{"id":"kabala-113916680ec8-1-40","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":40,"title":"קטע 40","hebrewTitle":"קטע 40","segments":[{"index":1,"he":"כענין תצא אש מן השמים שאמר אליהו ז\"ל. וראה והבן בני שביסוד עולם מוסרין מפתחות \nמים ומפתחות אש והצדיקים הם ביסוד והמפתחות מוסרין בצדיקים ובא להודיעך שאם ידע אדם \nחוקות שמים. איזה הוי\"ה ממונה על האש. וכיוצא בזה בכל חוקת שמים אז יוכל להוריד הכח \nההוא על הארץ, הוא שנאמר הידעת חוקת שמים אם תשים משטרו בארץ התרים לעב קולך ושפעת \nמים ר\"ל רבוי מים תכסך ור\"ל שתדע לייחד ולסדר ההויות התשלח ברקים וילכו. ויאמרו לך \nהננו הכל בידיעה אבל בלא ידיעה האיך יענו הוא שנאמר אשגבהו כי ידע שמי כי קרא שמי \nלא נאמר אלא כי ידע שמי לומר לך שהכל תלוי בידיעה. ומלת כי ידע שמי ר\"ל ידע הוא \nהדעת, שמי היא העטרה, והיודע ליחד ולקרב הוא היודע לפעול, זהו שנאמר יקראני ואענהו \nעמו אנכי בצרה ר\"ל קריאה בידיעה הוא הקריאה ובלא ידיעה אינה קריאה: \n \n"},{"index":2,"he":"ד\"ה מי שת בטוחות חכמה או מי נתן\nמי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. ר\"ל בטוחות הם הכליות והכליות הם נצח \nוהוד, ר\"ל הבינה מ\"י שת מלשון שם, והכוונה הבינה שם חכמה בכליות שהם נצח והוד כי \nהכליות יועצות, או מי נתן לשכוי בינה ר\"ל השכוי הוא ת\"ת והעטרה והם נקראים לשכוי, \nר\"ל או שהוא הא' והוא מלך על כולם נתן את מי הנקרא בינה לשכוי שהיא עטרה ות\"ת. וראה \nוהבן כי הכיס המקיף את הכוליא הוא מורכבת מעצבים ולכן יש להם הרגש רב ביותר. א\"ל \nאמור לי מאין בא להם ריבוי ההרגש, א\"ל מן המוח, א\"ל ר' ומהו מוח, א\"ל כתר עליון, \nא\"ל והאיך יורד עליהם ההרגש מן המוח, א\"ל דרך הנתיבות הנקראים עצבים וזהו שנאמר \nאברך ד' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ועל שהחכמה יוצא לפועל גופני ע\"כ כל \nהחכמה והבינה מושכל פשוט. והעצה היא המסדרת סדר לחכמה ובינה עד שתבא לפועל גופני \nוזהו את מי נועץ ויבינהו, א\"ל ולמה נקראו הכליות טוחות, א\"ל בעבור שהכליות מוקפות \n"},{"index":3,"he":"מכל צד בחלב ולכן נקראו טוחות ר\"ל מכוסים מלשון וטח את הבית, וזהו מי שת בטוחות \nחכמה כי הבינה הנקראת מי מקבלת מצנורי החכמה ומשפעת בצינורה אל הטוחות הם נצח והוד \nשפע החכמה הבאה אליה, ולכן מכוסים בדבר שהוא לבן הוא החלב להרמיז על שפע עליונה \nשהוא לבן והוא שפע החכמה. וגם אני אומר לך מהו או מי נתן לשכוי בינה ר\"ל א\"ו שהוא \nהכתר עליון נתן בינה ליסוד הנקרא שכוי כדי לסדר המלכות היא העטרה. ודע בני כי כח \nהמוליד יש לו ג' סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, הכבד לתאוה. וראה והבן כי הכבד שולחת \nכח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחר שאמרתי לך שהכליות יועצות בתאות המשגל \nבפעולת צלם אלהים בעטרה, ר\"ל צלם אלהים הוא ת\"ת שהוא של אלהים היא הבינה, והכוונה \nהת\"ת פועלת בעטרה כן הכליות יועצת בתאוה ושולחת דרך הבצים והגיד לתת לאשה, ועל \nשהמשגל נמשך מן הדעת אמר הכתוב וידע אדם את חוה אשתו והנה הכוונה קרבה אל הדעת. \n"},{"index":4,"he":"וראה והבן שע\"י פעולתו בעצת הכליות נפעלת צורה המחוורת מכתר עליון וחכמה ובינה וז' \nספירות, כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שלמעלה מהם הן מוסרין הקיבול ההיא שמקבלין \nאל העטרה ובה יוליד נפשו הכלולה מי\"ס. ועוד אומר לך מי שת בטוחות חכמה, בכליות \nחכמה. או מי נתן לשכוי בינה ר\"ל לתרנגול הנקרא שכוי, ור\"ל מי נתן לתרנגול בינה \nלהבחין בין יום ובין לילה. וראה והבן כי כמו שיש ד' הקיפות בשנה במהלך שמש בי\"ב \nהויות במהלך השנה כך יש ד' תקופות בכל יום ויום במהלך היומי. וכשם שמגיע השמש לאחד \nמד' תקופות בד' קצוות והם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ואם הגיע השמש באחד מהם היא התקופה כך \nתבין במהלך היומי כשתגיע לאחת מהאלו ארבעה קצוות היא התקופה, וזמן אלו הד' קצוות הם \nבין השמשות של הלילה ובין השמשות של היום ובחצי הלילה ובחצי היום, ובאלו הד' זמנים \nישולחו לכל אחד וא' מפמליא של מעלה איש איש למלאכתו אשר הם עושים. ולפיכך כאשר נגיע \n"},{"index":5,"he":"לאחד מאלו הזמנים אז תרנגול הבר אשר שרשו ביסוד עולם בא אליו ניצוץ מכח שרשו ומיד \nמנענע בכנפיו ונותן שבח ליוצר הכל והכוונה הוא סימן שבעת ההוא מקבלין הממשלה כאו\"א \nעל מלאכתו. וראה והבן שבעלי התלמוד כשהיו רוצים לענוש אדם היו פועלים בו בעתות \nידועות והכרת השעה מתרנגול. ומעשה במין א' שהיה מצער לר' יהושע בן לוי ביותר ושם \nבדעתו להענישו ומה עשה קשר תרנגול א' ברגלי מטתו ורצה לכוין את השעה שהקב\"ה כועס \nוהוא כשהתרנגול עומד על רגל אחד ובכרבלתו שבראשו נראה כעין חוט לבן ואותו זמן אם \nיקלל אדם או יענוש האדם לזולתו יצליח, ובההוא שעתא נרדם ריב\"ל ועבר הזמן ההוא ושוב \nלא רצה להתעסק בזה כי אמר גם ענוש לצדיק לא טוב אלא רע וכתיב לא יגורך רע. וראה \nוהבן ששם בדעתו להסתכל בסימנים של התרנגול ומה שקשר בפוריא ר\"ל במטתו כיון לכוין \nלא' מד' תקופות האלו, ולכן בעלי ההשבעות כולם צריכים הזמנה שנאמר בעדת קרח היו לפני \n"},{"index":6,"he":"ה' אתה והם ואהרן מחר. וכן במכות פרעה ויאמר למחר מכאן להזמנה מן התורה. וראה והבן \nשזמן הזמנה בזמן קריאת הגבר בא' מן ד' תקופות אלו: \n \nד\"ה עתה בני פתח אזניך ושמע\nעתה בני פתח אזניך ושמע העניינים הנעשים בזמנים האלו. דע לך כי שמתי בדעתי והעלתי \nבשכלי לראות ולהבין מה עושה הקב\"ה בד' תקופות האלו, ומה עשיתי ירדתי בים לצוד דגים \nלאכול ולהאכיל ובעת שהשלכתי הרשת בים שמעתי בילבול גדול יורד מן השמים ואשא עיני \nואראה והנה נחש שחור ועיניו אדומים ולפידי אש יוצאים מפיו ושמעתי שהיה מחזיק חלק \nששי מן העולם ונחשים אחרים נאחזים מזנבו אין מנין ואין מספר למנותם ולסופרם. וכולם \nיורדים להכנס בים ואז