{"id":"kabala-113916680ec8-1-13","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":13,"title":"קטע 13","hebrewTitle":"קטע 13","segments":[{"index":1,"he":"אההי--היאה--יההא--ההיא: \nאיהה--האיה--יאהה--ההאי: \nראה והבן אותיות מ\"ח ותיבות ז\"ה וכתיב ביעקב ויעבור את מעבר יב\"ק שכיון ביהו\"ה \nאלהים שהם כ\"ו פ\"ו, שהפ\"ו נעלם הך\"ף וו', וכו' הנגלים עולים עשרים וששה ור\"ל הן כתר \nתורה שעולה במ\"ק כ\"ו ע\"ה, והיודע והמכוין עניינם וסודם לחברם כאשר הם מחוברים תבא \nעליו שפע וברכה, וראה והבן ג' כתרים הם כתר כהונה כתר מלכות וכתר תורה וכתר שם טוב \nעולה על גביהן, כתר כהונה לקחו אהרן שכן אהרן במ\"ק עולה כהן ע\"ה כי לו משפט הבכורה \nר\"ל כלל הפרד\"ס הכת\"ר הוא הכהן ובכור היא החכמה, והמשפט היא הבינה, ר\"ל כהן לו הוא \nהבכר והמשפט. ולכן פדיון הבכורים הוא לכהן וכשתוציא הראש והחיך והלשון אז ישאר הק\"ף \n(ס\"א הגוף) הכהן הוא החסד ולוי הוא הפח\"ד וישראל הוא תפארת וכתר מלכות דוד נטלה הבא \nמיהודה שכן דויד עולה יהדה במ\"ק וכתר תורה עומד ומונח כל הרוצה ליטול יבא ויטול \nולזה אמר יעקב איש תם יושב אהלים שהשתדל בתורה, א\"ל ר' ד' כתרים הם ואתה אומר ג'. \n"},{"index":2,"he":"א\"ל כתר שם טוב עולה על גביהן הוא ר\"ל שם טוב הוא יהו\"ה שכן עולה במ\"ק טו\"ב. על \nגביהן קרי בי' גב שלהן ר\"ל שהשם הזה היא עקר ושורש ויסוד לכל השמות והוא ראש והתחלה \nשל שדרה. וג' כתרים הם ממנו יונקים וחיים וע\"כ א' על גביהן שהיודע על עניינו הוא \nעקר ושורש הידיעה. א\"ל ושם אהי\"ה מהו, א\"ל בני יהו\"ה יש לו ו' משא\"כ לשם אהי\"ה ושם \nאהי\"ה יש לו א' משא\"כ לשם יהו\"ה, תחליף וראה והבן שיהו\"ה שב אהי\"ה ואהי\"ה שב יהו\"ה, \nא\"ל אדוני חן חן לך בזה באת להעמידני פשוטה היא היא אבל אמור לי אהי\"ה מתרבע ומצטרף \nי\"ב תיבות ומ\"ח אותיות מה סודו ומה עניינו, א\"ל בזה הענין מי יוכל להעלות גירתו \nעליו, א\"ל המעלה גרה הוא טהור ואמת אמרת שהמעלה גרה הוא יגיד, א\"ל בני מי הוא המעלה \nגרה, א\"ל מעלה גרה הוא נביא עם המלה במ\"ק, א\"ל נביא אין הדור ראוי שיצאו נביאים \nמביניהם. מ\"מ בת קול שהוא למטה מן הנבואה ראויין הם, א\"ל א\"כ נשאל ובת קול תגיד, \n"},{"index":3,"he":"א\"ל בני אין השעה ראויה, א\"ל א\"כ צריכים אנו לבעלי תריסין להגיד לנו. א\"ל בני אוי \nלו למי שיפול בידם כי לא ירצו לגלות לנו אף אם אמת אתם. אבל שמעוני ונצא השדה הוא \nהמקום הראוי לדעת ענינים אלו, א\"ל ר' בא ונצא ואפשר שלא