל, ואחריו אנטיגנוס איש סוכו, ואחריו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, ואחריהם יהושע בן פרחיא ונתאי הארבלי, ואחריהם יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, ואחריהם שמעיה ואבטליון, ואחריהם שמאי והלל, ואחריהם ר"ש, ואחריהם ר"ג ואחריו ר"ש בנו ואחריו ר' ור' נתן אלו הם סוף התנאים, ומכריע לא היה אלא בתר הכי הוי ופליג על חד מינייהו וכל אלו היו מכירים והיו יודעים כל שבילי רקיע ולא יצא מפי אחד מהם דבור לבטלה רק מה שלמדו ידעו ודברו וזה גלוי לפני השם וע"כ אמרה התורה על פי הדברים אשר יורוך:
ד"ה והא לך תחלת האמוראים ר' יוחנן והא לך תחלת האמוראים ר' יוחנן וריש לקיש. ואחריהם רב אחא ורבינא וריש לקיש. ואחריהם רב ושמואל ואחריהם רב הונא ורב ששת ואחריהם רבה ורב יוסף ואחריהם אביי ורבא ואחריהם רבינא ורב אשי והם היו סוף ההוראה וסוף האמוראים, ואחריהם רב גדא ורב סמא שהיו סוף סבוראי, והנך אחריתי שהיו תלמידים לא קחשיב להו ותן את דעתך כי מכאן אתה למד מאן הוי רבי ומאן הוי תלמיד ומאן הוי בר זוגיה. אמר בן עזאי בסוף פ' בתרא דבכורות כל חכמי ישראל הם לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר' יהושע בן קרחה הוא בנו של ר' עקיבא הקרח. וכ"מ שנאמר מעשה בחסיד א' ר' יהודא בר אלעאי או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה הנשיא חד מהני תלת הוא. כל סתם במתניתין הלכה כר' יהושע. סתם גמרא הלכה כר' יהושע בן לוי. כל היכא דאיכא תנא רב ספרא משום דבי רבי חד מבניו הוא ומנו ר' גמליאל. כל בתראי דאיפלוגי כגון רב ושמואל ותשכח בתראי כגון אביי ורבא
דאיפלגו על ההוא פלוגתא או בתראי אחרינא הלכה כוותיה, כל ר' שמעון סתם הוא ר"ש בן יוחאי, עולא ורב ולוי אין הלכה כמותן בשבת משום דסבירא להו הלכה כר"ש. כל מיהא תניא ברייתא הוא, כל מהכא אתמר שמעתא הוא. כל היכא דמספקא לך בחכם או באמוראים או בתנאי וא"א יודע אי בר זוגיה אי רביה הוי חזי בהדיה מאן הוא ומשכחת ליה. סתם משנה ר"מ, סתם ברייתא ר' נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה, סתם ספרי רשב"י, וכולהו תלמידי ר"ע הם והם איפלוגי אליבא דר"ע ואת ר"ע לא ראו למה כי לא היו עמו בדורו אלא פליגי בדבריו על דעתו. ר' חייא חי שלש מאות שנה, ור' יוחנן חי ד' מאות שנה. ר' אליעזר במשנה סתם הוא ר"א בן הורקנוס, ר' יהודה במשנה סתם ר"י בן אלעאי. אלו הם תלמידי ר"ע, ר"מ ור' יהודה ור' נחמיא ור' יוסי ור"ש בן יוחאי וסימנך שיני"ם למפרע. ור' גמליאל שהיה בימי ר' עקיבא בן יוסף הוא אבי אביו של רבינו הקדוש, ור' חייא הוא דודו של רב אחי אביו