נפלה עלי חרדה גדולה ורציתי לברוח בהחבא כי לא נותרה בי נשמה \nואקרא בקול גדול ואומר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ד' עושה שמים \nוארץ. ומיד בא אלי זקן אחד הוא אליהו ז\"ל ולא הכרתיו מרוב פחדתי ואמרתי אדוני ימים \n"},{"index":7,"he":"ידברו ואתה זקן. אמור לי אם ראית מראה כזה לעולם. או אם שמעת מזקינים ממך, ואמר לי \nיפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה ולא \nהספיק לצאת מפיו מלת תראה בשלימות ושמעתי הברה אחת וקול ברקים הרבה מאד, ואשא עיני \nוראיתי והנה עוף אחד ירד ושערתי שהיה גדול מנחש כפליים ופתח העוף את פיו ובלע את \nהנחש ולא נודע כי בא אל קרבו בההוא שעתא אמר לי הזקן משוך רשתך ומשכתיו והוצאתי ז' \nדגים טובים ובריאים ואמר לי השליכם בים ואשליכם ומיד נחה הים כי היתה נבוכה מצל \nהנחש שהיה נראה שירד בים ושערתי ודקדקתי והיה אז זמן תקופה. א\"ל ר' אמת כי בד' \nתקופות בהם נעשה עניינים רבים מכל מקום במעשה שספרת לי אינו יורד בשכלי אם לא תבאר \nלי כל מלה ומלה א\"ל בני ירדתי בים היא העטרה, לצוד דגים הם ז' ימים של בינה הנקרא \nים, ומלת דגים מורה כך ד\"ג י\"ם, ד\"ג הוא גימ' שבע ור\"ל שבעה בני הבינה, רציתי \n"},{"index":8,"he":"להורידם בעטרה ולהשליכם בים, לאכול ולהאכיל ר\"ל כי אחר שירדו הז' ימים ויתחברו כולם \nטב לי וטב לכל העולם זהו לאכול ולהאכיל, ובעת שהשלכתי הרשת לים ר\"ל בעת שחשבתי \nהמחשבה הזאת ורציתי לעשות התבודדות בענין התקופה ושמעתי בלבול גדול יורד מן השמים \nר\"ל שהשעה זו היתה עת זעם ומדת הדין היה יורד דרך הת\"ת לבא אל הים היא העטרה, והנה \nנחש שחור ועיניו אדומים ולפידי אש יוצאים מפיו ר\"ל הנחש הוא הפחד קשה, וכשהתחיל \nלרדת נעשו עיניו אדומים הם הוד ועטרה עיני הפחד ומפיו לפידי אש יוצאים הוא העטרה פה \nהפחד, וכשראיתי אלו המדות שהפח\"ד יורד עליהם כי נתמלא רוגז ושערתי שהיה מחזיק החלק \nהששי מן העולם כי הפחד הוא ששי ממטה למעלה, ונחשים אחרים נאחזים מזנבו ר\"ל ס\"ם תנ\"י \nניעו\"ר לילית וחברתם אין מספר, ואז נפלה עלי חרדה גדולה כי אמרתי כבר בא כלייה \nלעולם, והתחלתי לברוח בהחבא ר\"ל במדת הרחמים הוא החסד שנחבא אז מן הדין, ולא הנחתי \n"},{"index":9,"he":"לרדת כי לא נותרה בי נשמה ר\"ל ידעתי שאם אלו ירדו בים היא העטרה לא נותר בי נשמה \nבמדה הנקראת בי היא העטרה, ואשא בקול גדול ר\"ל רציתי להעלות הקול היא העטרה אל החסד \nהנקרא גדול ואומר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, ר\"ל אעלה העטרה וההוד שגם אלו \nנקראים עינים, אל ההרים הם חס\"ד ופח\"ד, שלא יהיה הפחד לבדו ויחריב. ומאין יבוא עזרי \nמאין שהוא הכתר יבא העזר להשלימם, ואז עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ ר\"ל עזרי מעם \nהבינה עושה שמים וארץ הם הת\"ת והעטרה. ואמר לי אליהו ז\"ל יפול מצדך אלף ורבבה \nמימינך ר\"ל אעפ\"י שנתעוררו הדינים לרדת מצד הרשעים אליך