{"id":"kabala-113916680ec8-1-60","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":60,"title":"קטע 60","hebrewTitle":"קטע 60","segments":[{"index":1,"he":"היכן מביט המלך, א\"ל באלף, ור\"ל לף שהוא מלך הוא סומך אל האלף שהוא מלך מלכי \nהמלכים, א\"ל בני נקרא איש ונקרא חתן ונקרא מלך, חתן פתוח, ומלך סגול, ואיש בחירק, \nהכל יש בהם ענין, חתן משה אינו פתוח, וחתן פתוח ואותיות דומים שוה בשוה, א\"ל ר' אני \nמשיב לך בזה כשהוא חתן הוא משפיע ע\"כ הוא פתוח כשהוא מלך הכל משפיעים לו ומקבץ \nסגולה ע\"כ הוא בסגול, כשהוא איש הוא בעל מלחמה ע\"כ הוא חירק מלשון חרק עלימו שינמו: \n\n"},{"index":2,"he":" \nד\"ה וראה אתה בני דבר גדול נקרא\nוראה אתה בני דבר גדול נקרא איש ונקראת אשה ועלה מעלתו ממנה שנים וחצי, נקרא מלך \nונקראת מלכה ועלה מעלתה ממנו שנים וחצי, הרי תבעה את שלה מכאן שהמלך פורע ולא מפקין \nמניה ממונא בדינא וגם אינו דן אחרים ולא אחרים דנין אותו. א\"ל הוא דן א\"ע, א\"ל ר' \nהיינו ששנינו מלך לא דן ולא דנין אותו, א\"ל אין, א\"ל קשוט עצמך דמלך דן ודנין אותו \nדכתיב בדוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט אלמא דנין ואי לאו דדיינין להו אינהו היכי \nדיינו, א\"ל והכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואח\"כ קשוט אחרים ומכלל \nדבריו דן ודנין אותו, א\"ל בני הא אמר רב יוסף לא אמרו המלך אינו דן ולא דנין אותו \nאלא במלך ישראל אבל במלך דוד דן ודנין אותו, א\"ל ר' ומאי שנא האי מלך והאי מלך, א\"ל \nבני האי מלך ישראל שאין דן ודנין אותו משום מעשה שהיה דעבדו של ינאי המלך הרג נפש \nאחד וא\"ל שמעון בן שטח תנו עיניכם בו ונדוננו יפה שלחו לו עבדך הרג נפש ואתה צריך \n"},{"index":3,"he":"לבא הנה לעמוד עם עבדך. שכן אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו, בא וישב אצלם, \nא\"ל ר' שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי \nשאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', א\"ל לא כשתאמר אתה \nאלא כשיאמרו חבירך נפנה לימין כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאל כבשו עניהם בקרקע, א\"ל \nבעל מחשבות יפרע מכם בא גבריאל וחבטן בקרקע באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין \nאותו, א\"ל ר' והמעשה למה נעשה, ור' שמעון בן שטח למה רצה לדון וחבריו למה לא דנו \nאותו, וינאי למה לא שמע לר' שמעון שאמר לו לעמוד, וגבריאל למה חבטן בקרקע, א\"ל בני \nאי לאו המעשה לא ידענו והכוונה בא מן המעשה, ודע בני שדוד המלך הוא תפארת ישראל \nשהוא מלך על דוד היא כ\"י הנקראת דוד הוא דן וזהו כענין ארדה נא ואראה, ודנין אותו \nכי הוא בכלל העניים והאביונים מבקשים מים ואין, וזהו התקוששו וקושו שדנין אותו ואחר \n"},{"index":4,"he":"שדנין אותו גם הוא דן. מלך ישראל הוא כ\"ע שהוא מלך על ישראל הנקרא ת\"ת אינו דן כי \nאינו