ואחי אמו שהיה עם רבינו הקדוש ואיתא בפרק קמא דפסחים בהלכה קמייתא. רב בר אחוה דר' חייא דהוי בר אחתיה דר"ח כי סליק להתם אמר ליה אמא קיימית א"ל אבא קיים וכו'. ורב יהודה סתם הוא רב יהודה בר יחזקאל, כל רבי יהודה סתם עם ר' יוסי ועם חכמים במשנה הוא ר' יהודה בר אלעאי. רבינו הקדוש הוא בר זוגיה של ר' נתן. כל ר' אלעזר במשנה סתם הוא ר' אלעזר בר שמוע. וכל היכא דפליג רב ורב אשי הלכה כרב אשי דהוא בתרא והלכתא כבתראי. וכל רב עוירא ורבינא הלכה כרבינא, בר מהנך דאמרינן בפרקין פרק מי שהיה נשוי דהלכתא כרב עוירא, וכל היכא דאיתא הלכה כפלוני ודאי הלכה כמותו. וכל היכא דאמרינן לעולם כפלוני פעמים וודאי הלכה היא ופעמים שנוייא בעלמא הוא. וכל תיובתא הלכתא הוא, וכל את"ל כך נפסק הלכה, כל לאפוקי אם הוא כן לית הלכתא כן, כל היכא דאיכא בראשונה תקנו כך וכך ואין שום שם חכם כך הוא הלכה. כל קושיא שלא הוכרעה אי בראשונה אי
באחרונה עשה כזו עשוי עשה כזו עשוי. כל אפנויי מופנה מיותרים הם במקרא ולא אצטריך למכתבינהו כלומר פנוי הוא ואין לך עסק בו שלא כתבם הפסוק אלא ללמוד מהם ואין להשיב כלום, כל היכא דאיכא תסתיים הלכה הוא וסיומא דמלתא הוא ואין לך מה שתחזור בו. כל היכא דאיכא ומטו בה מטין בדבר משמיה דפלוני. כל ר' יהושע סתם הוא ר' יהושע בן חנניא שהיה בימי קיסר, וכל ר' יהודא סתם במשנה הוא ר' יהודא בר אלעאי תלמיד ר"ע, וכל רב יהודא סתם הוא רב יהודא בר יחזקאל ורב הונא בר זוגיה שניהם תלמידי רב היו. כל קושיא דבבל תנויי שלא תמצא בו אביי ורבא כלל ש"מ אביי ורבא תקנוהו, וכל קושיא שתמצא בו אביי ורבא ש"מ רבינא ורב אשי הם תקנוהו, ופעמים שתמצא קושיא אביי ורבא ורב אשי ורבינא לפי שכולם ראו זה את זה ובדור אחד היו, וכל היכא דאיכא הא לא בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר לא בפי' אתמר אותה ההלכה היא גופא שאתה גורס בה אלא מכללא אתמר
מהלכה אחרת היא או מפרק אחר או מאותו פרק מענין אחר ותמצא אותה הלכה שמביאין אותה במקום אחר ותדע. וסוף משנה ר' נתן ורבינו הקדוש בר זוגיה דר' נתן והוא בנו של רבן גמליאל, וכל היכא דאיכא איבעיה להו אותם חכמים שפליגי באותה הלכה ואותה הלכה הוצרכה להם ושאלו זה את זה לעצמם ועיקר הדבר איבעיא נשאלה היא. וכל היכא דאיכא מאי בינייהו (אם הוא חכם אומר) מה יש בין פלוני אומר זה לפלוני אומר זה ומה הפרש יש בין טעם זה לטעם זה. כל היכא דאיכא פשיטא וצריכא בהלכה כדי להוסיף קולא קולא. כל ר' מארץ ישראל. כל רב ומר מבבל. כל אחרים אומרים ר"מ. כל יש אומרים רבי נתן או רבא תוספאה. כל היכא דאיכא הא אתמר ורמינהו והא תנן והתניא והא אנן תנן קושיא הוא ולפרוכי קא אתי. ותנן ואף אנן תנן ואתמר נמי סייעתא הוא, גם אין והתניא הוא סיוע, כל היכא דאיכא תיובתא דפלוני לית הלכתא כוותיה, איתביה מקשה יחיד לרבים, מיתבי קושית רבים