יעלימוהו הקב\"ה ממנו, ויהי \nהם הולכים (ועולים) והנה אדם א' עומד בשדה והתחיל לבוא כנגדם ונתעוררו ואמרו מה \nטיבך בשדה ואמר לנו לשמוע סוד אהי\"ה המצטרף י\"ב פי' אהי\"ה ומתרבע אותיות מ\"ח מה \nסודו ומה עניינו, א\"ל ומה שמעת, א\"ל עדיין לא שמעתי דבר ואני נבוך בענין. א\"ל \nאדונינו בא ונלך שלשתינו באותו השדה שהיית עומד ועכ\"פ לא נצא ריקם. הלכו שלשתם \nועמדו בשדה וא\"ל הקשיבו והקשיבו ושמעו אהי\"ה מתגלגל י\"ב פעמים ואהי\"ה הוא עולה א\"ך \nהרי י\"ב פעמים א\"ך והך' עולה ת\"ק י\"ב פעמים ת\"ק הם ששה אלפים שנה תן לכל ספירה ת\"ק \nונשלמו בסוף חכמה והתחלת הבינה והעולם שובת, ולא תאמר שכל ספירה מושלת ת\"ק שנה מבלי \n"},{"index":4,"he":"ממשלת הא' לכן בא א' קודם הך' הוא א\"ך ולומר לך שהא' עם כל ספירה וספירה בממשלתה, \nא\"ל ר' חייך היה קשה לי ממשלת כל הת\"ק האיך יתכן זה ועתה נתיישבה דעתי ועוד הקשיבו \nושמעו י\"ב פעמים אהי\"ה הוא קה\"ל והקהל הם הספירות ור\"ל הוא הקהל, א\"ל ר' אל תלך עד \nשנשמע מה יצא לנו ממלת קהל, א\"ל דבר גדול הוא זה א\"ל לא נצא ריקם מלפניך א\"ל א\"כ \nנקשיב הקשיבו ושמעו קה\"ל גלגל הנבואה בגימ', ור\"ל שורש הנבואה ויסודו מאהי\"ה, א\"ל \nוריבוע אותיות הם מ\"ח מה זה הסוד והענין, א\"ל מ\"ח אותיותיו הללו הם מ\"ח המתפשט על \nכולם ומי שהוא קדוש וטהור ורוצה להזכיר את השם הזה יאמר תחלה רבש\"ע אל עליון אהי\"ה \nאשר אהי\"ה בכח צירופך שהוא. ככתוב לעיל הצירופים ויזכרהו ויצליח בכל אשר יזכיר ובכל \nאשר ישאל. א\"ל ר' ולמה נקראת הבינה ה', א\"ל כל הספירות כלולות בשם בן ד' קוץ הי' \nלכתר י' בחכמה עלאה וכו', א\"ל ר' ולמה אמר בעשרה מאמרות נברא העולם ולא אמר בעשרה \n"},{"index":5,"he":"דברים נברא העולם, א\"ל עשרה דברים מורה נפרדים זה מזה וחלילה וחלילה לכן אמר מאמרות \nלכלול גם הי' שהיא עשירית ורמז לחכמה, ובאות ה' נברא העולם וה' הראשון רמז לבינה \nוכמו שארז\"ל בה' בראם ובעבור שהחכמה שהיא הי' והיא עשירית נעלמה בבינה והיא המלך \nלכן אמר באות ה' נברא העולם וזהו בה' בראם ור\"ל הי' רומז בחכמה עלאה חכמ\"ת אלהי\"ם \nוהיא נסתר בד' הרומז בבינה ובראה בינה העולם העליון בכח הי', גם הי' הרומז בחכמה \nתתאה נעלם בה' ראשון שהיא הד' ונעשת ה' וברא העולם בכח הבינה, א\"ל הה' יש לו ג' \nנעלמים ומה מורים, א\"ל כשהיא נעלם א' כזה ה\"א מורה ך\"ו כי ה' בריבוע ך\"ה וא' שאינו \nמתרבע הרי כאן ד\"ו, וכשהוא בי' כזה ה\"י תמלאם והוא ה\"א יו\"ד הרי כאן כ\"ו וכשהוא בה' \nכזה ה\"ה הוא