נפסק השפע משם לעולם כי היא הבריכה העליונה אשר כל הבריכות מתמלאים ומתברכים \nמשם והרי שאינו דן ולא דנין אותו שאינו בכלל העניים והאביונים מבקשים מים ואין רק \nהז' ברכות ואמרתי עולם חסד יבנה, ור' שמעון בן שטח חשב שעלת העלת פוסק מן הכתר \nהמעיין והיינו דן ודנין אותו, וינאי המלך ידע בקבלה שאינו כן שלעולם לא נפסקו משם \nהרחמים והוא היה מלך ישראל ולא רצה לשמוע אליו כי אין הדבר תלוי אלא אחרי רבים \nלהטות, והוא דבר וחביריו עדיין לא ענו לכן אמר לו לכשיאמרו חבירך ונראה דעת רבים \nוחביריו לא דנו אותו מטעם ששמעו את דברי ר' שמעון בן שטח ואת דברי ינאי המלך ולא \nידעו מה לעשות, ועל שכבשו פניהם בקרקע הורו בתנועתם שדן ודנין אותו ולא היה מן הדין \nלכבוש פניהם בקרקע רק לאמרו בפה כי בוודאי אחר שאמר בעל מחשבות יפרע מכם היו \n"},{"index":5,"he":"מוכרחים לדבר ולומר בפיהם וא\"כ היה נראה שהוא הסכמת כולם והיו דנין אותו והיה נקבע \nהדבר, לכן קודם שידברו בא גבריאל וחבטן כי עתה נמחל להם אבל אם היה הדבר נפסק מפיהם \nיותר לא היה תקנה, וא\"ת א\"כ בן שטח למה ניצל, י\"ל מיד ידע שהאמת עם ינאי והודה, א\"ל \nר' אדרבא בן שטח יאמר שהאמת אתו הלא תראה שבא גבריאל וחבטן על שהחניפו לינאי, א\"ל \nבני כשאמר בן שטח בעל מחשבות יפרע מכם מדבורו לא היו נחבטים בקרקע כי אין עדים \nוהתראה אלא הבין בודאי שהדין עם ינאי המלך. ומה שלא נחבט ר' שמעון בן שטח כי הוא \nיחיד ודברי יחיד אין עומדים כ\"ש שנעשה מעשה ובמקום מעשה אין להרהר, זהו שארז\"ל \nבדבריהם מעשה רב שכוונתם מעשה ראייה גדולה בדבר, וזהו מלך ומלכה שנתן לה שנים וחצי \nשהאיש יש לו שנים וחצי יתירים מן האשה ומלכה יש לה שנים וחצי יתירים מן האיש והוא \nהמלך. א\"ל ר' נראה לך שעד כאן דבריך במלך חלילה רק זה תדע באמת כי לא אניחך להסתיר \n"},{"index":6,"he":"ממני דברי כי בע\"ה הכל שמעתי רק שאני רוצה לשמוע מפיך לראות אם יש הפרש בין לימוד \nללימוד. אמר לו מאחר שכן הוא אמור אתה מה שקבלת ואראה אני אם הדברים שוים, א\"ל ר' \nכלום יש תלמיד שמדבר לפני רבו. א\"ל אין מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אבל הרב \nשמחל על כבודו כבודו מחול. א\"ל ב\"ה מה שקויתי שמעתי מפיך, תנן מלך לא חולץ ולא \nחולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין לאשתו. ר\"י אומר אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב. \nא\"ל אם רצה אין שומעין לו אמרו לר\"י האיך אמר חולץ והכתיב שום תשים עליך מלך שתהא \nאימתו עליך ומכאן שאם מחל על כבודו אין כבודו מחול א\"כ האיך חולץ האיך מיבם. א\"ל \nולא ראית שהשיב ר\"י מצוה שאני, א\"ל ר' א\"כ למה השיבו לו שאם רצה אין שומעין לו \nאדרבא אם לא רצה כופין אותו דמצוה הוא והרי הוא ג\"כ בכלל ישראל וחייב בכל המצות \nכולם, א\"ל בני דן ודנין אותו במלך ישראל מכאן ואילך במלך דוד, ור\"ל הת\"ת שהוא דוד \n"},{"index":7,"he":"נקרא