לא יגש ר\"ל לא יספיקו לרדת \nבים שאתה חושב אליה היא העטרה, רק בעיניך תביט ר\"ל תביט ותעיין להוריד הרחמים אל \nההוד והעטרה, ואז שלומת רשעים ר\"ל אלו הרשעים סם ולילית בת זוגו ותנ\"י ניעור \nשושבינו וחיילותם אשר רדפו אחר מדה\"ד לנקום תראה אתה שיבלעו בנרתיקם ולא יהיה להם \n"},{"index":10,"he":"כח להזיק, ולא הספיק לצאת מפיו מלת תראה ושמעתי קול הברה אחת וקולות וברקים הרבה \nמאד ר\"ל מהירות הרחמים לרדת, ואשא עיני וראיתי עוף אחד יורד ושערתי שהוא כפליים מן \nהנחש ר\"ל העוף הוא החסד הוא כפליים למעלה ממנו במדרגה ופתח העוף את פיו ובלע את \nהנחש ולא נודע כי בא אל קרבו ר\"ל ירדו הרחמים וכבו את האש זהו הבליעה. בההוא שעתא \nא\"ל הזקן הוא אליהו ז\"ל משוך רשתך ר\"ל השלם מחשבתך להוריד הז' ימים העליונים להיות \nאחד ומשכתי והוצאתי ז' דגים טובים, ר\"ל השלמתי מחשבתי והוצאתי ז' דגים טובים ר\"ל \nנתעוררו כולם להשפיע בשלימות, ומלת טובים ר\"ל להשפיע אור כענין וירא אלהים את האור \nכי טוב, ויאמר לי השליכם בים ואשליכם ר\"ל תוריד השפע בים היא העטרה ואשליכם ומיד \nנחה הים כי היתה נבוכה ר\"ל בהיותה בלא רחמים היא נבוכה מצד הדין היורד אליה מעט מעט \nזהו מצל הנחש. ואמר לי הזקן זהו אליהו ז\"ל לא בכל יום נעשה הענינים האלו אלא בזמן \n"},{"index":11,"he":"שישראל חייבים ואמר לי אינם חייבים אלא מצד בטול התורה כי הכל תלוי בזה ואמר לי \nזכאי אתה לפני השם שמראה לך הענינים האלו. א\"ל ר' ידעתי שזכאי אתה באמת וגדול אתה \nלפני השם הוא השכוי והוא התרנגול הוא היסוד וצדיק יסוד עולם ואתה שלו ושקט שם שכן \nשכוי בגימ' של\"ו לומר לך שכל החונה שם שלו ושקט: \n \n"},{"index":12,"he":"ד\"ה מי יספר שחקים בחכמה ונבלי\nמי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב, ר\"ל כאשר יבא היסוד לצייר בעטרה הנקראת \nחכמה אז יסוד נותן הודאה לבינה ואומר מי יספר שחקים ר\"ל מי הוא הבינה ישפיע בספירות \nהנקראים שחקים הם נצח והוד, והבינה פועלת בחכמה העליונה וכל הפעולות באים בעטרה ר\"ל \nשם נותן היסוד ציור העליונים. ונבלי שמים הם תמורות השמים, מי ישכיב ר\"ל מי ישכיב \nויסדר מקומם ר\"ל הבינה הנקראת מי יסדר מקומם. ועוד אומר לך פי' מי ישכיב ר\"ל מי \nיספר וימנה כוחות כוכבי שמים שהם מ\"ח צורות נגד חמשים שערי בינה והשנים מהם נעלמו, \nונבלי שמים הם ענני השמים הנמשלים לנודות, ומי יסדרם ר\"ל אנה יחנו ואנה יריקו \nמימותיהם אם לא הבינה שהיא מסדרת. ודע והבן שכל הענינים כולם נמצאים מעלת העלות \nלכתר עליון ומכתר עליון לחכמה ומחכמה לבינה והבינה מסדרת איש איש על עבודתו א\"כ \nחייבים אנו ליחד הכל אל הכתר: \n \n"},{"index":13,"he":"ד\"ה וראה והבן שהשחקים הם ז'\nוראה והבן שהשחקים הם ז' רקיעים מי הוא שיכול ליתן בהם מספר בהשיבך אותם אל הכתר \nונבלי שמים מי ישכיב. דע והבן שכל מה שיתרחק מן הסבה הראשונה שהוא הכתר עליון הוא \nמתעבה עד העטרה שהיא ראש