יו\"ד והיו\"ד הוא כ\"ף והכ\"ף הוא ק' וק' לבדו הוא יהו\"ה שהוא כ\"ו ר\"ל \nכיון שהה' נעשה יו\"ד תחבר האותיות מא' ועד יו\"ד אב גד הו זח טי ה' זוגות הם ותמצא \n"},{"index":6,"he":"י\"ה בהם רק ג' פעמים ולעולם לא תמצא משתי אותיות ג\"פ כי אם י\"ה והם י\"ה ט\"ו ח\"ז ולא \nיותר צרפם ג' פעמים י\"ה והם מ\"ה, ועוד כיון שנעלם ה\"ה נעשה י' א\"כ תחבר מא' ועד י' \nא\"י ב\"ט ג\"ח ד\"ז ה\"ו והנה כולם נעשים ו\"ה, ר\"ל חמשה זוגות והם ה' פעמים ו\"ה עולים \nנ\"ה ומ\"ה שעולה מג' פעמים י\"ה הרי כאן ק' הנה יהו\"ה עולים ק' לבדו, וראה והבן שג' \nנעלמיו של ה' כ\"א עולה ך\"ו והג' נעלמיו הם הי\"א א\"כ היא שעמדה לאבותינו שכל א' עולה \nכ\"ו, א\"ל ר' מאחר שנקרא לבדו הוא יהו\"ה א\"כ היכן מצינו הודאה בק' לבדו א\"ל מודים \nאנחנו לך עולה ק', ור\"ל מודים אנחנו לך בק' הוא שם יהו\"ה וזה צריך אדם לכוין במלת \nמודים כשכורע במודים והעשרה מאמרות הן: \n \n"},{"index":7,"he":"ד\"ה ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר\nויאמר אלהים יהי אור. ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אלהים יקוו המים. ויאמר אלהים \nתדשא הארץ. ויאמר אלהים יהי מארת. ויאמר אלהים ישרצו המים. ויאמר אלהים תוצא הארץ. \nויאמר אלהים נעשה אדם. ויאמר אלהים פרו ורבו. ויאמר אלהים הנה נתתי. ובמקומם יתבארו \nבעזה\"י: \n \n"},{"index":8,"he":"ד\"ה א\"ל ולמה נקרא יום כפור בעבור\nא\"ל ולמה נקרא יום כפור בעבור שביום הכפורים נשלמו עשרת ימי התשובה וכל מי שחזר \nבתשובה ביום הכפורים מכפרת אותו ובמקומו יתבאר בעז\"ה. גם נקרא שבת הגדול בעבור שיש \nשתי שבתות שבת פנימי שבת חיצון והשבת הפנימי הוא בהיות עומד בכח ושבת החיצוני אחר \nשיצא לפועל. ובעבור שקודם הבריאה היו כולם בכח לכן קרא לשבת שבת הגדול ואליה ישובו \nכשמה תש\"ב וגם זה במקומו יתבאר בע\"ה. גם נקרא י\"ה שמכאן והלאה הדין הגמור זהו פתחו \nלי שערי צדק אבא בם אודה י\"ה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, ר\"ל שערי הם כ\"י ויסוד \nעולם צדק היא הבינה אודה י\"ה היא הבינה זה רומז ליסוד כענין זה אלי והוא שער הבינה \nר\"ל היסוד הוא שער לה' שהיא הבינה, וכל ל' רומז בבינה וכל ע\"ל רומז בכתר, ואודיעך \nענין גדול על ענין י\"ה יו\"ד ה' וג' נעלמיו של ה' הוא ה\"א עולה א\"ם, להודיעך שהיא \nנקראת י\"ה נשלמו הג' הנקראים ראש וחיך ולשון ועוד אבארם בשמות השווים והנגדים \n"},{"index":9,"he":"בעז\"ה. וברוך שזכני בני: \n \nד\"ה ונתחיל מן