ליחיד. תנא תניא תוספתא מן המשנה הוא חסורי מחסרא והכי קתני חסר מהמשנה הוא אלא כך הוא המשנה. דתנן מתניתא הוא, והיכא דאמר צריכה הני תרווייהו חדא אינון ושוין כחדא וצריך לאמרם שניהם שאם אמר זה ולא אמר זה אתה יכול לטעון זה כך וכך. הא תו למה לי ולמה נאמר והלא כבר אמרו פעם אחרת צריך הוא לאומרו שאם לא אמרו יכול הייתי לטעון כך וכך, כל תוספתא וספרא לאו דבר מסויים הוא ולא דבר קצוב הוא מפני שתוספתא ותורת כהנים הוא ספרי דבי רב, וספרי הוא חומש אלה שמות וחומש הפקודים וחומש משנה תורה ששמו מדרש, והללו נקראים בתלמוד ברייתא יש מהן שכן הלכה ויש מהן שאינו כן הלכה, כיצד הלכה שאינו חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותן כגון אדם בשדה ערום הרי זה יכסה. היכא דמספקא לך הלכה ולא ידעת במאי קא משתעי הסתכל במשנה דקאמרית לעיל. והיכא דאיכא קשיא בתר קשיא ולא פסיק הלכה חזי היכי מטי טפי ואת יליף מכאן ומכאן, והיכא דקמקשה
תרי תנאי או תרי אמוראי להדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר חזי אי איכא רבי בהדי תלמיד אין הלכה כתלמיד לפני הרב. כללא הכי בתנויי כל אמורא דמותבין ליה תיובתא ולבר פלוגתיה לא מותבין ליה הלכה כמותו כמאן דמותבינן ליה. וזה תפוס ותדע גם את זה אל תנח אין שואלין מעומד ואין משיבין מעומד ולא מגבוה ולא מרחוק ולא מאחורי הזקנים, ואין שואלין אלא בענין ואין שואלין אלא במראה, ואין השואל כענין שואל אלא ב' הלכות, אחד שואל ואחד אומר שלא לשאול נזקקים לשואל, והשואל צריך שיאמר מעשה אני שואל. והשואל שלא כענין צריך לומר שלא כענין שאלתי, דר"מ וחכמים אומרים אינו צריך שכל התורה כולה ענין אחד, ענין ושאינו ענין נזקקים לענין. מעשה ושאינו מעשה נזקקים למעשה. הלכה ומדרש נזקקים להלכה, מדרש ואגדה נזקקין לאגדה, מדרש וק"ו נזקקין לק"ו. חכם ותלמיד נזקקים לחכם, תלמיד וע"ה נזקקים לתלמיד. ע"ה ובור נזקקים לע"ה, דכתיב
ארץ ארץ שמע דבר ה' וכתיב מן הארץ ההוא יצא אשור השם יישר עוסקי תורתו באמונה ויתמכם בחמלתו כי הם צאן מרעיתו. ועמי הארצות מבטלי התורה והגורמים הם מלמדי בשכר ישליכם אל ארץ אחרת: ד"ה אלה הם סדרי התלמוד שעל ידם אלה הם סדרי התלמוד שעל ידם תשיג סוגיות התלמוד וכשתשיג זה הסדר אל תאמר עד כאן תחום התורה ותתפאר לדון דינים ולהורות הוראות כי עם זה הסיגים אתה דומה כמאמין ואינו מאמין ומעולם לא תבא לכלל האמת ולסברא אמיתית ונמצא שאתה אוכל בשר מבלי מלח ומעיך אינו מקבלו ואתה משיבו להקיאו וכמה גיטין פסולין וכמה חליצות פסולות וכמה אריכות הגלות מצד שהבשר מבלי מלח והקלות והטעות רבו. וראה והבן מה שהרמיזו חז"ל בדבריהם כל מאן דלא ידע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם ואין הכוונה לדעת הסוגיא שא"כ היו אומרים כל מאן דלא ידע בגיטין וקדושין מאי בטיב להודיעך שהסוגיא עם המלח הוא נאכל ואינו מקיאו יותר המאכל ההוא כי בלא מלח לפעמים סובר בעל הסוגיא ב'