בעולם השפל. ולכן היא בתכלית העובי כלפי מה שלמעלה ממנה \nולפי שהת\"ת והעטרה שניהם נאצלו ממקום אחד וזכה הת\"ת להסתכל בשכינה העליונה היא \nהבינה ואלו העטרה כביכול נתרחקה ולפיכך הארץ היתה תהו ובהו ומייללת ומבקשת לשוב \nלקדמותה לפיכך אמר ונבלי שמים מי ישכיב ר\"ל מי ישקיט כענין ושכבתם ואין מחריד. בצקת \nעפר למוצק ר\"ל כאשר יסדר את העפר להיות ניתק מגשמי השמים ולהתלבש בצורת עפר הוא \nעטרה ואמצעי ת\"ת ורגבים ידובקו ר\"ל העולם מאמצעי נברא כי כאשר נמצאת הת\"ת והעטרה \nמיד הצדדין שהם גדולה גבורה נצח והוד ויסוד נדבקו בה. ובא וראה מה שנתעוררו חז\"ל \nבפרק ע\"ע במס' סוטה נמצא ראשו של ההרוג במקום אחד וגופו במקום אחר אחד אומר מוליכין \n"},{"index":14,"he":"הגוף אצל הראש כי עקר ברייתו מן הראש היא העטרה הנתנה לראש פינה. ואחד אומר מוליכין \nהראש אצל הגוף שהלב בגוף עיקר ועקר ברייתו מן הלב היא הת\"ת, והכוונה מאן דאמר מן \nהלב עיקר ברייתו והלב הוא הגוזר ומה לעבד לפני רבו, ומאן דאמר עקר ברייתו מן הראש \nהוא אומר ממה נפשך אחרי שהוא הפועל בעולם השפל והוא הרואה הטוב והרע כי גם הרע אליה \nהוא מן הפחד צריך לחלוק לה כבוד: \n \n"},{"index":15,"he":"ד\"ה התצוד ללביא טרף ר\"ל כאשר המלך\nהתצוד ללביא טרף ר\"ל כאשר המלך צריך לאנשי החסד והרחמים לצורך הנהגת בני המלכות וגם \nצריך לאנשי גבורה ובעלי מלחמות ואכזריות וכל זה כדי לייסר הרשעים ובסדר הזה תיכון \nמלכותו כן בסדר הזה העליון צריך שהמלך היא הבינה המנהגת את העולם העליון ובגזירתו \nמנהגת העטרה עולם השפל, א\"כ המלך הוא הבינה צריך למדת החסד והרחמים להיטיב לכל \nההולכים בדרכי ציוויו הם העוסקים בתורה ורודפים אחר שרשה לעשות דרכיה כמשפטה. וכן \nצריך ג\"כ למדת הדין ואכזריות ולמדת המות ועונשים לכל המורד במלכות המלך הם עמי הארץ \nהמבטלים את התורה מחללי המילה מבשרם אשר הוא רומז בבן המלך הוא היסוד אוכלי בשר \nבניהם ובנותיהם ואביהם ואמותיהם ואחיהם ואחיותיהם ושאר כל קרוביהם ועליהם אינם \nחסים, ובשביל זה ארז\"ל אסור להתלוות עמהם ממקום למקום כי לא יחוסו על אדם מק\"ו אם \nעל עצמם אינם חסים כ\"ש על אחרים והם הנקראים מורדי המלכות. שהמלך חס על בריותיו \n"},{"index":16,"he":"ומושיבם ומחליפם והם דוחים אותם. ירא עליהם השם וישפוט. וראה והבן בני כי כמו שיש \nבחוקי המלך שהוצאתו וצרכי ביתו מזומנים לו מבלי עמל וטורח ויש אוכלים על שולחנו מהם \nבביתו ומהם בבני עירו ומהם מבני כפרים ומהם משדות וכרמים ומהם מן הקנסות של עוברי \nדת המלך כן בחקת המלך העליון, ולפיכך ברא פני אדם ושבעים אומות ופני אריה וכל חיה \nטמאה וטהורה, ופני שור וכל בהמה ובהמה למינה, ופני נשר וכל מיני עופות טמאים \nטהורים, ויש מן הבהמות ומן העופות שהם ניזונים מן המזומן והוא היתר גמור, ויש מהם \nניזונים מן הגזל כמו אריות ונמרים ודובים וזאבים וכיוצא בהם ואלו לא היו קונסין את \nעוברי דת המלך לא תיכון מלכותו. כן