ההיקף שהוא החסד\nונתחיל מן ההיקף שהוא החסד אמרתי עולם חסד יבנה הספירה הרביעית נקראת גדולה. התחלת \nההקף וכתיב ותורת חסד על לשונה כי היא תורה שבכתב ופח\"ד תורה שבע\"פ ובעבור שעיקר \nיניקת התפארת מן החסד נקרא גם הת\"ת תורה שבכתב וכנסת ישראל היונקת מן הפחד גם היא \nנקראת תורה שבע\"פ, ובא בני ונשא וניתן בביאור התורה שהם י\"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, \nא\"ל ב\"ה שאבי היה בקי בהם והעמידיני על האמת, א\"ל וגם אבי הי' בקי ויודע בהם יותר \nמאביך וגם הוא הסמיכני בהם ואני בטוח שגם באלה אקרא רבך ותצטרך אלי, א\"ל ואם אנצחך \nמה תתן לי א\"ל אשכים לפתחך ערב ובקר המעט בעיניך זה, א\"ל א\"כ נתחיל ועמ\"ה ר\"ל עזרי \nמעם ה', א\"ל א\"כ נתחיל בכח צירוף א' א' א' ר\"ל אהי\"ה אשר אהי\"ה: \nבשלש עשרה מדות התורה נדרשת מק\"ו: \nא\"ל כתיב ואני ערל שפתים ק\"ו הכתוב בתורה וכתיב ואביה ירוק ירק בפניה איזה נתפוס. \n"},{"index":10,"he":"א\"ל בני מאיזה ק\"ו התחיל ר' ישמעאל מאביה ירק ירק בפניה משם נתחיל גם אנו, כתיב \nויאמר ה' אל משה ואביה ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק\"ו לשכינה י\"ד יום מק\"ו זה \nאנו למדים חמור מקל להחמיר, א\"ל בני אמור לי מאי האי ואביה, א\"ל מרים היא כ\"י שכן \nאמרו חז\"ל בזכות מרים הבאר וכתיב באר שבע, ואביה הוא החכם העליון ירוק הוא הבינה \nהנקראת ירוק ועיקר הדין ממנה, ירק הוא הפח\"ד והוא מגזירת ירקרק או אדמדם סימני \nהצרעת, בפניה היא כ\"י הלא תכלם שבעת ימים. א\"ל המלה היא מבוררת אבל הכוונה אינו \nנכנסת במאזני שכלי, א\"ל הכי הוא החכמה אומר לבינה שהוא הירק למנוע השפע. מכ\"י הוא \nמדת מרים ולא יהיה לה שפע מרחמים רק מירק מדת הפח\"ד ממדה\"ד הקשה תקבל וזהו על שאמרה \nמרים. הלא גם בנו דבר ה' והיא לא נתנבאה רק ממדתה, א\"ל א\"כ יכתוב תכלם כי מלת הלא \nמיותר הוא. א\"ל בהלא חטאת בהלא לקתה, היא אמרה הלא גם בנו דבר ה' והחכם אומר הלא \n"},{"index":11,"he":"תכלם שבעת ימים. א\"ל הלא הלא אני שומע ואין אני מבין דבר. א\"ל מרים אמרה א\"ת הנקרא \nהלא גם בנו דבר ה'. והחכם אומר הלא א\"ת הנקראת הלא תכלם שבעת ימים, א\"ל מנ\"ל שמלת \nהלא היא כ\"י א\"ל אלה הם ג' האבנים הבונים ו' בתים. והלא מתהפך אהל ומתהפך אלה וא' \nמתחלף בע' כי אותיות אחה\"ע מתחלפים והוא מלשון עלה עשן באפו ומתהפך האל ומתהפך להא \nומתהפך לאה מלשון ליאות תסגר שבעת ימים עליונים תהיה באהל שלה ר\"ל במדתה במדה\"ד \nהקשה שמשם טומאת המת והמצורע. א\"ל