אח עם החסד ששניהם ממקום אחד נאצלו והנצח בת זוג הת\"ת וכשהחסד אינו משפיע לנצח \nהת\"ת שהוא אחיו של החסד אינו משפיע בנצח זהו אין מיבם וגם אין מיבמין לאשתו ר\"ל \nכשהת\"ת אינו משפיע בעטרה בת זוגו גם החסד והנצח אינן משפיעים להו כי יודעים הגזירה, \nוזהו אין מיבמין לאשתו. וגם אינו חולץ ר\"ל אע\"פ שאינו מיבם מ\"מ אין חולץ ר\"ל אינו \nמניחו לגמרי הנצח שלא להשפיע אליו כי החליצה היא מניעת ההשפעה והיבום הוא שפע רב, \nולענין הרבוי והמיעוט הוא היבום והחליצה שאינו מיבם להרבות השפע ואינו חולץ לגמרי \nרק משפיע מעט וכן אין חולצין לאשתו חלילה וחלילה בני שיהיו חולצים לעטרה בת זוגו של \nהת\"ת שא\"כ לא נשאר משונאיהן של ישראל שריד ופליט רק עומדים בלי רוב רחמים ואז הצרות \nבאים מבלי כלייה, ומה שאמר ר\"י חולץ ומיבם הוא סובר אע\"פ שהת\"ת אינו משפיע לנצח כלל \nוזהו חליצה מ\"מ משפיע בעטרה והנה קיום. ומיבם ג\"כ כי אע\"פ שהחסד אינו משפיע בנצח. \n"},{"index":8,"he":"כבר הת\"ת הוא מלך ולו הרשות ומשפיע הוא וזהו מצוה שאני שאחרי שרואה שחסד אינו משפיע \nא\"כ מצוה הוא מלמעלה להשפיע בנצח, ואף כי הוא מצוה הרשות בידו ליבם או לחלוץ שהרי \nהוא מלך, ומה שאמרו לו אם רצה אין שומעין לו האמת אתם כי מאחר שבא הגזירה עליהם \nמלמעלה אין לו ליבם והראייה שהחסד אינו משפיע א\"כ גזירה הוא. וגם אין לחלוץ כי אין \nמדה ממדות השם בלי השפעה אם רב אם מעט ולכן מלך גשמי דוגמה עליונה אין לשנות ממה \nשהוא למעלה ממנו כי משם המלכות עליו. א\"ל ר' א\"כ אלמנתו אין נושאין אבל הוא נושא \nאלמנתו של מלך שהרי דוד נשא אלמנתו של שאול שהיה מלך שנאמר ואתנה לך את בית אדונך \nבחיקך היש עול כזה אשה שאין לה בעל תהא אסורה, א\"ל הדיוט בהדיוט מותרת מלך במלך \nמותרת הדיוט במלך אסור, א\"ל אלמנת הדיוט מותרת בהדיוט, א\"ל ר' רואה אני שאם אסכים \nלדבריך אתה מעלים ממני ועד מתי אעיז פני כבר נלאתי בכל דבור ובכל ענין להוכיח ויותר \n"},{"index":9,"he":"טוב לומר לי בפה מלא להפרד ממך ממה שאתה מעלים תורת אלהינו ממני ואם אתה סובר כן \nשנעלם ממני אינו כן בע\"ה כי לא נעלם ממני דבר מכל מה שאמרת לי עד עתה ולמה לא תאמר \nלי עד התכלית ואתה יודע שאביך הוא זקני ונולדתי על ברכיו ואהבני יותר ממך ובן חמש \nשנים הייתי יושב לפניו ואמר יותר יודע בן בני ממה שיודע בני בחכמת אלהים ובמרכבה \nהעליונה עד שישב ק\"ך ימים בתענית לחם לא אכל ומים לא שתה רק חרוב אחד ביום ותמרה \nאחת בלילה ובסוף ק\"ך ימים לתענית ויצאה בת קול ואמרה בני בכורי קנה ונתבשר אבי והוא \nאביך שנעשיתי בן בית עד שנתפארת כמה פעמים לומר לי מאביך לא חשתי וממך אחוש ואירא, \nואבי שהוא אביך גרם להפנות לך מקום במתיבתא דרקיע וקנאת סופרים תרבה חכמה ונפלתי \nלפניו ובקשתי ממנו לבקש עלי רחמים להשיג בחכמת אלהים גם במרכבה העליונה ומרוב אהבתו \nבי מנע ממני כל מיני מאכל וכל מיני מעדנים ותענוגים