סברות כאחד ואותה שהניח זו היא העיקר והוא בעצמו בחר החריבה והוא סובר אדרבא זו שעשה העמידתו על האמת כן יאבדו כל אויבך ה' כמוהו, וידע ויבין שחז"ל ידעו האמת ואפ"ה היו מרבים כשורא שאם יבא לכלל טעות לקחת כ"א חלקו בעונש כ"ש אתה החסר והריקן מאמת אע"פ שאתה מלא במשא ומתן מה תוכל לעשות כי לא יביאך המשא ומתן שלך אל האמת כי אדרבא מראה לך הרבה דרכים אשר מהם מתוקנים מהם מקולקלים ולא תדע באיזה דרך תכנוס לעיר כי לא תמצא לא הדרך ולא השער:
ד"ה ועתה שמע סדר התורה איך היו ועתה שמע סדר התורה איך היו מורישים אותה מדור לדור משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים הם אלדד ומידד. ואלדד ומידד לעתניאל ועתניאל לאהוד. ואהוד לשמגר ושמגר לדבורה. ודבורה לברק וברק לגדעון. וגדעון לאבימלך. ואבימלך לתולע ותולע ליאיר ויאיר ליפתח ויפתח לאלון ואלון לעבדון ועבדון למנוח ומנוח לשמשון ושמשון לאלקנה ואלקנה לעלי ועלי לשמואל ושמואל לנתן ונתן לגד וגד לשמעיה ושמעיה לעידו ועידו לאחיה ואחיה ליהוא ויהוא לאליהו ואליהו לאלישע ואלישע למיכה ומיכה לעובדיה ועובדיה ליונה ויונה לאליועני ואליועני לזכריה וזכריה להושע והושע לעמוס ועמוס לישעיהו וישעיהו למיכה המורשתי ומיכה המורשתי ליואל ויואל לנחום ונחום לחבקוק. וחבקוק לצפניה. וצפניה לירמיהו. וירמיהו ליחזקאל. ויחזקאל לחולדה. וחולדה לחגי. וחגי לזכריה. וזכריה למלאכי, וממלאכי ואילך היו משתמשין בבת קול אבל
קודם לכן בכל אלו שהזכרנו היו משתמשים ברוח הקודש עד מלאכי. וראה עתה והבן כי עמהם היתה השכינה ולא היו באים לכלל טעות אבל אתם שאין השכינה משתמשת בכם לא בב"ק ולא ברוח הקודש אם תדין בסברתך תפסיד ולא תדע אבל במקום ב"ק נשארה תורה אמיתית שהוא שקולה כב"ק וזה הבשר יהיה מלוח כי אז מסכימים עמך מן השמים ועליך אמר הכתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ועתה שידעת סדר הרוחות הקדושות האלה אשר מהם העולם עומד. שמע כמה דרכים יפים היה להם בלימודם וכולם ע"פ אמת, ארז"ל אין מזהירין ואין עונשין מן הדין ולמדו מדכתיב וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש מכאן שאין עונשין מן דין ק"ו. ור' טרפון דמחייב קרן נזק שלם בחצר הניזק מק"ו וכן שן ורגל דיליף חדא מחברתה מק"ו מה נאמר, ועתה ר' למען אברהם יצחק ויעקב שמע דברי אלה או כי יפתח וכי יכרה הוא טעות סופר ויצאו אותם