אלו לא היו החיות הטורפים את החייבים לא תתקיים \nמלכותו, ונתעוררו חז\"ל בזה לומר אין החיה טורפת לאדם אלא א\"כ נדמה לו כבהמה וזהו סר \nצילם מעליהם אז סר מורא השם מן המזיקים ולפיכך הופקר לכל. ומזה תבין שאין הטורף \n"},{"index":17,"he":"מזיק אלא ברשות השם. וכמה בהמות וכמה חיות עוברים לפני הטורף ואינם ניזוקין כי צל \nה' עליהם ומורה השם על הטורף והם לא נתחייבו להטרף כי זה דע לך באמת שכל מעשה \nבראשית מנח ואילך כולם עוברים בדין בני חלוף. וראה והבן כי יש מהם מתחלפות מצד \nאכילה ושתיה ויש מהם מתחלפות מצד תשמיש ולפיכך כל הנאכל מתחלף בדין בני חלוף. וזהו \nשאמר הקב\"ה לאיוב התצוד ללביא טרף ר\"ל התלך לצוד ציד חיה ועוף או בהמה או אדם שתביא \nללביא טרף הראוי לו מצד האוכל ומצד הנטרף שיהיה האוכל ראוי לקחת דין מן הנטרף \nושיהיה הנטרף חייב להטרף: \n \n"},{"index":18,"he":"ד\"ה וחית כפירים תמלא ר\"ל מזון\nוחית כפירים תמלא ר\"ל מזון הכפירים שהם התמורות התוכל לפרנסם בדין שיהיה האוכל \nוהנאכל בדין אמיתי שלא יהיה האוכל פחות והנאכל מעולה ממנו ויוזק הנאכל מן האוכל, או \nשיהיה אוכל מעולה מן הנאכל ויוזק האוכל ונזקם נזק קשה התוכל להשוותם כי כל אלו \nבנתיב אמת וצדק הם ניזונים. כי ישוחו במעונות ר\"ל יתחלפו מפני אד\"ם אל פני ארי\"ה, \nוהנה הנפש ההוא של פני אד\"ם ועכשיו שוכנות במעון אריה תדאג על משכנה הטוב ועל ביתה \nאשר נחרב ואשר נתגרשה הימנה אותה הנפש ישבו בסוכה למו ארב אולי יגיע לה שום תועלת \nמטרפות החיות ואכילתן, כי על ידי אכילה יגיע המעלה אל הנפש האוכלת והנאכלת שאם \nהאכילה נקייה תשיג בדברים נקיים ויתעלה בהם ואם האכילה פחותה תרד ממעלתה ותשכון \nבמדור פחות ממנה כן הדבר באוכל ונאכל. ומה שיגיע אל הבשר יגיע אל הנפש כי הבשר כלי \nהנפש והנפש כואבת ודואגת עליו. וזהו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ר\"ל שואגים \n"},{"index":19,"he":"למזון טהור וראוי וזהו לבקש מאל אכלם. ואם החיות והבהמות כך כ\"ש וק\"ו אדם שיש לו \nלהזהר ולבקש רחמים שיבא מאל אכלם, אך הם אוכלים בלי בקשת רחמים והקב\"ה פותח להם כפי \nרצונם וי לאוכלים אבל הנאכלים קב\"ה אל אמונה ואין עול יתחלפו שניהם זה יתן פניו \nלבהמה והבהמה תתן פניה לאדם, ואחר שהזכיר פני ארי\"ה וסדר מזונותיו בנתיב הראוי לו \nחזר והזכיר מן ענפי פני נשר ובכללו כל עוף ואמר: \n \n"},{"index":20,"he":"ד\"ה מי יכין לעורב צידו העורב הוא\nמי יכין לעורב צידו העורב הוא אכזרי שבאכזרים עד שאין בו רחמים כלל לפיכך כשמוליד \nבצים ויוצאים אפרוחים לבנים כשלג והוא שחור ואומר אין אלו בני וסר מעליהם ואינו \nיושב עליהם ואינו משים בדעתו לומר כי הבצים תחתי והאפרוחים שלי וכל זה מצד הרשע \nואכזריות ומניחם, והקב\"ה מזמין שצואת האפרוחים ההם חוזרים ליתושים ונכנסים לתוך \nפיהם של האפרוחים ומהם מתפרנסין. זהו שאמר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. \n"}]}