שהיה לי ולא הניחני לאכול רק פת \n"},{"index":10,"he":"חריבה ומים במדה ופת במשקל מעט מן המעט מזה ומזה עד שנעשיתי תש כח לגמרי וישבתי ב' \nשנים בתענית ולמדני חכמה העליונה ונעשיתי בן ז' שנים, ואז ראיתי עוף פורח באויר \nוגזרתי עליו ובא בידי וכראות זקני זו המעשה לקחני מן היד והוציאני לחוץ ז' מילין \nוהעמידני רחוק ד' אמות ועמד בתפלה ואמר לי בסוף תפלתו הקשב ושמעתי בת קול אומרת קנה \nובנו בנים לד', ובשרני זקני שאמר לי מפה אל פה גדול אתה מאביך ומאותה השעה לא חטאתי \nלפני השם לא בהרהור ולא במעשה ובהסתלקו מעוה\"ז לעוה\"ב מסרני בידך וצוה לך שלא להפרד \nממני והתורה אמרה כבד את אביך ואני חייב בזה ואב שמחל על כבודו כבודו מחול מ\"מ רואה \nאני שאם לא הייתי עז פנים כענין הוי עז כנמר לא היית אומר לי דבר וברוך שעזרני \nוהריני עתה בן י\"ג שנים ואתה בן מ' וכמוני כמוך ואם תרצה עדות הנה מלחמה לפנינו קח \nמגן ושריון וצא הלחם עמי במלחמת המלך כי תורה סתרי מלחמות סתורות וסתומות, ואתה אם \n"},{"index":11,"he":"תרצה בזה שאדבר אני ולהקשיב אתה הרשות בידך אלא שאין הדין נותן, א\"ל נפשך קשורה \nבנפשי וזולתך למה לי חיים ומי יתן ותהיה גדול ממני כענין אם חכם בני ישמח לבי גם \nאני וכמה פעמים אמרתי לך ומונע בר יקבוהו לאום, ואם אמרתי מאביך לא יראתי וממך אירא \nחלילה בדרך גאוה לדבר רק כדי שתתקנא ותשתדל, ואין דבר שמודיעים לי ואיני אומרו לך \nמ\"מ אוהב אני בזה שנצא במלחמות ענייני המלך ואם תנצחני תקרא ר' ואם אנצחך אקרא רבך, \nא\"ל ר' עם כל זה צריכים אנו מוכיחים, א\"ל בני השמים יוכיחו, א\"ל בני א\"כ אמור אתה \nואקשיב אני מפני מה אשת הדיוט מותרת להדיוט ואשת מלך אסורה להדיוט ולמלך אחר מותרה, \nא\"ל ר' כך אמר לי אבי ז\"ל שכל הי' נקראים זכרים ונקבות ועל שהאחרונה מקבלת מכולם \nנקראת נקבה, וגם אמר לי אבי ז\"ל הדין נקרא הדיוט אצל הרחמים וכשאין הפחד משפיע \nבעטרה מטעם שגוזרים עליו אפ\"ה ההוד משפיע בעטרה דין מעט מן המעט, מ\"מ כשאין הכתר \n"},{"index":12,"he":"שהוא מלך על ישראל משפיע בחכמה אלהית מי ישפיע עליה אלא מלך אחר הוא עלת העלת ואין \nהדבר כאשר אמרת שכל אלו במלך דוד כי אדרבא במלך דוד נראה שהיא הולכת בחוץ ומותרת \nלהדיוט וחז\"ל אסרוהו מטעם שיש מלך האוסר כאשר אמרתי ועליו אין לפרכס כי מפי אביך \nהוא, א\"ל בני אפי' פלגש מלך אסורה, א\"ל לא היא מותרת ולא אמרו אלמנתו של מלך אסורה \nאלא הראוי לו מבית המלך שכן אמרו לו לר' יהושע נשים הראויות לו מבית המלך כגון מירב \nומיכל בנות שאול אבל פלגש חיצונית היא וכאשר יגרום העון ותכנוס אז היא אסורה וכשתצא \nחוץ אף כי היתה השפעת המלך עליה הואיל ויצאה מותרת, א\"ל בני משאול היה לו הבנות \nהאלו והם מירב ומיכל וראויות לדוד המלך שכן ממלך באות וכפי הנראה לקחן דוד לנשים \nוהיכי עביד הכי ונשא ב' אחיות וכי משום דמלך הוא יחלל את התורה והלא זוגות הם כענין \nשנים שנים באו