ק\"ו לשכינה י\"ד יום האיך הוא, א\"ל יש שכינה \nלשכינה כי כ\"י היא שכינה לישראל הגשמי והבינה הוא שכינה לכ\"י. וא\"כ החוטא בשכינה \nשכינה נוקמת ז' ימים מהחוטא בגזירת האב העליון והחוטא בשכינה לשכינה שהיא הבינה דין \nהוא שלוקחת הבת נקמת אמה י\"ד יום בגזירת אביה, וכ\"ז למה שהבת צריכה לקחת נקמת אמה \nשהיא חייבת במורא ואין כאן רשות אחרים עליה שהבן והבת חייבים במורא הא\"ם, א\"ל אי \n"},{"index":12,"he":"הכי ק\"ו לשכינה כל ימי החוטא, א\"ל ק\"ו היא ללמוד חמור מן הקל להחמיר כחמור. ואם \nנאמר כל ימי החוטא א\"כ לא נוכל שום חומרא לברר כי נבא בדבר שאין לו סוף וכל שאין לו \nסוף אין בירור לו. וע\"ז אמר י\"ד לברר הק\"ו. א\"ל א\"כ אין הכי נמי, א\"ל בני אע\"פ \nשאמרו גבוה מעל גבוה שומר והדין נותן להיות י\"ד יום מ\"מ דיו לבא מן הדין להיות \nכנדון, ר\"ל לכן נכתוב העונש בקטן כדי שילמוד ממנו הגדול ואף כי גדול הוא הואיל \nוצריך ללמוד ואין לו העונש בפירוש א\"כ צריך להיות כנדון ז' ימים ולא יותר שאם לא \nתאמר כן יכתוב העונש בפירוש העונש הגדול והעונש הקטן דאם יהיה בשוה יתמה האדם ואם \nיגדיל עונש הגדול א\"כ יתן פחיתות בקטן, לכן בנתה התורה הק\"ו להודיעך מאחר שהגדול \nצריך ללמוד מהקטן דין הוא להיות דינו כקטן כי הקטן והגדול בכח היו בגחלת. א\"ל ר' \nא\"כ יכתוב אביה מאי ואביה, א\"ל מוכרח הוא כיון שהבת עם הפחד א\"כ הבן שהוא הו' הוא \n"},{"index":13,"he":"עם אביה שהוא החכם שאם יהיה הו' עם הבת הבת לא היתה נסגרת: \n \nד\"ה וראה והבן שכל המוציא לשה\"ר\nוראה והבן שכל המוציא לשה\"ר מפיו נידון בצרעת, א\"ל מהו לשון הרע, א\"ל שמוליד רעה \nבמדותיו מלשון הנקרא רע זהו פחד יצחק, א\"ל ר' א\"כ כל העולם יהיו מצורעים שהרי אמרו \nמלשון הרע גלו ישראל א\"ל אין הכי נמי אם לא שב בתשובה. אבל אבי א\"ל שקול העניות \nכצרעת והרי הוא עני הנמסר בידי אדם, ועוד א\"ל אבי עד סוף השמטה הוא נע ונד ואם לא \nישוב יצטרע כי הם אמת ודבריהם אמת. א\"ל העוד לך דברים, א\"ל אזור נא כגבור חלציך \nתינח משכינה לשכינה מאדם לשכינה מאי איכא למימר, ר\"ל מאחר שהם ניצוצות הגחלת בא \nהק\"ו להודיענו שהם שוים בדין אבל היכן שהשכינה לומדת מאדם איך תוכל לתת קצבה לשכינה \nלערך אביו, א\"ל עדיין לא נצחתני שהשוה הכתוב מקלל אביו ואמו למברך השם ולא בחנם \nארז\"ל ג' שותפים באדם הקב\"ה אביו ואמו. ולכן אמרו כשם שאמרו דיו למטה כך אמרו דיו \n"},{"index":14,"he":"למעלה הלא תראה שכן הוא, שהרי כתיב וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כל