החכמים וטעו אליו ואח"כ ידעו שהוא טעות סופר וחזרו בהם או התורה אמרה האמת והם מכחישים, או שהם לא אמרו שאין עונשין מן הדין והנה לשונם ולשון התורה ותבחר בהם כי במקום שרוצה להעניש מצד הק"ו אמר לו אין עונשין מן הדין ויש מקומות שיש לו לדון ק"ו וקרא למה לי ומשיב מלתא דאתא בק"ו טרח וכתב לה קרא. ועוד היכא דאיכא לדון ק"ו מה ליה לקב"ה לטרוח ושמא נוטל שכר בטרחתו וע"כ הוא טורח. אי הכי יטריח בכ"מ דאיכא ק"ו לכותבו כדי להרבות שכרו ואעפ"כ אומר שאין עונשין מן הדין ולא די להם בזה אלא שאמרו אין מזהירין מן הדין. והכוונה הוא כך במקום דאיכא ק"ו להעניש דנין אלא שאין מענישין מלמעלה מן הדין ומעניש כשהעונש כתיב, א"כ בכ"מ שיש לדון ק"ו וכותב אותו בפירוש ועבר אדם קב"ה מענישו מן הדין. ובכ"מ שדנין ק"ו להעניש קב"ה אינו מענישו מן הדין אלא למטה ממנו, וכשמקשה ולאו ק"ו הוא ומשיב אין עונשין מן הדין אין הכוונה שאין דנין
ק"ו כי לעולם דנין אלא הכי משיב ליה אי לא כתבו קרא בפי' אלא שהיה מניחו בדין ק"ו לא היה קב"ה מענישו מן הדין מלמעלה א"כ לעולם דנין ק"ו להעניש ואין עונשין מן הדין, ולכן בכ"מ שתמצא אין עונשין מן הדין ק"ו סמי ק"ו משם, זה התירץ אמר אבי ז"ל. ולא הנחתיו לנוח כי עלתה צעקתי השמים דתנן אין העדים זוממין נהרגים כו' ר' אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין שנאמר כאשר זמם ולא כאשר עשה א"ל אביי ולאו ק"ו הוא, וכוונתו הוא כך א"א בשלמא דכתב רחמנא כאשר עשה אין ללמוד זמם מעשה כי אני אומר דווקא עשה ולא זמם אבל השתא דכתיב כאשר זמם נלמוד עשה מזמם השתא זמם שלא נעשה המעשה נהרגין נעשה המעשה לא כ"ש, וא"כ לא הרגו נהרגין מכאשר זמם הרגו נהרגין מחמת ק"ו מזמם, וא"ל אין עונשין מן הדין דתניא איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו. אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו בת אמו שלא בת אביו, בת אביו ואמו מנין ת"ל ערות אחותו
גילה, עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ואמו לא כ"ש, הא למדת שאין עונשין מן הדין, עונש שמענו אזהרה מנין, ת"ל ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כ"ש הא למדת שאין מזהירין מן הדין, ואמרתי לו הא הכא בעדים זוממין היה לדון בדין ק"ו עשה מזמם שאין הפרש בין הרגו ללא הרגו שנהרגין ואפ"ה אמרו אין עונשין מן הדין ואיך אמרת עונשין למטה מן הדין ועל אותו העונש אין מענישין מן השמים, וא"ל הכוונה כך הוא שבכ"מ שיש לדון ק"ו ולהרוג כי הכא אין דנים ועונש בלא מיתה עונשין מק"ו. ועל אותו עונש אין עונשין מן הדין למעלה. הלא תראה שהעניש למרים מק"ו דאביה ואמרו ק"ו לשכינה
י"ד יום אלא שעל אותו עונש אין עונשין מן הדין מלמעלה. ועוד אמרתי לו הא קא בעי התם אין לי דאין מזהירין ואין עונשין מן הדין אלא חייבי מיתות ב"ד כי הכא דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן אזהרותיהם מלאו דלא תגלה שכל מיתה ועונש יש לו לאו ואזהרה שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר, חייבי מלקות מנין שאין עונשין ואין מזהירין ת"ל רשע רשע פי' כתיב בחייבי מיתות ב"ד ולא תקחו כופר נפש רוצח אשר הוא רשע למות וכתיב בחייבי מלקות