אל נח וכל אחד משפיע לבת זוגו וא\"כ האחיות אסורות אפי' למלכים ולמה \n"},{"index":13,"he":"עשה כן, א\"ל ר' לאחר מיתת מירב נשא את מיכל, מ\"מ ר' הקשב ואשאלך למ\"ד קדושי טעות \nהיו לו במירב שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי במאה ערלות פלשתים ואמר רב פפא \nמיכל אשתי ולא מירב אשתי ועל שהיה קדושי טעות נשא את מיכל בהיתר ולמה לא חשש דוד \nמפני הרואים שלא יאמרו שתי אחיות קידש אחת נשא ואחת עומדת לו בקדושין, א\"ל בני אמור \nלי מקודם איך היו קדושי טעות, א\"ל ר' הכריז שאול והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך \nויתן לו את בתו כי גלית הפלשתי היה מחרף מערכות ישראל מצד עונותיהם וכאשר שמע דוד \nההכרזה מיד הלך והרגו כי מי ישלח ידו במשיח ה' כי נמחלו כל עונותיו, ובראות שאול \nשהרג את גלית נתחרט ויצא מדבריו עד שאמר דוד בתך מקודשת לי בממון שאמרת לעשרני, אמר \nשאול במה שאמרתי את בתי אתן לו לאשה אינה מקודשת בדיבורי ומה שאמרתי יעשרנו המלך \nעושר גדול הוי לך מלוה אצלי ואין אשה מתקדשת במלוה הלך שאול ונתן את מירב בתו \n"},{"index":14,"he":"לעדריאל בן ברזילי המחולתי לאשה נמצא שהיה קדושי טעות שנאמר ויהי בעת תת מירב בת \nשאול לדוד והיא ניתנה לעדריאל בן ברזילי המחולתי לאשה נמצא שהיה קדושי טעות וע\"כ \nנשא את מיכל אחותה והאמת בהיתר נשאה רק מ\"מ למה לא חשש מפני הרואים שלא יאמרו דבר, \nא\"ל בני כמדומה לך שלא עמדו בסנהדרין עמדו ושם התירוהו ואין כאן חשש הרואים, א\"ל ר' \nומיכל איך נתנה לו והלא לא רצה ליתן לו את מירב לאשה, א\"ל בני בעל כרחו לקחה כי \nשאול אמר לו לדוד תרצה לקחת את מיכל לאשה לך והבא לי מאה ערלות פלשתים והוא סבר \nשיהרג דוד כי חשש וירא ממנו הרבה, א\"ל ר' ראה מלך ישראל מה עשה גרם שיהרג נפש \nמישראל על לא חמס בכפו, א\"ל אדרבא שאול אמר אחר שהרג את גליות הפלשתי וודאי צדיק \nגמור הוא ופתהו יצרו ואמר שמא מקרה הוא ורצה לנסות את הענין אם ינצל מק' ערלות \nפלשתים וודאי צדיק גמור הוא ואם לא ינצל אל אמונה ואין עול כי נתחייב ויהרג והוא \n"},{"index":15,"he":"הלך והרג מאה פלשתים והביא ערלות מכל אחד ולקחם שאול בסוברו שאינם שוים כלום כלומר \nאפי' שוה פרוטה אינם שוות, ואמר לו דוד תנה לי את מיכל אשתי ואמר שאול מלוה ופרוטה \nאית לך גבאי כי עדיין לא נתן לו דבר מהעושר אשר אמר יעשרנו המלך, ואמר דוד הנח \nהמלוה שאין דעתי רק על הערלות והם שוים פרוטה, ושאול אמר אינם ש\"פ ויצאו לסנהדרין \nואמרו מקודשת ולקחה בע\"כ, א\"ל ר' למה אמר שאול להביא מאה ערלות יאמר להביא מאה \nאזנים או מאה אצבעות, א\"ל א\"כ היה הורג חמשים והיה מביא לו מאה אזנים והיה הורג \nעשרה ומביא לו מאה אצבעות, א\"ל ר' יאמר לו להביא חוטמות שאינם אלא אחד אחד, ועוד \nלמה אמר דווקא ק' יאמר י' או י\"ב ואם הוא צדיק ינצל ואם לאו יהרג ויבא נסיונו בי' \nכמו בק', וא\"ת אין הנסיון בי' או בי\"ב