שממנו אומרים \nדיו ולכן דנין ק\"ו בכה\"ג ולפנים אבארהו. א\"ל ר' עוד איכא למפרך מה לשכינה אחרונה \nשכן היא מדקדקת עם הבריות תאמר בשכינה עליונה שמעברת ראשון ראשון דכלל כלל לא, א\"ל \nכתיב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו השתא על נזק בתו כך על נזק עצמו לא כ\"ש: \n \n"},{"index":15,"he":"ד\"ה בגזירה שוה נאמר במוכר עצמו\nבגזירה שוה נאמר במוכר עצמו שכיר ונאמר במכרוהו ב\"ד שכיר מה מכרוהו ב\"ד רבו מוסר לו \nשפחה כנענית ויוצא בשש וביובל ומעניקין לו אף מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית \nויוצא בשש ויובל ומעניקין לו, א\"ל מה פירוש גזירה שוה, א\"ל כל הסבות גזירות מהקב\"ה \nואמר שוה שיזהר האדם שלא יתן פתיחות באחת מהם והנה מכרוהו ב\"ד ברשות ב\"ד נמכר על \nשחטא וגנב אמרה תורה הואיל שבחטאו נמכר מצד שמנע השפע מה' אחרונה משש קצוות ונשתעבד \nשש שנים מדה כנגד מדה שש כנגד שש א\"כ נמחל לו העון ופשע ויוצא בסוף שם ומעניקים לו \nלעורר הענקה מלמעלה, כי כיון שנשלם עונו בעבודת שש ונתנו לו מעבודתו הענקתו יתנו גם \nלמעניש כי נשלם גזירת ענשו אבל מכר עצמו שלא נשתעבד רק מרצונו הייתי אומר שלא יהא \nלו דין מכרוהו ב\"ד. לכן נכתב שכיר בזה כמו בזה לומר לך שדומים הם כי זה לא נמכר אלא \nמצד עניות והעניות בא לו מצד חטאו ופשעו ועונו, ולא תאמר שיש הבדל ביניהם כי עונש \n"},{"index":16,"he":"הגניבה ועונש העניות שוים ואלולי שכיר שכיר היינו מחלקים, א\"ל למה לומד אחד מחבירו \nיכתוב אותו בפירוש אצלו. א\"ל בני אצילות האור השני הוא מצד שאינם כדאים העולם \nלהשתמש לאור הראשון לכך בא שכיר בגונב לברר שכיר במוכר עצמו ששוים, שאלולי זה כל \nהביאור שהוצרך תורה שבעל פה לעשות לתורה שבכתב היה נכתב בפירוש אבל עתה הואיל ונאצל \nאור השני והראה לנו הקב\"ה שכולם צריכים בו א\"כ אין לתת פחיתות לדבר שהכל צריכים בו \nוהוא צריך מהכל. ולכן אמרו שצריך המלות להיות מופנים דאל\"כ יפול ספק בדבר מצד \nשנצטרך לומר לצורך עצמו נכתב לכן בהיותו מופנה אמרינן לא הופנה אלא לדון גזירה שוה \nולומר מאחר שהסבה האחת צריכה לחברתה א\"כ דומים ואין פחיתות, א\"ל תינח שהגדול לומד \nמקטן היכא שהקטן לומד מגדול להקל מעליו מאי איכא למימר כי כפי הערך יקל מעליו יותר \nמהמלמד. א\"ל לכן נכתבו המלות שוות לומר ליתן האמור של זה בזה והאמור של זה בזה שאם \n"},{"index":17,"he":"צריך ללמוד זה מזה וזה מזה ולומד זה מזה וזה מזה אינו לומד על כל פנים יש לנו לומר \nשהחלש אינו מלמד לגבור אבל הוא לומד ממנו ונמצא שיש פחיתות לחלש לכן אינו מדה \nלחצאין. א\"ל ר' הכהן הוא קדוש כפי מדתו ועניינו ולכן אין לו עירוב במקום אחר והוא \nהמשפיע הראשון ואם יקח האלמנה יורה ההיפך ולכן ארבעים יכנו ואמרה תורה אלמנה וגרושה \nולא ידעינן האי אלמנה מאי היא. נאמר כי קאמר קרא אלמנה אסורה לכהן שנבעלה לאחר \nובעבור שזה קדוש ומשפיע ראשון לכן אסורה, היכן שנתארמלה מן האירוסין שאין שם עדות \nשקר מאי תאמר, א\"ל זה שאומר לך נשבע אבי לי שלמד אותו מפי אליהו ז\"ל מפה אל פה \nהואיל ויצאתה מרשות אביה לרשות אחרים א\"כ דמי כמו שנבעלה שכן נתארסה אביה ובעלה \nמפירין נדריה. והואיל והוא כהן צריך לישא אשה שלא נכנסה לרשות אחרים. אמר לו ר' אני \nאראה לך בכח שלא חששה תורה אלא אם כן שנבעלה. א\"ל מנין לך, א\"ל תודה לי תמר נבעלה \n"},{"index":18,"he":"או לא נבעלה, א\"ל כדרכה או שלא כדרכה. אמר לו בין כדרכה בין שלא כדרכה בעולה היא. \nא\"ל אם כן הך גזירה שוה כתיב הכא אלמנה וגרושה וכתיב בתמר שבי אלמנה מה שם בעולה אף \nכאן בעולה יצאה מן האירוסין שאינה בעולה פשוט מיהו כל שאינה בעולה ראויה לכהן והדין \nנותן הואיל ואינו יורשה א\"כ מה יפה כחו נחסרה לכהן, א\"ל הלא יפה להתיר נדריה, א\"ל \nר' יתבטל חדא מתרתי הואיל ואינו יורשה ואינו נטמא לה אע\"פ שמיפר נדריה ראויה היא \nלכהן. א\"ל א\"כ לא יפר. א\"ל הרי את מקודשת לי קאמר לה ונתקדשה לו ונאסרה לכולי עלמא \nומכחות הטומאה אין לה יניקה והנדר היא עינוי על כל פנים יש בידו למנוע ענוייה. א\"ל \nאם כן יטמא לה וירש אותה אמר לו מאי האי כתיב את בתי נתתי לאיש הזה נתינה גמורה \nנתינה מעליא וכאן חסירה מסירה לחופה. אבל בא עליה ומתה מצטער עמה וירש אותה כי הוא \nיגאלנה ולו משפט הגאולה אם כן תהא מותרת לכהן. אמר לו מי כתיב אלמנה זונה וחללה \n"},{"index":19,"he":"וגרושה אלמנה וגרושה כתיב מקיש אלמנה לגרושה מה גרושה בין מן האירוסין ובין מן \nהנשואין אף אלמנה כן. אמר לו בני רואה אני שאמת שנשתבחת, א\"ל עדיין מה ראית. א\"ל \nא\"כ תוסיף כח על כח, א\"ל אוסיף ואוסיף. ועתה אברר דברי ואל יחר אפך בעבדך, אדרבה \nאימא אלמנה מן הנשואין דווקא וגזרה שווה מתמר ונסמך אלמנה לגרושה שלא תאמר גרושה \nבין מן האירוסין בין מן הנשואין קא משמע לן מה אלמנה מן הנשואין דוקא אף גרושה מן \nהנשואין דווקא ותפשוט מהא שאלמנה וגם גרושה מן האירוסין מותרת לכהן ולא אסרה תורה \nאלא מן הנשואין שהוא היפך עניינו של כהן. אמר לו אם כן יכתוב אלמנה גרושה חללה זונה \n"}]}