א\"ל א\"כ יאמר לו להביא ר' ערלות. ועוד מלך \nישראל יטעה בזה שק' ערלות אינם שוים פרוטה והלא כל אדם היה קונה אותם בעשרה פרוטות \n"},{"index":16,"he":"לכלבו או לשונרו כאשר אמר דוד, א\"ל בני שאול כיון בערלות להוציא את דוד ממחיצתו \nומכחו להכניסו בערלות שיהרג כי אמר שאול אם צדיק הוא אין בדברי כלום ואם לאו יושלך \nבערלות ויסר הצל מעליו ויהרג, ואם היה אומר להביא אברים אחרים לא היתה מתקיימת \nמחשבתו ואף אם היה חייב אפשר שיהיה נצול דרך מקרה לכן א\"ל להביא ערלות, ומה שאמר לו \nק' דווקא כי אמר מדה העשירית מבורכת מק' ברכות וכל הערלות ניזונים ממנה ואם דוד הוא \nצדיק עכ\"פ יצליח בק' הערלים ואם יצליח בוודאי יקח מלכותו כי הוא אחוז במדה הי' \nשממנה מלכים ימלוכו שהוא מלך בעולם השפל. ומה שטעה שאול ואמר הערלות אינם שוים \nפרוטה כיון שהערלות אינם נכנסים בכלל פרוטה הרומז בכ\"י המתקדשת בפרוטה שהוא מצפ\"ץ \nיהו\"ה בא\"ת ב\"ש, ואין הקדוש מתקדשת מן הטומאה, ומה שאמר דוד חזו לכלבא ולשונרא אמר \nהערלות הם הערלים וראויים להתגלגל לכלבא ולשונרא ויתכפרו ואחר יבאו בישראל ויתקדשו, \n"},{"index":17,"he":"ואשה מתקדשת מקדושין, ואת מיכל אחר מיתת מירב נשאה כי מירב מקודשת היתה לדוד, ואין \nלומר שכך היה הדין כמו שאמר שאול וגם לא הלכו בסנהדרין לא בזו ולא בזו שמלך היה \nואין דן ולא דנין אותו כי אמר שאול מלוה אית לך גבאי ומלוה להוצאה ניתנה ואינה \nמקודשת, אין הדין כך שאין זה מלוה אלא שכר עבודתו ששם נפשו בכפו ונתחייב לתתו בידו \nולא ניתן להוצאה וכל מה שלא ניתן להוצאה אין שם מלוה עליו, והמתין דוד מיתתה שמתה \nמירב ואז לקח את מיכל ומפני שהיתה מקודשת לו המתינה משום שתי אחיות כי שניהם מקודשת \nלו, א\"ל אדוני ולמה האשה אינה מתקדשת במלוה והלא אין שום עיכוב בדבר הרי שקדשה בק' \nזהובים ורוצה להוציאם בהוצאה מקודשת ומה לי זה ומה לי זה ממה נפשך כשהאשה מתרצה בזה \nתהא מקודשת, א\"ל בני אמור אתה, א\"ל כדי שלא תאמר שאני איני יודע אומר, כל הכוחות \nהחיצוניות מתפרנסות מהיסוד חלק כחלק ואומר לוה רשע ולא ישלם וצדיק שהוא הנותן חונן \n"},{"index":18,"he":"ומלוה וא\"כ המלוה הולכת בחוץ ואין האשה מתקדשת ממנו וזהו להוצאה ניתנה כלומר שיצא \nבחוץ ובמקומו יתבאר בע\"ה, א\"ל ר' וכי דוד את מיכל נשא והלא פלטי בן ליש לקחה לאשה \nשנאמר ושאול נתן את בתו לפלטי בן ליש, א\"ל בני לא זאת נשא ולא זאת אלא דוד לא עירער \nעל מיכל כי סבר שתנתן לו לאשה והמתין עד שמתה מירב משום שתי אחיות כי שתיהן מקודשת \nוכאשר ראה שניתנה לפלטי בן ליש ערער דוד על שתיהן ונמצאו מקודשת, ופלטי בן ליש את \nמיכל ועדריאל את מירב שניהם בעבירה נשאו, א\"ל ר' כל מילי דמלך אני יודע מאבי ז\"ל \nואתה אומר דוד לא זאת ולא זאת נשא והא כתיב ויאמר שאול אל מיכל למה שלחת אויבי, א\"ל \nבני ואני כך אמרתי לא זאת ולא זאת נשא באיסור כי אחר שמתה מירב לקח את מיכל בהיתר \n"}]}
